heb_t_rav_2009-11-22_lesson_otkrivaem-zohar_n3
פותחים הזוהר
(מאמר "מי ברא אלה", אות ז' - אות י"א)
שיעור 3
תרגום סימולטאני מרוסית - שיעור וירטואלי 22.11.09- אחרי עריכה
המאמר "מי ברא אלה" מתחיל באות ז' ב "הקדמת ספר הזהר".
"ז) בראשית ר' אלעזר וכו' : בראשית. ר"א פתח," רבי אלעזר הוא מקובל ענק, בנו וממשיך דרכו של רבי שמעון, המחבר הראשי של ספר הזוהר. רבי שמעון מדבר על מה שקורה לאורך הדורות ורבי שלעזר מדבר על התיקון בסוף הדורות. בדרך כלל הוא מדבר על מה ששייך לזמן שלנו והלאה, מרגע גילוי ספר הזוהר, דרך מה שקורה בזמננו, במהלך חמש עשרה השנים האחרונות והלאה, עד גמר התיקון, שאני מקווה שיחד איתכם אנחנו נראה אותו.
אז "ר"א פתח," גילה את הדרך לאור, ואמר, " שאו מרום עיניכם וראו", תתחילו להסתכל, לחפש מלמעלה, את אור ההשפעה. מהמקום שבו אתם מסתכלים בדרך כלל למטה, איך לקבל, "וראו", מה תראו? "מי ברא אלה."
לאן להרים את העיניים שואל ספר הזוהר "שאו מרום עיניכם, שואל, לאיזה מקום. ומשיב, למקום שכל העינים תלויות אליו." זאת אומרת, הגילוי של הכל. "ומי הוא," מי ברא את כל אלה, מי הוא? "הוא פתח עינים," אנחנו מנסים להרים את העיניים לאותו מקום שממנו יורד האור, האור הזה הוא שפוקח לנו את העיניים. אנחנו מתחילים לראות באור הזה את עצמנו, ואותו כלפינו, "שהוא מלכות דראש א"א,"
יש מערכת קשיחה שמתחלקת בפרסא, שהוא מין גבול. מתחת לגבול הזה יש עולמות בריאה, יצירה, עשיה. מעל הגבול הזה קיים עולם האצילות, מעליו עולם אדם קדמון, ומעליו עולם אין סוף. עולם האצילות, כמו כל עולם, בנוי מפרצופים רבים, זו מערכת שלימה, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, זעיר אנפין ומלכות.
בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, יש נשמות. הנשמות האלה עולות למלכות בעולם האצילות. במידה שהן יכולות לעלות למלכות דעולם האצילות, הן משפיעות על זעיר אנפין של עולם אצילות, שבתורו משפיע על אבא ואמא של עולם האצילות, והן כבר לוקחות את מה שהן צריכות מאריך אנפין דעולם האצילות. בצורה הזאת עובדת המערכת הזאת, מערכת עם הרבה מאוד מדרגות.
אז מי "פוקח עיניים" לנשמות? מלכות דפרצוף של אריך אנפין. זאת אומרת, כמו בכל פרצוף, באריך אנפין יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. החלק האחרון של המלכות פותח את האור לאבא ואמא, ומשם יורד האור לזעיר אנפין, ומשם הוא יורד למלכות. והנשמה שעלתה למלכות מקבלת בסופו של דבר את האור שפוקח לה את העיניים, והיא מתחילה לראות את מה שקורה בעולם הרוחני, שמעל הפרסא.
פרסא זה הגבול שמבדיל, מחלק, את מקום הבורא מִמקום הנברא. איפה שנמצאות הנשמות זה המקום הלא מתוקן, ומעל הפרסא זה המקום שבו מאיר קבוע האור הרוחני, אור עליון, אבל באותה מידה שהנשמה יכולה להשיג אותו. זאת אומרת, כשעולים למלכות דעולם האצילות, היא עם הרצון שלה מושכת את האור העליון ובצורה הזאת הוא יורד למטה מפרצוף אריך אנפין.
"ושם תדעו, שעתיקא הסתום הזה," העתיק זה פרצוף עוד יותר גבוה, הוא לגמרי נסתר. הוא נקרא "עתיק" מהמילה "נעתק". ובפרצוף הזה, בעתיק, "שנוהגת בו שאלה," מי "ברא אלה," מי ברא את כל מה שקיים במציאות, מי ברא את כל אלה? "ומי הוא." כך "הוא הנקרא מ"י," בעברית אין משחק מילים, אלא לכל מילה יש פעולה רוחנית, כי השפה נלקחה מהתכונות הרוחניות.
