שיעור בוקר 27.07.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - חורבן כהזדמנות לתיקון. קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 47.

אנחנו נמצאים בדיוק במצב שהוא חורבן, אבל אנחנו גם מבינים שזה חייב להיות כך, אנחנו חייבים לעבור את המצבים האלו כדי להגיע בסופו של דבר לתיקון, כי אי אפשר לנברא לגלות משהו אחד אלא כנגד השני, ולכן אם אנחנו צריכים להכיר את הבורא, אנחנו צריכים להכיר את כל הנקודות שהן נגד הבורא כדבר והיפוכו, בין חושך לאור - כך אנחנו מגיעים לרגשות ולהבנות שלנו, ולכן אנחנו צריכים לעבור דרך החורבן לתיקון.

קריין: קטע מס' 47.

"במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.

ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו"."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

שאלה: כתוב, "אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". במה הבורא בדיוק עוזר? כיוון שבעניין העפר, יש הרגשה שאנחנו יכולים להתגבר על זה בעשירייה.

אתם לא יכולים, כי אתם כולכם כלים דקבלה ואתם לא יכולים לצאת מהמצב. ובכל מצב שנגלה שאנחנו נמצאים בו, אנחנו יכולים לצאת ממנו רק בעזרת הבורא, ואת עזרת הבורא אנחנו יכולים להשיג רק בתנאי שאנחנו מבקשים ממנו. והבקשה שלנו צריכה להיות מהעשירייה כולה יחד, ואז הבורא עוזר. ועוזר גם לא בצורה ישירה, אלא יכול להיות שהוא עושה לנו כל מיני הכבדות והפרעות, כדי שאנחנו נברר מה עוד חסר לנו ונתחבר בינינו עוד בסגנון יותר חזק, צמוד ובבקשה יותר מכוונת אליו, כי אנחנו לא יכולים לעשות דבר, אלא רק הוא אם יעזור לנו.

עד שאנחנו מגיעים בסופו של דבר לבקשה, שרק הוא יכול למלא אותה ואנחנו יכולים רק לדרוש באיזו צורה ובדיוק את מי. ועם כל הדברים האלה בחיבור בינינו וכלפי הבקשה לבורא, אנחנו מתחברים ופונים אליו ודורשים ממנו שיעזור לנו - ואז זה קורה.

יש כאן כמה פרטים שאנחנו צריכים לראות אותם כהכרחיים, כמו שצריכים להתחבר בפנייה שלנו לבורא ובזה אנחנו בונים מקום ששם הוא יכול לגלות את עצמו.

שאלה: והבקשה הזאת שמביאה לבניית המקום, זו לא בקשה שתאבד את טעם העפר?

לא חשוב לנו הטעמים שאנחנו טועמים, אם הם טובים, רעים, עפר, מתוק, אלה רק סימנים איפה אנחנו נמצאים כלפי הבורא. לכן הבקשה שלנו היא, לא שנרגיש את מצבנו כטוב, אלא שנתחבר כדי לתת מקום לבורא להתגלות ולעשות לו בזה נחת רוח, ואיך שנרגיש בזה זה לא חשוב לנו.

ואז יוצא שככל שאנחנו מתקדמים במעלות הסולם, אנחנו מגיעים דווקא למצבים שהם יותר קשים ופחות ופחות נעימים ויותר ריקניים באותם הכלים של קבלה. אבל זה לא חשוב לנו, כי אנחנו רוצים להגיע יותר ויותר לכלים של השפעה.

ולכן אותם הדברים המתוקים שחשבנו קודם שאנחנו מקבלים ברוחניות, אנחנו ודאי שוכחים, ולא מקבלים אותם בחשבון, דוחים אותם, ומה שאנחנו צריכים, זה רק להרגיש שאנחנו בונים מקום לבורא, ומגלים את השכינה.

שאלה: נאמר במאמר, שהבורא מגיב לבקשה הזאת בכך שהוא נותן את כוח האמונה. איך זה מתגלה בעשירייה?

כוח האמונה מתגלה בעשירייה ככוח השפעה, שאנחנו מוכנים עוד יותר להתייחס אחד לשני, כדי לייצב בזה מקום של השפעה כללית מצידנו3 כלפי הבורא. ואז לפי חוק השתוות הצורה, הוא יכול להתגלות ביחסים של השפעה בינינו.

תלמיד: אבל ככלל אנחנו מתחברים בעשירייה עם משהו יותר קונקרטי, עם שאלה, עם בעיה. כלפי הבקשה הזאת, מה הוא אותו כוח אמונה שנענית?

כוח האמונה זה כוח השפעה, וזה מה שאנחנו מבקשים, וזה מה שאנחנו מקבלים מהבורא, שיהיה בינינו כוח השפעה, ונתחבר על ידי כוח ההשפעה הזה ההדדי, ובכוח ההשפעה ששורה בינינו, יוכל הבורא להתגלות וליהנות. כוח ההשפעה הזה שאנחנו מייצבים בינינו הוא השכינה, והבורא אז נקרא "שוכן בתוך השכינה".

תלמיד: למשל, אנחנו מבקשים שתיפתר איזו בעיה אצל חבר, ודרך החיבור בעשירייה מתחברים לבורא.

אם יש בעיה מיוחדת לחבר בעשירייה, אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו, ולברר כמה ההפרעה הזאת עזרה לנו להתחבר. ובמידה שהיא גורמת לנו להתחבר, אנחנו יכולים לפנות לבורא, ואז הבורא שמתחבר בנו לפי הבקשה עבור החבר – אנחנו בזה עוזרים לריפוי של אותה הבעיה ומגלים את הבורא על פניה.

