heb_o_rav_zohar-la-am-vayechi_2010-10-10_lesson_bb_n34

כתב המקור נלקח מחוברת "זוהר לעם"

זוהר לעם

פרשת ויחי

(מאמרים: זבולון לחוף ימים ישכון / השבעתי אתכם בנות ירושלים / יששכר חמור גָרֶם)

(אות תרס"ג - אות תרצ"ד)

שיעור 34

שיעור בוקר 10.10.10-אחרי עריכה

זבולון לחוף ימים ישכון

"תרסג) זבולון ויששכר עשו ביניהם תנאי, יששכר ישב ויהגה בתורה, זבולון יצא ויעסוק במסחר, ויתמוך ביששכר. כמ"ש, ותומכיה מאושר. והיה יורד בימים לעשות מסחר. וחלקו היה כן, כי הים היה נחלתו.

תרסד) משום זה קורא לו ירך, כמ"ש, ויַרכָתו על צידון, כי דרכו של ירך לצאת ולבוא, כמ"ש, שמַח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך.

זבולון לחוף ימים ישכון, באלו יורדי הים, לעשות מסחר. אע"פ שרק ים הגדול היה בנחלתו, מ"מ כתוב, ימים, משום שבין שני ימים היה שורה, בין ים הגדול לים כנרת. אלא שנחלתו לא הייתה מתפשטת עד כנרת.

תרסה) כל סוחרי שאר הימים, היו מחַזרים אחר סחורות בים שלו. ע"כ כתוב, לחוף ימים, לשון רבים. וירכתו על צידון, הלוא גבול צידון היה רחוק מגבול זבולון? הירך שלו מגיע על גבול צידון, רצועה צרה של קרקע, כעין ירך, היה נמשך מחלקו של זבולון, ומגיע עד הגבול של צידון, ובדרך זה הגבול של זבולון נמשך לגבול צידון. ומקום מסחר היה שם, כי כל הסוחרים הולכים ושבים עם סחורותיהם למקום ההוא.

תרסו) וכתוב, ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח. למה מלח חשוב כל כך? משום שהוא ממָרֵק ומבַשׂם את המר להטעים אותו. כי מלח דינים, אשר במסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל, שהם מרים, עם החסדים שבקו ימין. ואם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות. כמ"ש, כי כאשר משפטיך לָאָרץ צדק למדו יושבי תבל. משפט ת"ת, קו אמצעי שמחזה ולמעלה, שהדינים שבמסך שבו נקראים מלח. צדק דינים המרים שבמלכות. כשהמשפט, מלח, הוא לארץ, הנוקבא, אז צדק למדו, שיוכלו לקבל המרירות שבצדק. וכמ"ש, צדק ומשפט מכון כיסאך, שהצדק נשלם ע"י המשפט, המלח.

תרסז) ומלח הוא ברית, יסוד, קו אמצעי, שמחזה ולמטה, שהעולם, הנוקבא, מתקיים עליו. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. ומשום שעליו יוצא קו האמצעי, יסוד, נקרא המלח ברית אלקיך, כי היסוד ברית, וקוראים אנו ים המלח, שהים, הנוקבא, נקראת ע"ש המלח הממתק אותו.

תרסח) כמ"ש, כי צדיק ה' צדקות אָהֵב. זהו מלח, יסוד, בים, במלכות. כי צדיק הוא יסוד, צדקות הוא מלכות. ומי שמפריד אותם, גורם לעצמו מיתה. וע"כ כתוב, לא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך. שלא תפריד את היסוד, מלח, מעל המנחה, הנוקבא. וזה בלא זה אינם הולכים.

תרסט) הים אחד ונקרא ימים בכתוב, זבולון לחוף ימים ישכון, משום שמקום יש בים, שהוא מים זכים, ומקום שיש בו מים מתוקים, ומקום שיש בו מים מרים. ומשום שיש מקומות משונים, נקרא ימים. וע"כ כתוב, לחוף ימים. כל שבט, כל אחד הוא קשר אחד מאלו הקשרים שמתחברים בגוף הנוקבא. משום זה יש מקומות משונים בנוקבא, שנקראת ים, לפי השבט המיוחס שַמה. וע"כ נקראת הנוקבא ימים, לשון רבים.

