שיעור בוקר 16.03.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י', דף תתע"א, עמ' 871,

עיבור ראשון דז"א. או"פ אות ט"ו

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך ג', חלק י', דף תתע"א, עמ' 871, דברי האר"י, אות ט"ו.

אות ט"ו

"וכאשר נבררו ניצוצות הקדושה בסוד ל"ב אלהי"ם," ל"ב א-להים, זאת אומרת במעשה בראשית כתוב שם ל"ב פעמים א-להים, "כנזכר, ירדו שאר הניצוצות למטה. ושאר ניצוצות אלו הם סוד המלכות שבכל ל"ב נתיבות ראשונים, כי אלהי"ם הוא סוד מ"י אל"ה:" המילה א-להים. מ"י זה גלגלתא ועיניים, אל"ה זה אח"פ, "ומ"י ה"ס ג"ר הנכללות בתוך בינה," זה בזמן העיבור, "ואל"ה ה"ס ו"ק. כי הג"ר והו"ק, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים", מט' ראשונות "של הדינים, נברר לצד הקודש," קודש, "אמנם המלכות, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים, נעשית פסולת למטה, כי היא אחרונה לכל נתיב ונתיב, ולא יכלה להתברר." היא שוקעת, ונשארת כמשקע. זה נקרא כבר ל"ב האבן, הוא נשאר, אי אפשר לברר אותו באיזו צורה, ככה הוא שקוע. "וזהו, והארץ היתה תה"ו ובה"ו, כי היא הארץ שבכל נתיב ונתיב." מלכות שבכל נתיב ונתיב. אז נשאר בה תה"ו ובה"ו.

קריין: אות ט"ו.

אות ט"ו

"וכאשר נבררו ניצוצות הקדושה בסוד ל"ב אלהי"ם, כנזכר, ירדו שאר הניצוצות למטה. ושאר ניצוצות אלו הם סוד המלכות שבכל ל"ב נתיבות ראשונים, כי אלהי"ם הוא סוד מ"י אל"ה: ומ"י ה"ס ג"ר הנכללות בתוך בינה, ואל"ה ה"ס ו"ק. כי הג"ר והו"ק, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים, נברר לצד הקודש, אמנם המלכות, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים, נעשית פסולת למטה, כי היא אחרונה לכל נתיב ונתיב, ולא יכלה להתברר. וזהו, והארץ היתה תה"ו ובה"ו, כי היא הארץ שבכל נתיב ונתיב."

יופי. נמשיך למעלה.

קריין: ט"ז.

אות ט"ז

"ומנין הניצוצות שנתקנו לפי זה יהיו רח"ף," אחרי השבירה שבעולם הנקודים. בעולם הנקודים הייתה לנו שבירה, כי השתמשו בבחינה ד'. ואז כל הפרצוף שנקרא "עולם הנקודים" הוא נשבר, ועכשיו צריכים לברר אותו ולתקן אותו. אז הוא אומר, ""ומנין הניצוצות שנתקנו לפי זה יהיו" רפ"ח, רק הוא כותב, "רח"ף", "והשאר שהם ל"ב, שהם שארית לתשלום ש"ך, מתו ולא היו יכולים להתקן, וזה סוד, ורוח אלהים מרחפ"ת: מ"ת רפ"ח."

מ"ת זה מדובר על ל"ב, אותן ההבחנות שאי אפשר לתקן. ורפ"ח כן אפשר לתקן, חלקית. סך הכול מ"ת ורפ"ח זה ש"ך, מרחפ"ת, כך כתוב בתורה.

קריין: י"ז.

אות י"ז

"ורפ"ח ניצוצות אלו נתקנו על ידי שם בן ע"ב," מה שהיה לברר אחרי השבירה מבררים, ומזה מתקינים פרצוף באצילות, "באותיותיו ותיבותיו, כי ע"ב תיבות ורי"ו אותיות עולה רפ"ח." ע"ב זה 72, רי"ו זה 216, סך הכול זה רפ"ח. מה זה רפ"ח? 288. ש"ך פחות ל"ב זה רפ"ח. "וזמש"ה, והנה פר"ח מטה אהרן לבית לוי כו', כי מטה אהרן הוא שם בן ע"ב, סוד החסד סטרא דאהרן לבית לוי הוא רי"ו אותיות, סוד הגבורה סטרא דלוי, הרי פר"ח. וזהו והנה פר"ח."

