שיעור בוקר 15.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1376,

מאמר "מהו שהימין צריך להיות יותר גדול מהשמאל, בעבודה"

מהו שהימין צריך להיות יותר גדול מהשמאל, בעבודה

תשנ"א - מאמר ל"ט

1990/91 - מאמר 39

"הזה"ק (נשא רט"ו ובהסולם אות קע"ד) כתוב שם וזו לשונו "מצוה זו, שיברך הכהן את העם בכל יום בזקיפת האצבעות, כי האצבעות נמצאות בסוד העליון, החמש של ימין יש להם חשיבות יתירה על אלו שבשמאל, משום שהימין חשוב יותר מן השמאל, ועל כן בהברכה שהכהן מברך את העם, צריך להגביה הימין על השמאל".

ויש להבין מהו ימין בעבודה, ומהו שמאל בעבודה, ומדוע ימין יותר חשוב מהשמאל.

ידוע שבסדר עבודת האדם, כשהוא רוצה להגיע לידי דבקות ה', שהוא ענין השתוות הצורה, היינו שיעשה כל מעשיו בעל מנת להשפיע, יש להבחין ב' בחינות:

א. מצב של שלימות, היינו כל מה שהוא חושב ועושה, אין בזה שום חסרון.

ב. מצב של חסרונות, היינו כל מה שהוא חושב ועושה הוא מלא חסרונות.

ואנו צריכים לב' מצבים הללו. מצב של שלימות הוא לצורך לקבלת חיות שמחה והנאה מהמצבים שלו. כי בזמן שהאדם מרגיש חסרונות בכל מה שהוא עושה, אין לו ממה לחיות, כי האדם נברא בטבע שהוא צריך לקבל הנאה כל זמן שהוא חי. וזה נובע מסיבת מטרת הבריאה, שהיא מטעם "רצונו להטיב לנבראיו". (וזה מכונה בדברי האר"י הקדוש בשם "זווג להחיות העולמות", כי בלי חיות יהיה ביטול העולם. לכן ענין זה נקרא "זווג תמידי"). וזה יכול להיות רק אם האדם מסתפק במועט, והוא שמח בחלקו ממה שיש לו, והוא אומר שלא מגיע לו יותר משאר אנשים.

ובעבודה נקרא זה, שהוא אומר שהוא שמח בחלקו, ממה שה' נתן לו רצון וחשק לעשות משהו בקדושה. כלומר, שהוא שמח שהוא יכול לקיים תו"מ אפילו בלי שום הבנה ובלי שום כוונה. כי הוא אומר, שהוא רואה שיש אנשים, שגם דבר מועט, מה שהוא עוסק בתורה ועבודה, יש הרבה אנשים שגם זה אין להם. כמו בגשמיות, האדם שרוצה להסתפק במועט, הוא צריך להסתכל על אנשים, שהם חיים ושמחים למרות שאין להם אפילו חצי פרנסה ממה שיש לו. מזה הוא יכול להיות שמח בחלקו בגשמיות.

כמו כן אותו דבר נוהג ברוחניות. היינו שהוא שמח בחלקו, ממה שהוא רואה שיש אנשים שאין להם שום אחיזה בתו"מ. והוא שמח בזה שיש לו קצת אחיזה בתו"מ. ומזה הוא מקבל חיות, היינו שיכול להלל לשבח את ה' על מה שנתן לו קצת אחיזה בתו"מ. וצריכים לזכור, כי ענין התודה שהאדם נותן לה', הוא נמצא אז במצב של התקרבות לה', כי ענין תודה שאדם נותן הוא על ההוה והעבר. נמצא, שזה יכול להיות בשלימות.

מה שאין כן כשהאדם מתפלל לה' שימלא משאלות לבו, האדם צריך להתחזק בעת התפלה, ולהתחזק באמונה שה' הוא שומע תפלת כל פה, אחרת אין תפלתו יכולה להיות בכל הלב, היות שהוא צריך להאמין שה' שומע לכל פה. ואאמו"ר זצ"ל אמר, שהאדם צריך להאמין בעת התפלה במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", שפירושו של כל פה, אפילו פה שאינו ראוי, היינו שהוא מלא חסרונות ושאין לו שום זכיות, מכל מקום ה' עוזר לכולם, רק אם האדם מתפלל בכל הלב, היינו שהוא מאמין למעלה מהדעת במה שכתוב, שה' שומע כל פה, רק אז האדם יכול להתפלל בכל הלב, היינו בלי ספקות.

נמצא, שבזמן שהאדם עובד בבחינת השמאל, היינו שהוא מסתכל ורואה איך שהוא בעירום וחוסר כל, ורוצה שה' ימלא משאלותיו, אז קשה לו להאדם להאמין שה' יעזור לו, והוא צריך להתחזקות גדולה, שיוכל להתפלל בכל הלב. לכן מהתפלה על חסרונות אין האדם מקבל חיות, היות שהוא חי בספקות, כלומר, שהוא רואה כמה פעמים שהוא התפלל וכאילו חס ושלום אין ה' שומע תפלתו, לכן קשה לקבל חיות מתפלה.

מה שאין כן מבחינת ימין כנ"ל, שהוא הולך בדרך השלימות, שכל מה שהוא עושה הוא שבע רצון, ממה שיש לו זכיה שה' נותן לו משהו לעשות בתו"מ. ואז הזמן שאסור להסתכל על חסרונות, כי חיים לוקחים רק משלימות. לכן האדם צריך לתת כל כוחותיו, ולהסתכל איך שה' הוא שלם בכל המעלות, ולצייר לעצמו כל מיני ציורים שבעולם, איך שה' מנהיג את העולם בתכלית השלימות. וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, איך שה' מנהיג את העולם בתכלית הטוב ועונג, עד כדי שאין מה להוסיף עליה. והגם שהאדם מטרם שזכה לרצון להשפיע אין יכול לראות זה, מכל מקום הוא צריך להאמין שכך הוא.

נמצא לפי זה, בזמן שהאדם הולך בדרך השלימות ונותן תודה לה', אז האדם כבר יודע, אם הוא נותן תודה לה', הוא מטעם שכבר יש לו אמונה בגדלות ה' באיזה שיעור, ובגלל זה הוא נותן לו תודה, עבור שה' קרא לאיש שפל כמוהו, וה' רוצה שישמש אותו, היינו שיקיים את מצוותיו. כלומר, זה שהוא יכול לקיים משהו בתו"מ, הוא מטעם שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו בתו"מ. זה נקרא שה' קרא להאדם ואמר לו, אני נותן לך רשות לכנס בהיכל הקדושה ולעשות לי איזה שרות.

נמצא, שהתודה, מה שהאדם נותן על העבר ועל ההוה, כבר אין לו ספיקות. כי אחרת, אם האדם לא הולך הכל למעלה מהדעת, אין כח ביד האדם לתת תודה לה'. מה שאין כן בתפלה, הוא על שם העתיד, אז הוא לא יודע בבירור שה' יעזור לו, כי אין האדם יכול לומר שום דבר על מה שיהיה בעתיד.

ובהאמור יוצא, הגם שהאדם צריך לעבוד הן בבחינת ימין והן בבחינת שמאל, שפירשנו ש"הימין" נקרא שלימות, שזה צריך להיות דבר תמידי, כי רק משלימות האדם יכול לקבל חיות כנ"ל, אבל משלימות אין האדם יכול להוליד מדרגה יותר גבוהה. היות שאין לו חסרון, אם כן מי אומר שהוא צריך ללכת קדימה, שזה נקרא, שהוא צריך להוליד בחינת מדרגה יותר גבוהה (שזה נקרא בדברי האר"י הקדוש "זווג להולדת נשמות". וזווג זה אינו תמידי, רק בעת עליה). כלומר שענין שלימות, המכונה שהוא עוסק בבחינת חסד, הגם שהיא מעשה בלי כוונה, אצלו זה חשוב והוא שמח בחלקו, כי מזה האדם מקבל חיות. (וכנ"ל שזה נקרא "זווג להחיות העולמות", שהוא בחינת חסדים מבחינת "כי חפץ חסד הוא" ואינו צריך לשום דבר, אלא הוא שמח בחלקו. וזה נקרא "זווג תמידי").

אבל בכדי להגיע למדרגה יותר גבוהה, שזה נקרא "יחוד להולדת נשמות", כנ"ל, כי ענין הולדת נשמות יכול להיות רק מחסרונות ולא משלימות כנ"ל, זהו על דרך מה שכתוב בזה"ק "הבא לטהר", שפירושו, האדם בזמן שהוא רואה שהוא טמא, היינו שהוא מונח תחת שליטת הרצון לקבל, שזוהי הטומאה שיש בלב האדם, והוא עושה כל המעשים ואינו יכול לצאת משליטת הרצון לקבל, אז הוא מתפלל לה' בכל הלב, שיעזור לו, ומתקיים מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו", ושואל הזה"ק "במה", והשיב "בנשמתא קדישא".

הרי אנו רואים, שדוקא מחסרונות יכולים להוליד בחינת נשמה, היינו מתפלה מעומק הלב. ובזה יש לפרש דברי האר"י הקדוש, שהזווג להולדת נשמות אינו תמידי אלא דוקא בזמן עליה, שפירושו, בזמן שהאדם רוצה לעלות בדרגה ולהשיג כל פעם נשמה יותר גבוהה, אז הוא צריך לחפש בעצמו איזה חסרון בכדי למלאות חסרונו. וזה דוקא בזמן שדורש עזרה מה', זה גורם הולדת נשמות חדשות. היינו, דוקא בזמן שאינו מסתפק במועט והוא מרגיש בחסרונו, זה גורם שיתנו לו מלמעלה נשמה יותר, עד שמשיג את נרנח"י שבנשמתו.

ובהאמור יוצא, שענין ימין היינו שלימות, הדרך הזו צריכה להיות תמידית, היות שהאדם צריך לעשות הכל עם חיות. ומחסרון אין לאדם שמחה, שיהיה בידו לקבל חיות מזה שהוא בעל חסרון. ובגלל זה שמאל, שהוא בחינת חסרון, שמזה אין האדם מקבל חיות, היות שבזמן שהאדם רואה שהוא בחסרון, אם כן במה יש לו לשמוח. לכן באופן כללי ותמידי האדם צריך להיות בקו ימין. ורק קצת זמן מזמנו שהוא רגיל לתת לתורה ועבודה, האדם צריך לקבוע שעה מיוחדת, היינו לא שעה שהוא נמצא במצב הירידה, אלא דוקא בזמן עליה, אז יהיה בטוח שלא יפול למצב של עצבות, בזמן שהוא יראה את חסרונותיו.

