שיעור הקבלה היומי30 יולי 2022(בוקר)

חלק 1 שיעור בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון"

שיעור בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון"

30 יולי 2022

שיעור בוקר 30.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – חורבן כהזדמנות לתיקון, תת נושא - בין המצרים, מקטע מס' 59.

חורבן כהזדמנות לתיקון, בין המצרים. בבקשה רב.

כדי שנגיע לגילוי הבורא אנחנו צריכים לגלות עד כמה הוא רחוק מאיתנו, כמו שכתוב "מרחוק תביא לחמה". ולכן אנחנו צריכים להיכנס לירידה, לחושך, להרגשת הריחוק בינינו ובינינו לבורא ולאט לאט להשיג את הריחוק הזה ככל האפשר כדי שנוכל ממנו נתקדם. כמו שכתוב, "מן המצר קראתי יה"1, אנחנו חייבים להתקדם תמיד מיראה, מהשגת הריחוק, מהשגת השפלות שלנו. זו דרכנו, ונקווה שנגיע לזה.

בואו נקרא, נראה מה המקובלים מתארים.

קריין: קטע מס' 59, כותב רב"ש במאמר "שנאת חנם בעבודה מהו".

"היות ובבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב.

אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום"."

(הרב"ש. מאמר 24 "שנאת חינם בעבודה מהו" 1987)

בלי השגת ירידה, נפילה, ריחוק, נבזות, הרגשה שלילית וכן הלאה אנחנו לא יכולים להתחיל את התיקונים, כי קודם צריכים להבין מהו חוסר חיבור, מהי השבירה, מה חסר לנו. ולכן את כל המצבים אנחנו עוברים קודם מרע, נפילה, חורבן ושבירה, ורק אחר כך אנחנו מגיעים לטוב, לתיקון, לחיבור ולהשגה.

שאלה: נראה שיש קשר בין זה שהייתה ביניהם שנאת חינם לבין זה שלא הייתה להם כוונה על מנת להשפיע. מה הקשר ביניהם?

זה שאין שנאה זה לא טוב, זה חוסר גילוי הרע וצריכים לגלות את הרע, שהם שבורים, והשבירה מתגלה לפי מידת הניגוד, הריחוק, שמתגלים בין החלקים של הכלי האחד, בין בני אדם, ואז אפשר לתקן. לכן כדי לזרז את ההתקדמות חייבים להשתדל להתחבר, ולשמוח בזה שלא מסוגלים להתחבר ולהמשיך להתחבר. ועוד לשמוח בזה שלא יכולים להתחבר, כי אנחנו מגלים בזה את השבירה שבינינו יותר ויותר.

וכשהשבירה מתגלה בעוצמה ובצורה הנכונה, מגיע כבר זמן התיקון. ולפני שמתגלה השבירה לא מגיע התיקון, כי אין מה לתקן, לא מרגישים שיש שבירה, שיש חורבן. לכן רבי עקיבא, כפי שקראנו ועוד נקרא, היה שמח כשראה את ירושלים בחורבנה, כי עכשיו כבר בטוח יהיה תיקון. תמיד בעולם הזה אנחנו מתקיימים רק מרע לטוב, מרע לטוב, לכן כשמתגלה לפנינו רע אנחנו צריכים להיות שמחים כי זה כבר השלב הראשון של תיקון וגילוי הטוב.

תלמיד: אבל בקטע מדובר לא רק על כך שבית המקדש חרב מפני שהתגלתה ביניהם שנאה, אלא בגלל שגם לא היית להם כוונה בעל מנת להשפיע.

זו כבר דרגה יותר גבוהה. אבל לפחות להתעלות למעלה מהשנאה, ואחר כך מתעלים ללהשפיע זה לזה.

שאלה: כתוב בטקסט שאנחנו צריכים תורה מצוות ומעשים טובים. מה הכוונה כאן בגמילות חסדים אם זה בא ממקום אגואיסטי או ממישהו אגואיסטי?

כן, אבל בכל זאת אם אנחנו רוצים להתחבר בקבוצה אז אנחנו צריכים לתרום כוחות זה לזה, להעביר כוחות, התעוררות זה לזה ולספק לחבר מה שחסר לו - כוחות, התעוררות, הרגשה טובה, תקווה, וזו גמילות חסדים שאנחנו מעבירים מאחד לאחר.

שאלה: מהי תכונת הרחמנות בעבודת החיבור בעשירייה כדי להגיע לדבקות בו?

רחמנות היא שאני מחפש במה אני מסוגל לתמוך בחבר כדי להעלות אותו למדרגה יותר גבוהה.

שאלה: מה נקרא לעבוד בחינם בלי שום תמורה?

שאני מבקש רק כוחות להשפיע ולא שכר מעבר לזה.

שאלה: למה כשאני ש"ץ אני רואה את החברים שלי כקטנים, כאילו אני צריך לטפל בהם?

לפי מה שאתה חושב על החברים, כך אתה רואה אותם.

שאלה: איך מזרזים בין החברים את גילוי ועומק השבירה?

קודם כל על ידי דוגמה, ועל ידי מאמצים בפעולות משותפות בעשירייה ועל ידי התפילה. אלו פחות או יותר האפשרויות שיש לנו.

שאלה: יוצא מהקטע שאפילו אם הם עשו מעשים נכונים ובלי כוונה זה לא היה שווה והגיע החורבן. זה באמת היחס, זאת אומרת המעשים לא משנים אלא רק הכוונה?

אנחנו לא צריכים לחשוב מה יקרה, אנחנו צריכים לחשוב על מה שאנחנו עושים. ומה שהבורא יעשה, אני לא יודע, אולי בעוד רגע יהיה גמר תיקון, אולי בעוד רגע תהיה מלחמת עולם שלישית וכן הלאה. אני לא יודע, אני צריך להתעלות למעלה מזמן, תנועה ומקום ורק לפעול בהשפעה בכל מה שאפשר.

לכן כל השאלות על זמן, תנועה, מקום, הן פסולות. אנחנו אף פעם לא נדע מה צריך להיות.

תלמיד: אבל כתוב כאן שהם עשו מעשים נכונים, ובכל זאת היה חורבן בית המקדש.

שוב אני אומר, אני לא שואל על מה שצריך להיות. אם צריך להיות חורבן, אז שיהיה חורבן. אם לא צריך, אז לא צריך. אבל עם זאת, במקביל לזה, אני חייב לעשות את הפעולות שמוטלות עלי.

שאלה: נראה שגם אתמול וגם היום אנחנו שומעים הכוונה ספציפית לגבי התמיכה ההדדית בינינו, שצריך להשתדל בזה.

זה חדש?

תלמיד: זה לא חדש אבל נשמע שיש משהו למצוא שם, לגלות שם, שדווקא בתמיכה הדדית בינינו יש איזה חיישן חדש, איזו רגישות.