מה הוא רוצה להגיד? שרי"ו זה 216, ע"ב זה 72, 216 הבחנות ועוד 72 הבחנות זה 288. את אלו אפשר לתקן, את החלקים השבורים האלה, הרצונות השבורים האלה ניתן לתקן. זאת אומרת לעשות בהם בירורים ולהוסיף להם כוחות, ואז הם יהיו בעל מנת להשפיע. מה שאין כן חוץ מהם יש עוד 32, ל"ב ניצוצין, אותם אי אפשר לתקן. עד גמר התיקון אי אפשר, זה ל"ב האבן. זה ממש רצון שאתה לא יכול להשפיע עליו, אבן.

קריין: י"ח.

אות י"ח

"וזהו סבת דלית לה למלכות מדילה כלום. כי לא נתקנו ניצוצותיה, אלא שקבלה מבעלה עשר מלמעלה למטה."

""וזהו סבת דלית לה למלכות מדילה כלום." אין לה מעצמה, "כי לא נתקנו ניצוצותיה, אלא שקבלה מבעלה עשר מלמעלה למטה." רק בצורה כזאת מלכות מממשת את עצמה, רק מבחינת מה שמקבלת.

קריין: י"ט.

אות י"ט

"ומפני שניצוצותיה הראשונים לא נתקנו, נדבקו בה ונאחזו בה, בסוד כשושנה בין החוחים. ואלו הל"ב שלא נתקנו נקראים ל"ב האבן.", או נקראים "חוחים". "שושנה" זו המלכות שנכללת מרפ"ח, רק מה שאפשר לתקן. ומה שאי אפשר לתקן הם הקוצים שסביבה. "וסוד ש"ך ניצוצות אלו עם שם אדנ"י העולה ס"ה, יהיה הכל שכינה. כי בה נכללים הכל."

קריין: אות כ'.

אות כ'

"ודע כי אע"פ שאמרנו בסוד מלכות שבכל ל"ב נתיבות הראשונים לא נתקנה, זהו במלכות התחתונה, אבל מלכות העליונה שבחכמה ובינה, נתקנה תחלה. כי הנה שמנה מלכים הם כנגד חג"ת נה"י מלכות, והמלך השמיני יצא עם בת זוגו בסוד ז"א ונוקבא, הרי שחכמה ובינה מתוקנים היו, ומבינה ולמטה יצאו שמנה מלכים אלו."

את זה אנחנו נלמד עוד למטה בטקסט. בינתיים נחזור לאות י"ג למעלה ולמטה.

קריין: דף תת"ע, אות י"ג דברי האר"י, *.

אות י"ג

"* והענין הוא כי כאשר עלה ברצון המאציל העליון להאציל האצילות עם הארץ העליונה," אחרי השבירה, "יצאו המלכים הראשונים בתחלה בסוד הדין הגמור בתוך המחשבה העליונה," רצון לקבל על מנת לקבל זה "הדין הגמור", "וכמשה"כ ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, ובתוכם מעורבים הקליפות והדינים בלתי קדושים. ומרוב הדינים ארעא אתבטלת, שהיא המלכות. עד שבטש שורש הדינים, כפטיש המכה בקורנס ויוצאין ניצוצות לכל צד, כן שורש הדינים חלק מלכים אלו, לשלש מאות ועשרים ניצוצות, בסוד ל"ב נתיבות כל אחד כלול מעשר. ובירר מניצוצות אלו, ניצוצות הדינים של קדושה, והם ל"ב אלהי"ם שבבראשית, מצד הדין של קדושה."

* סוף שער מאמרי רשב"י זיע"א דף ש"ה ט"א אמצע ד"ה והנה עתה עת דודים.

נראה מה שהוא מסביר למטה.