אלא אז הוא יהיה מחוזק, שיעלה בידו לתת תפלה מעומק הלב, היינו שכח הבטחון יאיר לו בזמן התפלה, שה' הוא שומע תפלת כל פה. אולם בשאר שעות עבודה הוא ילך רק בדרך ימין כנ"ל, היות שבדרך ימין אדם נמצא בשלימות עם ה', לכן הוא מקבל אז מבחינת אור מקיף, שאומר האר"י הקדוש, שהאור מקיף מאיר מרחוק, שפירושו, אמר אאמו"ר זצ"ל, שאפילו שהאדם נמצא עדיין מרחוק מבחינת השתוות הצורה, היינו שאפילו האדם עוד לא זכה להרצון להשפיע, מכל מקום מאיר לו האור מקיף ומזה האדם מקבל חיות ושמחה, מה שאין כן השמאל הוא להיפך.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (פנחס שלישי) "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות, לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו". מפרשי התורה שואלים, אם כתוב "לרב תרבה נחלתו", מובן מאליו "ולמעט תמעיט", אם כן מדוע כתוב כפל הלשון לגבי המיעוט. ויש לפרש זה על דרך העבודה, ידוע שבדרך העבודה לומדים הכל באדם אחד, היינו "לרב תרבה" "ולמעט תמעיט" הכל נוהג באדם אחד.

ויש לפרש זה, מהו "רב" ומהו "מעט". כי "רב" יש לפרש שלימות ו"מעט" נקרא חסרון. וכפי שלומדים, שקו ימין נקרא שלימות, לכן קו ימין נקרא "רב", כנ"ל שהאדם אומר, כל מה שיש לי קצת אחיזה בעבודה, הוא מאמין שה' נתן לו את המחשבה ורצון לקיים תו"מ, והוא אומר, שהוא לא חשוב יותר משאר אנשים. אלא כמו שהוא עצמו, מטרם שהתחיל לעבוד בקו שמאל, היה לו חיות ותענוג בעת עבודה מה שהוא עשה, הוא ידע שזה חשוב מאוד ובטח הוא יקבל תמורת זה שכר גדול.

גם עכשיו, שהתחיל ללכת בקו שמאל, הוא צריך להיות בחינת שפל, כמו שכתוב "מאוד מאוד הוי שפל רוח", היינו גם לאחר שכבר התחיל בקו שמאל, לראות את חסרונות שלו, מה שהקו שמאל מראה לו, שזה קבל מבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'". אבל עתה שהוא עובד בבחינת הימין, שהוא צריך להשפיל עצמו, זוהי עבודה גדולה, מטעם שהם נקראים "ב' כתובים המכחישים זה את זה". מה שאין כן בזמן שהיה הולך בקו אחד.

אבל כך הן דרכי ה'. והאדם צריך להאמין באמונת חכמים, שכך הוא סדר העבודה. נמצא, שיש הבדל עצום בבחינת עבודה, בין שעבודתו היא בבחינת ימין או שעבודתו היא בקו אחד. אבל לפי מה שאנו לומדים, אנו צריכים לב' קוים. ושניהם לא יכולים להיות בזמן אחד, בנושא אחד. אלא שיכולים להיות בזה אחר זה. ותהיה עכשיו השאלה, אם אנו צריכים לב' קוים, וצריכים לתת זמן מסוים לימין ולזמן מסוים לשמאל, נשאלת השאלה, כמה זמן מעבודתו הוא צריך ללכת בקו ימין וכמה זמן הוא צריך ללכת בקו שמאל.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "לרב תרבה נחלתו". "לרב" היינו לבחינת עבודה הנקראת שלימות וקו ימין, שזה נקרא "רב" כנ"ל, שהוא בחינת שלימות. "תרבה נחלתו" היינו שתרבה בזמן שתתן לקו ימין הרבה זמן מזמנך שאתה עוסק בתו"מ.

וזה שכתוב "ולמעט תמעיט נחלתו" יהיה הפירוש "ולמעט" היינו לבחינת חסרון, הנקרא קו שמאל, ששם האדם מתחיל לעשות חשבון, מה הרויח בזה שעזב את הקו אחד ונכנס לעבודה דלהשפיע. והוא רואה, שלא די שלא התקדם בעבודה, אלא הוא הלך אחורה, כלומר שאין לו עכשיו החיות והשמחה שהיו לו בזמן שהיה הולך בקו אחד. והגם שנותן תפלה, שה' יתן לו את כח של רצון להשפיע, אבל הוא רואה, שכבר התפלל הרבה תפלות על זה ולא משגיחין עליו מלמעלה חס ושלום, והרבה פעמים הוא רוצה לברוח מהמערכה. והגם דעבודה דקו שמאל הוא דבר חשוב, כנ"ל, שענין לידות נשמות באות דוקא מקו שמאל, מכל מקום צריכים להאמין באמונת חכמים, שקו שמאל יכולים לעסוק בו דוקא בזמן עליה, שאז אדם מחוזק ויכול להתגבר על השמאל ע"י תפלה. אבל לזמן מועט, כמו שכתוב "ולמעט תמעיט נחלתו", שפירושו של "תמעיט" שלא תתן לו הרבה מזמן עבודה שלך.

נמצא, שמילת "מעט" יש ב' פירושים:

א. מעט, היינו חסרון, כדוגמת שאומרים, לאדם הזה יש מעט פרנסה.

ב. מיעוט זמן.

נמצא מה שכתוב "ולמעט תמעיט", "ולמעט" היינו חסרון, מיעוט בעבודה דלהשפיע ו"תמעיט" הוא מיעוט בזמן. ובהאמור יש לפרש, מהו שהימין צריך להיות יותר גדול מהשמאל בעבודה, וגם מה שאומר הזה"ק "שהכהן מברך את העם, צריך להגביה הימין על השמאל", יש לפרש כנ"ל, שענין ימין מראה על שלימות, שהיא בחינת חסד, שפירושו של חסד, שאין הוא צריך שום דבר, רק לתת. לכן בזמן שהאדם מרגיש את שפלותו, ואומר שה' עושה חסד עמו, בזה שנתן לו קצת אחיזה בתורה ועבודה, הוא נותן על זה תודה לה'.

לכן הכהן המברך את העם כשמדברים בבחינת עבודה, שכל ענינים נוהגים באדם אחד, לכן "הכהן" נקרא העובד ה'. "מברך את העם" היינו את האדם עצמו, הנקרא "העם" בעבודה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ז) לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר "בשבילי נברא העולם". לכן בעבודה לומדים את כל העולם באדם אחד. "צריך להגביה הימין על השמאל", בכדי לדעת שהימין יותר חשוב מהשמאל, היינו הגם שמהשמאל זוכים להולדות נשמות חדשות, כנ"ל.

ומכל מקום, בזמן שהאדם עוסק בחסרונות, אין האדם יכול לקבל חיים מזה, לכן צריך האדם לעבוד גם בימין. ובא הזה"ק להשמיענו, כי עיקר זמן הוא צריך לתת עבור הימין. וזה שאומר ש"הכהן צריך להגביה הימין על השמאל", מטעם שהימין הוא יותר חשוב. ובזהר (פקודי דף רי"א ובהסולם אות תרפ"ג) אומר וזו לשונו "כי העיקר הוא שהשמאל לא יהיה גדול מן הימין". וזה סוד שאמרו חז"ל (יבמות ס"ג) "נחות דרגה נסיב איתתא" (שהאדם צריך לרדת מדרגתו בכדי לקבל אשה).

ושם הוא מדבר מדרך המדרגה בעולמות העליונים. וכעין זה שהוא למעלה במדרגות עליונות, כך נהוג גם כן למטה בעבודת האדם, אפילו עוד בטרם שזכה לפקיחת עינים בתורה. ושם הפירוש "שמאל" היינו בזמן שמאיר אור החכמה, שזה בכלים דקבלה. ובטח שזה צריך להיות בעל מנת להשפיע, ועוד לא קבל את הימין, שהוא אור דחסדים. ונקרא "שמאל" מטעם שכל דבר שיש שם חסרון נקרא "שמאל".

אז דרך התיקון היא, שאור דחסדים הנקרא "ימין", צריך להיות יותר גדול מאור החכמה. היינו, שאור החכמה אסור לקחת יותר מחצי מדרגה. ואור דחסדים, שהוא ימין, שהוא שמירה לאור החכמה שישאר בעל מנת להשפיע, צריך להיות יותר גדול מאור החכמה. ואז יתקיים אור החכמה בהמדרגה. וזהו כנ"ל, שהכהן, בעת שהוא מברך, יגביה הימין על השמאל, היינו שהחסד צריך להיות יותר חשוב מהשמאל.

וזה שכתוב "וזה סוד נחות דרגה נסיב איתתא", שפירושו, בזמן שהאדם הולך לקבל את אור החכמה, שהיא בחינת מלכות, שמלכות נקראת "חכמה תתאה", שלא יקח אותה במצב גדלותה. אלא "נחות דרגה", שהאדם צריך להשתדל, בעת שהולך לקבל את אור החכמה, הנקראת אשה, שהיא מלכות כנ"ל, שהיא כבר תהיה במצב ירידה, היינו שאין לה אלא חצי ממה שהיה לה. ואז הוא יכול לקבל חסדים, שהחסדים יהיו יותר מהחכמה. ואז יתקיימו. וזהו "נחות דרגה נסיב איתתא".

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (סנהדרין מ"ד ע"ב) "אמר רבי אלעזר, לעולם יקדים אדם תפלה לצרה", שיש לפרש כנ"ל, שאין האדם נכנס לעבודת השמאל מטרם שעבד מקודם בבחינת ימין, הנבחנת לבחינת שלימות. זאת אומרת, שלא חסר לו כלום, אלא הוא מודה ומשבח לה' בזה שנתן לו קצת אחיזה בעבודת ה', ואח"כ הוא נכנס לעבודת השמאל. אז הוא רואה, שהוא נמצא בצרה, היינו שאין לו לא תורה ולא עבודה כמו שמתאים לעובד ה'. והוא מרגיש אז איך שהוא מרוחק מאהבת ה', דהיינו לעבוד בשבילו, היינו לעבוד רק על הכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלום לתועלת עצמו. והוא רואה אז איך הגוף מתנגד לזה. והוא לא רואה, שתהיה פעם, שכן יוכל לעשות משהו רק להשפיע.

נמצא, שבזמן שהוא נכנס בדרך השמאל, זאת נקראת בחינת "צרה", ואין לו עצה אלא לתת תפלה לה', שה' יעזור לו, שיתן לו את הרצון להשפיע, המכונה "טבע שני", שאז היא התפלה מעומק הלב, וה' שומע תפלתו.

