003_heb_o_rb_bs-tes-04_1

הוא שואל מדוע הוא אומר פרצוף הטעמים מקומת כתר אין הגבלה לא היה הגבלה מטבור למטה שלא האיר האור אבל יכולים לומר שאות מ' למטה מטבור גם כן קומת כתר סוף זה מאיר אם זה מאיר עוד לא נקרא הגבלה מה שאם כן בהסתכלות שנייה בנקודות אפילו שמאיר נקרא הגבלה שחסר כבר מה שהאיר קודם

לכן הוא אומר שלמדנו עכשיו בחלק ה' תש"ט אות כ"ג כ"ד שאומר י' נקרא חכמה מדוע י' נקרא שמאיר האור מכל מקום חסר שם בחינת כתר שאין נמצא שם יש נקרא הגבלה מה עשה מסך מגביל לנו אם כן איפה נמצא ההגבלה בזמן שמאיר לא בזמן שלא מאיר אפילו בזמן שמאיר שנקרא י' חכמה יש שם כבר חיסרון של פרצוף הטעמים נקרא שם הגבלה ניכר שם חיסרון לכן נקרא אות כלי מטעם חיסרון שיש שמה אפילו בזמן שמאיר

עניין הראש יש לנו ללמוד שם ב' דברים מה כתוב כאן בראש אנו מבחינים שתי בחינות מצד אחד הוא אומר שהוא א"ס מאציל אין שם כלים אין שם כלי מצד השני אנו אומרים יש שם ע"ס דאו"ח ממטה למעלה

מה זה או"ח הכלי שמעכבת את האור ולא רוצה לקבל האור אז כבר יש שם כלי או אין שם כלי יש שם ע"ס דאו"ח או אין ע"ס דאו"ח יש עשר ספירות דאו"ח מדוע אתה אומר א"ס מה זה הא"ס אור בלי כלי

אם כן הוא שואל או זה כלי או זה ע"ס או זה א"ס שאין לו שום כלי א"ס וכתר ומאציל נקרא משפיעים לא מקבלים מה זה כלי מקבלת אם הוא אומר א"ס ומאציל וכתר פירוש הם משפיעים

אז נשאלת השאלה יש שם מקבל או אין מקבל רק משפיע בא הוא ואומר לו שני דברים מצד אחד אני יכול לומר יש שם ע"ס יש כבר שהוא מקבל אם כן מדוע הוא אומר אתה אומר שהוא נקרא משפיע לא מקבל

שמע היות שעשר ספירות האלו רק בכוח היינו הוא אמר כמה שיכול לקבל ועדיין לא קיבל שום דבר אם כן עדיין אין השגה הוא לא יודע הטעם כמו מה שאומר קודם מהסעודה אם לא טועם אותו אז אני אומר עדיין הסעודה הזה אין מקבל מצד זה אני אומר שנקרא כתר נקרא א"ס נקרא מאציל מצד השני אני אומר שיש שם ע"ס דאו"ח ויש כלי ויש מסך ויש הגבלה

זה שהתגלה לי כאן אחר כך אם לא היה מקודם הגבלה זו בכוח לא היה אחר כך שום מציאות שיוכל זה בפועל אם כן מצד אחד א"ס ומאציל מצד השני הוא אומר שורש לכלי קבלה מה זה שורש לכלי קבלה על זה החלטה החלטה הזו שעשה יהיה לו יכולת אחר כך לקבל ממש זה נקרא שורש לקבל וזה מקבל ממש

הוא שואל מדוע הקו שמאיר רק בקו כלפי עיגולים העיגולים הוא לא ממלא ממה שהיה מקודם מדוע הוא נקראים עיגולים חיסרון שאין להם האור יש כלל שאני יכול לומר יש מעלה בקו מה שלא היה אף פעם עיגולים עגולים מה שהיה להם היה בעל מנת לקבל בעל מנת להשפיע לא היה להם כלום מה שכן הקו מה שבא בא בעל מנת להשפיע מה שאם כן מה שאני אומר זה שבא בעל מנת להשפיע חסר לו בעל מנת להשפיע זה נקרא חיסרון

... זה ב.. בחלק ה' הוא אומר כך מה שהראיתי לכם בדף ש"ט בחלק ה' ש"ט אמר באות כ"ג שכלים נקרא חסרונות אם כן שאני אומר יהוה מוכרח להיות חסרונות

אז הוא אומר כך באות כ"ד

כד) והטעם, כי הנה למטה בט"ס שהם מחכמה מלמטה יש בהם ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי השם באור העליון, לשיוכל לקרות בשם הויה, לד' חסרונות אלו. אם כן משמע מכאן שם הויה נקרא י"ה לא בעת המילוי רק בעת החיסרון אז נקרא כתר..