בתמיכה ההדדית בינינו אנחנו מגלים תנאים, כוחות, הבחנות שאיתם אנחנו צריכים לזוז קדימה, דווקא מתוך התמיכה ההדדית בינינו.

תלמיד: אם אנחנו תומכים אחד בחברו בצורה נכונה, אנחנו צריכים להרגיש שגם הבורא מצטרף, שהוא מתחיל לעבור בתוך התמיכה הזאת בינינו?

אנחנו צריכים להאמין שזה כך עד שנגלה שזה כך.

שאלה: אנחנו לומדים ששנאת חינם זה כלפי זה היא בחיבור בינינו. וגם כתוב ששנאת חינם זה כלפי העבודה בעל מנת להשפיע, זה סוגים שונים של שנאה?

יש הרבה אופנים לשנאה וריחוק ודחייה, אבל בסופו של דבר הם כולם כנגד הזולת במידה שהרצון לקבל שבי עדיין מתעורר ועומד ומחייב אותי. הרגשת השנאה זו התעוררות של הרצון לקבל שבזה מביע את עצמו. בזה הוא מראה את עצמו.

תלמיד: בזה שאנחנו צריכים להתעלות מעל שנאת החינם, מעל כל צורה?

כן. אם אני שונא את האחר אני צריך להבין, להרגיש, להשיג, לקבוע שהשנאה הזאת היא שנאה שבאה מתוך האגו שלי בלבד. ואף אחד בעולם לא שונא אותי אלא רק אני שונא את עצמי. נבין אחר כך.

תלמיד: למה אנחנו קוראים לזה חינם, לכל סוגי השנאה יש סיבה. למה זה נקרא חינם?

אנחנו קוראים לזה כך מפני שבאמת ברוחניות זה לא קיים, אלא בגשמיות, בעולם הזה, ודאי שאנחנו מרגישים כל מיני צורות הצדקה לשנאה שלנו, לריחוק, לדחייה כלפי הזולת, אבל כל זה מביא לנו רצון לקבל ואנחנו בעצם לפי הרצון להשפיע לא היינו צריכים לא לשנוא ולא להתרחק זה מזה. לכן זה נקרא "שנאת חינם".

שאלה: מה זה לגלות את השבירה בצורה נכונה?

כדי לגלות את השבירה בצורה נכונה יש כמה דרגות. הדרגה העליונה מגיעה מהבורא כי הוא שבר את הכלים כדי שאנחנו נתקן מה שהוא עשה. בדרגות יותר פחותות זה כל השנאה שיש בינינו בקבוצה, סביב זה כל השנאה שיש מכולם לכולם, חשבונות בין כולם לכולם, בין כל בני האדם בעולם הזה, ואת כל זה אנחנו צריכים לתקן.

אנחנו גם צריכים לקחת בחשבון שכל היחסים שיש בין דומם וצומח וחי גם הם תלויים ביחסים בין בני אדם. אם בני אדם ישנו את הקשר ביניהם, אז היחסים בין החיות, הדגים, הצמחים, לא חשוב מה, גם ישתנו לטובה ואנחנו נראה באמת את העולם כגן עדן. כמו שכתוב בנבואת ישעיהו, "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ .. ונער קטן נהג בם." זאת אומרת שכולם יהיו בשלווה ושלום בכל הרמות של הטבע, שלא יהיה שום ריב בין המינים ובין כל הצורות של הטבע, גם בצומח וגם בחי.

עם ישראל ואחר כך כל בני העולם מגיעים לחיבור, ואז הם מושכים את המאור המחזיר למוטב ומעבירים אותו לכל הטבע. ואז חוקי הטבע משתנים כך שכולם מתחברים מעל הטבע המנוגד שהיה בהם.

שאלה: איך לנתק את עצמך מהתוצאה, מהתלות בתוצאה מהחשבון הזה?

זה קשה וזה לא מגיע בקלות ובמהירות. האמת שאני לא יודע איך להסביר את זה, אבל לא צריכים, לאט לאט אנחנו מבינים בדרך איך אנחנו מתרחקים מעל מנת לקבל ומתקרבים להערכת הרצון להשפיע, עד כמה רוצים שישלוט בנו, עד כמה אנחנו במידה הזאת גומרים לעשות איתו חשבון. היום זה קשה לנו כי אנחנו לא יכולים לעזוב אותו. אם כן, עם מה אנחנו נשארים, ומה יקרה לי? אז עכשיו אני כביכול מת ויוצא מהעולם ואין לי כלום, כמו שרב"ש כותב, שנדמה לאדם שאז שום דבר לא נשאר לו.

לא, אנחנו צריכים עוד ועוד להגיע להכרת המצב. אין לי מילים. עכשיו זה גם זמן כזה, שאין כל כך מילים.

שאלה: מה עושים שכבר מתגלה השנאה בפועל?

שמחים. כי אם היא התגלתה אז בטוח שהייתה גם קודם אבל השנאה שבינינו הייתה מכוסה. עכשיו היא מתגלה, מגיעה מהסתר לגלוי, ואז אנחנו יכולים לעבוד עימה, להתפלל, להתחבר, לעשות כל מיני פעולות כדי שזה ייכנס לתיקון.

תלמיד: אנחנו צריכים להוסיף פעולות אקסטרה אחרי שמתגלה השנאה?

ודאי. כדי שאנחנו נהיה מחוברים, כדי שמה שהתגלה עכשיו יכנס לתיקון.

שאלה: מה לעשות כשחבר אומר שהוא לא מרגיש יותר כלום בעשירייה ושהוא מרגיש שהעשירייה לא מביאה לו שום דבר שהוא מחפש?

טוב מאוד. זה באמת המצב שלו וצריך להמשיך הלאה בכוח. צריכים לחזק אותו ולעזור לו לעשות עוד כמה צעדים קדימה ואז הוא יתחיל לגלות עד כמה שרע לו וטוב לו עם עשירייה, בלי עשירייה, והפוך, וזה יקדם אותו. וחוץ מזה אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו לעשות כל מיני פעולות, אפילו אם לא רוצים ולא מבינים ולא מרגישים, אלא להתגבר, לבקש כוחות ולעשות איתם משהו.

אני לפעמים ראיתי על הרב"ש כשהיה מלמד, הוא היה שר וראיתי את הפנים שלו, פנים כמו סלע, ללא שום רגש פנימי, פשוט משהו נורא. והוא בכל זאת היה מחייב את עצמו לפחות לדבר כמו פסל. ואחר כך מתרומם מזה עוד ועוד. כך אנחנו צריכים ללמוד לעשות.

שאלה: לגבי התלות בתוצאה שעליה דיברנו, האם זה לגמרי ניתוק מהתלות בתוצאה או שחושבים מה התוצאה שאני רוצה, מהחיים שלי, מכלים דהשפעה או קבלה, שהתוצאה תהיה בחברים ולא בי וכן הלאה, או שלגמרי יהיה ניתוק?

