שיעור צהריים 02.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לפתיחת הלב בכנס - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו מתקרבים לכנס, אני מקווה שכולם מרגישים את זה. זו בעצם הפגישה האחרונה שלנו לפני הכנס.

איך אתה מרגיש?

תלמיד: מרגיש מוכן.

במה אתה מוכן? תספר לי, אולי שכחתי משהו ואני לא מוכן.

תלמיד: ניקח לדוגמה את שיעור הצהריים שהיה אתמול, הוא נתן המון ביטחון וגדלות של החברים. ערכת סדנה עם כל הכלי העולמי, כולם פתחו את הלבבות והורגש שממש כולם נמצאים בהתרגשות גדולה, בציפייה ובהכנה גדולה של הרבה מאוד זמן שמתכנסת עכשיו לנקודה הזו.

יופי, תודה רבה, נעים לי לשמוע. יש עוד משהו שאנחנו צריכים להכין חוץ מעצמנו? לא. אני בדרך כלל לפני הכנס מכין משהו במקרר כדי שאני לא אעסוק אחר כך בדברים כמו מזון, שתייה, ממלא את התרמוס עם קפה לכל מקרה, כאלו דברים.

אנחנו מתחילים מ"הכנה לפתיחת הלב בכנס". מה זה "פתיחת הלב בכנס", אולי תסביר לנו?

תלמיד: אני חושב שהקטעים יכולים להסביר הכי טוב.

אבל למה אנחנו צריכים לפתוח את הלב? כי בלי פתיחת הלב לא ניכנס לחיבור והכנס הוא קודם כל חיבור. האם עוד לא הכנת את הלב?

תלמיד: אני צריך עזרה.

בסדר גמור, נעזור לך לפתוח את הלב.

כשאני מסתכל עכשיו על הפנים של החברים, למה במוסקבה אני רואה רק פרצוף אחד?

תלמיד: כי זה יום שישי, יום עבודה, אני מניח שנכנסים לאט לאט מי שיכול. חוץ מזה, יש גם לדוגמה 120 חברים בכנס בגיאורגיה ועוד הרבה כנסי מראה.

עכשיו כבר מאוחר להצטער שלא נסעתי. אני כל הזמן אומר לעצמי שאולי באמת הייתי צריך לנסוע לגיאורגיה או למקום אחר שיש בו כנס גדול, כמו טורקיה.

תלמיד: יש כנסים באירופה, ברומניה יש למעלה משמונים מקומות.

ואני יושב כאן בחדר שלי, קר לי, לא נעים, מרגיש שכולם "שכחו אותי בבית", למה? גם אני מצטער שלא סידרתי לעצמי מקום.

תלמיד: יש כנס מראה מאוד גדול של מאות חברים כאן בפתח תקוה, עוד לא מאוחר להצטרף לכנס מראה.

זה לא אותו דבר.

תלמיד: יש כנסי מראה בצרפת, בבולגריה, בצ'כיה, בספרד, בגרמניה, בהולנד, באיטליה, במוסקבה, בקייב, וזו רשימה חלקית.

נקווה שבשנה הבאה נעשה כנס עולמי גדול אחד לכולם.

וכעת נחמם את הלב עם הפסוקים שלנו.

קריין: קטע מספר 1, כותב הרב"ש.

"צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית". לכן כשיש איזו אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בענין זה."

(הרב"ש. מאמר 13 "לפעמים מכנים את הרוחניות בשם נשמה" 1984)

איך אנחנו יכולים לספור כמה פעולות עשינו? כמה צעדים התקדמנו? מישהו יכול לעשות את זה?

תלמיד: הייתה לנו עכשיו סעודה גדולה, הפעולה הזאת חיברה אותנו, נתנה לנו גדלות, נתנה לנו עוד רצון לאהבת הזולת.

יופי, האם הצלחתם כבר לפתוח את הלבבות?

תלמיד: כן, אנחנו נכנסנו ללב הגדול של הכלי העולמי. יש עוד מקום להתקרב למרכז הלב הזה.

