שיעור בוקר 29.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות",

עמ' 750, אגרת נ"א, עמ' 732, אגרת ל"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 750, אגרת נ"א.

אגרת נ"א

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יום ג' בין כסה לעשור דשנת תפר"ח פה לונדון יצ"ו

כבוד ידי"נ הנאמנים. .. ה' עליהם יחי'

באשר שזמן שמחתנו ממשמש ובא, הנני לרמז עליו בע"ה.

כתוב "והיית אך שמח", הדקדוק מורגש שהי"ל והיית שמח. אבל הוא הדבר אשר דרשתי בה כמה פעמים, שכל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים.

על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים, ועל כן כתוב "והיית אך שמח", ד"אכין ורקין מיעוטין", ושמחת הרגל ודאי לשלמות צריך. אמנם, שניהם כהויתן ממש צריכים לבוא במושג המקבל לשמחת הרגל.

וכן כתוב: "מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח", וכן כתוב "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות" וכדומה יש הרבה, והיינו שאמרו ז"ל: "אף אתה עשה אזניך כאפרכסת", כלומר, כמו שלא היה כלל בבית דין של שמיעה, משפט הבחירה, לברר מי הוא חייב, ומי הוא זכאי וכדומה, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים. כלומר, בסוד הכתוב, "אני הוי' לא שניתי", שמצדו ית' אין כאן, אלא צורה אחת.

וזה ענין המצוה "תשבו", כמו תדורו, פירוש, ע"ד שדוד המלך ביקש "שבתי בבית הוי' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'". כי "בית ה'", זו השכינה הקדושה כנודע, בסוד "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם". וכשזוכים ביותר, אז הוית לו כמו בית, בקביעות לנצחיות.

והיה ברצון השי"ת לומר לעבדיו, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", דהיינו, רק בצלו ית' לבד, שה"ס מצוה קלה, מצות סוכה, שהאדם יושב בצל פסולת גורן ויקב, שהוא ממש צל השי"ת, ואע"ג שהם תרתי דסתרי [שנים הסותרים זה את זה], שהרי בעינים הגשמיים ובידים הגשמיים, אנו רואים וממשמשים שהצל מכח פסולת בא. ובאמת הוא השי"ת בכבודו ובעצמו, אלא מצד המקבל בהכרח שיתרשמו בו ב' הצורות ההפכיות הללו כנ"ל.

והענין, כי טרם שנברא האדם המורכב, אין כאן שום פסולת, אלא כיון שנברא האדם, ונרגש הפסולת והדין, נעשה באבריו המריבה. ע"ד שאמרו ז"ל: "התבן והקש והמוץ מדיינים זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה וכו'. כיון שהגיע זמן הגורן כולם יודעים בשביל מי נזרעה השדה". וכל המריבה והדינים הללו נמשכו בימים נוראים, כי שלשה ספרים נפתחו מחמתם: צדיקים, רשעים, בינונים.

והנה אחר שנתבררו ונתלבנו הזכאים בדין, בסוד החטה, בסגולת יום הכפורים, והרשעים לאלתר למיתה "כמוץ אשר תדפנו רוח", כי הכל יודעים בשביל מי נזרעה השדה, אז הגיענו המצוה, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". כלומר, כי תדע, כי רק דירת ארעי הוא, וח"ו לא ידח ממנו נדח. וד"ל. עד"ש ז"ל: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך כרשע", וז"ס הכתוב "והיית אך שמח", כנ"ל.

ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, ללמדך שהאדם צריך לשבת בצל סוכה בשמחה גדולה, בשוה ממש כמו בבית המלך, ויושבים ראשונה במלכות, "תשבו" כעין "תדורו", בלי שום נפקותא [הבדל] כלל וכלל.

