שיעור בוקר 16.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לחבר ימים ולילות – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו עוברים לתוך הרוחניות רק בצורה כזאת שיש "יום" ויש "לילה" ואנחנו צריכים לחבר אותם יחד. כי דווקא לילה, כמו שאנחנו לומדים, זה זמן לבניית הכלי ולקראת הבוקר אנחנו עוברים מצבים שהם כבר תיקונים וקבלת האורות על מנת להשפיע.

הכול מתחיל מהערב, מזה שמתחיל להיות חושך, שבאים מצבים של חושך, ריחוק, חוסר רצון, הכול כאילו נופל, אין משיכה קדימה, בא רצון לקבל חדש שפשוט מביא אותנו למצב חדש, שבו, במצב החדש הזה אנחנו לא רואים שום חשיבות ברוחניות, וזה בשבילנו נקרא "חושך", שאנחנו לא משתוקקים לכלום, אנחנו במצב של אפטיה, וכך אנחנו מרגישים את הזמן הזה, את המצב הזה.

אחר כך אנחנו בכל זאת מתגברים על המצב, מבינים שהמצב הזה בא כדי לחבר אותנו, כדי לחזק אותנו, כדי להעמיד אותנו על פני רצון יותר גדול גשמי, רוחני, על מנת לקבל, ואנחנו צריכים על פניו לבנות את היחס שלנו לרוחניות, לעל מנת להשפיע, להתקרבות לבורא, לחיבור בינינו יותר ממה שהיה קודם. ולכן כל הלילות האלו הם כדי לתת לנו הזדמנות לעלות למדרגה עליונה יותר ולהעמיד שם את עצמנו.

ולכן אי אפשר בלי לילות, ודווקא הלילות באים קודם. מה זאת אומרת שהם באים קודם? שקודם יש הגברת הרצון, "בראתי יצר רע" כמו שאומר הבורא, ואחרי זה כבר בא התיקון שאנחנו צריכים לעשות במשך הזמן הזה ששורים עלינו כוחות של פירוד, שאנחנו לא רוצים להתקדם, לא מחשיבים את הרוחניות, את החיבור בינינו וכן הלאה. הכול כוחות החושך, תכונות החושך, ואנחנו חייבים אותם כי על פניהם אנחנו עולים לדרגה יותר גבוהה מקודם, וכך אנחנו מתקדמים.

לכן לא יכול להיות יום בלי לילה קודם, והלילות חייבים לעבור עלינו, על כל אחד ואחד לפי שורש הנשמה שלו, לפי המקום במטרת הבריאה, בגמר התיקון, ששם יש מקום לכל אחד ואחד.

לכן העלייה הזאת מחושך לאור, מלילה ליום, היא חשובה לנו מאוד ועיקרית, אבל אנחנו צריכים לחבר את כל המרכיבים של הלילה ואת כל המרכיבים של היום יחד. ואז כמו שכתוב, "חשיכה כאורה יאיר", יהיה מצב שכולו יום, שגם הלילה יהיה מואר והמצב הזה ייראה לנו כיום. זה "יום ה'" מה שנקרא, שגם את הלילות אנחנו נעריך כימים, כי בלעדיהם אי אפשר יהיה להשיג את הבורא וכל אור אין סוף שיתגלה, יתגלה דווקא בזכות הלילות.

קריין: קטע מס' 5 במסמך המקורות, לחבר ימים ולילות.

"אלו אנשים, שרוצים להגיע לעבודה דלהשפיע, נוהג בהם עליות וירידות, כנ"ל בדברי הזה"ק, שמפרש "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת".

נמצא, שבחינת הזקֵן של העובד בעל מנת להשפיע, אינו זקן מטעם אריכת הזמן של מצב אחד, אלא זקן, מטעם שיש לו הרבה ימים והרבה לילות. לכן אומר "ואברהם זקן בא בימים". יהיה פירושו "בא בימים": "וה' בֵּרַך את אברהם בַּכֹּל". מהו "בכל". היינו, היות שהיו לו הרבה ימים, כלומר שבטח היו באמצע הרבה לילות. אם אין לילות באמצע, אי אפשר להיות הרבה ימים. וה' ברך את אברהם "בכל", היינו, שגם הלילות נתברכו אצלו. וזה נקרא "וה' ברך את אברהם בכל"."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן ובא בימים, בעבודה" 1991)

הגברת אור היום, מצב של דבקות, חיבור, התקרבות לבורא, בא דווקא על פני הלילה. אי אפשר להגיע לדבקות, ליום, לחיבור, להתקרבות לבורא, להבנת הדרך אם אדם לא עובר את המצב כנגד היום, את הלילה. ודווקא בזכות זה שהוא מקבל ירידה, כביכול ירידה, זו לא ירידה, זו רק עלייה בקו שמאל, ואז מצרף לזה עלייה בקו ימין, הוא באמת משיג עד כמה אין לו דרך אחרת אלא רק בירידות ועליות, בירידות ועליות. כי כל ירידה היא ירידה למקום חדש, לתחום חדש ולכן יש לו עליות יותר גדולות ומשמעותיות.

שאלה: הבורא ברך את אברהם בכל, גם בלילה. מה זה אומר שמברך אותו גם בלילות?

היו לאברהם גם לילות גדולים ואז הוא יכול היה להשיג את הימים. הבורא מביא לנו חושך, לכן כתוב "בראתי יצר הרע", וכנגדו כתוב "בראתי תורה תבלין". זאת אומרת הוא לא מביא לנו משהו ישירות אלא תוספת ליצר רע שנקרא תבלין, ואז את היצר הרע אנחנו הופכים ליצר הטוב. זאת אומרת אותו רצון נשאר, הוא רק עובד על מנת להשפיע. רק הכוונה משתנה, אבל הרצון לא. הרצון הוא כמו שאומר הבורא, "בראתי יצר הרע". כל פעם הוא בורא את יצר הרע מחדש, זאת אומרת רצון חדש כל פעם. הרצון הזה אגואיסטי, ועל ידי עבודה בלילות - לכן גם נהוג אצל המקובלים ללמוד בלילות כמו שאנחנו עושים, כך אנחנו מתקדמים, זאת אומרת הופכים את החושך לאור על ידי חיבור בינינו, על ידי הלימוד, על ידי פנייה לבורא.

