שיעור בוקר- 22.09.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 377, מאמר: "הכנה לסליחות מהו"

"ידוע, לכל דבר שרוצים, צריכים להכין את האמצעים, להשיג את הדבר. לפי זה מה האדם צריך להכין, בכדי שיקבל סליחות. בגשמיות אנו רואים, שאין אדם אומר להשני "סליחה", אלא אם כן שעשה לו משהו, שעל ידי זה השני נפגע, בכסף, או בכבודו, או ביסורי הגוף, שגרם לו איזה חבלה וכדומה. אז שייך לומר, שחבירו יבקש ממנו סליחה, שיסלח לו על החטא שעשה לו. וכאן יש להבחין ב' דברים:

א. אם לא עשה לו שום דבר ומבקש ממנו סליחה, השני מסתכל עליו כמו על אדם שאיננו שפוי בדעתו. נצייר לעצמנו, אם אנו רואים אדם הולך ברחוב, ואומר לכל אחד "סליחה, סליחה", מה היינו אומרים עליו, בטח שהוא משוגע, כי "סליחה" שייך לומר רק על איזו עבירה.

ב. אם אדם עשה להשני הפסד גדול מאוד, והוא מבקש ממנו סליחה, כעל דבר קטן שעשה לו, בטח שלא יקבל את מבוקשו, כי הוא עשה נגדו עבירה גדולה, ומבקש ממנו סליחה, כאילו הוא עשה דבר קטן. בטח שדבר זה אינו בא בחשבון, שיסלח לו. אלא האדם מודד את שיעור הפגיעה, שעשה בחבירו, בשיעור זה הוא עושה את האמצעים, שחבירו יסכים לסלוח לו.

וזה אנו רואים בסדר הנהגה בגשמיות, איך האדם מתנהג בענין הסליחה שבין אדם לחבירו. ומבין אדם לחבירו, אנו צריכים ללמוד אותו סדר בין אדם למקום. זאת אומרת, כשהאדם הולך לבקש סליחה מאת ה', שיסלח לו על עוונותיו, גם כן נוהגות ב' בחינות הנ"ל.

א. שלא שייך לומר סליחה על הלא דבר, רק על מה שפגע בהשני. אחרת הוא נראה כאדם בלתי נורמלי. או שמתלוצץ מהשני, בזה שהוא מבקש ממנו סליחה.

ב. שסדר הביקוש של הסליחה, הוא לפי ערך שפגע בהשני. אי לזאת, כשהאדם בא לבקש מה', שיסלח לו על מה שחטא כנגדו, ופגם בכבודו יתברך, אז האדם צריך לחשוב מחשבות, בענין מה שחטא להבורא. היות אם האדם לא מרגיש שום חטא, ומבקש סליחה, הרי כאילו הוא מתלוצץ, וצועק, ובוכה, ומבקש מהבורא סליחה, בו בעת שהוא לא מרגיש בעצמו שפגע משהו בכבוד המלך.

והסיבה מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, הוא כמו שאמרו חז"ל (יומא פ"ו:) "עבר אדם עבירה ושנה בה, נעשה לו כהיתר". ומזה נמשכת הסיבה, מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, בזמן שהוא הולך לבקש סליחה מה'."

אנחנו לומדים שהחטא שלנו הוא בזה שאנחנו לא נמצאים בחיבור אלא בריחוק, בהתרסקות, בשנאה הדדית. זה החטא, החורבן. האם אנחנו מכוונים את עצמינו לכיוון הנכון, לתיקון, לסליחה. האם אנחנו חושבים איך להתחבר, איך להגיע לרשת המתוקנת. כלפי זה צריכה להיות הסליחה. האם אני עשיתי מספיק מאמצים כדי לגרום לחיבור גם כלפי וגם עבור כל העולם, כי אני נמצא במערכת אחידה, שלמה, אינטגרלית. אם לא נתתי מספיק כוחות כלפי זה, בהתאם להזדמנויות שהבורא נתן לי, אני צריך לבדוק את הדברים האלה ולבקש סליחה, וחוץ מזה גם למפרע. היינו גם על העבר, על שזלזלתי בהזדמנויות להיתקן, להתחבר כדי לתת לבורא מקום להתגלות ולעשות לו בזה נחת רוח, וגם לעתיד, בזה שאני בעצמי רוצה לעורר את עצמי לקשר בלי שהבורא ייתן לי הזדמנות, זאת אומרת עלי לבקש ממנו גם להבא. הכל כלפי הקשר בינינו. האם אדם נותן מספיק מאמצים לחיבור. זה כל תיקון הבריאה.