שאלה: מה אפשר לעשות בעשירייה, כדי לקצר את הזמן עד שאנחנו מארגנים את עצמנו לתפילה, לבקשה ולאמונה?

ברור שזה תלוי רק בנו עד כמה אנחנו פועלים יחד בצורה אינטנסיבית מקובצת, כדי להתחבר יחד ולהתקרב לבורא. עלינו להבין שמהבורא לא קורה כאן כלום, זה חוק נתן ולא יעבור ולכן אנחנו צריכים להתנהג כמו שאנחנו לומדים, על היחסים בינינו שמכוונים לבורא.

שאלה: למה הוא מתכוון ב"ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק"? יש דבר כזה, ללא הפסק?

אין, אבל אפשר לבקש. אנחנו יודעים שעד גמר התיקון זה לא יקרה, אבל אפשר לבקש על ניסים.

שאלה: נאמר בקטע "שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו"." האם זו אמונה, אם אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו?

כן, גם זה שייך לאמונה. שבלי עזרת ה' אני לא יכול לעשות כלום, שאני תלוי רק בזה.

תלמיד: דיברנו על המעבר בין הרצון ליהנות מהחיבור בינינו במקום לעצמנו. איך אנחנו כופים על עצמנו את תיקון ההסתכלות הזה, שההסתכלות תהיה על החיבור ולא נתפזר לכל מיני דברים אחרים בלי לשים לב?

אין לי מה להוסיף, הכול לפי מה שאנחנו לומדים. רק על ידי חיבור ותפילה, אין שום דבר בידיים שלנו חוץ מזה. הבורא הכין בנו רק את הבחינות האלה, הרגשת החיסרון, החיסרון חייב להיות מכוון לבורא, לכן הוא שבר אותנו, ואנחנו בחיבור בינינו מייצבים אותה מידת החיסרון, גם בכמות וגם באיכות, שאז הוא מתחיל להתגלות.

קריין: קטע מס' 48, של בעל הסולם:

"התפילה נקרא דרך התורה. לכן התפילה מועיל יותר להמתיק את הגוף מיסורים, לכן מצוה להתפלל על היסורים, מאחר שמזה באה תוספות טובה, להאדם בפרט ובכלל כולו.

ומשום זה, ההופכיות גורם להאדם כבידות והפסקות בעבודת ה'. ואינו יכול להמשיך בעבודה, ומרגיש את עצמו ברע. ונדמה בעיניו, שהוא אינו ראוי, שיוכל לקבל עליו את עול מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא". ונמצא, שבזמן הזה הוא נקרא "אינו רצוי". אלא, מאחר שכל כוונתו הוא בזה, שרוצה להמשיך בחינת אמונה, הנקרא בחינת מלכות. היינו "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]", שכוונתו, שיתגדל שמו ית' בהעולם, היינו גדלותו ית', שלא תהיה צורה של השכינה הקדושה בבחינת עניה ודלה, אזי "הקב"ה שומע תפילת כל פה". היינו אפילו מאדם שאינו רצוי כל כך, היינו שמרגיש בעצמו, שהוא עדיין מרוחק מעבודת ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". קי"ג. "תפילת שמונה עשרה")

שאלה: נאמר "להתפלל על היסורים". על איזה ייסורים מדובר?

על הייסורים שאדם מרגיש, שלא נמצא ברוחניות ומזה יש לו ייסורים, והוא לא יודע מה לעשות.

קריין: קטע מס' 49.

"התחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר.

לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.

וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון."

(הרב"ש. 557. "ענין אור חוזר")

אנחנו צריכים תמיד להשתדל להרגיש מה אנחנו חושבים על העליון בכל רגע ורגע. אם אני לא חושב עליו סימן שהוא כאפס בעיני, כלא קיים. אם אני חושב עליו, אבל עוסק במה שחשוב לי, אז אני מזלזל בו ולא שם לב אליו. אני כאילו נמצא בנוכחותו, אבל זה לא חשוב לי, אני מזלזל וכן הלאה.

זאת אומרת, חשוב מאוד שתמיד נשקול עד כמה אנחנו באמת מתייחסים בכל רגע ורגע לבורא, שנמצאים בו, לפניו, ועד כמה יכולים לזלזל בזה, להתרחק, להזיז אותו מעצמנו, ולהתעסק בעסקים שלנו, ובצורה כזאת להרחיק את עצמנו מהעבודה הרוחנית בעצמנו.

לכן כדאי כל הזמן להחזיר את עצמנו בכוח לנוכחות הבורא, ש"אין עוד מלבדו" ותמיד אני נמצא לפניו. וככל שנתאר לעצמנו בצורה מוחשית שאנחנו נמצאים מול הבורא, כמו שכתוב, "שיוויתי את ה' לנגדי תמיד", בצורה כזאת נהיה עוד ועוד קשורים אליו ויותר רחוקים משקרים, דמיונות וכל מיני צורות שקר.

קריין: שוב קטע מס' 49.

"התחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר. 

לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות. 

וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון." 

(הרב"ש. 557. "ענין אור חוזר")

בעליות הגשמיות אנחנו רואים את עצמנו עולים ביחס לאחרים. מה שאין כן ברוחניות, אנחנו עולים במידה שאנחנו מעלים את הבורא. רק בזה תלויה העלייה שלי. זאת אומרת, ככל שהבורא הוא גדול בעיני, ככל שאני מבטל את עצמי לעומתו, ככל שאני מוכן לשרת את כולם, את כל העולם, זה מה שהבורא נתן לפני, בזה אני מתקדם, עולה ברוחניות.