תלמיד: אז איך בכל פעם לראות בלילה ברכה ולהוסיף לזה כוונה נכונה?

אם שכחת שקיבלת עכשיו רצון כזה שאין בו רשימות מירידות ומעליות קודמות, אז בשבילך הרצון שעכשיו אתה מקבל הוא רצון חדש ואתה לא יודע מה לעשות עימו, אתה מרגיש שאתה נמצא באיזשהו מצב חדש. לא חשובה לך הרוחניות, לא חשוב לך כלום בחיים, אולי אתה רוצה משהו גשמי, אולי אפילו את זה אתה לא רוצה. זה מה שהבורא נותן ואנחנו צריכים על ידי זה, כמו כשמתחילים ממש שלב חדש, מדרגה חדשה, שוב לחפש איך אנחנו נותנים לרצון הזה כיוון, חשיבות, איך אנחנו מסדרים אותו, מייצבים אותו בצורה כזאת שהוא יהיה לנו כמדרגה להתקדמות למטרת הבריאה.

תלמיד: אז כל מדרגה נכללת משני חלקים, גם יום וגם לילה.

איך אפשר להתקדם למצב המתוקן בצורה אחרת? בבקשה, תן עצה איך. איך אתה יכול לייצב את הנברא, שאין בו כלום מעצמו, שיתקדם מהאפס המוחלט לדרגת הבורא המוחלטת. בבקשה, איך? אתה צריך לבנות את הנברא בצורה שהוא יגדל יותר ויותר מהמצב שבו הוא נמצא. שיהיה בחומר שלו יותר ויותר גדול, וגם שיהיה בצורה שדומה לבורא, שיותר ויותר מתאימה לבורא. איך תעשה? אולי יש לך עצה אחרת, בבקשה.

לאט לאט בדרך העבודה אנחנו משיגים שכביכול לבורא לא הייתה שום ברירה, כי מתוך זה שהוא כל יכול בכל זאת זה מה שהוא בחר, ולכן אנחנו צריכים לראות במה שעשה שזה הדבר היחידי שאפשר לעשות מהבריאה, לברוא מישהו שהוא לא מהבורא, "בר" ממדרגה, לכן זה נקרא "נברא", ושמהנברא הזה אנחנו בכל זאת רואים שנעשה משהו דומה לבורא שנקרא "אדם", הדומה.

שאלה: איך אנחנו מוסיפים את הכוונה הנכונה לפעולות שלנו במצבי החושך, ואיך אני יודע אם הכוונה היא נכונה?

לכן יש לנו כל יום לימוד בוקר, פעם או פעמיים פגישה עם החברים, כל מיני הכנות, וכך אנחנו משתדלים לכוון את עצמנו כל פעם שוב ושוב למטרת החיים, למטרת הבריאה. וכל רגע ורגע, אפילו אם אנחנו לא מרגישים, יש לנו רצון חדש ולכן אנחנו בכל רגע עוברים במשהו את התיקונים. אנחנו נמצאים בקבוצות, בסך הכול בקבוצה גדולה של בני ברוך שאלו אלפי אנשים, גברים ונשים, וגם סביבנו יש עוד הרבה מאוד אנשים אוהדים שמבינים, שמרגישים, שתומכים, ושמשייכים את עצמם אלינו, וכך אנחנו מתקדמים בכל המבנה הגדול הזה.

אומנם זו התקדמות יחסית איטית, זה לא כמו באדם פרטי, כמו שהיו בעבר אנשים מיוחדים כאלה, אבל בכל זאת זו התקדמות, זה כמו שכל האנושות מתקדמת, יש אנשים מיוחדים בתוך האנושות ויש כאלו שהם לא מיוחדים ומתקדמים יחד עם כולם, וכמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת", הבורא נמצא דווקא בכלל ולא באנשים מיוחדים. את האנשים המיוחדים האלה הוא מקדם לבד בצורה אישית, כדי שהם יהיו כנקודות שמושכות את האנושות, כמו למשל מדענים בעולם שלנו, אנשים מיוחדים כאלה. אבל לא מדובר עליהם, מדובר על התיקון של כולם, בפרט שאנחנו נמצאים בתקופה של גמר התיקון כמו שאומר בעל הסולם. ולכן עלינו לזרום יחד ככל האפשר והעיקר זה יחד.

שאלה: התגברתי על היצר הרע שמגיע על ידי האור המחזיר למוטב ונמצא בזמן העלייה, שואל שאלות, נותן עצות לחברים וזה האור שמחזיק אותי. והרגע הבא שאני לא מוסיף, או לא נותן תוצאה, אז או שאני נופל או שנכנס לקליפה. מאיפה אני לוקח את הכוח הזה? כי מריבוי הפעולות, אני רואה רק חיצוניות מהחברים.

תתבטל כלפי החברים ואל תבכה. יש לך חברה, יש לך קבוצה, עשירייה חזקה, ותתחברו יותר. תתחברו ותזכירו זה לזה כל פעם, תנו דוגמה זה לזה איך בחיבור ביניכם כל אחד מוצא מזה כוח. אם רוצים להתקדם, אז לא לחכות כי לא תקבלו מהבורא בצורה אישית, אינדיבידואלית עזרה, אלא תתחברו עם החברים ומזה תנסו להוציא עזרה.

לכן כתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת". אתה רוצה להגיע לבורא? בבקשה, הכלי הוא הקבוצה, האור שבה, הכוח הפנימי שבה, הוא הבורא.

תלמיד: כך זה יוצא באופן פרטי, מאיפה הכוח להתחבר עם החברים?

אמרתי, "בתוך עמי אנוכי יושבת" - אתה צריך להתחבר לאחרים ושם תמצא את הבורא ואת הכוח להתקדמות.

שאלה: האם הגילוי של החושך הוא בהצטברות, או הגילוי של האור הוא בהצטברות?

אנחנו לא יודעים בדיוק איך הגילוי של החושך בא, זה הבורא מסדר את החושך. עלינו למשוך את האור דרך החיבור בינינו. לא לחכות שהאור יבוא בעצמו, אלא אנחנו צריכים למשוך את האור על ידי זה שמתחברים עוד ועוד. החיבור בינינו, לאחד את עצמנו, זה עלינו, ואז האור מאיר בצורה יותר גדולה. החושך מגיע מהבורא שמעורר אותו בצורה ישירה, והאור צריך לבוא אחרי המאמצים שלנו.