ועם כל זה ידע שיושב בצל סוכה, דהיינו, פסולת גורן ויקב, אלא ש"בצלו חמדתי וישבתי", להיותו שומע דברו "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ואז יציאתו הנאה לו כביאתו, שזהו דוקא בדיוק הנ"ל, "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות", דאי לאו הכי, לא הוי [שאם לא כך, לא היה] אפילו צל סוכה, ופשוט הוא. כי לא אלינו אותם המגששים כעורים קיר, יושבים בצל מצל, דהיינו חשך כפול, שעליהם ר"ל נאמר: "יירש הצלצל", ב"מ, להיות הסכך שלהם ראוי עוד לקבל טומאה, כמו המסכך ביתדות, שה"ס חסרי ראש, או בשברי כלים, שיש בהם עוד מבחינת הסיגים, כי עוד נמצאים בבחינת התוהו ושבירת הכלים ר"ל.

ובזה תבינו שאין אדם יכול לקיים מצות סוכה, בטרם שזכה למדרגת היחוד, הוי' אדני, שה"ס "חמה בנרתיקה" כנודע, וכן אמרו ז"ל להדיא [במפורש] כלפי אומות העולם: לעתיד, שמוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכל אחד בועט בסוכתו והולך לו, ופריך, ישראל נמי [ומקשה, גם ישראל?] וכו', ותירצו "בעוטי לא מבעטי [הם לא בועטים]" עש"ה, הרי מפורש שבאם ח"ו אין האדם זוכה לסוד חמה בנרתיקה, אי אפשר לו כלל לקיים מצוות סוכה וד"ל, וז"ס שהוי' אדני בגי' צ"א, לרמז על "צא מדירת קבע" כנ"ל.

וז"ס "עכבו עמי עוד יום אחד". בסוד סעודה קטנה דעצרת, דהיינו, בזכות השמחה השלמה דחג, עד"ה אך שמח, שיקבל שני ההפכים בנושא אחד, ולא יבטל ח"ו אחת מפני חברתה, זוכה בסוד יום השמיני, שה"ס עכבו עמי עוד יום אחד, לאותו יום שכתוב עליו: "יום יודע לה', לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור וכו'". פירוש, דיום ה"ס מעשיהם של צדיקים, ולילה ה"ס מעשיהם של רשעים, כמ"ש במדרש רבה בראשית בסו"ה "ויאמר אלקים יהי אור" וכו', עדיין איני יודע במאי בחר השי"ת, אם במעשיהם של צדיקים, אם במעשיהם של רשעים, כשהוא אומר "ויקרא אלקים לאור יום" וכו', ללמדך שבחר במעשיהם של צדיקים, עש"ה.

ועל כן בגמר התיקון, בסוד "לבלתי ידח ממנו נדח", כתוב: "יום יודע לה', לא יום ולא לילה", דהיינו, הבחירה הנ"ל, אלא לעת ערב, שהוא ענין "הפסולת גורן ויקב" כנ"ל, "יהיה אור", וכל זה בזכות העכבה דיום השמיני. וד"ל.

ועל כן נקרא חג העצרת, כלומר, כמו שעוצרין השמן מן הזית, דהיינו, אויסקוועשינג בלע"ז, שהוא הוא העיקר... מכל העבדות "דאך" יום, ונכתש במכתשת למען כבוד שמו ית', "ואמת מארץ תצמח", "והיה ה' למלך על כל הארץ" וכו' כי יהיה כולו לה', כי "אך" חלק, חציו מותר וחציו אסור, "חציו לכם, חציו לה'". אולם בסוד יום השמיני והעצרת נעשה כולו לה'.

יהודה ליב"

שאלה: כשיש שני הפכים, אנחנו מתרגלים לזה, אנחנו רגילים שהחיים בנויים מהפכים. מאין באה הדרישה לבקש את הייחוד של הבורא להפכים האלה?

כי אדם לא יכול לקרב אותם זה לזה, הוא רואה שהם לא באים כאחד.

תלמיד: אבל אנחנו רואים הרבה דברים הפוכים בחיים, ביחסים בין אנשים, בדעות. החיים זה הפכים, בכל מקום רואים הפכים. מאיפה באה הדרישה לאחד אותם לאחד?

