שיעור בוקר 14.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ה, עמ' 2075,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות רע"ד – רע"ו

קריין: משימה מרב, אתם צריכים להביא מחר שרטוט כל אחד.

כן, זו לא בעיה. לא שרטוט, תזרים.

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ה, עמוד 2075, "ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים", שאלה רע"ד.

"רעד) מה פירוש, שרפ"ח ניצוצין ירדו עם שביה"כ כדי להחיות הכלים."

קריין: תשובה ב-2084, דף ב' פ"ד.

"רעד) הנה הכלים דפנים ואחור דנקודים, כוללים ש"ך ניצוצין, שמבחינת מחזה ולמעלה הם בחינת ט"ר דכל מלך מח' המלכים שנשברו שהם ט"פ ל"ב בגימטריא רפ"ח, ומבחינת מחזה ולמטה שהם בחינת המלכיות דכל בחינה מד' הבחינות שבח' המלכים, שהם ל"ב מלכיות, הם הל"ב ניצוצין שאין להם בירור מקודם גמר התיקון. והנה לולא נשברו הכלים פנים ואחורים, ולא היו נתערבו הכלים דפנים עם הכלים דאחורים דהיינו הרפ"ח ניצוצין עם הל"ב ניצוצין זה בזה, לא היה שום תיקון אל הכלים דאחורים אפילו בגמר התיקון, אלא מתוך התערבות הרפ"ח עם הל"ב, ונכללו זה בזה, עד שאין ניצוץ קטן בהשבירה שלא יהיה כלול מכל הש"ך ניצוצין, הנה אז הולכים ונבררים בחינת כלים דאחורים לזו"ן ולפרצופי בי"ע במשך שתא אלפי שני, ועי"ז מתתקנים ג"כ בגמר התיקון גם בחינת ל"ב האבן. הרי שירידת הרפ"ח ניצוצין והתערבות עם הל"ב ניצוצין גרם לתחית כל הכלים דח' המלכים אפילו לבחינת ל"ב האבן שלהם. (א' תתקנ"ג ד"ה אלא)."

שאלה: למה התערבות של רפ"ח בל"ב האבן מאפשרת תיקון גם של ל"ב האבן?

לא, את של ל"ב האבן ממש אנחנו לא מתקנים, לא יכולים לתקן. אבל אנחנו מתקנים התכללות ל"ב האבן ברפ"ח. רפ"ח זה תכונות הבינה, פשוט, נקי. ולכן אין שם מה לתקן בעצם, רק להעמיד את הפרצופים, להעמיד את המערכת, להסכים להיות בחפץ חסד. אבל חפץ חסד זה לא תיקון, זה רק הכנה לתיקון.

התיקון עצמו הוא שאתה לוקח רצון לקבל ומתקן אותו תכלס בעל מנת להשפיע, שזה מעל הרצון לקבל, בתוך הכוונה אתה עושה את זה. אתה לא מתקן את הרצון לקבל בעצמו, אלא רק את השימוש שבו. ולכן זה מה שנקרא אצלנו התכללות, שנכללים כלים דקבלה בכלים דהשפעה. איך הם יכולים להתכלל, איך הם יכולים להתחבר? אלא אתה צובע אחד בשני, אתה מכניס אחד שיעבוד יחד עם השני, כאילו, אבל הוא לא משתנה. הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, ועוד ועוד בתוקף. בגמר התיקון בכלל, זה לא מובן איך כל העיגול נכנס, לא קו דק, כל העיגול נכנס לתיקון.

לכן אנחנו צריכים להבין שכל התיקונים שאנחנו עכשיו עושים זו רק ההכנה. וחשוב לנו להגיע לקטנות, וקטנות זה העיקר, שזה כבר מדעתנו להיות בתוך ההשפעה בצורה ניטרלית. אבל שאנחנו מתעלים מעל האגו, מעל הרצון לקבל. זו כבר עבודה, זה כבר גילוי, זה כבר הישג, אבל עדיין לא תיקון, לא תיקון ממש. אלא אתה מעדיף להיות בהשפעה לעומת הקבלה, אבל זה בכל זאת משהו פסיבי מאוד. אז אין לי חולצה, אני לא צריך.

