שיעור בוקר 18.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 169, פתיחה לחכמת הקבלה

אותיות ל' – ל"ג

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 169, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ל', כותרת "הזדככות המסך לאצילות פרצוף".

הזדככות המסך לאצילות פרצוף

אות ל'

"בכדי להבין ענין השתלשלות המדרגות בה' שיעורי קומה זה למטה מזה שנתבאר בה' פרצופין דא"ק לעיל, וכן בכל המדרגות המתבארים בה"פ של כל עולם ועולם מד' העולמות אבי"ע עד המלכות דעשיה, צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף הנוהג בכל פרצוף מפרצופי א"ק ועולם הנקודים ובעולם התיקון".

מה אנחנו צריכים להבין עכשיו? זה כמו שהיו לנו ד' בחינות דאור ישר (ראו שרטוט מס' 1), שהאור בא ובנה את הרצון והכניס לתוך הרצון את עצמו, הרצון בזה הסתובב ורצה להיות המשפיע, הפוך מהאור. יש לנו את בחינת חכמה, בחינה א', אחריה בחינה ב', בחינת בינה שהיא הפוכה, בחינה ב' מולידה את בחינה ג', שהיא חצי ככה וחצי ככה, חצי השפעה וחצי קבלה, ואז היא מחליטה שהיא רוצה להיות רק בחינת הקבלה, בחינה ד'.

בחינה ד' אחר כך עושה צמצום א', ואחר כך היא מחליטה שהיא עושה מסך ועל ידי המסך היא הופכת את עצמה להשפעה, לדומה לבורא. ואז היא מתנהגת כך שמגיע האור העליון שהיא דוחה אותו, את האור העליון, ועושה חשבון כמה היא יכולה לקבל על מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 1). באותו חלק היא מקבלת, ובחלק שהיא לא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע היא לא מקבלת, הוא נשאר ריק, אין כאן שום דבר (ראו X בשרטוט מס' 1), וכך בחינה ד' הזאת מתקיימת, זאת אומרת היא מגיעה למצב כזה (ראו חץ שיוצא מבחינה ד' בשרטוט מס' 1). ואחר כך, אנחנו נלמד, איך אחרי שהיא קיבלה המסך מזדכך ויורד לדרגה פחותה יותר ובונה את הפרצוף הבא הדומה לפרצוף הקודם ומקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע, וזה הפרצוף השני, וכאלו יש חמישה פרצופים. את זה בעל הסולם רוצה להסביר לנו.

אני מבין שיש כאן המון שאלות, אבל אנחנו צריכים ללמוד את הסכמה הכללית ואתם צריכים מדי פעם להיכנס ולראות את כל השיעורים שלנו ב"פתיחה לחכמת הקבלה". הם כבר נמצאים שם?

קריין: כן. הכול נמצא בקבלה מדיה, נשלח לכולם, זה מופיע מסודר, מאורגן.

יופי, תשלחו לי גם.

בזה אנחנו נמצאים, ועכשיו אנחנו לומדים איך הפרצוף הראשון שנוצר כאן, ממשיך את דרכו. זאת אומרת, מה חסר. הוא קיבל חלק ויותר לא יכול לקבל, אז מה קורה לו הלאה, למה הוא פתאום מוליד את הפרצוף הבא וכך פרצופים פרצופים עד שבסוף מקבלים 100% בעל מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 1). שהכלי בסוף מקבל את כל האור בתוכו בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, הוא מצידו משפיע לבורא בחזרה כמו שהבורא משפיע לו.

בבחינה ד' מלכות עשתה צמצום והיא לא יכולה לעשות יותר שום דבר, אבל על ידי כל מיני פעולות כאלו היא מגיעה למצב שאותה המלכות היא מקבלת את כל האור שיש בה ובזה היא משפיעה. לא שהיא מקבלת, הקבלה שלה הופכת להיות השפעה. לכן כל העסק שלנו נקרא "חכמת הקבלה", איך אנחנו מקבלים ועל ידי הקבלה הזאת אנחנו דווקא משפיעים בחזרה, איך זה קורה.

