שיעור צהריים 24.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 570, מאמרי "שמעתי",

מאמר נ"ג. "ענין הגבלה"

נג. ענין הגבלה

שמעתי עש"ק א' סיון תש"ג

"ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו. אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא זה ש"זכה לדביקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, נקרא זה "מותרות".

וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו.

ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.

וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות."

מאמר קצר וענייני.

שאלה: איך מצד אחד לרצות להישאר לנצחיות במצב שהוא נמצא בו ומצד שני להשתוקק להתפתח קדימה?

יכול להיות גם זה וגם זה. אני נמצא במצב בו אני רואה שקיבלתי לפי היגיעה שנתתי ולכן אני שמח במה שיש לי, בבחינת "שמח בחלקו". מצד אחר, אני לא דוחה חס ושלום התגלות יותר גדולה, מה שאני מקבל אני מקבל בשמחה ולא דורש יותר אלא מודה על מה וכמה שקיבלתי ולא צריך יותר. המאמץ הזה להיות במה שמגיע לי, במה שקיבלתי, הוא מאמץ טוב מאוד, אני מצדיק את הבורא שנותן לי ולא חשוב כמה, איזו גדלות, איזו קטנות, אני מודה לו.

תלמיד: אז בחלק שאני מקבל כבר כתוצאה מהיגיעה, אני מסכים, מודה, מצדיק, מסתפק במה שיש לי, ובחלק האחר אני דורש, משתוקק?

יש כאן באמת דבר והיפוכו, מה שקיבלת קיבלת מהבורא שמדד לך את המדרגה ושלח לך אותה ואתה מקבל ומודה לו על כך. מצד שני, ברור לך שזה לא כל מה שמגיע לך לקבל לפי הנשמה, לפי הרצון לקבל, ולכן אתה כאילו יכול לבקש יותר, אבל בתנאי שאתה מבין, מרגיש ומגלה שיש לך כלים לזה.

תלמיד: בחלק שקיבלתי הבנתי, בחלק שעוד לא קיבלתי אני מחכה לקבל או שאני דורש ומשתוקק לקבל?

אתה דורש ומצפה שתקבל.

תלמיד: איזה כלים צריכים להיות לי כדי לדרוש לקבל את מה שמגיע לי?

מה זאת אומרת? כלים שעל ידם תקבל ותשפיע לבורא.

תלמיד: אז על מה הוא כותב פה האדם צריך להסכים "בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא"? על מה להסכים במצב הנוכחי?

על מה שקיבל הוא מסכים ומודה לבורא מכל הלב. ועל מה שלא קיבל אם הוא מרגיש עכשיו שמתגלה החיסרון, הוא מסכים גם לקבל אבל לא בנוסח "תביא לי עוד".

תלמיד: למה לא?

למה לא? כי אני חושב שלפי הכלים שפיתחתי, גיליתי, הבורא נתן לי. לפי הכלים האלה קיבלתי מה שצריך.

שאלה: לא ברור איך בתוך המצב המתואר אפשר להתקדם קדימה על ידי פעולות ומעשים שלנו. אני מרגיש שצריך רק לחכות שהבורא יגלה לנו את המצב הבא.

לא, אתה גם חייב לגלות חיסרון למצב הבא.

תלמיד: אבל אמרת שרק אם מתגלה חיסרון למצב הבא אפשר לדרוש, אחרת זה כבר מותרות?

אז צריך להיזהר לגלות חיסרון שלא יהיה כמותרות אלא שתרגיש בו חיסרון יותר ממה שהיה לך, כי על ידי קבלת החיסרון הזה תוכל לקבל מהבורא על מנת להשפיע לו הרבה יותר מאשר קודם.

תלמיד: איך אני יכול לעבוד בגילוי החיסרון בצורה נכונה אם הוא אומר "שצריך להסכים על המצב שנמצא בו בלי נדנוד ותנועה"?

מצד אחד אתה מסכים לזה שקיבלת ואין לך שום טענות, מצד אחר אתה יכול להגיד, אם הייתי מקבל חיסרון יותר גדול, הייתי מקבל אותו בשמחה ואני מקווה שזה יהיה לטובת הבורא.

שאלה: איפה בונים את הכלי הנוסף הזה?

הכול בתוך הלב.

תלמיד: מצטבר שם חלל חדש כאילו שאפשר להיכנס אליו?