הרב"ש אומר לנו כאן מילים יפות, תיקונים, רשלנות, סליחות. על מה? זה עדיין לא ברור.

"נמצא, לפי הבחנה ב', היינו להבחין בגדלות החטא, יש צורך שהאדם צריך מקודם לתת דין וחשבון על גודל הפגם, מה שפגם בכבוד המלך. אחרת לא שייך לומר "סליחה". רק שהאדם צריך להשתדל, עד כמה שאפשר, שיוכל לתת את הביקוש, שימחול לו על עוונותיו, כפי מה שחטא, שיהיה משקל שוה."

פגם בכבוד המלך זה כשיש לו הזדמנות לבנות מקום לגילוי המלך ולא עשה. זה הפגם. אחרת הפגם לא עליי. הוא עשה, הוא ברא את הרצון לקבל, הוא שבר אותו, הוא עשה את כל ההכנות האלה. אני נולדתי ברע. אבל בזה שנתן לי אפשרות להתקרב לחברה ולקבוע את עצמי, כמו שבעל הסולם מסביר לנו ב"מאמר הערבות", שם זו הבחירה שלי, בסביבה טובה, כמו שהרב"ש מסביר לנו שכל הבחירה היא בסביבה הטובה. לכן במידה שמזדמן לי כל עניין החיבור, אני כבר נמצא בחטא הפרטי שלי, ועל כך אני צריך לעשות עכשיו תשובה.

"והנה חז"ל אמרו (סוכה נ"ב), שאצל הרשעים נדמה להם החטאים כחוט השערה, ולצדיקים נדמה להם כהר גבוה. ונתעוררת השאלה, הדמיון הזה מהו. היינו, אמרו "נדמה להם". אבל מהו האמת.

והענין הוא, כי בזמן שהאדם לא משים לב למי הוא חטא, ואינו מרגיש את חשיבות וגדלות הבורא, והוא בחסרון אמונה, אז, כשמתחיל לחשוב "הלא גם אני יהודי". והיות כעת הוא חודש אלול, ומנהג ישראל הוא בכל הדורות, כיון שהוא חודש של רחמים, וכל מי שבשם ישראל יכונה, ידוע שעכשיו הוא הזמן לבקש מה', שימחול על חטאת בית ישראל,"

זאת אומרת ישנה מערכת רוחנית עליונה שמקרינה על העולם הזה, על המבנה של העולם, וגם על השמש, על כדור הארץ והירח. היא מקרינה על כל היקום גם את הצורה שלו וגם את התהליכים שהיקום עובר, לפחות על שלושת הגושים, השמש, הירח וכדור הארץ. ולכן זה נקבע גם כענף ושורש, כי הענף מקבל משורשו את האבחון שנקרא היום המיוחד, שזה בעצם המצב המיוחד שמתאים לחשבון נפש שנקרא "יום הכיפורים".

לכן מי שרוצה להתקשר לשורש, יש לו הזדמנות לעשות זאת ביום הזה יותר מאשר בימים אחרים. למרות שהוא יכול להגיע במצב הפרטי שלו, לא עם כולם יחד, אלא במצב הפרטי שלו למצב שנקרא יום הכיפורים גם בתשעה באב, או בסתיו, באביב, לא חשוב מתי.

