שיעור בוקר 12.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 806, "הקדמת פי חכם"

תלמיד: בקשר לכנס הווירטואלי, היום אנחנו רואים בעולם מודרני, שפחות ופחות קוראים ספרים. יחד עם זאת, מאוד חשוב לדעת איך נראה ספר קבלה, אם בצורה דיגיטלית או בצורת נייר, מה החשיבות לקרוא ספר קבלה?

אתה רואה? זה נקרא ספר. יכול להיות על אבן, על עץ, על חמר, על איזה נייר, אבל זה בא ככתוב שחור על גבי לבן. יכול להיות שצריך להגיד גם במחשב, אבל יש קליטה אחרת. אני לא יכול להסביר את זה, זה לא במסגרת השיחה הזאת מה ששאלת, אבל אני מעדיף ספר. אני לא חושב שספר ייעלם כמו שחושבים [אנשים] מודרניים שחיים רק את התקופה הזאת ולא רואים אחורה וקדימה, הספר לא ייעלם. הוא לא יהפוך להיות לאלקטרוני.

כל ה[מכשור] האלקטרוני הוא טוב, כי דברים נעים, באים, הולכים, אבל דברים שקשורים לרוחניות הם צריכים להיות לפניך. הם לא יכולים להיות תלויים בשום דבר אחר חוץ ממך, ומשהו שנמצא לפניך. לא בחשמל ולא בשום דבר. זו גישה אחרת שאתה אוחז וזה הופך להיות שלך. לכן אני בעד זה שאנחנו נלמד מספרים, כמו שאתם עכשיו יושבים עם ספרים, למרות שדיברנו לא פעם על זה שאולי כדאי להביא לכל אחד איזה לפטופ וגמרנו עם זה. כשאני לפעמים נותן הרצאות באוניברסיטאות, אני רואה, כולם יושבים עם לפטופ וכך הם לומדים. וזה ברור שכך צריך להיות.

בחכמת הקבלה אין הרבה ספרים, ואת כל הספרים האלה אנחנו לומדים כדי להכניס אותם לתוכנו. לכן, "ספר, סופר, סיפור", כל הדברים הם יותר פנימיים. אני בעד ללמוד מספר מודפס.

תלמיד: כשאני נותן ספר מתנה, זה לא ספרי מקור, זה ספרים שאנחנו מוציאים מהשיעורים שלך ואנחנו עורכים אותם.

לא חשוב, אבל זה אותו נושא.

תלמיד: אני מעביר, מה אני בעצם מעביר כשאני נותן את המתנה הזאת?

אתה בזה נותן לאדם קשר עם הא-לוהות. אפילו שזה נכתב על ידינו, אבל זה קשר, כי הוא לא יכול בינתיים, מיד לאחוז בספר הזוהר, "תלמוד עשר הספירות", אפילו בכתבי רב"ש שיש בהם קושי אחר, של בהבנה, ויש קושי בהתחברות פנימית, רגשית, שתי צורות הקושי הזה, ב"מוחא וליבא" מה שנקרא, במוח ובלב, הן מאוד מקשות על המתחיל, ולכן אנחנו כותבים ספרים משלנו, שהם כמעבר בין מה שאדם רגיל למה שהוא צריך להגיע, כבר לספרי הקבלה האמיתיים.

ודאי שאנחנו לומדים לפי המקורות של בעל הסולם ורב"ש וספר הזוהר, אבל בשביל מתחילים אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לתת להם ספר. זה כמו שהולכים לבית ספר, לא נותנים לילדים מיד ספרים רציניים, אלא ספר עם ציור, עם כל מיני דברים, צבעים וכולי. ככה גם אנחנו.

לכן, אפילו הספרים שלנו שאנחנו כותבים אותם למתחילים כספרי עזר, כמשהו שנמצא כמעבר, רצוי שיילַמדו מצורה כתובה.

תלמיד: לקראת הכנס אנחנו יודעים שהספרים שלנו מתורגמים להרבה שפות, בעיקר בספרדית, אנגלית רוסית, מה שאתה אמרת עכשיו זה חולש על כל השפות או שזה רק בעברית?

לא, זה לא חשוב באיזו שפה, בשפת הקבלה יש ארבע שפות, זה לגמרי לא שייך לעשרות ומאות שפות שיש בעולם. ולכן לא חשוב באיזו שפה זה נכתב, אם מדובר על עניינים רוחניים, או שמביאים לרוחניות, רצוי ללמוד את זה מספר מודפס.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני נותן היום ספר ברוסית, או ספר באנגלית, או ספר בעברית במתנה, המסר שלי, מה שאני מעביר לבן אדם, הוא זהה?