יש שם הרבה חללים ואתה צריך לסדר אותם כך שיש לך חלל שאתה משתמש בו לעצמך ולקרובים שלך, למשפחה, וכדי להכין את עצמך לקבלה להבא.

שאלה: הוא כותב פה "כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה." למה הוא כותב שבקטנות אין שמחה ובגדלות יש שמחה? בחסדים אין שמחה?

בגדלות יש לך שמחה מתוך שהאור ממלא אותך, ובקטנות אין לך כל כך מילוי פנימי, אבל אתה יכול להגיד שאתה מסתפק במועט. למרות שלהגיד זה טוב, אבל השאלה האם זה באמת משמח אותך.

שאלה: כשאני מגיעה לפה ואני עם החברות אני מרגישה גדלות, מרגישה תודה לבורא, אני בהודיה ענקית בכל פעם שאני מחוברת, אבל עדיין יש את המצבים שהחברות עוברות ובאותו מקום אני כביכול מרשיעה אותו. זאת אומרת הוא טוב ומיטיב, הוא גדול, הוא הכול, אבל אני עדיין לא מצליחה לא להרשיע אותו במצבים האלה ואני מנסה בעצם להצדיק ועושה מה שאני יודעת ומבקשת ממנו. מה עוד אפשר לעשות בשביל להיות רק בהצדקה ולקבל את המצב הזה?

את צריכה להיות גם בזה שאת מקבלת באהבה כל מה שהבורא שולח לך, מביא לך, ומצד אחר את בכל זאת מרגישה שיש לך עוד כלים ריקים ואת רוצה למלאות אותם ולהרגיש בהם קשר הדוק עם הבורא.

תלמידה: הכלים הריקים האלה הם הכלים בהם אני בעצם מרשיעה אותו, זה כלי ריק?

יכול להיות שכן. יכול להיות שזה בהכרה ובתת ההכרה.

שאלה: הבנתי שהיחס הוא בעצם רוחני כלפי חיסרון רוחני שיש לי, שאני מרגישה האם אני צריכה לבקש מהבורא שייתן לי יותר חיסרון או שאני מצדיקה אותו, זה צד אחד. הצד האחר אלה כל מיני חסרונות הצצים לי בגשמיות, שאני מרגישה שאולי הם הכרחיים לי. אז איך נכון לבקש מהבורא על כאלה חסרונות גשמיים שאני חושבת שהם הכרחיים בשביל הדרך הרוחנית?

אז לברר את החסרונות האלה נכון ולהעלות אותם לדין ומשפט כלפי הבורא.

תלמידה: מה זאת אומרת?

שהבורא יראה האם הבקשות שלך טובות וכך ימלא אותן.

תלמידה: ואם יש חסרונות כאלה גם לחברות שלי?

זה עניינן גם לבקש.

תלמידה: ואני מבקשת את זה גם בשבילן?

כן. אנחנו רק צריכים להבין שאם אנחנו לא מבקשים ומרגישים רע, אז אנחנו באמת כאילו מאשימים את הבורא.

שאלה: אם הגיע מצב שאדם לא רוצה להרשיע את הבורא והוא פונה לבורא ומבקש ממנו שייתן לו כוחות לא להרשיע אותו, מה קורה עם אותו חיסרון? המצב הזה נעלם, מה קורה שם?

זה תלוי איך אדם עובד עם החיסרון הזה. יכול להיות שהוא נשאר עם החיסרון ויחד עם זה מבקש מהבורא שירחיק ממנו את החיסרון, כלומר שלא ירחיק ממנו את החיסרון אלא שייתן לו איזה מיתוק, המתקה.

תלמידה: ואם האדם עבר מצב ופנה לעשירייה והעשירייה המתיקה לו את המצב? מה זה עשה לכלים הריקים, לחיסרון שהוא הרגיש?

אם המצב עבר והוא כבר לא מרגיש את המצב?

תלמידה: הוא מרגיש שמחה. קודם הוא לא הרגיש שמחה ועכשיו הוא מרגיש שמחה.

ממה?

תלמידה: מזה שהוא מודה לבורא. הוא עבר מצב.

אם הוא מרגיש שהוא עבר מצב ומודה לבורא, אז מודה לבורא.

תלמידה: אבל זה היה בזכות העשירייה לא בזכות עצמו. הוא פנה לעשירייה וביקש עזרה.