"וגם תוקעין שופר, בכדי שהלב של האדם יכניס לעצמו הרהור תשובה על החטאים, אז האדם מאמין, שבטח שגם הוא חטא, וצריך לבקש סליחה מה'.

אבל כמה השיעור של הפגם שפגם בהמלך. הרגשה זו אין בידי האדם להרגיש. אלא כפי שיעור אמונתו בגדלות ה', ובשיעור זה הוא יכול לשער בעצמו גודל הפגם שעשה עם חטאיו. אי לזאת, כל אלה שהולכים לומר ולבקש סליחה, בלי שום הכנה על מה שהם מבקשים סליחה, אין זה אלא כמו מי שמבקש ממי שהוא סליחה, אף על פי שהוא עשה נגדו דברים רעים, שעל זה צריכה להיות חרטה אמיתית, על מה שהוא עשה. והוא מבקש סליחה, כאילו חטא נגדו בדבר של מה בכך. וממילא אין הדבר של ביקוש סליחה ענין ערך של ממש, כמו שצריך להיות על חטא ממש.

ובהאמור יוצא, שמטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות."

זאת אומרת לא מדובר על כך שמלכתחילה העולם שלנו רע והטבע שלנו רע והיחסים בינינו רעים, לא על זה מדובר. מדובר רק על אותן הזדמנויות שמתגלות לכל אחד ואחד משך החיים, האם אנחנו משתמשים בהם ומממשים אותן?

"ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה.

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'. היות, כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו.

אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'. וידע, איך להתנהג בין אדם למקום עם קצת יראת הכבוד.

זאת אומרת, כשהאדם יתן חשבון לעצמו, אז הוא יראה, שרק דבר אחד חסר לו. היינו, לעשות חשבון נפש, מה ההבדל בין יהודי לנכרי," יהודי מהמילה ייחוד, מי שרוצה להתחבר "אשר עבור זה אנו עושים ברכה בכל יום "ברוך אתה ה' שלא עשני גוי". ואין האדם נותן תשומת לב במה שאומר "שלא עשני גוי". היינו, שהוא לא מסתכל על עצמו, במה הוא ישראל ולא גוי. שצריכים לדעת, כי עיקר ההבחן הוא באמונה, שישראל מאמין בה', והגוי אין לו אמונה בה'." רצון להשפיע. כי "ישראל", מי שישר-אל משתוקק להשיג את כוח השפעה. ו"גוי" זה הרצון לקבל שלנו, זה נקרא "גוי", והוא וודאי לא משתוקק לזה.

"ולאחר שכבר יודע את ההבחן הזה, הוא צריך לבדוק עצמו, מהו שיעורו באמונת ה'. היינו כנ"ל בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) עד כמה הוא מוכן לוותר לטובת אמונתו בה'. ואז תהיה לו היכולת לראות את האמת. שפירושו, אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר.

נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם."

שאלה: הרב"ש קורא לחטא חוסר אמונה, זה החטא הקדמון וממנו באים כל החטאים.

כן, מה עוד יש לנו חוץ מחוסר אמונה. אור חסדים זה אור אמונה, זה לבוש על אור חכמה, לבוש על הכלים דקבלה, היחס בינינו, היחס לבורא. הכל זה אור אמונה, אור חסדים, אור בינה.

תלמיד: חשבתי שאמונה זה תוצאה של החיבור בינינו.

איך אנחנו יכולים להתחבר בלי אמונה, בלי כוח השפעה. אנחנו כמו שני מגנטים שדוחים זה את זה, אנחנו כמו גלגלי שיניים שמסתובבים בחושך ולא רוצים להתחבר. מה עוזר להם להתחבר? רק השפעה הדדית, זה נקרא אמונה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות בקבוצה בשביל להגיע לפחות להבנה שהחטא הזה קיים?

