שיעור בוקר 07.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ז, עמ' 2077,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות שכ"ד – שכ"ח

קריין: אנחנו קוראים מתוך "תלמוד עשר הספירות", חלק ט"ז, דף ב' ע"ז, עמוד 2077, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", אנחנו בלוח השאלות לעניינים, שאלה שכ"ד.

קריין: "שכד) למה יש נפש רוח דפנימית ונ"ר דחיצוניות."

קריין: תשובה בעמוד ב' צ"ב, עמוד 2092.

"שכד) עי' לעיל תשובה ש"כ, שאו"פ דנר"ן התלבשו בכלים פנימים כח"ב, ואו"פ חיה יחידה, אין להם כלים, אלא נתלבשו תוך אור הנשמה. והוא מטעם שבעת ביאת אור חיה פנימי שביררה הכלי דבשר שהוא ז"א, היה צריך הנפש לצאת מהכלי דגידין ולהכנס אל הכלי דבשר, אמנם, לא נברר בשלימות בכל עביותה שיהיה ראוי לכלי פנימי כהלכתו, וע"כ נשאר אור הנפש בכלי דגידין, ובסבה זו גם האורות דנשמה ורוח הוצרכו להשאר בכלים דמוחא. ועצמות, וע"כ לא היה כלי לאור החיה להתלבש שם, והוכרח להתלבש באור הנשמה. ועד"ז בביאת אור יחידה שהיה צריך אור הנפש לירד לכלי דעור, ואז היו יורדים אחריה כל האורות, וכיון שכלי דעור לא נברר כל צרכו, לא היה יכול אור הנפש להתלבש בו, ונשארו הנר"ן בכלים דמוחא עצמות גידין, ואור יחידה התלבש באור החיה. אמנם עכ"ז קבלו הכלי דבשר ועור הארה מועטת דרוח נפש מרוח נפש הפנימים, וע"כ נמצא ב' בחינות של נפש רוח: א', נפש רוח השלימים שבכלים הפנימים. וב', הארה המועטת דנפש רוח שבכלים החיצונים בשר ועור. (שם)."

בעצם הפעולה היא פשוטה. יש לנו מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור. שורש, א', ב', ג', ד' (שרטוט). יש לנו גבול עד כמה אנחנו מסוגלים לקבל והוא עד בחינה ב'. בבחינה ב' יש לנו בעיה איך מחלקים אותה, אבל יכולים לקבל נפש, רוח, נשמה, כך היא כניסת האורות. חיה ויחידה, אין להם כלים, הם לא יכולים לבוא להתלבש בכלים ג' וד'.

אם היו נכנסים אורות של כל הנרנח"י, האורות נפש רוח היו למטה. אבל נפש ורוח נשארים בדרגת נפש ורוח יותר עליונים. אז מה נעשה? נעשה שהם כאילו מקרינים את ההארה הזאת למקום שלהם, לבשר ועור. כלי דעור וכלי דבשר. בגלל שאין כלים, אין מה לעשות, האורות שנשארו בכלים יותר עליונים, מאירים לכלים ששייכים להם. כאן אפשר להגיד באיזו צורה, באיזו מידה הם מאירים, עד כמה שהכלים האלה בכל זאת רוצים להידמות לאורות נפש ורוח, כך נפש ורוח מהקומה העליונה יותר מאירים להם. הכול תלוי לפי ערך ההשתוות בין האור לכלי.

למה לא יכולים נפש, רוח, לרדת למקום שלהם? כי הכלים בשר ועור, לא מבוררים. אי אפשר לברר אותם, אי אפשר לתקן אותם, תמיד יש משהו, עוד קצת ועוד קצת, כאן לא בסדר ושם לא בסדר. נניח אני רוצה במאה אחוז לנקות את הרצפה אבל יש לי פנס או נר ביד, כך שאני כמעט ולא רואה כלום, אז איזה לכלוך אני יכול לנקות? ואין יותר, לא מאיר יותר, מה עושים? לכן הכלים בשר ועור הם לא מבוררים. אבל מתוך המאמץ בכל זאת לקבל שם משהו, מאירים האורות שהיו צריכים להיות באותם הכלים, כאילו שמשהו בסדר, הצלחתי.