ואחר כך התכללות. ההתכללות היא גם שאח"פ נכלל בגלגלתא ועיניים, ואז יוצא לנו שהאח"פ הזה נעשה כמשענת לגלגלתא עיניים. ההשתתפות הזאת לא כל כך מובנת לנו, איך בכל זאת הרצון לקבל יכול להיות בכוונה על מנת להשפיע? ממש מגיע מלמעלה כוח שמאפשר לעשות את זה, שמכניע את הרצון לקבל שהוא ישתתף בפעולות ההשפעה. זה שהוא ישתתף בפעולות השפעה בזה שהוא מנטרל את עצמו ואומר "בסדר, תעשו ואני שותק", זה להשפיע על מנת להשפיע. אבל לקבל על מנת להשפיע, את זה אנחנו לא יכולים לתאר. אנחנו יכולים להגיד מילים, אבל עד כמה שמתקרבים לזה, מבינים עד כמה אי אפשר לתאר.

שאלה: מה ההבדל בין ל"ב האבן כמו שהוא לפני השבירה וכל התהליך לבין ל"ב האבן שמתברר בסוף התהליך?

עוגה וויסקי.

תלמיד: לא ברור.

לא ברור, תנסה. אין לי איך להסביר, אני אומר לך ברצינות. פעם הייתי יכול לדבר על זה חופשי, אבל ככל שעובדים עם זה יותר, רואים שאי אפשר להסביר, אי אפשר. איך יכול להיות שהרצון לקבל נכלל בפעולה? אפשר למצוא מילים, אפשר להגיד תומך, תומך בעל מנת להשפיע. תומך זה התכללות כמו עוגה עם ויסקי. שהוא לא עושה את זה בעצמו, אלא מוכן במשהו להשתתף.

מאיפה זה בא? בזכות שבירת הכלים. מפני שהתערבו כלים דהשפעה בתוך כלים דקבלה ויש ערבוביה, ואתה משקיע כוחות בדבקות עם הבורא, שאתה מקבל מהבורא את המאור ורוצה לברר את הכלים דקבלה, ולעשות הפרדה בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה ואיכשהו לכלול זה בזה אולי, [את אלה] שנשארים בדרך.

שבירה זה תיקון גדול מאוד, כי יש התכללות, יש התחברות, במשהו הם קרובים זה לזה. זה לא או שחור או לבן, באמצע יש לך את כל הספקטרום. ולכן אתה יכול לעשות כאן כל מיני צורות התכללות. אבל ל"ב האבן בעצמו, שאתה בסוף מוציא מכל ההבחנות, שזה נשאר בסוף, זה דבר שאין בו שום סיכוי להיות במגע עם העל מנת להשפיע.

לזה אנחנו צריכים להגיע ואז אנחנו מבינים שזה מה שהבורא ברא. ואחר כך למה הוא עשה התכללות ושבירות וכל מיני דברים כאלה, שזה כדי שאנחנו נוציא כמה שאפשר מתוך ל"ב האבן הזה על ידי התכללות, והוא בעצמו יישאר בצורה טהורה, נקיה. ואז יש איזה תיקון שאני לא יודע מהו, למה הוא יכול להפוך. כותבים, אבל אי אפשר לתאר מה זה.

תלמיד: אתמול שאלת שאלה, איפה נמצאים הרצונות של ל"ב האבן ואמרת שהם בעיגולים. על איזה עיגולים מדובר? כי אנחנו מדברים על גלגלתא, ע"ב, ס"ג, עולם הנקודים עד עולם האצילות, הכול זה יושר. בכל זה אנחנו מדברים על מסכים מתוקנים בפרצופים, אנחנו לא מדברים פה בכלל על עיגולים. איך יכול להיות של"ב האבן מתחבא בעיגולים?

הוא לא מתחבא, אלא כלים דעיגולים זה כלים אמתיים שנבנו לפני צמצום א', ואנחנו צריכים בעצם לתקן את כל הכלים. עושים צמצום כדי לא להשתמש בכלים דקבלה על מנת לקבל. מתחילים לבנות כלים דהשפעה, עליהם מצרפים כלים דקבלה שיהיו לקבל על מנת להשפיע. אז כל אותם הכלים שהיו לפני צמצום א' הם כלים דעיגולים, אין עליהם מעלה מטה, שום דבר. רק מרכז שזו הנקודה המרכזית שממנה הם נולדו והתפתחו וזהו.