תרעב) כתוב ברחָב, ונתתם לי אות אמת, והַחייתם את אבי ואת אימי. היא רצתה סימן החיים, כמ"ש, והַחייתם את אבי ואת אימי. ואמרה, שסימן החיים אינו שורה אלא באות אמת, שזהו אות ו' של הויה, ת"ת, משום שבו שורים חיים. סימן של משה רצתה, ת"ת, ולמה נתנו לה תקוות חוט השָני, כמ"ש, את תקוות חוט השָני הזה תקשרי, שהוא סימן של יהושע, מלכות?

תרעג) אלא הם אמרו, משה הרי נפטר מן העולם, כי נאסף השמש, ת"ת, משה. והרי הגיע זמנה של הלבנה למשול. ע"כ סימן הלבנה, מלכות, הוא תקוות חוט השָני, סימן של יהושע, מלכות, יהיה אצלך, משום שממשלת הלבנה עתה.

תרעד) כל בניו של יעקב י"ב שבטים היו, ונסתדרו למטה כעין של מעלה, כי"ב קשרים שבחו"ג נו"ה דנוקבא. ולמה הקדים תמיד בברכות את זבולון לפני יששכר, והרי יששכר עסק בתורה, והתורה מקדימים בכל מקום, לכל דבר, ולמה בברכות הקדים את זבולון?

תרעה) זבולון זכה שיקדימוהו ליששכר בברכות, משום שהוציא לחם מפיו ונתן לפיו של יששכר. מכאן, מי שמפרנס לבעל תורה, מקבל ברכות ממעלה ומלמטה. ולא עוד אלא שזוכה לשני שולחנות, מה שאינו זוכה אדם אחר. זוכה לעושר שיתברך בעוה"ז, וזוכה שיהיה לו חלק בעוה"ב. כמ"ש, זבולון לחוף ימים ישכון, והוא לחוף אוניות. כיוון שכתוב לחוף ימים, למה כתוב עוד, לחוף אוניות? אלא לחוף ימים, בעוה"ז, לחוף אוניות בעוה"ב. כמ"ש, שם אוניות יהלכון, שנאמר על ים גדול ורחב ידיים, הבינה, עוה"ב, כי שם השפע של עוה"ב."

ה"זוהר" מספר לנו על סוגי הקשרים שיש בין הנשמות. רק את זה ניתן לנו בכלל לגלות, אין יותר גילוי. בקשר שאנחנו מגלים בין הנשמות, בסך הכל התמונה שמצטיירת, שמתבהרת היא, אלו כוחות ההשפעה, הרשת שביניהם, הקשר שביניהם, כמה שהם משפיעים זה לזה על פני הקבלה, כוחות הקבלה שיש בכל נשמה ונשמה, הקשרים ביניהן הם כוחות ההשפעה, בתוך כל נשמה ונשמה רצון לקבל. ואז יוצא, שאם כל הרצונות לקבל שבכל נשמה ונשמה, יש נשמות, בכל נשמה יש רצון לקבל.

שרטוט מס.1.

והקשר ביניהן הוא הרצון להשפיע שביניהן.

אז יוצא שאם עובדים ברצון לקבל של כל אחד ואחד כדי לקיים רצון להשפיע שביניהם, זה נקרא שעובדים עם הכלי הנכון, שהוא עובד עם המסך שלו כדי להתקשר להשפעה הדדית בין כולם, ככה זה כל אחד כלפי האחרים. וזאת צורת העבודה, זאת אומרת, זה הפרצוף שיש לכל אחד פרצופים, כלפי כל אחד ואחד מהאחרים.(ראה שרטוט מס.1.)

אז מה שמתגלה בפנים זו ההשפעה ההדדית הזאת, שהכוח הכללי של השפעה, הכלל שלה, זה הבורא, ובתוך כל נשמה ונשמה, ודאי נשאר רצון לקבל. כך אנחנו. ה"זוהר" לא מדבר על הרצון לקבל שבכל אחד ואחד מאיתנו, לא על מה שיש בכל אחד ואחד, אלא ה"זוהר" מדבר על מה שקורה בינינו, בין הנשמות, שאנחנו מגלים את הרשת הזאת שבהתחלה היא נקראת, כעולם עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון ואין סוף, שאין גבול בהתקשרות בינינו.

ובמידה הזאת אנחנו מגלים את הפנימיות שבהם, הבורא, האור. אז בהתאם לזה בזמן קריאת "הזוהר" אנחנו צריכים לחשוב על, מה שאנחנו רוצים לגלות, ועל מה שה"זוהר" מספר רק על הקשר בינינו ושם על גילוי הבורא.

