010_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/cu/b4i2YrsD?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ה'

דף רל"ט, אות א' אנחנו לומדים. כאן כתוב:

שמפה דאדם קדמון, יצאו א יוד ספירות פנימים ויוד מקיפים.

למטה באור פנימי.

א) ואין להקשות שהוא בסתירה למ"ש לקמן (פ"ו אות י"ח), מה כתוב שמה? אשר לא יצאו מפה דא"ק רק ה"פ וב' מקיפים. מדוע הוא אומר כאן י'? תשובה: כי שם מדבר ממקיפים כוללים, אבל בפרטיות, אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף. כמ"ש במקומו.

אם כן, אם אני אומר יוד ספירות פנימים, מוכרח להיות י' ספירות מקיפים, מדוע? הוא אומר כלל. מה הכלל? אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף. מדוע? מדוע אני מוכרח לומר שאין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף?

היות שיש כלל, אחרי הצמצום אין שום אור, שלא בא רק על ידי הזיווג. בלי זיווג אין אור. מה זה זיווג? זיווג דהכאה. מה זה זיווג דהכאה? ממשיך האור, ודוחה אותו, ועושה חשבון, כמה שיכול לקבל לכוון בעל מנת להשפיע, זה יקבל בתור אור פנימי, והשאר דוחה אור לחוץ, שהוא לא יכול לקבל אותה עכשיו.

נמשך חלק מה שמקבל, אור פנימי. מה שלא מקבל, אור מקיף. נמצא, אנו אומרים שיש חמישה זיווגים, טעמים ונקודות בכל מדרגה, היינו צריכים לומר שיש חמישה פעמים אור פנימי וחמישה פעמים אור מקיף, שחמש תמיד חושב נב… לי'. זה צריכים לזכור.

תלמיד: הבנתי. אז מה שהוא מקבל…

רב"ש: או שיש לפרש, אפילו בלי זיווגים אני גם כן יכול לומר.

אם אני אומר, מלכות מקבלת י' פנימיים, מה הפירוש? מכל בחינה ובחינה, חלק היא מקבלת וחלק היא משאירה. לא צריך לבוא חמישה זיווגים. גם בזיווג אחד גם כן יכולים ללמוד י' פנימיים וי' מקיפים. כל מה שמקבל, חלק היא משאירה.

מה שכתוב שם צריכים ללמוד. זה יכול להגיד בקיצור אבל תתבלבלו. אני יכול גם כן עכשיו לברר את זה. פעמים כתוב ג' פנימיים וב' מקיפים. מזה לא מדברים עכשיו. זה שייך לצמצום ב'. אנו מדברים עכשיו בא"ק, צמצום א'.

הוא מדבר שם בכדי שיהיה כלי המכונה היכר כלי. צריך הכלי לקבל מקודם אור פנימי, ואור מקיף. לאחר שמסתלק אור פנימי, מסתלק אור מקיף, אז כלי נעשה לכלי, שיש בו חיסרון, ואז נבחן היכר כלי.

אי לזאת, הוא אומר שבפרצוף גלגלתא, שהיה הסתלקות האור, בזמן הנקודות, ונעשה כלים, אז כלים לג"ר עדיין לא הייתה, הכלים לזעיר אנפין, מלכות. מדוע? שהיה להם ה' פנימיים וב' מקיפים. זה נלמד אחר כך, חבל על הזמן עכשיו.

אז הוא אומר שם כך, בזמן שנעשה זיווג על כלי מלכות, על עביות דבחינה ד', אין למלכות רק אור הנפש. אבל יש לה נרנח"י. כאן הוא חושב הסדר, שבא, בא תמיד אור היותר קטן, וכשמקבלת, היא מקבלת בכלי היותר זכה.

לכן מקודם בא אור הנפש בכלי דכתר, ואחר כך בא אור הרוח בכלי דכתר, אז לבסוף שבא אור היחידה בכלי דכתר, אז יורדת אור הנפש בכלי דמלכות. הוא אומר, כלים יוצא בחינת נפש. כל האור לא מתגלה, רק בנפש. ומה שאנו אומרים, יש נרנח"י, אין זו הוספה באור, רק הוספה בכלים.

תלמיד: מ...

רב"ש: הוספה בכלים. היינו, כל כלי מבחין בהאור בחינה חדשה. לכן אור הנפש, שבא בכתר, הוא בא עד המלכות, יש חמישה כלים, יש חמש הבחנות, נקרא נרנח"י. הוא אומר, שבא נפש לכלי דמלכות, בא נפש דרוח בכלי דזעיר אנפין. נמצא שהיה לו לרוח רק ארבע כלים, נמצא אין לו רק חיה דרוח.