הדרישה היא מפני שכך זה מופיע באדם, הוא רואה שזה קורה בתוכו. מצד כזה ומצד אחר הוא רואה שתי צורות של הנהגת ה' עמו, אז הוא צריך לברר.

תלמיד: מאיפה בא הצורך לברר? למה לא לומר כך מתגלה הבורא, כהפכים, איזה יופי.

כדי להגיע לאיזו הכרה באלוהות, הוא צריך לברר. הבורא שולח לאדם את המדרגה הבאה, שמעוררת באדם שתי הרגשות מנוגדות, והאדם צריך ליישב אותן יחד כמו ש"ביצחק יקרא לך זרע", ו"העלה אותו לעולה". את שני ההפכים האלה אי אפשר לסדר, אלא על ידי כך שהאדם מגיע לפתרון הנכון.

תלמיד: בעולם הגשמי אם אני הולך בדרך ומתגלות שתי אפשרויות, אז אני צריך בסוף להחליט אם לפנות ימינה או שמאלה, אני לא יכול לא להחליט.

נאמר, כן.

תלמיד: זה ברור, כי אני צריך להגיע לאיזה מקום.

כן.

תלמיד: ברוחניות כשמתגלים לאדם ההפכים, והם כל הזמן מתגלים, מאיפה באה הדרישה לקבל החלטה?

מרצון האדם להתקרב לבורא מגיע אליו גילוי של שני הפכים והוא חייב לסדר אותם כאחד, אחרת הוא לא יכול לעבור הלאה.

שאלה: מה זה ליישב שני דברים מנוגדים? איך אנחנו יכולים בכלים שלנו ליישב שני דברים מנוגדים?

בכלים שלנו אנחנו לא יכולים.

תלמיד: אז איך אנחנו בכל זאת עושים את זה?

כשהבורא נכנס לפתרון, אז הוא מגיע אלינו כקו האמצעי.

תלמיד: איך אנחנו מכניסים את הבורא בעבודה בינינו על מנת שהוא ייתן לנו ליישב את הדברים? כי אנחנו הפוכים ממנו, ואנחנו רוצים להגיע כל פעם לקו האמצעי, להיות קרובים אליו, בהשתוות הצורה, בביטול כלפיו.

כמו שכתוב כאן, "עד"ה אך שמח, שיקבל שני ההפכים בנושא אחד, ולא יבטל ח"ו אחת מפני חברתה".

תלמיד: איך אנחנו רואים את האור ואת החושך כדבר אחד? הרי זה בכלים שלנו, הבורא מביא לנו את כל מה שהוא מביא כטוב ומיטיב, אבל אנחנו רואים הפוך בכלים שלנו, איך מיישבים את זה?

אבל אתה רואה את ההזמנה מצד העליון, כמו שהוא אומר בשני הפכים, ושאתה חייב לסדר את שני הדברים האלה יחד. ביצחק יקרא לך זרע ותעלה אותו לעולה, אלה שני הפכים. אז אתה צריך לעבוד עד שאתה מחבר אותם יחד. אנחנו נרגיש את הדברים האלה יותר מהמעשה.

קריין: אז נעבור ל"כתבי בעל הסולם", עמ' 732, אגרת ל"ו.

אגרת ל"ו

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה מוצש"ק פרשת ויקהל תרפ"ז לונדון

כבוד ידי"נ מוה"ר. .. נ"י

...ומ"ש בענין הנקיות בגדים, אני מסכים עמך. ומ"ש "ע"ס דאור חוזר", במה מושג האור? ומה מושג הכלי? זה מבואר בהמשך הספר לכל מבקש, אשר בחי' ד' שהיא בעלת המסך, היא הכלי, אבל אינה כלי קבלה, זולת כלי השפעה, ובזה חוזרת להיות כתר. ומושג האור הוא מושג כללות כל החכמה הזאת, כי כל המדובר בחכמה הוא רק בערכי האו"ח, אבל באור ישר כולם שוים זה לזה, ע"פ ד' הבחינות הנודעים, כמבואר שם, וענין התחלקות ט"ס התחתונות דאור חוזר, כבר כתוב שם, שהמה מתחברים בכלים דאור ישר.