אחרי שאנחנו מתחילים לעבוד בקו, אנחנו מתחילים לראות איך הקו הזה שייך לעיגולים. כי סך הכול אנחנו מקבלים כלים לקו מהעיגולים ואז יש קשר בין עיגולים לקו. ויש הרבה עיגולים, כל פעם שאני לא מסוגל להגביל את הכלים במסך, אור חוזר, לתפוס אותם בכלים דיושר, הם נשארים כלים דעיגולים.

ואז הם מתעגלים סביב הקו, על ידי הקו אני עושה בהם כל מיני נקודות מרכזיות להתעגל, וכך יש קשר בין קו ועיגול. ובכלל, הקו לא יכול להתפתח בלי עיגולים. אין לנו מספיק חומר על עיגולים, לא בתע"ס ואפילו לא ב"עץ חיים", אין. חסר כאן קצת, לא כל כך אבל זה חסר.

שאלה: הוא אומר "לולא נשברו הכלים פנים ואחורים, ולא היו נתערבו הכלים דפנים עם הכלים דאחורים", כאילו לא היה גמר תיקון, אי אפשר היה להגיע לתיקון. למה בכלל נשברו הכלים דאחורים ופנים?

כדי להגיע לגמר התיקון.

תלמיד: מה הסיבה? למה הוא שבר אותם?

זאת הסיבה. אתה יכול להגיד כך, מי גרם לזה שהם נשברו. אז בראש הפרצוף מובן שאם לא ישברו, לא יהיה תיקון. לכן ראש הפרצוף בצורה ערמומית לא נותן לתוך הגוף ידיעה שתהיה שבירה, ואז הם נשברים.

תלמיד: ואז הוא אומר "עד שאין ניצוץ קטן בהשבירה שלא יהיה כלול מכל הש"ך ניצוצין".

כן, ודאי שהשבירה היא כזאת שכל החלקים צריכים להיות שבורים ויגיעו להתכללות הדדית. אתה מבין מה זה בכלל? כל פרצוף, כל רצון גדול, נשבר לרסיסים וכל רסיס נכלל עם כל הרסיסים.

זאת אומרת יש לך כאלו התכללויות, שאם אתה תתקן אותן, תתקן זאת אומרת שהם נכנסו לקשר ביניהם על ידי האגו, על ידי שבירה, אלו באלו, ואלו באלו, והכול בצורה אגואיסטית, ועכשיו אם תביא להם רק דבר אחד, שסיבת ההתקשרות תהיה על מנת להשפיע במקום האכזריות הזאת שהם זה בזה כמו קרציות שתופסות, אז אתה תגיע לתיקון השלם.

תלמיד: לפעמים אני מפנטז, אני אומר לעצמי, רגע, העולם היה יכול להיות מושלם.

לא יכול להיות מושלם בלי שבירה.

תלמיד: למה בלי שבירה לא יכול להיות מושלם?

כי זה לא היה עולם, זה סתם היה דומם שקיים ללא שום צורך וללא כלום, ואף אחד לא היה מגלה שיש בורא ויש נברא וישנה מטרה. "כיתרון האור מתוך החושך", אם אין לך רצון של פירוד, אין לך רצון של דבקות. אין לך תענוג, אין לך. אם לא השבירה, היית עכשיו שוכב בבית ליד החתול שלך וזהו, כמוהו כמוך.

קריין: שאלה רע"ה.

"רעה) מהיכן נבררו הכלים דאחורים לפרצופי אבי"ע."

קריין: תשובה בדף ב' פ"ד, 2084, רע"ה.

"רעה) נודע, שז"ת דנקודים נשברו פו"א, ונתערבו ונכללו זה בזה, עד שאין ניצוץ קטן שאינו כלול מכל הש"ך ניצוצין, דהיינו מכל בחינות הכלים דאבי"ע. וע"כ נבחן בהם שהפנים כלולים באחורים, וכן האחורים כלולים גם מהפנים: ומהפנים עצמם נבררו כלים דקטנות דז"א, שהם חב"ד חג"ת דכלים, וחג"ת נה"י דאורות. ומהאחורים הכלולים בהכלים דפנים, נבררו כל הכלים דאחורים דזו"ן הבאים בהם בעת גדלות. ומהכלים דפנים הכלולים באחורים נבררו כל פרצופי בי"ע. ומבחינת האחורים הכלולים בפרצופי הבי"ע, דהיינו מבחינת נקודת החזה שבהם, נברר נשמת אדה"ר. (א' תתקנ"ה ד"ה וכנגד)."