ובהנ"ל יש לפרש מה שאמרו חז"ל "לעולם יקדים אדם תפלה לצרה", היות שיכול להיות בעת שיבוא לעבוד בבחינת השמאל, ויראה באיזה מצב של שפלות שהוא נמצא, ויכול לבוא חס ושלום לידי יאוש, היינו שירצה לברוח מהמערכה, שזה נקרא "צרה", הוא צריך להקדים תפלה, כלומר הוא צריך מקודם לראות, אם יהיה בידו כח להתפלל, בזמן שהוא יהיה במצב של צרה, אחרת אסור לו להכנס בעבודת קו שמאל. וזהו שאמרו, ש"הכהן המברך את העם צריך להגביה הימין על השמאל", היינו כנ"ל, שהימין צריך להיות גדול מהשמאל, היינו שצריך לחכות לזמן המוכשר לצאת מעבודת הימין לעבודת השמאל.

וצריכים לזכור, שענין עבודת הימין, שנקראת "שלימות", היא עבודת הכלל, שהיא העבודה בבחינת המעשה, היינו שמקיים תו"מ מטעם מצות ה' ובכדי לקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. וזאת נקראת "עבודה בבחינת המעשה". אבל על הכוונה דעל מנת להשפיע, שזאת נקראת "עבודת השמאל", בזה הוא לא נוגע. לכן האדם מרגיש שלימות בעת העבודה. ועבודה זו של השלימות נקראת "קו אחד". ואותה עבודת הכלל של שלימות, בזמן שהוא התחיל לעבוד בבחינת הכוונה, אותו קו אחד, היינו בחינת המעשה של הכלל, מקבלת שם אחר, הנקרא עתה "קו ימין". לכן קשה עכשיו לעבור לעבודה של קו השלימות, של בחינת המעשה, בזמן שמקבל שם חדש "ימין"."

שאלה: כתבתי שאלות לגבי איך לעבוד נכון בימין ספציפית אצלנו.

יש עניין שהרב"ש כותב שצריך לצייר לעצמו את גדלות ה', שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומיטיב, ככל שהאדם יכול. והוא מגיע מיד לשלב שצריך להגיע לאמונה, הוא גוזר את זה מבעל הסולם, שזו אמונה למעלה מהדעת. יש פה קפיצה ממצב שאני מדמיין או מצייר לעצמי את גדלות הבורא, למצב שמתעוררת בי אמונה בבורא. איך לצייר כך שזה לא יהיה בתוך הדעת אלא שזה יביא אותי לאמונה?

זאת השאלה הראשונה.

תלמיד: כן.

תשאל עוד פעם.

תלמיד: מה זה אומר לצייר שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, שזה נשמע שאני מצייר לעצמי כל מיני ציורים בתוך הדעת, ולהגיע למצב שמתעוררת בי אמונה, שזו אמונה למעלה מהדעת?

כלומר זה ההבדל בין מה שאני מצייר לבין מה שמגיע אלי, מתלבש עלי, מי עולה לדרגה הזאת. מה ההבדל בזה? ההבדל בכלים.

תלמיד: באחד המאמרים הוא כותב שאת המצב של אמונה למעלה מהדעת האדם מצייר לעצמו בתוך הדעת, ואז זה עוזר לו להגיע למצב הזה.

עוד? יותר מדויק.

שאלה: הוא נותן עצה ללכת בקו שמאל בזמן העלייה "אלא דוקא בזמן עליה, אז יהיה בטוח שלא יפול למצב של עצבות, בזמן שהוא יראה את חסרונותיו. אלא אז הוא יהיה מחוזק, שיעלה בידו לתת תפלה מעומק הלב, היינו שכח הבטחון יאיר לו בזמן התפלה, שה' הוא שומע תפלת כל פה". תפילה מעומק הלב היא בדרך כלל כשנמצאים במצב לא כל כך נעלה. איך לעלות תפילה מעומק הלב בזמן עליה?

למה אי אפשר?

תלמוד: כלומר זו עבודה.

זו עבודה, תפילה מעומק הלב ובזמן העלייה.

שאלה: למה צריך בכלל להיכנס לקו שמאל, לתכנן את העבודה בקו שמאל, בזמנים? גם ככה מורידים אותנו כל הזמן לשם.

איך אתה הולך, האם לא על שני רגליים?

תלמיד: כן, אבל אני עמוק בשמאל כל הזמן. למה אני צריך לחפש איך עוד להיכנס במיוחד לקו שמאל? האם לא צריכים להשתוקק רק לימין ושמאל יוסיפו לנו מלמעלה?

לא. אנחנו צריכים דווקא לנהל את עצמנו בשני קווים.

תלמיד: מה זה להיכנס לקו שמאל?

ביקורת.

שאלה: למה הימין יותר חשוב מהשמאל? הרי גם מהשמאל אנחנו זוכים להולדת נשמות חדשות.

כן, אבל זה לא קשר ישיר עם מטרת הבריאה, זו לא שלימות.

תלמיד: אם לשני הקווים יש יתרונות וכל אחד תורם בתורו לטובת ההתפתחות הרוחנית, אז למה ימין עדיף משמאל? למה נשמע ששמאל נחות ובזוי יותר מהימין?

שמאל מגלה לך חסרונות, וימין מקדמת ממש למצב החדש. לכן ימין מועדפת על שמאל.

תלמיד: אבל בזכות השמאל יש לנו את ההתקדמות בימין?

נכון, אין כאן מה להגיד. אבל בכל זאת אנחנו מכבדים יותר את הימין. שמאל אנחנו מכבדים כדבר שמברר לנו תיקונים ומעורר בנו צורך לתיקון.

תלמיד: זאת השאלה, למה מכבדים יותר את הימין מאשר את השמאל? הרי לכל אחד יש את הכבוד והתרומה שלו בהתפתחות.

כן, אבל בכל זאת בימין אתה מקבל כל פעם את גילוי מטרת הבריאה, תכלית הבריאה. ואילו שמאל מגלה את מה שחסר לך.

שאלה: במאמר כתוב כמה זמן צריך להיות בימין, בשלמות, בשמחה, וכמה בשמאל ובחיסרון. איזו שליטה יש לאדם על זה? נראה שאנחנו נזרקים ממצב למצב.

לא. אדם כן יכול, לא תמיד ודאי, אבל אדם יכול גם להיות בימין וגם להיות בשמאל לפי ההחלטה שלו.

תלמיד: איך אדם שולט בימין ובשמאל עכשיו? איך הוא מסוגל לזה?

בכך שהוא דבוק בימין וכל הזמן מתפלל לבורא, מעלה אותו, מכבד אותו, אז הוא נמצא בימין. בזמן שלפעמים מגיעים לו סימנים שהוא עדיין לא כל כך נמצא בשלמות, אז הוא משתדל להגיע לשלמות של קו אמצעי וזה משמאל.

תלמיד: אתה אומר שאדם יכול להיות גם בימין וגם בשמאל לפי ההחלטה שלו.

כן.

תלמיד: האם אני יכול לסרב להיות בשמאל, להחליט שאני נמצא בימין? האם אדם יכול להחליט אם הוא נמצא כאן או שם?

זו בעצם תהיה העבודה שלך.

תלמיד: מה זה אומר שאני עכשיו מחליט שאני נמצא בימין?

אתה נדבק בכוחות החיוביים, אם אפשר כך להגיד, ורוצה להיות באמונה למעלה מהדעת, ואז אתה מעלה את עצמך.

תלמיד: מה זה להחליט להיות בשמאל?

להחליט להיות בשמאל זו עבודה הרבה יותר קשה. אתה מבקר את העבודה שלך ובכלל את העולם, ואתה מעורר את הכלים דקבלה שלך כדי שיהיו מוכנים לקבל את מטרת הבריאה. זו העבודה בשמאל. העבודה בשמאל היא שאני מבין שאני לא נמצא במקום שלי.

תלמיד: כשאדם נמצא במצב של שמאל, בעבודה של שמאל, האם הוא צריך להתעמק במצב הזה או דווקא להתנגד לו ולברוח לימין?

לא, צריכים להתייחס לזה ברצינות, ועבודה בשמאל היא לא פחות מעבודה בימין. עבודה בשמאל היא הרגשת הכלים שמתגלים, שאני יכול לעבוד איתם, ואז לחבר את עצמי לכלים חדשים.

תלמיד: איך עוברים משמאל לימין?

משמאל לימין עוברים על ידי התפילה.

שאלה: את העבודה שלנו אפשר לחלק אולי לשני חלקים. החלק הראשון הוא כל מה שהעליון, הבורא מנחית עלינו מלמעלה, מעורר רצון לקבל, נותן כוחות אחרי התפילה כדי שנתגבר. החלק השני הוא התגובה שלנו כלפי מה שהוא מנחית. האם כל מה שמתואר פה במאמר, עבודה בימין ובשמאל, שייך לתגובה שלנו על מה שהוא מעורר?

כן, זה במצבים שאדם עובר בימין ובשמאל.

תלמיד: אני מתכוון לזה שתמיד למדנו שאנחנו צריכים להתמקד בימין, והשמאל מתעורר מעצמו ככל שנידבק בשלמות, להצדקה של המצב.

זו עדיין לא עבודה שלמה.

תלמיד: נכון. ופה מורגש משהו אחר מבחינה איכותית.

כן.

תלמיד: חשבתי שהעבודה בקו שמאל שעליה מדובר פה היא כמו הדוגמה שרב"ש נתן על סבתא שלו, שלא מיד הענישה אותו אם הוא היה עושה משהו לא טוב, אלא היא חיכתה יומיים שלושה ואחר כך הוא היה מקבל עונש. זאת אומרת היא הוציאה את עצמה מהרגש האגואיסטי ואז הכריחה את עצמה לחזור שוב פעם למצב ולתת לו כבר עונש מבוקר. האם גם אנחנו צריכים קודם כל להתנתק מהרגש ואז לעורר שמאל כבר ממצב שאנחנו לא קשורים ברגש לרצון?

העבודה שלנו בעשירייה כוללת את כל אותם התנאים שהסבתא רצתה להגיע אליהם.

שאלה: בכל העבודה שאנחנו עושים בעשירייה אנחנו רוצים להגיע לחיסרון לתכונת ההשפעה. אנחנו גם לומדים שהאור נמצא במנוחה מוחלטת וצריך רק חיסרון. האם החיסרון לתכונת ההשפעה זה קו שמאל?

"חיסרון להשפעה" נקרא קו שמאל.

תלמיד: אם חיסרון להשפעה זה קו שמאל אז קו ימין זו בכלל רמה שאינה נתפסת בכלים שלנו. אם היה לי חיסרון להשפעה הייתי מאוד שמח, וקו ימין הוא אפילו עוד יותר גבוה מזה. כלומר, אפילו זה שיש לך חיסרון להשפעה זה קו שמאל, ואתה צריך להיות עוד יותר גבוה מזה.

זה פשוט מראה באיזה גובה רב"ש מדבר. אנחנו מאחלים זה לזה שנגיע לחיסרון שלם, מתפללים על זה כל הזמן.

כן.

תלמיד: ורב"ש אומר שזה קו שמאל, שזה עדיין חיסרון ביחס לקו ימין.

כן, ודאי.