חבל שיש שם מקומות פנויים והם לא תפוסים על ידינו.

קריין: קטע מספר 2, כותב הרב"ש.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד."

(הרב"ש. אגרת מ')

האם אני מרגיש שאני מוציא חום מקירות ליבי? בואו נרגיש את זה חצי דקה, כל אחד ירגיש את הלב שלו וישים לב האם מתוך ליבו, מקירות ליבו, הוא מוציא את החום ורוצה בזה לכסות את כל החברים.

תלמיד: אנחנו מאוד נרגשים, אנחנו מרגישים את הלבבות. האש התחילה, האש הודלקה, לחיים! אנחנו בציפייה גדולה.

לחיים!

תלמיד: אני לא יודע מה לומר, אני מרגיש שיש משהו שונה בשיעורים שלנו, יש משהו שונה ברב, יש משהו שונה בחברים. נראה שאנו מחככים את הלבבות שלנו אחד באחר.

נכון, יפה.

תלמיד: קשה לי להסביר עד כמה אנחנו רוצים לחבק אותך, כל קבוצת טורקיה רוצה לחבק אותך.

אני מרגיש את זה, תודה לכם, עוד מעט אנחנו נתראה.

קריין: קטע מספר 3, כותב בעל הסולם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."

(בעל הסולם. אגרת ד')

כולכם האיברים המדולדלים, שעזבו והתרחקו מהלב שלי. אז תחזרו אליו, וככה כל אחד לליבו של החבר. אפילו אפשר לעשות תרגיל שאנחנו מחבקים זה את זה, כולם ואת כולם, ולהרגיש שכך כולנו באמת מגיעים לחיבוק.

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת". היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

(הרב"ש. אגרת כ"ד)

אם אתה לא יכול לעורר את הלב של החבר אליך, תדע לך שלא תוכל לעורר את לב הבורא שיתקרב ויהיה מכוון אליך. במידה שאתה יכול לקרב את ליבם של החברים אליך, לקרב אותם, ולהרגיש שהם מתקרבים אליך, במידה הזאת, בתוך זה אתה תרגיש שגם הבורא מתקרב אליך. זה ברור? לכן עלינו למשוך את ליבם של החברים לעצמנו, ובתוך זה אנחנו נרגיש שגם הבורא מתקרב אלינו.

שאלה: מאוד מאוד נעים להיות בחיבוק הזה. אבל אם הבנת החולשה שלי במצב הזה אז כתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת". מה זה "יביע אומר"?

ככל שאנו משתדלים להתקרב זה לזה בלבבות, אנו מתחילים להשיג מה מביא לנו יום, ומה מביא לנו לילה, וכמה זמני הלילה וזמני היום צריכים להיות קשורים כדי שנשיג חיבור שלם.

שאלה: זה שיעור מלא באהבה, ואנחנו מאוד מאוד אוהבות אותך, כולנו אוהבים אותך, כולנו אוהבים גם את החברים והחברות. אנחנו תמיד בפעילות, במפגשים שלנו אנחנו מאוד חמים זה כלפי זה, ועוסקים בחיבור.

אבל לגבי העבודה הפנימית, איך אנחנו יכולים למדוד את ההתקדמות שלנו כלפי אהבת הזולת? ואיך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו מתקדמים בצורה המהירה ביותר שאפשר, או האם היינו יכולים להתקדם בצורה מהירה יותר באהבת החברים או החברות?

הכול תלוי בכם, בלבד. ככל שנעשה יותר תרגילים, פעולות, בזה אנו נרגיש כמה שאנחנו מתקרבים. אין משהו שמפריע לנו, הבורא רק מצפה לעזור לנו להתקרב.

שאלה: אמרת לעורר את אהבת החבר כלפיי. אז מה ההבדל בין לעורר את הנקודה שבלב של חבר לבין זה שמעוררים את הלשמה?

זה מצב של רגש יותר שלם, יותר פתוח.

