שיעור בוקר 22.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', עמ' 204, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "אמא השאילה בגדיה"

קריין: "אמא השאילה בגדיה לבתה", עמוד 204.

אמא השאילה בגדיה לבִתה

[אמא אוזיפת לברתא מאנהא]

.16" אמר רבי שמעון, ע"כ השמיים וצבָאם נבראו במ"ה, המלכות. כי כתוב, כי אראה שמֶיך מעשה אצבעותיך. ומקודם לכן כתוב, מ"ה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תְנָה הודךָ על השמיים. הרי השמיים נבראו בשם מ"ה, המלכות. ופירוש הכתוב, על השמיים, המורה על הבינה, הנקראת מ"י, שמעל ז"א, הנקרא שמיים, שמלכות עולה בשם אלקים.

פירוש. מ"ה, מלכות, עולה ונכלל בבינה, אלקים, אחַר שברא אור חסדים ללבוש כבוד אל אור החכמה שבשם מ"י, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים, שהוא שם הבינה, שהמלכות נכללת בה. וע"כ כתוב, בראשית ברא אלקים. האלקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות. ולא נבנה במ"י אל"ה.

פירוש. כיוון שהעולם התחתון, מ"ה, ממשיך המוחין בשם אלקים בעולם העליון, ע"כ הייתה היכולת שייבראו שמיים וצבָאם ע"י מ"ה, כי אין תולדות בלי מוחין עילאין, שהם מוחין דחיה.

וזה אמר רבי שמעון, משום שגם העולם התחתון, מ"ה, מתקיים בשם אלקים מהעולם העליון, השמיים וצבאם נבראו במ"ה, במלכות, היה כוח למ"ה להוציא תולדות אלו השמיים וצבאם.

ולכן כתוב, אשר תְנָה הודךָ על השמיים. להשמיענו, שהמוחין נמשכים משֵם אלקים דישסו"ת, ע"י השיתוף של מ"י באל"ה, שמ"י הן ממעל השמיים, ז"א. ע"כ נאמר, על השמיים, שמלכות עולה בשם אלקים. כלומר, שההוד, המוחין, על השמיים, מעל לז"א, הוא ישסו"ת, שבו עולה השם אלקים, והוא מ"י ברא אל"ה. אבל בשמיים עצמו, ז"א, אין שָם מ"י אלא רק מ"ה.

אחר שנמשכה קומת החכמה מחמת הנקודה, שחזרה ויצאה מתוך מחשבה, חזר ועשה זיווג דו"ק להמשכת אור חסדים, והתלבש אור חכמה באור חסדים, ואז מ"י האיר באל"ה. אחר שברא אור חסדים אל אור החכמה, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים, והתלבש אור החכמה באור החסדים, ע"כ הגיעו המוחין ממ"י לאל"ה, והתחברו אותיות אלו באלו, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים. בשם העליון, מעל השמיים, ישסו"ת, שבהם מ"י, אבל לא בשמיים, שהוא מ"ה.

מ"ה, מלכות, ולא נבנה במ"י אל"ה, כי מ"י בינה, אשר מעת צמצום א' (צ"א) לא היה בה שום צמצום כלל, כי הצמצום היה שם על הנקודה האמצעית, המלכות, שהצטמצמה, שלא לקבל בה אור, ונתקנה בזיווג דהכאה, להעלות או"ח. אבל ט' ראשונות (ט"ר) היו נקיות מכל צמצום, והיו ראויות לקבל אור החכמה. אלא רק בצ"ב, כדי להמתיק המלכות במדה"ר, עולה המלכות לאבא, ואבא נתקן בה כעין זכר ונוקבא, וקיבלה המלכות מקום בינה. והנקודה, מלכות, עלתה להיות מחשבה, בינה.

ומאז הצטמצמה גם הבינה, ונתקנה במסך, שלא לקבל אור החכמה בתוכה, כדי לקבל הזיווג דהכאה ולהעלות או"ח. הרי שהבינה ממקורה ראויה לקבל חכמה בלי שום צמצום, ומה שקיבלה בתוכה הצמצום והמסך, לא היה אלא להמתיק המלכות.

ולפיכך ע"י העלאת מ"ן מתחתונים, נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק, המוריד בחזרה את הנקודה ממקום בינה למקומה, למלכות, כמו שהיה בצ"א, ויוצאת הנקודה ממחשבה. שע"י זה נטהרת הבינה מכל צמצום, וחוזרת ומקבלת אור חכמה. ואחר שקומת החכמה מתלבשת בחסדים, מאירה מ"י באל"ה, ומתגלה שֵם אלקים.