זה עוד יותר חשוב מאשר שהוא בעצמו עשה.

שאלה: בעניין השמחה, כתוב שבזמן הקטנות זוהי עבודה גדולה להיות בשמחה. מהי בדיוק העבודה בזמן הקטנות?

בזמן הקטנות או בזמן הגדלות האדם מבקש שהבורא יטפל בו, יעלה אותו וישתתף עימו ככל האפשר. הוא רוצה לעזור לחברים להיות פעיל בעשירייה וזה בשבילו חשוב.

תלמידה: לפעמים יש הבדל בין חשיבות לשמחה, וכך גם לגבי הגבלה, אפשר להגביל את עצמו, אפשר להצדיק את הבורא, אבל מהי העבודה להיות ביחד עם זה בשמחה אמיתית?

זה חשוב מאוד להיות בשמחה אמיתית והעיקר, לא חשוב באיזה מצב אדם נמצא, השמחה שהוא נמצא בטיפול הבורא ובקשר עימו ושיש לו הזדמנות לפנות לבורא, המצבים האלה, הזדמנויות האלה, צריכים להביא לאדם שמחה.

תלמידה: יש מאמר ב"שמעתי" שנקרא "שמחה היא בחינת מראה ממעשים טובים". זה אומר ששמחה זה משהו שמקבלים על ידי היגיעה.

כן.

תלמידה: יש עוד סוגים של עבודה כדי להגיע לשמחה או רק על ידי היגיעה?

לא רק על ידי היגיעה, יכול להיות שאדם מקבל את השמחה בלי שום יגיעה או שמהיגיעה שעושים אחרים הוא מקבל תוצאה.

תלמידה: אבל זאת לא עבודה שלו.

זה לא חשוב, הוא מקבל תוצאה מיגיעת אחרים ובזה הוא גם מודה לבורא ועוד יותר מזה הוא צריך להיות ער בעניין של גילוי שמחה.

יש הרבה כאלו מצבים שאדם מקבל מהבורא, אבל כאילו לא מספיק לו, לא על זה הוא חשב ואז הוא כביכול נמצא בטענה כלפי הבורא, וזה הגרוע.

שאלה: אם אפשר לשאול על מה שכתוב בטקסט "משה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו". זה כאילו הוא צריך להגיע לאיזשהו מצב של כניעה. מה זה המקום הזה או המצב הזה?

"וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר"" , כן?

תלמידה: כן.

"היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות."

תלמידה: נכון. ועוד הוא מוסיף "וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו." זה מצב שאנחנו לא מכירים, תוכל להסביר למה הכוונה כאן.

אנחנו מדברים על המצבים שהאדם צריך לעבור אותם. אם עבד קשה, קיבל איזה מצב הוא שמח בזה שהגיע, שהשיג בכוחותיו, מה טוב. אם קיבל מהבורא איזה מצב בלי הקדם היגיעה, זאת אומרת לא מרגיש, לא מבין שהוא השתתף בזה, שהוא הרוויח את זה, אז אין לו כל כך הרגשה שזה שלו, הרגשת השלמות ביגיעה. והתוצאה מהיגיעה בעבודה, תלויה ביחס של האדם למצב שלו, למה שעשה ומה שצריך לעשות.

תלמידה: זה נשמע כאילו הוליך אותם לאיזה מקום מאוד נמוך של הכנעה שמשם הם מסכימים לא להיות בנדנוד ותנועה, כביכול באיזו כניעה מוחלטת, שזה דווקא לא מקום של יגיעה ותחושה של מלאות.

כשאני מקבל מתנה ממישהו שהוא מאוד יקר לי, נגיד מתינוק, אז אני שמח שהוא הביא לי את המתנה, והוא דאג לזה וידע, רצה לעשות, לקנות, ביקש מאימא כסף אולי בחשאי ועשה מאמץ, אז אני שמח בזה. זה בשבילי מאוד יקר מה שהוא עשה.

שאלה: עדיין אני לא מצליחה להבין את הדיוק הזה. ברור שעבודה רוחנית זה להחזיק כל הזמן שני ניגודים איכשהו. אבל מהו הדיוק הזה בין להודות מכל הלב על מה שהבורא נותן, לבין להגביל את עצמו וגם לדרוש את המדרגה הבאה? אנחנו רוצות בעשירייה עוד יותר להידבק אליו. אנחנו לא רוצות לחכות. אז איך באמת מחזיקים את שני המצבים האלה ולא נזרקים כל פעם לצד אחד?