ולכן "מ"י" הכוונה לחלק שקיים באבא ואמא ובמלכות. מ"י זה ז"ת דבינה "הוא הנקרא מ"י, שהוא ז"ת דבינה, אותו הנקרא מקצה השמים למעלה, שהכל עומד ברשותו, ובשביל שנוהגת בו שאלה, והוא בדרך סתום שאינו מגולה," אז הוא "נקרא מ"י. שהוא לשון שאלה. כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמים הזה, שנוהגת שם שאלה נקרא מ"י." אנחנו צריכים להעלות את השאלה שלנו עד הגבול של אריך אנפין דעולם האצילות. השאלה היא, אני רוצה להשיג, אני רוצה לדעת, אני רוצה להתמלא בהשגה העליונה, בהרגשה העליונה. זו השאלה שנקראת "מ"י".
אבל חוץ מזה, מ"י זה גם שתי הספירות כתר וחכמה, שהן בראו את אלה, "מי" ברא "אלה". מי זה "אלה"? "מי" זה כתר וחכמה, ו"אלה" זה בינה, זעיר אנפין ומלכות. זאת אומרת, מי, כתר וחכמה, הולידו את בינה, זעיר אנפין ומלכות. מפני שכתר וחכמה הם מחשבת הבריאה, ובינה וזעיר אנפין ומלכות זה המימוש של הבריאה, שם זה המקום שבו נמצאים התחתונים. זאת אומרת, כתר וחכמה זה המחשבה, זו תוכנית הבריאה, ובינה, זעיר אנפין ומלכות זו כבר הפעולה, הנשמות.
לכן המילים "מי ברא אלה", זו לא שאלה, אלא להפך, זו הוכחה שכתר וחכמה בראו את אלה, את בינה, זעיר אנפין ומלכות. אז כאשר אנחנו מעלים את השאלה "מי"? זה נקרא שדרך בינה וזעיר אנפין ומלכות, הנשמה עולה. אנחנו מעלים את השאלה דרך הנשמות מלמטה, דרך "אלה" ל"מי", אז אנחנו יודעים מי ברא את אלה, כתר וחכמה הולידו את בינה, זעיר אנפין ומלכות.
וכל פעם כשאני מעלה את השאלה שלי, מהנשמה שלי שרוצה להשיג יותר ויותר את הבורא, אני מעלה בצורה הזאת את הרצון שלי, זה נקרא שאלה דרך המערכת שנקראת "אלה" שפונה ל"מי" ומשם מקבלת אור. וכך זה עובד כל הזמן, כך שבהעלותי את השאלה שלי, אני מקבל אור. מאיפה? "מקצה השמים העליונים", כמו שאומר ר' אלעזר.
"ז) בראשית ר' אלעזר וכו' : בראשית. ר"א פתח," גילה "שאו מרום עיניכם וראו" תשאפו לשם עם הרצון שלכם, לאן? ל"מי ברא אלה." לאן להרים את העיניים? "שאו מרום עיניכם, שואל, לאיזה מקום. ומשיב, למקום שכל העינים תלויות אליו. ומי הוא. הוא פתח עינים, שהוא מלכות דראש א"א," המקום שבו מסתיימת החכמה של אריך אנפין. "ושם תדעו, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה," התשובה לברא אלה, "ומי הוא. הוא הנקרא מ"י, שהוא ז"ת דבינה, אותו הנקרא מקצה השמים למעלה, שהכל עומד ברשותו, ובשביל שנוהגת בו שאלה, והוא בדרך סתום שאינו מגולה, נקרא מ"י." כי מי "שהוא לשון שאלה. כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם." רק "וקצה השמים הזה, שנוהגת שם שאלה נקרא מ"י."
רק עד הגבול הזה, עד קצה השמים, אנחנו יכולים לשאול, מעל זה הכל מגולה והכל ברור. אבל לשם אין לנו גישה, מעל קצה השמים האלה איננו יכולים בינתיים להשיג יחד איתכם, אלא עד השמים. ומעל זה נוכל אחר כך, אחרי גמר התיקון.
אז על מה מדברת האות הזאת? שהנשמות מעוררות את הרצון שלהן דרך המערכת הזאת, דרך העולמות האלה, והרצונות עולים דרך מלכות דאצילות לזעיר אנפין דאצילות, לבינה דאצילות, ועד קצה השמים למעלה. ושם אנחנו מעוררים עם השאלות שלנו את הרצון, ויורד עלינו אור עליון מעתיק דרך אריך אנפין, דרך כל המערכת הזאת. זאת אומרת, מי נותן את האור שלו לאלה, ואלה מעבירים את זה לאותה נשמה שעוררה אותם עם השאלה הזאת, לקבלת אור התיקון.