ניתוק מהתוצאה זה גם תוצאה, רק בניתוק. בינתיים שזה יהיה לנו כמטרה.

שאלה: אם כל הרוע שאני רואה בעולם מגיע מהבורא אז את מי עלי לשנוא?

אנחנו צריכים לשנוא רק את המקרים, את הכוחות, המחשבות, הרצונות שמרחיקים, מנתקים אותנו זה מזה ומהבורא. את זה צריכים לשנוא.

שאלה: אנחנו לא צריכים לחשוב מה יקרה ברגע הבא, מה הבורא יעשה, אולי בעוד רגע יהיה גמר התיקון, אולי בעוד רגע תהיה מלחמת עולם שלישית, אם כך למה לצפות ברגע הבא?

דבקות בחברים ודבקות בבורא, שזה דבר שצריך להיות לפניי כל הזמן כמטרה שאני נמשך אליה, רוצה להידבק אליה בלב ונפש וזהו.

תלמיד: זו הישועה שאנחנו מצפים לה?

כן. אלא מה יכול להיות עוד? איך אתה מתאר לעצמך את הסוף הטוב?

תלמיד: כבר לא יודע.

שאתה נדבק לכל האנושות ואיתם יחד נדבק בבורא.

תלמיד: אבל עוד קודם, במצבים הקודמים איך אנחנו לומדים לעבוד בלי רגש פנימי, כמו שתיארת עכשיו את רב"ש, הוא עם פנים של סלע כלפי חוץ ומה בפנים?

כן, זה קורה לפעמים, מה לעשות.

תלמיד: לפעמים, אבל השאלה איך כל הזמן אנחנו משתדלים להיות במצב כזה מנותקים מהרגש הפנימי, כי הוא כובש אותך, הוא מושך אותך כל הזמן למטה, איך עולים מעל זה?

אני לא מבין אותך. אני משתדל להיות בקשר עם החברים ובקשר עם הבורא, ואת הקשר הזה אני כל הזמן משתדל לחמם. תנסה עכשיו לתאר לעצמך שאתה נמצא בקשר עם החברים ובקשר עם הבורא, ואיכשהו אתה מתקרב אליהם ולבורא, וזה נעשה יותר ויותר חם, יותר ויותר חי, יותר ויותר בטוח, אז זה לא טוב? אין לי יותר מה להגיד לך.

שאלה: למה רבי עקיבא לא התפלל עבור חורבן הבית כשהוא ראה שמצב החיבור בעם לא היה טוב? האם מקובל יכול להתפלל בשביל חורבן בית המקדש אם הוא רואה מצב לא טוב של החיבור של האנושות?

רבי עקיבא ראה את החורבן, הוא הבין שזה חייב לקרות, וכשזה קרה הוא שמח מפני שלאחר מכן צריכים להגיע פעולות התיקון והתיקון עצמו. מפני שזה היה כבר חורבן הבית השני הוא הבין שלא תהיה יותר שבירה.

רבי עקיבא חי לפני אלפיים שנה בזמן חורבן בית המקדש השני, הוא שמח בכל מה שיהיה כי לאחר מכן מתחילה תקופת התיקון, ולא חשוב כמה היא תימשך, אפילו אלפיים שנה, אבל היא הולכת ונגמרת וכל יום ויום עושה תיקון משלו. כך אנחנו מגיעים בדורנו לדור האחרון ונמצאים במצב של לפני הקמת בית המקדש השלישי.

מהו בית המקדש השלישי? כמו בתי המקדש הראשון והשני שהם לא היו מבנים עם אבנים אלא המהות שלהם הייתה בחיבור מסוים, כך היום אנחנו נמצאים בשלבים שבהם אנחנו מגיעים למצב של חיבור האנושות כולה למקום אחד, ללב אחד, לרצון אחד ולחיבור בבורא אחד. לכן ודאי שרבי עקיבא שמח, הוא ראה וגם כתב שכמו שהנבואה הישנה התקיימה כך גם הנבואה שאנחנו עוברים עכשיו תתקיים.

קריין: יש את זה בקטע 62 מתוך תלמוד בבלי, מסכת מכות.

"רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו "והזר הקרֵב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן, לכך אני מצחק כמ"ש "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" [...] עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו."

(תלמוד בבלי. מסכת מכות, דף כ"ד/א')

אנחנו צריכים לעבור את כל שלבי השבירה - גילוי הרע, הכרת הרע, ואחר כך תיקון וגילוי הטוב - אלו השלבים. כך גם אנחנו, כל אחד בחיים הפרטיים שלו עובר ומתקן אותם.

שאלה: רבי עקיבא חזה במותם של 24,000 תלמידים ובחורבן המקדש, ובאותו זמן הגדיר זאת כגילוי הרע. האם נחוץ שכל מה שהתגלה לרבי עקיבא יקרה שוב ויתגלה בינינו כדי שנגלה את השבירה?

בכלל לא, אנחנו כעיקרון יכולים מרגע זה או אפילו קודם לעלות לגמר התיקון ללא שום לחצים ואסונות, אלא כל הבעיה היא אם אנחנו מסוגלים לזה. אם נתאר מצב של ניתוק קטן כרע גדול, שחוסר החיבור בינינו הוא ממש אסון, אז נגיע לחיבור בינינו ולגילוי הבורא ללא שום צרות. אם אנחנו מגלים את המצב הנוכחי כמו צרות, אז בשביל מה אנחנו צריכים עוד צרות? הכול תלוי במידת הרגישות שלנו לרע.

שאלה: לגבי היחס הזה לרע ולחורבן. אנחנו מרגישים כל הזמן שאנחנו לא מצליחים להתחבר, וגם המצב של העולם נראה כהולך לחורבן, ופה הוא כותב שרבי עקיבא שמח, אבל לי אין עדיין כוונה, לא רכשתי כוונה, זה משהו גבוה.

באיזה כלי, באיזה מקום אני יכול להרגיש שמחה ברצון שלי על החורבן הזה ועל הרע, מאיפה אני מושך את הכוח הזה?

אם אתה מחובר עם החברים ובכך מרגיש התקרבות לבורא, וכל אחד נתמך על ידי העשירייה, אז מתוך זה יש לך שמחה. אתה בתוך זה כבר מתחיל להרגיש מהו מצב של חיבור ומצב של תיקון.

תלמיד: קורה לנו בעשירייה שקשה לנו וחברים לפעמים קצת מתייאשים, נחלשים ועושים מאמצים. יש חבר שאומר שהוא כבר מתייאש מהשאלה "מה הטעם בחיי?", הם מחפשים את התשובה ולא מוצאים וזה באמת מורגש כרע.

מה זה מתייאש? הוא כל כך רוצה ולא מקבל כלום, זאת אומרת הוא בוכה על כלים דקבלה שלו. אז מה אתה רוצה? אתה טוען שהוא לא מקבל בכלים דקבלה שלו את מה שהוא רוצה לקבל?