צריכים לתת ספר שבאמת יקשור את האדם לרוחניות ושיהיה מודפס. זה מה שאני בטוח ומבין עד היום הזה. ואני בטוח שככה זה יקרה, כל מי שלומד חכמת הקבלה ובכלל, חכמת התורה, לומד את זה מספרים מודפסים. אי אפשר ללמוד את זה ממחשב. זה כלי שהוא רחוק מהנשמה. ונקווה שתצליח.

הקדמת פי חכם

"הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה"ז כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל". ברור לנו למה הוא צריך עוד פעם להתגלגל, כי הוא לא עשה מעצמו את החלק המתקון של נשמת אדם הראשון, ולכן ודאי שהנשמה שלו צריכה עדיין תיקון, והתיקון מתחיל מהעולם הזה, לכן צריך שוב להתגלגל עד לדרגה הנמוכה ביותר שכאן.

זאת אומרת, חייב כל אחד להגיע בסופו של דבר אחרי כל הגלגולים בחיים הגשמיים ולהיות מותקן במערכת אדם הראשון כחלק בלתי נפרד, כחלק, כמרכיב שם, לכן הוא חייב בכל זאת להתגלגל בגלגול כזה שיגיע ללימוד חכמת הקבלה כל אחד ואחד בכל מיני צורות. או שהוא ילמד את חכמת הקבלה בעצמו, או שהוא יעזור לזה בכל מיני צורות, אבל הוא חייב להיות בכל זאת כחלק במשהו, פעיל במערכת אדם הראשון.

שאלה: מדובר גם על ספרים מוקדמים יותר כמו גמרא ומשנה?

אנחנו מדברים על ספרים שמדברים אך ורק על ביצוע מה שנדרש מחכמת הקבלה, ושנכתבים בשפת הקבלה. שפת הגמרא, שפת ההלכה, שפת התנ"ך, כל השפות האלה ודאי שאנחנו גם יכולים ללמוד, אבל [השפות האלה] לא יכולות להיות כספרי הדרכה לדורנו, לתיקון הנשמה. אבל ללמוד כן, ודאי.

ואם אדם כבר מגיע להשגה כלשהי בחכמת הקבלה, אז הוא פותח את הספרים האלה ומתחיל לראות בהם גם אותם הצעדים שקרא עליהם בשפת הקבלה ושם הוא הבין, כי משם מדובר על המאמצים הפנימיים שלו, ברצונות, במחשבות, בכוונות, במעשים, מה שאין כן כשמדובר על זה בתורה או בכלל במקרא, הוא לא יכול להבין את זה בצורה שמביאה אותו למעשה.

שאלה: לימוד פנימיות התורה מתוך הספרים הישנים, או הצורות הקודמות, לא מספקת כדי להגיע לתיקון?

אתה לא תבין שאתה צריך לתקן את עצמך. זה היה לנשמות גבוהות מאוד פעם, מספיק. היום ודאי שלא. אנחנו רואים שמי שלומד, חוץ מחכמת הקבלה, חוץ משפת הקבלה, ספרים קדושים, אמנם כבודו כך, אבל לא מגיע לתיקון. לתיקון הנשמה לא מגיע. כי זה לא מספיק, הוא מסביר את זה הלאה, גם בהקדמה הזאת וגם בכל יתר הדברים. ולמה זה כתוב כך, שאם לא למד את חכמת הקבלה, זאת אומרת למד בשפת הקבלה, למד תיקון הנשמה, הוא חייב להתגלגל.

"וז"ל הזוהר "שיר השירים" בביאור הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו'", שפירשו חז"ל על הנשמה הבאה לפני כסא הכבוד לאחר פטירתו של אדם, שאומר לה הקב"ה "אם לא תדעי לך היפה בנשים"," זאת אומרת, כאילו הנשמה עולה לכיסא הכבוד, לבורא ושם שואלים אותה. "אע"ג שאנת יפה בנשים, וזכאה אנת בעובדין טבין יתיר ויאה מכל הנשמות, אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא, "צאי לך בעקבי הצאן","

זאת אומרת אם לא תיקנת את הכלים ולא קיבלת בהם איזה אור הממלא את הכלי לפי השתוות הצורה, שנקרא "גילית רזי תורה", אז אין המצב מספק, לא גמרת את התיקון שלך. אתה חייב לחזור ולהמשיך. "פוק לך מהכא ותוב לעלמא דין, "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי דאורייתא מפומייהו דרבנן עש"ה." (הקריין מקריא בתרגום לעברית: "צאי לך מכאן ושובי לעולם הזה וראי את גדיותייך על משכנות הרועים, שם תלכי אל בתי מדרשאות ותלמדי רזי דאורייתא מפיהם של חכמים עש"ה.")