2. 1. השבעתי אתכם בנות ירושלים

"תרעו) השבעתי אתכם בנות ירושלים, אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו, שחולת אהבה אני. מי הוא קרוב יותר אל המלך מכנסת ישראל, הנוקבא? והיא אומרת להם, אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו? אלא, בנות ירושלים, הן נשמות הצדיקים, שהן קרובות אל המלך תמיד, ומודיעות אל המלך בכל יום שלומה של המטרוניתא, הנוקבא.

תרעז) בשעה שהנשמה יורדת לעולם, כנסת ישראל, הנוקבא, באה עליה בשבועה, שתגיד למלך ותודיע לו את אהבתה אליו, בשביל להתרצות עימו.

כי ז"א קו ימין, הנוקבא קו שמאל. וב' הקווים ימין ושמאל במחלוקת. וכמו שזו"ן עולים למ"ן לב' קווי הבינה, ישסו"ת, ועושים שלום ביניהם בקו אמצעי, היוצא על מסך דחיריק, כן נשמות הצדיקים עולים למ"ן לז"א ונוקבא, ונעשות להם קו אמצעי, ועושות שלום ביניהם. וע"כ נאמר, שהנוקבא משביעה את הנשמות להגיד ולהודיע למלך, ז"א, את אהבתה, בשביל להתרצות עימו, שיעלו למ"ן ויהיו לקו אמצעי, העושה שלום בין ב' קווים ימין ושמאל, ז"א ונוקבא.

תרעח) ובמה מודיעות הנשמות אהבת הנוקבא אל המלך? החיוב הוא על האדם, לייחד את השם הקדוש, הנוקבא, בז"א, בפה בלב ובנפש. ולהתקשר כולו בזו"ן, שיעלה למ"ן אֲליהם, כשלהבת הקשורה בגחלת. ובאותו הייחוד שעושה גורם, שיתרצה המלך עם המלכה, ומודיע אל המלך את אהבתה אותו. שעם עליית הנשמה למ"ן לז"א, נעשית קו אמצעי ביניהם, ועושה שלום ומייחדת אותם זה עם זה.

תרעט) בנות ירושלים הן י"ב השבטים, י"ב הקשרים בחו"ג ונו"ה, שגוף הנוקבא עומדת עליהם. ירושלים, הנוקבא, עומדת על י"ב הרים. ומי שאומר על ז', אינו אומר על צד השלמות. ואע"פ שהכל אחד, יש בה שבעה בחינות חג"ת נהי"מ. ויש בה ד' בחינות חו"ג תו"מ. ויש בה י"ב בחינות, י"ב הקשרים. והכל אחד. אלא שהם מדרגות מיוחדות בה, וי"ב היא השלמות.

תרפ) ירושלים עומדת על י"ב הרים, ג' לצד זה, וג' לצד זה, וכן לארבע זוויות. ג' קשרים בחסד, ג' קשרים בגבורה, ג' קשרים בנצח, ג' קשרים בהוד. וגוף הנוקבא עליהם. ואז נקראים חיה, כמ"ש, היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל. ונקראים בנות ירושלים, משום שירושלים, הנוקבא, עומדת עליהם. והם מעידים עדות למלך על אהבתה של כנסת ישראל. כי אומרת להם, אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו, שחולת אהבה אני. וכמ"ש, שבטי יה עדות לישראל. שאומרים עדות לישראל, לז"א, על אהבתה של הנוקבא. אשרי חלקם של ישראל, שיודעים דרכיו של הקב"ה."

אין לנו כבר בעיה לחשוב על המערכת, על הקשר בינינו, ושכל מה שמדובר כאן אלו כל מיני אופנים שאנחנו צריכים לגלות במערכת הזאת. אפשרי להיות בזה.

כל מיני סיפורים חיצוניים כאילו שמספרים, הם כבר לא מושכים אותנו לתמונות דעולם הזה, אלא יותר ויותר אנחנו מבינים שמדובר על אופני הקשר בינינו.

שאלה: איפה אני יכול לראות תיאורים של השפעה ביני לבין הקבוצה בטקסט של הזוהר?

בכל רגע, רק על זה מדובר. ה"זוהר" מתאר לנו את נקודת הקשר בינינו. אלו הנשמות שמתקשרות ביניהן במלכות, ואז מהקשר ביניהן מתקשרות לזעיר אנפין, לקדוש ברוך הוא. "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", כך הזוהר מתאר לנו את זה, מתוך קשר של שלושת המרכיבים.