קריין: אור פנימי, אות י"ג.

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"להאציל האצילות עם הארץ העליונה: בינה נקראת ארץ העליונה. ומלכות נקראת ארץ התחתונה. וענין השיתוף של המלכות בבינה, נבחן שהאצילות נאצל עם הארץ העליונה כלומר, שהמסך והזווג נעשה במקום בינה, שאז נקראת בינה ארץ אדום."

קריין: שוב.

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"להאציל האצילות עם הארץ העליונה: בינה נקראת ארץ העליונה. ומלכות נקראת ארץ התחתונה. וענין השיתוף של המלכות בבינה, נבחן שהאצילות נאצל עם הארץ העליונה כלומר, שהמסך והזווג נעשה במקום בינה, שאז נקראת בינה ארץ אדום."

יש ארץ תחתונה ויש ארץ אדום, מלכות שעולה לבינה.

"שורש הדינים כפטיש המכה בקורנס ויוצאין ניצוצות לכל צד, וכו' בסוד ל"ב נתיבות: בוצינא דקורדינותא נקרא תמיד שורש הדינים, שפירושה בחינת ה"ת דצמצום א' ששמשה בפרצופי א"ק, שה"ס נקודה האמצעית, כמ"ש ענינה בחלק א' עש"ה. וענין ביטוש פירושו הכאה, כי המסך ששם העביות דה"ת המצומצמת, מכה באור העליון ומעלה או"ח, המכונה ניצוצין, כנודע, והנה בטישא זו יצאה מתחלה בז' מלכים דנקודים, שהוציא שם ד' מלכים ע"י ד' הקומות זו למטה מזו, בהזווגים דאו"א עלאין דנקודים. וד' מלכים תנהי"מ, ע"י ד' הקומות שיצאו בזווגים דישסו"ת. שמכל שמונת הקומות האלו נפלו ניצוצין לבי"ע. וזה אמרו כפטיש המכה בקורנס ויוצא ניצוצות לכל צד. ומספר הניצוצין האלה הם ש"ך ניצוצין כמו שמפרש והולך. והנה אח"כ בזמן התקון בעולם האצילות, חזר הזווג הנ"ל, ומברר מהם רק ט"ר שלהם, שהם ט' בחינות של ל"ב ניצוצין, שהם בגי' רפ"ח, והם נקראים ל"ב נתיבות חכמה המאירים בחמשים שערי בינה, כמ"ש לפנינו."

אנחנו עוד נלמד. ז' כפול ז' זה 49 זעיר אנפין ועוד מלכות זה 50.

שאלה: איזה תיקון נעשה, שלפני השבירה ואחרי השבירה אפשר לו לתקן רק את הט' ראשונות שלהם?

לפני השבירה אנחנו רואים את הבריאה, רואים את הרצון לקבל. והרצון לקבל הוא רצון לקבל, צריכים לפי התכנית להעביר אותו ללקבל על מנת להשפיע. באותו רצון לקבל יש יכולת להתרשם מכוונה על מנת להשפיע רק בט' ראשונות. מתי זה מתברר? רק בזמן השבירה. השבירה היא הכרחית כדי להבדיל בין הרצונות שהם יכולים להתרשם מכוונה על מנת להשפיע, לבין הרצונות שלא יכולים להתרשם בעל מנת להשפיע.

ישנו רצון לקבל, הרצון לקבל חייב להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, מה שלא יהיה. זו התכנית. איך הוא יכול להתכלל עם הבורא? איך הוא יכול להידמות לו? איך הוא יכול להזדהות עימו? רק על ידי זה שהוא קולט לתוכו את תכונות ההשפעה.

