שיעור בוקר 10.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר: "הגלות והגאולה"

קריין: אנחנו קוראים בכתבי בעל הסולם, עמוד 469, מאמר "הגלות והגאולה". אנחנו נמצאים בכותרת "הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי".

למדנו בחלק הראשון של המאמר הזה "הגלות והגאולה" על "ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור". למה או לזה או לזה? כי זה היחס שלנו, או שאנחנו מתייחסים למציאות כמו לחוק ההתפתחות שחייב להתבצע לפנינו ואנחנו צריכים לסייע לו, בזה ההתפתחות שלנו. או שאנחנו מתייחסים לחוק הזה כמו לגורל העיוור, שכך זה קורה וזהו, ואז לא דורשים מאתנו שום שינוי בתפקוד שלנו.

בסופו של דבר בעל הסולם אמר שכך עם ישראל התפתח, הקבוצה בעצם, זה לא עם, זו קבוצה שכלולה משבעים אומות העולם מבבל העתיקה שחיבר אותם אברהם, ויצא משם לארץ כנען עם הקבוצה הזאת וקרא לה "ישראל", "ישר א-ל", לפי הכיוון שלהם. והקבוצה הזאת עברה הרבה מאוד שינויים כי בעבודת ה', בתיקון הפנימי של הרצון שלהם, הם בטח עברו הרבה מצבים, עליות, ירידות, ייאוש, הצלחות.

והגיעו למצב שאמנם הגיעו לבניית בית המקדש, זאת אומרת לבניית הכלי הקדוש, המשותף ביניהם, כך שהיו ממש במוחין דחיה, כמעט בגמר התיקון, רק היה צריך עוד לצרף אליהם את כל האנושות מחוצה להם. אמנם זה חלק גדול מאוד לפי הכמות, אבל לפי האיכות אין שם כל כך הרבה כי זה החלק הדומם. אבל החברה הזאת לא הצליחה להתגבר על זה, כי זה היה מתוכנן כך ולכן הם נפלו.

בעל הסולם סיפר שזה היה בימי צדוק ובייתוס ואז החברה התחלקה לשניים. אלו שאומרים שאנחנו חייבים להילחם עבור להגיע ל"לשמה", ואלו שאומרים, אנחנו יכולים לקיים תורה ומצוות אפילו בלי לשמה אלא מקיימים, איך שזה כתוב.

ומאז החברה התחלקה לשניים. היחידים הם שמחזיקים בדעת הפרושים, הם נקראים "המקובלים", והם אומרים שחייבים להגיע ל"לשמה", והאחרים שהלכו אז אחרי הצדוקים שאומרים, לא, אנחנו יכולים להיות לא בלשמה, וגם כך מספיק לנו, מקבלים מספיק שכר, ואנחנו יותר צודקים אפילו מאותם הפרושים.

ועד היום הזה הקרע, החתך הזה נמצא ובימינו הוא רק מתגלה יותר ויותר, וודאי שהגילוי שלו מפריד בין שתי הקבוצות הללו ועוד נראה בעתיד איך הבורא יסדר. באיזה תהליך יעברו שתי הקבוצות הללו ובכלל כל האנושות ובכלל עם ישראל שלא שייך לא לקבוצה הזאת ולא לקבוצה הזאת, ואיך הכול יגיע לתיקון הכללי של הנשמה הכללית.

וכך הגענו ל"הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי". בואו נראה מה זה.

שאלה: החלוקה, הפירוד הזה בין המלכים והנביאים, זאת הייתה חלוקה בתוך חברת מקובלים?

לא. אבל החלוקה היא רק האם חייבים להגיע ל"לשמה" או לא. זה קודם כל.