כי אני רץ קדימה עם הבחירה שלי - איפה אני מרוויח יותר, באיזה מצב רוחני, או באיזה מצב שהבורא שולח לי, אני אוכל להצדיק אותו, לעלות אליו, להתחבק עימו.

תלמידה: איך אבל להחזיק שני מצבים? איך להגביל את עצמו, אבל להגיד עם העשירייה אנחנו רצות קדימה, אנחנו רוצות הכי הרבה להתקרב אליך, איך?

תנסי.

תלמידה: אני מדברת מתוך איזו התרשמות כזאת ארוכה בתוך העשירייה, ועכשיו המאמר אומר, וגם אתה אמרת, שזה צריך להיות מדויק, שזה לא יהיה מותרות. אז אנחנו רוצות עכשיו להידבק אליך. אבל איפה אתן בכלל ואיפה אני? איך הדרישה תהיה מדויקת כדי שהבורא יקבל אותה?

הדרישה תהיה מדויקת שאת תסכימי לכל דבר שאת תקבלי, לכל דבר שלא יהיה. אם זה מגיע מהבורא זה שלמות. הדבר הכי קטן, כמו התינוק שלך שאת מקבלת איזה פרס, בשבילך זה מאוד יקר. אותו דבר עם הבורא. אלא נראה לך שאם זה מהבורא, את פותחת את הפה ורוצה לקבל את כל העולם. אבל תנסי לחשוב ממי את מקבלת, איך מגיע לך להתקשר אליו ולהביע לו תודה.

תלמידה: אז איך אפשר לענות לו נכון, כמו שאתה אומר להביע לו תודה, ולהגיד לו אנחנו רוצות עוד יותר להיות קרובות אליך?

כן.

תלמידה: איך אפשר את שני הדברים האלה? כי זו חוצפה. או שאתן אומרות לי תודה, או שאתן אומרות שאתן רוצות עוד יותר להתקרב כי זה לא מספיק לכן, איפה ששמתי אתכן.

לא, אנחנו רוצים להתקרב אליו ולהתחבר ולחבק אותו, בכלל כל דבר שרק אפשר, על מנת להביע לו את האהבה שלנו.

תלמידה: ומה התנאי?

אין תנאים.

תלמידה: אז התפילה שלנו יכולה לבקש עוד יותר להתקרב אליו כי אנחנו רוצות להביע יותר אהבה כלפיו?

כן., כדי להביע אהבה.

שאלה: אם הבנתי נכון, הדרישה היא לא על המילוי אלא על החיסרון?

גם זה יכול להיות, אבל יכול להיות שהדרישה היא על המילוי.

תלמידה: ואם אני מבקשת והוא לא נותן, אני יכולה לבקש ממנו שייקח את החיסרון?

אני לא יודע מה את מבקשת, תדברי את מה שיש לך בלב ואז נוכל לענות על זה בצורה שלמה.

תלמידה: אני מרגישה, שזה שאני בקטנות כאילו אני לא מתאמצת שם, כאילו זה טוב לי שם ואני מודה שם. אבל אני מרגישה שיש גם קו דק של עצלות, כאילו נוח לי להיות ראש קטן.

כן.

תלמידה: ושם אני מרגישה לא טוב, אני לא יכולה להודות לו על זה.

אז מה עושים?

תלמידה: זה מה שאני שואלת. האם אני מבקשת את הרגע הזה שייקח את ההרגשה הזאת או שימלא אותה וייתן לי לזוז מהמקום הזה.

תבקשי, לא חשוב כמה מילים תגידי, אל תקצרי.

שאלה: אדם שנמצא בכאב פיזי ולכאב אין לו ממש פתרון. האדם סובל, מרשיע את הבורא, קשה לו בפנים להצדיק אותו, למרות שהוא משתתף בעשירייה, הוא עושה את כל הפעולות. מה מבקשים מהבורא? איך יוצאים מהלופ הזה שהכאב לא עוזב אותו ואין פתרון?

לוקחים את האדם בתוך העיגול של העשירייה ועושים עליו עבודה.

תלמידה: אז האדם, כדי שהוא ישמע את התשובה הוא צריך לפנות לעשירייה, לספר על הבעיה?