כדי לברר מי יכול לקלוט ומי לא יכול לקלוט את תכונות ההשפעה, וכדי שיקלוט את תכונות ההשפעה, בשביל זה נעשתה פעולה בעולם הנקודים. מגיע האור, מביא כוח לכתר ולאבא ואמא, ואבא ואמא משפיעים לזו"ן ורוצים לתת לזו"ן כוח השפעה. וכאילו שזו"ן מקבלים כל כוח ההשפעה שרק אפשר לתת. ואחרי זה בא על מנת להשפיע, כוח האור, האור עצמו, מילוי שיקבלו אותו בעל מנת להשפיע. ומתברר שיכולים לקבל אותו בעל מנת להשפיע, בכל מדרגה, בכל מצב, בכל קבלת האור בעל מנת להשפיע יכולים לקבל אותו רק ט' ראשונות. לא כל הרצונות, אלא רק ט' ראשונות ולא מלכויות.

ולכן נשבר עולם הנקודים. עכשיו יש לנו הרי יכולת לברר מי יכול להתקן ולהיות כמו הבורא ומי לא יכול. סך הכול זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לא דורשים מאיתנו להיות במאה אחוז צדיקים, כי בכל אחד ואחד מאיתנו יש את ל"ב האבן. אלא דורשים מאיתנו תברר מה כן ומה לא ובצורה הדרגתית תתקן את עצמך.

אז אני נמצא בדרגה ראשונה שהולכת לתיקון. אני מברר בצורה גסה ביותר מה זה ט' ראשונות אצלי ומה זה ל"ב האבן. שם את ל"ב האבן בצד, ואת ט' ראשונות מקבל בעל מנת להשפיע. יפה. בדרגה שנייה, שוב יש לי עשר ספירות. אני מברר מה יכול להיות ל"ב האבן, ומה יכול להיות ט' ראשונות. את ל"ב האבן אני מוריד למטה ועובד עם ט' ראשונות, וכך יותר ויותר. איזה מדרגות, מאיפה הן באות? המדרגות האלו באות מתוך הדיוק שאני בצורה עוד יותר מדויקת ועוד יותר מדויקת מברר מה זה נקרא על מנת להשפיע. כל סולם המדרגות זה פעולות שאני מברר מה זה נקרא בעל מנת להשפיע וכמה שאני מסוגל לעבוד בעל מנת להשפיע.

לכן יש לי 125 מדרגות ובכל מדרגה אני מברר, שזה שייך למלכות וזה שייך לט' ראשונות. בט' ראשונות אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע ולהזדהות עם הבורא, ובמלכות שלו אני לא מסוגל, אני מברר אותה, מוריד אותה, לא משתמש בה. זה מה שיש. זאת אומרת, אני מברר מסך 320 בחינות, מה זה 320? יש לנו 4 כפול 8 וכפול 10 זה 320, אז אני צריך לברר משם רק ט' ראשונות. ט' ראשונות מ-320 זה 288. 320 זה ש"ך, 288 זה רפ"ח.

זאת אומרת אני תמיד צריך לברר את המלכות ולשים בצד ולא להשתמש בה. ברצון לקבל האמיתי שלי אני לא משתמש אף פעם, אני תמיד צריך לדעת שאותו אני לא מסוגל לתקן, אני לא מסוגל להתגבר. כך הבורא ברא. בזה שאנחנו דוחים את המלכות עצמה ומשתמשים רק בט' ראשונות, אנחנו בזה מתחילים להבין גם את מלכות וגם את ט' ראשונות, שבסך הכול בפער ביניהם, שאת זה מבררים כך ואת זה מבררים כך, אנחנו משיגים את טבע הבורא. לכן מתקדמים להזדהות עימו, להכיר בו וכן הלאה.

שאלה: כשאתה אומר מלכות וט' ראשונות, לא ברור מה ההבחן הזה בין ט' ראשונות לעומת מלכות.

מלכות זה לעצמה, וט' ראשונות זה התכללות מלכות בט' ראשונות. הן לא בעצמן ט' ראשונות, זה רצון לקבל שמסוגל להתכלל בעל מנת להשפיע.

תלמוד: מה יש חוץ מרצון שרוצה לעצמו?

רצון שיכול להתכלל בתכונות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איפה אני מזהה אותו?

בט' ראשונות של הפרצוף. מאיפה הן באות? מזה שבד' בחינות דאור ישר האור העליון שהתחיל לעבוד, הוא ברא את בחינות שורש, א', ב', ג', ד'. אז בחינות שורש, א', ב', ג' בסך הכול הן ט' ראשונות, בחינה ד' זו מלכות.