תלמידה: העשירייה שלנו וכל העשיריות מאוד מתרגשים לקראת הכנס. לפני רגע דיברת על פעולת אהבה, כשאנחנו עושות את הסדנאות אנחנו מנסות לדבר מהלב. במידה שאנחנו מצליחות אנחנו מוסיפות משחקי חיבור, כמו החיבוק הזה עכשיו. ולפעמים יש חברות שלא זוכרות שלמרות שאנחנו מחוברות בצורה דיגיטלית עדיין צריך לחבק ולהיות במחשבות. בכל מקרה אנחנו עושות תפילה, אנחנו מתפללות המון, כותבות תפילות, גם בצ'אט, וגם כשאנחנו מדברות. ואנחנו מקוות שגם זה נחשב כאקט של אהבה, וששום דבר לא יפריד בינינו.

זה בסדר גמור, תודה רבה.

שאלה: מה ההבדל בין הנקודה שבלב לבין הלב?

הנקודה שבלב זה מה שנשאר לנו מרצון להשפיע לפני שנפלנו מהר גבוה, לבור עמוק של האגו שלנו. ונקווה שנחזור ונעלה על ההר, זה נקרא "הר ה'", ושם על פסגת ההר הבורא מצפה, מחכה לנו.

שאלה: האם תוכל לתת לנו הצעה פרקטית, איך בימי הכנס נוכל להחזיק את נקודת הקשר שלנו אחד עם השני? איך נעזור אחד לשני?

כל הזמן להיות בקשר אחד עם השני, לא לעזוב אחד את השני, לחשוב זה על זה. בגלל שמחשבותינו תמיד יחזיקו את החברים, שלא ייפלו למחשבות של עצמם, אלא רק למחשבות כלליות, משותפות.

תלמיד: אצלנו בקייב יהיה לנו כנס גדול, ואפילו אם ייעלם הקשר בינינו, תדעו שיש אסיפה גדולה אצלנו.

אנחנו יודעים, וכל הזמן חושבים עליכם. אנחנו מקווים שבשנה הבאה נתאסף לכנס גדול גדול באוקראינה, וכולם מכל העולם יבואו ויתאספו שם גם אורחים, וגם משתתפים.

תלמיד: איזה תענוג מהבורא, גדול, ענק, חברים מכל העולם באו אלינו. אני רוצה לפתוח את הלב. לפני הסעודה לא הרגשתי את עצמי בטוב והלכתי הביתה, שאלו אותי מה קרה ולא הבנתי, לא ידעתי מה להגיד, ויצאו לי הרבה דמעות. התחלתי לבכות כמו תינוק ואמרו לי, תתפלל על חברים, איזה מצב נפלא זה להתפלל על חברים. פשוט אני לא יודע, היה לי מצב כזה והרגשתי שאנחנו ממש על הסף, על המפתן של לשמה.

שאלה : זה יותר על התחושה שלנו, לפני כן היינו נפגשים פיזית, והיו הרבה בעיות. הקוביד עזר לנו להיות בצורה וירטואלית. אנחנו שומעים את החברים, וזה נותן לנו תחושה אפילו יותר חזקה. עכשיו כשחוזרים לקשר הפיזי, היום ניפגש עם העשיריות, במקרה שלנו בקולומביה. איך עלינו להכין עצמנו לחיות שוב את החום הזה בין החברים במצב הפיזי? יש פחד שלא נגיע לכזה חיבור ולכזאת אהבה בפיזי.

אני זוכר שהייתי בקולומביה, היה שם מאוד חם, והייתה אפילו להקה של משפחה, של ילדים והורים ששרו כל כך יפה. דווקא מהביקור שלי בקולומביה נשאר לי רושם מאוד חם, ומאוד חזק.

שאלה: מהי אהבה ושנאה במצבים שאנחנו מרגישים? למה נדלקת בי להבה כזאת של אהבה כשאני שומע את המילים של החברים? על איזו אהבה אנחנו מדברים בפועל?

אנחנו מדברים על אהבה שהיא דווקא מתלהבת על פני הדחייה, הריחוק, אפילו השנאה, אפילו על עוד רגשות הפוכים מאהבה, וככל שיש שם כאלו מצבים מהעבר, אולי מלפני שנים ואלפי שנים, עכשיו כשאנחנו מתחברים, אנחנו מחברים את עצמנו ללהבה אחת גדולה והאש בוערת ומתגלה יותר ויותר. ולזה אנחנו עוד נגיע, זה עוד לפנינו.