תלמיד: מה זאת אומרת, החושך מגיע מהבורא והאור מהמאמצים שלנו?

כמו שכתוב "בראתי יצר רע"¹, שכל החושך שבא ומתגלה, כל המצבים של ריחוק, של חושך, כל מיני מריבות, כל מיני בעיות, הבורא מעורר את הכול, עד שרוצים להרוג זה את זה. אין לו ברירה, בצורה כזאת הוא מעורר את הרצון לקבל בעל מנת לקבל שלנו, כדי שיהיה לנו מה לתקן.

תלמיד: האם הוא מעורר את זה בהתאם למאמצים שלנו להתחבר?

הוא מעורר את זה בהתאם ליכולת שלנו להתגבר על הפירוד.

תלמיד: ואז אנחנו מקבלים שוב חושך.

כשאנחנו מתגברים בצורה נכונה ומתחברים בינינו, מתקרבים בינינו, מרגישים שמתקרבים לבורא, עושים צעד קדימה, אז מגיע שוב לילה, שוב חושך, שוב ריחוק, שוב חוסר כוחות, הידיים נופלות, מצב הרוח נופל, לא רוצים כלום, רק רוצים לישון.

תלמיד: למה כשמגיע חושך זה לא משהו כללי, למה זה בחתיכות?

חושך מגיע בדיוק לפי הצורה שאנחנו יכולים להתגבר עליו ולהתקדם הכי טוב למטרת הבריאה, לגמר תיקון.

סדנה

איך אני ניגש לחושך כדי לשנות אותו להתקדמות לאור?

*

מתוך הניסיון שלנו, איך אנחנו יכולים לפנות לקבוצה כדי לעבור מהר מחושך לאור? איך אנחנו פונים לעשירייה כדי לעבור מהר מחושך לאור?

איך אנחנו עובדים עם החושך כמו עם פלסטלינה, עם חֵמָר, כדי לבנות ממנו צורת אור? כי אין אור, אנחנו צריכים לבנות אותו מתוך החושך. כמו שאנחנו לומדים, שיש לנו עביות, מסך, אם אנחנו עושים עליו אור חוזר, אז אנחנו מתחילים לראות איך אנחנו יכולים לעצב מהחושך, מהעביות שלנו על ידי צמצום ומסך. אנחנו מרגישים שיש לפנינו משהו, ואז מזה אנחנו בונים איזו צורה, איזה עולם, עולם מלא, רוחני. איך אני עושה את זה? על ידי זה שמהחושך, מהרצון שלי, אני בורא, בונה את האור, ובזה אני דומה לבורא. איך אנחנו עושים את זה?

*

איך אנחנו בונים מצבים, אני, קבוצה, בורא, בתהליך הזה שמתחיל מהחושך עד שאני מושך את האור והוא מאיר? איך אני בונה את התהליך הזה שאני מגיע לקבוצה, נכלל איתם, כולנו נכללים יחד, משתדלים למשוך את עצמנו למבנה אחד, לרצון אחד, פונים לבורא ואז הוא עונה לנו, מסדר אותנו, ממלא אותנו, ואז אנחנו עולים למצב היום?

איך אנחנו עוברים את התהליך הזה, את המדרגה הזאת, עולים למדרגה הבאה?

*

איך אנחנו מייצבים את עצמנו כך שהעיקר בשבילנו להיות בעשירייה, בקבוצה סגורה שהיא חשובה לכל אחד מאוד, ורק לצורך הקבוצה אנחנו פונים לבורא, ואין לנו שום דבר אחר? זה מה שצריך להיות נכון בשלב הראשון כשאנחנו בונים את הכלי. כי העיקר הוא לבנות את הכלי, והבורא הוא אמצעי לבניית הכלי, וכך אנחנו צריכים לייצב את עצמנו.

איך אנחנו מסדרים את העבודה שלנו בינינו, את הקשר שלנו בינינו כך שרק הוא חשוב לנו? כל יתר המצבים שבאים אלינו, והכוח שאיתו אנחנו מתקנים את עצמנו כדי להביא אותנו להיות "כאיש אחד ללב אחד", הכול מגיע מהבורא. ואז אנחנו פונים אליו כמו אל מקור הכוח לסדר את הקבוצה. איך אנחנו מחייבים כל אחד כך להסתכל על תיקון הכלי?

*

קריין: קטע מספר 6.

""יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב." זה נקרא יום. זה לא מצב רוח, לא כל מיני דברי חיבור בינינו שאנחנו יכולים בהם להתבטל ולאבד את עצמנו. יום ה׳ הוא כאשר ברור לנו בהרגשה ובהבנה שהבורא מנהיג את העולם בטוב ומיטיב. מתי זה קורה? מתי שאני מוכן להבין מהו הטוב והמיטיב האמיתי. אני הכנתי את הכלי באור החסדים ובו אני מגלה הארת חכמה. כבר מובן לי שהבורא פועל לקראת כוח ההשפעה, ואני בכוח ההשפעה מתחיל להשיג את היחס שלו.

""יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'"."

מתי זה קורה? כאשר האדם מגיע למצב שברצונות שלו, בכוונות שלו, בהסתכלות שלו, ככל שמתגלה לאדם, הוא סידר את עצמו לאותו כיוון כמו הבורא. "כשהוא מתפלל, תיכף נענה על תפילתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא מתפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'"." מתי שהוא מגיע בתיקון הרצון שלו לאותה הדרגה כמו של הבורא שנמצא מולו.

"מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות. כלומר, שהסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו.

ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוֹי המִתְאַוִים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור".

והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב."

(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

מאיפה הם ייקחו את הכוח לראות, להרגיש ולחשוב שהבורא הוא טוב ומיטיב? אומנם הם לא מרגישים ולא רואים זאת. לכן הם צריכים לפנות, להתפלל ולקבל את כוח האמונה, את אור האמונה, ואז הם יגלו שהבורא הוא באמת טוב ומיטיב. ומה שנראה להם כחושך, כייסורים וכבעיות, הם מרגישים כך מפני שהבורא מגלה להם זאת בתוך הרצון לקבל, כדי שהם יתנתקו ממנו וירצו להיות בכוונה על מנת להשפיע למעלה מהרצון לקבל, זה נקרא "למעלה מהדעת".