שאלה: למה הייתה צריכה להיעשות שבירה? בסך הכול היה חסר לרצון עוד כוח על מנת להשפיע.

שבירה נעשתה מתוך זה שבכלים, ברצונות שהם חשבו לקבל בעל מנת להשפיע, גילו שהם מקבלים בעל מנת לקבל. וההרגשה הזאת, שהם סטו מהדרך, מהמתוכנן, נקראת שבירה.

תלמיד: למה פשוט אי אפשר לבקש עוד כוח להשפיע?

אתה לא יכול, בזמן שאתה כבר נמצא במצב שאתה אומר "אכלתי ואוכל עוד", שאתה כבר נמצא בחטא, אתה לא יכול לבקש משהו קדוש. אתה נמצא למטה מהיכולת שלך להתגבר. אני לא אכלתי כמה ימים, שמים לפניי איזו צלחת, ואני מתנפל על זה ולא יכול לעשות שום דבר. למה? כי התענוג יותר גדול מהאיסור. זאת אומרת, נמצא כאן בעל הבית, אני לא רואה את בעל הבית, אני רואה רק את מה שיש לי בצלחת.

שאלה: כשאנחנו אומרים, "מלכות עולה לבינה", למה משתמשים במושג הזה ולא אומרים, זיווג על בחינה ד' או משהו כזה? מה פתאום המושג הזה "מלכות עולה לבינה"?

מלכות עולה לבינה, עליות, ירידות כך אנחנו מדברים עליהן. מלכות רוצה להגיע למצב של השפעה, שהשפעה זאת בינה, היא רוצה להיות כמו בינה. היא לא יכולה להיות בינה, אבל כמו בינה, שהיא תתנהג כמו בינה. מה זאת אומרת שהיא תתנהג כמו בינה, היא כולה רצון לקבל ובינה זה רצון להשפיע, בינה היא תכונת הבורא, מלכות היא תכונת הנברא. אז מלכות רוצה עם עצמה להתנהג כמו הבורא.

אבל מי אתה? אתה רצון לקבל. "רוצה אני". רוצה. אבל איך? "אני אבקש". אם אני פונה לבעל הבית ובכוחו של בעל הבית לתקן אותי, כמה שיתקן יתקן. זאת אומרת, כמה שאני אעשה ומה שאני אעשה אחרי התיקון שלו, זה יהיה קדוש ומלא וטוב. אבל אתה בסך הכול רצון לקבל. בעל הבית זה מה שהוא עשה, זה מה שהוא תיקן. ולכן כל העבודה שלי עכשיו שאני ממש זולל בשמחה כל מה שיש על השולחן, אני עושה לו נחת רוח. למה? כי אני ביקשתי ממנו לתקן אותי, הוא תיקן. אחרי שתיקן אני יכול לעשות, אני עושה לו נחת רוח. אבל אתה בכל זאת מקבל. הוא נתן לי כוונה על מנת להשפיע, אומר שזה מספיק.

שאלה: אפשר לחזור על החלוקה המספרית בין מלכויות לט' ראשונות?

כל הפרצוף הוא סך הכול 32 הבחנות כפול 10, 320. זה עשר ספירות. מלכות שהיא עשירית, לא יכולה לעשות תיקון על עצמה. עשירית מ-320 זה 32. והיתר 9, כמה זה? 320 פחות 32, זה 288. 288 בגימטרייה זה רפ"ח. 32 בגימטרייה זה ל"ב. ל"ב ורפ"ח יחד זה 320, זה ש"ך.

שאלה: למה פה החלוקה היא כזאת מוזרה, לפני שהייתה התערבבות בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה הם חתכו שם באמצע.

איפה חתכו?

תלמיד: בעולם הנקודים.

אלה כלים, שכן יכולים ולא יכולים להיות בהשפעה יחסית על ידי כוח הבינה ששורה בהם. אתה שואל יפה. לשאלה שלך יש מקום.

