שיעור ערב 07.08.21- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים – "עיבור"

קריין: אנחנו בשיעור נשים, הנושא של השיעור הוא "עיבור", יש לנו ריכוז של שאלות מכל השבוע ויש גם קטעים מובחרים שאפשר לקרוא.

קודם כל אני מאוד שמח שיש לנו נשים שנמצאות איתנו בשיעור. אני חושב שעוד יצטרפו יותר, כי זו לא אותה כמות נשים שבדרך כלל נמצאת, פחות מהרגיל.

שאלה: בהמשך לקטע מהשיעור של כתבי רב"ש, בשביל מה צריך במשך כל החיים לעבור כל כך הרבה, ללמוד כל כך הרבה, כדי שברגע מסוים נבטל את כל זה? להוציא את הערך מזה, למחוק את זה. בשביל מה אנחנו עוברים את כל זה?

קודם כל שום דבר לא נמחק ומה שאנחנו לומדים, כל הדברים האלה מביאים לנו קשר עם הכוח העליון. וגם מה שלמדת במשך כל החיים, לא כדאי להצטער על זה כי זה גם היה בהכוונה מלמעלה, אלא מאותו רגע כמו שעכשיו אנחנו נמצאים, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", אנחנו צריכים לדאוג שמהרגע הזה והלאה אנחנו נלך לכיוון נכון, לצורה נכונה.

אני לא שם לב לכל הדברים האחרים שקרו לי. כמה שעברתי בחיים שלי היו שנים שהלכו כאילו ללא שום תועלת, זה נראה לי ככה ולכולם, וגם האנושות יכולה להגיד כך על כולם, שמיליארדי אנשים, מה הם עושים במשך כל החיים האלה? זה לא נכון, לכל אחד ואחד יש תפקיד והוא מקיים את התפקיד, רק לא מדעתו, כי הוא לא מבין מה שהוא עושה.

תלמיד: בקטע, נאמר שאדם מתחיל להרגיש שרצון לקבל הוא עפר ונבנה רושם כזה בכל הגלגולים, כל הרשימות, כל מה שאנחנו עוברים בחיים, רק כדי להביא לייאוש מהכול.

נכון, אבל בלי שאנחנו נגיע לייאוש מכל החיים שלנו, אנחנו לא נוכל להגיע לרוחניות. אנחנו חייבים להתייאש עמוק בצורה אמיתית מכל הרצון לקבל ומכל הדרך של הרצון לקבל, ולהתייחס אליו ברצינות, כי הבורא עשה לנו את הדרך הזאת, לא שאנחנו בחרנו. שום דבר אדם לא בחר ושום דבר אדם לא עשה, ואנחנו צריכים להמשיך לכן ללכת כך, אבל עכשיו כבר עם הבורא יחד.

שאלה: במאמר 38 של רב"ש נקרא שהכלי של ברכה צריך להיות מלא. ממה שאמרת יוצא שכשהכלי הזה מתמלא, הכלי, הסאה של הייאוש, אז אנחנו מקבלים אפשרות למלא את הכלי של הברכה, לברך את הבורא. רק כשאנחנו נמלא את הכלי של ייאוש, שנגיע לקצה של ייאוש, אז נוכל לקבל את האפשרות לברך?

כן. אבל אנחנו צריכים להשתוקק לכך שאנחנו נברך את מה שקורה לנו בכל רגע.

שאלה: מאז האולימפיאדה ההצלחות גרמו להרבה מאוד רגשות חיוביים במדיה, בציבור. מה אתה חושב על הרגשות האלה שהתעוררו?

אני לא חושב עליהם, אני לא עקבתי אחרי האולימפיאדה ולא חשוב לי מה שקורה שם. וכל התופעות האלה בציבור מהאולימפיאדה, זה לא מעניין אותי. אני מצטער אבל אני לא יכול לשוחח איתך על זה, אין לנו נושא משותף.

שאלה: כשאנו אומרים שכל העשירייה פועלת יחד, יוצא שכל העשירייה כבר שם, כבר פועלת, רק אני צריכה לבטל את עצמי ולהידבק אליה. אז הכול תלוי בפעולה שלי?

כן, כן, ככה זה נכון. אדם צריך לראות שחוץ ממנו כל העולם מתוקן ורק הוא צריך לתקן את עצמו.