אני זוכר שהייתי ברחובות, חוזר בתשובה, הלכתי ללמוד גמרא אצל איש אחד, איש יפה מאוד, בערך בגיל 35, עם משפחה והכול, והוא עבד כמורה ב"חדר", בבית ספר לאנשים דתיים, הבן שלי גם נכנס אז ללמוד שם. שאלתי אותו, מה זה נקרא "לשמה"? כי בכל מקום כתוב שאנחנו חייבים לקיים את החיים שלנו, המצוות, לשמה, ואני בעל תשובה, אני צריך לדעת. הוא אמר, "לשמה" זה נקרא שאם אני נניח מלמד תורה, זה נקרא שאני לומד תורה לשמה.

ואז זה היה לי מאוד מאוד מוזר. אז האם כל אדם ואדם שלומד, מלמד, עוסק בזה, או שזה המקצוע שלו או שבכלל לא, זה נקרא שהוא עושה את זה לשמה? מה זה "לשמה"?

רב"ש סיפר לי שהוא היה באמריקה וביקר אצל הרבי מלובביץ' ואז אמר לו שהוא רוצה גם להיכנס לחסידות הזאת, כי הרבה תלמידים שלו היו מחב"ד. הרבי אמר, "כן, אבל בכל זאת יש לך אבא עם התורה שלו". אז הוא אמר, "אבא שלי כבר בעולם האמת ואם הוא רואה שאני בוחר יותר אמת, הוא רק ישמח, כי הוא כבר נמצא בהכרת האמת".

ואז הוא שאל את הרבי, כמה זמן ייקח לי להגיע ל"לשמה"? יש לך כאלו? אז הרבי מלובביץ אמר לו, כן, נניח בגיל 16, 17, הבחורים שלומדים אצלי כאן בישיבה, הם כבר נמצאים ב"לשמה".

זאת אומרת זה תלוי איך אנחנו מגדירים מה זה נקרא "לשמה".

שאלה: בכל זאת, איך עם שנמצא בהשגה מתפצל לשניים? או שהם לא היו בהשגה? מראש הם היו כבר מחולקים לשניים וזה רק התגלה בחורבן?

לא, זה תלוי בגובה הרצון לקבל שמתעורר באדם. אם אתה מגיע לגמר התיקון, שכבר זהו, מיצית את כל האגו שלך, כל הרצון לקבל שכולל את כל המציאות, מיצית אותו, תקנת אותו בעל מנת להשפיע, זהו, כבר אין מה לדבר, זה נקרא "גמר תיקון".

אבל אם זה עדיין לא גמר התיקון, אז כל אגו שמתעורר יותר ממה שאתה, הוא מפיל אותך, הוא מפיל. אני תקנתי 99%, עכשיו מתגלה עוד אחוז אחד כדי להגיע למאה, אני נופל. לְמה אני נופל? עד הגשמיות, בהמיות, רבי שמעון מן השוק. אני עומד באמצע השוק ואומר, "לוטו, טוטו, תקנו כאן, יש כאן ממש טעם החיים".

אתה מבין את זה? אי אפשר להבין.

תלמיד: ואז מה? מי שנפל בתקופה ההיא התחיל למשוך אחריו את העם לשוק?

כן.

תלמיד: ולמכור טוטו, לוטו.

כן, ל"לא לשמה". הם לא אמרו שום דבר, אלא "לא לשמה".

תלמיד: ומה ההגדרה של "לשמה"?

"לשמה" זה לשם שמיים, הכול. שאין לך, לא נשאר לך שום דבר. פשוט מאוד.

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות."

זאת אומרת לא אכפת לו בכלל מה קורה עם האנושות. איך האנושות מכבדת אותו, איך האנושות מעריכה את הדברים שלו, יותר, פחות. הוא יכול לפחד שלא יקלקלו לו להמשיך ולהוציא מה שיש לו, אבל באמת היחס שלו, הפידבק שהוא מקבל מהאנושות, לו אישית זה לא נוגע.

זה נוגע רק ליכולת ההפצה, להתפתחות, אבל לא שהשיטה שלו מתוך זה יכולה להשתנות. זה מאוד חשוב. וכתוב "חכמים, הזהרו בדבריכם", העיקר אל תהיו מושפעים מהשוק אלא תמשיכו בכיוון שלכם ואיכשהו ה' יעזור. או שמוריד אתכם או שמקדם אתכם, אבל אתם צריכים להמשיך עם האמת.