זו בעצם העבודה שלנו, להבין וגם ליישם. אני קצת מפחד להתחיל לשמוע שאלות, כי הן יהיו מכל מיני כיוונים, ולכן אנחנו נמשיך הלאה, אות ל"א.

שרטוט מס' 1

אות ל"א

"והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא"ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא"ק ה"ס אור א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות, נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף, כנ"ל אות כ"ה.

אמנם המשכה זו שבפרצוף א"ק מא"ס ב"ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף, הן מבחינת מלמעלה למטה, כי אורו נפסק על הנקודה דעוה"ז, שה"ס מלכות המסיימת בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי כמו שיש ע"ס ממעלה למטה כח"ב תו"מ והמלכות מסיימת את הא"ק מלמטה, כן יש ע"ס כח"ב תו"מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ, אשר בערך הזה נבחן פרצוף א"ק כלפי א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנצטמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. והנה שיעור האור שנתקבל בא"ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי. וכל ההפרש הגדול הזה שבין האו"פ שבא"ק ובין אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או"מ מסביב פרצוף א"ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף."

מה קורה לנו כאן? אור אין סוף נכנס לבחינה ד' ומילא אותה עד הסוף (ראו שרטוט מס' 2). לכן בחינה ד' הזאת נקראת "מלכות דאין סוף", שהיא מקבלת את כל האין סוף בתוכה ללא שום הגבלה. מתוך זה שהיא מרגישה שהיא מקבלת, כי היא מקבלת חוץ מהתענוג של האור גם את תכונת האור, אז היא מרגישה שהיא המקבלת ושהיא הפוכה מהאור עצמו שהוא המשפיע, והפער הזה מביא לה בושה. זה הכוח השלילי הגדול ביותר שיכול להיות במציאות, שהנברא מרגיש את עצמו שהוא הפוך מהבורא. ואז זה מביא אותה לצמצום, שמפסיקה לקבל.

אבל בזה שמפסיקה לקבל היא לא פותרת את הבעיה, כי בזה שהיא מפסיקה לקבל היא כאילו דוחה את הבורא ואומרת, "מפני שאני מתביישת אני לא אקבל ממך". זאת אומרת, זה סך הכול רצון לקבל עוד יותר גדול ממה שהיה קודם. היא בזה לא פתרה שום בעיה, היא רק הפסיקה להתבייש מתוך זה שהיא מקבלת ונהנית, וכשהייתה מקבלת ונהנית זה היה בהכרח, מצד הבורא שמגיע ממעלה למטה. אבל כשהיא עשתה צמצום, זה כבר ממנה, ולכן בזה היא לא עשתה שום תיקון.

ומה היא חושבת אז? אני יכולה לעשות כך שעל ידי הדחייה שלי, שאני מתפטרת מהבושה, אני עכשיו יכולה לקבל, כי הקבלה שלי תהיה לא שאני מקבלת לתענוג שלי אלא כדי לתת תענוג לבעל הבית. כאן אפשר לדבר הרבה אבל אתם תוסיפו, אבל סך הכול לכן היא עוברת ללקבל על מנת להשפיע. שהיא ממשיכה את האור העליון, ואז היא מחלקת את עצמה לכמה שמסוגלת לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא "תוך", ואיפה שלא יכולה לקבל זה נקרא "סוף", ואז למעלה, איפה שהיא חושבת, זה נקרא "ראש", והמקום איפה שהיא חושבת, עושה חשבון, זה ה"פה". "טבור" זה המקום איפה שהיא מפסיקה לקבל על מנת להשפיע, ו"סיום" זה איפה שהיא מסיימת לגמרי את קבלת האור, וכל זה נקרא "פרצוף", שזה קבלת האור בעל מנת להשפיע בצורה שלמה כמה שמסוגל (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

מה בעל הסולם מוסיף כאן? הוא מוסיף למה זה נקרא קו דק מאוד. שלפני שהאור היה ממלא את כל המלכות דאין סוף, אנחנו מציירים את זה בצורת העיגול. למה? כי האור כולו נכנס לתוך המלכות ומילא אותה. מה שאין כן אחר כך היה צמצום והאור נכנס לתוך המלכות והתפשט בתוך המלכות כקו דק, זה נקרא קו (ראו שרטוט מס' 3).