שרטוט

שאלה: למה רוח או נפש שלמעלה לא מאירים על כל מה שיש למטה? למה כל אחד מאיר על מה שקשור אליו?

לפי השתוות הצורה, איך יכול להיות אחרת?

תלמיד: אבל זה תחתונים.

אני נמצא בחדר שיש בו מוזיקה או רעשים, העיניים שלי לא סובלות מזה, רק האוזניים. אתה מבין שלכל דבר יש כלי משלו? לכן האורות משפיעים רק לכלים שמתאימים להם, לא יכול להיות אחרת.

תלמיד: איך התחתון מכוון את עצמו בדיוק לעליון שלו? איך הוא יודע?

במה?

שאלה: אם נפש דתחתון צריך לקבל מנפש דעליון, איך הוא יודע איך לפנות אליו?

הוא פונה בצעקה שלו, הוא לא יודע מה בדיוק קורה בעליון. אבל העליון, כבר לפי חוק השתוות הצורה, מאיר במשהו לתחתון. כמו שעכשיו אתה עושה את זה ואפילו בלא ידיעה.

קריין: שאלה שכ"ה בעמוד ב' ע"ז.

"שכה) למה המלאכים חיצוניות העולמות, ונשמות בני אדם הם פנימיות."

קריין: תשובה בעמוד ב' צ"ב.

"שכה) מלאכים באים מזווג דכלים חיצונים דהספירות, שהם בשר ועור, וע"כ הם חיצוניות העולמות. ונשמות בני אדם באות מהזווג דכלים הפנימים שבספירות, שהם מוחא עצמות גידין, וע"כ הם נבחנים לפנימיות העולמות. (א' תתקפ"ח אות קע"ז)."

אנחנו לומדים שהאדם הראשון ובכלל הנשמות, הם תולדה מהעולם. בעולם נעשה זיווג על אבחנה יותר פנימית ומזה נולד אדם. אבל יש בעולם שתי רמות, רמה יותר פנימית ששם מתלבשים האורות בתוך הכלים, אמנם לא בכלים שלהם, כי בכלים, שורש, נשמה, גוף, מתלבשים נפש, רוח, נשמה, וחיה יחידה לא יכולים לרדת.

אור הנפש צריך להיות למטה. אור היחידה שצריך לבוא בכלל לא בא, חיה לא באה, רק נפש, רוח, נשמה. לכן הזיווג על הכלים האלו, אמנם הכלים אמיתיים אבל האורות בהם לא אמיתיים, לא מתאימים להם, ומזה נברא אדם הראשון ולכן הוא נולד מהול, בלי כלים דקבלה. זאת אומרת הם נמצאים אצלו אבל בנסתר.

המלאכים בכלל יוצאים מזיווג בכלים ששם רק מקרינים את האורות, האורות לא משלהם והכלים הם לא כלים אמיתיים שמבוררים. זאת אומרת אם הכלים נפש, רוח, נשמה, שורש, א' וב', הם מבוררים, אפילו לא כל צרכם, כי אם יתבררו כל צרכם זה בגמר התיקון, לכן לא מתלבשים בהם יחידה וחיה, אבל לפחות הם כלים אמיתיים, בג' ד' הכלים אפילו לא אמיתיים. לכן המלאכים לא מצוידים באגו, ברצון לקבל הגדול, אין להם את זה, הם כאילו דומים לבני אדם אבל ללא שום רצון לקבל אמיתי. בסוף זה יתברר. לכן הוא אומר ש"מלאכים באים מזווג דכלים חיצונים דהספירות, שהם בשר ועור, וע"כ הם חיצוניות העולמות. ונשמות בני אדם באות מהזווג דכלים הפנימים שבספירות, שהם מוחא עצמות גידין, וע"כ הם נבחנים לפנימיות העולמות."

שאלה: מה זה נקרא שהאורות נכנסים לכלים שלא מתאימים להם? כרגע הסברת שהכלים שלנו הם כמו חושים.

זאת בכלל שאלה כללית. איך יכול להיות שהאור יהיה מורגש בכלי שלא שייך לו.

תלמיד: בדוגמה שלך זה כמו שצליל יכנס לאף במקום לאוזן.

