שיעור ערב 14.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

"עשר הספירות של עולם הנקודים", אות ז'

חלק ו' ב"תלמוד עשר הספירות" זה החלק הכי חשוב. הוא היסוד של כל עולם התיקון, עולם האצילות ועולמות בי"ע, ולכן מאוד חשוב לנו ללמוד אותו, ואיכשהו במקצת עד כמה שניתן להבין ממנו משהו. כי העקרונות שלו כולם נכנסים אחר כך לעולם התיקון שאנחנו צריכים לגלות אותו ולעבוד בו. לכן כדאי לשמוע, כמה שנכנס יותר או פחות, ולאט לאט כך נתחיל להכיר אותו.

כשלומדים בכלל חלקים כאלה או נושא כמו "תלמוד עשר הספירות", שהוא המבנה של המערכת העליונה שמנהלת אותנו, מטפלת בנו, ומחייבת אותנו בכל דבר, אז ודאי שמתוך זה שאנחנו לא מבינים, לא מרגישים, לא נמצאים בקשר עם החלקים הרוחניים האלה שמזה מורכב עולם האצילות, אז קשה לנו להבין על מה מדובר בדיוק ואיך זה עובד, פועל. אבל אנחנו לומדים לא כדי לדעת את זה אלא כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף, כמו שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות קנ"ה, סעיף 155. שם הוא מסביר שהכול תלוי עד כמה האדם שלומד, הוא משתוקק להבין ולהתחבר למה שהוא לומד וכך הוא מתקדם.

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו' עמ' 399 ואנחנו באות ז' כוכבית.

אות ז'

"* כשעלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודים, וכוונתו היתה לעשות להם בחינת כלים, כדי שיהיה כח בעולמות התחתונים לקבל אור העליון, וראה המאציל א"ס כי עדיין אין כח ויכולת בתחתונים לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים, אשר הם מתפשטים ממקום הטבור של א"ק עד רגליו, כמו שיתבאר. לכן קודם שהאציל האורות האלו, היה עוד צמצום ב' אחר בא"ק, ע"ד הצמצום הנזכר לעיל בא"ס. והוא שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של א"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור, בחצי גופו העליון, ונשאר מקום הנזכר מן הטבור ולמטה בלי אורות."

* שער ההקדמות עולם הנקודים דרוש ד'.

זאת אומרת, הוא מדבר כאן גם על התפשטות נקודות דס"ג למטה מטבור, גם על התערבות עם נה"י דגלגלתא, גם על צמצום שגרם לזה שהאורות הסתלקו מכל הפרצוף של נקודות דס"ג.

אות ז'

"* כשעלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודים, וכוונתו היתה לעשות להם בחינת כלים, כדי שיהיה כח בעולמות התחתונים לקבל אור העליון," זו בעצם הסיבה, "וראה המאציל א"ס כי עדיין אין כח ויכולת בתחתונים לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים, אשר הם מתפשטים ממקום הטבור של א"ק עד רגליו, כמו שיתבאר." זה מה שרוצה המאציל, שהאורות יתפשטו מלמעלה ועד למטה, עד הסוף הסוף, וימלאו את כל הכלים ויהיה גמר התיקון. מה הוא עשה? "לכן קודם שהאציל האורות האלו, היה עוד צמצום ב' אחר בא"ק, ע"ד הצמצום הנזכר לעיל בא"ס. והוא שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של א"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור, בחצי גופו העליון, ונשאר מקום הנזכר מן הטבור ולמטה בלי אורות."

* שער ההקדמות עולם הנקודים דרוש ד'.

מה שקרה, היה פרצוף ס"ג, מפרצוף ס"ג התחיל האור להתפשט למטה מטבור, התערבב עם נה"י דגלגלתא, גרם לצמצום ב' שנעשה שם פרסא למטה מטבור, שחילקה נקודות דס"ג למעלה ולמטה, והאורות אחר כך הסתלקו בחזרה לראש דס"ג. זה מה שקורה בינתיים.

קריין: למטה אות ז' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"אין כח בתחתונים לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים:" הוא נותן לנו עכשיו הקדמה קצרה. "כי האו"ח היוצא על בחינת העביות דבחי"א, הוא אור דק שאינו מגיע לבחינת גוף דהיינו התלבשות. כמו שנתבאר לעיל בחלקים הקודמים. גם ידעת שהעינים הם כינוי לספירת חכמה של ראש, שהיא בחי"א. וזה אמרו שעדיין לא היה כח ויכולת לקבל האורות דנקבי עינים.