ככה זה. לכן יש כאן חוקים ברורים ומוחלטים ואנחנו חייבים לקיים אותם. אין ברירה. רק בזמן שאנחנו כאן מתקיימים נותנים לנו כביכול בחירה חופשית לקיים, לא לקיים, אולי כן, אולי לא, ואז אנחנו לא מבינים שהדברים האלה הם רק כדי שאנחנו באמת נחליט נכון. אבל מבחינת הסיכום, התיקון חייב להתבצע במלואו, ואם לא, חייבים להמשיך אותו מגלגול לגלגול.

"וצריכים להבין דבריהם ז"ל בזה שנתלה שלימות האדם על לימוד חכמת האמת, ולכאורה מאי שאני משאר דברי תורה הנגלה, שלא מצאנו בשום מקום שיהיה חיוב על האדם להבין בכל המקצועות שבתורה ושלא יושלם בחסרון מקצוע אחד בתורה, ואדרבא אמרו ז"ל "שלא המדרש עיקר אלא המעשה", ועוד אמרו ז"ל "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים", וכהנה נמצא מאמרים רבים." אנחנו לא כל כך מבינים, קודם כל, מה נדרש. ושנית הם מדברים גם על חשיבות הלימוד, לא על חשיבות המעשה. "ובכדי להשיג עומק דבריהם ז"ל בהנ"ל, מחוייבים אנו מקודם להבין בטוב טעם ודעת מה שאיתא הרבה פעמים בזוהר ותיקונים אשר אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד הוא, ולכאורה הדברים מתמיהים מאד."

כתוב "ישר א-ל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". מה זה "אחד" אני לא יודע. ישראל זה כנראה עם ישראל, אני לא מבין מהו המושג הזה. אורייתא זו תורה, זה מה שכתוב, פירוש מה שכתוב, תוכן הכתוב, וקודשא בריך הוא, זה כוח עליון. איך יכול להיות, שלושת הדברים האלו כל כך שונים? ישראל זה אנשים, אורייתא זה משהו שכתוב, שנכתב ונמסר לבני האדם, והבורא, למה זה אחד? אלה שלוש דרגות, לגמרי הופעות שונות.

"וטרם אבא בביאור דבריהם אודיעך כלל גדול שגדרו לנו רבותינו ז"ל על כל השמות הקדושים והכינויים הנמצאים בספרים, אמרו ז"ל וזה לשונם הזהב: כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם. פירוש: נודע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, כמו דאיתא במאמר "פתח אליהו" בתחילת ה"תיקוני זוהר", אשר ע"כ בעצמות הבורא ית' וית' אפילו ההרהור אסור ואצ"ל הדיבור, וכל השמות שאנו מכנים אותו ית', אינם על בחי' עצמותו ית' אלא רק על אורותיו המתפשטים הימנו ית' לתחתונים. אפילו השם הקדוש "אין סוף" המובא בספרי הקבלה הוא ג"כ בחי' אור המתפשט מעצמותו ית', אלא כיון שגדר אורו ית' המתפשט מעצמותו להיות מושג לתחתונים בבחי' אין סוף, ע"כ נגדרהו בשם הזה, אבל אין הכוונה על עצמותו ית' דכיון דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל איך נגדרהו בשם ומלה,"

זאת אומרת, הוא מסביר לנו כאן שיש עצמותו, שאליו אנחנו לא מתייחסים בכלל. זה משהו שנעתק מאיתנו כמקור הקדום, וממנו מתפשט האור. גם את האור הזה אנחנו לא יודעים מה זה, משהו שמתפשט ממנו, השפעה שבאה מעצמותו. אבל המשהו שבא מעצמותו ומתלבש בנו, נותן לנו איזו הרגשה. להרגשה הזאת אנחנו קוראים אור. באיזה חוק זה מתפשט, לפי חוק השתוות הצורה. מה שאנחנו לומדים גם מפיזיקה, מכל מקום. בכל הטבע זה אותו חוק, חוק השתוות הצורה. אני חייב להיות באותן התכונות כמו משהו שאני רוצה להשיג. ואז לפי השתוות הצורה ביני לבין מה שאני רוצה להשיג, אני משיג. זה תמיד כך.