למה? בעל הסולם מסביר לנו, שיש עניין של התכללות הספירות. שכמו שיש לנו עשר ספירות מלמעלה למטה, יש לנו גם עשר ספירות מפנימה החוצה. ואז יוצא שיש לנו כזה מבנה של התכללות הספירות, ולכן הספירות מלמעלה למטה זה נקרא כתר, חכמה, בינה תפארת ומלכות. ומבפנים החוצה יש לנו גם כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות, אבל הם נקראים בצורה של מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור. כך הם נקראים, אבל גם זה עשר ספירות.

ולכן הקו הזה הוא קו דק, הוא מוגבל, יש כאן סך הכול בהתכללות הספירות מספר מוגבל של הבחנות, ולכן האור שנכנס ורוצה למלאות את כל עולם אין סוף, הוא לא יכול למלאות אותו אלא רק בקו דק. וככה זה עד גמר התיקון, שכל האור נכנס וממלא את חלל אין סוף רק במקצת, עד גמר התיקון. ובגמר התיקון האור ממלא דרך הקו הזה כבר את כל החלל, כל עולם אין סוף.

זה מה שאומרים המקובלים.

שרטוט מס' 3

שאלה: עד כמה שהבנתי כשבחינה ד' קיבלה את ההחלטה עוד לא היה לה ראש, לכן ההחלטה הייתה רגשית, מצד הרגש, כי הראש הופיע רק בגלגלתא כתוצאה מהאור חוזר.

היא עושה צמצום ואחר כך מחליטה שהיא הולכת לקבל בעל מנת להשפיע ובזה היא בונה את הראש דגלגלתא.

שאלה: האור המקיף זה האור שלא נכנס לתוך הפרצוף, זה נכון?

כן.

תלמיד: יוצא שקו דק זה רק אותו חלק האור שנכנס לתוך הפרצוף?

הקו הזה (ראו "קו" בתוך העיגול בשרטוט מס' 3) זה כל העולמות, כולל העולם שלנו. כל העולמות, כל הפרצופים, הכול נמצא בתוך הקו הזה בלבד. ומה שיש סביב הקו הזה, זה החלל שעוד לא התמלא באין סוף ויתמלא רק בגמר התיקון. זאת אומרת, עד גמר התיקון כמה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים קצת מאוד, רק קו דק בלבד. אין לנו מסך, אין לנו כוח לקבל בעל מנת להשפיע את כל האור אין סוף.

שאלה: למה שיהיה קו דק?

מפני שהוא מוגבל. אין מסך, אין מסך גדול אז הוא מוגבל, גם מלמעלה למטה, גם מבפנים החוצה. כי זו התכללות הספירות, הן נכללות זו מזו. כמה שלא מסוגל לקבל בגובה, ככה לא מסוגל לקבל ברוחב.

שאלה: אתה יכול להסביר את ההבדל בין שני הצירים, בין ההתפשטות וההגבלה מלמעלה למטה ולצד? לא הבנתי מה זה אומר התכללות הספירות.

מלמעלה למטה זה ברור שזה על ידי המסך, כמה שהוא יכול בחזרה להחזיר לבורא. אבל כדי להחזיר לבורא הוא צריך להשתמש בכל התכונות שלו, ולכן יש כאן התכללות התכונות, התכללות הספירות. ולכן כמו שיש מלמעלה למטה עשר ספירות, כך יש מבפנים החוצה עשר ספירות. כי אי אפשר בלי זה שיהיה נפח בתוך הכלי.