להשתדל להתחבר במה שניתן לנו. מתוך ההשתדלות הגדולה להתחבר בייחוד, בחיבור, בערבות, וכל אחד עוזר לשני לחתום חוזה, ברית, אנחנו רואים שכלום לא עוזר, אנחנו לא רוצים, לא מסוגלים. ואז באותה מידה שאנחנו לוחצים ולא מסוגלים, תתגלה הנחיצות, ולא רק הנחיצות אלא האופן הנכון לפנות לבורא. המאמצים האלה בעצמם הם כבר תפילה, הם העלאת מ"ן, ואז כנגד זה יבוא לנו המאור המחזיר למוטב. זה סדר העבודה.

שאלה: בעולם הזה אנחנו נוטים לבקש סליחה ולסלוח לאחרים.

על מה?

תלמיד: כמו שנהוג לבקש בעולם הגשמי. איך זה קשור למחילה ברוחניות, שזה נבחן לתיקון הרצונות?

מחילה ברוחניות בין אדם לחברו או בין אדם למקום?

תלמיד: מה הקשר בין הפעולה הגשמית שסולחים למישהו או לא סולחים למישהו בעולם הגשמי, לבין מחילה ברוחניות, אם זה בכלל קשור?

אנחנו צריכים להשתדל לראות בכמה אנחנו דוחים זה את זה ולא מסוגלים להתחבר, אבל הסליחה יכולה להיות רק בזה שאנחנו מושכים את הבורא כעד, כמקיים הברית. שרק בזכותו, בכוחו, שהוא יעמוד נגד האגו שלנו, שיוכל לחבר בינינו. זה נקרא "העושה שלום במרומיו הוא עושה שלום עלינו", שהוא יחבר בינינו, אנחנו בלעדיו לא נוכל להתחבר. אם נוכל להתחבר בינינו אז אנחנו נהייה כנופיה. זאת אומרת מתוך הגברת הרצון האגואיסטי נוכל להתחבר, נניח כדי לפרוץ בנק, משהו כזה, אין בעיה.

להתחבר כדי לעזור זה לזה אנחנו צריכים את כוח ההשפעה. כוח השפעה זה הבורא. אז הוא חייב להיות בינינו, למלא את כל המקומות בינינו ודרכו אנחנו נקשרים זה לזה. זה נקרא "איש ואישה שכינה ביניהם".

שאלה: האם עם ישראל צריך לבקש סליחה מאומות העולם?

לפי מה שבעל הסולם כותב לנו בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", אז כל הפורענויות שבאות לעולם, באות עקב בני ישראל. זאת אומרת שאנחנו לא מספיקים לעשות תיקונים. ולכן בשגגה אולי, לא בזדון ודאי, שאנחנו לא יודעים, לא מבינים, אבל אנחנו גורמים לכל הרע שבעולם. וקשה להכיר את העניין הזה, אבל זה כך. מילים מאוד מאוד קשות שם, הוא מתפרץ בזה באמת במשפטים מאוד קשים. אבל לפי זה אנחנו לא שצריכים לבקש סליחה, סליחה כאן לא תעזור, אנחנו צריכים מיד להתחיל לעשות תיקונים לחיבור, ובכוונה שהחיבור הזה יביא דרכנו לאומות העולם את התיקון.

כי אנחנו ה"מעטים מהעמים" נקרא שאנחנו שייכים לגלגלתא ועיניים. ישראל בעצמם לא צריכים תיקון. זאת אומרת, אותו חלק שיצא מהבבל, ברשותו של אברהם אבינו, הוא לא היה צריך תיקון. מצד אחד, הוא נמשך לרוחניות, אבל בעצמו אין לו מה לתקן. כל התיקון שלו הוא בזה שהוא מקבל תוספת. זה מה שאברהם שאל, מה יש לתקן? "במה אדע כי אירשנה?" איך אני אממש את כל התכנית הזאת אם כלים כאלה קטנים? יוצאים מהבבל עביות שורש, א', מה זה?