שאלה: במה שונה הלא לשמה שאנחנו עוברים, לעומת הלא שמה שעברו בעבר?

לא לשמה שאנחנו עוברים, אנחנו רוצים להגיע "לשמה". ש"לא לשמה", זה הכרת הרע, שאנחנו נמצאים לא על מנת להשפיע. זאת תקופה, חלק מהדרך, שחייבים לעבור.

הוא כותב שם, לעולם לא יהיה שאדם ייכנס מיד לשמה, אלא תמיד יצטרכו להגיע לזה מש"לא לשמה".

שאלה: קודם אמרת שמ"לשמה" הם נפלו ל"לא לשמה". אז למה בנפילה ללא לשמה הם לא עוברים את התהליך שאנחנו עוברים בלא לשמה?

כי הם נמצאים בנסיגה. זה ירידת הדורות שהייתה מתוכננת מראש. זה מה שיעקב כביכול רצה לגלות לבניו ולא גילה, על כל התהליך הזה. אבל התהליך הזה חייב להיות עד סוף הדורות. עולים לבית המקדש הראשון, בית המקדש השני, נופלים, יוצאים לגלות ואז יש לך מלחמת התיקון הסופי.

תלמיד: למה זה נקרא עדיין "לא לשמה", אם זה לא לכיוון הבורא בסופו של דבר?

כי נפלו ממדרגת לשמה, היו כבר בלקבל על מנת להשפיע, במוחין דחיה, ונפלו מזה. והיו חייבים ליפול. כי בלי השבירה הזאת לא היו יכולים לגלות בזמננו את המוחין דיחידה. כי מה שהם נשברו בבית המקדש הראשון, שברו דווקא את הגישה לבחינה העליונה. אי אפשר להגיע לבחינה עליונה אם אתה לא מתחבר לכל הכלי, לכל העמים.

שאלה: למה הנפילה שלהם יצרה פיצול כאילו לשתי שיטות?

זה העיקר. הם נפלו מלקבל על מנת להשפיע, שזה העיקר בלשמה, בלקבל על מנת להשפיע. בלהשפיע על מנת להשפיע זה לא כל כך בולט. כי להשפיע על מנת להשפיע זה כזה אמורפי, פרווה. להשפיע על מנת להשפיע זה ללא הבחנות ברורות בתוך הרצון לקבל.

תלמיד: מרגע הנפילה, מה המטרה שלהם?

מה המטרה של עם ישראל? להישבר סופית. לא שהם יודעים את זה, או לא יודעים, אבל להישבר סופית ואז להגיע למצב של אומות העולם, שלא יהיה כמעט הבדל, כאן זה עניין של דתות שמתחילות להתייצב, ולקראת התיקון הסופי.

אברהם הוליד את הבן הראשון שלו, ישמעאל. ומתי התחיל להתפתח האסלם? במאה השישית בערך, מאה שביעית אפילו, תראה מה היה, אפילו אחרי הנצרות.

שאלה: התהליך הזה עוד יכול לחזור על עצמו או שזה היה פעם אחת ונגמר?

לא, כבר זהו, אף פעם זה לא חוזר. כל הדברים האלו, חוץ מהתיקון הסופי, הכול התקיים. אבל התיקון הסופי הולך בכמה שלבים.

תלמיד: כמו שאנחנו לומדים עכשיו, זה היסטוריה.

למה זה היסטוריה? אנחנו לומדים את זה כהכנת הכלי לעבודה שלנו.

תלמיד: האם יכול להיות שבחברת מקובלים, נניח בני ברוך, יעלו אנשים להשגה ויכולים גם ליפול ולהתפצל ביניהם?

לא. לצורך התיקון הסופי?

תלמיד: לא יודע.