תלמיד: אני לא מבין. אפשר היה להיות גם שלושה צירים, מה ההבדל בין שניהם?

איזה שלושה צירים?

תלמיד: אני מנסה להבין מה זה נפח, למה אתה מתכוון במילה הזאת?

מבפנים החוצה יש לך גם כן עשר ספירות.

תלמיד: זה מה שאני שואל, מה ההבדל בין עשר הספירות מבפנים החוצה לעשר ספירות מלמעלה למטה, אני לא מבין את זה.

כי עשר ספירות מלמעלה למטה הן הספירות שהן נבנות על ידי העביות שלהן כלפי האור העליון, עשר ולא תשע ולא אחת עשרה. ומבפנים החוצה זה על ידי התכללות ביניהן, שכל ספירה היא צריכה להיות גם קשורה לחברתה, נכללת מחברתה, לכן יש לנו גם ספירות מבפנים החוצה. אתה יכול לפתוח תע"ס ולקרוא.

שאלה: מה ההבדל בין העיגול ובין קו דק. כי העיגול זה הכלים שהתמלאו בבת אחת והקו זה כלים שמתמלאים זה אחר זה.

נכון. זה ההבדל. שעיגול זה ללא הגבלה, זה איך שהאור העליון ממלא את הכלי שהוא ברא. וקו דק זה כבר תגובת הכלי לבורא, לאור, שיכול להתקיים רק בצורה כזאת, יש לו תגובה מאוד מוגבלת לפי המסך שבו.

תלמיד: האם הקו הישר יהפוך לעיגול בהמשך?

אני לא אוהב את הספקולציות האלה, אנחנו לומדים מה שכתוב. קו הופך להיות לעיגול וכן הלאה, עוד תגיד משולש ועוד משהו. חברים, אתם יודעים איך לומדים או לא? מה שכתוב זה מה שאנחנו לומדים. אתם רוצים קצת יותר? בבקשה, קחו תלמוד עשר הספירות ותתחילו ללמוד. בקורס שלנו אנחנו לא לומדים יותר. וחוץ מזה כל אחד יכול להוציא מהשכל שלו כל דבר שבא לו, אני לא מסוגל כך ללמוד, לא לומדים בצורה כזאת. מה שכתוב, אנחנו לומדים קודם כל את זה, שזה קיים ואת זה אנחנו צריכים לדעת. אחרי זה, שכבר נבין, אנחנו לא נשאל שאלות מטופשות אלא לעניין. ובינתיים כל השאלות האלה כמו למה זה לא הופך להיות למשולש, בטח שכל אחד יכול לשאול דברים כאלה.

שאלה: סוף הגלגלתא נמצא בתוך הקו?

גלגלתא זה בתוך הקו. וסוף גלגלתא זה במרכז העיגול.

תלמיד: והחלל מחוץ לקו?

החלל שסביב הקו הוא עדיין חלל ריק והוא מתמלא עם האור המקיף. מקיף, שעוקף, שיוצא מחוצה לגלגלתא מפני שגלגלתא לא קיבלה בפנים, לא יכולה לקבל בפנים.

שאלה: אחרי עשר הספירות מלמעלה למטה ואחרי עשר הספירות מפנים החוצה אז מגיע הקו הדק?

קו דק הוא נבנה מכל הפרצופים שהתפשטו אחרי צמצום א'. כל העולמות נמצאים בתוך הקו הדק, כול מה שאתה יכול לתאר לעצמך הכול נמצא בתוך קו דק.

שאלה: אם אני מסתכל על התרשים מלמעלה למטה (ראו שרטוט מס' קודם) זה כעקרון יכול לייצג לי את קו הגובה של כל עולם אין סוף, ואז זה מתפתח בצורת עיגולים עיגולים לכל האור שמתפשט?

כן.

תלמיד: אז זו ההסתכלות מהגובה כלפי פנימה לכל העולמות.

כן.

תלמיד: שאלתי כדי להבין.