שבאה נשמה, ירדה עד בינה, אז זעיר אנפין כבר היה כלי זעיר אנפין. יש רק שלושה כלים נשמה, יש לו נשמה דנשמה. שבא אור החכמה, בא עד כלי דחכמה, כלי בינה כבר אין נשמה. אין בחיה רק שני כלים, יש לו רוח דחיה. ואור יחידה בא בכלי דכתר, יש לו כלי, לאור היחידה, אור ה... כלי אחד, יש אור אחד.

אחר כך הוא אומר, שנזדככה, עלתה מלכות לבחינה ג' דעביות. אז כלי זעיר אנפין הרוויחה כלי. יש לו עכשיו יחידה דחיה, אה, יחידה דרוח. כלי דזעיר, אור הבא בכלי דזעיר אנפין, הוא מאיר למטה בכלי דמלכות, זה קשה מאוד, יש הרבה קושיות על זה.

נמצא, שהזיווג הייתה למעלה מבחינתה, היא יכולה לקבל רק בחינת מקיף. היות שזה יותר זך ממנה. אי לזאת, יש עכשיו לרוח יחידה דרוח, למלכות יש מקיף חיה גם כן. ממי היא מקבלת? מכלי דזעיר אנפין.

ולכל אחד ואחד, מה שנשאר במדרגה קיבל עוד מדרגה. אם זעיר אנפין קיבל יחידה, אז נשמה קיבל חיה. וחיה קיבלה נשמה, ויחידה שום דבר, נסתלק אור היחידה כבר. ואחר כך נזדככה גם כן כלי דזעיר אנפין, עלתה לבינה, יש לבינה עכשיו יחידה דנשמה.

מיחידה דנשמה לזעיר אנפין דבחינה יותר גבוהה, אז זעיר אנפין מקבל מקיף. ומלכות של בחינה ד' גבוהה ממנה שתי מדרגות, יש לו שתי מקיפים, עוד מקיף. מקיף חיה ומקיף יחידה. אחר כך לומדים, חיה משיגה שום דבר, כבר נסתלקה היא רק בבחינה ב'. אחר כך נזדככה לבחינה א'.

בחינת הסתכלות דא"ק, המלכות לא קיבל שום דבר. מלכות נשארה, ה' פנימיים, שתי מקיפים. זעיר אנפין היה מקודם מקיף אחד, קיבל עוד מקיף. בינה לא קיבלה שום דבר, כבר אין מעביות דבחינה ב' בחינה א'.

נמצא בינה נסתלקה, ויחידה דנשמה זעיר אנפין, ה' פנימיים שתי מקיפים, וגם זעיר אנפין, אה, וגם מלכות, ה' פנימיים, שתי מקיפים. ומה שאנו אומרים, ג' פנימיים וב' מקיפים, זה עניין אחר לגמרי. מלכות שעלתה לבינה, יש שם שלושה כלים פנימיים, המכונה שורש נשמה גוף. לבוש זה כבר דבר חיצוני, זה נעשה כלי זעיר אנפין, כלי חיצון דמקיף חיה, במלכות כלי חיצון מקיף יחידה.

אות ב', מה כתוב כאן?

ונמשכים מנגד ב הפנים עד נגד הטבור של זה האדם קדמון. מה שייך לומר פנים ברוחניות? מה זה טבור? הלאה. וזה עיקר האור אבל גם כן מאיר דרך צדדים. מה זה צדדים ברוחניות? לכל סביבות זה האדם. אפילו אחוריים. מה זה אחוריים ברוחניות?

נראה מה שהוא מפרש:

ב) פירוש, כי ב' בחינות אורות מבחינים בפרצוף שלם: הא' נקרא אור החכמה. והב' נקרא אור החסדים. וכנגדם אנו מבחינים בכל פרצוף ב' הארות: אור נקרא, סתם אור. עכשיו מדבר כשאור כבר מלובש בכלי.

איך אנו מכנים אותם? ב' הארות. אחד נקרא שמאיר במדרגה בימין ושמאל. ב', שמאיר במדרגה פנים ואחור. אז הוא אומר, ימין ושמאל מיוחס להארת החסדים, שמאיר חסדים, הוא נותן רמז ימין ושמאל.