העשירייה צריכה בעצמה לפנות לאדם, לאו דווקא לחכות שהאדם יפנה אליה.

שאלה: אם הבורא נתן רצון להגיע לתכונת ההשפעה, אז לא עלינו להתחיל את העבודה ולא עלינו לסיים אותה. האדם בהכרח יגיע לתכונת ההשפעה, האם יכול להיות שהאדם שכך מכוון את עצמו, יהיה לו כוונה לא נכונה?

כל אדם לפי מה שכותבים לנו מקובלים, כל מקובל ומקובל כותב שאדם חייב לפתח בו חסרון לתכונת ההשפעה ותכונת ההשפעה צריכה לצאת ממנו ולהגיע לבורא. והוא צריך לראות עד כמה שהבורא עונה לו על כך וזה צריך להיות הקשר שלו עם הבורא. ולפתח את הקשר הזה, אני לבורא ובורא לי ככול האפשר, עד שמקבל את הדרגה הרוחנית במלואה.

שאלה: החסד והרחמים שהבורא מראה לנו זה נוגע במשהו בתוכנו, לפעמים זה גורם לנו לבכות, זה גורם לנו כל מיני הרגשות מיוחדות. למה אנחנו מרגישים כאלה דברים כשהבורא מרחם עלינו?

אני לא חושב שהוא מרחם, הוא נותן לנו כל מיני מצבים, שמתוך המצבים האלה אנחנו נוכל לפנות אליו.

שאלה: אם אין עוד מלבדו והכול הוא עושה לטובתנו, למה אנחנו צריכים לבקש ממנו שיעזור במצבים שנראים לנו רעים?

אם אנחנו לא מבקשים אז אין לנו כלי ואז הבורא לא נותן לנו אף פעם מילוי, אלא הוא יצטרך לתת לנו כל מיני ייסורים, כל מיני מצבים לא נעימים, שאנחנו בזה נגיע לרצון לעלות, למלאות וכך נוכל לעבוד עם זה.

שאלה: כשיש מצבים בחיים שמאוד חשוב שהם ייפתרו לטובה, אנחנו בדרך כלל פונים לעשירייה שיעזרו בתפילה. זה מביא אותי להרגשה שאם אני לא פונה לעשירייה, אני עלולה להזיק לעצמי. האם זה נכון?

זה נכון יחסית, אבל לא כל הזמן אני פונה לעשירייה, אלא אני גם צריכה לעבוד בעצמי עם הבורא.

שאלה: אז מהו המפתח לקבלת שמחה וסיפוק במצב הקטנות והאם בידי האדם להפסיק לרצות גדלות?

לא, לא להפסיק לרצות גדלות, אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה. אבל מצב הקטנות שאנחנו משיגים, אנחנו צריכים לשמור עליו ולכבד אותו. ועל זה כתוב בבעל הסולם, שצריכים להיות בקטנות ולא לרצות גדלות.

שאלה: מה קונקרטית עלינו לעשות למעשה במצב הקטנות?

במצב הקטנות אנחנו צריכים להתקשר בינינו ולהתחיל לבנות את הכלי להשגת הבורא.

תלמיד: איך הכלי מתבטא, נגיד אצלי?

אני לא יכול להגיד לך איך זה מתגלה לך, אבל רק תשמע מה שהבורא רוצה להגיד לך. הוא בעצם רוצה להגיד לך, שמה שאתה צריך זה לשמור על המצב אפילו הקטנות, כמצב גדלות.

שאלה: אם יש לי חסרון והבורא לא מילא אותו במאה אחוז, אלא בשמונים אחוז, ועכשיו עשרה אחוז הריקים גורמים לי יותר כאב, איך להסתכל עכשיו על החיסרון החדש שנוצר?

להסתכל עליו כאל חיסרון חדש.

תלמיד: האם להסתכל על המצב הקודם כמצב לא שלם?

נכון, לא עשית עבודה שלמה.

שאלה: האם אני מסוגל להשיג דבקות נצחית אחרי השגת הגדלות ושלמות, זאת אומרת שאני דוחה גדלות לפני שאני רוצה קטנות באמונה?

כן, אתה יכול. הבורא יסובב לך דברים כך שאתה לא תדחה מעצמך את הגדלות.