אתה אומר כך, הרי למדנו שפרצוף של נקודות דס"ג שירד למטה, היו בו חלק כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, שזה גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. ונצח, הוד, יסוד, מלכות, זה אח"פ, כלים דקבלה. אז זו לא ספירה אחת מלכות כנגד ט' ספירות ראשונות, זה ממש חצי חצי. אז למה אנחנו עכשיו לא מחלקים חצי חצי?

כי עכשיו התגלה הרצון לקבל בעל מנת לקבל שבמלכות, שלא יכול להיתקן ולהיות על מנת להשפיע. מה שאם כן שם, זה היה בהשתלשלות מלמעלה למטה, בפרצוף בינה, שכוח הבינה מחזיק את הספירות האלו שהן או בלהשפיע על מנת להשפיע, או בלקבל על מנת להשפיע, או בצמצום, לא לקבל. זה כוח הבינה מחזיק אותן.

תלמיד: התגלה רצון שלא יכול להיות בעל מנת להשפיע, למרות שהמלכים האלה יוצאים כאילו רק על ארבע דרגות עביות, את מלכות הם חתכו כאילו?

לא. כשהם נשברו, מלכות הייתה עובדת במלואה, לכן הם נשברו. אלא אחרי שהם נשברו אנחנו יכולים לעשות ביניהם בירור, סלקציה.

תלמיד: יש ארבע רמות עביות, וה-320 זה על ארבע בעצם, לא על חמש. מלכות לא בחשבון כאילו.

לא, רק כתר, י-ה-ו-ה, בקוצו של י' אנחנו לא מתחשבים.

תלמיד: למה?

כי קוצו של י' אין לו עביות.

תלמיד: באות י"ד הוא כותב על זה.

בוא נקרא אות י"ד למטה.

פירוש אור פנימי לאות י"ד

"וכל אחד מתחלק לד' וכו', וכל אחד מאלו כלול מעשר: ההתחלקות לד', היא, ע"פ ד' בחינות עביות שבמסך, שכל בחינה מהד' מוציאה קומה של עשר ספירות, כנודע. הרי שהד' בחי' כוללות ארבעים ספירות. וכל אחד ואחד מהשמנה מלכים כלול מארבעים ספירות הללו. הרי ש"ך בחינות בהם, ויש להבין כאן, למה אינו חושב ה' בחינות שבהמסך, שהרי ה' בחינות עביות יש בהמסך, אלא הענין הוא, כי אין כאן הבחי"ד," זה מה שאתה שואל. "פכי אחר שנתעלמה בהזדככות דגוף דכתר דא"ק, שוב לא נתחדשה, ואין כאן בנקודים אלא בחי"ד דהתלבשות, בלי עביות כלל, וע"כ אין כאן כי אם ד' בחי' של עביות לבד. וזה שמרמז לסוד ד' אותיות שם הוי"ה. כי גם בהוי"ה אין קומת כתר בהם, אלא ברמז של קוצו של יוד, כנודע. שהוא ג"כ מטעם האמור."3250

זאת אומרת, שאין כאן את כל ד' הבחינות. אין עביות דבחינה ד', אומרים על זה כמו שהוא אומר כאן, שהיא נעלמה עוד לפני זה. שאין כאן בחינה ד', "פכי אחר שנתעלמה בהזדככות דגוף דכתר דא"ק,". הרצון לקבל שהרגיש את הבושה, פגם גדול, והחליט שהוא הולך אך ורק לעבוד בעל מנת להשפיע, אותו רצון לקבל הוא נעלם. ובמקומו בא רק מה שיכול לעבוד בעל מנת להשפיע. לכן בחינה ד' עצמה היא נעלמת. ואיתה גם קוצו של י'. ולכן אנחנו מתחשבים רק בה-ו-י-ה, באותו אור שמתפשט בד' בחינות. אבל אין שם לא כתר ולא מלכות אמיתיים, מה שהיו באין סוף.