אתם מבינים שכולכם רוצים לרוץ קדימה ולכיוונים שונים. בעיה לי. מה לעשות.

קריין: עמ' 169 אות ל"ב.

אות ל"ב

"ונתבאר היטב סוד האו"מ דא"ק שלגדלו אין קץ ותכלית. אמנם אין הכונה, שא"ס ב"ה הממלא את כל המציאות הוא עצמו הוא בבחינת או"מ לא"ק, אלא הכונה היא, שבעת שנעשה הזווג דהכאה על המלכות דראש א"ק, אשר א"ס הכה במסך אשר שם, שפירושו שרצה להתלבש בבחי"ד דא"ק כמו מטרם הצמצום, אלא המסך שבמלכות דראש א"ק הכה בו, שפירושו שעיכב עליו מלהתפשט בבחי"ד, והחזירו לאחוריו, כנ"ל אות י"ד, שבאמת האו"ח הזה שיצא ע"י החזרת האור לאחוריו נעשה ג"כ בחינת כלים להלבשת אור העליון, כנ"ל, אמנם יש הפרש גדול מאוד בין קבלת הבחי"ד שמטרם הצמצום ובין קבלת האור חוזר שלאחר הצמצום, שהרי לא הלביש אלא בחינת קו דק בראש וסוף כנ"ל, אשר כל זה פעל המסך בסבת הכאתו על אור העליון, הנה זה השיעור שנדחה מא"ק בסבת המסך, כלומר כל אותו השיעור שאור העליון מא"ס ב"ה רצה להתלבש בבחי"ד לולא המסך שעיכב עליו, הוא הנעשה לאו"מ מסביב הא"ק, והטעם הוא כי אין שינוי והעדר ברוחני, וכיון שאור א"ס נמשך להא"ק להתלבש בבחי"ד, הרי זה צריך להתקיים כן, לכן אע"פ שעתה עיכב עליו המסך והחזירו לאחוריו, עכ"ז, אין זה סותר להמשכת א"ס ח"ו, אלא אדרבא הוא מקיים אותו, רק באופן אחר, והיינו ע"י ריבוי הזווגים בה' העולמות א"ק ואבי"ע, עד לגמר התיקון, שתהיה הבחי"ד מתוקנת על ידיהם בכל שלימותה, ואז א"ס יתלבש בה כבתחילה. הרי שלא נעשה שום שינוי והעדר ע"י הכאת המסך באור העליון. וזה סוד מ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה [א"ס לא משרה יחודו עליו, עד שלא נותנים לו בת זוגו]. ובינתים, כלומר עד הזמן ההוא, נבחן שאור א"ס הזה נעשה לאו"מ, שפירשו שעומד להתלבש בו לאחר מכן, ועתה הוא מסבב ומאיר עליו רק מבחוץ בהארה מסוימת, שהארה זו מסגלתו להתפשט באותם החוקים הראוים להביאהו לקבל האו"מ הזה בהשיעור שא"ס ב"ה נמשך אליו בתחילה."

הוא רוצה להגיד, שאותה המלכות דאין סוף שקיבלה את כל אור אין סוף, היא אחר כך הצטמצמה, נעשה בה צמצום, והחליטה לקבל על ידי המסך רק בעל מנת להשפיע. היא עכשיו מקבלת בעל מנת להשפיע בפרצוף ראשון, שני, שלישי וככה עד הסוף עד שמקבלת 100%. היא בכל זאת מקבלת כול מה שקיבלה במלכות דאין סוף, אבל זה על ידי הרבה מאוד זיווגים, על ידי הרבה מאוד פעולות דיסקרטיות כאלה, בדידות.

זה בעצם הפתרון, שבמקום לקבל בבת אחת כמו שזה בא מהבורא ללא שום חשבון, התחתון צריך לעשות חשבונות, הוא צריך להתנגד, לבנות מסך, את היחס שלו לבורא, לבדוק האם הוא עושה נכון או לא נכון, ועל ידי הפעולות שיש ביניהן גם טעויות והוא לומד מהן, עד שהוא מתגלגל ומתגלגל ומגיע ל-100% קבלת האור על מנת להשפיע.