שאלה: מה ההבדל בין בושה לקנאה?

בושה זה בושה על מה שאני עשיתי ואני מתבייש, וקנאה זה משהו שאני ראיתי ורואה טוב באחרים, ואני מקנא. זאת אומרת, בושה זה כלפיי וקנאה זה לעומת מישהו אחר, זה ההבדל. אבל גם מבושה וגם מקנאה יכולים להתקדם וכך להצליח, גם זה וגם זה צריך. אין בנו שום תכונה שהיא לא טובה להתקדמות הרוחנית, הכול אנחנו צריכים, את כל הדברים אפילו הכי גרועים, כדי להתקדם.

שאלה: נאמר שהנשמה שעוד לא ירדה אל הגוף נמצאת בדבקות בבורא. כשהיא יורדת מה מפריע לה?

מפני שהרצון לקבל שהיא מתלבשת בתוך האדם נמצא בניתוק מהבורא כי הוא רצון לקבל והבורא זה רצון להשפיע, אם אדם משנה את הרצון לקבל שלו, שיהיה בכוונה על מנת להשפיע, לפי המידה הזאת, הנשמה יכולה להתלבש בתוך האדם.

שאלה: למה אדם בכלל יכול להתגאות או להרגיש גאווה בפני גדול?

זה מה שנותנים לנו, זאת ההפרעה שאנחנו מקבלים מהבורא עצמו כדי שאנחנו נתגאה לפניו כמו תינוק כלפי ההורים, שאפילו רוצה להרביץ להם, לא מסכים איתם וכן הלאה, אנחנו רואים את זה מההתנהגות של התינוקות כלפינו. למה? כי אנחנו צריכים לראות עד כמה שאנחנו מתקנים את עצמנו בהדרגה, מהרצון לקבל האגואיסטי הקטן, עד ההשפעה הגדולה הטוטאלית.

שאלה: לפני ההתעברות אנחנו עוברים הרבה שינויים, התכונות שלנו משתנות. מה הסימנים, התכונות של העיבור בעשירייה ובכלי העולמי?

זה השפעה, מסירות נפש בדרגה ראשונה שאני נמצא בקבוצה, עם הקבוצה יחד כלפי כל הכלי העולמי, עם כל הכלי העולמי כלפי הבורא, זה בעצם הביטול השלם.

שאלה: במצב עיבור אנחנו צריכים לראות את עצמנו שלמים, אין בו חיסרון. אז מה הצורה של תפילה אם אין לנו חיסרון, אולי זה יותר הודיה. האם זה נחשב כתפילה?

אם אנחנו לא מבקשים עבור עצמנו, זה לא נקרא שאין לנו עבור מה לבקש, אנחנו מבקשים כל מיני הזדמנויות להשפיע לבורא. ומבקשים ממנו לדעת על ידי מה אפשר לעשות זאת וכך מתקדמים.

שאלה: אתה מדבר על לבטל את כל החיים הקודמים. אבל איך נוכל לבטל את כל החיים האלה, כאשר הגוף סובל בגלל מחלה כרונית. איך אנחנו משאירים את המצב כשמישהו סובל?

אנחנו צריכים להשתדל לבטל את עצמנו עם כל הבעיות, עם כל המחלות, עם כל מה שיש לנו כלפי הכוח העליון, ואז אנחנו נראה עד כמה שכל המחלות והבעיות האלה, אפילו הכרוניות, הן נעלמות.

שאלה: איך להרגיש שהכי חשוב עבורי זה לשרת את הבורא ולוותר על המציאות של עצמי, אם אני צריכה לבצע פעולות של העולם הגשמי?

עם כל החובות שלנו כלפי העולם הגשמי משפחה, ילדים, את כל מה שיש לנו, אנחנו לא עוזבים אלא מתוך זה פועלים בהשפעה לבורא וזה לא מפריע אחד לשני. ותראו עד כמה שדווקא נכנס טוב אחד בתוך השני, ואז אנחנו יכולים להצליח בכל דבר גשמי, ארצי, אם אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא.

שאלה: הרצון של הנשים הוא בשביל ההתקדמות של כל האנושות, במה עוזרת לנו העבודה המשותפת בעשירייה כדי לקדם את כולם?