שאלה: לפעמים זה קל להיכנס אל תוך לבבות החברים, אבל עם חלק מהחברים זה יותר קשה, אני לא יודע אם זה קשור לרשימות או שזה קשור לשורש הנשמה, אבל ביחס לחלק מהחברים, קל לנו להיכנס ללב שלהם ועם חלק מהחברים ממש קשה, אנחנו צריכים ממש להתאמץ כדי לעשות את זה.

זה טוב. אתה מבין שזה הטוב, לא סתם כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", כי ככל שיש שם כוחות שהיו מנוגדים לחיבור ואנחנו עכשיו נכנסים בכוח ובונים את החיבור, לפי זה תהיה לנו אש יותר גדולה בחיבור שלנו והתוצאה תהיה בהתאם לזה.

תלמיד: שמעתי שעל פסגת ההר הבורא מחכה לנו, אז מהי הדרך היעילה והמהירה ביותר להגיע לפסגת ההר?

לחבק את כולם, זה הכול. לחבק את כולם. לחבק את כל החברים וכך אתה תעלה על פסגת ההר.

שאלה: אני רוצה להביע את ההוקרה הכי עמוקה שלי, למרות שאתה לא הבאת הוקרה הזאת, אבל אני רוצה לברך אותך ולתת לך באמת כפיים על שזה לא יהיה עבודת אלילים, אבל באמת זה הגשר, המעיין ממנו הכול נובע. ואני רוצה להודות לך מצד העשירייה שלי, כי אף פעם לא ראיתי את החברים שלי, האחים שלי כל כך שבורים, שעברו כזה שינוי.

כולנו נהיינו כאילו ילדים ועד דרגה שאנחנו אפילו פורצים בדמעות ביחד. זה נהיה מדהים, מדהים לראות איך מצד אחד הפסיקו להסתכל על זה כמו אל איזה משפחה, כאבות או אימהות, אלא מתוך ההשתוקקות להיות באיזה מסע אל שורש האור מלא בפרחים ודבש שאור התורה ייתן לנו את הניסיון הזה בכנס.

תודה רב, תודה לכל הכלי העולמי ותודה לעשירייה שלי ולכל העשיריות. אנחנו מאוד מאוד מתרגשים. אנחנו מודים לך על החום ותודה לכולם. שהבורא יברך אותך כמה שרק אפשר.

שאלה: האם אהבת החברים יכולה להיות נגד החופש שלנו?

כן. אהבה מאוד מחייבת, וודאי שזה נגד החופש שלנו, אבל אחר כך כשאנחנו עוברים הלאה, אנחנו רואים שאנחנו לא צריכים את החופש, אנחנו רוצים להיות בשרשראות של אהבה ממש. אין דבר יותר חופשי מזה, שאתה מקושר לחברים בשרשראות ברזל. צריכים לחשוב על זה, אבל זה כך.

שאלה: כל קבוצת צרפת אתכם, בוערים. הם כבר חלקם נוסעים למקום שלהם. יש לנו הרבה חברים מאוד מסורים, שהיו אמורים להיות עכשיו בכנס פיזי פה ושם ויש להם בעיה אישית, והם שואלים איך להיות קשורים בזמן הכנס?

שיהיו איתנו כשיוכלו, וזה מספיק.

שאלה: ודבר אחרון, אמרנו שצריך לפתוח את לב וכתוב ב"זוהר" "פתחו לי כחודו של מחט ואפתח לך שערים עליונים". אז מה בדיוק הפתח הזה של חודו של מחט?

"חודו של מחט" זה חור שבו אנחנו מתחילים לקשור אחד עם חברו, אין בו שום אפשרות אחרת לשימוש, רק להתקשר אחד לחברו. אז על ידי חוט התפירה הדק הזה, אנחנו קושרים זה אל זה את כל הלבבות, וזה מספיק כדי שאנחנו נגיע ללב אחד.