קריין: שוב קטע מספר 6.

""יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'". מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות."

ההבדל בין יום ולילה הוא שהוא לא יכול להצדיק את הבורא ביחס הבורא אליו. אם הוא מצדיק, אז זה "יום", ואם הוא לא מצדיק, אז זה "לילה".

"כלומר, שהסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו."

את היחס שלנו למצבים שהבורא מוריד עלינו כחושך עלינו להפוך לאור. היחס בין חושך לאור, הרגשת החושך והאור היא תלויה רק בנו. אם אני מקבל גם את החושך כיחס הבורא הטוב והנכון אלי כדי להביא אותי למטרת הבריאה, אז בשבילי זה לא חושך, אלא "חשיכה כאורה יאיר", שהחושך מאיר כיום, כאור. וכך באמת מתגלה האור רק מתוך החושך.

"ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוֹי המִתְאַוִים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור"." הבורא מביא תמיד חושך ואנחנו במקומו צריכים להביא אור.

"והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב."

(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

שאלה: אם הגענו למצב שהספק הוא בעצמנו ולא בבורא שהוא טוב ומיטיב, אז גם זה ספק בבורא, האם הוא לא יכול לשנות אותנו?

הבורא לא עושה כלום בלי שאנחנו נדרוש. יש אצלו את תכנית הבריאה ולפיה הוא פועל, והוא מגלה לנו עוד ועוד את החושך שעל פניו אנחנו צריכים לעלות בהרגשה שלנו ולגלות את האור. האור והחושך קיימים רק כלפינו, אם אנחנו מסתכלים על זה ברצונות לקבל שלנו, אז אנחנו רואים חושך, ואם נראה זאת ברצון להשפיע שלנו, אז נראה את האור.

תלמיד: איזו פעולה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו מתחברים בינינו ודורשים שהכלים שלנו יתוקנו, ושנרצה שהאור יתגלה מתוך החושך.

תלמיד: בינינו.

בינינו, ודאי.

שאלה: כשאני נמצא בתכונות ההפוכות, איך אני יכול להיות בהודיה כל הזמן כדי שאוכל להיות בקשר עם הבורא ולהיות בהשתוות עם תכונתו?

אתה קודם כל צריך להגיד שאין עוד מלבדו, מה שאני מקבל אני מקבל מהבורא, מה שקיבלתי זה בטוח מכוון אותי למטרת הבריאה ולתיקון הנשמה שלי, לכן אני שמח שאני כבר נמצא בדרך, יש סביבי קבוצה שתומכת בי ואני יכול ליפול על הידיים שלהם, וזו ההכנה. הבורא הוא תמיד טוב ומיטיב ונותן לי רק צורות להתקדמות שלי, וכך אני צריך לראות גם את המצב הנוכחי.

חוץ מזה מה עלי עוד לעשות? עכשיו אני צריך לייצב את המצב, כמו שעשיתי אולי אלף פעם, אבל זה לא חשוב כי כל מצב הוא מצב חדש. אני חייב להגיע למצב שאני מחבר את עצמי עם העשירייה, אני נכלל בהם, אני נכנע כלפיהם ורוצה להיטמע בהם ממש, כמו שהרב"ש כתב במאמרי החברה. כך אני כל הזמן רוצה להיכנס בהם, ואם אני ממש מתבטל בהם, רק אז אני מקבל כוחות מהם. כשאני מתבטל ומקבל כוחות מהם, אז דווקא עם הכוחות האלה של החברה, שזוהי ה"ערבות", אני יכול להתחיל את העבודה שלי במצב החדש. עד כה מה שעשיתי היה כהכנה, ועכשיו קיבלתי מהעשירייה כוחות ואני מתחיל לעבוד איתם.

שאלה: האם העשירייה יכולה להתארגן בצורה כזאת ולהיות בטוחה שתמיד יש חבר אחד שקולט את רוממות ה'?

כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת". הבורא נמצא תמיד בתוך החברה, ולכן האדם לא רואה בדיוק אם זה כך או לא, האם החברה מוכנה או לא, עד כמה היא מתקדמת או לא. אבל אם הוא מקבל אותה בצורה פתוחה, בלב פתוח ורוצה להתכלל בה, כי הבורא נתן לו אותה והוא מקבל אותה ולא חשוב איזו התרשמות יש לו, אז הוא מתחיל להרגיש שהבורא מתחיל לעבוד עליו דרך החברה.

שאלה: היה אפשר לחשוב שבאמת ניתן לעורר את היום הזה בכל פעם, אבל יש חברים שפשוט לא מסוגלים להגיע לשיעור בשום דרך. וכביכול יש לחבר רצון, אבל הוא לא מסוגל להגיע, ואנחנו כעשירייה לא מצליחים להשפיע על זה. אז זה אומר שרק הבורא יכול לעורר בתוך האדם את היום הזה, או שאולי אנחנו בכל זאת, מצידנו, מלמטה, יכולים לעשות את זה?

לא, אתם לא יכולים, וככל שתתקדמו יותר תראו עוד ועוד עד כמה אין לכם כוחות, ורק דרך הבורא אתם יכולים לעשות את זה. אין לכם כוח, אלא קודם הבורא פועל דרככם למשל על החבר, ואתם חשבתם שזה הכוחות שלכם, ועכשיו לא, עכשיו המצב יותר ברור, יותר מתקדם, והוא מראה לכם שאין לכם כוח, אלא אתם צריכים לפנות אליו.

תלמיד: אז איך לפנות אליו? אתה רוצה איכשהו למשוך את החבר.

ככל שתתקדמו יותר תרגישו את עצמכם עוד עוד בחוסר כוחות. כמו שרב"ש אומר, "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". זה היה כאיזו הכרה יפה, מחמאה. לכן תפנו דרך הבורא. אם אתם לא יכולים להפעיל את הבורא כדי שיעבוד על החבר, אתם צריכים לקבל את הדוגמה הזאת, כי כך הבורא מראה לכם עד כמה אתם לא מסוגלים.

אל תגידו על החבר שהוא אשם, הוא לא אשם, הבורא נותן לו את המצב, ולכם הוא נותן מצב שאתם כן יכולים דרך הבורא - לשנות. ואתם רוצים לשנות בצורה גשמית את המצבים הרוחניים וזה לא טוב. ודאי שאתם יכולים לבוא אליו ולדרוש, ולבקש, ולעשות עוד פעולות, אבל באמת הפעולה היחידה, הנכונה היא שפונים לבורא ודרכו מסדרים. זאת אומרת, הגיע הזמן שאתם צריכים כך לפעול.