תלמיד: אני רוצה לראות איך אני יכול להתייחס למצב הזה כאל מצב שיכול לקדם אותי לתיקון ולשמחה, ואיכשהו להתעלות מעליו בכוונה נכונה.

רק דרך חיבור יותר ויותר גדול עם החברים אתה מתעלה מעל הכוונה על מנת לקבל וכך מגיע לעל מנת להשפיע להם, ואז דרכך עובר כל האור שהם צריכים לקבל וכך כולם מתמלאים.

שאלה: האם הייתה אפשרות בזמנים של רבי עקיבא ללכת באחישנה ולמנוע את חורבן בית המקדש?

זה לא היה אפשרי כי הכול מתקיים לפי התכנית.

שאלה: האם לא לצפות לתוצאה זה לא כמו להיות אדיש?

אנחנו מצפים לתוצאות, רק לתוצאות של תיקון עבור כל העולם, תוצאות שיהיו על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, ולא לתוצאות שיהיו עבורי.

שאלה: האם צריך להתנתק גם מהתוצאות הצפויות של ההפצה?

לא, אנחנו רוצים שכולם יתכללו עם חכמת הקבלה מהר ככל האפשר וכך נגיע לתיקון השלם, כולם יתקרבו ויתוקנו.

שאלה: איך לשמור על היחס שהכול מתגלה מהבורא ושהכול מגיע מאהבתו לבריאה?

אתם צריכים לקבל חיזוקים ולהגיע להבחנות כאלה על ידי חיבור בין החברים.

קריין: קטע 60, מתוך שערי קדושה, כותב הרב חיים ויטאל.

"אמרו חז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם, והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים, ולא נחרב אלא בעון שנאת חינם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, אלא לסיבת שנאת חינם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם אלא בשעתם, אבל שנאת חינם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על, לא תשנא וביטול מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך", ולא עוד, אלא שעל מצוה זו אמרו שזה כלל גדול שבתורה, שכולה תלויה בה."

(הרח"ו. "שערי קדושה)

שאלה: האם אתה יכול להסביר בצורה ברורה יותר, מהי שנאה מוסתרת ומהי שנאה גלויה?

בצורה פשוטה נגיד כך, אם אדם קיבל ממך כמה פעמים כל מיני תשובות לא נאותות והוא שונא אותך על כך, זאת כביכול לא שנאת חינם, היא מוצדקת. אבל אם אדם שונא אותך ללא שום סיבה מוצדקת, זה נקרא "שנאת חינם". כך בינתיים אנחנו יכולים להסביר זה לזה. זאת אומרת, האגו של האדם מעמיד אותו במרכז הבריאה, ואדם מסתכל על כולם באופן שהם צריכים כביכול לשמש אותו ולעשות את מה שהוא רוצה, ואם הם לא עושים כך, אז הוא שונא אותם. זה נקרא "שנאת חינם". לָמה? איזו סיבה יש לו לדרוש מהם שישמשו אותו? כך כל אחד ואחד נמצא בשנאת חינם.

שאלה: איך אדם יכול לאהוב את הזולת כשהבורא דוחה אותו או דוחף לו כל מיני תמונות, לְמה צריך להגיע מתוך שני הניגודים האלה?

צריך להבין, את השנאה בינינו גורם הבורא, זה נקרא "בראתי יצר הרע", ואנחנו צריכים להשתדל למרות זאת להתקרב זה אל זה ולהשתדל להתחבר נגד רצון הבורא, נגד מה שהבורא עשה. הוא ברא את היצר הרע, ואנחנו מתעלים מעליו והופכים אותו ליצר הטוב.

שאלה: האם מתוך הכתוב, היו חכמים וצדיקים והעם סטה מדרכו והיה חורבן. משתמע שעתיד הצדיקים תלוי בעם והעם תלוי בצדיקים?

נכון, יתקרבו צדיקים לעם והעם לצדיקים, ויידבקו זה אל זה.

קריין: 61, מתוך "ליקוטי הלכות".

"עיקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שעל ידי זה עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא רבם, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי שמעון בר יוחאי "אנן בחביבותא תליא" [אצלנו באהבה תלוי הדבר], שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי הארי ז"ל, שהזהירם האר"י כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע"י מעט המחלוקת שנעשה בין החברים, ע"י נשותיהם (כמבואר בשבחי האר"י). כי עיקר המשכת התורה הוא ע"י אהבה וחסד, שעל ידי זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב."

("ליקוטי הלכות". הלכות דם)

שאלה: איך להתמודד עם שנאת חינם שמרגישים כלפי אחרים?

קודם כל להתייצב ולהגיד שהכול כרגיל בא מהבורא ובא כדי שאתקן את עצמי, כי חוץ ממני כל העולם נמצא בתיקון גמור, וכמה הוא מקולקל או מתוקן נמדד לפי מה שאני קובע. זאת אומרת, יש בעולם רק פרט אחד מקולקל, שהוא אני, ועכשיו עליי לדאוג לתקן את עצמי, כי אני נמצא במרכז העולם וצריך לתקן את העולם, צריך לקשור דרכי את כל העולם, וזה ייקרא "גמר התיקון".

שאלה: מדובר כאן על אהבת חסד. מבחינה מעשית, מהו חסד ואיך עושים אהבת חסד?

בכך שאני אוהב השפעה זה נקרא "אהבת חסד", פשוט.

שאלה: בקטע מדובר על תלמידי רבי עקיבא שהיו חסרי רחמים ואהבה. האם בכנס הערבה בבלטיה הייתה אהבה כזאת?

אהבה, אנחנו צריכים להשיג בינינו, היא מגיעה אלינו על ידי המשכת האור העליון, הוא מאיר עלינו ואז אנחנו שנמצאים בהשפעת האור העליון יכולים להרגיש מה נקרא "אהבה". זה לא כמו בעולם הזה, זה משהו אחר.

שאלה: קודם אמרת שהבעיה שלנו היא חוסר רגישות לאסונות הנובעים מהפירוד בינינו. יחד עם זאת, בעבודה שלי אני רואה שכשמגיע אליי רצון לשרת את החברים, להתחבר איתם, אני מנסה להרגיש זאת כמשהו מאוד יקר ורואה שגם פה אין לי רגישות. יוצא שאין לי רגישות לערך החיבור וגם לא לאסונות מהפירוד. אלה שני סוגי עבודה שונים, איזה מהם יותר אפקטיבי כדי לפתח את הרגישות?

תתעורר לקראת האהבה, ומתוך זה תבין את כול יתר ההבחנות.

שאלה: סיפרת על הרב"ש שהיו לו פנים של סלע. אני הבנתי שהלב והשכל הם שתי רגליים, ודווקא עם הרגש אנחנו עולים במדרגות הרוחניות, אז לָמה רב"ש, מקובל כזה ענק, היה דווקא בניתוק מהרגשות שלו?