צמצום ב' אחר בא"ק, ע"ד הצמצום הנזכר לעיל בא"ס. הנה לכאורה תמוה הלא גם בב' הפרצופים הקודמים היה אותו הסתלקות האורות, מהגוף דעליון כדי להאציל להתחתון, הנקראים לעיל בדברי הרב בשם הסתלקות א' והסתלקות ב'. עיין סוף חלק ה' אות ס'." הסתלקות א' זה בגלגלתא והסתלקות ב' זה בע"ב. כבר היו הסתלקויות כאלה של האור, התפשטות והסתלקות, התפשטות והסתלקות. ככה יצאו פרצופי גלגלתא בהתפשטות והסתלקות, ואחר כך פרצוף ע"ב בהתפשטות והסתלקות. מה הלאה? "ומה נשתנה הסתלקות הזו דנה"י דא"ק," בעולם הנקודים הכוונה, "לקרוא אותו בשם צמצום ב'. ולא עוד אלא לדמותו לצמצום ראשון שבעולמות." האור היה מתפשט למטה מטבור בנקודות דס"ג עד הסיום ואחר כך הסתלק למעלה. אז היו כבר צורות כאלה גם בגלגלתא, גם בע"ב ועכשיו גם בס"ג. למה בס"ג אנחנו אומרים שזה משהו חדש?

"והענין הוא, כי באמת נעשה כאן ענין חדש לגמרי, מלבד המובן של הסתלקות האור, שהיה בע"ב וגלגלתא דא"ק." גם כן. והוא כי נעשה כאן בחינת נקודת הצמצום חדשה," זה מה שמיוחד, זאת אומרת הסיבה לצמצום הייתה אחרת. נוסף על נקודת הצמצום הראשונה שהיה בצמצום א"ס ב"ה. והיה זה, מטעם התערבות הרשימות דס"ג ורשימות דבחי"ד, זה בזה, כנ"ל באו"פ דף שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן. עש"ה. ולפיכך, נתעלה מקום הצמצום שהיה בסיום דבחי"ד שהיא הנקודה דעולם הזה, ועתה נתעלה למקום הסיום דבחי"ב, שהוא בחינת הטבור דעולם הנקודים, כמ"ש להלן. באופן שענין התעלות האורות דנה"י לחג"ת דא"ק, גרם לנקודת הצמצום חדשה וסיום חדש להעולמות," במקום שהאורות שהתפשטו קודם עד סיום רגלין בגלגלתא נגיד, עכשיו הם יכולים להתפשט רק עד הפרסא, הסיום החדש. "שהוא דומה לגמרי כצמצום הראשון שהיה בא"ס, כדברי הרב. גם תדע כי ממקום נקודת הצמצום החדשה שהוא טבור של הנקודים, עד מקום נקודת הצמצום הראשונה שהיא העולם הזה, הוא מקום עמידת ג' העולמות שלמטה מאצילות, הנקראים בי"ע. כמ"ש עוד במקומו."

"האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של הא"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור. כבר נתבאר, שהרב מדבר כאן מב' פרצופים, שהם: פרצוף הראשון דא"ק המכונה א"ק הפנימי שהעביות דבחי"ד משמשת בו. ומפרצוף השלישי דא"ק המכונה ס"ג, שהעביות דבחי"ב משמשת בו. כמ"ש באו"פ לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג עש"ה כי אי אפשר להכפיל שוב את האריכות ההיא. וטבור, פירושו, מקום הסיום רגלין דהתפ"ב דא"ק, המכונה ע"ב. והוא מטעם שנתבאר שם, שאין בע"ב הזה אלא מסך דבחי"ג, וע"כ אינו יכול להאיר למטה מטבור דא"ק הפנימי ששם מקום כלים דבחי"ד, שאין בע"ב בחינת המסך דבחי"ד, וע"כ נבחן שהוא מסתיים על הטבור, ונשארו הכלים דא"ק הפנימי ריקנים בלי אור מטבורו ולמטה," הוא מספר לנו על צמצום ב', שמשם האורות הסתלקו למטה מנקודת הצמצום "כמו שהיו בעת הסתלקות הא' מטרם שנתפשט הע"ב." כמו שהיה בצמצום א'. אמנם אחר שנתפשט פרצוף השלישי, הנק' ס"ג, הנה אז נתפשטו בחינות הנקודות שלו, שהם הט"ס תחתונות שלו, שאין בהם אלא אור הבינה, כנ"ל, והם נתלבשו ומלאו את הכלים הריקנים שמטבור ולמטה דא"ק הפנימי. כמ"ש שם. הרי שהאורות הללו שמטבור ולמטה דא"ק הם בחינות ב' פרצופין: א"ק הפנימי, והס"ג דא"ק. כי הט"ת דס"ג מלובשים בחצי ת"ת ונה"י דא"ק הפנימי, דהיינו המקום שמטבור ולמטה שלו."