כל אחד מאיתנו הוא אחד, כולנו יחד הם שני, והבורא הוא השלישי. וכל הזמן מדובר על הנקודה הזאת של ההתקשרות של שלושתם יחד ובכל מיני אופנים. שיש בזה המון מלמעלה ומלמטה, ומרכיבים בדרך. כל העושר שיש לנו בעולם הרוחני, ובכלל מה שאנחנו מרגישים, וגם היום מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים מאותה נקודת הקשר. לא חשוב אם זה חוסר קשר או קשר, אבל רק מאותה הנקודה, חוץ מנקודה הזאת לא קיימים.

אותה הנקודה של המלכות דאצילות, שהיא לא קשורה עם האחרים, מרגישה שלא קשורה, ולא קשורה עם הבורא, היא נקראת מלכות דעולם הזה. שהיא מתחילה להיות קשורה עם משהו, אז אנחנו מדברים עליה, על אופני הקשר בינינו, זה כבר רוחניות. עד עולם אינסוף גם בתוך המלכות הזאת אנחנו מרגישים את עולם אין סוף, בתוך הקשר בין שלושת המרכיבים.

עד שהקשר הזה מגיע ללא שום הכבדה, ללא שום גבול, זה נקרא מלכות דאין סוף. זאת אומרת, מלכות דאצילות בעצם בכל האופנים שלה, רק היא "המקום" שבו מתגלה הקשר בינינו והבורא בו.

לכן ה"זוהר" לא מספר שום דבר חוץ ממה שקורה בזה. אז אפילו שהזוהר מדבר על השבטים, על כל מיני ציורים שיש בישסו"ת, באבא ואימא, זה כבר בפירוש "הסולם", שבעל הסולם רוצה להוסיף מאיפה מגיעים השינויים, הוא קצת מוסיף לתמונה הזאת, מי הקובע, מה קורה מסביב, מי הגורם.

אז בכל זאת אפילו שה"זוהר" מוסיף בהבחנות כאילו טכניות אלו תכונות מצטרפות לקשר, ה"זוהר" רק מוסיף לך נתונים שבהם אתה יכול להרכיב תמונה יותר נכונה. לדוגמה, כאשר אני מסתכל על מסך מחשב, או על טלוויזיה, ויש לי בהם תקלות. אני לא יודע מה הבעיה. אז בא מומחה, ומסביר לי, אלו תקלות יש בפנים. ככה בעל הסולם בפרוש "הסולם", נותן לך עוד קצת פרטים מה הם המרכיבים שעליהם צריך לשים לב כדי לבנות את התמונה.

3. יששכר חמור גָרֶם

"תרפא) יששכר חמור גָרֶם, רובץ בין המִשפּתָיים. ואם נקרא חמור, מפני שעסק בתורה, למה לא ייקרא לו סוס, או אריה, או נמר?" זאת אומרת, תכונות האחרות, "משום שהחמור מקבל עליו משא, ואינו בועט באדונו כשאר בהמות, ואין בו גבהות הרוח, ואינו דואג לשכב במקום מתוקן. אף יששכר, שעיסקו בתורה, מקבל עליו המשא של התורה, ואינו בועט בהקב"ה, ואין בו גבהות הרוח, כחמור שאינו דואג לכבודו, אלא לכבוד אדונו. ע"כ רובץ בין המִשפּתָיים, כמ"ש, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל.

תרפב) כמ"ש, לדוד, ה' אוֹרי וישעי מִמי אירא. כמה חביבים הם דברי תורה, כמה חביבים הם אותם שעוסקים בתורה לפני הקב"ה. כי כל מי שעוסק בתורה, אינו מפחד ממזיקי העולם, נשמר הוא למעלה, נשמר למטה. ולא עוד, אלא שמכניע כל המזיקים שבעולם ומורידם לעמקי תהום רבה.

תרפג) שבא הלילה, הפתחים של מעלה נסתמים, וכלבים וחמורים שורים ומשוטטים בעולם, וניתן רשות למזיקים להשחית, וכל בני העולם ישנים במיטותיהם, ונשמות הצדיקים עולות ומתענגות למעלה. כשמתעורר רוח צפון, מתחלק הלילה, התעוררות קדושה מתעוררת בעולם.