קודם כל זו עבודה מאוד קשה העבודה של הנשים, שהן איכשהו מתקרבות זו לזו. זו עבודה מאוד חשובה ורצינית, והאמת שהרבה הרבה יותר חשובה וגדולה מחיבור של גברים. יוצא לנו כך, שנשים מתחברות ובזה הן יוצרות את הכלי, וגברים מתחברים, ובזה הם מביאים אור לתוך הכלי הזה, שהנשים עושות. ואז יש חיבור בין החלק הגברי לחלק הנשי, אור נכנס לתוך הכלי. זה מה שאנחנו צריכים לראות, להגיע כתוצאה מהעבודה שלנו. אבל כלי של נשים הוא הרבה הרבה יותר חשוב מכלי של גברים, ובמה שאנחנו עברנו כל אלפי שנות ההתפתחות, אנחנו דיברנו על התפתחות של גברים וכמעט ולא דיברנו על התפתחות של נשים. עכשיו אנחנו כבר מגיעים למצב שגם נשים נכנסות לתיקון, ולכן בשבילנו זה חשוב מאוד. אנחנו הדור הראשון של נשים שנכנסות לתיקון ומתקרבות לבורא.

שאלה: האם יש משהו שנשים צריכות לעשות יותר או פחות או אחרת מגברים כדי להגיע לעיבור. וגם כל פעם שאנחנו חושבות שאנחנו יכולות להתבטל כלפי הבורא, כשאנחנו מרגישות שאנחנו קרובות למצב העיבור, אנו רואות שזה לא כך. מה הוא הדבר הסופי שאנחנו יכולות לעשות שיכריח את הבורא להכניס אותנו כעשירייה למצב העיבור?

מה שיכול לעזור בסופו של דבר אחרי מאמצים, זאת תפילה. עושים איזשהו מאמץ ומתפללים יחד לבורא שיקרב אותנו. עוד פעם עושים איזה מאמץ בחיבור, ומתפללים לבורא שיקרב אותנו. וכך כל פעם מאמץ לחיבור, תפילה מאמץ לחיבור, בקשה.

שאלה: אתה אומר שהיחסים שלנו עם הבורא, הם יחסים של אם וילד שזו האנלוגיה הקרובה ביותר בעולם הגשמי. אבל כל אם תגיד שהיא מאוד תלויה בילד, ברצונות שלו בהתנהגות שלו. גם הבורא תלוי כך בנו, אבל הרי זה אבסולוטי והוא יציב ולא זקוק לדבר. איך להבין זאת?

הבורא מאוד מאוד תלוי בנו, מאוד מאוד. מתוך האהבה שלו אלינו, רוצה לעשות לנו רק טוב ויודע איך לעשות טוב והוא עושה רק טוב. רק אנחנו בגלל האגו שלנו, לא מבינים את זה ומזלזלים בזה.

שאלה: בקטע נאמר שמצד אחד להיכנס למצב עובר זה עבודה קשה ושם גם נאמר שמצד שני זה נס שהבורא עושה, כאשר הוא מצייר צורה בתוך צורה. יש לנו שאלה, אם עובר זה נס אז מה הקושי עבורנו?

אנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים לעשות בחיבור, והבורא בסופו של דבר יחבר בינינו. ואז לתוך החיבור שמחבר אותנו, הוא ממלא אותנו עם האור העליון, עם הכוח העליון, עם הרגשת החיים הנצחיים והשלמים.

שאלה: איך אנחנו יכולות לפתוח את התפילה של ההשפעה?

פשוט יחד, לבקש בכל הצורות האפשריות, יחד לבקש.

שאלה: בשיעור בוקר אמרת שעובר נמצא בשלמות ויחד עם זה הוא כל הזמן מרגיש חיסרון. החיסרון הזה מכוון למוכנות לשדרוג מצד הבורא?

מצד אחד כשהוא נמצא בעליון, הוא מרגיש את עצמו בשלמות, מהצד השני שהוא רוצה להתפתח כמו העליון, הוא נמצא בחיסרון.

שאלה: מה זה הכוח המעכב שפועל בזמן בניית הפרצוף בזמן ההתעברות?