בקונטרס הד' שאשלח בזו השבוע בע"ה, תראה שם בהקדמת אח"פ בפנים מסבירות באות י"א, בסוד קו האורך המיוחס לאור ישר וקו הרוחב לאור חוזר, ובזה תתבונן שעיקר האור חוזר, נבחן על כמות המשכות אור העצמות בפרצוף שבלעדי האור חוזר אינו נמשך בהנאצל, דע"כ נקרא הארת הקו, קו דק, עש"ה ונקוט כלל זה בידך.

יהודה ליב"

שאלה: כתוב פה, "כי כל המדובר בחכמה הוא רק בערכי האו"ח, אבל באור ישר כולם שוים זה לזה, ע"פ ד' הבחינות הנודעים". למה הוא מתכוון בכך שכולם שווים זה לזה? ובמה הם בעצם שונים באור חוזר?

באור חוזר כנראה שהם שונים בצמצום, מסך ואור חוזר עצמו.

תלמיד: ומי זה הם?

הם זה בני האדם.

תלמיד: מה זה אומר שבני האדם כולם שווים באור ישר?

כי באור ישר אין ביניהם שום הבדל. כולם ברצון לקבל, לא חשוב באיזה רצון, ולכולם הבורא מתייחס בשווה.

תלמיד: כשאנשים מעלים אור חוזר, יש כלפיהם כבר יחס שונה?

כן.

שאלה: מה זה "ט"ס התחתונות דאור חוזר [...] שהמה מתחברים בכלים דאור ישר."

יש בהשפעת האור העליון ובהשפעת התחתון כתר וט' ספירות שיוצאות מהכתר. אז בהשפעת האור העליון יש "ט"ס התחתונות דאור חוזר, [...] שהמה מתחברים בכלים דאור ישר."

תלמיד: מה זה כלים דאור ישר? אנחנו יודעים שאור ישר מאיר לכולם בצורה שווה.

כלים דאור ישר זה ט' ספירות עליונות.

תלמיד: מה הכוונה שאור ישר מאיר בצורה שווה לכולם אם בכל זאת זה כלים שמאירים?

כן.

תלמיד: אז הוא לא מאיר לכולם בצורה שווה. זה לא אור פשוט שמאיר בשווה לכולם, זה כלים שמאירים. איך להבין מה זה אור ישר?

אור ישר מתייחס לכולם בשווה, הוא לא עושה הבדלים בין מי שמגיב אליו ככה או אחרת. אלא לכולם בשווה. אבל כלפי האור חוזר כבר יש הבדל. ובהתאם לזה האור ישר מתלבש באור חוזר.

תלמיד אור ישר זה קו האורך ואור חוזר זה קו הרוחב. מה זה אומר?

שניהם הפיכים זה לזה, אחד מנוגד לשני.

תלמיד: למדנו שהאור חוזר בעצם זו תגובה של הכלי ולפי זה האור ישר מתלבש בו ויש השוואת הצורה. מה שונה, מה זה רוחב ואורך?

מה ההבדל בין אור ישר ואור חוזר? אור חוזר מגיע מסוף המדרגה לראש בחזרה ואז לפי דרגות העביות כך הוא גדל. והאור ישר לפי דרגות הזכות, אז הם הפיכים זה מזה אומנם ששניהם קשורים לצמצום, מסך.

תלמיד: בתוך הכלי מורגש אור. איך אפשר לחלק את זה לאור חוזר ולאור ישר?

ודאי שאור חוזר זה ממש הפוך מאור ישר. הוא כאילו מנוגד לאור ישר.

תלמיד: הוא מתלבש באור חוזר ואז מתקבל בפרצוף. האם שני ההפכים האלה מורגשים בתוך הפרצוף כדברים מנוגדים?

מנוגדים רק מלמעלה למטה וזה ממטה למעלה.