תרפד) אשרי חלקו של אותו אדם, שקם ממיטתו באותה שעה, ועוסק בתורה. כיוון שהוא פותח בתורה, כל אלו מיני מזיקים הרעים, מכניס אותם בנקבי תהום הגדול, ומכניע קליפת החמור, ומוריד אותו בבקיעים שמתחת העפר, בזוהם הפסולת והזבל המקובץ שם.

תרפה) משום זה, יששכר, שהיה עיסקו בתורה, הכניע את קליפת החמור, והורידו. ומה שהיה החמור, גרם המעלות, כמ"ש, חמור גָרֶם. שהיה עולה להזיק העולם, והנה עתה, שׂם מדורו, בין המִשפּתָיים, בין האשפות, בין הזוהמות של בקיעי העפר. יששכר, ע"י עסק תורתו, השפיל קליפת חמור גָרֶם, ועשהו, רובץ בין המִשפּתָיים, שהורידו לבקיעים שבאדמה, בין האשפות אשר שם.

תרפו) ויַרא מנוחה כי טוב, זו היא תושב"כ. ואת הארץ כי נָעֵמה, זו היא תשבע"פ.

ויֵט שִכמו לסבול, לסבול עול תורה, ולהידבק בה ימים ולילות.

ויהי למס עובד, להיות עובד אל הקב"ה, ולהידבק בו, ולהחליש את עצמו מרוב עיסקו בתורה.

תרפז) כי כל מי שיודע לעסוק בתורה, ואינו עוסק, מתחייב בנפשו. ולא עוד, אלא שנותנים עליו עול דרך ארץ ושעבוד רע, שעבוד מלכות, כמ"ש ביששכר, ויֵט שִכמו לסבול. ויֵט, נטה, כמ"ש, ויטו אחרי הבצע, שסר מדרך הישר. כי מי שמטה עצמו ודרכו, שלא לסבול עול תורה, מיד, ויהי למס עובד, שנופל תחת עול דרך ארץ ושעבוד מלכות. ויַרא מנוחה כי טוב, שראה כי טוב לקבל עליו עול תורה. ולא עוד, אלא גם, ויֵט שכמו לסבול, שמטה עצמו שלא לסבול. מיד, ויהי למס עובד, שהטילו עליו עול דרך ארץ ושעבוד מלכות.

תרפח) אשרי הם בני העולם העוסקים בתורה, כי כל מי שעוסק בתורה, אהוב הוא למעלה ואהוב למטה, ונוחל בכל יום נחלת עוה"ב. כמ"ש, להנחיל אוהבי יש. יש, זה עוה"ב, בינה, שמימיו, השפע שלו, אינו נפסק לעולם. כי העוסק בתורה מקבל שכר טוב עליון, שאדם אחר לא זכה בו, והוא יש, בינה. ומשום זה מרמז השם יששכר, שעסק בתורה, יש שכר, שהשכר של העוסקים בתורה הוא, יש, בינה.

תרפט) כתוב, רואה הייתי עד אשר הכיסאות נפלו. כשנחרב ביהמ"ק, נפלו ב' כיסאות. ב' כיסאות למעלה וב' כיסאות למטה. ב' כיסאות למעלה, כיסא של יעקב, ז"א, וכיסא של דוד, מלכות. וכיוון שהתרחק כיסא התחתון מכיסא העליון, שכיסא יעקב התרחק מכיסא דוד, נפלה כיסא דוד. כמ"ש, השליך משמים ארץ.

וב' כיסאות שלמטה: ירושלים ובעלי תורה. והכיסאות שלמטה כעין הכיסאות של מעלה. כי בעלי התורה, כיסא של יעקב, ז"א. ירושלים, כיסא של דוד, מלכות. ונמצא, שנפל ב' כיסאות, כיסא דוד של מעלה, הנוקבא, וכיסא ירושלים של מטה. וע"כ כתוב, עד אשר הכיסאות, לשון רבים. כי כיסאות רבים נפלו, ונפלו מעלבונה של תורה. זו"ן נחלקים על החזה, למעלה מחזה, ב' כיסאות שלמעלה, ולמטה מחזה, ב' כיסאות שלמטה. וב' כיסאות שנפלו, הם הנוקבא שלמעלה מחזה והנוקבא שלמטה מחזה.