תלמיד: האם לפי המאמר אנחנו אמורים לנסות להגיע לחיסרון שלם לתכונת ההשפעה, או רק להיות בדבקות לימין בעבודה הזאת של ימין?

לא, זו לא עבודה שלמה, אבל זה שלב מאוד חשוב. לרצות להיות דבוקים בקו ימין זה שלב מאוד חשוב. אם מזה אתה מגיע אחר כך לשמאל, אז אתה ממשיך את העבודה בצורה נכונה.

שאלה: כתוב, "וזהו שאמרו שהכהן המברך את העם צריך להגביה הימין על השמאל", היינו כנ"ל, שהימין צריך להיות גדול מהשמאל, היינו שצריך לחכות לזמן המוכשר לצאת מעבודת הימין לעבודת השמאל." מהו "הזמן המוכשר לצאת מעבודת הימין", איך יודעים מתי להיכנס לשמאל?

אנחנו לא יודעים. משתדלים להיות במצב הזה.

תלמיד: מה זה "לחכות" אם כך? למה לחכות, מהו הסימן?

הסימן הוא שכולם ירגישו שנמצאים בימין, שמתעלים על השמאל, שמרגישים מה זה נקרא "להתכלל בימין".

תלמיד: ואז נכון לפתוח בירור בעשירייה?

כן, כבר אפשר.

שאלה: בזמן עליית האדם צריך לחפש חסרונות כדי להעלות תפילה. מהו המקום בזמן העלייה שבו מוצאים חסרונות?

שאדם נקשר לרצונות של החברים ומרגיש מתוכם חיסרון, רצון לעלייה ואת זה הוא מעלה.

שאלה: אבל איך זה מגיע דווקא מימין, משלמות? איך בשלמות הוא מוצא את החיסרון הזה?

הוא נמצא בשלמות, אבל בזה שהוא מתקשר לאחרים ורוצה להעלות את החיסרון שלהם, הוא נכלל מהם ומעלה את החיסרון.

שאלה: האם זה אומר שאנחנו בעצמנו נסדר את המצבים שאנחנו עוברים?

כן. אם אנחנו עובדים לפי השיטה, אז אנחנו רואים בעצמנו מתי אנחנו צריכים לעבוד בימין ומתי בשמאל ומתי שוב לחזור לימין.

שאלה: איך אפשר להיות רוב הזמן בימין בשלמות אם זה מורגש כהתעלמות מהמציאות, כי המציאות היא לא כזאת?

כל פעם תהיה לך התכללות יותר ויותר גדולה של שמאל בימין, ואז זו לא התעלמות מהשמאל, אלא זו פשוט התקדמות על פני השמאל שמתגלה.

תלמיד: אם אני לא מתעלם מזה שאין שלמות, איך אני הופך את המצב לשלמות?

אני עובד עם השמאל שלי, מצרף אותו לימין, ועל ידי המאור המחזיר למוטב אני רוצה שאותו האור ימלא אותי ואהיה כלול בו.

שאלה: למה השגת מדרגות יותר גבוהות נקראת "הולדת נשמות חדשות"?

כי אנחנו כל פעם מקבלים רצונות חדשים ומצרפים אותם למצבנו. זה נקרא ש"גורמים ללידת הנשמות החדשות".

שאלה: רב"ש כותב כאן, "וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, איך שה' מנהיג את העולם בתכלית הטוב ועונג, עד כדי שאין מה להוסיף עליה. והגם שהאדם מטרם שזכה לרצון להשפיע אין יכול לראות זה, מכל מקום הוא צריך להאמין שכך הוא." איך מגיעים למצב כמו שהוא כותב כאן, "והגם שהאדם מטרם שזכה לרצון להשפיע אין יכול לראות זה, מכל מקום הוא צריך להאמין שכך הוא." איך מגיעים למצב הזה שמאמינים, איך מתקדמים לאמונה הזאת שהבורא הוא הגדול והמשפיע, אם לא מרגישים את זה?

לא מרגישים, אבל מקבלים את זה כדבר נתון. מביאים בחשבון שהבורא גדול יותר מהמצב שמתגלה.

שאלה: אם אנחנו אומרים שהעשירייה היא מקום העבודה שלנו, אז אפשר לעבוד על הנקודה הזאת בתוך העשירייה בין החברים?

כן. אתם מפתחים חיסרון, מכינים מקום שהבורא יתגלה בו, וכשהוא מתגלה, אתם רואים שאתם נמצאים בקשר נכון עם הבורא.

תלמיד: האם יש איזו דרך לעבוד בין החברים בנוסף למה שאמרת כדי להגיע לפתח את היכולת הזאת להאמין על אף שאתה לא מרגיש?

זה רק בחיבור. רק בחיבור, שאתה נכלל ביניהם ומרגיש שאתה ממש נמצא ביניהם, ויכול לברך על החיבור ביניהם שמחזיק אותך.

תלמיד: בחיבור הזה ביניהם אנחנו הרבה פעמים אומרים שאנחנו צריכים לראות את החבר כגדול גם אם לא מרגישים את זה.

ודאי.

תלמיד: אם יש חבר שאני לא מרגיש שהוא גדול ואני עושה מולו עבודה, מנסה להתחבר אליו, מנסה להגדיל אותו בכל הצורות שאנחנו יודעים ומכירים, האם זה מקביל לעבודה מול הבורא, שלמרות שאני לא מרגיש שהוא גדול אני מאמין שהוא גדול. יש קשר או לא?

זה דומה במשהו, כן. צריכים להתפלל.

שאלה: יש חברים ששמים דגש בקו ימין על תכונות שונות. נגיד חבר אחד נותן דגש על הודיה, חבר אחר דגש על גדלות החברים. איך אנחנו יכולים בחיבור בעשירייה, שכל אחד יקבל את הגישה של כולם? כי אני מרגיש שאין לי את כל התכונות שיש לחברים, הם עובדים בצורה אחרת על קו ימין ממני.

כן.

תלמיד: איך אני יכול לספוג מהם את זה, ולתת להם?

זה מה שנעשה בחיבור.

תלמיד: אבל עדיין אני מרגיש שאני לא יכול לרכוש לגמרי את התכונה שיש להם.

אתה לא צריך להיות במקום כולם, אתה צריך להתכלל איתם.

תלמיד: ומה נוצר מזה?

אתה צריך להאמין שהחיסרון שיש לך מתגלה בדיוק בצורה שזה מה חסר להם לחיבור, ואז אתה נכנס ומוסיף ממך את החיסרון שלך לחיבור, ואז כולם מגיעים לכלי שלם.

תלמיד: ואז קו ימין הופך להיות של העשירייה?

הוא כבר נמצא בעשירייה.

שאלה: מאמר כל כך חזק ומלא עצות. אולי כדאי לפעמים שכל הכלי העולמי יעסוק בו במשך היום, אחרי שקראנו היום, ולמחרת עוד פעם לקרוא אותו עם מה שהבאנו מהעבודה, מהניסיון שלנו?

כדאי, כדאי, אני מסכים.

שאלה: מה ההבחן בין מה שאנחנו קוראים עליות וירידות, לבין קו ימין וקו שמאל, או שאלה שני דברים שלא קשורים אחד לשני?

לא קשורים.

תלמיד: מתוך המאמר הזה יוצא שקו ימין זה משהו שאפשר להשיג רק ביחד בעשירייה. לי אין קו ימין, אני לא יכול להתעורר באיזו התעוררות פנימית ולהגיד "אני עכשיו נמצא בקו ימין". יותר מזה, הוא מתאר פה גם מצב מאוד מיוחד, שהאדם או העשירייה בוחרת להיכנס לקו שמאל רק אחרי שקו ימין ממש נמצא שם, בולט, ברור.

כשאנחנו נמצאים יחד, המקום הזה של היחד זה רק כשאנחנו נמצאים בפגישה השבועית שלנו. שם אחרי כל הלחיים וגדלות המטרה שאנחנו נותנים, יש מקום שבו אני מרגיש את השלמות הזאת. אבל מעבר לזה במהלך השבוע, קשה לי מאוד לתפוס את המקום שבו אני אומר "יש פה איזו שלמות עכשיו שאפשר להיכנס בלי פחד לתוך השמאל הזה".

מה אתה מצפה שאני אענה לך?

תלמיד: איך להגיע לשלמות של קו ימין ביחד, לא פעם בשבוע, אלא פעם ביום? בוא נתחיל מזה.

שלמות של קו ימין זה כאילו לא כל כך הבעיה, נראה לך.

תלמיד: האמת שלא. אחרי המאמר הזה, שלמות של קו ימין נשמע כמו משהו מאוד גבוה ומאוד מיוחד, שאני לבד לא יכול להגיע אליו.

לבד ודאי לא. אבל בכל זאת זה כאילו משהו שאפשר לכוון את עצמנו אליו.

אז מה צריכה להיות התשובה, על איזה שאלה?

שאלה: איך להגיע לשלמות שנקראת קו ימין, כדי שמשם אפשר יהיה לעשות את הפסיעה הבאה? איך להגיע לשלמות של קו ימין בצורה תדירה?

יש עניין של קו ימין שכולנו מתחברים, ויש עניין של קו ימין שמתוך החיבור שלנו אנחנו מתייחסים לבורא. על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: אני מדבר על המצב השני, כי המצב של החיבור בינינו הוא כביכול יותר פשוט, ככה זה נשמע.

כן.

תלמיד: אבל החיבור בינינו שמכוון לבורא הוא לא קורה כל כך הרבה, כך לפחות אני מרגיש.

אבל במאמצים שלנו אנחנו כן יכולים להגיע לזה.

תלמיד: איך נגיע לחיבור תדיר שבו נוכל יחד להתייחס לבורא?

איך אנחנו מתחברים כך שהחיבור שלנו יהיה מכוון לבורא? זו שאלה. מהן התשובות?

תלמיד: אנחנו שומעים שמקובלים היו יושבים שעה, שעתיים, לפני השיעור, ואילו אנחנו בעשרים דקות, ממצב של בהמה שהרגע קמה, נדרשים כבר להגיע לתפילה משותפת. אני מרגיש שאנחנו עושים את זה כהצגה חשובה, כמו פורמט למה שהיינו רוצים להגיע, אבל אני לא חושב שאנחנו מסוגלים להגיע בזמן כל כך קצר למצב של חיבור, שלזה צריך יותר זמן קריאה ויותר מאמץ. אנחנו מגיעים לזה אולי לקראת סוף השיעור.

האם אתם חושבים שחסרים לנו נתונים כדי להגיע לחיסרון אחד, מכוון נכון, שהופך להיות לפעולה אחת?

שאלה: במאמרים של רב"ש על הקבוצה הוא כותב איך צריכה להיבנות ישיבת חברים, שצריך להיות זמן לשבח, זמן להודיה, זמן לביקורת. גם אתה אמרת שהעבודה בקו אחד היא לא שלמה, צריך ללכת על שתי רגליים.