תלמיד: יש שם הרגשה של שני הנושאים.

כן, שניהם קשורים לאחד, למלכות.

תלמיד: ולפי עביות של אור חוזר - מורגש האור ישר. האם יש פה איזו הבחנה של חסדים וחכמה?

לא. זה כבר שייך להתלבשות.

תלמיד: ואורך ורוחב אנחנו אומרים שברוחב זה חסדים.

כן. אבל לא על זה מדובר כאן. מדובר על שתי הסיבות כלפי אור ישר וכלפי אור חוזר.

שאלה: בעל הסולם כותב "שעיקר האור חוזר, נבחן על כמות המשכות אור העצמות בפרצוף". מה זה אומר "כמות המשכות אור העצמות בפרצוף"?

אור חוזר נולד מזה שהפרצוף מתנגד לקבלת האור בצורה ישירה. במידה שיש לו ההיפך אז בעצם הוא פותח את גודל האור חוזר, והאור ישר ממלא את האור החוזר.

תלמיד: זה כאילו קושיות של המסך?

כן.

תלמיד: איך זה קשור לזה ש"נקרא הארת הקו, קו דק", הוא כותב "שבלעדי האור חוזר אינו נמשך בהנאצל, דע"כ נקרא הארת הקו, קו דק".

כן. אור חוזר מאפשר לאור ישר להתלבש בו וככה להיות נוכח בכל מקום, בכל ספירה איפה שהוא נמצא.

תלמיד: אז האור החוזר מאפשר להתפשטות של הארת הקו לא להיות קו דק אלא ממש מתפשט בכל הכלי?

דווקא הוא עושה את האור לקו דק.

תלמיד: לא הבנתי. למה דווקא אור חוזר עושה את זה לקו דק?

כי הוא מוגבל בעביות של התחתון, עד כמה שהתחתון יכול להשתמש בו. ולכן לפי ההגדרה הזאת אז האור העליון יכול להתלבש בו רק בצורת קו דק.

תלמיד: אבל האור החוזר זה השפעה, זה לא דווקא מה שאנחנו אומרים שהוא לא מוגבל?

גם הוא מוגבל, הוא מגביל את האור הישר.

תלמיד: הוא מגביל את האור הישר מלהתפשט, אבל בזה שיש אור חוזר זה לא הופך דווקא להיות ללא הגבלה?

לא. זה שישנו אור חוזר, אז האור הישר מגיע ומתלבש באור החוזר, ולשניהם אנחנו קוראים "אור עליון".

תלמיד: אז כדי להשיג את המצב שזה לא קו דק, שזה ממש אין סוף, זה רק בגמר התיקון יכול להיות?

כן.

תלמיד: ועד אז אנחנו מוגבלים גם בכלים בקבלה גם בכלים דהשפעה?

כן. ולכן זה נקרא "שתא אלפי שני" וכשיכול להתלבש כולו אז זה "גמר תיקון".

שאלה: במה הם משתווים אור ישר ואור חוזר? זה אורך זה רוחב, זה בא מהבורא, זה בא מהנברא. אור ישר הוא ממטרת הבריאה, אור חוזר בא ממלכות?

ממטרת הבריאה.

תלמיד: במה הם משתווים שהם יכולים אפילו אחר כך להתלבש ולהתפשט? 

הם משתווים בהשפעתם כשנברא ובורא נעשים שווים.

תלמיד: שווים במה?

בהשפעתם זה על זה.

תלמיד: הנברא מרגיש ככה, הוא מגדיר את זה?

כן, הנברא מחליט על זה.

תלמיד: אבל הבורא הוא הרבה יותר ממנו, איך הוא יכול להגיד "אני שווה לבורא"?

לא. מה זה הבורא יותר? הנברא עושה צמצום, מרגיש מהי השפעת הבורא אליו. מייצב בתוכו בדחייה אותו יחס כמו שמגלה אותו בהתלבשות אור ישר, ומגלה אותו דבר מעצמו אור חוזר, ובאור החוזר הזה הוא מקבל אור ישר ואז נעשה שבאור החוזר שניהם נכנסים ומשלימים זה את זה.