מה הוא אומר לנו? נקודות דס"ג שהתפשטו למטה מטבור נכנסו ומילאו את נה"י דא"ק, נה"י דגלגלתא באורות שלהם. על זה בינתיים הוא מדבר ולא יותר מזה.

שאלה: הרשימו של בינה והרשימו של מלכות התערבבו, למה בכל זאת קרה צמצום ב', מה זה המכניזם שקורה שם?

אנחנו עוד לא הגענו לזה, הוא עוד לא מספר לנו את זה, עוד מעט זה יהיה, עוד חצי דף. אבל אני מבקש לשאול על מה שקראנו וחוץ מזה על כלום יותר.

שאלה: הוא כותב כאן "ולכן מקום הצמצום שהיה בסוף בחינה ד' בנקודת העולם הזה". מה זה העולם הזה שמדברים עליו?

העולם הזה זה העולם הרוחני, זה לא העולם שלנו. סתם ככה אנחנו משתמשים באותן המילים. הייתה נקודת הסיום בנקודה דעולם הזה, זאת אומרת בסוף רגלי א"ק, בסוף גלגלתא בוא נגיד, והמקום הזה עלה על ידי צמצום ב', זאת אומרת הגבול נעשה יותר למעלה. איפה? במקום תפארת דנקודות דס"ג. זאת אומרת, עכשיו האור העליון יכול לבוא מלמעלה רק עד ספירת התפארת דנקודות דס"ג ולא יותר למטה עד המלכות. ועליית המלכות, הגבול של מלכות ותפארת, העלייה הזאת היא נקראת צמצום ב'. תיכף אנחנו נדבר על זה.

קריין: אנחנו ממשיכים בעמ' 400, בטור א' באמצע למטה.

"וזה אמרו ''שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של הא"ק הזה מטבורו ולמטה" דהיינו ב' מיני אורות הנ"ל שהם ט"ת דס"ג, וזו"ן דבחי"ד דא"ק הפנימי עצמו. "העלהו למעלה ממקום הטבור בחצי גופו העליון" דהיינו שאלו ב' מיני אורות נסתלקו מהמקום הזה שממטה לטבור, הנקראים תנה"י ועלו למעלה מנקודת הטבור, שהוא אל הטעמים דס"ג. כנ"ל באו"פ (דף שצ"ז ד"ה המ"ן וד"ה מזדווגים. עש"ה).

העלהו למעלה ממקום הטבור. ענין העלאה זו של האורות מלמטה מטבור דא"ק, אל המקום שלמעלה מטבור הוא ענין הכי יסודי בזאת החכמה, וע"כ צריכים להבינו היטב. והוא באמת ענין ארוך מאד שאינו מתבאר אלא בהבנת כל דרושי הרב שבאצילות הנקודים. אמנם עיקר הקוטב שבו, הוא דבר השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהם ענין התחברות הבחי"ב שה"ס בינה, עם הבחי"ד שה"ס המלכות. שה"ס המובא בזוהר רות, על הפסוק ותלכנה שתיהן, אשר ב' הההין שבשם הוי"ה, דהיינו הה"ר שהיא בינה, והה"ת שהיא מלכות, נתחברו והיו כאחת. ע"ש וענין הזה, הושרש כאן, בעליות האורות נה"י דא"ק שלמטה מטבור אל החג"ת שלמעלה מטבור. כי מתחלה נתפשט האור דט"ת דס"ג שהם בחי"ב למטה מטבור דא"ק, ונתלבשו ונתחברו עם הזו"ן דבחי"ד אשר שם," קודם כל האורות התפשטו עד למטה. מה קורה הלאה? "ובזה קבלה הבחי"ד כח, שתוכל אח"כ לעלות עם הט"ת דס"ג, למעלה מטבור, ששם בחי' הטעמים דס"ג, דהיינו אור ישר רחמים של התפשטות הס"ג, ומשם להחכמה של ראש הס"ג, המכונה נקבי עינים. באופן, שבחי"ד שה"ס ה"ת נתלבשה ובאה בהמסך שבנקבי עינים ונכללה שם בהזווג העליון שעל המסך הזה, המעלה או"ח מחכמה לכתר, וממשיך קומה של בחי"א, שהיא קומת ז"א, כנודע. אלא מתוך שיש שם גם בחינת התלבשות של בחי"ב, כמ"ש להלן. ע"כ נבחן לקומת ישראל סבא ותבונה." זה ישסו"ת שאנחנו מדברים. ישראל סבא ותבונה קוראים להם יחד בקיצור ישסו"ת. "ונמצא שבישסו"ת הזה היוצא מזווג דעינים, כלול בו הבחי"ד, שהיא ה"ת דהוי"ה, באופן, שב' הבחינות: מדה"ר שהיא בחינת הישסו"ת, ומדת הדין שהיא בחינת ה"ת, נתחברו כאן בפרצוף אחד ממש.