שאלה: בצורה שהעברת אתמול את שיעור הצהרים והשאלות שהחברים שואלים עכשיו, ממש נותן הרגשה שאנחנו כבר גוף אחד משותף. וכל האיברים רק משתוקקים לעשות טוב זה לזה. כיצד אנחנו הופכים את הלב שלנו ללב של חמאה נמסה, שלא רק שתופסים בפנים את הבורא ושמים עליו חותמת, אלא שהברוא בעצמו פשוט לא רוצה לזוז יותר מהגוף הזה.

בסדר גמור, שכך יהיה.

שאלה: מרגישה שאנשים בחוץ ברחוב ממש סובלים, וכל מה שהם צריכים זה רק את הקשר עם הבורא. איך אנחנו מרגישים שיש על כתפיים שלנו כזאת אחריות, שכל העולם ממש נמצא על הכתפיים של "בני ברוך", בשביל שנוכל להעביר את האור הזה לבורא. ועם רצינות כזאת ומחויבות כזאת ניגש לכנס.

אז עם ההרגשה שלך אנחנו נכנסים לכנס. ובטח שאנחנו גם נוכל לחלק להם את החום שלנו.

שאלה: בכרמיאל גם יהיה כנס מראה שנרשמו אליו קרוב ל-80 איש. התאספו עשרות נשים וגברים מהצפון. מתי שהוא בזמן שענית לחבר מהדרום, אמרת שהדרומיים הם יותר רכים, והצפונים נהיו יותר כבדים. אז אני רואה את זה כהזדמנות בשבילנו לתקן את עצמנו. 80 איש שהם מלאים חטאים רוצים לתקן את עצמם, אז מה לתקן?

אתם צריכים לתקן נכונות לחיבור בתוך הלב של כל אחד ואחד. שכל אחד יהיה מוכן להתחבר עם הלבבות של החברים, ולהישאר כך כמה שיותר, אולי לעולמים. זה מה שאני מאחל לכם, לא חסר לנו כלום חוץ מזה.

שאלה: החברים שלי כבר אוהבים אותי, אם אני לא יכולה לראות את זה, האם לא מדובר בעיוורון שלי. ואם אני רואה או חושבת שהם לא אוהבים אותי, זה אומר שיש לי חיסרון ואז אני לא יכולה לאהוב אותם, אני צריכה לעבוד על זה?

את צריכה להשתדל לאהוב אותם בלי לדרוש שום דבר בחזרה. בלי לבדוק אותם האם הם אוהבים אותך או לא, רק שתהיה לך אפשרות לאהוב אותם, ואז תרגישי עד כמה יש בזה חום, והבורא משתתף איתך.

שאלה: אנחנו כבר יומיים בעשירייה בהכנות מאוד חזקות לכנס, כולנו בכוונה, בתפילות מאוד חזקות לחיבור בינינו, שהבורא יעזור לנו, ואני מרגישה שבשלב מסוים אני מתעייפת. מה העצה שלך לכנס, מה עושים כשמתעייפים?

כשאת חושבת על הילדים שלך, האם את גם מתעייפת מזה?

תלמידה: ודאי שלא, זה טבעי אצלי. כאן אני עושה מאמץ, כל הזמן חוזרת למחשבה.

זה צריך להיכנס גם בצורה טבעית. תנסי להבין, לחשוב, להרגיש, כמו עם הילדים שלך.

שאלה: אני מבינה שהתכונה הראשונה של חיבור היא החום בלב, אבל הלב תמיד כמו אבן. למה הלב כל כך קשה?

את עוד לא יודעת מהו הלב שלנו. הוא כל כך קשה, יותר גרוע מאבן, לב של פלדה, אין יותר קשה מלב האדם. נקווה שנגיע למצב שנוכל לרפא אותו, שהוא יהיה רך יותר.

שאלה: אתמול מצאתי את עצמי מתפללת על המשפחה והחברות שלי בעשירייה, כללתי אותם יחד והרגשתי שזה מאוד חזק, האם זה נכון לחבר כך?