שאלה: אדם שנמצא בקטנות, נמצא שמח בחלקו ומרגיש חופשי מהרצון לקבל, הוא בביטחון מפני שהוא נמצא בדבקות, אבל הוא בתכונה של להשפיע על מנת להשפיע, זאת אומרת שהקשר שלו עם הסביבה הוא קשר של השפעה והוא ער לכל חיסרון שנמצא מחוץ לו, וכל חיסרון שמחוץ לו מעורר אותו לגדלות כדי לעבוד למען חסרונות מחוץ לו.

זה כבר לא נכון.

תלמיד: זה לא נכון?

לא, אז איך הוא נמצא בלהשפיע על מנת להשפיע?

תלמיד: כי הוא רוצה למלא כל חיסרון שיש מחוץ לו.

אז איך הוא נמצא בחיסרון?

תלמיד: הוא מקבל את החיסרון הזה לעצמו.

תמשיך.

תלמיד: הוא כבר נמצא בלהשפיע על מנת להשפיע, זאת אומרת, הוא כבר נמצא ברצון למלא. הוא מקבל את החסרונות מבחוץ, והוא גדל כדי למלא את החסרונות האלה. האם הוא צריך שיהיו לו גם חסרונות משל עצמו?

ודאי שכן, איך יכול להיות שהוא לא נמצא בגמר התיקון, ואין לו כבר חסרונות מעצמו? אז הוא פשוט לא מברר את הכלים שלו.

שאלה: כשאני רואה שיש קשר עם החברים, אבל רוצה קשר עוד יותר הדוק ממה שיש כרגע, האם זה אומר שאני רוצה מותרות?

לא.

שאלה: אם הקטנות היא בסיס המדרגה וזה צריך להיות המצב הקבוע, והגדלות היא רק תוספת, איך כל הזמן להתכונן למצב הקטנות?

קטנות אנחנו מקבלים מזה שמבינים שקודם כל עלינו להצדיק את הבורא על כל הפעולות שלו עלינו, ולמעלה מזה עלינו כבר להשתוקק לגדלות.

תלמידה: מה זו קטנות במצב הנכון בתוך העשירייה שנותנת נחת רוח לבורא?

זה כאשר אנחנו לא מבקשים מותרות, אלא רק מה שצריך כדי להצדיק את הבורא בכל מעשיו.

תלמידה: האם יכול להיות שהתוצאה הנכונה היא תפילת הודיה?

כן.

שאלה: איך יש מותרות בעבודה הרוחנית ואיך להבין מתי זה מותרות?

תראי את זה מתוך המעשה.

תלמידה: האם מותר לבקש מהבורא, לא שייתן לי יותר, אלא תן לי מה שאתה חושב שמגיע לי ואני סומכת עליך.

לא.

שאלה: איך להסכים עם מה שמקבלים אם אנחנו לא מבינים מה הבורא מבקש מאיתנו?

לא דורשים מאתנו שנסכים עם מה שלא מבינים. דווקא להיפך, אנחנו יכולים לדרוש מהבורא עוד ועוד להסביר לנו, מה אתה רוצה מאתנו, בדיוק איזה פעולות, בדיוק איזה מצבים, ורק אחרי זה אנחנו חייבים לתת לו תגובה.

שאלה: אני אוהבת מאוד את החברות, את הכלי העולמי ואותך, אבל יש בי עצבות שמעמעמת את השמחה הזאת בלב, כמו צל. האם אני צריכה לשמוח בעצבות הזאת? איך להגיע למצב של שמחה?

להגיע למצב של שמחה את יכולה רק עם החברות ועם הבורא יחד. עם החברות את מארגנת לבורא כלי לקבלת האור ממנו, ועם החברות והבורא, את מכינה את הכלי לקבלת האור.

שאלה: מאוד נבהלתי מהפירוש הזה "שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל שאין מדרגה למטה הימנו". זה מצב תודעתי מיוחד במינו ואחר כך "רק אז, הסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה". האם זה מצב של למעלה מהדעת והאם אנחנו בעשירייה יכולים לעבוד בצורה שנגיע אפילו לקצת מהדבר הזה?

זה למעלה מהדעת.

תלמידה: אבל אין לנו משה, מה יכול להחליף את משה?

"משה" זו תכונה רוחנית שאנחנו צריכים תמיד לגלות אותה בנו.

תלמידה: אפשר להעלות את הנושא הזה גם בעשירייה? להרחיב את זה כך שבאמת נטעם מהמצב המיוחד הזה?