ימין, נקרא שהוא משפיע, יש שם חסדים. שמאל נקרא שאין שם חסדים. פנים ואחור מיוחס להארת החכמה. אז שאנו יודעים כבר מה זה פנים, במקום שיכול להאיר אור החכמה נקרא פנים ברוחניות. מה זה ברוחניות אחור? מקום שלא יכול להאיר אור החכמה. מה זה ימין ברוחניות? שמאיר חסדים. שמאל? חסר חסדים. זה סימנים, רמזים. הלאה.

ונודע, שהצמצום א' היה בעיקר על אור החכמה שלא יופיע בבחי"ד, וע"כ נחלקו הפרצופים לפנים ואחור, שהבחינות שלמעלה מבחי"ד, למעלה ממלכות, למעלה משליטת המלכות יש שם מסך שיכולים לקבל על מנת להשפיע, שהם המקבלות אור החכמה, נקראות הבחינות האלה פנים. ואותן המדרגות הנכללות מבחי"ד, ממלכות, שלא יוכלו לקבל אור החכמה, נקראים… נקראות אחור.

עכשיו, והן בפנים והן באחור, יש ימין ושמאל: שהבחינות המקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות ימין, ואותן הבחינות שאינן מקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות שמאל.

גם תדע שעיקר השמות, פנים ואחור נבחן על הטבור, שמטבור ולמעלה, שנקרא למעלה ממלכות, נקרא פנים, שהיות ששם מאיר אור החכמה, ומטבור ולמטה נקרא אחור, ושם כבר לא יכול להאיר חכמה, שם הוא אומר מה, הוא אומר, מסך דטבור, אני לא רוצה לקבל, כי המלכות דגוף נקראת טבור כנודע.

וזה אמרו, "ונמשכים מנגד הפנים עד נגד הטבור" כלומר, שהתפשטות הע"ס האלו מהפה דא"ק ולמטה, נמשכת ומאירה בעיקר בבחינת הפנים של הפרצוף, שהיא למעלה מבחי"ד שנקראת טבור, אבל מטבור ולמטה אינו מאיר מחמת הצמצום הרוכב על הבחי"ד של מלכות. וממלכות דטבור הוא אומר, אני לא רוצה לקבל, בשביל אם אני אקבל, אני אהיה בעל מנת לקבל.

ועכ"ז משמיענו "וזה עיקר האור אבל ג"כ מאיר דרך צדדים לכל סביבות הפרצוף, דהיינו גם לבחינת האחור שבו, גם למטה מטבור, אלא שמגיע אליו דרך צדדים, דהיינו, מבחינת צד ימין וצד שמאל, שהם חסדים.

כי ע"י האו"ח שבחי"ד מביאה בפרצוף, שהוא אור החסדים, מזה שהיא לא רוצה לקבל, בשביל מה? בשביל השתוות הצורה, שעל ידי זה השיג אור חוזר. נמצאת באור חוזר הזה, גם הארת חכמה, אלא מבחינת אור נקבה, שפירושו, רק לקבל ולא להשפיע.

לקבל ולא להשפיע, צריכים לפרש לעצמו. הוא לא ממשיך את לעצמו, רק היא אומרת, אני לא רוצה לקבל. אבל רק מה, על ידי זה שהוא לא רוצה לקבל, שרוצה בהשתוות הצורה, שעל ידי זה נותן אור חוזר, שנקרא אור דחסדים, שרוצה בהשתוות הצורה, מאיר שם הארה חכמה.

נמצא הארה חכמה שמאירה, היא מקבלת, אבל לא משפעת לו, שממשיך השפע, רק מה שנותן לה, זה נקרא לית לה מגרמא ולא מידי, אלא מה זה? יהיב לה, אז היא בעצמה ממשכת. להיפך, היא אומרת, אני לא רוצה לקבל. בזמן שכן רוצה לקבל, אז הסתלקות האור.

נתחיל באות ב'. ר"מ.

ב) ואל יקשה בעיניך מה שכתבנו לעיל, כי ג מן אור אזן שמאל הנכנס בפה, נעשה ממנו חיצוניות הכלי, ומן נקב חוטם שמאל, נעשה פנימיות הכלי. מה כתוב? אור אזן שמאל הנכנס בפה, נעשה חיצוניות הכלי, ומן נקב חוטם שמאל, נעשה פנימיות הכלי. מה דווקא שמאל? הוא לא אומר, רק אזן שמאל הנכנס בפה, נעשה חיצוניות הכלי, נקב חוטם שמאל, פנימיות הכלי. מה עם ימין? לא מדבר.