ואלו הם, מסביר לנו הא' הוא התפשטות האור פעם א', כי אז התחיל האור להתפשט בכתר, ראשון מכולם, ואז כל הט' שלמטה ממנו היו חסרים מאותו אור, באופן זה כי בעת שנתהווה האור במציאות הכתר עדיין כל השאר היו חסרים, חסרון והרי זה חסרון א' בהתפשטות הא' בט' כלים, ואין חסרון זה נוהג בכתר. מה הוא אומר בטח בזמן שמאיר בכתר לא היה מאיר בלמטה

בא באור פנימי ומפרש כך שאור מאיר בכתר מאיר בכתר זה היה כתר התפשטות הטעמים אז הוא מפרש כך ואז כל הט' שלמטה ממנו בזמן שהאיר הנקודות היה חסר אור הטעמים היה חסר אור הכתר כך הוא מפרש

בזמן שהאיר והרי זה חסרון א' בהתפשטות הא' בט' כלים, הנקודות נקרא חכמה שכבר אין שם בחינת הטעמים שנקרא כתר נמצא אפילו שמאיר יש חיסרון

הוא רוצה להסביר לנו מה הבדל בין חיסרון לי' דהויה שנקרא כלי לחיסרון ה' דהויה שנקרא כלי ובחיסרון ו' ובחיסרון ה' אחרונה בא ואומר י"ו נקרא התפשטות מה זה התפשטות בזמן שאור מאיר מכל מקום יש חיסרון

נמצא שי' נקרא נקודות ואין חסרון זה נוהג בכתר. בזמן שהיה מאיר פרצוף הטעמים זהו מה שהוא היה יכול לקבל בפעם הראשונה לאחר הצמצום בעל מנת להשפיע זה נקרא כתר לכן זה חיסרון

הלאה

כה) גם בהתפשטות הב' בפרצוף ע"ב יהיה חסרון זה פ"ב בט"ס, ולא בכתר, הרי שיש ב' חסרונות בט"ס בנקודות ולא בכתר. כי כאשר לא נאצל שום אור לא יקרא זה חסרון, מי מרגיש אותו אך אחר שהתחיל כבר זה האור להתפשט, ונתפשט בכתר תחלה,

ואחר כך אין לו אותו אור רק מדרגה יותר קטנה שנקרא נקודות המכונה מחכמה למטה שנקרא ט"ס אז ט"ס יקראו חסרי האור ההוא, לפי שקדם אור הכתר אליהם. שאור היה מאיר ולהם.. אין להם עכשיו האור הזה

אך הב' חסרונות אחרים הם נוהגים בין בכתר נו ובין בט"ס, והוא ב' בחינות הסתלקות, כי זה נקרא חסרון אמיתי. בין אל הט"ס ובין אל הכתר עצמו,

מה הוא אומר כאן שאחר כך שנזדכך פרצוף גלגלתא היה מאיר אור הכתר בכתר נמצא שנקרא ה' נקרא חסרון אמיתי אין שום דבר לכן נסתלקו הן הטעמים והן מהכתר אין שום דבר

והוא ב' בחינות הסתלקות, כי זה נקרא חסרון אמיתי. שלא מאיר שום דבר עכשיו מקודם למדנו י"ו זה נקרא שאור מאיר רק חסר לו מדרגה הקודמת אחר שנזדכך פרצוף ע"ב אין שום דבר ההסתלקות הזאת הוא מכנה ה' ראשונה וה' תחתונה

זה כבר יש עניין ... לומד עכשיו חלק ה'

הוא אומר לנו הגם שאין לנו רק כלי אחד ויש לו גם כמה כלים שיש ... מבחינים.. על אורות אם כן ... צריך להיות כאן.. רק כלי אחד על זה מתרץ בגלגלתא שהיה הסתלקות האורות דהיינו הסתלק טעמים אין טעמים הסתלק חכמה אין חכמה הסתלק בינה אין בינה עד שיסתלק הכול

מה שאין כן בפרצוף ע"ב לא אומרים דבר חידוש נסתלק מקודם הטעמים ואחר כך מאיר חכמה הסתלק החכמה חזר הטעמים נמצא שחזר אותו דבר י' פעמים הגם שיש רק כלי אחד אבל נכנסו ויצאו עשרה פעמים זה ניתן לנו להבחין בה' אף על פי שיש כלי אחד עשר אורות ומדוע הוא אומר גמר שיש עניין ס"ג ששם הוא מטי ולא מטי הקבועה שעשר יציאות ועשר הכנסות הם ב.. בש.. זה נלמד אחר כך