ההתקשרות שלנו בשיעור, בזום במשך היום, היא בקריאת מאמרים, בסדנאות, שזה כיוון אחד, כיוון הימין. בשלב מסוים נעלם לנו מושג "ישיבת חברים", שמתאספים, יושבים, מבררים, בודקים את עצמנו, אני לא אומר באיזה מינון, אבל אין לנו את זה. גם כקבוצה עולמית ביטלנו ישיבות חברים, וגם בעשירייה שלנו. האם צריך לעשות עבודה כזאת?

כן.

תלמיד: באיזה מינון?

באיזה מינון אני לא יודע.

תלמיד: עד כמה חשוב לעשות עבודה כזאת?

צריכים כל הזמן להרגיש חיסרון בכלי הזה שעליו אתה מדבר.

שאלה: כתוב "הוא צריך מקודם לראות, אם יהיה בידו כח להתפלל, בזמן שהוא יהיה במצב של צרה, אחרת אסור לו להכנס בעבודת קו שמאל". מקובלים אמרו לנו שצריך עשרה בשביל להתפלל, מניין. לפני זה הוא גם כתב שכשהמלכות בגדלות, הוא לא צריך להיכנס אליה אלא כשהיא בחצי מדרגה. גם אתמול בשיעור צהריים למדנו שצריך "להקהות את שיניו", לא ללכת איתו, כי אם תתחיל להתעסק איתו, אז הוא יאכל אותך, אלא אנחנו צריכים לבוא לחברה, ושם לבדוק אם אפשר יחד להתפלל. ואז הוא כותב על בירור הכוונה, "אבל על הכוונה דעל מנת להשפיע, שזאת נקראת "עבודת השמאל"", שם מבררים חסרונות אחרי שכבר באנו.

יש לי הרגשה שרוב היום אנחנו צריכים להחזיק בקו ימין, לשמוח בזה שאנחנו בבני ברוך, אבל השיעור צריך להיות מקום התפילה. כי פה אנחנו במשהו קצת מוגנים, אנחנו בתוך עשירייה פיזית, ועבדנו כל היום לנסות להיות בשלמות, להחזיק את הגדלות שלה, לכן אין זמן טוב יותר מלהתפלל בשיעור דווקא, כך עולה מהמאמר, ולפתוח את זה במקום אחר זה מסוכן.

אני שומע.

שאלה: נניח שאנחנו פוסעים על קו ימין, איך לעשות נכון את המעבר לקו שמאל כשאסור לנו בעצם לחפש חסרונות?

לא שאסור לחפש חסרונות, בלי חסרונות אנחנו לא יכולים לעלות, אנחנו חייבים חסרונות. "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין", התורה היא רק תבלין ליצר הרע. לכן הכול תלוי בגישה, איך אנחנו ניגשים לעניין. אבל כשניגשים, אז רוצים כל הזמן לראות קודם כל את החסרונות ביד אחת, וביד השנייה שיהיה לנו כבר כוח לסובב אותם, לתקן אותם ולקבל בהם את תכלית הבריאה.

תלמיד: איך אנחנו מצליחים לעבוד בשני קווים? כלומר, להיות בקו ימין, אבל לכלול בתוך העבודה הזאת גם את קו שמאל. איך לעשות את זה?

אנחנו עוד לא כל כך יודעים איך לעשות את זה בצורה ברורה, אלא הבורא הוא שמסובב אותנו כך וכך, ואנחנו מתקדמים בצורה כזאת. זה כמו שאתה לוקח את הילד בשתי ידיים והוא כיכול עובד, הולך על שתי רגליים, אבל אתה מסובב אותו פעם לכאן ופעם לכאן, וכך הוא משתדל להפעיל את השרירים שלו, עד שתוכל לעזוב אותו ולתת לו להסתובב לבד.

תלמיד: מורגש שבחיבור בתוך העשירייה, כשאתה צועד בקו ימין, אתה מנסה גם להחזיק את קו שמאל כדי לעבוד גם עם השמאל דרך הימין.

כן. לאט לאט נעשית כאן התכללות שמאל בימין.

שאלה: העבודה בעשירייה היא מאוד חשובה ובלי עשירייה וסביבה, כמו שאתה מלמד אותנו, בהחלט אי אפשר להתקדם. אבל אני מרגיש שהעבודה היא גם מול הבורא. אני שומע בהמון שיעורים שיש הרבה פעמים שהלב נוטה ישירות לבקשה מהבורא, כי בסך הכול הוא ראשון והוא אחרון. הסדר הזה של עשירייה בורא, אפשר לפעמים להביא גם אותו מכיוונים אחרים, ואני חושב שזה יכול לעזור כי הבורא אחר כך יכול להחזיר אותנו לעשירייה. והרבה פעמים יש לחברים רגש כזה שהם רוצים לפנות ישר לבורא. מה דעתך? כי בסוף לא תמיד קל וצריך ללכת גם לפי ההרגשה.

אם אתה פונה לבורא בצורה ישירה מעצמך בלי להתכלל בחברה ובלי לבנות אותה כמערכת שלמה, אז לא תוכל לקבל ממנו תגובה שלמה. יוצא שאתה נעשה קירח מכאן וקירח משם, גם מבחינת התפילה וגם מבחינת ענית התפילה.

תלמיד: אני מסכים, זה נכון. אבל הפנייה לבורא היא במטרה להתכללות, כל הכיוון הוא להתכלל בעשירייה, להיות יחד, אבל לשנות לפעמים גם את הסדר לפי הרגש. מטרת הבריאה וההתכללות היא ערך עליון, זה ללא ספק, זה כל הזמן נמצא שם. לא תמיד ישירות אפשר לבקש מהבורא את ההתכללות, את החיבור.

כן.

תלמיד: כי אני שומע את החברים פה ושמתי לב שמדברים על זה. אני חושב שזה כן יכול לעזור.

בסדר.

שאלה: כתוב על רוב ומעט, והרוב זה קו ימין. האם ניתן לייחס את המילים האלה גם לעניין של כמות?

לא, אין דבר כזה. רק יחס איכותי.

שאלה: האם אדם צריך להשתוקק לקו שמאל כשהוא נמצא בקו ימין ולהשתוקק לקו ימין כשהוא נמצא בקו שמאל?

תלוי באיזה שלב הוא נמצא, אבל בעצם בסופו של דבר אנחנו צריכים לשלב את שני קווים האלה.

שאלה: בקו ימין אנחנו מרגישים שהנשמה שלנו משתוקקת לבורא, נראה לי שזה המצב עיקרי שלנו. האם אנחנו מעוררים את קו שמאל או שאנחנו צריכים רק לקבל אותו כמו הפרעה מקו ימין?

לא, אנחנו צריכים בסופו של דבר להתייחס לקו שמאל כמו לקו ימין. זאת לא עבודה שאנחנו רוצים לבטל את השמאל, לא. אלא ההיפך, שמאל עוזרת לנו לאחוז במטרה, לא פחות מימין. אנחנו צריכים בצורה השלמה לקבל את שני הקווים האלה ובסופו של דבר כך אנחנו נהיה דבוקים במטרה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לראות שקו ימין זה הנקודה שבלב שלי וקו שמאל זה הגוף שלי?

עוד נדבר על זה.

שאלה: איך האדם יכול לכייל ולארגן את עצמו בהתאם לקו שמאל, איך לכייל את עצמי בימין ושמאל?

שהוא מבין שימין זה העיקר, אבל בלי שמאל אי אפשר לכוון את הימין. כשהוא נמצא ביחס היפה, השווה אולי אפילו לשני הקווים האלה כדי להחזיק בשניהם, ומבין שניהם מתייחס למטרת החיים.

שאלה: כתוב שכשאתה דורש עזרה מהבורא, אתה מסייע ללידת נשמות חדשות וכשאתה מרגיש את החיסרון שלך זה אומר שמלמעלה נותנים לך נשמה גבוהה, נרנח"י. איך בזמן שאנחנו משתדלים לעבוד בקו ימין מחברים בכל זאת את קו שמאל בצורה כזו שנהייה זכאים ללידת נשמה חדשה, נרנח"י?

במידה שאפשר אנחנו רוצים ללכת בקו האמצעי.

תלמיד: איך ללכת בקו אמצעי?

ללכת בקו אמצעי זה אומר ללכת בקו ימין ולגלות את קו שמאל, במידה שבה הוא יכול להגדיל את קו ימין, זה יהיה הקו האמצעי.

תלמיד: איך אני יכול להבין שבמידה וקו שמאל מתגלה זה יגדיל את הקו האמצעי?

אתה תראה את זה.

שאלה: האם קו ימין בפני עצמו מורכב משני כוחות, שהוא מרגיש את שפלותו אבל הוא נותן הודיה לה'?

אנחנו נלמד את זה עוד מעט.

תלמידה: האם בעצם במאמר רב"ש מתאר לנו את התהליך של העבודה עם הכלים דקבלה על מנת להשפיע? כי בסוף הוא מתאר ש אסור לקחת אור חוכמה יותר מחצי.

כן, את צודקת. את מתקדמת.

שאלה: כשבן אדם סובל התפילה יותר חזקה, איך לשמור את התפילה החזקה בזמן שהסבל עובר?

אנחנו צריכים להיות מחוברים בקבוצה ולראות איך הסבל שעברנו חיזק את הקבוצה וסידר אותה אל נכון, למטרה, ואז בצורה כזאת נוכל לשמור הלאה את האמצעים האלו.

תלמיד: מה זה אומר שאסור לקחת חוכמה יותר מחצי מדרגה?

כי לא יהיה לנו אור חוזר כדי לתפוס את האור הישר. כי אור חוזר הוא כלי לאור ישר. שלא יהיו לנו מספיק כוונות, דחייה מהאור שמגיע אלינו ואז זה יהיה חס ושלום על מנת לקבל.

שאלה: אני מרגיש שכולם בתכונת השפעה, כולם משפיעים אליי ואני מרגיש שאני לא עושה את זה, אני לא נמצא באיזו תכונה, אז איפה אני נמצא, בקו שמאל או קו ימין?

אתה לא נמצא בשום דבר. באיזו צורה אתה נמצא אם אתה אומר שאתה לא בשמאל ולא בימין ולא עושה שום פעולה? זו בעיה.

תלמיד: אם כולם משפיעים אליי ואני לא יכול להשפיע, אז האם אני במצב הזה נקרא שאני בקו שמאל או בקו ימין?

אתה לא באף קו, לא בימין ולא בשמאל. אתה לא עושה שום דבר. אתה מרגיש שהם משפיעים עלייך? איזה פעולות אתה עושה כדי להרגיש? חייבת להיות איזו פעולה מצידך. זה לא מציאותי המצב הזה.