לזה אנחנו מגיעים רק אחרי שאנחנו גומרים את כל התיקונים, וברב פעלים מקבציאל מתחדשת שוב אותה הרגשה, אותה דרגת העביות, ואותו אור אינסוף שהוא לא נמצא. זה אור היחידה עם העביות כנגד זה, שהוא כבר לא נמצא בקו. הוא בקו כבר לא נמצא.

מפני שהאור הזה הוא בא מהבורא, לכן יש בו תכונת יחידה, כי הוא בא מהמקור ששם הכול מחובר. מה שאין כן כשהנברא אומר "אני עכשיו אתחיל להיות כמו הבורא", הוא אף פעם לא יכול להיות מאוחד כמו הבורא. כי בבורא זה הכול בצורה אחת, אין הבדל בין שום דבר. ובנברא זה תמיד מתוקן, תמיד מקולקל, תמיד יש לו השלמה, תמיד יש לו חיבורים. ולכן הוא לא יודע מה זה נקרא אחד, המושג אחד נעלם ממנו. אבל מה, אחרי שאנחנו עושים כל מה שאפשר לעשות, אנחנו מקבלים גם את זה בגמר התיקון. אבל את העביות הזאת אין איפה שהוא יכול להשיג את זה, היא נעלמת.

קריין: אור פנימי, אות ט"ו.

פירוש אור פנימי לאות ט"ו

"הג"ר והו"ק שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים, נברר לצד הקודש אמנם המלכות וכו': כי ל"ב נתיבות הם בכללם, שכל אחד מהם כלול מעשר ספירות, כנ"ל. ורק ט' ספירות הראשונות שבכל נתיב ונתיב נבררו לצד הקדושה, אמנם המלכות שבכל נתיב ונתיב, נעשית פסולת למטה ולא יכלה להתברר, ונשארת בסוד תהו ובוהו. וצריך שתשכיל כאן, כי הל"ב נתיבות הם ל"ב בחינות דמסך ועביות, שכל אחת מהם יש בה כדי להוציא קומה של עשר ספירות. אמנם בל"ב נתיבות ההם, היתה הה"ת כלולה בכל נתיב ונתיב מהם, גם ידעת שבחינת המסך מבחינת הה"ת כבר נזדכך בסוד הסתלקות הא' דא"ק, ושוב לא נתחדש. וע"כ בכל מקום המצאה של העביות דה"ת, היתה בבחינת עביות בלי מסך, וזוהי סבה העיקרית של השבירה, אשר האורות לא יכלו להתלבש בהכלים ההם מחמת העירוב דה"ת בכל בחינה מהם. ולפיכך בירור הראשון של הז' מלכין, הוא בירור הל"ב נתיבות שיהיו נקיים מבחינת ה"ת הנ"ל. ובירור הזה נקרא ל"ב אלהי"ם שבבראשית, שפירושם ל"ב נתיבות בבחינת הט' ראשונות שבהם,".

אני לא יודע איך להסביר לכם, אבל אפשר לתאר את זה בצורה כזאת, אפילו מוחשית. תתאר לעצמך, שלפני צמצום א' בעל הבית שם לפניך את כל השולחן, כלפי כל הרצון לקבל שלך. ואתה בצורה ישירה, כמו בצינור בלתי מוגבל, מקבל את זה וממלא את עצמך. זה נקרא מלכות האמיתית. אף פעם אין דבר כזה ולא יהיה, כי תמיד יהיו תנאים, צמצום, אחרי צמצום הולך. אפילו שאחרי הצמצום אתה הולך לקבל, כמה שתקבל, אתה לא תקבל כמו שהיה לפני הצמצום, כי שם זה בלי תנאים. זה העניין שנעלמת המלכות ההיא.

שאלה: אנחנו בטור ב' שורה שניה.

"כי המלכות נתבררה ונפרדה מהם, ונעשית פסולת למטה. דהיינו בחינת המלכות דמדת הדין הגלוי, שהיתה בלי מסך בעת הנקודים, ושגרמה לשבירת הכלים כנ"ל." היא בעצם התגלתה. "ועי' היטב לעיל דף תפ"ו ד"ה הסיגים.