יש כוח המצייר וכוח המעכב, כי עד כמה שעובר מקבל כוחות, הוא יכול לברוח מהבורא, ולכן יש גם כוח שעוצר אותו ומחזיק אותו בבורא. וכמו בדוגמה אצלנו, שהעובר נמצא בתוך הרחם ולא יכול סתם לצאת, אלא הוא נמצא בתוך המקום הסגור.

שאלה: איזה רצונות עלינו לבטל, כי רצונות בסיסיים, ורצונות לאיחוד והשפעה אנחנו לא מבטלים?

להרגיש שאתם נמצאות ברצון אחד והרצון האחד מכל הקבוצה הוא מכוון לבורא, זה מה שאנחנו צריכים, ואת הרצון הזה לפתח.

תלמיד: איזה רצונות לבטל?

כל הרצונות שהם לא הכרחיים לקיום גשמי.

שאלה: באיזה רגע אנחנו העובר ובאיזה רגע אנחנו האמא?

אנחנו לא אמא, אנחנו רק עובר. כולנו נמצאים כעובר כלפי הבורא. כשאנחנו נגיע לדרגות יותר גבוהות, אז אנחנו נוכל לחלק את הכוחות של הבורא לאבא ואמא. אבל זה לא אנחנו, זה שתי צורות של יחס הבורא לנבראים, שאנחנו אחר כך נגלה.

שאלה: אני מפחדת מגמר התיקון כי אני לא יודעת מה זה, אבל אני מרגישה שהוא מתקרב. מה לעשות עם זה, איך להשתכנע לא לפחד?

אל תפחדי, הוא לא כל כך מהר מתקרב, זה דבר אחד. ודבר שני, אם את רוצה שכל דבר שאת רוצה יתהפך לטוב, זה אפשרי רק על ידי החיבור ביניכן.

שאלה: האנשים שאנחנו מפיצים להם, הם לא צריכים לעשות תיקון, הם צריכים רק להתחבר ביניהם. הבנתי נכון?

כולם צריכים להתחבר.

תלמידה: הבנתי שהם לא צריכים לעבור תיקון, מספיק שהם ידעו על החיבור והם ינסו להתחבר ביניהם.

על מי מדובר?

תלמידה: על האנשים שעושים להם הפצה. איזה תהליך הם צריכים לעבור, במה הם שונים מאיתנו, מהאנשים שיש להם נקודה שבלב?

הם שונים בזה, שהם ישייכו את עצמם לעבודה הרוחנית בצורה שאפשרית להם. בצורה מאוד פשוטה, לא כמונו. הם לא יצטרכו להשיג את הכוח העליון על ידי העבודה שלהם, ולא ללמוד אותו.

תלמידה: הם צריכים להגיע למקורות חכמת הקבלה?

לא, רק אם יתגלה בהם איזה רצון, אבל ככה לא. הם ישתתפו בצורה גשמית בהפצה ובכל מיני דברים כאלה וזהו.

תלמידה: ברגע שאנחנו עושים לקבוצה הפצה והם רוצים להמשיך קשר ביניהם. האם הם יכולים להמשיך ביניהם את החיבור, או שתמיד אנחנו צריכים להיות שם כדי לגרום לחיבור הזה?

רצוי שהם יהיו בקשר איתנו, כמו הקבוצות שמלוות אותנו.

תלמידה: מה לגבי נשים שרוצות לעשות הפצה אבל לא יכולות. הן לא מסוגלות, אין להן מספיק ידע, או שמרגישות חוסר ביטחון והן מאוד מתוסכלות מזה. מה איתן?

במה שהן יכולות. באמת יש הרבה אנשים שהם לא מרגישים את עצמם שהם מסוגלים למשהו, גם גברים וגם נשים. אני לא חושב שזה כך, אני חושב שכל אחת יכולה פתאום לגלות בה איזה תכונות, שדרכה חכמת הקבלה, שיטת התיקון, יכולה בכל זאת להתפזר בעולם.

תלמידה: האם אפשר להגיד, שכל מי שקיבל נקודה שבלב, הוא גם מסוגל לעשות הפצה?

כן ודאי.

שאלה: ההחלטה של הרצון לביטול מוחלט, תעורר את הרשימות אצלי ומעשי העשירייה עלי?

כן, אפשר להגיד שכן.