תלמיד: אז איך לפנות נכון לבורא, האם זה צריך להיות צעקה מתוך ייאוש, או איזו התקפה תמידית, איך?

קודם כל אתם צריכים לסדר את הדברים, שמה שיש לנו כרגיל מגיע מאין עוד מלבדו, והבורא הוא זה שמסדר לנו את המצב, הוא מכביד על לבו של חבר מסוים והחבר לא יכול להגיע לשיעור. ואנחנו לא צריכים להיות ילדים טיפשים, אלא אנחנו צריכים לפנות לבורא ולא ללחוץ על החבר. לפנות לבורא ודרך הבורא לסדר כך שהוא יפעיל את עצמו על החבר, כמו שנותן לחבר הכבדת הלב, עכשיו הוא נותן לחבר כוח לעלות למעלה מהכבדת הלב, ואז החבר יתרומם ויתאושש, ויבוא אלינו. "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", אנחנו רק צריכים לסדר נכון את הפנייה שלנו לבורא.

שאלה: עכשיו שוב שמענו תוך עשר דקות שני קטבים הפוכים זה לזה. בהתחלה שמענו שהכול תלוי רק בנו עד כמה מהר נעבור מהלילה ליום, ואחר כך שמענו שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים, אלא הכול תלוי איך שישפיעו עלינו מלמעלה. וכך זה באמת מורגש הרבה פעמים, שזה תלוי בזה, אם ידליקו לי נורה בחדר או לא, אם אראה את היום או לא. אז לא ברור בכלל איפה הבחירה שלי בעצם?

כתוב "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", שהכול מגיע לנו מלמעלה חוץ מפעולה אחת שאנחנו יכולים לעשות בכלל, בכל המציאות, זה חיבור בינינו ופנייה מאיתנו לבורא. רק הדבר הזה יכול להשפיע מצידנו על כל מה שקורה, חיבור ופנייה לבורא מתוך החיבור, זה הכול.

תלמיד: אותו מצב שהחבר תיאר עכשיו, שהחברים כביכול רוצים, אבל אני רואה את זה למשל על עצמי, כמה הפרעות יש בכל יום, מכשולים שאתה רוצה, אבל יש כל כך הרבה מניעות שפשוט חוסמות לך את הכול. והבעיה שאני אפילו לא מסוגל, חוץ מאשר כל מיני רצונות רוחניים, אפילו בלי לדבר על רצונות רוחניים, אני בכלל לא יכול להבין מה אני רוצה ברובד הגשמי, ואז הרבה פעמים אני רואה שהחיים עוברים איכשהו בצורה אוטומטית, אפילו ברצונות פשוטים אני לא יכול להבין את הדרך. אז איך אני יכול לעבוד עם משהו יותר גבוה?

זה מצב שאתה עדיין לא יכול לברר אותו, אבל זה בעצם מצב יפה וטוב. כך כולם מתקדמים ולומדים זה מזה. לָמה עכשיו אני מדבר איתכם כל כך בהרחבה על כל הדברים האלה, מפני שצריכים ללמוד מכל המצבים האלה, הם עוברים על כולם בכל מיני צורות, אבל בעצם זה אותם המצבים.

העיקר לא להיכנס לתוך המצב, אלא להבין שהוא מגיע מלמעלה, אחרת בתוך המצב הזה אתם יכולים לחטט אלף שנה, אלא אתם צריכים לדעת רק דבר אחד, ניתן לנו עכשיו מצב, להתגבר עליו אנחנו יכולים רק מתוך זה שאנחנו מתחברים, החיבור שלנו תלוי רק בבורא. לכן אנחנו צריכים ככל האפשר להיות מחוברים בצורה כמה שאפשר יותר, ומזה לפנות לבורא ולצעוק "אתה חייב לעזור לנו להתחבר", שמתוך זה אנחנו נראה את המצב הבא שלנו, איך להגיע אליו, מה לעשות, וכן הלאה, אבל העיקר דרך החיבור פנייה לבורא.

זה דבר שצריך לכתוב אותו על הקיר, שפשוט תמיד יהיה נגד עיניכם, זהו, "דרך חיבור לבורא". אין שום פעולה שצריכה להיות מחוצה לזה, כל יתר המצבים הם רק מצבים סביבתיים, שמתוך זה אתם תמיד הולכים לקראת החיבור ולבורא. זה כול מה שיש בבריאה, הדבר הוא פשוט, רק לכוון את עצמנו כדי לא להתבלבל, ו"איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: יש עוד ענין, האם יכול להיות מצב שהמצב שתיארת, שבמצב הזה צריך אולי לסבול שם מספיק, להגיע לאיזה סאה, שאני באמת אראה שאני לא מסוגל לכלום. שאני אפילו לא מסוגל לראות את זה שאני לא מסוגל. שזאת כל הבעיה, כי אם הייתי באמת הייתי רואה שאני לא מסוגל, אז כן הייתי יכול לפנות אליו בצורה נכנה. ואז כן הייתי רוצה להיות כל הזמן עם החברים.

הבורא נותן לך מצבים כאלו, שנדמה לך שהם לא טובים. אתה צריך לקבל אותם כטובים ביותר בכל רגע ורגע. אם הייתם משתדלים כל הזמן להתחבר, ומתוך החיבור בכל מצב איכשהו לפנות לבורא, בפניות, לא חשוב באיזה מילים, אז אתם הייתם מעלים את עצמכם מהר מאוד. זאת כל הבעיה. להשתדל בכל מצב לבקש חיבור ופניה לבורא, תכתובו את זה על הקיר.

שאלה: האם מצב החושך מצביע על זה שהבורא רוצה ממני את המענה הנכון? יש יראה שאני לא מבין מה הבורא ממני?

הבורא רוצה שאתה תתכלל בחברה, עד שאתה מתמוסס בה. ואז יחד עם החברים בצורה כזאת, שכולם מגיעים לאותו המצב, אתם פונים לבורא ומוכנים לקבל ממנו צורה חדשה. וזאת תהיה המדרגה הרוחנית החדשה.