אם כן י'.. הניכר הי' יציאות וי' נכנסות לכן אף על פי שאין.. לנו רק כלי אחד מכל מקום יש כבר כבר להבחין עשר אורות זה שאומר לנו כאן

תלמיד: למה

רב"ש: איפה גמרנו אני רוצה לראות

תלמיד: ע'

רב"ש: אנחנו צריכים להתחיל בע'

מה כתוב למעלה

(רק) לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, בראש לכן הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק מה לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד. זה היה בראש אבל בגוף משמע שכן

על זה הוא אומר ע'

ע) ואפילו בהתפשטות שמראש ולמטה גם כן אינו ניכר שהן יוד אורות, רק שיוד האורות נחשבים כמו אור אחד, והוא משום שכל ההבחן שבאורות הוא רק מבחינת הכלים שהם מתלבשים בהם, וכיון שאין כאן עוד אלא כלי אחד, נחשבו ג"כ עשר האורות לאור אחד.

אם כן נשאלת השאלה מהו ההבדל בין ראש לגוף בגוף הוא אומר היות שהיה כלי בפועל לכן כן יש הנקר.. הכר של י' אורות מה שהוא מה אם כן מה זה אור אומר הוא מתייחס מה שכתוב למעלה שורה ראשונה

אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, תסתכלו באות מ' היינו מה פירוש הדבר רק אחר גמר עקודים (אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד.)

מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב, וס"ג דא"ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. (כמ"ש לקמן.)

משמע מכאן אפילו בבחינה ראשונה בגוף בגלגלתא שעדיין לא היה מטי ולא מטי גם כן עדיין לא היה נכר רק מתי יהיה נכר י' אורות אחר גמר העקודים שזה הוא בפרצוף ס"ג

אני הויה לא שיניתי כל השינויים אנו אומרים שיש בהאור הוא על ידי הכלי בא הוא ואומר בעולם עקודים אין רק כלי אחת בראש שנקרא כלי בכוח שעוד אין שם הגבלה בתוך הכלי רק בגוף מפה למטה יש נקרא עקודים ששם כבר יש כלי אחד

אם כן איך אנו אומרים י' ספירות אז הוא מתרץ יש י' ספירות בכוח מה.. זה.. י' ספירות בכוח אחר כך הוא אומר לא בראש יש י' ספירות בכוח בגוף מתחיל להיות להבחין עשר אורות אף על פי שהם כלי אחד היה התפתחות לכל דבר

שהתחיל בגוף דגלגלתא שהיה שם פעם הסתלקות זה כבר היה שם ע"ס עוד לא ניכר שהם עשרה ובהסתלקות מתחיל להיות ניכר להיות ניכר כלי ובע"ב כבר ניכר יותר היות שנכנס בכלי הזה י' פעמים הלוך וחזור רצו.. ושוב.. כבר יש להבחין בזה י' ספירות

ואם בפרצוף ס"ג שהיה יותר התגלות מזה שנכנס ויוצא ששמעתי ואמרתי הקביעה אז יותר נקבע.. שהם י' אורות זה שאומר בע"ב כבר יש הבחן י' אורות שהיה י' יציאות וי' הכנסות.. ובגלגלתא הוא אומר אור וכלי מעורב זה בזה לכן יש הכול בכוח בכוח יש אפילו בראש גם כן על סדר התפתחות הכלי שנקרא גוף התחיל בגלגלתא ונגמר בעקודים בס"ג בגמר עקודים זאת אומרת

בסוף לא היה לא הבחן לא ראש ולא סוף וכל פעם ופעם מתחיל מתחיל להתגלות יותר בכלים עד אומרים בעולם אין סוף לא היה שום כלי אלא הכלי ואור היה או.. הוא ושמו אחד

בעולם הצמצום כבר הרגיש.. כלי היות מבחינה מה שהוא רוצה בהשתוות הצורה ועוד נקרא הכלי הזו עיגולים שעוד לא היה צמצום שעדיין היה רק בבחירה ואחר כך בא הכלי שנקרא קו שנקרא יש מעלה מטה מטה בחשיבות נקרא קצת.. כלי