אז בורא אמר לו, "אל תדאג, תיכנסו למצרים". כבר ממצרים אתם מתחילים לצאת עם כלים דקבלה. במצרים אתם מתחילים להוציא מהמצריים "ערב רב", מה שנקרא, והוא כבר הולך איתכם ואתם לא יכולים מזה להפטר. מגיעים לבית המקדש הראשון, מתחילים להישבר. מה זה להישבר? אתם מיד חוזרים לאותו הבבל, גלות בבל בחורבן בית מקדש הראשון, עם נבוכדנצר. עכשיו, חוזרים בחזרה, כבר ישנה התכללות עם ההמן הרשע, עם כל מיני, ההתכללות כבר נמצאת בהם.

זאת אומרת, בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נכללים מכל אומות העולם משך אלפים שנות הגלות, ועוד עשרה שבטים שלא ידוע איפה הם נמצאים, אי שם. ולכן כך אנחנו יכולים לגרום לתיקון של כל האנושות. אבל באמת החשבון הוא רק עם האנושות, לא איתנו. אנחנו רק המעבר. כמו שהוא כותב ב"ערבות", שעם ישראל הותקן כמעבר כדי להביא את כל התיקון לאומות העולם. ולכן החשבון הוא רק כלפי כמה שאנחנו גורמים להם תיקון. לפי המצב היום, אתה באת מגרמניה אז אתה מבין מה קורה שם עכשיו ואיזה קלקולים עדיין אנחנו ממשיכים לגרום.

תלמיד: הם גם צריכים לבקש מעם ישראל סליחה?

מי?

תלמיד: אומות העולם, הם לא דוחפים את עם ישראל מספיק אולי.

לא, אין עליהם מצוות כאלו. הם נמצאים בצורה פסיבית. רק לפי הרע שמתגלה בהם, את הרע הזה הם מפנים לישראל. מה שכן, וזה אנחנו רואים תמיד בהיסטוריה ונראה עוד, שלא חשוב מי גורם להם רע, אולי אלו שעכשיו באים וממלאים את אירופה, המהגרים, ועוד משהו, זה לא חשוב. אם רע לאדם, מפני ששורש הרע קשור אלינו, לחוסר התיקון, אז הוא תמיד יצביע על ישראל, שישראל עושה לו רע.

מה אני אשם בזה שיש איזה צונאמי ביפן? כן, הם יצביעו עלינו שאנחנו אשמים. אתה תראה עד כמה שיהיו כאלו האשמות נגדנו, לגמרי ללא שום היגיון. ההיגיון נמצא, מפני שאם יש משהו בעולם, לא חשוב באיזו מידה, לא חשוב באיזו צורה, באיזו רמת הדומם, צומח, חי, מדבר, מכות אקלים, מלחמות בין בני אדם ובין החיות, לא חשוב מה, היהודים אשמים. כי זה השורש, כי זה נכון, ולכן הם כך מרגישים. הם לא יכולים בעצמם להסביר למה הם כך חושבים, אלא מטבע הבריאה כך יחשבו. וזה אמת. לכן, לפי מה שקורה היום בעולם, אנחנו צריכים לזרז כמה שאפשר יותר את התיקון שלנו. אנחנו מתקדמים, אבל אתה רואה, עדיין אנחנו לא משלימים את נסיגת העולם.

תלמיד: למה אנחנו רואים בבעיה של הפליטים בעיה ולא איזה תהליך חיובי של עירוב, קישור בין כל מיני חלקים באנושות?

אתה יכול להגיד שכך גם על ידי המלחמות והמהומות אנשים מתחילים להכיר זה את זה. כן, ודאי. רק אני לא מבין מה טוב בזה שיש כאלו מצבים בסוריה נניח, בעירק, בצפון אפריקה, שהם בורחים משם. זה מצד אחד.