כי זה מצב פרטי שקורה, הוא מופיע ונעלם, נעלם ומופיע, בין המצבים האלה של גילוי, יש מצבים של ניתוק והסתרה, ולכן לא פלא שהוא נכנס לזה. אתם עוד תראו אילו דברים קורים לנו בדרך.

שאלה: כתוב שהתורה היא "תבלין", לָמה למרות שאנחנו לומדים אותה תמיד מתגלה יותר שנאה?

כי זה גילוי הרע. ככול שיש יותר אור, הוא מגלה את מה שיש בך, אם עדיין יש בך רע אז הוא מגלה לך את הרע. כמו נניח לכלוך בבית, אם לא תדליק את האור, לא תראה שיש לכלוך על הרצפה, אבל אם תדליק את האור תראה לכלוך, תדליק אור יותר חזק תראה יותר לכלוך, בכל מיני פינות. הכול תלוי במידת התיקון, כמה יש גילוי אור, ואז גילוי הרע וניקוי, זאת אומרת, תיקון הרע, ואז גילוי הטוב. אלה ארבעה שלבים שצריכים לעבור על כל הבחנה רוחנית כדי שהיא תגיע לתיקון, גילוי הרע ותיקון הרע.

שאלה: כשאני שומע אותך אני מרגיש כמו ילד שאימו מדברת אליו והוא לא מבין מה היא אומרת לו. איך להגיע למצב בו אני בוגר ויכול להבין את מה שאתה אומר לנו לעשות?

כדי להתעורר, להתאושש ולגדול צריך קודם כל להיות בכל השיעורים, אם יש שיעורים בהם אתה לא יכול להיות, אתה צריך אחר כך להיכנס לארכיון ולשמוע אותם. אתה צריך להיות מחובר עם החברים ולהשתדל להיות בכל האירועים שלנו. ואז דווקא דרך השיעורים והאירועים תתחיל להרגיש את הרוח שלנו והיא תקדם אותך. בהצלחה. תהיה כל הזמן איתנו, תשאל, והכול יסתדר.

שאלה: כתוב "עיקר המשכת התורה הוא ע"י אהבה וחסד", אבל אין כרגע לא אהבה ולא חסד, אז את מה מושכים בדיוק?

איך זה שאין אהבה?

תלמיד: חבר שאל אותך אם היה אפשר שלא יהיה חורבן בית שני, וענית לו שלא, שהכול לפי התכנית. למה אתה מתכוון שהכול לפי התכנית?

אי אפשר להגיע לגאולה בלי שנגלה את החורבן, והחורבן היה מתוכנן כבר מתחילת הבריאה, חורבן בית ראשון וחורבן בית שני, כי אחרת איך נגיע לגאולה? אתה חייב להרגיש את הכלים שלא מתפקדים ברמת החסדים ואת הכלים שלא מתפקדים ברמת החכמה. אחרי שתתקן אותם כדי להשפיע על מנת להשפיע וכדי לקבל על מנת להשפיע, אז תגיע לגמר התיקון.

איך לתקן? אתה יכול לתקן רק בתנאי שאתה מרגיש שיש בך את הכלים השבורים האלה. קודם כל אתה מגלה שלהשפיע על מנת להשפיע שבור, שאתה לא מסוגל לזה, ואחר כך שלקבל על מנת להשפיע שבור, ואז אתה מתקן אותם ומגיע לכלי השלם.

תלמיד: האם ניתן בכלל לתקן את תכנית הבריאה?

"סוף מעשה במחשבה תחילה", המצב העתידי כבר קיים וכולו שלם, לפעמים הוא מתגלה לצדיקים כחלום.

תלמיד: האם אנחנו משחקים?

ודאי שזה משחק, זה נקרא ש"הקב"ה משחק עם לוויתן". אבל בשבילנו זה לא משחק כי אנחנו עוברים את כל המצבים הכי גרועים וכנגדם את כל המצבים הכי טובים, בשמאל ימין, שמאל ימין. עד שאנחנו נכללים מכל המצבים הללו ויש לנו מהם הבחנות בין טוב ורע, בין אמת ושקר ובין כל מיני מצבים כאלה, ואז אנחנו נעשים חכמים "ותהיו כאלוהים ידעי טוב ורע".

תלמיד: כלומר הבורא מלמד אותנו להשתנות בפנים, משחק איתנו כדי שנהיה דומים לו.

ודאי. כדי להגיע לדרגת האלוקות.

שאלה: הבעיה בדוגמה הידועה של האר"י "בואו נעלה לירושלים" הייתה בגלל הנשים, מה זה אומר?

שהתלמידים שלו לא היו מסודרים בינתיים עם האגו הפנימי שלהם.

תלמיד: מהי האישה כאן?

היא הרצון לקבל שבתוך האדם.

שאלה: אמרת שהרב"ש היה יוצא מירידות על ידי ריקוד, אבל הוא היה בגילוי והיה לו במה להיאחז. במה אנחנו יכולים להיאחז?

בירידה הוא לא יכול היה להיות בגילוי, בירידה הוא היה עוד יותר גרוע ממך.

תלמיד: האם הוא היה באמונה למעלה מהדעת?

ודאי שהוא היה צריך להתעלות אף על פי שהרגיש רע, אף על פי שלא ראה כלום, לא הבין שום דבר וכלום לא היה מגולה לו, ובכל זאת הוא השתדל לתפקד ככל האפשר בדביקות בבורא.

שאלה: הוא כותב שרבי עקיבא היה בבחינת התגלות התורה, מה זה אומר?

הנשמה שלו הייתה כזאת גבוהה.

שאלה: אם אני מבין נכון את הסיפור של רבי עקיבא והחברים שלו שעלו לירושלים, אז רואים שלא מספיק להיות בעל השגה כמו החברים שלו אלא צריכים להיות בדרגה של רבי עקיבא בשביל להיות מסוגלים להצדיק את הרע. אני מבין שרק החיבור בינינו לא מספיק, ואנחנו גם צריכים להיות דבוקים במורה כדי שנוכל להצדיק את הרע שמתגלה בינינו.

כן.

תלמיד: איך בנוסף לחיבור בינינו נדבקים ברב ומקבלים את היכולת להצדיק את הרע?

ברגע שאתם מגיעים למרכז העשירייה ומרגישים שם דביקות ביניכם, אז תגלו שאתם כבר דבוקים גם בי.

תלמיד: אם אנחנו לא נדבקים במורה, אז אין לנו סיכוי להצדיק את הרע כעשירייה שסתם דבוקה באיזה רעיון של חיבור בינינו?

אתם לא יכולים להיות דבוקים במורה לפני שאתם דבוקים זה בזה.

תלמיד: מהי התוספת הזאת? כי אנחנו אף פעם לא ממש מדגישים זאת.