שאלה: מה זאת אומרת להתפלל לבורא דרך העשירייה, כשאנחנו מוצאים את עצמנו במצב של בחושך, של לילה?

שאני נדבק לעשירייה בכל מה שאני מסוגל, ומה שיהיה בעשירייה ככה יהיה לי. שאני מוכן פשוט לטבוע בהם.

שאלה: איך אדם יכול למשוך את העשירייה שלו לדרגת האמונה שבה הוא נמצא?

על ידי דוגמה.

תלמיד: איך להראות את הפנימיות שלי, זה בלתי אפשרי?

בשביל מה אתה צריך להראות את הפנימיות שלך?

תלמיד: אמרת שעלי לתת דוגמה לאמונה שלי.

דוגמה היא לא פנימיות. דוגמה היא שאתה מראה לאחרים עד כמה אתה משתוקק לחיבור בתוך הקבוצה. הדוגמה היא בזה שאתה מראה להם את הכלי שלך, שאתה חושב שהוא מתוקן, או רוצה להיתקן. הנטייה לחיבור, זה מה שאתה רוצה להראות לאחרים. זאת הדוגמה הנכונה.

תלמיד: אבל אני גם מרגיש שאנחנו צריכים לנקוט בפעולות של השפעה בכלי של העשירייה כלפי הלב של החברים.

כן, זה בדיוק מה שאני אומר לך שאתה צריך להראות, עד כמה אתה נכלל בקבוצה. הדוגמאות צריכות להיות רק בתוך הקבוצה.

שאלה: כל אחד בעשירייה אחראי על כל העשירייה. אבל כשלאדם אין כוחות אז הוא נופל על הידים של החברים, והמצב הזה הוא מצב די נעים שאתה רוצה להמשיך אותו. איך אנחנו לא נשכב על הידיים של החברים, ודווקא נקצר את המצב הזה וממנו נעבור למצב של אחריות כלפי העשירייה מהר יותר?

מצב פאסיבי בתוך עשירייה צריך להיות מצב קצר כמה שיותר, זמני, והקבוצה צריכה לעורר כל אחד להיות בפעולות אקטיביות יותר, פעולות חיבור, התעוררות. כאן זו העבודה של הקבוצה.

שאלה: אם איבדתי את האמונה, למי אני אמור להתפלל שישחזר לי אותה?

אין לנו למי להתפלל חוץ מלכוח העליון האחד, היחיד והמיוחד, אין עוד מלבדו. מה אתה שואל אני לא מבין?

תלמיד: אם איבדתי אמונה, אז איך אני אמור להתפלל למישהו שאני כבר לא מאמין בו?

תתכלל בקבוצה, תכנס בתוכה, ויחד איתם תעשה את מה שהם עושים.

תלמיד: אני מבקש לתת הודיה גדולה על התרומה שלך הבוקר, להראות לנו שמשהו שנראה כמו הטבע ההפוך שלנו, השלילי כמו החושך, המכפלה שלו נותנת משהו חיובי. אני בהודיה נרגשת על הראייה החדשה הזאת. תודה לך.

טוב.

שאלה: איך אפשר לעבוד בשמחה, אם אתה כל הזמן מדבר על זה שאנחנו נראה כמה יהיו לנו פחות כוחות לעבודה?

אנחנו נשמח שאין לנו כוחות, מפני שכל הכוחות שיש לנו אלה כוחות אגואיסטים. ואנחנו יכולים לעבור לכוחות רוחניים, כוחות השפעה, רק בתנאי שאנחנו עוברים את המצב הזה, ועל כל כוח וכוח אנחנו חייבים לפנות לבורא. מה שמקבלים מהבורא בתפילה אליו, זה ייקרא רוחניות. מה שאנחנו מעוררים בעצמנו בלי תפילה לבורא, זה גשמיות.

שאלה: להתחבר עם העשירייה כדי לפנות לבורא, אלו שני הדברים הכי חשובים והיחידים שיש לנו. מתי יתגלה אפילו קצת איך לעשות את זה?

אני מדבר על זה כל בוקר. אין לי יותר מה להוסיף. ואתה תשתדל גם לקרוא את זה יום יום ולקיים.

שאלה: אני מבין מהדברים שאני צריך לנתק את ההרגשה של טוב לי או רע לי מהבירור על מצב של חושך ואור, של יום ולילה. אבל זה תמיד מורגש שאני עושה את זה בכלי לא נכון, אני לא יודע אם זה למטרה. איך אני מכוון נכון את הרגשות האלה של חושך ויום, איך לעבוד נכון עם ההרגשה הזאת?

זה ניסיון. אתה צריך להיכנס לכל מצב ולהשתדל כמו שכתוב, לבטל את עצמי כלפי העשירייה, ואיתם לעשות כלי. זאת אומרת, לפנות לבורא שישנה אתכם, שיחבר אתכם, שימלא אתכם, ילווה אתכם למדרגות עליונות יותר. אין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: אבל איך לא מתבלבלים עם הבירור, כי לפעמים אתה מרגיש טוב מאוד, ויכול להיות שזה בכלל מצב של לילה. ולפעמים אתה יכול להרגיש רע מאוד, ויכול להיות שזה מצב של יום?

מה זה חשוב? העיקר שאתה מסדר את הפניה שלך נכון, בביטול כלפי הקבוצה. את זה קודם כל. ודרך הקבוצה לבורא, כך שאתה כביכול המוביל בשאלתך לבורא. אבל תעביר את זה דרך הקבוצה. זאת אומרת תתבטל בקבוצה, ותשתדל עם החיסרון שלך להגיע דרך הקבוצה לבורא. תייצב את הדברים האלה נכון. קדימה.

שאלה: האם בזמן הלילה אפשר להרגיש את החברים, או שאני מרגיש רק את עצמי?

בשעת הלילה אתה מרגיש בדרך כלל את עצמך, ואת החברים אתה לא מרגיש. ואתה גם לא מרגיש את עצמך כולך, אלא רק את החלק האגואיסטי שבך.

שאלה: בדור הזה הרצון לקבל גדל כל הזמן. איך נוכל להצדיק את הבורא, איך להתבטל לפניו כמו האר"י?