מצד שני אני רואה את אלו שמגיעים לאירופה, הם לא פליטים, הם אנשים צעירים, חזקים, יש להם המון כסף, הם מאורגנים, הם עוברים דרך תורכיה מסוריה, מעירק. תורכיה זו מדינה עם משטר מאוד קשוח, חזק, ומעבירים אותם דרך תורכיה בצורה מיוחדת כזאת ושולחים אותם הלאה והלאה, יש אנשים שבדיוק מכוונים אותם ומארגנים. זה אלפי קילומטרים. אתה יודע כמה עולה לארגן את כל התהליך הזה? איך לארגן באירופה כלי תקשורת שיעודדו את הקהל? אתה רואה שאירופאים יוצאים לקראת המהגרים "בואו, אנחנו מקבלים אתכם" וכן הלאה. זו עבודה בכלי תקשורת על הקהל. אנחנו רואים שקורה כאן זעזוע מאוד לא נורמלי, לא טבעי. לכן אנחנו נמצאים לפני מצבים לא פשוטים, שיתגלו קלקולים, ויתגלו קלקולים וודאי, אז מי אשם? ישראל. אירופה תסגור את הדלתות ותגיד שישראל תפתח. יהודים? שילכו לים, שיתנו להם את המקום שלהם. זהו. בכל זאת, אין שום פתרון לכל הבעיות, אלא אך ורק חיבור.

אם יהיה רק חיבור בינינו, כתוב ב"הקדמה לספר הזוהר", אז המאור שמגיע אלינו, הוא נשפך מאיתנו לכל אומות העולם, וזה מספיק, הם כבר מתוך זה מתחילים להתקשר באותו מאור. זה התפקיד. דיברנו כבר לא פעם על "מפטיר יונה", שדווקא מדובר על חובתנו כלפי אומות העולם, להגיע לנינווה, לעיר הגדולה ולטפל בהם.

שאלה: מה בין חשבון נפש פרטי, אישי, לחשבון נפש כללי?

חשבון נפש פרטי, עד כמה שאני בצורה פרטית לא גרמתי לחיבור, דרך הקבוצה לעם ישראל ולאומות העולם ולבורא. זו הדרך, ואלה החשבונות. אין חשבון פרטי אם אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית. אם אתה מתכוון שאני יכול לסדר את עצמי בניתוק מאחרים, איך?

תלמיד: כשעושים חשבון נפש כללי, איך לא מרשיעים את החברים? אם אני מסתכל עלינו כקבוצה, ככלי, ומתחיל לברר איזה שמאל שלו, איך לייצב את זה נכון?

יותר ויותר מתגלה שאתה לבד אשם על כל מה שקורה בעולם, כי בך ישנו כוח לעורר את האחרים ולהגיע לחיבור הכללי. כך זה גם מתגלה בכל אחד ואחד מאיתנו. כל אחד מבחינתו במערכת הכללית, כי "אדם הוא עולם קטן". כל המערכת היא שלי, מתוך הנקודה שלי שאני צריך לתקן, אז אני חייב לעשות את זה. יותר מהתיקון שלי אני בכל זאת לא יכול לעשות.

שאלה: אז רק מתוך חשבון נפש כללי אדם יכול לברר בעצם את החשבון הפרטי שלו, שזה בעצם רק הוא?

איזה עוד חשבון יכול להיות? אני מניע בגלגל שיניים הקטן שלי את כל המערכת, אתה מניע בגלגל שיניים שלך, הוא מניע בגלגל שיניים שלו וכן הלאה. אבל אני חייב לעשות פעולה שתלויה בי, זאת אומרת כלפי כל העולם.

תלמיד: מה מיוחד ביום הזה שאנחנו עושים בו חשבון נפש יותר מחשבון נפש שאדם עושה בסוף כל יום, שמברר לעצמו פתאום איזה חצי שעה שמאל? האם ביום כיפור פתאום פותחים לך עשרים וארבע שעות לעשות חשבון נפש?