שאלה: האם ניתן לבקש ייסורים כדי שיקדמו אותנו ברוחניות?

לא. זה לא טוב, לא בעיני בני אדם ולא בעיני הבורא. אם אתה כבר פונה לבורא, למה אתה מבקש ייסורים? אתה צריך לבקש דברים טובים. מהבורא לא יכול להיות שמגיעים ייסורים, אלא הם באים בצורה הפוכה, באינוורסיה. זה לא יכול להיות, כי הבורא הוא מקור האור העליון, ולכן אתה צריך לבקש ממנו רק מה שיש לו. לא ייסורים, לא בעיות, לא מכות, מחלות וכן הלאה, אלא רק דברים טובים.

שאלה: מה יכול לעשות התחתון כדי להעלות את האח"פ דעליון?

מה יכול לעשות התחתון כדי לגרום לכך שהאח"פ דעליון יתעלה? הוא צריך לבקש, הוא צריך להעריך אותו, הוא צריך לעשות הכול כדי להתחבר אליו ולתת לו אפשרות להתחיל לעלות.

שאלה: כשבקטע 48 הוא מדבר על ייסורים, ובקטע 49 הוא מדבר על הפגמים של העליון, האם הוא מדבר על החסרונות?

כן, ודאי שעל החסרונות. על חסרונות של העליון, מה שהעליון רואה, מה שהעליון מזמין בתחתון, מה שהתחתון מגלה בעליון. תמיד אנחנו עובדים עם חסרונות.

שאלה: מה זאת אומרת "שמרגיש טעם עפר בעליון"?

"טעם עפר בעליון", זאת אומרת מרגיש חסרונות בעליון. איזה חסרונות? נגיד מרגיש שהעליון עוזב אותו, לא רוצה לקדם אותו, שהעליון עסוק במשהו אחר. לא פועל, לא מטפל בו. זו באמת בעיה אם כך התחתון חושב.

תלמיד: מה על התחתון לעשות במצב הזה?

קודם כל להתקשר עם החברים ואיתם לעשות כל מיני פעולות התקשרות שבזה הוא יראה את העליון כטוב.

שאלה: עליון, הכוונה בורא. האם נכון להגיד פה שהעליון במקרה הזה זו העשירייה, מרכז העשירייה, חיבור בעשירייה?

כלפי האדם זה יכול להיות.

תלמיד: זה חסר במשהו או שזה נכון להסתכל כך?

אם אדם יכול להסתכל כך זה טוב. אדם, קבוצה ובורא, הסולם הזה קיים.

תלמיד: זאת אומרת, אם הוא רואה פגמים בעליון, אם הוא רואה חוסר שלימות בעליון, אז הוא לא רואה את החיבור בעשירייה כדבר שלם?

כן. וזה מפני שהוא רואה כך, שהוא לא שלם.

שאלה: לפי מה שכתוב, צריך לכאוב לאדם מזה שהוא רואה את הפגמים של הבורא. האם זה אומר שצריך לכאוב לאדם מזה שהוא רואה את הפגמים של החברים?

ודאי שכן, אם אני והחברים גוף אחד. ואנחנו עוד מעט נגלה את זה, שאנחנו לא רק תלויים זה בזה כי כל אחד רוצה לעלות למעלה, אלא אנחנו תלויים זה בזה כדי שהבורא יתלבש בנו ויקשור אותנו, ואנחנו נרגיש את עצמנו כחלקי אותה הנשמה, והכי קרובים בתוך הנשמה מתוך מכל יתר החלקים. כך זה יתגלה מלמעלה, אם אנחנו רוצים או לא רוצים, ולכן אנחנו צריכים להתייחס כך לחברים.

שאלה: איך לשכנע את החבר או לעזור לו שדווקא בחיבור יש את גדלות הבורא - אם החבר לא מרגיש את הטעם בזה?

לעזור לו. לתת לו דוגמאות, לעורר אותו. כמו שאנחנו מדברים. תנסו בכל הכוחות לעורר אותו, לחבר אותו, לחבק אותו, לקרוא עימו יחד. תדברו ביניכם בנוכחותו איך אנחנו צריכים להגיב ולהגיע לקשר עם הבורא. מה קורה לנו כשאנחנו מגיעים לקשר עם הבורא. תנסו.

שאלה: כיצד האדם יכול להגביר את כוח האמונה כאשר הוא סובל ולא מסוגל לעשות שום דבר כדי להרגיש את הבורא?

רק על ידי ההתעוררות עם החברים. הוא יכול לקרוא, הוא יכול לשמוע כל מיני שיעורים שלנו, אפילו שירים. יכול לעורר את עצמו. אבל יותר מועיל - בהתקשרות עם החברים. תנסו כל מיני אמצעים כדי להתאושש. לשמוע משהו, לקרוא משהו, לשיר שירים. יש לנו מלא בארכיון. וכך להתעורר.

רב"ש היה נכנס לחדר לבד ומפעיל את השירה, שר בעצמו. היה רוקד אפילו, ולא היה מרגיש בזה שום רגש, שום דבר, אלא פשוט מכאנית כך עשה, קופץ ושר. אני מדבר על אדם בן 70, 80, שכך היה חייב לעשות. אחר כך יוצא מזה בהתעוררות, ראיתי את העיניים שלו איך הן בהירות, וכך שוב מתקדם.

שאלה: אדם צריך לעבור מתפיסתו של העליון, שהוא לא יכול לקרוא לו גדול, לכך שיוכל להתחיל לעבוד על התכונות. מה מאפשר את המעבר הזה?