שאלה: הוא אומר, הניצוצות "נתערבו ונכללו זה בזה, עד שאין ניצוץ קטן שאינו כלול מכל הש"ך ניצוצין". מה זו צורת ההתכללות הזאת? אם עכשיו ניצוץ כלול מכולם ועכשיו מבררים אותו והוא מיתקן, כל המערכת משתנה.

ודאי, כל תיקון קטן משנה את כל המערכת כולה. התיקון הקטן ביותר. כי זו מערכת אינטגרלית, זה החוק שבה.

תלמיד: זה מתקן גם את האחרים בעצם?

זה לא מתקן, אלא מכין להם תיקון.

תלמיד: איך זה קורה?

על ידי התכללות.

תלמיד: מה נמשך לניצוצין האחרים שעוד לא באו לבירור?

אין אף אחד שלא נכלל מכולם, זה נובע מלכתחילה. אלא הוא רק צריך להתגלות ולעבור דרך המאמץ של האדם, להוסיף לכל המערכת בחירה חופשית. ואז הבחירה החופשית הזאת עצמה זה נקרא נברא. זאת התועלת ממערכת שלמה, שבירתה ושוב שיקומה.

תלמיד: זה מכין להם את הקרקע לתיקון, את הדרך? זאת אומרת ניצוץ אחד שעולה ומיתקן, הוא מכין מקום לאחרים?

כל אחד לכולם, כן.

תלמיד: מה בעצם קורה להם, מתגלה להם מקום העבודה, מקום בחירה חופשית?

זה לאו דווקא בצורה כזאת ברורה, אלא כל אחד שמתקן משהו, מתקן בזה במשהו את כל המציאות.

שאלה: אתה יכול להסביר יותר מאיפה נברא אדם הראשון?

מכלים דאחורים שנכללים בבי"ע.

תלמיד: זה לא כל כך מובן.

זה נכון. אני מבין אותך שזה לא ברור. נלמד את זה יותר אולי ב"עץ חיים", ובכל יתר החלקים של התע"ס, אבל יש פה ושם מאוד מעט. רב"ש בכלל לא דיבר על זה, לא הסביר את זה.

מה הוא אומר? שיש ז"ת, הז"ת הזה כלול מפנים ואחורים, והתכללות פנים באחורים, התכללות אחורים בפנים, יש לך מזה את כל ההבחנות. שהתכללות פנים באחורים מגיע לך לפרצופי בי"ע, למה? כי באחורים לא יכול להיות לך כלום, בגלל שכלים דפנים נכללים באחורים אז הם מטביעים באחורים צורת השפעה, צורת הכלים דפנים, ומזה באים עולמות בי"ע. והתכללות האחורים בעצמם, כלים דקבלה בעולמות בי"ע, בכלים דהשפעה, זה נשמת אדם הראשון. תחשבו על זה, צריכים איכשהו לשחק עם זה.

שאלה: למה צריך שתי שבירות?

שבירה בעולמות, בעולם הנקודים, וחטא עץ דעת זו שבירה בנשמה.

תלמיד: הוא מסביר פה, שהשבירה של עולם הנקודים מאפשרת את תיקון לב האבן בגמר התיקון.

זה לא מספיק.

תלמיד: מה חסר?

כי זה לב האבן שבתוך העולמות ולא בתוך הנשמה. יש פנימיות וחיצוניות. יש מערכת שזה עולמות, ויש נשמה שזו נשמה שקיימת בתוך העולמות וחייבת להיות התאמה ביניהם.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה זה לב האבן הראשון והשני? אמרת שיש לב אבן בעולמות ולב אבן בנשמה.

פנימיות וחיצוניות, שתי מערכות שחייבות להיות בהתאמה זו לזו.

תלמיד: אני לא מבין.

אתה לא מבין שאם יש שתי מערכות הן צריכות להיות בהתאמה?