"ח) ואית אחרא לתתא וכו': "ויש אחר למטה, ונקרא מ"ה." חוץ ממ"י. "מה בין זה לזה." מה המשותף בין מ"י למ"ה? "ומשיב, אלא הראשון הסתום, שנקרא מ"י, נוהגת בו שאלה, כיון ששאל האדם וחקר להסתכל ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, שהוא מלכות, אחר שהגיע שמה, הוא מ"ה. שפירושו, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, הלא הכל סתום כבתחילה." אחרי שאתה שואל את השאלה, מי? מי ברא אלה? השאלה הבאה היא, מה? מה ברא? הגיוני שזו השאלה הבאה. ואז מגיעה תשובה, אבל התשובה היא כבר בתוך האדם, בתוך הנשמה ששאלה, קיבלה מלמעלה איזו מנת אור, קיבלה תשובה על מי ברא אלה. ומהתשובה מי ברא אלה, כאשר האור הזה נכנס לתוכי, אז אני מתחיל להשיג מה הוא ברא, הוא ברא אותי.
ואז אני מתחיל להכיר את עצמי, מי אני. כי אי אפשר לדעת מי אני באמת, אם לא אדע את זה בהשוואה לבורא. כי בבריאה יש סך הכל שני אלמנטים, הבורא והנברא, הכוח העליון ואני. אני יכול לדעת על עצמי רק מתוך הכוח העליון, רק מתוך השוואה בין שתי התכונות האלה. אי אפשר לדעת על אחד, אלא רק בהשוואה זה מול זה, מר מול מתוק, חושך מול אור, הכל אפשר להבין רק מתוך תכונות הפוכות זו לזו. "השגה" זה נקרא כל החקירות של תופעות כלשהן.
אז אחרי שהנשמה התעלתה למעלה עם השאלה, מי ברא אותי,היא מקבלת תשובה מי ברא אותה, היא מתחילה להרגיש בתוכה מי ברא אותה, זאת אומרת את הבורא. ואחר כך מתעוררת בה השאלה, מה הוא ברא, מי הוא אני, ואז מתחילה חקירה של העצמי. וזה בעצם הדבר החשוב ביותר, כי את הבורא אנחנו יכולים לחקור רק מתוך זה שאנחנו חוקרים את עצמנו. באותה מידה שאנחנו חוקרים את עצמנו ומבינים מה הוא ברא, לָמה הוא ברא אותנו כך, לשם מה ובאיזה אופן, עם אילו פעולות, מה נדרש מאיתנו, אילו פעולות אנחנו צריכים לשאוף למטרה שלו, שניתנה לנו מראש. רק אחרי שחקרתי את כל זה, אז נעשה לי ברור מי הוא הבורא, כמו שנאמר "ממעשיך הכרנוך".
יש כזה עיקרון, "ממעשיך הכרנוך", "ממעשיך" אני משיג אותך, אותך אני לא יכול להשיג. מתוך שמסתכלים על אדם, לא יכולים לדעת כלום, אנחנו יכולים להשיג רק מתוך ההופעה שלו. אותו דבר הבורא, איפה מתגלה הבורא? בתוכנו. ולכן מתוך זה שחוקרים את עצמנו בזה בצורה עקיפה, תלוי איזו מטרה יש לי, אני בעצם חוקר את הבורא ומביע את דעתי עליו. לכן השאלה היא, "מי ברא אותי?", והשאלה הבאה היא, "מה ברא?", ואז מקבלים תשובה על מי הוא זה שברא אותי.
למרות שהכל היה נסתר מלכתחילה, אבל דווקא בגלל שאלה אחת שלי, מתעוררת כל השרשרת הזאת של סיבה ומסובב, כל התהליכים שמובילים אותי לתשובה עלי וגם על הבורא, דרך חקירה של הבריאה, של מה שהוא עשה.