ועם היות כי אור מקיף גדול ומעולה מאור פנימי עם כל זה פנימיות הכלי גדול מחיצוניות הכלי, כנראה בחוש הראש, בחוש העין, מה שאנחנו רואים, שפנימיות הכלי יותר חשוב אצלנו. מה שאין כן בחינת האורות, איזה אור יותר חשוב? אור מקיף.

מדוע? כי אור הגדול, שלא יוכל הכלי להמשיך ולקבל בתוכו, מאיר מבחוץ, בסוד אור מקיף. ואור המועט נשאר בפנים, נמצא, אור מקיף יותר גדול. מה שאין כן בכלים, אנו רואים להפך, מה יותר חשוב? כלי הפנימי.

ד ואם כן, הוא שואל, איך מבחינת אזן שהוא עליון, שהוא כלי דבינה, יהיה חיצוניות הכלי, שלא כל כך חשובה, ומן החוטם שהוא יותר תחתון, כלי זעיר אנפין, יהיה פנימיות הכלי, שהיא לא כל כך חשובה?

מה השאלה? חיצוניות כלי לא כל כך חשובה, צריך להיות ממדרגה גבוהה, אז הוא כלי נמוכה מזעיר אנפין. חיצוניות כלי לא כל כך חשובה, מאיפה נעשית? ממדרגה יותר חשובה מבינה? זה שהוא שואל.

נראה מה שהוא אומר למטה. ג'.

ג) דע כי ב' בחינות בהכרח בכל כלי, שהן בחינת המשכה ובחינת הקבלה, כי הבחי' העבה יותר, היא משובחת יותר לבחינת המשכת האור, שרוצה ממשיך אור, עביות בחינה ד' ממשיך קומת כתר, עביות יותר זכה בחינה ג', ממשיכה קומת חכמה.

והיפוכו הוא לענין הקבלה והתלבשות האור, כי בו, בעניין התלבשות, הזך יותר הוא משובח יותר, מדוע? בזמן שאור מלביש בכלי, צריך להיות[ו] מחויב בהשואת הצורה עם האור המקובל בו. שכלי צריך להיות[ו] בהשואת הצורה עם האור שמקבל ממנו?

לכן, כלי אור יותר גדול, מתלבש בכלי יותר זכה, יותר השתוות של השפעה. נמצא, אור הכתר, איפה הוא מתלבש? בכלי הזך ביותר. אור המלכות, בכלי העב ביותר, אבל המשכת אור הכתר, דווקא בעביות שבמלכות, שהיא עצמה אינה מקבלת רק אור המלכות.

והנה, ב' בחינות אלו, פעמים נקראות עליון ותחתון, ופעמים נק' פנימיות וחיצוניות, וצריכים לידע ההפרש שביניהם. מה ההבדל, אני אומר, עליון ותחתון או שאני אומר פנימיות וחיצוניות?

אומר, והענין הוא, כי בשעה שאנו מדברים מקומה שלימה, שיש בה בחינת המשכה ובחינת התלבשות, הנה הן נבחנות בשם עליון ותחתון, כי כל שפנימיות שלו, דהיינו כלי המשובח הוא עב יותר, נמצא שממשיך קומה גבוהה יותר.

למשל אם הפנימיות שלו היא בחי"ד, נמצא שמלביש עד קומת כתר. הנה נמצא, שמבחינת ההמשכה הוא למטה יותר, שפירושו עב יותר. ומתוך שאור הכתר מחויב לכלי הזך יותר שיוכל להתלבש בו, הרי, שמבחי' התלבשות הוא עליון יותר, שפירושו, שהוא זך יותר, כלומר שיש לו, לכלי דכתר, כלי הזך יותר, שאין דוגמתו, עד שראוי להלביש אור הכתר. ולפיכך, בשעה כשאנו מדברים מקומה שלימה, נבחנות הד' בחינות לזו למעלה מזו, דהיינו שכל הזך יותר הוא עליון יותר.

מה הוא אומר לנו כאן? אנו רואים, מבחינת המשכה צריך להיות מדרגה עב ביותר. מבחינת התלבשות האור להפך, צריך להיות השתוות הצורה בין כלי להאור, כל שזך ביותר, היא יכולה לקבל מדרגה יותר גדולה. אי לזאת, כשמדברים ממדרגה שלמה, שיש שם המשכה דכתר, ואור הכתר מאיר בכלי דכתר, מכנים אותו בשם, זו למעלה מזו, שהאור מאיר דווקא בכלי הזך ביותר.