כנראה שזה לבנות את העצמי. אם האדם לא מבין, הוא צריך לסדר את עצמו ברגישות אחרת, ביחס אחר לקבוצה ולבורא.

שאלה: לגבי קטע 48. מה זאת אומרת להתפלל עבור ייסורים?

ייסורים. שיעזרו לך, שלא יעברו סתם שאתה סובל עבורם, אלא שאתה תבין שהם באים כדי לעורר אותך ולכוון אותך.

תלמיד: זאת אומרת שאני לא מתפלל שהם יהיו או לא יהיו?

לא, זה בכלל לא העניין שיהיו או לא יהיו. אתה מכוון למטרה, אתה רוצה להגיע למטרה, אז לא איכפת לך אם יש ייסורים או אין ייסורים, העיקר שאתה מתקדם. כמו חולה שלוקחים אותו עכשיו לניתוח, הוא מתחשב בייסורים? הוא מתחשב בזה שהוא יכול להיות בריא, אחרת ימות.

תלמיד: בשני הקטעים האחרונים 48 ו-49, יש תחושה מאוד מוזרה שיש שני מצבים הפוכים. ואני רואה או את זה או את זה. ודווקא המטרה להיות בו זמנית. ואני מיטלטל בין שני המצבים כל הזמן, במה אני אבחר?

אתה צריך בכל מצב לבחור דבר הקרוב לבורא. נקודה. לא להתחשב במה שאתה מרגיש, טוב, רע, מבין או לא מבין, מה שקרוב לבורא.

שאלה: למה העליון, שהוא טוב ושלם ומושלם, ברא מציאות של שפלות, עניות, דלות, למה יש את התכונות האלה?

כדי שאנחנו נוכל מתוך המציאות הזאת להגיע לרום המעלות. כשאנחנו נבין מהו הטבע שלנו, ואיך אנחנו מהטבע הזה של קבלה, השפלה, אפסיות, מגיעים לרום המעלות - למצב של הבורא.

תלמיד: למה דווקא בצורה של שפלות? אני מבין שיכול להיות עליון ותחתון. אבל למה דווקא הצורה של אפסיות, שפלות, עניות?

האמת, זה המצב שלנו. אנחנו כלפי דרגת הבורא, הדרגה העליונה, דרגת ההשפעה, אנחנו נמצאים בשפלות ונבזות, ואין לנו שום אפשרות להתקדם אלא אם אנחנו נבקש. לא שאנחנו רוצים לצאת מההרגשה הרעה, אלא אנחנו רוצים להגיע להשפעה הדדית עם כולם. אז אנחנו מתחילים לעלות ממצבנו.

תלמיד: האם ההשפעה ההדדית בין כולם מוציאה אותנו מהשפלות?

השפעה הדדית בין כולם מוציאה אותנו מהשפלות ומגלה בינינו את הבורא. השפעה הדדית בין כולם נקרא שאנחנו "בונים שכינה", מקום לגילוי הבורא כשוכן בתוך ההרגשה הזאת.

תלמיד: ואז כבר אין שפלות?

ודאי שאין שפלות. אנחנו מתחילים להעריך את כל התהליך שאנחנו עוברים. זה שהבורא ברא בינינו את הרגשת השפלות, זו אמת, זה נכון לאותן התכונות שלנו. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב אחר לגמרי, שאנחנו נהיה בהשפעה, בתמיכה הדדית, ומתייחסים אחד לשני כמו לבורא. בצורה כזאת אנחנו מגיעים לדרגת הבורא. אבל זה טבע אחר לגמרי, זה טבע של השפעה, של חיבור.

תלמיד: זה פשוט נראה לא הגיוני שמשפלות כזאת, מנבזות כזאת, אפשר להגיע בכלל למצב גבוה כמו שהם מתארים.

כן, אני מבין אותך, אבל זו הדרך. אתה עובר עכשיו את השלב הראשון, נניח את הירידה הראשונה האמיתית, יש לך הרגשה, הכרה הראשונה מה הטבע שלך, שכולו לקבל ולא להשפיע, שכולו רוצה להרגיש טוב בכלים דקבלה שלו וכן הלאה, זה מה שאתה מרגיש, וזה טוב מאוד. זו באמת מכה רצינית שהאדם מרגיש בחיים שלו, ואחר כך, יש לו את זמן העבודה, הוא צריך להתחבר עם כולם, לעבוד על ההשפעה בינינו, אלו כבר תיקונים. אבל בינתיים הוא רואה שאין לו כלום, הוא באפס, בחושך, בחוסר אונים, ללא עתיד, וכן הלאה.

תלמיד: אז מה העצה לחברים שמרגישים ככה?

להתחבר ולעזור, לתמוך אחד בשני, לשמוע שיעורים בחיבור. ורק לא להיכנס לייאוש וליפול, דווקא ההיפך, צריכים בצורה מלאכותית להחזיק את עצמנו בגובה. כי מה שאתם מרגישים, אתם מרגישים, אז מה? יש עניין של הרגשה, ויש עניין שאנחנו רוצים להיות למעלה מההרגשה הזאת.

כולנו תלויים רק בהרגשה, הרצון לקבל תלוי במה שמאיר לו, אז עכשיו לא כל כך מאיר לנו, ואנחנו נמצאים בדאון ורוצים לעלות. איך עושים זאת? אם נתחבר קצת יותר בינינו, נהיה יותר קרובים לאור העליון כי נהיה בהשפעה הדדית, והאור העליון שתכונתו השפעה, יאיר עלינו יותר. כך תעשו.