כמו שאנחנו מרגישים צבעים, צלילים, לא חשוב, בכל חמשת החושים שלנו, אנחנו משהו משיגים, זה לפי אותו חוק השתוות הצורה. יש לנו עוד חוש אחד לאותו האור העליון, להשפעה המיוחדת הזאת מהבורא, החוש הזה כאילו רדום בנו, אנחנו צריכים לפתוח אותו. ואנחנו פותחים אותו במידה שאנחנו עושים ממנו אותה תכונה כמו האור. אני לא יכול להרגיש את האור לפני שאני פותח את החוש, בהתאם להאור. איך אני אדע איך אני צריך לפתוח את החוש, איפה הוא אצלי, ואיך לפתוח אותו, כדי להרגיש את האור? לכן אנחנו נמצאים בהסתרה. ומה עוד נעשה?

באה חכמת הקבלה ומסבירה לי איך אתה צריך לפתוח את החוש הזה לגילוי האור, לגילוי האור העליון, לגילוי ההשפעה, עוד השפעה מיוחדת מהבורא, בנוסף לראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, בנוסף לזה עוד חוש, חוש השישי.

"וכל מתחיל להשכיל בחכמת האמת מחויב להעלות על דעתו כלל גדול הנ"ל, טרם כל עיון בספר קבלה, אשר בעצמותו ית' אפילו הרהור אסור דלית מחשבה תפיסה ביה כלל,"

מפני שהמחשבה לא תופסת, אז איזה הרהור יכול להיות? מכל שכן דיבורים ודיונים.

"ואיך נאמר בו ח"ו שם ומלה שהיא מורה השגה. משא"כ, בהארותיו ית', המתפשטין הימנו ית', שהם כל השמות הקדושים והכינויים המובאים בספרים, אדרבה מצוה גדולה לדרוש ולחקור, והוא חיוב גמור בהחלט על כל אדם מישראל, ללמוד ולהבין רזין דאורייתא וכל דרכי השפעותיו ית' לתחתונים, שהם עיקר חכמת האמת ושכר הנשמות לעתיד לבא."

יש לנו חיוב להשיג את כול האור שמתפשט מהבורא אלינו, לפי חוק השתוות הצורה, ובזה למלאות את הכלי הזה, את החוש החדש הזה שאנחנו מפתחים. החוש הזה נקרא נשמה, והמילוי שלו נקרא אור של נשמה.

"ואיתא במדרשי חז"ל ובזוהר ותיקונים בכ"מ, אשר כל העולמות העליונים וכל הספירות הקדושות דה' עולמות א"ק ואבי"ע בכמותם ואיכותם, כל זה הוכן מכל מראש רק להשלמות בני ישראל, כי נשמת איש הישראלי היא חלק אלוקי ממעל, ו"סוף מעשה במחשבה תחילה"," איש ישראלי נקרא שיש לו ישר א-ל, נטייה להשגת הבורא. ולכן הוא שייך לאותה נשמה כללית שמשתוקקת לבורא. "שעלה ברצונו הפשוט להנות לנשמות בדרך שכר טרחתם חלף עבודתם, אשר לסיבה זו התפשטה לפניו כל המציאות בדרך השתלשלות עילה ועלול זו מזו, בירידת המדרגות דרך העולמות א"ק ואבי"ע עד שלסופם הוציאו ב' בחי' מלובשות זו בתוך זו, דהיינו נשמה מגנזי מרומים מתפשטת ומתלבשת בגוף גשמי." יש רצון לקבל. אבל כשהוא מצטייד בכוונה על מנת להשפיע הוא מתחיל לקבל, רשאי לקבל, יכול, מסוגל לקבל בתוכו משהו שנמשך לו מעצמותו, שזה נקרא המילוי שלו, האור העליון. "וכמו שמהות המציאות התפשט עד הדיוטא התחתונה שהוא גוף הגשמי בעל נשמה, כמו כן נעשה ההשתלשלות בדרך עילה ועלול בבחי' מהות קיום של המציאות הנ"ל שהוא דרכי השפעותיו המשתלשלין דרך המדרגות, באופן שאור העליון גבוה מעל גבוה יהיה סופו להתפשט ולבא להנשמה המלובשת בגוף הגשמי בעוה"ז, כמ"ש "ומלאה הארץ דעה את הויה ולא ילמדו עוד איש את חבירו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי למגדולם ועד קטנם" והבן."

בסופו של דבר, כולם חייבים להשיג את כול האור העליון המתפשט מעצמותו אלינו, וכך למלאות את הכלי שאנחנו נרכיב, נקיים אותו. ובזה יהיה גמר התיקון וסוף של המעשה.

שאלה: כשבעל הסולם אומר שהוא "מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעולם הזה, כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת." ואז פתאום הוא אומר למטה "ואדרבא אמרו ז"ל "שלא המדרש עיקר אלא המעשה". מה זה המעשה בחכמת הקבלה?