תרצ) כאשר צדיקי אמת עוסקים בתורה, כל הכוחות של שאר העמים, ושאר הצבאות, וכל הכוחות והצבאות שלהם, נכנעים ואינם שולטים בעולם. וישראל נועדים לעמי העולם, שעמי העולם מזמינים את ישראל, להעלות אותם לראש על כל העמים. שזהו עניין יששכר, יש שכר. ואם לא, קליפת חמור גָרֶם לישראל ללכת בגלות, וליפול בין העמים, שישלטו עליהם, משום, ויַרא מנוחה כי טוב, שראה התורה, שהיא טובה ומתוקנת לפניו, ויכול להשׂתכר על ידה, כמה טובות וכמה חמודות, והוא היטה דרכו, שלא לסבול עול תורה, בשביל זה, ויהי למס עובד, בגלות.

תרצא) כתוב, הדודאים נתנו ריח. אלו הדודאים שמצא ראובן, כמ"ש, וילך ראובן וימצא דודאים בשדה. ודברי תורה אינם מתחדשים בישראל, אלא על ידיו. כמ"ש, ומבני יששכר יודעי בינה לַעיתים, לדעת מה יעשה ישראל.

י"ב השבטים, י"ב קשרים שבב' זרועות חו"ג, וב' ירכיים נו"ה, בהארת ג' קווים בכל אחת מד' בחינות חו"ב תו"מ, שהם בנוקבא חו"ג ונו"ה. וע"כ נבחן שיש ג' קשרים בכל אחד מחו"ג נו"ה, והם י"ב.

ומבחינת ד' הדגלים, יהודה וראובן ב' זרועות חו"ג. ואפרים ודן ב' ירכיים נו"ה. וג' קשרים שבזרוע שמאל, יהודה, הם יהודה יששכר זבולון, הארת ג' קווים שבזרוע שמאל. אשר יהודה קשר א', מקו ימין. יששכר קשר ב' מקו שמאל. זבולון קשר ג' מקו האמצעי. יששכר, מקו שמאל, שבו הארת חכמה. וכיוון שהחכמה אינו מאירה בלי חסדים, נבחן שאין לו מזונות להתקיים. זבולון, מקו אמצעי, היוצא על מסך דחיריק, וממשיך חסדים ומלביש את החכמה דקו שמאל, כמו שיוצא למרחק לסחור, כדי להמשיך מזונות שיששכר יוכל להתקיים.

דודאים נתנו ריח, זו הארת החכמה שבקו שמאל, בחינת יששכר, קשר ב' שבזרוע השמאלית. ונאמר, שדברי תורה אינם מתחדשים בישראל, אלא על ידיו. כי חידושי תורה, הארת חכמה, אינם אלא בקו שמאל, בחינת יששכר. כמ"ש, ומבני יששכר יודעי בינה לַעיתים. וכתוב, יודעי בינה, ולא יודעי חכמה, כי חכמה שבקו שמאל אינה חכמה ממש, אלא בינה שחזרה להיות חכמה. כי חכמה ממש אינה אלא בקו ימין. אבל חכמה זו נסתמה, ורק החכמה שבקו שמאל מאירה, שממקורה היא רק בינה.

תרצב) ועל פתחינו כל מגָדים חדשים גם ישנים. בני יששכר גרמו שיהיה על פתחינו, פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות, כל מגָדים. חדשים גם ישנים, כמה דברי תורה חדשים וישנים שמתגלים על ידיהם של בני יששכר, לקרב את ישראל לאביהם שלמעלה. כמ"ש, לדעת מה יעשה ישראל.

תרצג) דודי צפנתי לָך. כל מי שעוסק בתורה כראוי, ויודע לשמח הדברים ולחדש הדברים כראוי, אלו הדברים עולים עד הכיסא של המלך, הנוקבא, שהיא הכיסא לז"א, וכנסת ישראל, הנוקבא, פותח להם שערים וגונזת אותם. ובשעה שהקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, בחצות לילה, מוציאה אותם חידושי תורה לפניו. והקב"ה מסתכל בהם ושמח. אז הקב"ה מתעטר בעטרות העליונות, ושמח במטרוניתא, הנוקבא. כמ"ש, חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לָך, שאומרת זאת בחצות לילה, בשעה שמוציאה חידושי תורה לפני הקב"ה. ומאותה שעה והלאה, דבריו של המחדש והמשמח דברי תורה, כתובים בספר העליון. כמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו.