שאלה: אמרת שלאדם לא צריך להיות איכפת אם הוא סובל או לא, כל עוד הוא מתקדם. אבל מה האדם צריך לעשות כאשר הוא רואה שהוא לא מתקדם בכלל ואולי אפילו רק מתדרדר, מה אז?

ללכת לחברים ולתפוס אותם כמו תינוק שתופס את אימא שלו, ועל ידי זה הוא יוצא מכל המחלות, הבעיות, הנפילות, והירידות שלו. רק על ידי דבקות בחברה.

תלמיד: אבל בחברה, בעשירייה, ההרגשה היא כאילו אני נמצא בתוך כלוב ואני לא יכול לגעת בחברים, אני לא יכול לגעת בלב שלהם. אני כאילו בתוך כלוב, אני תקוע, מלא כעס שאני לא יכול לשבור את הכלוב הזה ולגעת בלב החברים. לא משנה מה אני מנסה לעשות, אני לא יכול להציל את עצמי מהכלוב הזה.

אז לפחות תבטל את עצמך ותשתתף יחד איתם בכל הפעולות שהם עושים. תתחיל לשמוע בבית שירים שלנו, תתחיל לקרוא משהו, והכי טוב בשבילך שתתחיל לכתוב. יש לך יכולת לכתוב, אז תכתוב מאמר או הסבר על חכמת הקבלה למתחילים. אתה יכול, זה יעזור לך.

תלמיד: אני אנסה. ואם אצליח אשלח לך עותק.

יופי, בהצלחה.

שאלה: המצב הזה של חוסר חיבור, זה מצב טבעי לאדם, למה שזה יחסר לו? כמו שלא חסרה לנו אצבע שישית.

ודאי שלא יחסר לו, אבל אין לו ברירה, אם הוא רוצה להתקדם, הוא חייב לחפש את החיבור איתם בכוח. לא כי יחסר לו, בצורה טבעית אף פעם לא חסר לו שום דבר ששייך להשפעה, לחיבור.

קריין: קטע מספר 50.

"כל היסוד הוא, שהאדם צריך לבקש מה שכל מחשבתו ורצונו יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף ציור של שופלות, הנקרא שכינתא בעפרא. לכן אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. 

וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה." 

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

שאלה: החשבון הזה החשבון של ההצטברות שעליו הוא מדבר, אף פעם לא רואים אותו, רק בגמר תיקון?

לא, כי זה יבלבל ויחליש את האדם, לכן הוא לא רואה את החשבון האמיתי. אבל בשביל מה הוא צריך לראות את זה?

תלמיד: בדיוק, אז בשביל מה הוא מספר לנו על זה?

בשביל אלה שרוצים לדעת איפה הם נמצאים. אדם שנמצא בהשפעה לא רוצה לדעת איפה הוא נמצא, אלא רוצה רק להתקדם, ואל תספר לי שום דבר, ואז הוא מתקדם. אבל מי שרוצה לדעת מה החשבון שלו, זו בעיה, סימן שהוא עובד לפי החשבון, ולא לפי ההשפעה.

תלמיד: אז כשקוראים את הקטע, אם אני סומך על מה שכתוב פה זה רק מבלבל, כאילו אני עכשיו נופל, זה בסדר, אני ארוויח מזה בסוף משהו.

תמיד, כל השאלות האלה וכל המחשבות האלה תמיד יעלו בלב האדם, עד גמר התיקון כך יהיה. כי החשבון הזה תמיד קיים, בשביל מה אני עושה? על מנת לקבל או על מנת להשפיע. אבל יחד עם זה צריך לדעת איך לענות על זה, ואם נופלים אז שוב קמים, מתקנים, והולכים קדימה. אי אפשר להתקרב צעד אחד קדימה אם לא נופלים לפניו.

שאלה: כתוב שכל רגע צריך להיות מבורר, מנותח ומחובר, מצורף לשכינה. איך מבררים כל רגע ורגע בצורה כזאת?

אני לא יכול להגיד לך, זה לפי הניסיון שלך. כל דבר ודבר צריכים לברר, צריכים לחבר למה שהיה קודם, והעיקר להכין את העשירייה, את הקבוצה, שבה אתה יכול לדון, לדבר, לברר ולראות איפה נמצאת הצורה היותר אמיתית, וכן הלאה.

תלמיד: אבל כתוב שכל הנפילות הן על מנת שיברור ניצוצות של שכינה, איך אנחנו מבררים אותם, מתוך הירידה?

דווקא כן, אנחנו לא מאריכים את הירידות, ולא אומרים שצריך להאריך את הירידות, כי כך רק מאריכים את הירידות וזה לא טוב. אלא כמה שיותר מהר לצאת מהירידה, מספיק ממש רגע אחד להיות בה, לא יותר ואז להיות בעליה, ולהשתדל ולחבר לעליה כמה שיותר, אם זה אפשרי ממש לעשות כך שיתחברו לעליה יותר ויותר ירידות קטנות. אם הן מיד יתחברו לעליה, כך אנו נעלה. אין מה לעשות, רק להבין שאנחנו חייבים לעבור את שני המצבים האלה, וכמה שיותר מהר נעבור ביניהם, במהירות רבה, כך יותר מהר נגיע לתיקון.

שאלה: מהם ניצוצות השכינה, וניצוצות נוספים?

אלה רצונות להשפיע שאנחנו יכולים לאתר בינינו. ניצוצות דקדושה זה השפעה, חיבור, אהבה, תמיכה, כל מה שיוצא מתוך ההשפעה.