וצריך שתדע, כי כשם של"ב נתיבות אלו כוללים כל השמנה מלכים, דהיינו כל הבירורים שבעולמות עד ימות המשיח, כנ"ל. הנה יחד עם זה אין לך בחינה קטנה העולה לקבל תיקונה באצילות, שלא תהא צריכה להתחלק ולהתברר בכל ל"ב נתיבות האלו, דהיינו עד לברר ממנה את הט"ר שבכל נתיב ונתיב, ולהוריד ממנה את בחינת המלכות שבכל נתיב. והוא משום תחלת העירוב שהיה בזמן הנקודים, אשר העירוב הזה נבלע בכל פרט ופרט שאך אפשר להתחלק. וע"כ כל בחינה קטנה מהם שמתחילים לבררה ולהעלותה מן בי"ע לאצילות, צריכים להפריש ממנה העשר מלכיות שנתערבו בה, וע"כ מוכרחת להתחלק לל"ב נתיבות, כדי להוריד את בחינה האחרונה שבכל נתיב, שהם המלכיות הנ"ל. ולפיכך נבחן שבכל בחינה העולית למ"ן מבי"ע, יש בה ש"ך ניצוצין, שהם באים בהבירור של ל"ב נתיבות החכמה הנ"ל, המברר מהם הט"ר שבכל נתיב, ומוריד מהם בחינת המלכות שבכל נתיב. וע"כ נקרא כל עלית מ"ן בשם רפ"ח ניצוצין, דהיינו ע"ש הבירור, דהיינו ל"ב פעמים ט"ר, שמספרם רפ"ח. ול"ב ניצוצין שבעשר מלכיות יורדים מהם בסוד פסולת. והם מכונים ל"ב האבן. כמ"ש לפנינו."

במספרים זה ברור.

שאלה: איך יכולות להיות ט' ראשונות ללא מלכות? הרי בזכות עצמן הן כלום, אם לא האור חוזר שאנחנו מדברים.

אתה כבר מדבר על תיקונים. איזו מלכות אנחנו נחבר לט' ראשונות, כדי להשתמש בהן. אבל לא עם הרצון לקבל שלי הקודם, שהוא על מנת לקבל, אני צריך כאן להיות כבר במלכות אחרת.

תלמיד: כאילו אין ט' ראשונות ללא מלכות לכאורה.

אנחנו מדברים עכשיו על הבירור. ישנן תכונות, ויש רצונות שמתחברים לתכונות. ברצונות אני לא יכול להשתמש, בתכונות כן. איזה רצונות חדשים אני מחבר לתכונות, זה כל העניין.

נניח שאתה גנב, והיית גונב לעצמך. עכשיו אתה עובר לתיקון, אז כל הגניבות שלך אלו גניבות מעשירים לעניים. זו כבר מצווה, נגיד. אני לא יודע איזו דוגמה לתת. אז קודם עשית עבירה, גנבת לעצמך, עכשיו אתה מעביר מעשירים לעניים. אתה משתמש בתכונות שלך בט' ראשונות, כמו שאתה יודע כגנב מקצועי, אבל הרצון שלך הוא כבר להשפיע לזולת, לעניים ולא לעצמך. עם כל האומנות שלך אתה משתמש עכשיו למצווה, במקום לעבירה.

נתתי דוגמה כזאת, ואתה לא רוצה לקבל אותה. ט' ראשונות, הן כל התכונות שלך שאתה יודע לבצע עבודה. לשם מה אתה מבצע עבודה, זה תלוי במלכות. מלכות מחליפים, לא צריכים יותר.

תלמיד: אבל אנחנו לא מחליפים, אנחנו פשוט מורידים אותה לגמרי?

נראה, אלה כבר תיקונים. מורידים ומחליפים. במקום המלכות הזאת, אנחנו מגיעים למלכות אחרת. תכף אנחנו נלמד.

גם מה שאמרתי, נראה לי שאני הצלחתי להגיד. שאותו רצון לקבל שקיבלנו בצורה הפתוחה את כול המילוי, הוא רק בגמר התיקון יחזור. לא משתמשים בו אף פעם.

(סוף השיעור)