תנסו לברר.

שאלה: יוצא מזה שדווקא הסתפקות במועט זה מצב פאסיבי וקטנות זה מצב אקטיבי, אז האם צריך להשתוקק לקטנות או להישאר בהסתפקות במועט?

לא, אלו שני מצבים שיכולים להיות באותו הכלי. קטנות היא כשהכלי מגיע או מלמטה למעלה או מלמעלה למטה, והסתפקות בעצמו.

תלמיד: מה זה להסתפק בעצמו?

כשאדם לא רוצה יותר, פשוט מספיק לו מה שיש לו.

תלמיד: הוא לא רוצה עוד רוחניות, התקדמות, אהבת חברים, מה הוא לא רוצה?

זה אחד מהשלבים שהוא חייב לעבור בכך שמסתפק במועט.

תלמיד: לא להגיד "ברוך ה'", אלא להסתפק במועט?

כן.

שאלה: במצב של קטנות, אתה בשלמות עם הבורא, אתה מרוצה, בשמחה, אבל יש עוד עבודה לעשות וזה לא מותרות. אני חושבת שזה מצב של להשפיע על מנת להשפיע, אתה שמח, רוצה להשפיע לבורא ואתה לא רוצה לצאת מהמקום הזה, אבל אתה חייב.

כן, גם זה.

שאלה: האם העשירייה היא הדבר היחיד בעולם הזה שאנחנו צריכות להיאחז בו בכל העבודה הרוחנית שלנו?

העשירייה היא הדבר היחידי שקורה לנו, שנמצא איתנו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. היא הכלי הרוחני.

שאלה: בבירור שעלה באחד השיעורים אצל חבר על מזוודות, הוא חילק את לומדי הקבלה לשניים. הוא אמר, "אני סוחב את המזוודות, אבל מעניינת אותי הדלת, ואתה הרב נמצא מעבר לדלת ולא פותח אותה, ואני לא יכול להסתפק רק במזוודות. יש חברים שמעניינות אותם רק המזוודות, ובדלת הם לא עוסקים בכלל". האם המאמר אומר כאן שאסור להתעסק עם הרצון לפתוח את הדלת?

אני לא הרגשתי כך. מישהו הבין אותה?

תלמיד: לפני כמה ימים היה פה דימוי של שני סוגי לומדי קבלה. אלה שמסתפקים בעבודה, עובדים על החיבור ביניהם ולא דורשים את גילוי הבורא בפועל. ויש כאלה שדורשים את גילוי הבורא. הדוגמה הזאת, האם היא בכלל נכונה? ואם כן, אז המאמר "עניין הגבלה" על מה הוא מדבר, האם על זה שלא צריך בכלל להתעסק עם גילוי הבורא, אלא מספיק להסתפק בעבודה בינינו, בחיבור בינינו, בלי לדרוש שכר?

חכמת הקבלה דורשת מאיתנו שנדרוש שכר, וכל פעם שכר יותר ויותר איכותי, זה נקרא "העלאת מ"ן", ולפי זה האדם זוכה לתשובה מלמעלה. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: לפי המאמר, מה הוא השכר האיכותי יותר שאנחנו צריכים לדרוש ומותר לדרוש?

את כל העולם.

תלמיד: הרב"ש כותב פה על להסתפק במועט, ועל עניין הגבלה.

זה בהדרגה, אבל בעצם עד הסוף, עד סוף כל המדרגות.

שאלה: האם יכול להיות שיש בלבול בין שכר לכלים? אנחנו דורשים שכר איכותי יותר, אז אנחנו דורשים כלים גדולים יותר, אנחנו דורשים יותר עבודה, האם זה השכר שמותר לדרוש?

את דורשת יותר עבודה, או שאת דורשת שכר?

תלמידה: אם אני דורשת להיות קרובה יותר לבורא, אז זה אומר שתהיה לי יותר עבודה.

אני חושב שזו כבר לא תהיה עבודה, אלא זה יהיה כבר שכר.

תלמידה: העבודה תהיה השכר.

כן.

שאלה: האם הדרישה היא שתהיה לי יותר יכולת להשפיע, יותר יכולת לעזור לחברים, לקבוצה, ושזה יהיה השכר?

כן.

תלמידה: כי איך בכלל אני יכולה להיות בשמחה מהקטנות שלי אם אני רואה שיש סבל אצל אחרים בעולם.