אמנם, בשעה שאנו מדברים מבחינת כלי המשכה בלבד, לא מדברים על איך שאור מלביש בתוך המדרגה, נבחנות לנו הד' בחינות, כמו דופן כלי, שיש לו ד' קליפות זו על זו בעוביו, שהשפע שבתוכו, מקובל ונמדד רק בקליפתו הפנימיות, ובג' הקליפות החיצוניות אינו נוגע כלל, ככה בגשמיות. והן משמשות בהכלי רק לחזק את הקליפה הפנימיות שבהדופן בלבד. כמו כן בכלי ההמשכה, אנו מבחינים שם את הד' בחינות שהן מלבישות זו על זו, וכל העב יותר הוא פנימי יותר. והבחי"ד שהיא עיקר הממשיכה את אור העליון ע"י זווג דהכאה, שאור העליון נמדד בדיוק בקומת האו"ח שהיא מעלית, נבחנת לפנימיות הכלי. ושאר ג' הבחינות, נחשבות לחיצוניות הכלי, כלומר שאינן נוגעות כלל בהאור, משמשות אותו.

תלמיד: ואינן משמשות.

רב"ש: אלא שהן סבות לסבב את הבחי"ד, שתתגלה אותו.

מה הוא אומר כאן? שאנו מדברים המשכת האורות, אז מדברים פנימית וחיצונית. פנימית נקרא מה שממשיכים, וחיצונית נקרא מה שלא ממשיכים. נקרא ד' נקרא פנימי לגבי ג', ג' פנימי לגבי ב', ב' כלפי א'.

זה שאומר כאן. אז מה הוא הסביר לנו? מה הפירוש פנימיות וחיצוניות? מדברים עביות פנימיות וחיצוניות דמסכים, ואלה מתחתון מדברים מבחינת התלבשות אור בכלים. זה שהוא הסביר לנו כאן.

עיקר המשל הזה בא.

אנו לומדים, מי נקרא מלכות? בחינה ד'. למה? שד' נקרא רצון לקבל. מה ג' בחינות הקודמות? אור וכלי. לא אור ולא כלי, רק מה? אי אפשר לצאת בחינה ד', עד שיהיה מקודם בחינה ג'.

תלמיד: בחינה ג', הכוונה ג' דעביות?

רב"ש: עד… לומדים הג' בחינות נקראת ט' ראשונות, ומלכות נקרא בחינה ד'. זה העיקר המשל. ועכשיו משמשים לעוד דבר, אבל עוד דבר לא מאה אחוז. מדוע? אנו אומרים שהם גורמים שתצא בחינה ד'. זה נוהג בכל המקומות.

כל אור מאיר רק במלכות. עיקר מה שמדברים, מדברים מגוף המדרגה של התפשטות המלכות. מה שיש בראש, מתפשט בגוף. מה זה, מלכות דראש מתפשט ממנו ועולה עשר ספירות. נמצא באמת, למטה מראש אין יותר ממלכות. מה זה ט' ראשונות? האור. מה זה מלכות? מה שהיא מקבלת. מלכות בזמן שמתחילה לקבל, זה נקרא גוף.

וזה אמרו "מן אור אזן שמאל נעשה חיצוניות הכלי" שהוא בחי"ב דעביות, "ומן נקב חוטם שמאל נעשה פנימיות הכלי" שהוא בחי"ג, דהיינו שכל העב יותר הוא פנימי יותר, תמיד משמשים עם בחינה עליונה, אז לכן הוא הסביר לנו מה זה נקרא אזן שמאל, מה זה נקרא חוטם שמאל.

כן אנחנו צריכים להתחיל ר"מ, טור ב', אות ד', באור פנימי. נתחיל אות ד'.

ד) הוא מקשה ב' קושיות. א' כיון שאו"מ גדול מאו"פ, היה צריך להיות שחיצוניות הכלי, תהיה יותר חשובה מפנימיות הכלי. מדוע? להיותה משמשת לאור הגדול, לאור מקיף. אבל במציאות אנו רואים ההיפך, כי פנימיות הכלי הוא כל החשיבות שבהמדרגה, שכל שיעור קומתה וחיותה של המדרגה תלוי בו, בפנימיות, משא"כ החיצוניות שבכלי אין לה חשיבות כל כך.