תלמיד: הוא כותב "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", בגשמיות אם אנחנו אוספים פרוטה לפרוטה, עד שיגיע החשבון הגדול יכול לקחת הרבה מאוד זמן. איך העיקרון הזה עובד ברוחניות?

זה לא בידינו, אנחנו פשוט צריכים ללכת קדימה לפי מה שניתן לנו, ואז נצליח. אין מה להגיד, רק להתקדם, אל תחשוב שזה יקח כל כך הרבה זמן, הכול תלוי במאמץ בינינו.

תלמיד: על מה להקפיד יותר, על הכמות או על האיכות של איסוף הפרוטות?

על הלחץ, שאנו רוצים להגיע להשפעה מחוצה לנו.

שאלה: מה נותן לה' תועלת, במה אני יכול לשמש לו, מי זה אני בחשבון יותר כללי, בחשבון מערכתי?

לא בדיוק הבנתי.

תלמיד: יש הרגשה מאוד חזקה מהקטע, שלאדם יש עבודה כזאת, מאוד סדורה שהוא צריך לעשות, לשמש איזה משהו גדול יותר.

ודאי, לפני יש עשירייה, ואני צריך להחזיק אותה, אני צריך לדאוג לה, אני צריך לתמוך בה, ממש לטפח אותה.

שאלה: מי זה אני בחשבון כללי, בחשבון מערכתי?

כלפי העשירייה אני צריך להיות פעם ככתר ופעם כמלכות. לעשות את כל הפעולות כדי לעורר אותם, לתמוך בהם, להחזיק אותם, וגם לקבל מהם כוחות, ובקיצור להסתובב, כמה שאפשר להיות במקום כולם.

תלמיד: וכשכאילו מורידים אותי לתוך האגו שלי, ואני צריך להרים משם ניצוצות קדושה, מה זה אומר, מה זו העבודה הזאת?

זה הבורא שנותן לך תוספת רצון לקבל כדי שאתה תתעלה מעל עצמך יותר, וכך אתה תגלה שיש לך כוחות לזה. אם אתה לוקח קבוצה, אתה יכול להתמודד עם כל תוספת שהבורא הפיל עליך. כל תוספת לאגו לא תהווה בעיה. התוספת הזאת לא גדולה כי הבורא שוקל אותה כנגד אותו חיבור שבו אתה צריך להיות מחובר לקבוצה.

אם אתה, עם כל הנפילה שקבלת, מתחבר לקבוצה אתה מסוגל לעלות עם אותה הכבדה שנפלה עליך. זה כמו שרב"ש אומר על המזוודה, "אתה סוחב לא את המזוודה שלי", המזוודה באמת כבדה מאוד, והאדם לא מסוגל לסחוב אותה, אבל אם הוא סוחב אותה יחד עם החברים, זאת אומרת קודם מתקשר לחברים, ואחר כך תופס את המזוודה, אין שום בעיה, הכול קל.

תלמיד: זה השומשום שלי בתיקון נשמת האדם הראשון?

רק זו העבודה, בלבד, אין אחרת.

שאלה: יש חבר שהיה בעלייה ועכשיו הוא בירידה, אז בעזרת העשירייה כולם עולים ביחד?

כן. לנו נראה שכאילו הוא ירד, ולו זה נראה שכאילו הוא ירד, אבל הוא לא ירד אלא הגיע אלינו כדי להעלות אותנו.

שאלה: בקטע כתוב שאין היעדר ברוחניות אלא שניתן מקום לעבוד, אז מה נעלם, האם הרוחניות נעלמת, והאם כך מרגישים את הירידה?

הירידה היא כלפי האדם, מה הוא מרגיש, כי כתוב "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אם אדם נמצא בקודש, היינו הולך כלפי ההשפעה, אז הוא לא מרגיש עליות וירידות, הוא מרגיש את המצבים האלה אבל בשבילו זה תמיד הזדמנות להתקדמות, וגם ירידה היא הזדמנות להתקדמות.

שאלה: תמיד אמרנו שאנחנו צריכים להשתוקק ככול היותר לשינויים וחילופי מצבים, סיפרת שהרבה מקובלים עברו את זה, גם רב"ש, וגם בעל הסולם. ועכשיו שמעתי שאנחנו צריכים להיות יותר זמן בעלייה מאשר בירידה ולהשתדל להישאר שם, האם זה נכון?

זה אומר שגם את הירידה אני מקבל כעליות. שאני אפילו לא מתחשב שזאת ירידה אלא שזאת עלייה.

תלמיד: ובמה השינויים, במה משתנה המצב?

ההבדל בין זה לזה הוא רק עד כמה אני מעריך את המצב הנוכחי. הבורא עכשיו מוסיף לי רצון לקבל ואני מרגיש את הכבדת הלב, ואני מקבל את זה כהזדמנות לעבודה. ואז בשבילי זאת צריכה להיות שמחה ועלייה לדרגה הרוחנית החדשה, הבאה.

שאלה: כשהאדם יורד כדי לברר עוד "נצוצות של קדושה", האם הירידות האלה תלויות בי, או שהבורא מביא לי את כל המצבים?

זה תלוי עד כמה אתה מוכן, אם אתה לא מוכן אז לא נותנים לך להרגיש את זה.

תלמיד: הבירור הוא תמיד אני מול היחס שלי לעשירייה, או שזה בירור כללי בינינו כל הזמן?

הבירור הוא כללי, עד כמה אתה מסוגל לקבל עכשיו עוד ניצוצים שבורים כדי להעלות אותם לתיקון.