"ט) ועל רזא דנא וכו' : ועל סוד זה כתוב, מה אעידך ומה אדמה לך." מה, מה שברא הבורא בתוכי, על מה מדברות כל התכונות האלה? מה מאיר בהן? ומה שווה לך מתוך התכונות שלי? מה לא שווה? איך אני יכול מתוכן להידמות לך, ובמה אני הפוך לך? "כי כשחרב בית המקדש," הכוונה היא, הנשמה שהיתה מלאה כולה בהידמות לבורא ובמצב כזה דבוקה בו לגמרי. והדביקות הזאת נחרבה, זה נקרא חורבן, "חורבן בית המקדש". "המקדש" זה נשמה שמתוקנת בדביקות עם הבורא. "יצא קול ואמר מה אעידך ומה אדמה לך," זאת אומרת, מ"ה. "דהיינו במ"ה ההוא אעידך." מה מתוך זה שבראת אני יכול להשוות איתך בצורה ישירה או בצורה הפוכה לך. כי אם אין שום דבר חוץ ממני ומהבורא, אז כל תכונה שלי היא במשהו דומה לו או במשהו הפוכה ממנו. אבל כאן מ"ה הוא "במ"ה ההוא אעידך." מה דומה לך? "שבכל יום ויום העידותי בך מימים קדמונים, שכתוב, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ."
מה זאת אומרת "העידותי בכם את השמים ואת הארץ"? שאני יכול לחקור. "העידותי" זה להעיד, לחקור ולהגיע למסקנה באיזה אופן אני משווה את הארץ והשמים עם תכונת הנשמה הלא מתוקנת, עם תכונת הבינה. ובצורה הזאת, "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ." מה אני יכול לחקור? "מה אדמה לך," מ"ה הכוונה היא לנברא, מה שווה לך "באותו אפן ממש, העטרתי לך בעטרות קדושות, ועשיתי אותך ממשלה על העולם." את זה הבורא אומר לנשמה, העתרתי אותך בתכונותיי, נתתי לך את התכונות שלי. כי מלכתחילה לנשמה יש רק רצון אגואיסטי, "העטרתי לך בעטרות קדושות," העתרתי אותך כך שאת נמצאת בתכונת ההשפעה והאהבה. זה נקרא "העטרות הקדושות", "קדוש" זה נקרא השפעה ואהבה.
"ועשיתי אותך ממשלה על העולם" אחרי שעם התכונות האלה תוכל לשלוט על העולם, זאת אומרת, על כל הרצונות האגואיסטיים שלך. "עולם" זה נקרא כל רצונות האדם, שהוא מרגיש את עצמו קיים בהם, ויש כביכול עוד מישהו מבחוץ. למרות שלמדנו שחוץ מאיתנו אין שום דבר, וכל מה שנדמה לנו שקיים מסביבנו זה סך הכול שיקוף של התכונות הפנימיות שלנו.
"שכתוב, הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וגו'." מצב הנשמה עד שנשברה. "קראתי אותך, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה." ירושלים בנויה כאשר הנשמה חוזרת ממצבה החרב למצבה המתוקן. העיר ירושלים נקראת ירושלים מהמילה "שלם" "עיר שלימה" "נשמה שלימה". יש בתוכנו נשמה לא מתוקנת, כמו של היום, ונשמה מתוקנת שנקראת "ירושלים הבנויה, השלימה". "מה אשוה לך, כעין שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה דהיינו בירושלים של מעלה."
יש דגם של הנשמה המתוקנת למעלה בפרצוף אריך אנפין, איפה שכל התכונות שלנו מחוברות עם הבורא ונמצאות במצב השלם. ויש התכונות שלנו שאנחנו מרגישים כאן למטה, מתחת לפרסא, ומתחת לפרסא אנחנו מתחילים את הנשמות השבורות שלנו. ולמעלה ב"קצה השמים" נמצאות הנשמות במצבן המתוקן. בקצה השמים למעלה הן נקראות "ירושלים הקדושה, העליונה, המתוקנת". ולמטה הן נקראות "ירושלים החרבה".
"כמו שעתה אין נכנסים בך העם הקדוש בסדרים הקדושים," "העם הקדוש" זה נקרא כל רצונות הנשמה. כל רצונות האדם נקראים "העַם שבך". זאת אומרת, יש בתוכנו רצונות, דומם, צומח, חי, ואנושיים. אז דומם, צומח וחי, אנחנו לא צריכים לתקן. הכי חשוב לתקן את הרצונות האנושיים שנקראים "עַם". "עם קדוש" נקראים כל הרצונות בדרגת "אדם" בתוכנו, שאיתם אנחנו יכולים לפנות לתכונות ההשפעה והאהבה.
"כך אני נשבע לך, שלא אכנוס אני למעלה", לירושלים של מעלה "עד שיכנסו בך צבאותיך למטה." לירושלים של מטה. אומר הבורא, שזה הכוח העליון עתיק אריך אנפין, אני לא אירגע ולא אשקוט עד אשר יהיה למטה תיקון. וכל עוד כל הנשמות לא יעלו למעלה, לא תיבנה ירושלים של מעלה. זאת אומרת, ירושלים זה דגם של הנשמה העליונה המתוקנת, היא תמיד תשפיע עלינו למטה עד שנתקן אותה.