שאלה: כנראה שהחבר באמת עושה איזו עבודה אם הוא מרגיש ככה, השאלה אם העבודה הזאת נקראת שמאל או ימין? הוא עושה איזו עבודה בחיבור כדי להרגיש שכולם משפיעים אליו. אז לְמה הוא צריך להתייחס בקביעה של המצב הזה?

הוא מרגיש שכולם משפיעים אליו?

תלמיד: כן.

מה הם רוצים בהשפעה?

תלמיד: רוצים להגיע לכלי משותף של חיבור כדי שיוכלו לגלות ביניהם את הבורא.

כן.

תלמיד: אז הוא שואל בעבודה זאת איפה הוא נמצא, האם הוא נמצא בקו שמאל שהוא רואה שכולם משפיעים אליו או שזה נקרא ימין שהוא רואה מצב שהוא שלם שכולם משפיעים אליו. האם חסר לו עוד משהו עכשיו או שהוא נמצא בשלמות?

אבל מה הוא עושה בעצמו?

תלמיד: הוא גם עובד על חיבור עם החברים.

איך הוא יכול לחבר את ההשפעה שלהם בלי צמצום, מסך, אור חוזר, איך הוא יכול לעשות את זה?

תלמיד: אז זה אומר שהוא נמצא בקו שמאל כי הוא רואה שהוא לא עושה את העבודה של צמצום, מסך ואור חוזר.

אבל גם בשמאל הוא לא יכול לזהות שהוא נמצא.

שאלה: כי למה, מה חסר?

חסרה לו עבודה. כולם משפיעים עליו והוא לא מרגיש שהוא נמצא תחת השפעתם. אין לו כלים להרגיש את ההשפעה שלהם.

שאלה: אני מרגיש שכולם עושים פעולות השפעה, כולם טובים, ואני מרגיש שגדל בי איזה חיסרון גדול כי קשה מאוד להיות כמוכם. אז האם קיבלתי התעוררות מלמעלה בקו שמאל, או שאני נמצא בקו ימין כי אני יודע שהחברים שלי, הסביבה שלי נותנת לי דחף ללכת קדימה לגלות את הבורא?

מישהו יכול לחזור על זה?

שאלה: הוא אומר כך, אני מגלה שהחברים הכי גדולים, קיבלתי הזדמנות להיות איתם, ואני מרגיש בשפלות. לפעמים בשפלות אני מרגיש הודיה, ולפעמים אני מרגיש בה בושה. בבושה אני פונה לשמאל ובהודיה אני פונה לימין. איך לזוז רוב הפעמים לימין, ולהישאר בהודיה במקום בבושה כי שם הכלי, והמסך, נשברו.

מישהו יודע להסביר את זה?

שאלה: הוא אומר כזה דבר, אני רואה שעשירייה שלי בקו ימין, הם בגדלות, הם בהשפעה, החברים עושים דברים גדולים, ויש בהם תכונות יפות. האם זה נקרא שאני בקו ימין, כי אני רוצה להיות כמוהם, לעשות כמוהם, ויש לי דחף לימין? או שאני בקו שמאל כי אני רואה כמה שהם גדולים ואני לא, כמה שהם בהשפעה, ואני בשמאל. האם אני בימין או בשמאל כשאני רואה שהם גדולים?

אם אני רואה שהחברים גדולים, זה רק אומר שאני נמצא בהכרה נכונה, על המקום שבו הם נמצאים. אבל זה לא אומר שגם אני נמצא במצב כזה. יש הבדל בין זה שאתה רואה, ובין זה שאתה נמצא שם.

שאלה: אז איך להתגבר על מצב של בושה, כשאני מתבייש, כי אני רוצה להיות כמוכם?

אתה פשוט צריך לבטל את עצמך, להתכלל איתנו, ואז תקבל את כל הכוחות שחסרים לך.

שאלה: לגבי האופן הפרקטי של העבודה, כי הבנתי עכשיו ממך שבעצם העבודה בקו ימין או בשמאל תלויה בזה שהאדם עושה מאמצים, ועושה עבודה הכרתית, כי הוא רוצה להתקדם בקשר עם הבורא. קו ימין זה שאני נמצא בהרגשה שמה שלא יקרה, ובאיזה מצב שאני לא אמצא, אפילו אם יש לי קשר מינימלי עם הבורא, אני מודה על זה.

אבל כמו שהחבר שאל, כשאני נמצא במשך היום, ואני מרגיש כל מיני חסרונות, ודברים שכביכול מעוררים אותי מלמעלה מצד שמאל. אני צריך פשוט כל הזמן לבקש להיות בשלמות, באיזו פעולה, בקשר עם העשירייה שלי, עם הבורא. כי אני מפחד להיות בזה, אני רוצה לעלות מזה, לברוח מזה. אבל למשל כשאני נמצא בשיעור או בקשר עם החברים, אני יכול לקחת את הרשימות האלה שהיו לי, ועכשיו לנסות לבקש להשתמש בהן ליתר שלמות. האם זה נקרא עבודה בקו שמאל?

זו לא כל כך עבודה בקו שמאל, כי קו שמאל זו ביקורת, זו בדיקה. ומה אתה רוצה?

תלמיד: זה בדיוק העניין. הוא כותב שם שאפשר להפעיל את קו שמאל, ולעבוד איתו רק כשאתה נמצא בכוחות, כשאתה בעלייה, שאתה במצב שאתה מרגיש שאתה יכול לעסוק בזה. אבל הדברים האלה באים אליך לפני, כשאתה רוצה לברוח מהם, אתה לא רוצה להיות בזה. אז כשאני אחר כך פותח אותם, זו כבר נקראת עבודה בקו שמאל? כשאני מרגיש שעכשיו יש לי כוח בקשר, זה כאילו להתחזק בקשר עם הבורא בעזרת הקו שמאל?

כן. כאילו כן.

שאלה: רשמתי כאן תשובה שענית, "יש הבדל בין שאתה רואה, לבין שאתה נמצא שם".

על מה היה מדובר?

תלמיד: הייתה פה שאלה ארוכה, על כך שהאדם רואה מצב שהחברים גדולים וכן הלאה, ואמרת, יש הבדל בין שאתה רואה לבין שאתה נמצא שם. מה זה "נמצא שם"?

נמצא שם, זה כשאתה נמצא איתם יחד בחיבור, ועל החיבור הזה אתה עושה את התיקון.

תלמיד: במה אדם שנמצא בתוך הימין, או שמאל, במה הוא שותף לבורא? במה הוא לא רק רואה, אלא באמת נמצא, שהוא עשה משהו בשביל שזה יהיה?

כשהוא מחפש איך להביא לבורא עוד כלים. רצון הבורא להתגלות בין הנבראים, אז הוא משתדל לעורר כלים שירצו שהבורא יתגלה דרכם.

תלמיד: אז במצב הזה, כשהאדם רוצה כביכול לסייע לבורא להתגלות. מה נקרא ימין במצב הזה?

כשאדם משתדל להתחבר לעצמו, או לחבר דרכו כלים נוספים שמשתוקקים שהבורא יתגלה בהם.

תלמיד: זה נקרא ימין?

כן.

תלמיד: אז למה זה נקרא שלמות, אם הוא רוצה עוד משהו?

זה ייקרא שלמות מתי שהוא יגיע לחיבור, בינתיים זו לא שלמות. אם איזה כלי רוצה להגיע עכשיו לזה שהבורא יאיר דרכו, זו עדיין לא שלמות. בכל זאת זה תיקון, אבל תיקון של כלי אחד.

תלמיד: ומה עכשיו נקרא שמאל מתוך המצב הזה?

מתוך המצב הזה שמאל ייקרא אחרי שהוא הגיע לימין, והוא ירצה לחבר איזה כלי לבורא, ואז כדי לגלות את הכלי הזה בצורה יותר גדולה, הוא צריך לעשות פעולות כדי שהכלי הזה יקבל יותר רצון, ויתגלה בו יותר רצון לקבל.

תלמיד: ועכשיו הוא ביקש שיהיה רצון יותר גדול כדי לגלות יותר את גילוי הבורא?

כן.

תלמיד: אז מה סוף התהליך הזה אחרי השמאל?

אני לא מבין על איזה מצב אתה מדבר.

תלמיד: שמעתי, שאמרת שימין זה כשאדם רוצה בעצם יותר גילוי הבורא לנבראיו. הוא מגיע לאיזשהו מצב, ואז הוא רוצה תוספת, עוד יותר.

אז הוא כבר נכלל איתם, מביא את הכלי הזה לבורא, והבורא מוכן למלא את הכלי הזה.

תלמיד: וזה סוף המדרגה, מכאן מתחילה מדרגה חדשה?

כן, ודאי. כל פעם שהרצון מתגלה כלפי הבורא, והבורא ממלא אותו, זה סוף המדרגה.

שאלה: אנחנו שומעים הרבה, וגם במאמר כתוב, שאנחנו צריכים להיות הרבה יותר בקו ימין מאשר בקו שמאל, זו אקסיומה כזאת.

כן.

תלמיד: מה שיוצא בעבודה, מה שאני מרגיש באמת, ואולי גם אחרים, שרוב הזמן זה רק שמאל. רוב הזמן זה "אני רואה - אני רוצה", "אני רואה - אני רוצה". זו הבהמה, ויש כמה רגעי חסד, קצת בשיעור, קצת בעשירייה, שאולי יש את קו ימין. אני אפילו לא יודע מה זה קו ימין, אבל נניח.

אז בין מה שאנחנו קוראים ולומדים, לבין המציאות אלו שני דברים שונים לגמרי, זה כאילו בדיוק הפוך. זה 99% שמאל, ואולי רבע אחוז ימין איפשהו. הרב"ש מדבר על דברים כל כך גבוהים, ואצלנו זה בדיוק הפוך. כמו הזקן שמחפש חסרונות ונמצא כל הזמן בימין, וכשהוא צריך קצת שמאל, אז הוא מחפש את זה. אצלנו אנחנו כל הזמן תקועים בשמאל, וימין כמעט לא נמצא. זה המצב. איך משנים את זה? איך מגיעים קצת למה שהוא כותב? חוץ מהמילה "חיבור".

אין דבר כזה. אין. אתה יכול לעשות מזה צחוק, אבל זה מה שיש.

שאלה: האם העבודה שלנו היא רק כשאני נמצא במצב כלשהו או שיש גם סוג עבודה בו אני נזכר במצב שעברתי וצריך לעשות משהו?

גם זה.

תלמיד: ומה העבודה כשאני נזכר?

תלוי באיזה חיסרון אתה רוצה עכשיו להיות דבוק. איזה חיסרון אתה רוצה למלא, לסדר ולקיים.

שאלה: הוא אומר פה, "וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, איך שה' מנהיג את העולם בתכלית הטוב ועונג, עד כדי שאין מה להוסיף עליה." זאת אומרת, קו ימין הוא לגמרי למעלה מהדעת, אפילו אם אני מרגיש ורואה משהו אחר אני חייב להיות בקו ימין, כלומר מדובר בעבודה כל הזמן.