והנך מוצא שכל החיבור והשיתוף הזה, של הבחי"ב והבחי"ד, נעשה ע"י עליות האורות נה"י דא"ק" דגלגלתא "לחג"ת שלו למעלה מטבור. כי משם עלו הבחי"ב והבחי"ד כלולות זו בזו עד שבאו יחד למקום הזווג עם אור העליון המכונה נקבי עינים, ונעשה משניהם פרצוף אחד ממש. והוא הפרצוף המכונה עולם הנקודים. וזכור ההבנה הזו כי היא היסוד של כל הדרושים הבאים להלן. ופרטיות הענין הנ"ל וסבת הסתלקות האורות דנה"י, כבר נתבאר לעיל דף שצ"ה ד"ה עלו כל בחי'. ע"ש."

שאלה: למה תכונת הבינה ותכונת המלכות נקראים באותה אות, באות ה'?

מפני שמדובר על רצון לקבל שהתגלה פעם ראשונה בבינה, ולכן היא הפסיקה לקבל אור החכמה ורצתה להידמות לכתר, ואז יוצא אור החסדים. ופעם שניה הרצון לקבל התגלה בבחינה ד' שהיא מלכות, אבל שם כבר התגלה בכל הכוח שלו. הרצון לקבל שהוא מתגלה, הוא מסומן אצלנו באות ה'. אמנם אתה יכול להגיד, "אבל בינה היא משפיעה, זה אור החסדים, זה חסד". כן, אבל בגלל שהיא הרגישה שיש בה רצון לקבל, לכן היא חסד.

אות ו', נגיד, זעיר אנפין. בזעיר אנפין אין לנו מה להגיד, הוא לא קובע כלום. הוא נולד מהבינה, איך שבינה עיצבה אותו. הוא נמצא הזעיר אנפין בין בינה למלכות, ולכן רק מעביר את האור מבינה למלכות. ולכן מי שעוסק כאן בכל העניין הזה, חוץ מכתר, כי ודאי שהכול בא ממנו, הן מלכות ובינה. וכל מה שקורה, קורה בסוגי הקשר בין מלכות ובינה.

תלמיד: אתה גם כל הזמן נותן כל מיני כאלה תרגילים שצריך להעלות את מלכות לבינה. כשאנחנו עושים תרגיל ומנסים להתכלל בתכונה הזאת, אף פעם לא מדברים על זעיר אנפין שנמצא ביניהם. למה?

מפני שזעיר אנפין הוא לא בעל בחירה חופשית. הוא קושר את בינה ומלכות וביניהן הוא משדך. אנחנו עוד נדבר על זעיר אנפין הרבה, יש לו תפקידים, ותפקידים לא פשוטים. אבל בעצם, העיקר זה מלכות ובינה.

שאלה: יש את החיבור של בחינה ב' ובחינה ד' שקרה בעליית האורות נה"י דא"ק מעל לטבור. זה אומר שרק האור העליון מעל לטבור יכול לחבר את שתי התכונות האלה?

כן.

תלמיד: אם הכול מעל לטבור, מה קורה באצילות? אם חיבור בחינה ב' וד' קורה מעל לטבור?

בינה ומלכות כשהן מתחברות, אתה שואל מה יוצא מזה? צמצום ב', כשמלכות עולה לבינה. כשבינה יורדת למלכות, על ידי זה היא נותנת כוחות של השפעה למלכות. עוד נדבר, זה לא עכשיו, זה אחר כך.

שאלה: הפרק מתחיל כשהוא כותב "והחליט הבורא, ועשה היוצר". ואחר כך כל העניין אומר שהדינים והחסדים הם היסודות הכי חשובים בקבלה. איך לקשור את זה?

זה ראש דס"ג. ס"ג זה הא-לוהים, זה הבינה. היוצר זה ס"ג. אתה יכול להגיד, "לא, אבל מה עם ע"ב וגלגלתא שיותר למעלה, ובכלל אין סוף"? ודאי שזה שם. אבל כלפינו, אנחנו מדברים על הס"ג. ס"ג זה שורש לכל העולמות, לכל הנבראים.

תלמיד: ואיפה דין ורחמים?

עוד יותר למטה. בקשר בין ס"ג למלכות נעשים מזה בחינות של דין ורחמים וכל מיני סידורים שביניהם.

שאלה: הוא כותב כאן שנקודת הצמצום עלתה. מה זה אומר בעבודה שלנו שעלתה נקודת הצמצום בעשירייה?