כן. אנחנו אומרים שזה לא כך, אלא זה כדי לשכך את האוזן, כדי פשוט להיות מותאמים איכשהו לתפיסה שלנו. לא יכול להיות שיתגלה משהו בכלי אחד שזה לא מטבעו וצריך להתגלות בכלי אחר. האוזן אף פעם לא יכולה לראות, אלא רק לשמוע וההיפך .

אז איך אנחנו אומרים שהאורות כך? אנחנו בזה רוצים לציין עד כמה האורות מגיעים בצורה קטנה יותר שלא מתאימה לכלים, והכלים רק מרגישים בזה איזו מין נוכחות, אבל זה לא מגיע לרצון שלהם שהם ירצו את זה, שהם ייהנו מזה, שיוכלו על ידי זה להחזיר את ההנאה הזאת לבורא. זאת אומרת זו איזו מן היכרות, נוכחות, ככה הייתי אומר.

אתה רואה עד כמה הלשון בקבלה מטעה. מה לעשות.

שאלה: מה ההבדל בין אור להארה?

זו גם שאלה. אור זה נקרא שהוא מופיע בתוך הכלי בכל הכלים שלו עד המלכות, ומלכות עושה זיווג וכל הדברים האלה. הארה היא לא האור השלם, אלא יכול להיות שזה בא על ידי העליון, שהעליון מתלבש בתחתון ומוסיף לו את הכלים. יכול להיות שהתחתון עושה זיווגים חלקיים בו"ק שלו ואז זה נקרא הארה. זאת אומרת איזשהו סימן שהאור לא שלם, אין לו נרנח"י, או ישנו נרנח"י אבל לא בעוצמה שצריכה להיות בכלי.

תלמיד: וההארה היא מקדמת, היא מעוררת אותו, היא מכוונת אותו?

זה כבר תלוי באיזה מצב הוא נמצא, אבל כן. ההארה היא מחיה קודם כל, ואחר כך היא מעוררת אותו להתקדמות, מחיה ומעוררת.

שאלה: הסברת שהמלאכים באים מכלים ג', ד', אבל הם חלשים יותר מהאדם בגלל שיש להם רק הארה?

מצד אחד הם יותר עליונים, מצד שני הם חלשים כי אין בהם בירור, קודם כל. החולשה היא רק לפי הבירור, עוצמת הבירור. אין להם יכולת לברר שום דבר. אבל הם עוזרים, מתאספים, זה התפקיד שלהם.

תלמיד: כשהאורות יתלבשו בכלים הנכונים, מה יקרה עם המלאכים הם יהפכו למשהו גדול יותר מהאדם?

תנסה לחשוב. אם האורות מתלבשים בכל הכלים, אז כל אחד מאתנו יהיה עם כל המלאכים שלו בפנים. יהיו רק עשר ספירות. הכול מכל חלקי הבריאה שנראית לך היום מחוצה לעשר ספירות בצורות נוספות, עיגולים וכן הלאה, הכול יצטבר בתוך עשר ספירות שלמות, נרנח"י.

שאלה: זאת אומרת, אפשר להגיד ששורש, א', ב', אמנם הכלים שם הם יותר קטנים מג', ד', אבל בגלל שהאורות שלהם מתלבשים בהם, אז הם יותר מביעים את עצמם, יש להם יותר בירור כמו שאמרת קודם?

כן. איך אתה שר לפני שבת? בואכם לשלום מלאכי השלום. למה מלאכים? מה העניין הזה? כי האורות הנוספים שמגיעים אליך ומעלים אותך לדרגת השבת, הם נקראים המלאכים.

שאלה: אנחנו יודעים שמלאכים הם כוחות שאין להם רצון לקבל.

יש בהם רצון לקבל שהוא לא מיועד להיות עצמאי, אלא רק לעזור לכל דבר, לשייך לכל דבר. כמו מערכת דומם, צומח, חי. מערכת דומם, צומח, חי היא נמצאת, ובמקום שתי הרמות הנוספות, דרגת המדבר ועוד למעלה מממנה, את זה אין כבר, במקומם באים המלאכים.

נגיד סוס בעולם הזה זה מלאך. עוד מעט בסוף שבוע הבא תיפגש עם גמלים, יש שם גם חמורים, אנטילופות ועזים. הכול יהיה לשירותך להגיע לדרגות יותר עליונות.

תלמיד: האם החיבור בינינו מכניס בהם זכות?