בעשירייה אנחנו כל הזמן משתדלים להיות בקו ימין, זה ציווי עליו שומעים מהרבה מקובלים. אבל לפעמים יש התפרצות מאוד אוטנטית של חבר המוציא את מה שהוא מרגיש בלב, ש"זה לא נכון, אתם משקרים, אתם לא בחיבור, הכול סתם דיבורים, אני לא יכול לשקר כמוכם, אתם שקרנים ואני לא מתכוון לשחק את המשחק הזה". מה העשירייה יכולה לעשות כדי לעזור לכולם להיות בעבודה הזאת, שכל חבר ירגיש שהחברים ממש איתו יחד בעבודה ושלא מספרים פה בדיחה, או סתם דיבורים.

אתם קשורים זה לזה וצריכים להעביר את ההרגשה הזאת בין כולם. הואיל והרגשות עוברים מזה לזה, תנסו להתחבר בפנימיותכם כך שתרגישו שכל אחד פועל על האחר ואתם רוצים להיות מחוברים ורוצים פשוט להישאר בזה ולא בשום צורה אחרת.

שאלה: אני רוצה אם אפשר להתחבר למה שנאמר קודם, בזמן האחרון אנחנו לומדים מאמרים שנראים מאוד מאוד גבוהים. אחר כך אנחנו צריכים להתחבר בעשירייה. איך מה שאנחנו לומדים לוקח אותנו לשם? כי אני לחלוטין לא מוצא שום רלוונטיות בין העבודה ביום יום לדברים האלה. עבורי זה מעין חלל. מה צורת היחס הנכונה לדברים הגבוהים האלה כדי שיעזרו לנו בעבודה היומיומית ולא יישארו כתיאוריה?

ממתי התחלנו ללמוד בגישה כזאת מאמרים?

תלמיד: כבר כמה חודשים טובים אנחנו קוראים מאמרים שלמים, כאלה העוסקים בדברים מאוד מאוד גבוהים, הבחנות מאוד מאוד מדויקות של מצבים מאוד גבוהים, שבעיניים המקולקלות שלי זה נראה רחוק מאוד מהעבודה היומיומית.

תלמיד ב: בבחירת המאמרים אין לנו דגש לבחור מאמרים בהבחנות מורכבות מסוימות. שמת לנו מטרה אחת והיא לעבור את כל מאמרי הרב"ש, ומפני שאנחנו לא חוזרים על אותו מאמר אנחנו מגיעים גם למאמרים יותר מורכבים וגם לכאלה שבכלל לא למדנו אף פעם. עכשיו אנחנו נמצאים במאמרים שנותנים דגש על קו ימין וקו שמאל. יש לרב"ש סדרת מאמרים כאלה והיום היה היום הראשון שנכנסנו אליהם, ותכננו במהלך השבוע להתעסק במאמרים בנושא הזה.

שאלה: איך באמת להבין שיש פה משחק שהתפקיד שלו להביא אותנו למשהו, איך לא להתאכזב, לא לצאת מהמשחק, איך דרכו עדיין להגיע לאותן דרגות שהן כל כך גבוהות מאיתנו? שאבין שאני למטה ובדיוק פה יש לי חלל עבודה להיכנס אליו. איך לא להתייאש, לא לחשוב שזה גדול עלינו ואין לי אפילו אחיזה בזה? במה לאחוז?

אני לא יודע במה לאחוז, ועל פני איזה מאמר, ואיזו שאלה. אני יודע רק דבר אחד, אנחנו צריכים יום יום להשתדל שתהיה לנו הכנה מאתמול, אני מכין את עצמי ומגיע כל יום לשיעור איכשהו מוכן וכך אני מתקדם עוד קצת ועוד קצת, ועוד טיפה. אין לנו שום אפשרות אחרת, זו צורת העבודה שקיבלנו מהמקובלים וצריך להמשיך בה.

תלמיד: במה בכל זאת להיאחז, להרגיש שעשינו איזו כברת דרך, אפילו מילימטר לקראת הרוחניות?

את זה בטוח שעשינו, אני שומע זאת מהשאלות, רואה מהפעולות שאתם מדברים עליהן, זה כבר ודאי שכן. אבל מה אתם רוצים יותר?

תלמיד: אני לא יודע, יש באמת את רגעי החסד בהם אתה נכלל בכל גדלות החברים, של כל הכלי, של נוכחות הבורא בחברים, והם מעטים, קטנים, דקים, זה באמת כמו רוח המשיטה אותנו קדימה. אבל לפעמים הם רחוקים, דקים מדי והמציאות כל כך כבדה וחזקה שהרוח הזאת כאילו נעצרת. השאלה היא איך לאסוף, לתפוס עוד רוח במפרש, אתה כאילו באיזו סירת מפרש קטנה וצריך עכשיו לשוט בכל האוקיינוס הזה. איך אעבור את זה בכלל? במה להיאחז?

אני חושב שאנחנו בכל זאת מתקדמים ומתקדמים נכון וטוב ויפה. אם אתם רוצים יותר מהר אתם יכולים לזרז את הקצב. בבקשה, תסכמו בתוך העשירייה שלכם שאתם עושים כל מיני פעולות שיקדמו אתכם טוב. אף אחד לא יתנגד לזה.

תלמיד: על איזה תרגיל אתה יכול להמליץ לנו?

רק חיבור. תראו מה הוא כותב.

תלמיד: אם אני שט לאורך החוף אני רואה נקודות, אם אני באמצע הים אני לא יודע האם אני שט בסיבובים או לכיוון כלשהו. איך להרגיש שאני מתקרב לאיזה חוף?

ככול שאתה מתקדם, מתקרב לעשירייה ורואה ביניכם כוח אחד, רצון אחד, קרבה אחת, זה מה שצריך לעורר אותך, להסביר לך שאתה מתקדם. אותו חוף מבטחים לא נמצא רחוק מעבר לים אלא כאן לפניך, לפי כמה שתבנו את הקשר ביניכם ככלי פנימי, ואת האונייה נניח ככלי חיצון ואת המצב, שהוא כבר המצב הרצוי, שאתם מגיעים לאיזה חוף.

תלמיד: מה זה לבנות את החוף?

זה לפי כמה שאתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה נקרא המדרגה הבאה, שהיא חיבור בין כולם ללא שום מרווח בין אף אחד לאף אחד, ושאתם מקבלים בזה את כל החברים ורוצים להיות כאיש אחד בלב אחד בתנאי שהבורא נמצא איתכם.

תלמיד: יש כל מיני הרגשות כשאנחנו ביחד, אבל התנאי הזה שהבורא נמצא איתנו הוא לפעמים יותר ברור, יותר נוכח, ולפעמים לא.

צריך תפילה, אין מה להוסיף. עברנו הרבה מאוד מצבים וקראנו הרבה מאוד דפים, השאלה איך בסופו של דבר ניישם זאת בליבנו.

תלמיד: על ארבע השאלות האחרונות שחברים שאלו, יש בפסקה האחרונה במאמר בירור שרב"ש עושה על כך שעבודה בשלמות היא עבודת הכלל. ופתאום יש מהלך שקורה שזה הופך להיות לקו ימין. לפני זה, הוא לא קורא לזה קו ימין, הוא קורא לזה עבודה בקו אחד. הבירור שהחברים עושים הוא לגבי זה שמרגישים שאנחנו הולכים בקו אחד, מין שלמות של הכלל, של כל הלומדים, של כל עם ישראל, וחלק רוצים כאילו לעבור לקו ימין כפי שהוא קורא לו. אם אפשר לקרוא את הפסקה האחרונה.

בבקשה.

קריין: "צריכים לזכור, שענין עבודת הימין, שנקראת "שלימות", היא עבודת הכלל, שהיא העבודה בבחינת המעשה, היינו שמקיים תו"מ מטעם מצות ה' ובכדי לקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. וזאת נקראת "עבודה בבחינת המעשה". אבל על הכוונה דעל מנת להשפיע, שזאת נקראת "עבודת השמאל", בזה הוא לא נוגע. לכן האדם מרגיש שלימות בעת העבודה. ועבודה זו של השלימות נקראת "קו אחד". ואותה עבודת הכלל של שלימות, בזמן שהוא התחיל לעבוד בבחינת הכוונה, אותו קו אחד, היינו בחינת המעשה של הכלל, מקבלת שם אחר, הנקרא עתה "קו ימין". לכן קשה עכשיו לעבור לעבודה של קו השלימות, של בחינת המעשה, בזמן שמקבל שם חדש "ימין".

נעשה יותר ברור, או להיפך?

תלמיד: להיפך.

אתה רוצה להסביר לנו?

תלמיד: במשך כל המאמר נראה שאנחנו מתחילים להבין בשכל, ואז כל הקטע האחרון טורף את הקלפים של כל המאמר. לדוגמה "אבל על הכוונה דעל מנת להשפיע, שזאת נקראת "עבודת השמאל". פתאום כוונה בעל מנת להשפיע הופכת להיות לשמאל.

עוד.

שאלה: יש מצב ויש את היחס שלי למצב, אז אם אני מבין נכון, היחס שלי למצב, יקבע אם אני בימין או בשמאל.

כן.

תלמיד: האם הרגשת הבושה יכולה להיות גם שמאל וגם ימין? אם למשל אני מרגיש בושה או חיסרון כלפי החברים, אני קטן וכולי, אבל אני מרגיש בזה שלמות, שזה הדבר הכי טוב והכי נכון באותו רגע אז זה כאילו ימין, ואם אני מרגיש את זה כמקום לעבודה ומאמץ וחיסרון אז זה שמאל.

שאלה: האם המצב הוא שאם אני מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע אז מתחילה להיות הכרת הרע, כמה אני לא בתוך זה ובמה אני צריך עוד לעשות את העבודה?

מה השאלה, האם זה קו שמאל?

תלמיד: במצב שהוא מתאר פה, כשאני מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע לחברים, אני פתאום מתחיל לגלות את הכרת הרע, כמה אני לא בתוך זה ומה אני עוד צריך לעשות.

כן.

תלמיד: ואז דרך זה, אני מתחיל לפנות לבורא.

יפה. כך מתקרבים.

שאלה: מה עושים עם כל השמאל הלא מבוקר שמגיע במשך היום? אני רוצה לעבוד בשמאל בזמנים מבוקרים, כשאני בעלייה כמו שכתוב פה, אבל הוא בא כל הזמן, נדחף, מה עושים בזמנים האלה?

עד כדי כך שאתה כל הזמן נמצא בביקורת כלפי הקבוצה?

שאלה: לא רק כלפי הקבוצה, כלפי הכול. לא רק אני, כולנו, כל הזמן, מה אנשים רוצים? לשנות את העולם, הוא לא בסדר. מה עושים בזמנים שאני לא אמור להתעסק עם השמאל אבל הוא בכל זאת מגיע?