המורה הוא הכולל של העשירייה. מתוך כך שאתם נמצאים בהתכללות ביניכם ובהתכללות עם המורה, אז אתם יכולים להתכלל גם עם הבורא.

תלמיד: אז את האלמנט הזה אנחנו בדרך כלל לא לוקחים בחשבון. יש עשירייה, בורא, מביננו לבורא.

עוד מוקדם לדבר על זה.

תלמיד: אז איך נצדיק את המצבים שמתגלים? אפילו עכשיו?

אילו מצבים אתם צריכים להצדיק? יש לכם כל טוב, ממש מטפלים בכם כמו בילדים בקטנים בצורה הכי טובה, מסורה, יש לכם הכול, לא חסר לכם כלום.

תלמיד: מה היא התוספת הזו של הרב ככולל, כאמצעי להידבק בבורא?

כמקשר ביניכם לבין הבורא.

תלמיד: וכרגע אנחנו לא צריכים לקחת את הגורם הזה בחשבון?

הוא עובד, אתם לא מסוגלים, אבל בקשר הזה הוא עובד.

תלמיד: ומספיק לנו לחשוב שאנחנו מתחברים ביננו, וביננו לבורא, והרב עובד כאמצעי שהוא אפילו בלי מודע שלנו?

נכון, כמו שהילדים הקטנים לא מרגישים שמכבסים להם את בגדים, שמנקים אותם, שמכינים בשבילם והכול מוכן, מאיפה זה בא? מאיזה מקום זה בא.

קריין: 63, כותב השל"ה הקדוש.

"הדלוּת שהם הצרות, הם סיבות ההתרוממות וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבוא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו, כדי שיצא אור גדול מהחושך. כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו."

(השל"ה הקדוש. "שני לוחות הברית", במדבר דברים, פרשת בלק)

בכלל אין בעולם רע, אין בעולם חושך, אין בעולם כלום, זה רק "טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

שאלה: כשמתגלים רשעים בעשירייה, בקבוצה, מלחמות בין חברים, חיכוכים, צרות, מוציאים ומכניסים אנשים, כל מיני בעיות, אנחנו מבינים בסוף שהבורא עושה את הכול, אבל להבין זה דבר אחד, ואיך להגיב זה דבר אחר. איך להגיב כשמתגלים כאלה רשעים בעשירייה, כזה חורבן?

לבוא לחבר ולהגיד "בוא יחד נדבר על איך הבורא מסכסך בינינו. זה לא אתה ולא אני, אלא הבורא גורם לכך", דברו על זה. אחר כך תספרו איך עברתם את השיחה הזאת. אבל זו אמת, זה נכון.

תלמיד: זה קל להגיד.

לא, זו הדרך הקצרה ביותר לפיוס, חיבור ודביקות של שניהם. כי על מה הם מדברים? מישהו מלמעלה מסכסך ביניהם במטרה לחברם ולקרב ביניהם, וזו האמת. אז מה כאן קל, זה באמת קל להגיד, ומכאן יש לך את הדרך הקצרה ביותר לתיקון.

שאלה: האם אפשר לבנות משהו מבלי להחריב את הישן? מי הורס את הישן, אנחנו הורסים אותו, הבורא הורס אותו, הורסים אותו יחד?

אנחנו לא צריכים להתעסק בחורבן, לא צריכים להרוס. אנחנו צריכים לדבר על הבנייה ועל התיקון, אז בדרך כל הדברים האלה שהרוסים כבר מזמן, מראש הבורא עשה את זה בחטא אדם הראשון, מלכתחילה כל החורבנות שם נעשו, זה המקור של כל החורבנות שאחר כך רק מתגלים, אז אנחנו צריכים רק לחשוב, איך אנחנו רוצים לראות אותם מתוקנים. וכמו שכתוב, "הכל במחשבה יתבררו", אם אנחנו נחשוב שהכול קיים בחיבור ובתיקון, כך אנחנו מקבלים ועם זה ממשיכים הלאה.

תלמיד: כלומר, אנחנו חיים בתוך החורבנות, אנחנו רק מגלים שאנחנו חיים על החורבות של משהו?

כן.

שאלה: האם ניתן להגיע לגמר תיקון במהלך החיים בעולם הזה?

ודאי. גם היום אתה יכול לעשות את זה, גם היום במשך יום אחד, אין שום בעיה, רק הכול תלוי בך. אני נותן לך ברכה ומאחל לך להגיע תוך יום אחד לגמר תיקון. קדימה חבר.

שאלה: האם עלינו להגיע לשנאת חינם בינינו בעשירייה כדי להתקדם להשפעה?

לא, חס ושלום. אין לפנינו שום מטרה להגיע לשנאה בינינו, יש לפנינו רק מטרה להגיע לחיבור ולאהבה בינינו. אבל בדרך, כדי לדעת אולי יותר איפה אנחנו צריכים להיות בחיבור יותר מתקדם, מתגלה איפה חסר לנו חיבור הנקרא "שבירה". אז היא מתגלה אך ורק כדי שאנחנו נחזק את הקשר בינינו, נהדק את עצמנו.

שאלה: לפעמים כשמתעוררת שנאה, האנשים מנסים לתקן את זה עם השכל שלהם. האם בדרך שלנו הדרך היחידה לתקן זה להתעלות מעל המצב ליתר אהבה?

נכון.

תלמיד: יוצא שהבורא מעורר בנו רק שנאה זה לזה ועלינו לעלות מעל זה באהבה כל הזמן?

כן, פשוט.

שאלה: לבקש כוח להשפיע זה השכר הגבוה ביותר, איך אפשר לבקש כזה שכר?

כוח להשפיע אני לא מבקש לעצמי, אני רוצה להשפיע לאחרים, לכן אני יכול לבקש.

שאלה: מה ההבדל בין לשנוא את עצמי לבין לשנוא את הכוונה לקבל לעצמי?

לשנוא את עצמי? מה זה את עצמי, מי אני בדיוק שאותו אני שונא? אבל הכוונה שלי לחשוב על עצמי כל הזמן, לחשוב על הרווח שלי, מה איתי, זו כוונה אגואיסטית, שאותה אני שונא. אני רוצה להיות למעלה ממנה. אני רוצה להיות במצב שאני בכלל לא מרגיש את עצמי בעולם, אני כאילו מרחף מעל המציאות, וכך אני רוצה כל הזמן לחיות למעלה מהמציאות, למעלה מן העולם, ורק מלמעלה לעזור לכולם להתחבר וגם לעלות למעלה, למעלה מהקרקע הזאת.

שאלה: מהי אהבה אמיתית כנגד שנאת חינם?

אהבה אמיתית כנגד שנאת חינם זו אהבת עולם. אהבת עולם זו האהבה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, אני לא מביא בחשבון שום פרט, נתון, על מי שאני אוהב, אלא דבוק בו, אני נכלל בו, ורוצה רק למלא את מה שחסר לו, אין לי שום חשבון עם עצמי.