ומקו הזה אנו מחלקים הראש הקו היינו ראש של פרצוף גלגלתא עוד לא היה נקרא כלי ואחר כך בעקודים בפה למטה כבר נקרא קצת כלי כבר נקרא כלי אבל עדיין ... הכר י' אורות רק ב.. יש או פרצוף ע"ב שי' יציאות נכנסו יש יותר הכר הבחנות בראש ובפרצוף ס"ג שהיה י' יציאות והכנסות בקביעות יש יותר הכר י' אורות ואחר כך בעולם הנקודים היה כבר עשר כלים שנקרא תיקון קווים וזה היה רק בראש ב.. ואחר כך בעולם האצילות נעשה כלים גם בז"ת ואחר כך כלים נשאר בבי"ע

ואחר כך לומדים שעיקר הכלי שנקרא חלל הפנוי נשארה שלא יכולים לתקן אותה ואחר כך לומדים מבחינה זאת מבחינה ד' הזאת הוא נשמת אדם.. השורש של אדה"ר ואדה"ר יצא שנכלל בבינה כי נקרא מלכות מלכות הממותקת בבינה ומבחינה זו עלה באצילות ואחר זה שוב ירד ע"י החטא לבי"ע נכלל מכל הכלים דקבלה

נמצא כל מה שיש יותר למטה יש יותר הגבלה ויש יותר בחינות ומה שעולים למעלה נעשה יותר בהירות/באיכות.. זה שני דברים עד כדי כך בבי"ע אנו אומרים יש טהרה יש שמות דטומאה ושמות דקדושה ובאצילות אין שמות דטומאה ושמות דקדושה פחות הבחנות

והוא מדבר

המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה

ח) והנה כאשר רצה המאציל העליון, להוציא בחינת הכלי ההוא הנקרא עקודים, מה עשה, המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת פ עקודים, שהוא מפה עד הטבור, צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה.

מה כתוב כאן פ'

פ) מלכות של ראש מכונה פה, ומלכות של גוף מכונה, טבור, והט' ספירות הראשונות דגוף מתחילות להתפשט מהפה, דהיינו ממלכות של ראש, ומסתיימות בטבור שהוא מלכות דגוף.

נשאלת השאלה מה עם סוף המדרגה הוא מדבר כאן מראש ותוך כן כך כתוב עד הטבור ומה עם הסוף

תלמיד: הוא כותב הלאה.. משפט הבא הוא כותב

רב"ש: הוא מתרץ תדעו לכם וכל המקום שמטבור ולמטה עד סיום הגוף, נבחן לספירת המלכות בלבד. שזה נקרא טבור אם כן אין לו מה לדבר מסוף הוא מדבר טבור כבר מלכות משמה למטה אין רק מלכות לבד זאת התשובה

ואע"פ שמטבור ולמטה נבחנות ג"כ עשר ספירות אמנם הן בחינת אור חוזר, ואור נקבה, ונבחנות למקבלות שלא יוכלו להשפיע.

תלמיד: מה הפירוש

רב"ש: מדוע למדנו מה זה טבור מה זה מלכות דתוך שאומרת אני לא רוצה לקבל אז הוא לא רוצה לקבל ... יכול להשפיע אם אני אפרש לקבל אני יותר טוב לפרש איני מקבל לעצמו איני משפיע לעצמו מקבלת נותנים היא מקבלת אני לא רוצה לקבל על ידי זה שלא רוצה לקבל מטעם שרוצה בחסדים מאיר שם הארת חכמה

אבל מה היא אומרת אני רוצה לא רוצה לא רוצה נבחן זה נקרא שלא יכול להשפיע אור הנקבה נבחנות למקבלות שלא יוכלו להשפיע בשביל זה מכנה זה גם כן או"ח על שם שיש שם אור דחסדים שהוא רוצה בהשתוות הצורה ולא רוצה לקבל אבל גם שם יש אור ישר צריך כל דבר יש איזה משמעות

ולפיכך נבחן, התפשטות האור ישר מהפה ולמטה, רק עד הטבור ושם נפסק, מחמת המסך הנמצא שם בטבור. מה אמרנו מה שיש בראש מתפשט אחר כך בגוף מה שהיה בכוח מתפשט אחר כך בפועל

מה היה בכוח מלכות דראש אמרה מה שאני יכול לקבל על מנת להשפיע את זה אני אקבל והחלק אם אני אקבל אני לא יכול לכוון את זה אני לא רוצה לקבל ואחר כך התפשט מה שהיה בכוח בפועל