תלמיד: ויחד עם כל זה שהם משלימים ומשתווים והכול, עדיין זה נקרא "קו דק"?

"קו דק" זה מפני שהתחתון לא יכול בבת אחת לקבל את האור העליון, אלא מקבל אותו רק על ידי הגבלה.

תלמיד: בזמן ההשתוות שהוא מעלה אור חוזר, הוא עושה את זה ב100%, כמה שהוא יכול, עד הסוף?

כן.

תלמיד: ורק אחר כך כשהוא כבר מקבל אז הוא יכול להגיד בעצם זה רק קו דק?

כן.

שאלה: הוא אומר שכל החכמה נמדדת בערך של האור החוזר, איך נמדד האור החוזר במה נמדד הערך שלו?

ערך האור החוזר תלוי בעביות וצמצום ומסך ששורה על הכלים. 

תלמיד: אז כל אחד לפי המאמץ שלו, איך שהוא רוצה לבוא ולהשתוות לבורא ושם הוא נותן את העבודה שלו מול הבורא, מגלה בכלים שלו יותר ויותר התקרבות לבורא? 

כן. 

שאלה: הפרצוף מרגיש את מידת ההשפעה שלו לבורא, כלומר הוא מרגיש את האור החוזר של עצמו? 

כן. 

תלמיד: אז איזה הבחנות יש לפרצוף על האור הישר שפוגע במסך, מה הפרצוף יכול להעיד על האור הישר, אם הוא סך הכול מרגיש את מידת ההשתוות של עצמו?

הוא עושה צמצום על הרצונות שלו, ואז רואה איך הוא יכול להיות באור חוזר, להגיע להשתוות עם האור הישר. ואז מתלבשים אור ישר באור חוזר ומתפשטים בפרצוף, ומזה הפרצוף בונה את הכלים על האור הישר, והמבנה הזה נעשה פרצוף. 

תלמיד: אור פנימי זה אור ישר שנכנס לפרצוף?

כן.

שאלה: למה השבירה לקחה מהאדם את היכולת להרגיש שני מצבים מנוגדים למצב אחד טוב?

זה היה לפני השבירה? 

תלמיד: האם אור חכמה זה אור ישר ואור חוזר זה אור חסדים?

זה דומה זה לזה, כן. 

 

שאלה: אור ישר מגיע ואני דוחה חלק שאני לא מסוגל לקבל, אני מצמצם חלק, חלק אחר אני מקבל בעל מנת להשפיע. מה שאני מקבל בעל מנת להשפיע זה מה שנקרא הקו הדק?

אתה דוחה את האור הישר ואז אתה מחליט איזה סוג, עוצמה אתה מקבל בעל מנת להשפיע. 

תלמיד: אז הכמות הזאת של העצמה שאני מקבל בעל מנת להשפיע, זה הקו הדק, זה הרוחב של הקו?

כן. 

שאלה: אז כל תיקון קטן אני מרחיב את הקו עד שבגמר תיקון הקו הוא לא דק?

יכול להיות. אפשר להגיד כך, כן.

45:35

שאלה: באיזה צורה מתלבש אור חוזר בעשירייה?

אור חוזר בא מהעשירייה, ממלכות לכתר, הוא נעשה כלי לאור ישר. מתלבש בכלים ממטה למעלה. 

שאלה: האם אור חוזר יש לו צורה של הכלי וכוונה של אור ישר?

יש לו צורה של הכלי, אומנם לא אותה צורה כמו באור ישר, אלא כמו שבאור חוזר, צורה הפוכה.

תלמיד: אבל הכוונה של האור הישר?

כוונה להשפיע, כן.

שאלה: קו דק יוצא איזושהי קבלה מובטחת? 

כן.

תלמיד: כלומר משהו לא פחות ולא יותר, תמיד יש איזושהי מנה כזאת?

לכן הוא נקרא קו דק מפני שיותר מזה הוא לא מסוגל לקבל על מנת להשפיע. 