וקושיא ב' הוא, אם באמת, כמו שאנו רואים, פנימיות הכלי חשובה הרבה יותר מחיצוניות הכלי, הריהי צריכה להיות נמשכת, פנימיות הכלי, משורש חשוב יותר, דהיינו מבחינה ב' של ראש שנקרא(ת) אזן, בינה.

וחיצוניות הכלי, שאנו רואים שלא כל כך חשובה, תהיה נמשכת משורש נמוך יותר דהיינו מבחי"ג, זעיר אנפין, ולמה היה בהיפך. שחיצוניות הכלי הגבוהה נמשכת משורש יותר גבוה מבינה, ופנימיות הכלי. מה הוא משמשת? לאור פנימי. לא בפנימיות הכלי בא בשורש של זעיר אנפין יותר למטה.

נראה למעלה אות ג'.

ג) התשובה בזה. דע כי האור כולו הוא ה שוה בהשואה א', וכאשר רצה לכנוס ולהיות ו מוגבל תוך הכלי, אז ז האור ההוא שאינו יכול לכנוס בכלי, נשאר מבחוץ בבחינת מקיף.

ואור פנימי, הוא מאיר מבפנים בהכלי, ח ועובר האור עד חצי עובי דופני הכלי מצד פנימיותו. ואור המקיף הוא מאיר מבחוץ לכלי, ועובר עד חצי עובי דופני הכלי מצד חיצוניותו. ועל ידי ב' אורות אלו מאיר הכלי ומזדכך.

ד) והנה אנו צריכים, שחצי הכלי שמבחוץ יאיר מחמת אור המקיף, והנה אור המקיף גדול מאד, ט ולא היה עובר הארתו להיות נבלע ומאיר תוך הדופן של הכלי, כי יש הרחק והפרש גדול ביניהם, ולכן הוצרך י שפנימיות הכלי הגרוע, ישתוה עם אור פנימי הגרוע, ויאיר זה בזה. וכן כ חיצוניות הכלי המעולה, יאיר בו האור מקיף המעולה, דאם לא כן היה נשאר חיצוניות הכלי בלי הארה.

מה הוא תירץ לנו? הוא תירץ לנו על הקושיה, מדוע אור מקיף, שהוא אור יותר גדול, מתלבש בכלי גרוע, כלי חיצון, ואור פנימי, שאור יותר קטן, בכלי החשובה יותר, שהוא פנימי? ועל זה הוא בא, מתרץ לנו, אור מקיף שהוא גדול, והוא רוצה גם כן להאיר, ואם חיצוניות הכלי לא היה כל כך משובחת, אז לא היה יכול לקבל מאור מקיף.

שאור מקיף הוא אור יותר גדול. לכן צריכים הכלי יותר חשובה. מה שאור פנימי, שהוא כמו יותר קטן, הוא יכול לקבל מכלי פחות במעלה, שלא כל כך חשובה. הם יסתדרו. אבל מדוע פנימי הכלי יותר חשובה? הוא לא תרץ.

בעזרת השורשים. כתוב למטה, אות ה'. מה כתוב בה'?

כי (ה)אור כולו הוא ה שוה בהשואה א'.

ה) כלומר שאין הבחן להאור מצד עצמו רק מבחי' הכלי. הוא אומר, כל השינויים, רק מצד הכלים ובאור זה אור אחת. בסדר. אם כן מה יש? רק כאשר רצה לכנוס ולהיות מוגבל תוך הכלי?

ו) פי' ששיעור ההארה מוגבל ותלוי במדותיו של הכלי לא פחות ולא יותר, שהרי עביות דבחי"ד ממשיכה קומת כתר, ודבחי"ג רק קומת חכמה, ודבחי"ב בינה, וכו'.

מה הוא מוסיף לנו? הוא רוצה לפרש, מה הפירוש?

וכאשר רצה לכנוס ולהיות ו מוגבל תוך הכלי, יש כלי גשמי, אני אומר, הוא מוגבל בתוך הכלי. אבל אנו מדברים ברוחניות, מה הפירוש מוגבל תוך הכלי? אז הוא אומר, וכאשר רצה לכנוס ולהיות ו מוגבל תוך הכלי, כמה שהכלי יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע, זאת אותה לנו ההבחנות. מה שאין כן לפני הצמצום, לא היה עניין של הבחנות, אלא הכול היה אור אחד פשוט.

לפי שהוא אומר, שיהיה מוגבל ותלוי במדותיו של הכלי, היינו המסך…