כן.

שאלה: הלב שלנו הוא כמו יהלום והיהלום הוא הכי קשה. אנחנו צריכים ללטש את היהלום הזה כל הזמן, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

בסדר גמור. תודה רבה.

שאלה: רצינו לחלוק את ההתפעלות הלבבית שלנו, את ההתרגשות לקראת הכנס. הגיעו לפה שתי חברות שישתתפו במוסקבה, שתי חברות שישתתפו בקייב, האם אפשר להתחבר בלב אחד גדול בזמן הכנס?

בבקשה תנסו, אני מבקש מכן.

שאלה: כאשר חברים מדברים על פתיחת הלב הם מדברים על דברים גשמיים, בעיות או שמחות, מישהו חלה, מישהו הבריא. האם זאת פתיחת הלב? האם צריך לדון בעשירייה יותר על דברים כאלה כדי לפתוח יותר את הלב?

אני לא יכול לתת עצה. ככל שנתקרב בינינו, כך תראו עד כמה נושאי השיחה שלכם משתנים.

תלמיד: למה צריכים להשתוקק, להתכוון?

להרגיש אחד את האחר יותר, בלי מילים.

שאלה: אנחנו נתאסף פיזית לכנס, הרבה אנשים יגיעו אלינו, יהיו אנשים מעשיריות וירטואליות שונות. איך להתחבר ולפתוח את הלבבות באמת כדי להתחבר לנשמה אחת?

אתם רק צריכים לעזור בזה איש לחברו, איך לחבר את הלבבות ולחוש בלב האחד את כולם יחד. רק כך, כשתעשו מאמץ להתקשר זה לזה.

קריין: קטע מספר 5, כותב הרב"ש.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

מילים מאוד חדות, קשות, כבדות אפילו.

שאלה: איך אני צריך לראות את תמונת העשירייה המושלמת? איך אנשים מתייחסים זה לזה בעשירייה מושלמת?

להתייחס אחד לאחר ביתר תשומת לב, יותר מאשר לעצמו, כי בזאת אתה מתייחס לחבר שנמצא בנקודה המרכזית של הלב שלך. קשה מאוד לתאר זאת, אבל זה כך. כל יתר הלב, מעטפת הלב, אפשר לומר שהיא מיותרת. מה שהכי חשוב זו הנקודה המרכזית של הלב שנמצאת בתוך החבר.

שאלה: איך לקחת את ההרגשה של אהבה, חום, חיבור עם החברות ולהמשיך אותה? כי היא תמיד נגמרת.

צריכים להחזיק את הרגש הזה. אתן צריכות לעטוף את הרגשת הקשר הזה במשהו חם, לא לתת לרגש הזה להתקרר. תנסו תמיד לתאר את זה, לחמם את זה עם ליבכן ולא לעזוב.

שאלה: אחרי הכבדות הנוראית וחוסר היכולת להתחבר בכלל בעשירייה שלנו, החיבור עם עשיריות אחרות בכנס נשמע לי קל כמו טיול בפארק. האם אני צריכה לקחת את החיבור שאנחנו עובדות עליו בעשירייה שלנו לעשירייה האקראית, או להיפך, לקחת את החיבור שאני משיגה בכנס לעשירייה?

אתן צריכות להבין שחיבור, איחוד, הוא דבר קשה מאוד בעולמנו, ותצטרכו להבין שאין משהו יותר מסובך, יותר קשה ובלתי אפשרי מאיחוד. אני אפילו לא יודע כמה דוגמאות אפשר כאן לתת, עד כמה מנסים להתחבר ולא מצליחים. אבל אנחנו ננסה, נשתדל.

תלמיד: מחר זו התחלה של הכנס.

נעשה שלום ולהתראות לכולם ונתראה מחר בבוקר לפי שעון ישראל. שיהיה לכם חם, שיהיה לכם טוב, שכולם יהיו בריאים ותשתדלו לא להתנתק מהחומר שלנו.

בהצלחה גם לגברים וגם לנשים. כל טוב, עד מחר.

(סוף השיעור)