אני לא יודע, זו לא שאלה שלי, מה אכפת לי. אכפת לי מה אני יכול להרוויח בדרך להשפיע לבורא. אתה דורש מסוס זכות או עביות? אתה דורש ממנו שיסייע לך בעבודה שלך. כל הדרגות פחות מאדם צריכות לסייע לאדם להגיע לשלמותו.

קריין: שאלה שכ"ו בעמוד ב' ע"ז.

"שכו) למה לא יש רק פנימית אחת בב' הכלים פנימי וחיצון."

קריין: תשובה בעמוד ב' צ"ב.

"שכו) אע"פ שיש נפש רוח בכלים הפנימים שהם עצמות גידין, וכן נפש רוח בכלים החיצונים בשר ועור, מ"מ אין זה נחשב לב' מיני פנימים, אלא רק לפנימיות א', והוא מטעם כי הנפש רוח שבכלים חיצונים, אינם בחינה אחרת, רק הארה שהגיעה להם מן הנפש רוח הפנימים, וע"כ נחשבים לאחד. (א' תתקפ"ט ד"ה העצמות)."

שאלה: מה זה הרצון לקבל שיש בתוך המלאכים?

חוץ מבחירה חופשית. אין להם חיסרון. אין להם חיסרון למגע ישיר עם הבורא.

תלמיד: זה מנוהל על ידי הבורא?

על ידי האדם. אנחנו מוסיפים לסוס חיסרון מה הוא צריך לעשות בחיים, אחרת היה כל הזמן הולך ואוכל ושום דבר חוץ מזה. כלומר מבצע פעולות דומם, צומח, חי.

תלמיד: אז נותנים בעצם כוונה.

אנחנו בכוונה שלנו משתמשים בו, מוסיפים אותו לכוונה שלנו ואז הוא מוסיף כוחות. וכך אנחנו צריכים להשתמש בכל הרצונות, שורש, א', ב', ג', ד' כדי לברר את הגישה שלנו לבורא, להכניס אותם לזיווג דהכאה, לעל מנת להשפיע. אנחנו פועלים נגדם כדי בצורה כזאת, למעלה מהם, לחבר אותם לבורא. זה נקרא שאדם "מצדיק את הבריאה".

קריין: שאלה שכ"ז בעמ' ב'עז.

"שכז) מה"פ כתר מלובש בחכמה והחכמה בבינה והבינה מאירה בבריאה."

תשובה עמ' ב'צב.

"שכז) מלובש פירושו מתעלם. כי כתר וחכמה דבריאה מתעלמים לגמרי תוך הבינה ורק הבינה בלבדה מאירה בבריאה. והיא מטעם שהמסך שעליו יצאו המוחין דאמא בשביל הבריאה, הנה הוא כלול בהפרסא המסיימת את אור האצילות, ואין משהו מאור החכמה יכול לעבור עם החסדים דאמא אל הבריאה, וע"כ הכתר וחכמה נעלמים לגמרי תוך החסדים דבינה, ואינם מאירים שם אלא החסדים דבינה בלבד. (ב' אלפים ד"ה וזה אמרו סוד)."

זאת אומרת, מלמעלה, מראש האצילות ולמטה דרך עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, ישסו"ת, זעיר אנפין, מלכות ונוקבא, כל האור הזה יורד לאט לאט, מאבא ואמא במיוחד, כי הם מרכזים את כל האורות מלמעלה ומשפיעים אותם, מאירים אותם למטה לזו"ן עד שזה מגיע לפרסא. בפרסא אבא ואמא לגמרי נפרדים זה מזה ודרך הפרסא עובר רק אור החסדים. ככה זה, תמונה כזאת פשוטה, אבל היא צריכה להיות כזאת, ככה זה אמיתי.

שאלה: לגבי זה שמכניסים לסוס חיסרון שאין לו, למגע.

אתה משתמש בכוחות של הסוס. הסוס לא מרגיש את החיסרון שלך, הוא הולך, יש לו רק דבר אחד, מפני שהוא מלאך, אז הוא נמצא בכוח הטבע לשייך את עצמו אליך. כל הדומם, צומח וחי יש להם נכונות, הם נבראו בגלל האדם, בכדי לשייך את עצמם לאדם, ולכן הם כולם יכולים לסייע לאדם להגיע למטרת הבריאה. אז אתה לוקח את הסוס, אתה משקיע בו כוחות, אתה יודע כמה כוחות האנושות נתנה כדי לאלף סוסים ובכלל את כל החיות?