המעשה זה פעולה בעל מנת להשפיע. דרך פעולת השפעה לזולת מגיעים לפעולת השפעה לבורא. ובאמת אין הבדל כל כך. אלא מתחילים מהזולת וממשיכים לבורא. מוסיפים עוד דרגה אחת בכוונה.

תלמיד: מדרש זה לימוד, לימוד חכמת הקבלה.

מדרש זה נקרא שדורשים את מטרת הבריאה.

תלמיד: זה לא העיקר בכלל, אז מה המעשה?

שלדרוש את התיקונים אפשר רק במעשה. אתה מתחיל את העבודה, והבורא מסיים אותה וממלא אותך.

שאלה: למה הנשמה מתגלגלת מיהודי ליהודי, כשלמעשה כל העולם זה כלי אחד, ולמה הגלגול הוא רק אצל יהודי? זה מה שכתוב בפסוק הראשון

זאת שאלה, באמת, שנובעת כבר מחלוקה שנעשתה בבבל. ואנחנו חייבים לראות שישנן באותן הנשמות שהיו בבבל, חלק שהתחברו לאברהם, שהרגישו יחס למטרת הבריאה, ואלו שלא הרגישו. אבל כולן חייבות. לכן, למרות שאברהם נתן כרוז לכולם, למי שהתחבר אליו הוא קרא יהודים, מהמילה איחודים, שמתחברים, וגם שיש להם ייחוד, יחס לבורא. ומאז מתלבשים אותם הניצוצין באלו שהם יוצאי בבל, מה שנקרא. זה דבר אחד.

דבר שני, מיציאת מצריים והלאה, ואנחנו רואים מהמקרא שגם לפני זה, הצטרפו לעם ישראל הרבה מאוד אנשים שלא מה שנקרא מזרע אברהם, מאותה קבוצת אברהם. מה זה נקרא זרע? מאותה דרך, כי לאברהם היו רק את יצחק וישמעאל. אז הצטרפו הרבה. ממלכות ישראל, מבית דוד, איך הוא קם? ובכלל. וגם כתוב במקורות, ויש לנו ממסירה כזו, שהמון אנשים באו מכל מיני עמים סביב ישראל, הצטרפו וקיבלו את חכמת הקבלה כחכמת החיים. כך היה עד חורבן בית המקדש. גם הפילוסופיה התחילה משם, וכן הלאה.

מה שאין כן אחרי שנחרב בית השני, ישראל כבר יצאו לגלות כדי לצרף אליהם נשמות הגויים. כתוצאה מכך, כעבור שנים ודאי, מתחילה להיות גם בין אומות העולם נטייה לזה, ובמיוחד בימינו. והם גם נקראים ישראל לפי הרוחניות, ישר א‑ל. לכן אין כאן שום הבדל. כלפי הרוחניות אנחנו לא סופרים לפי אמא יהודייה, שזו בכלל שאלה, אלא לפי הנטייה שבלב, האם ישר א-ל נמצא בזה או לא. ככה זה, עד היום הזה.

תלמיד: יש לנו הודעה משמחת אחת ובקשה. לפני שבוע אמרת בשיעור שקבוצת אוסטרליה תהיה מסוגלת להתאסף פיזית בכנס כנראה רק בגמר התיקון. כנראה שאנחנו חיים בזמנים של גמר התיקון, כי החברים סיכמו ביניהם, ושמונה חברים מתאספים פיזית בסידני לכנס, ויהיו איתנו שם כל הזמן.

זה יפה.

תלמיד: הבקשה השנייה, יש לנו עוד שבוע עד לכנס, ובכל הכלי העולמי נותרה רק נקודה אחת שעוד לא כבשנו, וזה הכלי הפרנקופוני. אנחנו ניסינו בכל דרך לחשוב עליהם, להשפיע עליהם, אבל בלי התכללות של כל החברים בכל העולם, אי אפשר לאסוף את כל דוברי הצרפתית יחד למקום פיזי אחד. בואו נשתדל להשפיע להם, להתפלל עליהם, לבקש מהם, לתת להם מוטיבציה. לעשות את כל מה שרק אפשר כדי שנראה את כל החברים האלה פיזית בכנס ביחד, את כל דוברי הצרפתית, אולי באפריקה, אולי בצרפת, או בכל מקום אחר. בואו נעשה את זה יחד.

מאוד מקווה שגם אליהם זה יגיע.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-12_lesson_bs-akdama-pi-hacham_n1_p2_yjcOCQIi