לא, עכשיו כבר מעלים בקודש. לא כתוב באף מקום, אני לא עברתי את כל השלבים, אני לא יכול להגיד לך, אבל לפי עניות דעתי, רק קדימה.

קריין: מאמר "מצווה אחת", "עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו".

עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

נניח כמו תינוק, הוא רוצה לעשות משהו טוב אבל לא יוצא לו, הוא עושה בכל זאת נחת רוח. אמנם שזה לא מדעתו וללא תוצאה ברורה. כך אנחנו. כי בכל זאת אנחנו מסתובבים בעולמו של הבורא, הוא נותן את התנאים ומלכתחילה יודע מה ייצא לנו מזה, זה לא שיש כאן משהו להסתיר ולגלות לעומתו.

זאת אומרת הכול תלוי רק במידת המסירות שלנו ומה אנחנו עושים. אני חוזר על אותו משפט, כולם עובדי ה', גם החילונים, העבריינים, לא חשוב מי, עובדי ה' במובן שמבצעים את פקודות הטבע, פקודות הבורא, זה נקרא "מדעתו או לא מדעתו", רק על זה מדובר.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה המהות של "לשמה", למה זה כל כך חשוב? חוץ מזה שזה הבורא וזה תכונתו וצריכים להגיע לזה.

אני לא יכול להגיד. יש לי דוגמה מאוד בולטת לפניי שרב"ש סיפר לי ולמילר, הוא רצה שאנחנו נדע. הוא סיפר לנו שפעם בעל הסולם לקח את הבן הגדול של רב"ש, שמואל אשלג זכרו לברכה, עשו ממנו בִמקום רב"ש שם אדמו"ר. הוא היה עוד נער, שמואל, בעל הסולם דיבר איתו, הוא שאל, "סבא מה זה נקרא לשמה?" בעל הסולם סיפר לו. ואז הוא אמר "זה לא בכוחות האדם ואני לא הולך להתעסק עם זה".

ומאז הוא למד רק "תלמוד עשר הספירות". הוא אהב ללמוד, הוא היה איש מאוד חכם. הוא ידע את התע"ס הלוך וחזור, היה כל הזמן עם התע"ס. הוא היה נוסע, היה משגיח על הכשרות בארגנטינה, בכל מיני מקומות והיה כל הזמן לומד. היה מגיע לשיעורים שלנו לפעמים, איזה הסברים, איזה שאלות, ממש מלאך בתע"ס, אבל בעבודת ה' לא רצה לשמוע, לא קרא שום דבר ששייך לעבודת ה'.

למה? כי בעל הסולם נתן לו להרגיש מה זה. אנחנו מדברים סתם מילים וכל אחד שומע דרך האוזן שלו, ועד שמעביר את זה דרך המוח ודרך הלב הכל מתקלקל עד ש"לא נורא, בסדר", אנחנו לא מבינים מה זה. ואסור, אסור לגלות. כתוב ב"גילוי טפח וכיסוי טפחיים", על האיסור לגלות "לשמה", "חכמים היזהרו בדברכם", כל מיני דברים כאלו. אסור. למה? זה כל כך מנוגד להטבע שלנו שאדם מרגיש שזה לא בכוחו, לא בהישג בכלל, לא בהישג ידו, לא יכול להיות. פעם יגידו לך אתה תוכל לקפוץ מקומה מאה.

תלמיד: ולהישאר בחיים.

לא רק להישאר בחיים, לא ליפול, כנגד כל החוקים, כנגד כל היגיון.

תלמיד: במהלך השיעור ובמהלך הסדנה הכנסנו שירים מהכנסים, ותהייה לך רשימה של כל השירים, עם פלייבקים ומוזיקה. האם אתה מעדיף זאת כך, או ניגון חי אם הקבוצה מוכנה לכך?

אני חושב שטוב לנו יותר ניגון חי, כי תמיד יש לנו רוב של משתתפים שלא מבינים את השפה, אנגלית, רוסית, עברית, ספרדית, ולכן רצוי לנו יותר ניגון, אבל אי אפשר כל הזמן ניגון, אז בכל זאת גם שפה ואני מעדיף שבכנסים כאלה יהיה יותר אנגלית, כי היא יותר בינלאומית. נגוון, ואולי עוד מוקדם להחליט.