צריכים לבדוק את עצמך.

תלמיד: בדקתי, אני בשמאל.

אתה בשמאל. למה אתה בשמאל?

תלמיד: שולחים לי מלמעלה.

שולחים מלמעלה כאלה מחשבות?

תלמיד: כן.

ומה אתה חושב שאפשר לעשות?

תלמיד: אפשר להתעלם, כאילו אין, אני באהבת חברים. כמו ילד כזה, מוחק ומוחק. אפשר להגיד שזה קיים, אבל מהי העבודה? השמאל נמצא כל הזמן, אני אמור לעבוד אתו במשך זמן קצר, מבוקר, אבל הוא נמצא כל הזמן, מה אני עושה איתו ביתר הזמן?

אתם מבינים מה שהוא שואל?

תלמיד: אני מבין. אנחנו נמצאים במציאות שבדור שלנו יש הרבה לחץ, הרבה מלחמות, אדם בלי לשים לב, כל הזמן נמצא במצב של מצוקה. השמאל שולט כל הזמן. אין פה בחינת שמחה אמתית בחיים, כמו שאדם בריא מרגיש איזו שמחה, אלא השמאל שולט עלינו כל הזמן בצורה טבעית.

אני עוד לא מדבר על החיסרון שאנחנו מעוררים בכוח, חיסרון לחיבור, שמביא עצבות לאדם, כי אנחנו עוד לא יודעים איך לעשות את זה בצורה שתביא לנו שמחה. אז אנחנו נמצאים גם בעולם הגשמי בלחץ שמביא לנו צער פנימי מצטבר נפשי, וגם מעוררים פה חיסרון שצריך להביא אותנו למשהו טוב, אבל בסופו של דבר אנחנו נמצאים בים של חסרונות ולא בים של מילוי, הרגשת שמחה מתענוג של חיים בעולם הבורא.

מה חסר?

תלמיד: להרגיש שאנחנו נמצאים בחיבור ושמחה במצב שלנו. ואת זה אין לא בגשמי ועדיין לא אצלנו. ולכן בתהליך הזה, נמצאים במצב של מצוקה, אולי מצרים, לחץ כל הזמן. אין קו ימין של שמחה באמת, שהלב שמח. זה חסר מאוד בדור שלנו וזה משפיע.

וזו לא יכולה להיות העבודה שלנו?

תלמיד: זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לברר. איך מתוך כל המציאות הזאת, שזו אחריות שלנו, אנחנו מייצרים מציאות של שמחה בחיבור ובאמת בונים מציאות כזאת, לפחות אצלנו?

שתהיה אצלנו מציאות של שמחה, שצריך להיות כל הזמן ימין ובמידה מסוימת לעורר את השמאל. אנחנו לא נמצאים בשמחה כפי שהיא צריכה להיות. החיסרון צריך להיות שם, אבל הוא מוריד אותנו.

עד כדי כך שאנחנו לא יכולים להתעלות מעליו?

תלמיד: כן, אנחנו צריכים ימין כמו שרב"ש בדיוק מלמד. בלי הימין אנחנו לא יכולים לקבל נכון את השמאל בצורה בריאה, שהוא ייכנס בצורה טובה.

אבל אם אנחנו מבינים שימין נמצא ביד הבורא, שככל שנתקרב אליו, נדרוש אותו, נהיה יותר קרובים לימין?

תלמיד: צריך ללמוד ואז נעשה את זה יותר. כי אנחנו מדברים על זה אבל מבחינת החיסרון ולא מצליחים להגיע לזה במעשה. יש לנו חיסרון להרגשת הבורא ואנחנו מרגישים את זה כחיסרון.

תגיד לי, אם ילדים קטנים רוצים להתחבר לאיזשהו עיגול ורוצים להסתדר לפיו, והם רצים, צועקים, מגלים מי יעמוד יחד עם זה ומי עם זה וכך משתדלים עוד ועוד, אז הם שמחים בזה או לא?

תלמיד: כן, יש להם שמחה כי הם ילדים, אבל פה אנשים כבר עשרים שנה.

מה זה כי הם ילדים?

שאלה: אנחנו לומדים שזה אמור להביא את הבן אדם לייאוש מכוחותיו עצמו, אז בתור ילדים בהתחלה יש את ההתרגשות הטבעית, אבל איך אנחנו מעוררים את הכוח של הבורא שיבוא ויחליף את ההתרגשות הטבעית הזאת? אנחנו יודעים שזה צריך להיגמר מתישהו ההתרגשות הזאת, וצריך לקבל את הכוחות מלמעלה, את השמחה מלמעלה.

כן.

תלמיד: אז ילד, כשהוא רץ אתה עוזר לו להשיג את המטרה, ואם הוא ייכשל אז הוא יבכה, ואתה חייב לתת לו עזרה שהוא ישיג את המטרה באיזושהי מידה ולא יתייאש, שלא ייפול, וצריכה להיות לו שמחה בכל זאת שהוא משיג משהו. אז אני אומר, שבטוח שאנחנו נגיע בתהליך, אבל בתהליך חייבים את השמחה בפנים, כמו שאנחנו למדנו היום. לכן קשה לוותר על המאמר הזה כי הוא מחייב אותנו שיהיה לנו כוח שמחה מימין כדי לבנות, ללכת על שתי רגליים.

מישהו ממליץ משהו, כנגד השאלה שלו?

תלמיד: התחלנו את השיעור מזה שקו שמאל זה בכלל חיסרון להשפיע, שאני לא מרגיש חיסרון. הגענו בסוף השיעור לזה שעצבות וכל המצב שלנו שאנחנו מרגישים בחיים זה קו שמאל. אני מרגיש שהמקום היחידי שיש בו קו ימין וקו שמאל, זה באמת כאן בשיעור בוקר ועל זה צריך להודות ולשמוח.

אני רק חושב שאם באיזה תרגיל היינו מצליחים לחבר את הבורא לכל המציאות הזו, וזה מה שקודמי תיאר שמתגלה במציאות, וזה מעציב וכולי, היינו יכולים איכשהו לתרגם את זה ולהפוך את זה לחיסרון להשפעה, ואני חושב שזה היה עוזר לנו איכשהו.

אולי אם תהיה כאן איזו עצה, איך אנחנו לוקחים את המציאות הזו, כל מה שמתגלה בה, שיש בה הרבה טעמים, ומושך אותנו לכל מיני כיוונים, וכל הזמן מנסים, ושומרים על הבורא בתוך התמונה הזו, כשהוא מכוון אותנו לרצון להשפיע על ידי התמונה הזו, אז אני חושב שזה היה מוסיף לנו שמחה בעבודה, היה מוסיף לנו רעננות כל הזמן. הנקודה הזאת היא אולי חסרה.

טוב.

תלמיד: יש פה במאמר שלב שהוא מדבר שאנחנו זכינו באמונת חכמים. והוא נותן את הדוגמה של חיסרון בגשמיות בצד אחד, שאני רואה שלמישהו יש חצי ממני, אז אני יכול להיות שמח ממה שיש לי. ומצב שני, בצד של רוחניות, שאנחנו זכינו פה במעט רוחניות, ואחרים לא זכו בה, ולהיאחז בשמחה הזאתי שזכינו פה, ב"בני ברוך" וזה מה שייקח אותנו הלאה. בצד ימין המקום הזה, נוכל לדמות את החיסרון הגדול להשפעה שחסר, שאנחנו רוצים להשיג אותו. ככה נראה לי צריכה להיות הגישה.

יפה. טוב.

שאלה: בסוף הוא כותב "צריכים לזכור, שענין עבודת הימין, שנקראת "שלימות", היא עבודת הכלל," זאת אומרת צריך פה התכללות. ואז הוא כותב שצריכים לעבוד בכוונה, שזה כאילו הפתרון לכל הסיפור. אז איך עובדים בכוונה?

זה מה שהוא כל הזמן מסביר לנו. הפתרונות שהוא מביא והשאלות שהוא שואל, זה לא לגבי הפעולות, אלא לגבי הכוונות.

תלמיד: רק מתוך ההתכללות אפשר לעבוד בכוונה?

כן. רק מתוך התכללות. התכללות זאת הפעולה היחידה.

שאלה: וזה מה שאנחנו עושים פה בשיעור?

רוצים לעשות. כן.

שאלה: אם יש לדוגמה בעולם שלנו אנשים שנמצאים בכל מיני קבוצות, ולא משנה אם זה בית ספר, לימודים, או צבא, ואחד מחברי הקבוצה לא מגיע למפגש הקבוצה, אז יש בדרך כלל איזושהי תגובה שלילית. זה יכול להיות הורדת ציון בלימודים, עונש בצבא, או משכורת בעבודה. אצלנו בעשירייה אם חבר לא מגיע, בדרך כלל עוטפים אותו, והתגובה היא לא שלילית באמת, שיש משהו שאני מפחד מחר לא להגיע לפעולה הקבוצתית, זאת אומרת התגובה היא יותר מכילה. והשאלה היא, האם זה הצורה הנכונה באמת בדרך רוחניות? כי אם מפעילים שליליות זה עובד, אני רואה את זה במציאות בחיים הגשמיים, שאדם משתדל לא לאחר, משתדל לא לפספס, והוא רואה את העונש אל מול עיניו. השאלה, מה היחס הנכון בעשירייה במקרים כאלה?

אני לא שמעתי שמקובלים מענישים אנשים באיזשהו צורה. לא.

שאלה: אז דווקא בצורה חיובית ולהכיל את זה?

האדם צריך להבין מתוך אהבה, עד כמה שהוא נמצא באכזבה.

תלמיד: אפילו אם בטוח שבצורה השנייה יש יותר סיכוי שתביא אותו לשיעור, בכל זאת, אתה אומר שאנחנו צריכים כך לנהוג?

תנסו, אני לא חושב. אני חושב שכל דבר שהוא בצורה אחרת קורה, הוא בסופו של דבר ישחק ויזרוק את האדם החוצה.

שאלה: אני רוצה להגיד שבאמת החיבור הוא התרופה לכול. אנחנו פ"ת תשע סגרנו את עצמנו בין שישי לשבת ועשינו ישיבות חברים. התכללנו אחד בשני, וריגשנו שבאמת אי אפשר לתאר את זה. עכשיו כשאני שומע את החברים אומרים שפה זה לא נמצא, זה קשה, אז אני רוצה להגיד שאתמול כשישבנו בשיעור ההרגשה שלי הייתה שאנחנו אחרי הכנס, יש ימים כאלה שהם אחרי כנס וככה הרגשנו את השיעור, שאנחנו כבר עברנו את הכנס. אז באמת אנחנו רוצים לתת את המתנה הזאת לחברים, שהחיבור הוא התרופה להכול. צריך להאמין בזה, זו העזרה היחידה ממש והחיבור הוא התרופה להכול.

(סוף השיעור)