מה אנחנו עשינו? נניח יש לך היום בעולם מאה מיליון פרות. אם לא היית צריך לאכול אותן, היית רואה פרה רק בגן החיות כמשהו מיוחד, "או, זאת פרה". זאת אומרת, אנחנו פיתחנו והשתמשנו, אנחנו עשינו עם הטבע משהו נורא.

ככה זה גם ברוחניות. אנחנו משתמשים בכל הצורות האלה, דומם, צומח וחי כדי להיטיב לדרגת המדבר. תתאר לעצמך שיש לך מעל החי עוד חיות עם תוספת קטנה, ויש להן שייכות לבורא בחזרה. כי מהבורא אליהן, יש לכולן, אבל מהן בחזרה, יש מין חיות כאלה שיש להן יכולת להתקשר בחזרה, להתייחס לבורא.

תלמיד: אז מה היחס הנכון כשיש חלק שיש לו איזשהו קשר לבורא, לחיבור?

אותו חלק חייב לקחת את כל הדרגות הקודמות, כי הוא שייך, הוא בא מהן, הכול בא מהדומם, והוא שייך אליהן. אז הוא צריך לקחת אותן ולהעלות את כולם לדבקות בבורא. להחזיר לשורש.

תלמיד: ובמה תלויה ההצלחה שלו? יכול להיות שהסוס יתייחס אליך או לא יתייחס אליך, אולי תצליח לביית אותו. במה תלויה ההצלחה לצרף עוד חלקים?

בכמה שאתה לוקח את ה"סוס" הפנימי שלך, את החיה שלך ומשייך אותה לכוונה על מנת להשפיע נחת רוח.

קריין: שאלה שכ"ח בעמ' ב'עח.

"שכח) למה הבריאה מקבלת רק מתבונה, ולא מאמא."

תשובה בעמ' ב'צב.

"שכח) נודע שכל בחינה מוכרחת לקבל רק מהבחינה שכנגדה. וכיון ששורש מקום עולם הבריאה, נעשה מב"ש ת"ת שהם בחינת ז"ת דבינה דגוף, ע"כ הם מוכרחים לקבל מהבחינה שכנגדם באצילות, שהיא ג"כ מז"ת דבינה הנקראים ישסו"ת, ואינם יכולים לקבל מאו"א שהם ג"ר דבינה. (אות ר"ה)."

כל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדה. עולמות בריאה, יצירה, עשייה נמצאים למטה מפרסא, ושייכים לז"ת דנקודים, בכלל לז"ת דפרצוף, לכן לא יכולים לקבל מג"ר דבינה אלא מז"ת דבינה. כי הכול מקובל מבינה, אבל אם אתה שייך לז"ת אתה מקבל מז"ת דבינה, ואם אתה יכול להתעלות, לעלות למעלה מזה, אז תקבל גם מג"ר דבינה.

שאלה: האם החוק שפועל פה חייב לפעול בכל העולמות?

ודאי, זה נקרא "מבחינה שכנגדה".

תלמיד: אז למה ב'/ב' בא"ק יורד אור חסדים, משפיע לכולם בלי חשבון, יש השתוות, אין השתוות?

לאט, רגע רגע, תשאל עוד פעם.

תלמיד: בא"ק, ב'/ב' יורד למטה, משפיע חסדים לכל נה"י.

כי למטה יש חוסר, למטה יש לך רק כלים ריקניים. שם רק צמצום, לא מקבל יותר כלום ומזה יש להם קצת הארת החסדים, מזה שהם לא רוצים כלום, נה"י דא"ק. ולכן נקודות דס"ג יכולות להוסיף שם עוד חסדים. חסדים אתה יכול למלאות בכל מקום. ולכן נקודות דס"ג משפיעות, לנה"י דא"ק את אור החסדים שלהן, ומזה בנה"י דא"ק יש התעוררות ואז הן משפיעות מנה"י דא"ק לנקודות דס"ג, בחינה ד', ואז נקודות דס"ג מצטמצמות.

(סוף השיעור)