אין לנו עדיין נקודת הצמצום, לכן אני לא יכול לדבר על זה. אני אגיד לך לפי מה שקורה כאן. הייתה נקודת הצמצום במלכות, והיא עלתה אחר כך לבינה. ואם קודם האורות היו יכולים לעבור דרך כל הספירות עד המלכות, עכשיו הם יכולים לעבור רק עד הבינה, ולמטה מבינה הם לא יכולים לעבור. זה נקרא שנקודת הצמצום עלתה ממלכות לבינה.

שאלה: לגבי עולם הניקודים, למה מלכתחילה הוא לא נברא, מדוע נוצר עולם נוסף בתהליך עיבוד הרצון והניסיון של הנברא?

זה נוסף מפני שהוא יצא על ידי שיתוף מלכות ובינה, שמלכתחילה יש מלכות ויש בינה. יש חמש בחינות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אבל משיתוף בין מלכות ובינה נולד עולם חדש, עולם הנקודים.

וגם הוא לא מתקיים, הוא נשבר ומת, ובמקומו מגיעים עולמות אבי"ע. ואותם אנחנו לומדים, מפני שבהם אנחנו קיימים, בהם אנחנו תלויים. ועולם הנקודים הוא יצא בדרך, סידר את הכול, הוליד את עולמות אבי"ע, ובזה כביכול גמר תפקידו.

תלמיד: זה מה שכתוב ב"זוהר" שעולמות נחרבו?

כן.

קריין: אות ח' בעמ' 400 בדברי האר"י.

אות ח'

"והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא," דבר מתוך דבר, "מלתא למלתא" "איך בכל העולמות הנאצלים, המאירים בעולם שלמטה מהם, תמיד הם בחינת חצי תחתון דת"ת ונה"י." זאת אומרת, תמיד התחתון מלביש מתפארת דעליון. "כי הרי מצינו, איך חצי ת"ת ונה"י דז"א מאירים בנוקביה. ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א. ונה"י דע"י לא"א. וכן התפארת ונה"י הזה דא"ק, מאירים לע"י ולכל עולם האצילות, כמו שיתבאר. עוד מזה יתבאר לך, כי בכל זמן הוצאת אורות להאצילם, צריך ענין הצמצום, ויתבאר למטה במקומם, איך גם א"א צמצם אורות נה"י שלו כדי להאציל את ז"א ונוקביה, ודי למבין."

קריין: שוב, אות ח'.

אות ח'

"והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא, איך בכל העולמות הנאצלים, המאירים בעולם שלמטה מהם, תמיד הם בחינת חצי תחתון דת"ת ונה"י. כי הרי מצינו, איך חצי ת"ת ונה"י דז"א מאירים בנוקביה. ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א. ונה"י דע"י לא"א. וכן התפארת ונה"י הזה דא"ק, מאירים לע"י ולכל עולם האצילות, כמו שיתבאר. עוד מזה יתבאר לך, כי בכל זמן הוצאת אורות להאצילם, צריך ענין הצמצום, ויתבאר למטה במקומם, איך גם א"א צמצם אורות נה"י שלו כדי להאציל את ז"א ונוקביה, ודי למבין."

ודי למבין, בינתיים. אות ט' למעלה.

קריין: אות ט' דברי האר"י.

אות ט'

"* והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדי שיפסיק בינתיים. וז"ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. כנזכר בזוהר בראשית דף ל"ב, אית קרומא חדא באמצעית מעוי דבר נש דאיהו פסיק מעילא לתתא, ושאיב מעילא ויהיב לתתא. ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא, והיה שם דוחק ומהודק. ואז בוקע בהאי פרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה."

* עץ חיים שער ח' פרק ב'.

שוב.

קריין: שוב. אות ט'.

אות ט'

"* והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים" הוא מדבר כבר על צמצום ב'. "אחר שצמצם עצמו," נעשה שם צמצום ב', אז מלכות שהייתה נמצאת בסיום רגלין דא"ק, היא עלתה למעלה עד חצי מהמקום נה"י דא"ק ונעשתה שם כהפסק בין למעלה ולמטה.

זה נקרא "והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדי שיפסיק בינתיים." שתהיה עכשיו הפסקה, פרסא, אבל אחר כך אפשר לבטל אותה. לפעמים לבטל, לפעמים לא. זאת אומרת, זה לא גבול שאי אפשר להזיז אותו.

"וז"ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. כנזכר בזוהר בראשית דף ל"ב, אית קרומא חדא באמצעית מעוי דבר נש" זאת אומרת, שיש איזה הפסק, קרום באמצע הפרצוף. "דאיהו פסיק מעילא לתתא," שמפסיק מלמעלה למטה "ושאיב מעילא ויהיב לתתא." ושואב ממטה למעלה. זאת אומרת, כמו משאבה עומד כך. "ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא," למעלה מפרסא נשאר כל האור "והיה שם דוחק ומהודק.". היו שם הרבה אורות למעלה מפרסא ואז בוקע בהאי פרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה." ואז האורות האלה הם לוחצים על הפרסא, מתפרצים, וממלאים את כל המקום שלמטה מפרסא.