אני חושב שבזמן השיעור אתם מנותקים יותר מהרצון לקבל שלכם, ואז אתם יכולים להרגיש, לקבל, להאמין שכל המצבים שלכם מגיעים מהכוח העליון. ואחר כך אתם שוכחים, כי אתם יוצאים מהשליטה של השיעור, של המורה ושל הקבוצה הגדולה, ושוב כל אחד נכנס לתוך הרצון לקבל שלו. ואז הוא שוב כמו חיה קטנה, נמצא תחת הרצון לקבל שלו, חושב מתוכו, מרגיש מתוכו את המציאות. לכן צריכים ככול האפשר להיות מחוברים יותר בינינו, ועם הבורא. כך שזה סוף סוף ישפיע עלינו עוד ועוד.

שאלה: איך להרגיש חיסרון של חשיבות בעבודה כמצב של חושך, כך שנרגיש בצורה טבעית שמצב של חוסר חשיבות הוא מצב של חושך?

זה רק על ידי העבודה שלנו. אתה שואל על דבר כללי. לייצב את עצמנו נכון אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו נסדר את עצמנו בתוך הקבוצה. להתבטל כלפי הקבוצה זה הדבר העיקרי בשלב הזה.

שאלה: אמרת שבעצם הכול תלוי בנו, ואם אנחנו רוצים לצאת מהחושך, זה תלוי רק בנו. אני ראיתי שככל שזה תלוי בנו, אני עוד יותר נכנס לחושך. איך לעשות את זה בצורה פרקטית, איך לצאת מהחושך הזה?

תעשה איזו פעולה כלפי החברה, תארגן להם סעודה קטנה, אולי תצאו לאיזה טיול קטן, תנסו לקרוא וללמוד על דברים שמעוררים את הלב, שמרככים את הלב, תנסה.

תלמיד: באותו משפט גם כתוב, "על מנת לצאת מהחושך צריך להשיג את כוח האמונה." מה הכוונה בכוח אמונה?

"כוח אמונה", הכוונה היא שאתה יכול להיות למעלה ממה שהרצון לקבל שלך אומר לך.

שאלה: יש ביטוי, "ישבתי בצלך ושמחתי", האם אפשר לחבר אותו גם לנושא שאנחנו מדברים עליו?

כשאדם זוכה לאור החסדים, אז הוא יכול להגיד "בצלו ישבתי ופריו מתוק לחכי".

תלמיד: אז זה עוד לא מצב שנקרא "יום". איזה מצב ביניים?

זה המצב שאדם נמצא באור החסדים. הוא יכול להסתיר את עצמו באור החסדים, ועל כל מצב ומצב להגיד - אומנם אין לי כוחות לקבל את אור החכמה אבל אני מסתפק בחסדים ואני נמצא בצל, תחת העץ. לא מתחבר לעץ החיים אלא נמצא תחתיו ו"בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי". זאת אומרת שכך אני נהנה מאור החסדים, מצורת ההשפעה בלבד - שאני נמצא עכשיו באור העליון. אור חסדים שאדם מקבל, עדיין אין חכמה, אין קשר עם הבורא בצורה ישירה, עם בעל הבית - כאורח ובעל הבית, אלא הוא מקבל את המצב לעת עתה כמצב שלם.

תלמיד: כשאני במצב חושך - נזכר שזה מגיע מהבורא הטוב, ואני לא רואה עכשיו אז התחושות הלא נעימות האלה לא נעלמות אלא כביכול נחלשות באיזו מידה ומקבלות צורה חדשה. והצורה החדשה היא לא נעימה או כן נעימה, אלא היא אמיתית ונכונה ואני מסתכל על זה כמשהו יפה. האם אפשר לתאר איכשהו את המצב הזה? אני שאלתי מתוך מצב פנימי.

אני חושב שאתה תמצא את זה לבד.

שאלה: מה אני יכול לעשות כשאני מרגיש חסדים, אבל לא יכול לזהות מה היא חכמה. איך אני יכול להכין את הכלי שלי במצב הזה כדי שיהיה מסוגל לקבל את אור החכמה?

אתה צריך להסתפק בחסדים שיש לך. זה מצב של קטנות ואז תישאר ותרחיב אותו כמה שיותר, לאט לאט מהמצבים האלה יגדלו גם כלים לאור החכמה.

תלמיד: לפעמים זה מביא פחד - כמה שנים זה ייקח להכין את החסדים, להיות מוכן לקבל חכמה.

הכול תלוי בך, ככל שאתה תנסה להתחבר עם החברים ובמידה שאתה תפעיל את עצמך להפצת החכמה, זה החסדים.

קריין: 7, כותב רב"ש.

"כתוב "כיתרון האור מתוך החושך". ומזה אנו יכולים לראות, מדוע ענין הבחירה, לבחור בהטוב, היינו בהרצון להשפיע, ולהיות מואס ברע, הוא כל כך קשה. שהוא כדי, שאנו צריכים לטעום טעם חושך. אולם אסור להראות לנו את החושך כמו שהוא בצורה אמיתית, כי אם האדם היה רואה את שיעור הרע שבו, היה תיכף בורח מהעבודה, וממילא לא היה מרגיש חושך. היות שלא מעניין אותו, בזה שהרצון לקבל לעצמו הוא השולט, כי זה לא היה מורגש אצלו לחושך. שרק מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו עניין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

סדנה

איך אנחנו יכולים להבין שאותו החושך שאנחנו מרגישים בעולם, בחיים שלנו, בנו, זה אותו חושך שאנחנו בעצמנו מייצבים בכלים דקבלה שלנו?

*

איך אנחנו קובעים שהחושך - לא שרע לנו, שלא מבינים, אפילו לא יכולים להתחבר, אלא חושך זה שאין לנו כוח לפנות לבורא? לא יכולים להתגבר על הרצון לקבל שלנו, כמו שהוא כותב כאן בקטע מספר 7. והחושך הזה בסופו של דבר צריך להביא אותנו למצב שאנחנו נרצה להתרומם לפנות לבורא שיעזור לנו.

*

שאלה: האם יום הבורא זה כאשר כל מחשבותינו הן להשפיע לחברים?

בעצם, כן.

תלמידה: האם אנחנו מרגישים אז שהבורא עונה מיד לתפילות שלנו?

זה לא תלוי בדיוק בנו אלא גם במצב שאנחנו צריכים לעבור. יכול להיות שיש כאן איזה משחק מצד הבורא שלא מיד עונה לנו אלא כדי שאנחנו נוכל להרגיל את עצמנו לפנייה אליו בצורה יותר חזקה.