שאלה: אמרת שאנחנו בעשירייה בונים אור חוזר ממלכות לכתר, מה זאת הפעולה הזאת שהעשירייה בונה אור חוזר?

תנסה להרגיש את זה. לבקש מהבורא, לנסות את זה עם החברים. תנסו.

תלמיד: איך לנסות עם החברים לבנות אור חוזר?

יחד, עוזרים אחד לשני. איך אתם צריכים להיות מחוברים יחד כדי שיהיה לכם את האפשרות ליצור כלי שמחזיר אור.

תלמיד: מה היא היכולת של הכלי שלנו בעשירייה להחזיר אור?

שבמקום קבלה אתם מוכנים להשפעה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מחזירים אור בעשירייה, יש לנו איזה רצון משותף. האם אפשר לומר שזאת המלכות של העשירייה שלנו?

כן, אפשר לומר.

תלמיד: מה היא מחזירה?

היא מחזירה את כל האור הישר שמגיע אליה.

תלמיד: אנחנו ברצון המשותף שלנו בהתחלה מרגישים את האור שמגיע, או שאנחנו בהתחלה מנסים להשפיע לבנות את הכוונה את האור החוזר?

אנחנו עושים צמצום ובונים פרצוף של אור חוזר.

תלמיד: איך אנחנו בונים את הפרצוף של האור החוזר?

לכיוון ההפוך מהקבלה, להשפעה. שהמלכות שלנו תהפוך להיות כמו כתר לאור חוזר, וההפך. באור חוזר כל ספירה וספירה שמעל המלכות דאור חוזר, היא מתלבשת בבחינה שכנגדה. ובצורה כזאת אנחנו משווים את עצמנו לבורא.

תלמיד: מעט להתעלות מעל המלכות שלנו לכיוון ההשפעה, אתה אומר שכל ספירה הבאה היא גם כן מתלבשת באור ישר. אז מה זה אומר שאנחנו אפילו טיפה מתעלים מעל המלכות שלנו לכיוון ההשפעה?

תתעלה. שאתה מוכן לקחת את כל האור הזה שמגיע אליך ומכריח אותך כאילו לקבל אותו, אז אתה מוכן לקבל אותו רק אחרי שאתה עושה עליו צמצום מסך ואור חוזר. ואז האור הזה יכול להתלבש בך, להתגלות בך במלואו. וכל עוד לא תהיה מקושר איתו דרך צמצום ומסך, אז אתה לא תוכל להתלבש באור חוזר ולגלות אותו. ככה זה, לאט לאט, בהדרגה.

שאלה: כשהוא אומר שכולם שווים באור ישר לא יכול להיות בכלל קבלת האור הישר אם אין אור חוזר?

כן.

תלמיד: אז כאילו שווים בכך שלא מקבלים כלום.

נכון. אבל כשרוצים לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, כך זה גם כתוב, אדם חושב שיש לו רצון לקבל את האור הישר, אין דבר כזה. מלכתחילה אי אפשר לקבל, אבל זה מפתה אותנו, לכן אנחנו חושבים שאפשר. אבל כשאנחנו עובדים עם אור חוזר, אז אנחנו דוחים את האור הישר בצורה כזאת שהוא מופיע, כאילו שמתנפל עלינו ואנחנו מסדרים אותו לפי היחס שלנו אליו באור חוזר.

תלמיד: כן ברור, איך המסך בעצם מאפשר לאור להתגלות, אבל בהעדר המסך, אז כאילו לא ברור איך קיימת מציאות ללא האור חוזר, אולי זה רק הנר הדקיק שכתוב שקיים שכאילו איך יכולה בכלל להיות מציאות של אנשים שיש שם איזה תענוג או איזו הרגשה בכלל, אם אין להם אור חוזר באיזו צורה?

אז אין להם את התענוג, יש תענוג בהמי בלבד.

תלמיד: ואת זה אור ישר כן מספק בלי מסך?

בצורה בהמית, כן.

(סוף השיעור)