שאלה: להחזיק את המצב של ביטול כמו אמא, בזה אנחנו בונות את האור הפנימי בתוכנו?

כן.

שאלה: מה זאת אומרת, לאסוף ולהעלות את כל החברים לבורא. איך עושים זאת?

אנחנו צריכים להפיץ בתוך העשירייה את הרצון שלנו להתחבר. כי רק בצורה שאנחנו מחוברים, אנחנו יכולים להתקשר לבורא שהוא ישמע, שהוא ירגיש אותנו ויעשה מה שאנחנו רוצים. וגם הרצון שלנו יהיה אז רצון נכון ולא שאנחנו נבקש שטויות.

שאלה: בשיעורים האחרונים ישנה הרגשה כאילו אנחנו נעים בתוך זבל של מחשבות לא נכונות. איך לעשות שהמצב הזה יהיה נכון ולא ליפול לתוך המחשבות?

אני לא יודע, תחשבי שאת לומדת זבל, זה הכול.

שאלה: עד עכשיו דברת, על איך ליצור את העובר בעשירייה. איך תהיה העבודה הזאת בהמשך עם העשיריות האחרות?

בדיוק כמו שאנחנו עושים, גם ללמוד אותם הפסוקים ולאט לאט להתקרב לחיבור בינינו, כך שאנחנו נרגיש שהבורא מטפל בנו.

שאלה: מה צריכה להיות התפילה כשאנחנו פתאום מרגישות את ההבדל בינינו לבין הבורא וההבדל הזה שהוא כל כך רחב. על מה אנחנו מתפללות כשאנחנו מקבלות את גילוי השוני בינינו לבורא?

אנחנו רוצות שלמרות השוני בינינו, להיות מחוברות ולכוון את עצמנו לבורא, שיקבל אותנו כאחת. זה הכול.

שאלה: איך על העשירייה להגיע למצב של מספיק ביטול עבור ההתעברות, כשכל אחת נמצאת תמיד יותר בריחוק, בעלייה?

אתן צריכות לאסוף את כולן כמה שאפשר, ולהשתדל מתוך הקשר ביניכן לפנות לבורא. אין כאן שום דרך אחרת, רק תבינו שהכלל הוא מאוד פשוט ואנחנו דיברנו על זה גם עכשיו, בתחילת השיעור של הגברים שהיה לפניכן. תחזרו על השיעור של הגברים ותראו מה שדיברתי ואיך הם שאלו, זה כדאי לשמוע.

שאלה: כדי להיכנס לעיבור אנחנו צריכות להגיע לרצון אחד משותף, מכוון לבורא. אנו עובדות עם כל מיני רצונות שמכוונים לבורא, לעשות לו נחת רוח, לקבל את תכונת ההשפעה, להגיע לגמר תיקון, להתבטל לפניו. האם אנחנו צריכות להתפקס גם בין הרצונות האלה, להגיע לרצון אחד?

לבקש שהוא יעשה לכן רצון אחד, זהו. שהבורא יעשה את זה.

שאלה: אמרת שלהגיע לבורא דרך העשירייה, זה יותר נכון יותר מדויק. אבל רוב היום אני מוצאת עצמי פונה לבורא כדי להגיע לעשירייה. כאילו הבורא יותר קרוב והעשירייה יותר רחוקה, מה לעשות?

גם זה נכון וגם זה נכון. פונים לבורא כדי להתכלל בעשירייה שיהיה לנו כלי אחד, כוח אחד. ומתוך הכוח האחד פונים לבורא, שיעזור לנו להגיע אליו. ככה זה, גם כך וגם כך. מתפללים פעם על הכלי ופעם על האור.

שאלה: אמרת שסימן לביטול הוא שהאדם מוכן לממש הכול למען הקבוצה והבורא. נתת דוגמא שלפני השינה האדם יכול לעסוק בנושא השיעור, או במשהו לאגו שלו. איך אפשר לנצח במאבק הפנימי נגד ההפרעות?

לא צריכים לבצע מאבק פנימי נגד הפרעות. צריכים להתפלל לבורא שיעשה את כול העבודה, כל העבודה שלנו היא נקראת "עבודת ה'". כשאנחנו מבקשים והבורא מבצע בכל מיני צורות, בכל מיני אופנים. הוא עושה את העבודה, אנחנו רק מבקשים.