* עץ חיים שער ח' פרק ב'.

קריין: אות ט' אור פנימי. מבאר " פרסא באמצע גופו וכו' ושאיב מעילא ויהיכ לתתא".

פירוש אור פנימי לאות ט'

"פרסא באמצע גופו וכו' ושאיב מעילא ויהיכ לתתא: פרסא, פירושו מסך המסיים של הפרצוף בדומה לאצבעות רגלים שהם סיומו של הפרצוף, אלא ההפרש הוא, בערכי פנימיות וחיצונית, כי הפרסא, היא בחינת הסיום של פרצופים הפנימים, ואצבעות רגלין הוא בחינת הסיום גם לחיצוניות הפרצוף. ופרסא זו נעשתה, אחר זווג עליון שנעשה בנקבי העינים, שפירושו הוא, שנתעלה מקום הזווג ממקום הפה, שהיא המלכות של הראש, אל מקום נקבי העינים, שהיא החכמה של הראש. כנ"ל באורך. (בדף שצ"א ד"ה שערות). ע"ש ואז נחלקו הע"ס של הראש, לב' מדרגות ראש וגוף, שהמרחק רב ביניהם כי בראש עדיין אין שם כלים ובחינת התלבשות בפועל, כי האו"ח משמש שם מבחינה ממטה למעלה, ולא בבחינת ממעלה למטה שפירושו התלבשות. אלא שהמלכות של ראש בכח הזווג אשר נעשה בהמסך שבה, היא מתרחבת לע"ס מינה ובה ואז האור מתלבש בה ממעלה למטה, כלומר בהתלבשות גמור. ועתה שמקום המסך והזווג נתעלה לנקבי העינים, שהוא חכמה דראש, והאו"ח עולה ומלביש האו"י מחכמה ולמעלה עד הכתר, נמצא אשר המלכות שבחכמה ההיא מתרחבת אח"ז ומתפרשת עם האור ישר שבה ממעלה למטה שהוא לג' הספירות בינה וזו"ן דראש, ונעשה הבינה וז"א ומלכות האלו, המכונים אח"פ, לבחי' ספירות דגוף, שפירושו, כלי קבלה על אותו האור היוצא מהזווג שבנקבי העינים, באופן שנעשה כאן מע"ס של ראש אחד, פרצוף שלם ראש וגוף, אשר הגלגלתא ועינים ממנו לבדם, נשארו בו לבחינת ראש, ואזן חוטם ופה שהיו בו, נעשו לבחינת גוף אל הראש ההוא."

זאת אומרת, הראש התחלק לשני חלקים. גלגלתא עיניים נשאר בראש ואח"פ יוצא לתוך הפרצוף, לגוף הפרצוף. זה הצמצום ב' בצורה ברורה בולטת מאוד.

שאלה: אף פעם לא הבנתי את זה, איך יכול להיות דבר כזה שראש הופך להיות לגוף, לא ברור?

אין דבר כזה, איפה אתה אומר את זה? אנחנו אומרים שגם בראש יש לך עשר ספירות, גם בגוף יש לך עשר ספירות. בראש יש לך צמצום באותן עשר ספירות של ראש, כתוצאה מזה יש לך גם צמצום בגוף, כי מה שיש בראש מתפשט בגוף.

תלמיד: הוא כותב כאן הרי שכשיש צמצום ב' האח"פ שלפני כן היה ראש פתאום הופך להיות לגוף.

לא, הוא לא הופך להיות גוף, אלא יש לו חוק של הגוף. כי אתה לא יכול כבר באח"פ הזה לחשוב, אין לך כוח לעסוק בחשבונות ולכן הוא נשאר למטה מראש. כמו גוף, אבל הוא לא הופך להיות גוף, הוא נופל לדרגת גוף, לערך של הגוף בלבד. בוא נגיד כך, כשאתה ישן אתה לא עובד עם הראש, אז הראש שלך נמצא באותו מצב כמו הגוף, זה הכול.

קריין: אנחנו בעמוד 401 בטור ב' למטה פסקה אחרונה.