נמצא את החלק מפה למטה עד הטבור שנקרא על מנת להשפיע אומר אני רוצה לקבל הנאה מתענוגים מדוע אני רוצה להשפיע זה נקרא אור ישר אור ישר נקרא שבא בכלים דקבלה אני רוצה לקבל שבא או.. עד הטבור מה הוא אומר אני לא רוצה לקבל לא רוצה לקבל אז נקרא זה או"ח הוא רוצה להשפיע על ידי הדבקות הזה שאור רוצה להשפיע מאיר שם הארת חכמה נמצא איפה נפסק איפה הוא אומר אני לא רוצה מטבור

שם בפתיחה באות נ"ב הוא אומר שלמטה מטבור יש חסדים ויש ג"כ הארת חכמה מדוע שחסדים לא יכולים בלי הארת חכמה שהם אור אחד כלומר כלל כי אין אור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה אלא שיהיה בהם בערך הארה מועטת גם בהארת חכמה

כאן מוסיף ותדע ש.. הזו אנו מכנים תמיד בשם וה.. לראש

מכאן

תלמיד: היינו באות ט'

רב"ש: אנחנו למדנו בכל המקומות בכדי להבין את זה תדפדפו דף רל"ט כתוב ככה אות א'

א) והנה מן הפה דאדם קדמון, יצאו א יוד ספירות פנימים ויוד מקיפים, ונמשכים מנגד ב הפנים עד נגד הטבור של זה הא"ק שזה האדם קדמון. וזה עיקר האור אבל גם כן מאיר דרך צדדים לכל סביבות זה האדם.

תסתכלו אות ב'

ב) פירוש, כי ב' בחינות אורות מבחינים בפרצוף שלם: הא' נקרא אור החכמה. והב' נקרא אור החסדים. וכנגדם אנו מבחינים בכל פרצוף ב' הארות: ימין ושמאל. פנים ואחור. ימין ושמאל מיוחס להארת האור החסדים,

מדוע בזמן שיש עביות שייך לומר מעלה מטה חסדים זה לא עביות לכן לא שייך למעלה מטה לכן הוא י.. ברוחב ימין ושמאל לכן הם תמיד הרחבה נקרא חסדים צר מיעוט חסדים

ונודע,

הלאה

פנים ואחור מיוחס להארת אור החכמה. פנים כמו שהפסוק אומר משתמשים בלשון הפסוק חכמת אדם נקרא פנים אין שם פנים ולא אחוריים ומשמש לשון הפסוק חכמת אדם תאיר פניו לכן אומר הרב פנים נקרא חכמה זה רק שמות סימנים רמזים

ונודע, שהצמצום א' היה בעיקר על אור החכמה שלא יופיע בבחי"ד, זה שורש כל הצמצומים וע"כ נחלקו הפרצופים לפנים ואחור, שהבחינות שלמעלה מבחי"ד המקבלות אור החכמה, נקראות פנים. ואותן הנכללות מבחי"ד, שלא יוכלו לקבל אור החכמה,

מדוע אם יקבלו אור החכמה יהיה בעל מנת לקבל נקראות אחור. מסיבת מה שאין להם חכמה מדוע אין להם חכמה של.. יש להם בחינה ד' לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע ד' לבד

והן בפנים והן באחור, יש ימין ושמאל: שהבחינות המקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות ימין, ואותן הבחינות שאינן מקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות שמאל. גם תדע שעיקר השמות פנים ואחור נבחן על הטבור, שמטבור ולמעלה נקרא פנים, ומטבור ולמטה נקרא אחור, מדוע אנ.. מתחלקים על הטבור כי המלכות דגוף נקראת טבור כנודע.

עכשיו מבאר פירוש המילים

וזה אמרו ... "ונמשכים מנגד הפנים עד נגד הטבור" כלומר, שהתפשטות הע"ס האלו מהפה דא"ק ולמטה, נמשכת ומאירה בעיקר בבחינת הפנים של הפרצוף, שמאיר שם חכמה איפה מאיר חכמה שהיא למעלה מבחי"ד שנקראת טבור, כי שם הוא מקבל בעל מנת להשפיע אבל מטבור ולמטה אינו מאיר חכמה מדוע מחמת הצמצום הרוכב על הבחי"ד כנ"ל. שאמרנו מטבור למטה נקרא מה שיקבל יהיה בעל מנת לקבל

ועכ"ז משמיענו "וזה עיקר האור מאיר איפה למעלה מטבור אבל ג"כ מאיר דרך צדדים לכל סביבות הפרצוף, מה זה סביבו דהיינו גם לבחינת האחור שבו, איפה אחור למדנו עכשיו למטה מטבור (אלא שמגיע אליו דרך צדדים,) דהיינו, מבחינת צד ימין וצד שמאל,

איך זה כי ע"י האו"ח שבחי"ד מביאה בפרצוף, שהוא אור החסדים, שהוא רוצה בהשתוות הצורה והיא אומרת איפה שאני לא יכול לכוון על מנת להשפיע אני לא רוצה לקבל שהוא אור החסדים נמצאת מקבלת גם הארת חכמה, אלא מבחינת אור נקבה, שפירושו, רק לקבל ולא להשפיע.

