תקציר שיעור צהריים – 24.2.24
מצד אחד אני במצב שקיבלתי לפי היגיעה שנתתי לכן אני שמח בחלקי, מצד שני אני לא דוחה חס ושלום התגלות גדולה יותר שבאה אליי.
אני מקבל בשמחה את מה שאני מקבל ולא דורש יותר, מודה על מה שקיבלתי ולא צריך יותר מכמה שקיבלתי. המאמץ להיות שמח במה שקיבלתי ובמה שמגיע לי הוא מאמץ טוב מאוד.
גדלות או קטנות, לא חשוב כמה קיבלתי – אני מצדיק את הבורא ומודה לו על מה שנתן לי.
יש כאן דבר והיפוכו: מצד אחד, מה שקיבלת, קיבלת מהבורא שמדד את המדרגה שלך ושלח לך אותה, ואתה מקבל ומודה לו על כך, מצד שני, אם ברור לך שזה לא כל מה שמגיע לך לפי הנשמה, לפי הרצון לקבל שלך, אז אתה יכול לבקש יותר, בתנאי שאתה מבין, מרגיש ומגלה שיש לך כלים לכך.
אילו כלים צריכים להיות לי כדי לדרוש לקבל את מה שמגיע לי? כלים שעל ידם תקבל ותשפיע לבורא.
האדם צריך להסכים במצב הנוכחי על מה שקיבל ולהודות על כך לבורא מכל הלב. על מה שלא קיבל והוא מרגיש עכשיו שמתגלה לו חיסרון לכך הוא מסכים לקבל, אבל לא לומר "תביא לי עוד!".
צריכים להיזהר לגלות את החיסרון כך שלא יהיה כמותרות, אלא שיהיה חיסרון שעל ידו תוכל לקבל מהבורא על מנת להשפיע לו הרבה יותר מקודם.
מצד אחד אתה מסכים שקיבלת ואין לך טענות, וגם להיפך, אם היית מקבל חיסרון גדול יותר, אז היית מקבל אותו בשמחה ומקווה שהוא יהיה לטובת הבורא.
איפה בונים את הכלי הנוסף? הכול בתוך הלב.
ב"גדלות" יש בך שמחה כי האור ממלא אותך, וב"קטנות" אין מילוי פנימי, אבל אתה יכול להסתפק במועט, השאלה היא אם זה באמת משמח אותך.
מצד אחד עליך לאהוב את כל מה שהבורא שולח ומביא לך, מנגד אתה מרגיש שיש לך עוד כלים ריקים ואתה רוצה למלא אותם ולהרגיש בהם קשר הדוק יותר עם הבורא.
איך לבקש נכון מהבורא בשביל רצונות שאני חושב שהם הכרחיים לדרך הרוחנית? לברר אותם נכון ולהעלות אותם לדין ומשפט כלפי הבורא, שהבורא יראה האם הבקשות שלי הן טובות וימלא אותם.
עלינו להבין שאם אנחנו מרגישים רע ולא מבקשים כלום, בכך אנחנו כאילו מאשימים את הבורא.
יכול להיות שאדם נשאר עם חיסרון ומבקש מהבורא שירחיק אותו ממנו, ויכול להיות שלא ירחיק מהאדם את החיסרון אלא שייתן לו המתקה.
בזמן הקטנות או בזמן הגדלות האדם מבקש שהבורא יטפל בו, יעלה אותו, ישתתף עימו ככל האפשר כי הוא רוצה לעזור לחברים, להיות פעיל בעשירייה, וזה חשוב לו.
חשוב מאוד להיות בשמחה אמיתית, ולא חשוב באיזה מצב נמצא האדם, הוא שמח כי הוא נמצא בטיפול הבורא ובקשר עימו ומשום שיש לו הזדמנות לפנות לבורא, ההזדמנויות האלו צריכות להביא לו שמחה.
יכול להיות שהאדם מקבל שמחה בלי יגיעה, ויכול להיות שאחרים נותנים יגיעה והוא מקבל את התוצאה.
יש הרבה מצבים שהאדם מקבל מהבורא, אבל לא מספיק לו, הוא לא חשב על זה, ואז הוא נמצא בטענה לבורא, וזה גרוע.
אם אדם עבד קשה וקיבל מצב, הוא שמח במצב שהגיע והשיג בכוחותיו, ואם הוא קיבל מהבורא מצב בלי הקדם היגיעה, זאת אומרת הוא לא מרגיש ולא מבין שהוא השתתף במצב, שהוא הרוויח אותו, אז אין לו הרגשה שהמצב שלו. הרגשת השלמות נובעת כתוצאה מהיגיעה בעבודה.
הדרישה תהיה מדויקת אם תסכים לכל דבר שתקבל, לכל מה שיהיה, אם המצב מגיע מהבורא זו שלמות. כשאימא מקבלת מהתינוק שלה פרס הכי קטן, אז בשבילה הוא יקר מאוד. כך עם הבורא, אלא שכלפי הבורא אתה פותח את הפה ורוצה לקבל את כל העולם, אבל תנסה לחשוב ממי אתה מקבל, איך מגיע לך להתקשר אל הבורא ולהביע לו תודה.
מה לבקש עבור חבר שנמצא בכאב פיזי, אין פתרון לכאב והחבר מרשיע את הבורא? במצב כזה לוקחים את האדם בתוך העיגול של העשירייה ועושים עליו עבודה. מראש העשירייה צריכה לפנות לאדם, ולאו דווקא לחכות שהאדם יפנה אליה.
כל אדם חייב לפתח חיסרון לתכונת ההשפעה שצריכה לצאת ממנו ולהגיע לבורא. עליו לראות איך הבורא עונה לו על החיסרון, והחיסרון צריך להיות הקשר שלו עם הבורא לכן עליו לפתח את הקשר הזה – אני לבורא והבורא לי – ככל האפשר, עד שמקבל את הדרגה הרוחנית במלואה.
אם אנחנו לא מבקשים אז אין לנו כלי והבורא לא נותן לנו מילוי. אלא הבורא יצטרך לתת לנו ייסורים, מצבים לא נעימים שבעזרתם נרצה לעלות, להתמלא ולעבוד איתם.
אני לא פונה כל הזמן לעשירייה, אלא עליי לעבוד גם עם הבורא.
אנחנו משיגים קטנות וצריכים לשמור על המצב ולכבד אותו, אבל לא להפסיק לרצות גדלות.
במצב הקטנות אנחנו צריכים להתקשר בינינו ולהתחיל לבנות את הכלי להשגת הבורא.
תשמע מה שהבורא רוצה להגיד לך, הוא רוצה להגיד לך שעליך לשמור על מצב הקטנות כמצב גדלות.
מה נותן לבורא נחת רוח? אם אנחנו לא מבקשים מותרות, אלא רק מה שצריך כדי להצדיק את הבורא בכל מעשיו.
לא דורשים מאיתנו שנסכים עם מה שאנחנו לא מבינים, אלא ההיפך, אנחנו יכולים עוד ועוד לדרוש מהבורא: "תסביר לנו מה אתה רוצה מאיתנו? אילו פעולות? אילו מצבים?", ואחר כך חובה עלינו להגיב לו.
אתה יכול לשמוח רק עם החברים והבורא יחד. עם החברים אתה מארגן לבורא כלי לקבלת האור ממנו, ועם החברים והבורא אתה מכין את הכלי לקבלת האור.
העשירייה היא הדבר היחידי שקורה לנו, שנמצא איתנו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, היא הכלי הרוחני.