והנה כל הבניין הזה של שם אלקים לא ייתכן כלל במ"ה, כי מ"ה היא קצה השמיים למטה, המלכות עצמה, שעליה היה הצמצום ממקורה גם בצ"א, ואינה ראויה לקבל בתוכה שום הארת חכמה. ולכן מ"ה, מלכות, ולא נבנה במ"י אל"ה, כי רק במ"י שייך כל הבניין של שם אלקים, ע"י חזרה ויציאה מתוך מחשבה, ולא במ"ה."

שאלה: איך אנחנו יכולות לסדר או לארגן את הרצון שלנו להשפיע כדי לתקשר עם מ"י ואל"ה בצורת גילוי האלוהים?

קודם כל אתן צריכות להיות מקושרות ביניכם ושהקשר ביניכן באמת יהיה חשוב לכן. שכל אחת תרצה להשלים את האחרת ולא לחשוב על עצמה אלא רק על האחרת, על החברה. במידה שתתחברו כך, כבר יהיה אפשר לגשת לחיבור השלם ביניכן, שיהיה מחובר גם החלק היותר זך וגם החלק יותר עב בכל אחת ואחת, וכל החלקים של מ"י יהיו מחוברים לחוד בין כולם, וכל החלקים של אל"ה יהיו מחוברים לחוד בין כולם, ואז יתחברו גם מ"י ואל"ה, ואתן תהיו ככלי שלם. כך זה יקרה, רק צריכים להמשיך לעבוד.

שאלה: כתוב פה שבינה מצטמצמת. למה בינה צריכה בכלל להצטמצם?

תקרא עוד כמה פעמים מה שקראת ויתבהר לך. אבל השאלה היא שאלה, בשביל מה בינה מצטמצמת?

.17" אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האֵם משאילה בגדיה לבת ומקשטת אותה בקישוטיה, אז נמשך השם אלקים מבינה, האם, למלכות, הבת. ומקשטת אותה בקישוטיה, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב עליה, אל פני האדון ה'.

כי אז נקראת המלכות אדון, לשון זכר. כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. הרי הכתוב קורא את המלכות, המכונה ארון הברית, בשם אדון כל הארץ, שם זכר. משום שקיבלה את הכלים המכונים בגדים, והמוחין המכונים קישוטים, מהאם, בינה. כי אז יוצאת אות ה' ממ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקראת המלכות מ"י, כמו בינה. ואז היא מתקשטת בבגדי זכר, בגדים דבינה, כנגד כל ישראל.

ביאור הדברים. לאחר שעשה בראש א"א נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה, כי החכמה נתקנה בה כעין זכר ונוקבא, הנה אז צייר בה כל הציורים, שכל הקומות של חמשת פרצופי אצילות הצטיירו בה. באופן, שאין יותר מכ"ח כל קומה, בא"א ואו"א וזו"ן.

וחקק בה כל החקיקות, שבכוחה נפרדו ג"ס בינה וז"א ומלכות, מכל קומה למדרגה שמתחתיה. כי בינה ז"א ומלכות דא"א נפלו לאו"א, ובינה ז"א ומלכות דאו"א נפלו לזו"ן, ובינה ז"א ומלכות דזו"ן נפלו לבי"ע. ואלו ב"ס שנשארו במדרגה, כו"ח, נקראות מ"י. ואלו ג"ס שנפרדו מכל מדרגה, נקראות ג' אותיות אל"ה.

ואותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, בעת שנקודה עלתה להיות מחשבה, שאז נפרדו ג' האותיות אל"ה מאו"א ונפלו למדרגה שמתחתיהם, זו"ן. כי אז נבחן שאל"ה דאו"א, שהן בזו"ן, נמשכו מלמעלה למטה והתלבשו בתוך הזו"ן. כי אל"ה דאבא, שהוא ישראל סבא, נמשך לז"א, ואל"ה דאמא, שהיא תבונה, נמשכה לנוקבא.

ואמא משאילה בגדיה לבִתה ומקשטת אותה בקישוטיה. בעת ביאת המוחין דגדלות, שנמשך חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, בניין עמוק היוצא מתוך המחשבה. כלומר, שהנקודה חזרה ויצאה מתוך מחשבה למקומה, למלכות, שבזה הוחזרו ג' הכלים בינה וזו"ן למדרגה, ונמשכו ג' האורות דכח"ב, הנקראים קודש קודשים."

(סוף השיעור)