שיעור ערב 03.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איך להתנהג בזמן הירידה

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "איך להתנהג בזמן הירידה". אנחנו ברב"ש - ב' "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה". קטע מספר 11 מתוך רב"ש - ב' "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה".

"מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות. וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

סדנה

על מה מדובר כאן? כולם מדברים על מנת לייצב את הקטע ששמענו. לא חשוב שכבר שכחנו, כל אחד ואחד מוסיף עד שאנחנו נרגיש שכביכול הטקסט נמצא לפנינו. תתחילו ממה שיש מכול צורות ההתרשמות.

*

קריין: אנחנו קוראים את קטע מספר 12, מתוך רב"ש - ג' "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים".

"עיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון. ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות. ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות. ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה. ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון."

(רב"ש - ג'. מאמר 195 "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים")

מתי התחתון מרגיש גדלות באח"פ דעליון?

*

תלמיד: אני חושב שיש הפסד גדול בזה שהטקסט לא נמצא מול העיניים שלנו.

כן, כאן זה[נמצא] בחתיכות גדולות מאוד. טוב, נדפיס ואז נעבוד על זה. לא, כאן זה עניין עמוק, אני מסכים איתך שזה צריך להיות מול העיניים.

(סוף השיעור)