כל העולמות הם בדרך וגם אדם הראשון, מבנה מיוחד, שהוא דווקא המקבל ובונה מעצמו את התיקונים אחרי שקיבל על מנת לקבל, טעה בחשבון שלו, ועל ידי הטעות הוא כבר מבין במה לטעות ואיך לא לטעות. ואז מגיע בסופו של דבר לזה שמקבל את כל האור מהבורא בעל מנת להשפיע כמו שהבורא חשב מלכתחילה לעשות. רק בדרך יש כאן אדם שמבין, מרגיש, מקבל את תכלית הבריאה על עצמו ומבצע. זה כל התהליך שאנחנו כאן לומדים.

מה נשתנה? נשתנה שבמקום בחינה ד' שקיבלה במלכות דאין סוף הכול בבת אחת מלמעלה למטה, עכשיו היא בונה את עצמה בחזרה, איך היא יכולה ללא בושה לקבל בעל מנת להשפיע, לעשות לבורא. ואז היא מבינה שהיא יכולה לקבל רק מקצת ועוד קצת ועוד קצת, וככה במידות קטנות קטנות קטנות היא מגיעה ל-100%. זה בעצם מה שכתוב.

שאלה: יש לנו בעצם את המלכות דאין סוף מבחינה ד'. אחרי זה אפשר לתאר איפה כל דבר נמצא על השרטוט של העיגול? זאת אומרת הקו הזה האם הוא מכיל את כל האור אין סוף או מה הסוף בתוך הקו הזה?

יש לך עיגולים של עולם א"ק, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, יש לך כל את העיגולים האלה. חמישה עולמות, חמישה עיגולים שבהם קו אין סוף, זה מה שיש לנו מלמעלה למטה (ראו שרטוט מס' 4). ואז מתחילה העבודה ממטה למעלה.

אם אנחנו מדברים על עולם אדם קדמון, בירוק ציירתי את עולם אדם קדמון. אומנם הוא מגיע עד אין סוף אבל זה איפה שהוא מקבל. ואז הוא ממלא את עיגול הא"ק, השני ממלא עיגול דאצילות, והלאה עיגול דבריאה, יציאה, עשייה. ככה זה. אבל נלמד את זה.

שרטוט מס' 4

אות ל"ג

"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות. כי בהיות ב' האורות הללו הפוכים זה מזה, וקשורים יחד שניהם במסך שבמלכות דראש א"ק, ע"כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א"ק, דהיינו במסך שבמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא"ק ע"י האו"ח שהעלה (כנ"ל אות יד.) הנה הוא ג"כ הסבה ליציאת האו"מ דא"ק, כי מחמת שעיכב על אור א"ס מלהתלבש בבחי"ד, יצא האור לחוץ בבחינת או"מ, דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו"פ."

(ראו שרטוט מס' 5) מגיע אור ישר הוא נתקע במסך, המסך לא רוצה לקבל אותו, אחרת זה יהיה על מנת לקבל, הוא דוחה אותו כולו, מחזיר לבעל הבית כאילו לא רוצה. אחר כך הוא עושה חשבון כמה שיכול כן לקבל לטובת בעל הבית, ואת החלק הזה מה שיכול לקבל לטובת בעל הבית, הוא כן מקבל בתוכו. ואז יוצא שיש לנו חלק מהפרצוף שהוא קיבל, החלק שקיבל נקרא "אור פנימי", כי קיבל אותו פנימה. יש למעלה אור חוזר, אבל יש גם אור חוזר המלביש את האור ישר, והאור חוזר הזה המלביש את האור ישר הוא עם האור ישר שנכנס לתוך של הכלי, הוא הופך להיות לאור פנימי. בוא נגיד כך, אור חוזר פחות אור חוזר המלביש, הוא הופך להיות לאור מקיף. הוא נשאר מבחוץ, והוא לוחץ על המסך שעומד בטבור. זה נקרא "אור מקיף".