"והנה באותה המדה שנתעלה המלכות השורשית של הראש," דס"ג "מן הפה לנקבי העינים, כן נתחלקו הע"ס דסיום של פרצוף הס"ג ההוא, כי הע"ס המסיימים להפרצוף, מתחילים בהס"ג, ממקום החזה עד סיום רגלין, אשר בחינת הכתר וחכמה שבו, מתפשטים ממקום החזה עד הטבור, וג' הספירות: בינה ז"א ומלכות שבו, מתפשטים מטבור עד סיום רגלין. ונמצא עתה כמו שהבינה ז"א ומלכות דראש, יצאו לחוץ מבחי' ראש ונעשו לבחינת גוף, כן הבינה ז"א ומלכות דספירות הסיום, יצאו לגמרי מבחינת אצילות הפרצוף," אתה יכול להגיד פרצוף, בלי אצילות. אצילות הכוונה מהות הפרצוף "יצאו לגמרי מבחינת הפרצוף, באופן שאותו מסך המסיים להפרצוף, שעמד בהמלכות דע"ס הסיום, שהוא מקום של אצבעות רגלין, עלה עתה להחכמה של הע"ס האלו, שהוא מקום הטבור. וג' הספירות: בינה וז"א ומלכות שלמטה מהטבור, יצאו לגמרי לחוץ מהפרצוף ונתבטל מהם בחינת האצילות של אותו הפרצוף." זאת אומרת, כמו שהיה לנו חלל למטה מנה"י דגלגלתא בכל אלו, נה"י דא"ק, כך עכשיו החלל הזה נעשה בכל המקום המצומצם "ובזה תבין היטב, שאותם ט"ס התחתונות דס"ג, שהיו מתפשטים מלפנים, מהטבור עד סיום רגלים של הא"ק הפנימי," שהיה ככה לפני צמצום ב' "ועלו לבחי' מ"ן אל הטעמים דס"ג ולבחינת נקבי עינים, לא חזרו וירדו אח"ז למקומם הראשון דהיינו עד סיום רגלין דא"ק," כמו שהיו קודם "שהרי כבר נשתנה מקום נקודת הסיום פרצוף הס"ג, דהיינו במקום הטבור, וכבר הופרס שם מסך המסיים את הס"ג, כנ"ל אלא שנשארו למעלה מהטבור והפרסא, ורק הזו"ן דא"ק הפנימי שהיה כלול עמהם, הם לבדם ירדו למטה מהטבור. וענין ושאיב מלעילא ויהיב לתתא גם ענין הבקיעה שהאור בקע את הפרסא יתבאר להלן."

אני לא רואה שאלות, אבל טוב שאתם שומעים. אתם יודעים כמה פעמים צריכים לשמוע את הדברים האלו כדי להתחיל גם לזכור, גם לשמוע, גם להבין קצת. וככה, בכמה אחוזים כך, בכמה אחוזים כך, כל פעם יותר ויותר. העיקר שאנחנו בזה מעוררים את האור העליון עלינו והוא בונה בנו את הצורה הזאת של צמצום א' וצמצום ב' וכך אנחנו מתקדמים למימוש.

שאלה: מה ההבדל בין הכלים שנמצאים מתחת לטבור לבין מה שלא נמצא בכלל?

ההבדל בין כלים שנמצאים למטה מטבור לבין כלים שנמצאים למעלה מטבור?

תלמיד: לא, שבכלל לא נמצאים.

מה זה בכלל לא נמצאים אני לא יודע.

תלמיד: מה זה מה שהוא אמר עכשיו שכמו שהיה המלכות בסיום רגלין עכשיו הכול עלה לחכמה שלו?

את זה אנחנו נלמד אחר כך, זה ממש עניין של ביטול של צמצום ב'. נלמד, חכה, רק משפט אחד היה כאן. אנחנו עוד נלמד על הפעולה הזאת עוד מעט, ממש עוד כמה דפים.

שאלה: אמרת שאנחנו עברנו צמצום ב' באופן המלא שלו. אפשר לשאול על צמצום ב' עכשיו?

תשאל. למדנו צמצום ב' בכל הצורה השלמה שלו, לא אמרתי את זה. אבל בסדר, תשאל. על צמצום ב' זה אפשר לכתוב הרבה מאוד ספרים.

תלמיד: רציתי לשאול רק בשביל להבין את הסיבה לצמצום ב'.

אין כוח המסך לקבל על מנת להשפיע, ולכן מגיע צמצום שעובדים רק בלהשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: למה בכל זאת האור משתדל לעבור?

אין שום הגבלה מצד האורות. אנחנו תמיד צריכים ברוחניות לשמור על עצמנו, כדי לא לתת לאור ללחוץ על הרצון לקבל כך שהרצון לקבל יסכים לקבל אותו אפילו בלי חשבון, לא על מנת להשפיע, ואז זה יגרום לשבירה. מצד האור יש תמיד לחץ על הרצון לקבל במרחב הרוחני ומצד הרצון לקבל יש תמיד זהירות, הגבלה, דחיה, חשבון באיזה צורות קשר הוא יכול להיות עם האור העליון, כדי לעשות נחת רוח לבורא בלבד ולא לעצמו, למרות שמאוד רוצה לקבל וליהנות.