שאלה: אני שואלת מתוך מצוקה קטנה. מה הפער הזה שבין שיעור הגברים לשיעור הנשים. העשירייה שלי שומעת את רוב שיעורי הגברים במהלך השבוע וגם בשבתות. ובשיעור הנשים יש המון בלגן שמתחיל בשאלות בלי קטעי מקור. זה בשבילי, או בשבילנו זה פער ענק. איך אני עוברת את זה, האם גם פה יש צורך בהתבטלות, בזרימה עם מה שקורה?

זה בלגן, אני מבין אותך ואני מסכים עם זה. תפנו לגלעד או לקבוצת האינפו, ותדרשו שהם יארגנו את השיעור כמו שצריך. גם לי יהיה הרבה יותר טוב וקל, אני לא אצטרך להיות רמזור ולנהל את כל הבלגן הזה כמו שאת אומרת. אני אשמח מאוד.

שאלה: בתפילה שלנו לבורא, כשאני מבקשת לבטל את עצמי, אני מבקשת עבור כל העשירייה או רק עבור עצמי? מה חשוב לבקש?

אם אני פונה לבורא ואני רוצה לבטל את עצמי, אז אני מבקשת לבטל את עצמי כלפי העשירייה, ואז יחד עם העשירייה אני מבקשת לבטל את עצמי ואת העשירייה יחד כלפי הבורא.

שאלה: הנשים אוהבות לגרום לדברים לקרות, אבל הכלי ריק. איך אנחנו לא נוותר על העיתוי למלא את הריקנות הזאת בעצמנו ופשוט להישאר כלי ריקן וחזק?

אני לא מבין מה שאת אומרת. הכול תלוי בכן בלבד, בכל עשירייה ועשירייה בנפרד. אם יש לכן כמה נשים, אתן יכולות ביניכן לבטל את עצמכן ולפנות לבורא. ומתוך הביטול שבתוך הקבוצה, כך להתקשר לבורא ולהעלות את עצמכן למדרגות רוחניות.

אז לבדוק היטב מה עליכן לעשות ואיך לתקן את המצבים. אין לי יותר מה להוסיף. שמעתי שיש קטעים שאתן רוצות שנקרא, בבקשה.

קריין: קטע מספר 1.

"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. 

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו." 

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

קריין: קטע מספר 2 של הרב"ש.

"ענין כח המצייר שישנו בזמן ההכנה, שהציור של העיבור הוא קטנות, שענינו הוא שרק בכלים דהשפעה היינו בזמן שעוסק בתורה ועבודה אז הוא יכול לכוון, שעושה הכל על הכוונה של השפעה.

היינו מה שעוסק עכשיו בתו"מ, הוא מטעם שמאמין בה', ובגדלותו. והוא מקבל על עצמו, שמהיום והלאה, כל הנאה שלו יהיה רק בזה, שיש לו רצון לשמש את המלך, שזה יחשב לו, כאילו הרויח הון תועפות, וכאילו כל העולם כולו, מסתכלים עליו, ומקנאים בו בזה, שהוא זכה, לעלות ברום המעלות, מה שאדם אחר לא זכה לזה. וממילא הוא שש ושמח, ולא מרגיש בעולם שום דבר רע, אלא שהוא חי אז בעולם שכולו טוב."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

שאלה: האם הכוח שמחזיק אותנו זה כוח הכוונה שנשמעה והתקבלה על ידי הבורא?

כן, רק זה.

שאלה: כתוב בקטע שבזמן העלייה האדם מתחיל לראות רק טוב. איך לזכות לעלייה בדרגה רוחנית אם אנחנו מתאמצות, מתאחדות, אבל לא מרגישות טוב?

מה זה שייך לעולם? אם אתן מתחברות ביניכן, אתן צריכות להתחיל להרגיש ביניכן כוח השפעה הדדי עד כדי כך שבו יתגלה הבורא. ואז, כתוצאה מזה תרגישי, שכוח הבורא מלובש בכל העולם ובאמת אין בעולם שום דבר רע.

שאלה: האם הכוח המתואר בקטע פועל כל הזמן כדי שאנחנו נרגיש את ההשפעה שלו עלינו בדרך שמתוארת כאן?