יש ויש.

תלמידה: האם אלה מצבים שונים שמדובר עליהם?

כן.

שאלה: יש מצב שבו אני כל כך מאמין וסומך על הבורא, אני לא מבקש ממנו כלום, הוא טוב ומיטיב, ולמרות כל הבעיות הגשמיות שלי אני חי בשמחה. אבל יש לי גם את מטרת הבריאה, להנות את הבורא, ולכן אני מתפלל אליו, מבקש ממנו, ואני לא אעזוב אותו עד שאוכל להנות אותו, עד שאוכל גם לראות את החברים שלי כמתוקנים. האם שני המצבים האלה הם קטנות וגדלות?

כן.

שאלה: איך אני יכולה לבדוק את עצמי? איך אני יכולה להרגיש את המצבים שבהם אני נמצאת, אם זו קטנות או גדלות?

תבדקי לפי החברות שלך, בהיותך קשורה אליהן, מה את רוצה, מה את מבקשת.

תלמידה: אנחנו רוצות לגלות יחד את הבורא.

לכן את זקוקה לגדלות.

שאלה: מה הם בדיוק גדלות וקטנות? כלפי מה מודדים, מה גדול, מה קטן?

גלגלתא עיניים, וגלגלתא עיניים פלוס אח"פ.

תלמידה: כלומר מודדים אותם כלפי רוחניות, לא כלפי האגו, נכון?

כן.

שאלה: אם בעשירייה נראה לנו שאנחנו מתקדמות לאט, האם עלינו להודות על המצב הזה ולא לדרוש התקדמות מהירה יותר, או להודות, להצדיק, וזו ההתקדמות שלנו?

כן.

שאלה: מה זה אומר דבקות אמיתית בעשירייה ואיך להגיע למצב הזה?

זה מאוד קשה, אבל אתן יכולות להגיע לזה, ואז תרגישו מה זה.

תלמידה: האם המצב התמידי בעשירייה הוא קטנות?

לא, זה לא קטנות, זה פשוט רצון תמידי.

שאלה: האם יש קשר בין מותרות בכל מצב לבין ביטול תמידי, כדי להשפיע ולא לקבל?

כן.

שאלה: הבורא מראה לי בעיות גשמיות דרך החברים. האם אני צריך לראות בחבר את גדול הדור שאין לו בעיות, או שאני צריך להתייחס לבעיות, להתפלל עבור הבעיות עצמן?

העיקר להסתפק במה שיש.

שאלה: תמיד הייתי בעצב ובחוסר שמחה כשרציתי גדלות. לפני כמה חודשים הבורא הוריד אותי מתחת לקטנות הקטנה ביותר, ושם הבנתי שבאמת היה לי רצון גדול. איך להחזיר לפחות את המצב הקטן ביותר של קטנות?

ככה תסתדרי, ממה שיש לך. ואין לך מה עוד לבקש.

תלמידה: כלומר, האם לבקש את המצב הקטן הזה?

אז לא צריך לבקש כלום.

שאלה: שמעתי שאמרת שאדם יכול לבקש המתקה במצב הקטנות. האם הבקשה על המתקה היא כמו הבקשה על התקרבות יותר גדולה לקבוצה?

אין דבר כזה.

תלמידה: איך להבדיל בין המתקה שאדם מבקש אותה לבין מילוי, מה ההבדל?

אין שום הבדל.

תלמידה: אז למה אסור לבקש על המילוי ומותר לבקש על המתקה?

תלוי איך האדם מתייחס לזה.

שאלה: חברה בעשירייה שיתפה שהיא לא מרגישה צורך להתאמץ כלפינו, כי אין לה חיכוכים, אבל בגשמיות יש לה הרבה התנגדויות. מה היא צריכה לעשות ואיך אנחנו יכולים לעזור לה בעשירייה?

תדברו יחד איתה.

שאלה: כאשר מקבלים משהו, אפילו בקטנות, אבל אדם עדיין מרגיש חיסרון, קשה לו לקבל את מה שהוא קיבל. מה צריכה להיות הפעולה לאחר החיסרון כדי שזה ימלא אותו, אבל גם יוכל להצדיק את הבורא?

בדרך כלל פעולות אחרי החיסרון הן בקשות שהבורא ימלא אותנו כמו שאנחנו.

(סוף השיעור)