יש חשבון פרטי ויש חשבון כללי. יש כאן תהליך מיוחד בכל השנה, שמתברר במשך השנה, בארבע עונות השנה, בארבע ראשי השנה, בתחילת השנה שהיא לא רק בראש השנה, למשל ראשי חודשים זה בפסח, ראש השנה זה עכשיו, וכן הלאה. יש בזה הרבה הבחנות. אבל מה שתלוי בנו, זה שאנחנו צריכים לעשות גם תיקון פרטי וגם תיקון כללי. תיקון פרטי זה כל אחד, והעשירייה שלו, וקבוצת בני ברוך, ועם ישראל ואומות העולם. ואז כל הכלי הזה, בכל ההיררכיה הזאת, כלפי הבורא.

תלמיד: ברגעים שבהם אדם מרגיש את כובד המשקל עליו, ובאמת מרגיש צער שממלא אותו על חשבון הכלל, איך לא לברוח מזה, לא להדחיק את זה, לא לצאת מהאזור הזה של הצער, ובנוסף גם להוסיף על זה שמחה?

רק עם החברים. אז כל הקושי הופך להיות לשמחה וקלות. לבד אי אפשר אפילו לחשוב על זה, מכל שכן לעשות משהו. מה יש כאן לעשות? כשאתם יחד, אתם כבר הופכים להיות למעבר לאור. אז האור כבר עובר דרכנו לאחרים. מספיק שאיזו עשירייה נמצאת בחיבור, כבר דרכה מופיע האור לעולם. חסרה כוונה גם לזה.

שאלה: אני חוזר למשבר הפליטים. איך אפשר להסביר מראש שמה שקורה עכשיו באירופה הולך לחזור על ישראל, אבל בלי להפחיד ובלי להישמע הזוי?

אנחנו נמצאים בתקופה שבה כל העולם הופך להיות כעולם אחד קטן, שאין הבדל בין לאום ללאום וכל ההבדלים בין בני אדם, תרבויות ואפילו שפות והכל, הולכים להתערבב במהירות גבוהה מאוד. זה סימן שאנחנו מתקרבים לתיקונים, לצורך התיקון הגדול. זה צריך לחייב אותנו. מההתחברות, מההתכללות שיש עכשיו בעולם יבואו כל מיני צורות, צרות שהן כולן יגלו את חוסר התיקון, וחוסר התיקון מכוון תמיד לישראל.

שאלה: לאחרונה אבא שלי התחיל לצפות יותר ויותר בערוץ 66. שאלתי אותו, אם היית יושב פה בשיעור, מה היית רוצה לשאול. אז הוא שאל, מה ההבדל בין נפש לנשמה והאם יש גלגול נשמות?

ודאי שיש גלגול נשמות. יש חלק גדול בחכמת הקבלה שמסביר ומטפל בזה. ההבדל בין נפש לנשמה הוא, שיש חמש דרגות בסך הכל בנשמה שנקראות נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. בכללות זה נקרא נשמה מפני שנשמה זו הדרגה הגדולה השלמה שאנחנו יכולים להשיג - נפש, רוח, נשמה. בנוסף יש עוד חיה ויחידה, שאנחנו משיגים אותה במידה קטנה, לא במידה שלמה. לכן בינתיים ההשגה הרוחנית שלנו היא נקראת "נשמה". גם הכלי נקרא "נשמה", היינו הרצון המתוקן, וגם האור שממלא את הכלי הוא נקרא בכללות "נשמה".

בקשר לגלגולים, בוודאי שישנם גלגולים, אבל צריכים להבין אותם. אם אתה מדבר על גלגולים בדומם, צומח וחי, אז אתה מדבר כמו שמדברים ההודים. שכל דבר, אפילו אדם, היה פעם בתוך פרה, בתוך איזה צמח, ועכשיו הוא אדם, ויהיה הפוך, וכך יש להם כל מיני אמונות.