שרטוט מס' 5

תלמיד: מה זה האור המחזיר שמתלבש באור הפנימי?

אני חוזר על הכול (ראו שרטוט מס' 5). אור ישר זה אור שמגיע לרצון לקבל ורוצה להיכנס לרצון לקבל, אבל יש מסך, הוא דוחה אותו בחזרה כולו, אומר לבעל הבית אני לא רוצה לקבל כלום, אני לא רוצה להיות המקבל. אחר כך הוא עושה חשבון כמה יכול לקבל מהבעל הבית כדי להשפיע לו תענוג, עושה חשבון על ידי המסך ומקבל. אותו חלק שהחליט לקבל בעל מנת להשפיע לבעל הבית, הוא נקרא "תוך הפרצוף". ואז יש לנו ראש ותוך, והחלק שלא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, נקרא "סוף". מה זאת אומרת? הוא לא מסוגל לקבל על מנת להשפיע, הוא רק דוחה, רק דוחה מטבור עד הסיום.

תלמיד: אני צריך להשתדל לפעול כך ולעשות את זה, עם כל מחשבה ורצון שמגיעים אלי?

כן. כל דבר ודבר שאנחנו עושים ברוחניות, אנחנו צריכים כך לעשות כלפי הבורא. איפה אנחנו עושים את זה? בקשר שלנו בתוך הקבוצה. אז יש לנו ראש, תוך, סוף, זה הכול מה שאנחנו בונים מקבוצה.

תלמיד: כשאני משתדל לעשות פעולת השפעה לבורא, זאת אומרת לבנות את האור החוזר, איפה המפגש של האור הישר עם האור החוזר? יש איזה נקודה שבה הם נפגשים?

אור ישר ואור חוזר. אור חוזר המלביש על אור הישר. על כוונת הבורא ליהנות לי, אני מלביש על זה כוונה שלי ליהנות לו.

תלמיד: וזה קורה בראש, כן?

ודאי שזה קורה בראש, מפני שאני שם מחליט מה שאני עושה, ורק אחרי ההחלטה אני מבצע את זה ברצון. זה נקרא ב"גוף". וכך זה תמיד ברוחניות, קודם החלטה אחר כך פעולה.

שאלה: רב, תגיד בבקשה, המסך בבחינה ד', זה התוצאה של עבודת הכלי או תוצאה של עבודת האור? וכל המסכים שהגיעו אחרי זה בפרצוף, מה ההבדל ביניהם?

אור שפועל על הרצון הוא מזמין מהרצון כל אלו הפעלות, כולל מסך. צמצום, מסך, אור חוזר הכול פועל האור, ובזה שפועל על הרצון, אז הרצון כך מגיב. וגם בכל היתר המסכים האור עובד, בכל יתר הפעולות האור עובד, וכך הוא מבצע את כל הפעולות. הכול עושה האור, אין כאן שום דבר בינתיים שעושה הכלי מעצמו. אומנם שכך אנחנו מדברים, אבל אין כאן עדיין שום פעולת הכלי, אלא רק תגובה הכרחית, אוטומטית על פעולת האור עליו.

תלמיד: בבחינה ד' הכלי הרי נהיה נבדל מהאור.

אני אמרתי, את כל היתר תלמד ממה שכתוב שם בפתיחות. שישלחו גם לך או [איפה] שכבר נמצאים.

קריין: נמצאים בקבלה מדיה. יש שם סדרות שלמות של פתיחה לחכמת הקבלה. זה גם נשלח לכולם, ונשלח לכולם שוב.

אני לא יכול לעמוד כאן על כל השאלות, כי אנחנו נמשיך את זה עשר שנים ולא נגמור. אתם מבינים, אני חייב להגביל אתכם. אתם שואלים שאלות יפות, אני לא אומר שלא. כל שאלה היא שאלה, אבל מה עליי לעשות?