מדוע מקבלת חכמה היות שזה אור אבל.. היא לא רוצה לקבל יש קצת הארה מה שאין כן מאיפה ש.. מה זה נקרא למטה מסיום רגלין שכן רוצה לקבל חכמה אז אין שם לא חכמה ולא חסדים מדוע אין שם חסדים במקום שאין חכמה יכול להגיע אם יגיע יקבל אותו בעל מנת לקבל אבל כאן אין פחד שיקבל החכמה על מנת לקבל הוא לא רוצה לקבל וזה נקרא למטה מטבור

הלאה ואחר שהמשיכו על זה מה הוא אומר כאן אני חוזר מה כתוב

המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת פ עקודים, שהוא מפה עד הטבור, ושאלנו מה מטבור למטה אז הוא מפרש למטה טבור נקרא מלכות ומטבור למטה נקרא ספירת המלכות רק אנחנו עושים שם עשר הבחנות צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה.

צ) והיינו בסוד הסתכלות ב'. כמ"ש לעיל בדברי הרב (ח"ג פרק י"ב) ע"ש, הבא אחר שנמשך האור בכלי, ולא מקודם לכן, כמ"ש לעיל (באו"פ פ"ז סעיף ס').

מה כתוב כאן למעלה

צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה.

משמע מכאן שהתפשט האור מפה למטה כמו שכתוב שיצא פרצוף הטעמים תיכף הסתלק במקורו בפה ונגמר לא היש שם גם כן נקודות גם כן היה אור הטעמים ואור הנקודות אור הטעמים נקרא הסתכלות א' הזווג דהכאה הראשונה שנעשה מה זה הסתכלות ב' הזווג שנעשה על הנקודות איך זה היה לאחר ביטוש פנימי ומקיף אז יצא הסתכלות ב'

עוד הפעם הוא רוצה לפרש כאן צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה. אז הוא מפרש באות ק' ממלכות של ראש המכונה פה והיא נחשבת למקור בשורש שכל האור המתפשט בגוף המדרגה כי היא שהמשיכה אותו על ידי הסתכלות ראשונה

הוא רוצה לתת לנו סדר איך הטבור עולה לפה המלכות שעומדת בטבור עולה לפה למדנו כך מקודם היה פרצוף הטעמים התפשטות הראשונה מפה עד הטבור ואחר כך היה הסתכלות ב' איך היה הסתכלות ב' כבר היה בראש הסתכלות אחת

אחר כך אחר פרצוף הטעמים היה ביטוש פנים ומקיף למדנו שעל ידי זה נזדכך המסך משום כבר לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע בחי"ד זה נבחן שמלכות עלתה לז"א לבחינה ג' ואז עוד הפעם הסתכלות שיצא קומת חכמה

ולמדנו שהזדככות המסך הוא עולה בפעם אחד והוא עולה מד' לג' כמו כן הלאה לכן נאבד לו ממנו כוח הבחינה ג' ונשארה בב' כבר המלכות עומדת בב' ונעשה עוד הפעם זווג בראש הכל נקרא ב' נקודות ואחר כך נזדכך מבינה לחכמה אז יש למלכות עכשיו עביות דבחינה א' ואחר כך עלתה מלכות לכתר דגוף ונזדכך גם מעביות זה זה נקרא שעלתה לפה דראש נמצא מתי עלתה המלכות לפה דראש על ידי הסתכלות הב'

זה שאומר כך צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה. והיה מסוד הסתכלות ב' על הסתכלות ב' שהיה זווג על נקודות אז המלכות עלתה מטבור עד הפה

הלאה

רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי כך הוא הולך לפרש אות ט'

ט) ונודע הוא, כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם, מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, ואז על ידי התרחקו ממנו (של) אור העליון אז נעשה אור הנשאר ונתהוה בחינת כלי, (ר כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך גרם להעשות מציאות כלי. )