שאלה: איך לא להיות תלוי בהרגשה הנוכחית שלי?

לתלות את ההרגשה הזאת בבורא שמביא לך אותה כדי שאתה תיתקן, שלא ההרגשה תקבע לך אלא מטרת הבריאה. אם אתה לא חושב על עצמך אלא על הבורא, אז הירידה לא צריכה להשפיע עליך, היא אך ורק הזדמנות להשפיע עוד יותר.

תלמיד: אדם יכול להיות מיואש ומצד אחר גם קשור לבורא, להתעלות מעל ההרגשה שאוחזת בו?

כן, ודאי. מיואש זה מה שהוא מרגיש בכלים דקבלה שלו הרגילים, ועם זה הוא מבין שהייאוש הזה מביא אותו להתקרבות יותר גבוהה לבורא.

תלמיד: והוא עדיין נמצא ברגשות האלה?

גם ברגשות האלה וגם בזה.

תלמיד: אני לא צריך לבטל את הרגשות האלה?

לא, זאת לא חובה. קודם כל אנחנו צריכים רק לקבוע איפה אנחנו נמצאים ומה קורה.

תלמיד: מה קורה כשהוא קובע את זה, נמצא בקביעה הזאת, וביחס שזה בא מהבורא?

אז הוא אומר לגוף שלו "תסבול, ואני הולך מעליך".

תלמיד: אבל הגוף סובל, עדיין הוא מרגיש שזה הגוף שלו.

בסדר, שיסבול.

תלמיד: אבל הוא סובל מזה, זה עדיין חלק ממנו, מתי הוא מתנתק מההרגשה הזאת שיסבול והוא לא ירגיש, כאילו שזה משהו שכרתו ממנו ולא אכפת לו מה קורה עם הגוף הזה?

זה באמת יכול להיות כך. כמו שאנחנו הולכים לניתוח, אז אני הולך כדי להיות יותר בריא, אין לי ברירה אני הולך לסבול.

תלמיד: מתי אני מתנתק מההרגשה הזאת של הגוף שסובל, ומתחיל להרגיש שאני רק דבוק בבורא?

כשחשיבות העלייה הרוחנית תהיה יותר גדולה מהרגשת הסבל הגופני. תסתכל מה עושות נשים כשהן הולכות לזריקות בוטוקס. ראיתי פרסום כזה שאישה שוכבת על כורסה ועושים לה זריקות כאלה והיא לא זזה, אני לא יכול לתאר לעצמי שהיא נהנית, אבל היא עושה חשבון שכדאי לה לסבול את כל ההזרקות האלה כדי להיות יותר יפה, אז הכול תלוי בהערכה. תראו מה שקורה ברצון לקבל שלנו, יש הרבה ניתוחים כאלה שעושים, גם גברים עושים, גם נשים עושות, סובלים אבל עושים את זה ומשלמים המון כסף.

תלמיד: אבל בניתוחים האלה יש הרדמה.

לא, אני לא חושב שיש הרדמה, לא נראה לי.

תלמיד: אני רוצה הרדמה, איך אני יכול להרדים את החלק הרגשי שמפריע לי, שמושך אותי, שמכביד, ולהרגיש את החשיבות?

רק על ידי חשיבות, כלום חוץ מזה. אם זה חשוב אז אני יכול להביא את עצמי למצב שאני לא ארגיש כאב אלא תענוג, שמזריקים לי ואני לא מרגיש כאב אלא תענוג. למה? כי חשובה לי המטרה ואני עכשיו כבר חושב עליה, אני כבר עכשיו נמצא בה, הכול תלוי מה אני מחשיב יותר.

תלמיד: והצפייה שלי שלא תהיה לי הרגשת סבל, האם זה מדד כלשהו?

כן, הכול תלוי איך אתה שוקל את מה שאתה מקבל לעומת מה שאתה מפסיד.

תלמיד: איך בזמן הסבל לא לקלל את הבורא?

להגיע למצב שאתה מברך אותו, כמו שדיברנו עכשיו.

שאלה: איך מורגש הבורא אחרי הנפילות ואחרי המכשולים, האם שוב כמו דרך מכשולים או שזה כבר הופך לשמחה?

שמחה, שמחה גדולה. דווקא המכשולים האלה הופכים להיות מקור לשמחה.

שאלה: שמעתי שאם אני מרגיש מצב של ירידה, של שפלות, עליי להתעלות מעל המצבים האלה. מהו אותו המקום שאליו עליי לטפס, זה משהו בהרגשה?

מהערכת הקבלה להערכת ההשפעה, זה מה שאנחנו עושים. ולכן ההרגשות שלנו הן אחרות, הערכים אחרים, והמצב אחר לגמרי. יותר ויותר להעריך חיבור ונתינה.

תלמיד: האם יש לי חוש לתפיסה כזאת, או שעליי לרכוש אותו אולי?

החוש שלנו זה רצון לקבל, בו אנחנו מרגישים את הכול. אין לנו חוץ מרצון לקבל כלום.

שאלה: בקטע 49 כתוב, שכשיש לנו כבדות בעבודה נראה שאנחנו לא ראויים לשהות במלכות שמיים, אז האם זה מצב התפיסה שלנו ביחס לעליון? כי בהמשך הוא אומר שהבורא שומע תפילת כל פה אף שהאדם אולי לא ראוי לכך.

אנחנו תמיד צריכים לחשב כלפי העליון.

שאלה: איך יכולה כל העשירייה המאוחדת לעלות את עצמה לתיקון?

בתפילה משותפת.