תרצד) אשרי חלקו של העוסק בתורה כראוי, אשרי הוא בעוה"ז ואשרי הוא בעוה"ב. עד כאן ממשלת יהודה, זרוע שנכלל בכל. ג' הקווים, בכוח של כל הצדדים, דרום צפון מזרח, ג' קשרים שבזרוע, יהודה יששכר זבולון, ביחד, כמו בדגלים, שיהודה הארת קו ימין, ויששכר קו שמאל, וזבולון קו אמצעי, כדי שיהודה יתגבר על כל הס"א."

שאלה: האם לבקש שינוי בצורה פשוטה בזמן קריאת הזוהר עוזרת לתיקון, למרות שאני לא בכוונות מלאות?

ברור שאף אחד לא נמצא בכוונות מלאות, אבל דרך המילים האלו שאנחנו קוראים אנחנו רוצים להשתדל איכשהו לראות, בכמה שאפשר, על איזה קשר מדובר בינינו. שנים עשר שבטים זה המבנה הכללי של סכמת הקשר בין הנשמות. כל הנשמות שנכנסות בקשר ביניהן, עולות לקשר בין שנים עשר. ושמצטרפות יותר ויותר, שהיו קודם בחזקת אומות העולם למיניהם, רשעים, הן כולן עולות למערכת קשר בת שנים עשר קשרים.

אז כשקוראים עכשיו בצורה כזאת, צריכים לראות איך גם אנחנו נכללים ברשת הזאת. אנחנו רוצים להיות בזה. אנחנו רוצים בזה לגלות איך הבורא מתנהג איתנו כשאנחנו נמצאים בזה. אנחנו רוצים מתוך זה להתרשם, לקבל חיוּת, לקבל כוח השפעה. לגלות את הפעולות האלו ממש בחי. זו הקריאה הרגילה, זה נקרא "לרצות לגלות מה שקוראים". וצריכים לגרות את כולם ואת הרצון הכללי לעלות לגילוי.

כתוב, ש"מתוך חשק גדול לדעת מה שלומדים, מעוררים האורות המקיפים"¹. כי הקשר הזה, קיים תמיד בצורה שלמה, אם אנחנו רוצים להתכלל באותו הקשר אז אנחנו משם יכולים למשוך את הכוחות.

שאלה: מהי אמונה למעלה מהדעת בקריאת הזוהר?

אין לנו על מה להתגבר כאן, ולהתעלות כאן למעלה מהדעת. רק אם מתגלות בעיות, מחשבות זרות וכן הלאה. למעלה מהדעת זה נקרא למעלה מהאגו שלי. אם אני יכול להתכלל, אז אין לי אגו, אין לי כלום, אני נכלל בפנים ממש רך, נקי, כולי בפנים, זה הכי טוב. כי במקום שאנחנו נמצאים אנחנו צריכים להשתדל להיות בהשתוות הצורה. אז אני נכלל, זהו. אני רוצה שהאור הזה יעבוד עליי. אני מוכן להיות כמו עובּר, כמו תינוק.

ולכן העבודה למעלה מהדעת יכולה להיות כאן רק להתעלות מעל המחשבות, מעל כל ההפרעות שלי. אז להשתדל להיות בזה.

שאלה: איך אפשר במהלך היום, לשמור על הכוונה שלפעמים מרגישים במהלך קריאת הזוהר. מיד אחרי השיעור שוכחים את זה, ומה אפשר לעשות?

ודאי שאחרי השיעור שוכחים מיד, העיקר זה בזמן השיעור. קודם כל בזמן השיעור, שאף אחד מהפנימיים שלי לא יפריע. מפריעים, יופי, אז אני מיד מתגבר על זה, בולע אותו. עובר עליו.

שאלה: ואז במהלך היום, כשחוזרת הכוונה, איך לשמור אותה?

האם הכוונה בעצמה חוזרת? אנחנו צריכים לחדש אותה בכוח. אם היא חוזרת אז אדרבא. אם הכוונה מתחדשת מלמעלה אז אני צריך מיד להודות על זה, זה הקשר שלי אז עם הבורא. זה כרוז, שהוא מזמין אותי בכוונה, מעורר בי את המחשבה, זיכרון, איזו התעוררות, אני צריך מיד להודות ומיד להתקשר בכל האמצעים. לתפוס אותו בשתי ידיים. זה טבעי אם אני אשתדל לעשות כך.

(סוף השיעור)

---

1. "כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם." ("הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה)↩