שאלה: האם השנאה שמתפתחת בזמננו יכולה להוביל לשבירה עוד יותר גדולה? ואיך להימנע משבירה כזאת, כמו מלחמת העולם השלישית?

אנחנו יכולים לעבור את מלחמת העולם השלישית במחשבה, "הכל במחשבה יתבררו". והאמת שמלחמת העולם השלישית, היא כבר מתרחשת, ואנחנו יכולים לעבור אותה בצורה קלה בחיבור בינינו. אנחנו יכולים להצליח ולנצל את כל הרע. אנחנו נעשה את זה.

שאלה: מה מכסה את השנאה לפני שהיא מתגלה בפועל?

היא לא מתגלה, לכן לא צריכים לכסות.

שאלה: מה לעשות אם השנאה לא מתגלה בעשירייה, אלא בתוך צוות הפצה?

לפעמים יש קבוצות עבודה שמתוך העבודה ההדדית, יש ביניהם כל מיני סכסוכים. צריכים להבדיל בין הסכסוכים האלה המקצועיים לבין שנאה. שנאה היא בדרך כלל כמעט ללא סיבה, אני פשוט שונא אותו. לכן אני חושב שאנחנו יכולים להגיע למצב שלא תהיה בינינו שנאה, זה אפשרי. ואם יש כאלו דברים בקבוצות עבודה, אז צריכים לחשוב מה לעשות. שם זה גם שייך לשנאה נכונה, לא כל כך שנאה, אלא "קנאת סופרים תרבה חכמה", יש שם קנאה ויש שם תחרות ויש שם חוסר הסכמה מקצועית וכן הלאה. לכן בקבוצות עבודה בינתיים לא הייתי נוגע, נחכה עוד כמה חודשים אחר כך נתחיל לעבוד איתן.

שאלה: האם דרך משחק אפשר להתגבר על מצב של שנאה?

דרך משחק ודאי שכן, תנסו לשחק במשהו ותראו כמה אתם מסוגלים לעבור ממצב רע למצב הטוב, רק על ידי משחק. משחק זה דבר מאוד חשוב.

שאלה: העשירייה שלנו נפגשת כל יום ועושה עבודה אינטנסיבית, אבל אין לנו שנאה או אי הסכמה, יש לנו פשוט הרבה בעיות בחיים האישיים מחוץ לעשירייה. אתה יכול לתת לנו עצה על העבודה שלנו בעשירייה?

לא יותר ממה שאני כל הזמן מדבר איתכן, באמת לא. תנסו לעשות כל מה שדיברנו. אתן נמצאות מאוד קרובות להצלחה וחבל להתעכב.

שאלה: מה הביא לשבירת בית המקדש, הרצונות השבורים שלנו או הבורא?

ודאי שהבורא עשה את זה עלינו. וגם עכשיו הוא מעביר את כל התיקונים עלינו, הוא ולא אחר ואין עוד מלבדו. אבל אנחנו צריכים יחד עם זה להסכים עם מה שעובר עלינו ולהיות דבוקים בכל פעולה ופעולה שזה הוא עושה ולא מישהו אחר. וכך אנחנו מגיעים לדבקות, ובזה התיקון שלנו.

שאלה: מה עליי לבקש עבור אדם ששונא אותי?

לבקש רחמים. שאני לא אתרגז עליו ושהוא לא יתרגז עליי. ולשאול את עצמי, האם באמת הוא בצדק מתרגז עליי, שונא אותי. יכול להיות שאני לא בסדר, ואז להשתדל בכל זאת להגיע איתו להשתוות, לכיסוי, לפיצוי, למשהו, אולי לפצות אותו.

שאלה: אם הבורא מעורר את השנאה, אז מה החטא שהאדם עושה?

אם הבורא עושה את השנאה? ודאי שהבורא, הכול עושה בורא.

שאלה: אז מה החטא של האדם?

מי אמר לך שהאדם חטא. חטא האדם הראשון, לא אנחנו. אנחנו רק צריכים על זה לשלם פי תר"ך פעמים יותר ממה שהוא חטא.

שאלה: מה ההבדל בין שנאה מטרתית שמקדמת אותנו לבין שנאה שמסיטה אותנו מהדרך?

שנאה מטרתית היא שנאה לרע שבתוך האדם. ושנאה לא מטרתית, שהאדם שונא את מה שהוא רואה באחרים.

שאלה: האם דווקא שנאת חינם שאני שונא את חברה ללא סיבה עוזר יותר לתיקון משנאה עם סיבה?

לא. אני לא רוצה לדבר על זה בכלל. שנאה כזאת ושנאה כזאת. "אני צודקת ואני לא צודקת" וכן הלאה. אני תמיד לא צודקת. תמיד אני לא צודקת.

זה ברור לכולם?

שאלה: אנחנו אומרים שהשנאה חייבת להתגלות. אז מה קובע שהאהבה תצליח להתגלות מעל לשנאה הזאת או שזה יישאר בתוך השנאה?

לא. כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". איפה שאין שנאה לא יכולה להיות אהבה. צריכה להיות שנאה, דחייה, הרחקה, כל מיני דברים כאלו, ואחר כך עליהם בא איזה פיצוי, השלמה עד אהבה, עד אהבה חלוטה.

שכל השנאה הקודמת שהייתה מוזמנת מהצד האחר, והבורא מזמין את זה, שכל זה ייכנס לתוך האהבה. אז האהבה היא בוערת. לא יכול להיות אהבה אחרת אם היא לא מתגלה מתוך שנאה, מתוך ריחוק, מתוך כל מיני המצבים האלו הרעים.

שאלה: האם כתוצאה מהלימוד שלנו ומשיכת מאור אנחנו משיגים את המצב שעליו למדנו?

כן. אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מאזנים את הטוב והרע. שהם תמיד יהיו במשהו שקולים זה כנגד זה. אנחנו בדרך כלל לא רוצים לזכור שום דבר רע, אלא רק טוב, רק אהבה, רק חיבור, רק חיבוק, רק נשיקות וחיבוקים בלי סוף.

וזה לא טוב. זה עניין לא שלם והוא לא יכול להתקיים. אלא זה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו לומדים איך לנהל את האהבה על פני השנאה וכל פעם לכסות את השנאה באהבה. לכסות את השנאה באהבה. לעשות כיסוי. "על כל פשעים תכסה אהבה".

את זה צריכים ללמוד. ואז לא יהיה לנו אף אחד שהוא יהיה לא מרוצה מהחיים, כי כמה שתתגלה בו שנאה, קנאה, כל מיני דברים רעים, הוא ידע איך לכסות את זה בטוב, באהבה. ובמי שיתגלה יותר הוא ידע איך לכסות את זה יותר. ולא יכול להיות חיים אם לא בסנדוויץ' כזה, שהשנאה והאהבה יחד.