שאלה: בצמצום א' זאת בושה, למדנו שזה הכוח המניע. וצמצום ב' זה גם בושה?

כן אותו הדבר, זה המשך. צמצום ב' זה המשך של צמצום א' עם כל הדברים שהיו כאן. אבל בגלל שאין כוחות לעבוד עם האור העליון ולכן החוקים האלו הם כל כך מסובכים, מורכבים. כי כלי צריך כל הזמן לחשוב איך מקסימום לקבל את האור, אבל לא על מנת לקבל, שלא תהיה פתאום איזו טעות.

תלמיד: אבל צמצום ב', זה צמצום על השפעה גם כן?

כל צמצום לא חשוב על מה הצמצום, זה על מנת לקבל. ואסור לקבל על מנת לקבל זה בצמצום א' ואפילו אסור על מנת להשפיע זה בצמצום ב'. את זה עוד נלמד באיזו צורה אז עושים. עובדים רק עם חלק מהכלים. עם כלים שורש א' וב' עובדים בצמצום ב', עם כלים דעביות ג' וד' בכלל לא, לא יכולים לפעול, כי אין כוחות. אין כוח המסך, אין יכולת לחשוב בעל מנת להשפיע, לעלות ולהשפיע על תענוגים כאלו גדולים שמתגלים, לא יכול. להיות בצמצום בקושי אני כן יכול, אבל לקבל על מנת להשפיע זה מאוד קשה. ובכלים האלה כמו ג' וד' אני לא מבין איך עושים את זה.

תלמיד: אבל בעבודה מלמטה למעלה עם כלים ג' ד' אף פעם אין מילוי, רק בגמר התיקון?

יש, ישנו גם כן. גם בהם ישנם אורות בכלים ג' וד', רק בהגבלות מאוד מיוחדות, ככה זה.

שאלה: בכל זאת לא ברור, יש לנו שני סוגים של רצון לקבל תענוג. אני יכול לקבל תענוג מקבלה ויכול לקבל תענוג מהשפעה. צמצום ב' אוסר לקבל תענוג מהשפעה, אני מבין נכון?

אפשר להגיד ככה. אני מבין אותך, זה לא מדויק אבל אפשר כך להגיד. כדי בינתיים להישאר באיזו הבנה.

תלמיד: יש הרי רק שני סוגים של רצון לקבל תענוג בעולם. מה נשאר אחרי זה?

למי אני מהנה.

שאלה: מי זה ששואב ומעביר?

זה המסך זה כמו פרסא. פרסא זה גם מסך, שעולה למעלה ומוריד למטה ועובד כמו משאבה, כמו בוכנה.

שאלה: באיזה כוח הוא עושה את זה?

בוודאי שבכוח האור מלמעלה וכוח הרצון של הכלי להשפיע מלמטה וכך הוא עובד. לכן המסך עולה ממלכות לבינה ויורד בחזרה מבינה למלכות וככה כל הזמן עולה, יורד, עולה, יורד. על ידי זה מעביר את האורות והכלים ורשימות וכך אנחנו פועלים במשך ששת אלפים שנה, זה נקרא "ששת אלפים מדרגות".

שאלה: אמרת שמבררים את כל מה שהיה במלכות דאין סוף, כל יציאת הגופים וכל הדבר הזה. אז אם הפרצוף מקבל אורות, קורה מה שקורה ואז זה מזדכך ומגיע, מוליד פרצוף חדש ויוצא פרצוף חדש. מה התפקיד של הפרצוף הקודם ביחס לפרצוף החדש הזה, מה הקשר שיש בין הפרצופים?

כל הפרצופים נשארים, אין העדר ברוחניות. הכול נשאר לגמרי, כל הפרצופים, כל החלקיקים של הפרצופים, הכול נשאר ומצטבר עד המלכות דאיו סוף המלאה ב-100% בכל האור בעל מנת להשפיע. ואז היא מדמה לגמרי את עצמה להבורא.

תלמיד: אז נגיד בס"ג שהוא מקבל מכלל הד' של גלגלתא, מה הקשר בין פרצוף לפרצוף?

הקשר בין פרצוף לפרצוף, שכולם נמצאים בגוף אחד וכולם נעשים כחלקים שמרכיבים את פרצוף האדם הראשון, נשמה אחת.

תלמיד: ויש קשר בין פרצוף אחד, לפרצוף שנמצא נגיד חמישה פרצופים אחרי זה?

אני לא מבין אותך, הכול קשור יחד אין משהו שלא קשור. תחשוב.

(סוף השיעור)