אנחנו צריכים להרגיש שבתוך היחס שלנו לחברות מתגלה הבורא. וזה חייב להתגלות וזה קרוב, רק לא לעזוב את הנטייה הזאת שכך זה יקרה.

שאלה: איך להגיע לתפילה אחת אמיתית בעשירייה כדי שהרצון של כל חברה יהיה רק רצון אחד, לשרת את המלך?

לדבר על זה, להשתדל להראות דוגמה אחת מהשנייה ולהתפלל ביחד לבורא שיסדר בינינו קשר כזה שיוכל להתגלות.

תלמידה: איך נוכל לעזור אחת לשנייה להגיע לתפילה הזאת?

שאתן מדברות ביניכן ומבינות שאתן צריכות להגיע אליה.

תלמידה: אבל אנחנו עובדות על זה, אנחנו דנות, אבל כל הזמן יש איזו סתימה, אנחנו מגיעות למבוי סתום ולא יכולות להיכנס פנימה.

זה מה שקורה כשיש "תאונת לידה". זו בעיית העקרות אצל האישה, שרוצות, רוצות, רוצות להיכנס למגע עם הבורא, אבל לא מסוגלות להיכנס למגע ביניכן. להשתדל לעבוד מתוך הלב, ממש מתוך הלב. אני יודע שאתן עוקבות אחרינו והרבה נשים שומעות את השיעורים של גברים, אבל הבעיה היא שאתן לא מקושרות ביניכן. וזו בעיה, קשה לאישה לבטל את המחיצה שיש בינה לבין נשים אחרות. אני מבין את זה, אבל אין ברירה, אתן חייבות לבצע את זה.

תלמידה: מה יכול לעזור לנו להגיע להכרה שרק הלבבות הפתוחים שלנו יכולים להוליד את התפילה האמיתית המשותפת? מה עוד יכול לעזור לנו חוץ מבירורים ודיונים?

שום דבר חוץ ממה שאמרתי.

שאלה: התענוג שאתה אומר שאנחנו מקבלים והרצון הזה לגדלות הבורא, האם זה אפשרי שזה מגיע מהאגו? איך יודעים שזה רצון אמיתי?

כשתקבלו רצון אמיתי, תרגישו שזה אמיתי. אי אפשר עכשיו להבדיל ולדעת.

שאלה: בקשר לקטע, כתוב שאנחנו יכולים להגיע למצבים מאוד עליונים ואנחנו יכולים להרגיש מאוד טוב בקשר לזה, אך יש כאלה שיכולים להרגיש קנאה מכך, איך אנחנו יכולים להימנע מזה?

מי אמר שקנאה זה לא טוב? שהכול יהיה, גם קנאה. ולמעלה מכל התכונות האלו שאתן מגלות, אתן תבקשו חיבור. ושתהיה גם קנאה בתוך החיבור, אחרת איך יכול להיות שאתן תגדלו אם לא תהיה קנאה ביניכן? חייב להיות הכול.

שאלה: אם עשיתי איזו פעולת ביטול כלפי חברות ולא הרגשתי את השמחה במצב הנעלה הזה, האם זה אומר שהפעולה לא הייתה נכונה?

כן.

שאלה: בקטע הוא מדבר על הכוח המצייר, מה הכוונה כוח מצייר?

שמצייר את כוח ההשפעה שבקבוצה. זה כמו בוָולד, שיש את הכוח המצייר, שמצייר אותו כאדם העתידי שצריך להתפתח.

שאלה: מתי התפילה הופכת לחופש מהאגו?

אף פעם, היא תמיד מגיעה מפני שהאגו דווקא מצייר את התפילה.

שאלה: לתת ולשרת את הבורא קורה כאשר אני מגיעה לתפילה המלאה או כאשר העשירייה תתחבר?

כשהעשירייה תתחבר לתפילה שלמה.

שאלה: אנחנו מגיעים לסיום השיעור ורצינו לשמוע ממך על כל הברורים החשובים שהיו היום סיכום לשיעור הזה.

הסיכום הוא גרוע מאוד. אני כבר מזמן מאוד לא מרוצה מהשיעור הזה, מכל התהליך, מכל הזרימה שלו, משום דבר. ואני לא רואה שיש איזו התקדמות משיעור לשיעור, אני לא רואה שהנשים מאורגנות.