שאלה: כדי להשיג את המטרה אנחנו צריכים לראות את הבורא בצורה מאוד בולטת אבל הוא מרוחק, מטושטש. איך למקד את עצמנו כלפי הבורא בתמונה ברורה?

נסו לדבר ביניכם ותעזרו איש לרעהו. זה לזה, כך יכוון את עצמו כל אחד לבורא דרך החברים. שכל החברים יהיו כמו עדשה שמרכזת את כול הנטיות שלכם יחד לבורא, לקרן אחת, וכך תגיעו. תצליחו.

שאלה: איך במצבנו הנוכחי להגיע ביחד למצב ש"ניצחוני בניי"?

זה מה שאנחנו עושים, אין לי יותר מה להוסיף. אני אומר לכם כל הזמן חיבור, זאת התשובה.

שאלה: כתוב "הוא בא לידי הכרה אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו". נניח שאדם בא לידי ההכרה הזו, איך ומתי הבורא עונה לתפילתו לפני שיש לו עשירייה שלמה. האם הבורא מגיב לבקשות של יחידים במצבים כאלה?

הבורא מגיב גם לבקשות של יחידים וגם לבקשות של עשיריות, אבל ודאי שככל שהחיבור עוצמתי יותר, לפי כמות ואיכות, אז התגובה שלו בהתאם. וזה לא תלוי בבורא, זה תלוי רק באותם אלה שמבקשים קשר עימו.

שאלה: אם לחברה קשה לשאת מה שהבורא נותן לה, איך העשירייה יכולה לקחת את העול הזה על עצמה, באיזו תפילה עלינו להתחבר?

בתפילה שאנחנו רוצים שהבורא יעזור לנו להתחבר יחד, זאת התפילה היחידה בינתיים שאנחנו צריכים, להעלות לבורא תפילה שיעזור לנו להתחבר יחד. בחיבור יחד אנחנו נתקשר אליו ואז נזכה לחיבור עימו.

שאלה: יש תחושה שככל שהחיבור בעשירייה גדול יותר, כך מופיעות יותר הפרעות בעולם הזה. יש כעס על עצמי שכל המחשבות הולכות להתגברות עליהן. איך לתקן את עצמך ולא לשים לב לבעיות העולם הזה ולהיות רק עם העשירייה?

הכול תלוי בכמה אתם מדברים בעשירייה, מתחברים בעשירייה, מעלים את העשירייה למעלה מכל מה שיש בעולם הזה, ואז אתם מבינים שכל העולם וכולם תלויים רק בקשר ביניכם בעשירייה ובזה אתם קובעים את שלום העולם וכך תתקדמו.

שאלה: למה כל כך חשוב, כפי שהרב"ש אומר, שהאדם לא יתפעל מהירידות, האם הוא מחליש אותן בכך?

אדם מתפעל מעליות וירידות אך ורק לפי היכולת שלו להיטמע בתוך העשירייה.

אם הוא מתקשר לעשירייה בצורה נכונה, אז הוא מעריך עליות וירידות ככל שהעשירייה מתקדמת ולפי זה, יחד עם העשירייה הוא מודה לבורא על השינויים שהם עוברים.

שאלה: אדם שנמצא בהשפעה לא רוצה לדעת איפה הוא נמצא, אז איך לדעת שאני נותן את המקסימום בכל רגע? מה זה לתת את המקסימום?

אם נתתם את המקסימום בכל רגע, אפשר לדעת לפי תגובת העשירייה, עד כמה אנחנו מתחברים ומכינים את עצמנו לגילוי הבורא.

שאלה: אם הבורא שולט גם במחשבותינו, איך נוכל לגרום למחשבותינו להועיל לבורא?

מה שאני חושב, הבורא נותן לי לחשוב ומה שאני רוצה, הבורא נותן לי לרצות, אז איפה כאן האני? אין אני. האני היה במדרגה הקודמת והוא שהזמין את המצב הנוכחי, אבל במצב הנוכחי אני כבר לא אני, התוצאה היא מהמצב הקודם בהשפעת הבורא עליי. אתם תגלו את זה עוד מעט. בינתיים תקשיבו.

שאלה: מה זה החשבון הגדול שאליו מצטרפת כל פרוטה, זה יוצר ציפייה, אבל אנחנו צריכים לעבוד ללא שכר, מה זה אומר?

אנחנו צריכים שכר והשכר שלנו לעשות נחת רוח לבורא בזה שאנחנו מתקרבים אליו. זה נקרא עבודה ללא שכר לרצון לקבל שלנו, אבל לרצון להשפיע שלנו בוודאי שאנחנו רוצים שכר, שיהיה לנו יותר כוח השפעה.

שאלה: כיצד יכלו המקובלים לשמור על גדלות הבורא במהלך ירידה?

דווקא בירידות אנחנו יכולים להראות לבורא ולעצמנו עד כמה אנחנו נמצאים בהשפעה. אם אנחנו נמצאים בהשפעה, אז אנחנו לא מרגישים את הירידה, ואם מרגישים ירידה אז אנחנו גם שמחים כי יכולים להפוך אותה לעלייה, ויש לנו כאן מקום לעבודה, למרות הירידה שהיא גילוי כלים דקבלה חדשים שאנחנו יכולים לצרף לעבודה שלנו ואז אנחנו עולים לקראת הבורא.

שאלה: לברך את הבורא זה לא באמת מה שאני מרגישה בלב בזמן מצב שמגיע, האם מתוך זה שכלפי חוץ אגיד תודה לבורא אוכל לרכך את הלב ובכך להגיע להודיה אמתית?

צריכים עוד לברר.

(סוף השיעור)