וכך הם משלימים זה את זה. ואנחנו כמו תינוקות שרוצים להרגיש רק מתוק. וזה לא טוב. אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מגלים דווקא קצת שבירה ביניהם, שיהיה מר ומתוק יחד וכולם יתמכו זה בזה. אין שנאה בלי אהבה ואין אהבה בלי שנאה. אין תיקון בלי שבירה.

ולכן אנחנו חייבים כך לחזק זה את זה. גם כשאני מדבר עם מישהו, נניח כשיש בעל ואישה, שהם ידברו על זה ושיתרגלו לזה שנמצא ביניהם גם ריחוק, וגם שנאה וגם אהבה. ולשניהם יש אותו מקום שווה. וכך רק לכסות באהבה על פני השנאה הם יכולים נכון, בצורה שלימה להתקיים.

זו בעיה. לכן בזמננו כשהרצון לקבל עוד ועוד גדל אנשים לא מסוגלים להיות אחד עם השני. למה? הם רק צריכים לדעת איך אנחנו מכסים את הדברים האלה. שאנחנו מבינים את כל החסרונות שיש בשני ואנחנו יודעים איך לכסות יחד.

נניח יש לנו סל גדול של חסרונות של האחד ושל האחר, ואנחנו מכסים אותם באהבה. החסרונות נשארים. כולם נשארים שם בפנים ואנחנו רק מכסים אותם באהבה. אנחנו יודעים שזה בפנים, ויודעים שעל ידי כיסוי עוד ועוד יותר חזק וגדול אנחנו יכולים לגדול. וככל שאנחנו גדולים החסרונות יתגלו עוד ועוד. עד גמר התיקון יתגלו כל החסרונות. וכך אנחנו נעלה.

שאלה: אני רוצה להשפיע לחברות, אבל אני לא מרגישה שהאור עובר דרכי בפועל. אני צריכה להרגיש את זה או שהתפילה היא הפעולה שמספיקה?

כאשר תתחברי לחברות, ולאור יהיה מקום ודרך לעבור דרכך אליהן, אז תרגישי שהאור בא אליך ואת מעבירה אותו. בשביל זה את צריכה להיות מחוברת אליהן ביחס הטוב, ברצון להשפיע. ואז תרגישי שכך האור עובר דרכך.

שאלה: כשאני רואה שעשיתי הכול בשביל חברה, ואני מתפללת, אבל אין תוצאה, זה אומר שאני עושה משהו לא בסדר, או שפשוט לא צריכה לעשות כלום ולתת לבורא לעשות את שלו?

הבעיה היא שאת עושה משהו לחברה ולא הבורא עושה. את צריכה להתחבר עם הבורא ואז תרגישי איך הוא מעביר טוב לחברה. האם תסכימי שזה כך יעבור לחברה או שתרצי לקחת את זה לעצמך? נניח הבורא נותן לחברה איזו טבעת יהלום מאוד יפה, גדולה, מרשימה. ואת רואה שדווקא את זה רצית כל החיים, היית חולמת על זה.

מה קורה כאן? תחשבי. את צריכה לגלות יחס נכון לחברה ואז תרגישי שהבורא מעביר דרכך כל טוב אליה. ואת מתפללת לבורא שהוא יעשה לחברה מה שהיא רוצה ואת מוותרת על מה שהוא מעביר אליה. את לא רוצה להיות בזה. את לא רוצה לקבל את זה. דברים יפים קורים.

שאלה: למה אנחנו צריכים לתאר לעצמנו הפרעות קטנות שמתגלות כמשהו מאוד רע וגדול?

זה לא רע ולא גדול. הכול תלוי איך אנחנו מעריכים את זה. זה לא רע ולא גדול.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע להשפיע על מנת להשפיע אם אנחנו רק הרצון לקבל?

על ידי המאור המחזיר למוטב. כשהוא מאיר עלינו הוא עושה מהרצון לקבל שלנו רצון לקבל על מנת להשפיע ורצון להשפיע על מנת להשפיע. זאת אומרת, הוא נותן לנו דרגות. הכול עובד בתוך רצון לקבל שיש שם ארבעה שלבים.

להשפיע על מנת להשפיע, ולקבל על מנת להשפיע, וביניהם יש סך הכול ארבעה. אנחנו לומדים את זה בד' בחינות דאור ישר. האור עושה את הכול. אל תדאגו. אם תרצו להתקרב אליו הוא יעשה בכם את התיקון הזה.

שאלה: האם זה הבורא שנותן לנו את היכולת לכסות שנאה באהבה? איך בפועל להגיע לפעולה הזאת?

כן. הבורא עושה בפועל את כל הפעולות שלנו בין שנאה לאהבה, ואנחנו רק צריכים להשתדל להיות יותר קרובים בתוך הקבוצה זו אל זו. לא להשתוקק להתקרב לבורא, אלא להשתוקק להתקרב לחברים. ואז אנחנו נתקרב לבורא. אבל להשתוקק לבורא בעצמנו, ישירות זה לא טוב. זה גורם לנו דווקא שבירה. כמו שבעל הסולם כותב "תיזהרו עליו לשלוח יד".

שאלה: אם מזהים שהבורא הוא זה שמסכסך בינינו אז כבר לפנות אליו ביחד. איך נגיע להכרה שזה הוא שמסכסך בינינו ושזה לא אנחנו?

לא צריכים להגיע להכרה. תשתדלו להתקרב זה אל זה. תתחברו יחד, או פיזית או וירטואלית, ותפנו אליו. תכתבו אליו, תדברו אליו. העיקר מתוך הלב שלכם. ותדרשו שאתם רוצים להגיע לתוך ליבו, ואתם רוצים להרגיש את הנוכחות שלו בתוך הלב שלהם המיוחד, המאוחד וזהו.

שאלה: האם אנחנו תלויות אחת בשנייה בלצאת כל אחת מעצמה או שזה נטייה שהאדם צריך לחזק בתוך עצמו.

אדם לא יכול לצאת מעצמו אם כל החברים שלו לא מושכים אותו ממש בשערות, באוזניים, מתוך האגו שלו. הוא לא יכול לצאת.

שאלה: האם העשירייה יכולה להתקדם אם יש בה חלק שלא משתתף בצפייה בשיעור? איך לעבוד עם החברות האלה?

בכל זאת, אפילו חלק משתתף זה כבר טוב והאחרים יתכללו. לא בגלל זה לשבור את העשירייה, אלא יש ויש. יש הרבה זמנים בתוך האדם שהוא לא יכול, כן יכול. זה לא פשוט. אני בתוך ארבעים וחמש שנה שאני נמצא בחכמת הקבלה גם ראיתי הרבה דברים. ישנן תקופות.

(סוף השיעור)


  1. מן מצר קראתי יה ענני במרחב יה (תהילים קיח ה)