אני מבין שזה לא כמו גברים שנמצאים יום יום, אבל למה נשים לא יכולות להיות יום יום באיזה סדר ביניהן, שהן מתקדמות כשורה שורה, כיום יום. אני ממש לא ציפיתי שההתקדמות בין נשים תהיה כזאת שבורה, מקולקלת.

תלמידה: אמרת שנשים לא מקושרות, במה אתה מרגיש שאנחנו לא מקושרות?

אני לא יודע, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לכל הדברים האלה. קודם כל אני רואה שהן לא רוצות לשמוע שום דבר ממה שאני מדבר, יש להן שאלות משלהן, זה כרגיל טבע הנשים. אני לא רוצה להכליל את כולן, אבל למה זה קורה? שיכינו שאלות, שאולי ישלחו לכן שאלות, תתרגמו אותן, תעבירו את זה, בואו נעבוד בצורה נורמלית.

לפני שאנחנו קוראים כבר יש שאלות, את השיעור אנחנו כבר מתחילים משאלות, אני לא חושב שזה נכון. מאיפה זה מגיע? אני שמחתי לשמוע שהן תפסו איזה קטע ודיברו עליו, אבל בכל זאת לא עושים את זה כך.

אני חושב שאנחנו צריכים לקחת איזה נושא אולי מבעל הסולם או מרב"ש, אולי איזה מאמר של בעל הסולם ולהביא אותו, לקרוא אותו ולשאול, קצת לשאול, אבל בעיקר לשמוע את המאמר, שיהיה לנו משהו.

ההבדל בין השיעור של היום לבין השיעור שהיה לפני שלושה, ארבע החודשים, אין, כאילו אנחנו לא מתקדמים, לא סופגים את החומר.

אני מבקש, כל אחת צריכה לחשוב איך לשפר את קבוצת הנשים העולמית שלנו. כל אחת צריכה לחשוב על זה ולא לחכות שמישהו יעשה את זה בשבילה. תתחילו כולכן לחשוב על זה, ואז אנחנו נצליח.

שאלה: אתה אומר לחשוב איך לשפר את קבוצת הנשים העולמית שלנו. מה ייחשב ששיפרנו?

קשה להביע את זה. קודם כל שלא יתפוצצו מכל מיני שאלות מוזרות, שיהיה איזה סדר. כל אחת רוצה לשאול, מה זה כל אחת, זה לא קורה ככה. תיראו את הגברים, שואלים מתוך שתיים, שלוש, ארבע עשיריות. אבל לא בצורה כזאת, כאילו שאתן הגעתן למצב, ש"חייבת אני חייבת לשאול", את לא חייבת לשאול.

אנחנו צריכים לברר איזה נושא, השיעור צריך להיות לפי נושא. והנושא בעצמו צריך להיות ברור לכולם כך, שרק על הנושא הזה אנחנו מדברים הפעם. אם זה שיעור של עיבור, אז עיבור. אם זה שיעור על קטנות או על מצבים רוחניים, אז על זה מדברים. או קבוצה או עליות וירידות, כל מיני דברים.

אתן יכולות אפילו לקחת דברים ששייכים לתופעות שבעולם הגשמי שלנו, אבל זה חייב להיות ידוע לכולם וסביב זה אנחנו מכינים את עצמנו למפגש במשך שבוע ימים. במפגש אנחנו מסכמים את מה שלמדנו, ושואלים על מה שלא היה ברור לנו, ובזה גמרנו את הנושא ומקבלים את הנושא לשבוע הבא.

ואז אנחנו נתקדם משבוע לשבוע, אחרת זה בלגן אחד שלם, אף אחד לא מרוצה מזה. לכן בואו נפסיק, דבר כזה אני יותר לא רוצה שיהיה. זה לא לימוד, זו לא התחברות, זה פשוט סתם שוק. יש רק דבר אחד, שאנחנו נסדר את עצמנו נכון לשבוע הבא ואתן תבחרו מה נלמד לקראת השבת הבאה ואיזה שאלות אנחנו רוצים לברר לפי החומר שנלמד, ונברר עם השאלות את הנושא ונהיה מרוצים שלפחות את זה עברנו. בהצלחה.

(סוף השיעור)