תלמיד: אתה רוצה להקה לייב?

לא, אני לא רוצה. אני רוצה שכולם ישתתפו בכנס בעשיריות, ושיחשבו רק על הכנס, על חיבור לבבות ולא על הניגון. שיהיו כמו כולם. זה כנס שהלבבות מחוברים על ידי מערכת אלקטרונית.

שאלה: באתר הבית one.kabbala.info הוספנו טופס רישום גלובלי. אנחנו מבקשים מכל חבר וחברה בכל מרכז ששם אתם מתארגנים, להיכנס לאתר ולהירשם לכנס הגלובלי זה יעזור לנו מאוד. יש שם גם מונה שמראה כמה חברים נרשמו.

יופי.

שאלה: אמרנו שכולם עובדי ה', מה התפקיד של הצדוקים בקידום לתכלית הבריאה אז והיום?

אתה בחור פיקח ואתה מבין שאני לא כל כך רוצה בזה להרחיב, במיוחד כשאתה שואל מה התפקיד שלהם היום. תפקיד המקובלים ידוע לנו, שהם צריכים לגלות לכולם את המערכת הכללית, התפקיד הכללי של כל אחד ושל כל האנושות יחד, איך לגלות את הבורא, איך להגיע לגמר התיקון, כל התהליך שאנחנו לומדים, יהיה צריך להיות ברור לכולם. למה? כי העולם הולך להישבר לכל החלקים, לכל החתיכות, והאנשים צריכים לדעת איך הם יכולים לתקן את זה.

אנחנו לא יכולים להימנע מכל השברים האלה. השברים של התעשייה, של החברה, זה צריך להישבר, זה צריך להיבנות מחדש, אבל לא להגיע למלחמת עולם, לא שאנחנו מתחילים לשרוף את כול מה שנמצא. אלא, איפה שהאגו עבד ופעל כדי למלאות את עצמו, שם המערכות האלה צריכות להישבר. המערכת פיננסית, המערכת שבה שמונים אחוז מהתוצרת שלנו בתעשייה, במזון ובכל דבר הוא מיותר.

בקיצור כל דבר שהוא מנוגד לאדם ולחברה, זה צריך להישבר ואנחנו לפני זה צריכים כבר להכין את ההפצה שלנו, את ההסבר שלנו.

תלמיד: אני מגלה שכדי להתגבר ולהתקדם קדימה, צריך להבין את הכוח ומה המטרה שלו, מה הוא עושה. וכדי שאנחנו נוכל עכשיו בתהליך העלייה שלנו לבנות חזרה את הכלי, צריך להבין מה זה הכוח הזה ששבר את הכלי, כדי שנוכל לחבר אותו לתוך הכוח שלנו.

כי אנחנו לא לומדים, [אלא] רק מתוך פירוק וחיבור, פירוק וחיבור, רק מתוך זה אנחנו לומדים. כמו שאתה נותן לילד משהו מפורק ואתה רוצה שהוא יחבר את זה נכון, כך אנחנו, כך האנושות על עצמה לומדת. לכן זה תהליך. לכן אנחנו צריכים להסביר בשביל מה זה נעשה ולמה, ושאין לנו ברירה, ואנחנו חייבים שכך [יהיה], ועל ידי זה יהיה לנו שכל ורגש חדשים שאנחנו נוכל להגיע לדרגת הבורא.

שאלה: האם חוץ מהשירים שברשימה שלך, אתה רוצה אופציה שתוכל לבקש שישירו ניגון של בעל הסולם בלי להקה וכולנו נתחיל לשיר?

אני פועל מתוך מה שאתם נותנים לי, בפרט כשזה כנס, אז אני רוצה ככה להיכנס למסגרת שלו.

(סוף השיעור)