שאלה: מה ההבדל בין הכאה לבין ביטוש גם בעבודה שלנו, וגם כאן בפתיחה?

הכאה זה אור חוזר ומסך, ביטוש זה אור מקיף ואור פנימי בין שני האורות. כך הם נקראים.

שאלה: האם ההתקדמות בקו תלויה קודם כל בעשר ספירות שברוחב?

הם קשורים זה לזה, זה אותו פרצוף. אי אפשר לעשות פעולה באורך בלי פעולה לרוחב, אי אפשר, זה אותו פרצוף. זה רק התכללות הספירות מלמעלה למטה ומבפנים החוצה, אבל אתה לא יכול.. בוא נגיד ככה, (ראו שרטוט מס' 6) האור נכנס, הוא נכנס לתוך הרצון, כמה שהוא נכנס פנימה לתוך הרצון הוא צריך גם לבנות, למלאות את כל התכונות בהתכללות.

נגיד הוא נכנס לבחינה הראשונה בתוך הרצון, כבר היא כוללת בתוכה עשירייה, עשר ספירות, אז הוא חייב למלאות אותם. הוא נכנס לשנייה, גם כן חייב למלאות אותם ברוחב. רוחב זה המבנה הטבעי, כי לא יכול להיות לא תשע ולא אחד עשרה, אלא עשר ספירות חייבות להיות בכל נברא.

שרטוט מס' 6

קריין: יש כמה דברים לגבי "פתיחה לחוכמת הקבלה". מעדכנים שכל יום משעה אחת וחצי עד שתיים וחצי יש שיעור מוקלט של פתיחה שאפשר להצטרף על בסיס יומי, ולעבור את כל הפתיחה.

זה חדש?

קריין: לא, זה שיעורים קודמים שנתת. חוץ מזה מי שנכנס ל"קבלה מדיה" וכותב שם "פתיחה לחוכמת הקבלה", מקבל כמה סדרות שהרב נתן לאורך השנים. הסדרה המומלצת והמקיפה ביותר היא דווקא משנת 2019 שבעים וחמישה שיעורים, אורך כל שיעור בין שעה וחצי לשלוש שעות. זה הכול בנוי, מתורגם, מוקלד עם שרטוטים, הכול.

יש גם עוד סדרה מ2009 שלושים ותשעה שיעורים של משלושים דקות לשעה כל שיעור. יש עוד סדרה של שבעים ושניים שיעורים מ2009. עוד אחת מ 2012, ועוד הרבה סדרות נוספות. בקיצור, לא חסר מה לעשות.

אני רוצה רק להגיד דבר אחד, אנחנו חיים אתכם בזמן שפתיחה זה ודאי דבר חשוב כי זה נותן לנו הבנה מה קורה בכלל במציאות, כן, איך הכול המציאות נבנה, נברא, ואיפה אנחנו נמצאים. בכל זאת איכשהו להתמצא. כמו שאתם מסתכלים על הגלובוס, איפה אנחנו נמצאים. את זה כדאי לדעת.

אבל זה חשוב לנו יותר לעניין חברתי, ולכן אנחנו כל כך מדברים על זה, וכל כך משקיעים בזה זמן. אבל אם יש לכם זמן בצהריים, בערב מתישהו בבקשה תפתחו את הפתיחה בשפה שלכם מכל הפתיחות שאתם רוצים כמו שממליצים כאן, ותקראו, תלמדו.

בכל זאת, אי אפשר ללמוד בתוך השיעור. השיעור זה רק לדברים קצרים, קטעים. אבל פתיחה כדי להבין, ולדון והכול את זה אתם צריכים ללמוד בצורה שאתם יושבים ולומדים לבד.

אני חושב שיש עוד משהו?

קריין: מאמר "השלום"?

אני חושב שאנחנו בכל זאת צריכים להגיע גם אליו.

(סוף השיעור)