תלמיד: לא, למה שתי מערכות? אפשר שיהיו שלוש או חמש.

לא, כי המערכת הראשונה, מערכת העולמות, היא מפקחת, היא מסדרת, היא עושה, היא פועלת על האדם כדי לסדר את האדם שיהיה דומה לבורא. היא מערכת מקשרת שנמצאת בין האדם לבורא, שדרכה הבורא משפיע על האדם ודרכה האדם משפיע לבורא.

תלמיד: המטרה שבסוף לב אבן שבנשמה הוא זה שייתקן?

לא. את לב האבן לא אנחנו מתקנים, אלא אנחנו מתקנים התכללות של כול הכלים בכל הכלים בתוך האדם. וההתכללות של כל הכלים בכל הכלים בעולמות זה מגיע מלמעלה, כהשפעה עלינו.

תלמיד: ומה הקשר בין שתי ההתכללויות, זאת אומרת בין העובדה שפה הוא תיאר התכללות במערכת העולמות?

העולמות מעוררים את האדם, והאדם על ידי זה שמתעורר, מעורר את העולמות שיביאו לו תיקונים וכך הוא מזדהה עם הבורא.

תלמיד: אפשר לחשוב על זה כמו שלמדנו גם על תפקיד ישראל, שהפנימיות מפעילה את החיצוניות?

כן.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה פנים ומה זה אחורים?

לא, יש בזה הרבה.

תלמיד: בפשטות, במשפט אחד.

חשוב יותר וחשוב פחות.

תלמיד: זה פנים ואחורים?

גם כן. כלים דהשפעה זה כלים דפנים. כלים דקבלה זה כלים דאחורים.

תלמיד: איך זה קשור אלינו? איך אני כתלמיד צריך להתייחס לפנים ואחורים?

אולי בעשר הבחנות, לא יודע בכמה. אבל חשוב ולא חשוב זה יותר נכון. מפני מה חשוב? זה כבר בהתאם.

קריין: אנחנו בדף ב' ע"ו, שאלה רע"ו.

"רעו) מה הפרש מכלים של פרצופי בי"ע, לאחורים דאה"ר. "

קריין: תשובה רע"ו, בדף ב' פ"ד, 2084.

"רעו) ערך פרצופי בי"ע, כלפי נשמת אדה"ר, הם כערך הז"א כלפי הנוקבא שלו. כי כמו שהז"א הוא בחינת הכלים דפנים חב"ד חג"ת עד החזה, כן פרצופי בי"ע הם בחינת הכלים דפנים חב"ד חג"ת עד החזה, אלא שהם בחינת פנים דאחורים כנ"ל בתשובה רע"ה. וכן כמו הנוקבא דז"א היא בחינת החזה של הז"א, כן נשמת אדה"ר הוא בחינת החזה דפרצופי בי"ע, כנ"ל בתשובה רע"ה. (א' תתקנ"ה ד"ה ובחינת)."

כאן הוא אומר סכמתית. יש לנו ז"א ומלכות דאצילות. מלכות מתחילה מחזה דז"א, מתלבשת על תנה"י שלו, לכן מלכות נקראת ד', כי היא מתלבשת על ד' ספירות דז"א. אותו דבר כלפי פרצופי בי"ע לנשמת האדם, שפרצופי בי"ע זה פרצוף, ונשמת אדם הראשון מתחילה מחזה דפרצוף הזה. איפה חזה דפרצוף הזה? חזה דמקום היצירה, משם מתחילה נשמת אדם הראשון המתלבשת על פרצופי בי"ע.

תלמיד: למדנו הרבה על לידה של פרצופים, עולמות. אבל על נשמת אדם הראשון, אני לפחות כמעט ולא נתקלתי בשום טקסט שהוא אומר איך זה קרה, מאיפה? עכשיו פתאום מדברים על זה, אבל איך זה נוצר?

מאיפה בא הפרצוף של הנשמה, אנחנו לומדים את זה. כדאי לחבר את כל השאלות והעניינים לקובץ אחד שיהיה ברור לנו מה יש שם, ואז נוכל למצוא את זה לפי המפתח. אתה מחפש אדם הראשון, מיד יש לך איפה זה כתוב. תנסו לעשות.

(סוף השיעור)