אנחנו לומדים שגלגולים זה יציאות ועליות מהשפעה לקבלה. זה אצלנו נקרא גלגולים. חידושי הצורות הרוחניות שאנחנו משיגים, הן נקראות "גלגולים". הן לא שייכות לגוף הבהמי שלנו שחי ומת, כדי להביא אותנו להשגה רוחנית ולמהות הרוחנית.

ואם אנחנו משיגים, "עולמך תראה בחייך", זה שלך. כי ברוחניות לא יכול להיות מקרה המוות או איבוד. אבל בגשמיות כן. רצון לקבל שלא קיבל צורה על מנת להשפיע, הוא חייב להמשיך בצורתו שוב ושוב בתיקונו. אז ודאי שיש לבוש של אדם מסוים לרצון לקבל מסוים, ובפעם הבאה גם צריכה להיות צורה כזאת, כך שימשיך עד שיתקן את עצמו.

אדם לא יכול להיפטר מהרמה הזאת של העולם הזה כל עוד הוא לא משיג את העולם הרוחני. המילים אולי נותנות איזו תמונה, אבל אי אפשר לבטא את זה. על צורת החיים החוץ גופית אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יכולים לתאר אותה לעצמנו.

שאלה: המאמר שקראנו מדבר על סליחה אמיתית. כיצד מי שנמצא בהסתר יכול לבקש בקשת סליחה אמיתית, והאם בהסתר תפילת רבים יכולה לשמש במקום בקשת סליחה?

תלוי איזו צורת הסתר, איזו מין הסתרה. ודאי שמהסתרה אנחנו יכולים לבקש, אבל השאלה היא האם אדם למרות ההסתרה יכול להתכלל בקבוצה ולברר שמה שחסר לו זה קשר נכון לקבוצה, ועל זה לבקש. כי חיסרון צריך להיות רק כלפי זה, כל היתר זה סתם צעקות באוויר. המערכת מקבלת חיסרון, מ"ן, רק כלפי חיבור. זהו. רק שתדעו. מי שחושב בכלל וביום הכיפורים בפרט על משהו חוץ מחיבור, יצטרך עוד יום כיפור נוסף כדי לבקש סליחה על כך שלא חשב נכון.

תלמיד: ואם הוא מרגיש שהחיבור לא מספיק?

אז שיבקש שיהיה מספיק. אבל אין יותר. אין לנו מה לעשות חוץ מזה. אין. כל הדברים תלויים רק בחיבור. בינתיים אנחנו עוד מתקדמים בטכניקה, בטכנולוגיה, בכסף, בכל מיני דברים. עוד מעט אנחנו נגיע למצב שיהיה ברור לנו שכלום לא עוזר, רק דרך החיבור. זה עוד מעט יתגלה.

שאלה: אני אחראי על המעגלים של המשפחות שנקיים בעוד שבוע בפיקניק שלנו ביער בראשית. זה אירוע מאוד גדול וגם יגיעו החברים עם המשפחות שלהם. זאת אומרת הקהל הרחב מוזמן והולכים להיות הרבה חיבור והרבה שמחה באירוע הזה. ואני רוצה לשאול, נניח במעגל כזה שמגיעים אני ומשפחתי והקרובים שלי ועוד חברים וכן הלאה, ויש שם גם משחקים שמתאימים לילדים ולכל המשפחה, עם איזו הרגשה צריכים לצאת מהמעגל, מהחיבור הזה שיהיה בפיקניק? עם איזו הרגשה, עם איזו חוויה עיקרית, מה הכי חשוב?

שיבואו ויקבלו באמת תיקון גדול. הפיקניק הזה יכול ממש להועיל לכל אחד שמגיע לשם, כאילו שהרוויח מאה אלף דולר. כאילו שהוא קיבל תרופות פלא לכל המחלות שלו. כאילו שפתאום יש לו תיקון ביחסים במשפחה. האור העליון שמגיע על ידי חיבור כזה כמו שאנחנו מתכננים, מסוגל לעשות זאת, אפילו בגלוי אנחנו צריכים לראות פלאים.

(סוף השיעור)