שאלה: במצב חושך למי אני צריכה להתחבר קודם לבורא או לעשירייה?

קודם לעשירייה. לפי המשפט "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אני לא יכול לפנות לבורא אם אני לא מחובר לעשירייה. כל הפנייה שלי לבורא ללא עשירייה אלה סתם מילים באוויר, הם לא מגיעים לשום דבר.

שאלה: אם אני מרגישה שההשתוקקות שלי להשפעה מגיעה מהרצון לברוח מהכאב שאני מרגישה בזמן החושך, איך להחליף את הרצון הזה לרצון לתת נחת לבורא?

יחד עם הקבוצה, אפילו מתוך הכאב הפרטי להתקשר עם הקבוצה ולהתקשר לבורא, ולאט לאט המצב שמעוררים ישפיע כך שאני אשנה את הסיבות להתקשרות.

שאלה: לפי הכתוב מה המשמעות "הסתרת ההשגחה"?

הסתרת ההשגחה זה כשאני לא מרגיש איך שהבורא משגיח עליי.

שאלה: כתוב בקטע 6 ""הוֹי המִתְאַוִים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור"." למה יום ה' זה חושך?

כי אין לי אור חסדים, אין לי כלי לגלות את האור ואז הוא נראה לי כחושך. אבל גם זה שנראה לי כבר כחושך, זה המצב המתקדם שאחריו אני מגיע לשינוי שלי ואז אני אראה במקום חושך, אור.

תלמידה: כתוב "למה זה לכם את יום ה'", למה בכלל שואלים את זה?

כי משתוקקים כביכול לאיזה אור רק לא יודעים מה האור הזה, אור של השפעה ולא אור של קבלה.

שאלה: מה זה להצדיק את הבורא?

להצדיק את הבורא זה נקרא להסכים עם כל מה שהוא פועל, עם כל המציאות גם בצורה פרטית, גם בצורה הכללית.

תלמידה: האם זה מחשבה, מנטרה או רגש מסוים?

זה מחשבה ורגש, גם במוח וגם בלב.

שאלה: מה זה אומר לקבל את רצון הבורא דרך העשירייה?

אחרת אני לא יכול לקבל. אם אני רוצה לקבל משהו מהבורא או להתקשר אליו ממני, אני חייב להעביר את הדברים האלה דרך העשירייה.

שאלה: האם הציפייה ליום היא בעצם התפילה?

כן, ציפייה ליום זאת תפילה. ציפייה זו תמיד תפילה רק שצריכה להיות מסודרת יותר, והעיקר זה תפילת רבים.

שאלה: נראה שכל הקושי זה לזהות את מצב החושך בזמן אמת ולא שכבר עבר המצב. אז איך לבנות את המנגנון של מסך ואור חוזר בזמן אמת?

הוא לא נמצא בי, הוא נמצא בנו, ולכן אם אני דואג לכלי המשותף, שם זה קורה.

שאלה: מה זה לפנות לבורא מתוך החיבור, מה לבקש?

קודם כל לבקש חיבור כדי שיהיה אפשר לפנות אליו, ולא שפונים אליו לחיבור. רצוי קודם להתחבר בצורה גשמית ככל האפשר ואז מתוך זה לבקש לפנות לבורא, וכך זה יהיה חיבור ובקשה, בקשה וחיבור, וזה יהיה נכון.

שאלה: זה מאוד מבלבל אם אנחנו חייבים קודם כל להתחבר ולבקש, אבל כדי להתחבר גם צריך לבקש מהבורא?

ככל שיכולים, באותו מצב שמסוגלים, מתפללים.

שאלה: איך הלילה יכול להאיר כמו יום אם הלילה הוא גילוי מצב החושך?

לילה זה גילוי מצב החושך, שזה בעצם מצב שאין בו חושך יש רק אור, אבל הכלים שלנו לא מוכנים, ולכן הם נמצאים בחוסר השתוות צורה לבורא אז הם נמצאים בהרגשת החושך. הכול תלוי בכלים. אנחנו צריכים לבקש שיהיה לנו יותר אור חסדים ובצורה כזאת נגיע לגילוי אור החכמה.

שאלה: כדי להפוך את החושך לאור בצורה מידית האם האדם צריך לבקש לפתוח את הלב לכיוון החברות וללכת באמונה למעלה מהדעת לראות שהן מחוברות?

כן, נכון.

שאלה: כתוב, "עשה כל מה שבכוחך". עם הזמן אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו לא מסוגלות לעשות זאת ואז מתישהו נגיע למצב שבלי לנסות אנחנו ישר נפנה לבורא?

אנחנו לא נוכל להגיע לבורא אלא רק בתיקון הכלים. רק תבינו שבלי תיקון הכלים זה לא עובד. הבורא נמצא בכל מקום, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אבל יש לנו חוסר בכלים, אז מה אנחנו נעשה? לכן כל העבודה שלנו זה תיקון הכלים, תיקון הרצונות שלנו, בזה שהם יתחברו. זה לא שכל אחד צריך לתקן את הכלי שלו, לא. התיקון הוא שבירה, הקשר בינינו שם זה מקום השבירה, מקום החורבן ומקום התיקון. חוץ מחיבור בינינו לא צריכים לעשות כלום.

שאלה: האם בסופו של דבר נגיע למצב שאנחנו ישר מבקשים על החיבור בלי לנסות לתקן את החיבור בעצמנו קודם?

גם תעשו, רק שאולי זה לא יהיה מסודר נכון בצורה פרקטית. בעצם אנחנו צריכים להשתדל להתחבר, לנסות איך ומה, ואז להגיש את כל הטענות שלנו לבורא שיעזור לנו.

שאלה: מה לבקש עבור חברה, כי אני לא יודעת מה יותר חשוב לה, אם אני אבקש משהו שהיא צריכה ולא מה שחשוב לה יכול להיות שזה יזיק זה?

אנחנו צריכים לבקש חיבור, זהו, אין יותר. אני לא נכנס לפרטים, מה חסר לכל חבר וחבר, אני יודע רק דבר אחד, הבורא כבר יסדר לנו, אנחנו צריכים רק כלי אחד, רצון אחד.

(סוף השיעור)

---

1. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב)↩