וזו הרפואה שלך, שבזה אני מרגיע אותך עם ירושלים העליונה, זאת היא מלכות העליונה ששולטת בכל. "וזו היא הנחמה שלך, מאחר שאני משוה לך מדרגה זו, דהיינו ירושלים של מעלה, שהיא המלכות, בכל." למעלה זו מלכות קצה השמים. מלכות צריכה לעלות עד למעלה ולהיכלל בתוכה. אבל "ועתה שאת כאן, גדול כים שברך. ואם תאמרי, שאין לך קיום ורפואה. מי ירפא לך," מי ירפא אותך, זאת אומרת, הוא ירפא אותך. זו לא שאלה מי ירפא אותך, אלא קביעה, יש כזה דבר שנקרא "מי" שירפא אותך. מי הוא כוח עליון שנקרא "מי". "דהיינו אותה מדרגה הסתומה העליונה, הנקראת מ"י, שהכל מתקיים על ידיה, שהיא בינה, תרפאך ותקים אותך." הנשמה. "אכלוסך פירושו גדודיך צבאותיך, כי גדוד, מתרגם עוכלסא (איוב י"ט י"ב)."
יש דגם של הנשמה שנקרא "מי", בעתיק אריך אנפין היא מתוקנת. יש גם מצב מתוקן שלה שנקרא "ירושלים השלימה". אבל התכונות המתוקנות האלה מעוררות בתוכנו רצונות לעלות אליהן, וכל עוד לא נהיה מתוקנים, הן לא יהיו שם בשלימות. אז שני המצבים האלה, כאילו שהתכונות מתוקנות שם בפוטנציאל, והנמוכות שאינן מתוקנות בפועל, צריכות לחפוף זו לזו עד שעולים על כל הסולם הזה, עד קצה השמים למעלה, ומעל קצה השמים למעלה נכללות במי, מי יתקן אותך.
אנחנו צריכים לקרוא את הזוהר, ולאט לאט כל העצמים האלה יתיישבו בנו. הם מספרים לנו איך לעבוד איתם, הספר עצמו מלמד אותנו, אנחנו לא צריכים להיות חכמים, פשוט להקשיב. וההתרשמות החיצונית הזאת אחר כך אובדת ונשכחת, אבל היא זו שתיצור אותנו בתוכנו, מקריאה פשוטה והקשבה פשוטה.
כך שאל תדאגו, אם משהו לא מסתדר, העיקר להשתוקק להרגיש. הספר מדבר עלינו, על הנשמה שלנו, איך היא משתנה לאט לאט, מה משפיע עליה, באיזה נפח היא קיימת. פועלים עליה כוחות, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, זו"ן, אני לא יודע אפילו איפה אני נמצא עם הנשמה שלי. אבל כאשר אני מדבר על כל זה ומנסה איכשהו למצוא את עצמי בכל זה, בזה אני מעורר על עצמי אורות עליונים. הנשמה שלי מקבלת רפואה, ולאט לאט מתחילה פשוט להרגיש, עוד לפני שמבינים.
הוא מרגיש את העולם הזה. הוא לא יודע איפה הוא נמצא, הוא פשוט מרגיש, הוא מתחיל להגיד כל מיני דברים, איכשהו לקבל מה נותנים לו. הוא לא מבין מה אומרים לו, אבל בצורה ישירה כזאת נדמה לנו, למה זה כך? למה מראש לא ניתן לנו שכל כך שהוא היה פוקח עיניים, היה מתחיל להבין מה זה אומר, למה הם אומרים כך ולמה הם מדברים איתו כך. אין לו שום דבר מכל זה, הוא כמו דף נייר חלק, הוא פשוט מסתכל עם פה פעור וזהו.
לָמה אנחנו תופסים את העולם בצורה כזאת? כי רק בצורה הזאת העולם לוקח אותנו תחתיו ויוצר אותנו, כך הוא בונה אותנו. לכן גם לעולם הרוחני הכניסה היא כזאת. אנחנו צריכים להיכנס אליו דרך שמיעה והתרשמות של ספר הזוהר, והוא בונה אותנו. ולא דרך המוח ההפוך שלנו, אלא דרך הנשמה שלנו, שגם עכשיו איננו מרגישים אותה. עכשיו אנחנו לומדים, נדמה לנו שאנחנו רואים בעיניים, שומעים באוזניים, אבל זה לא כך, אנחנו באמת שמים את עצמנו, את הנשמה שלנו, תחת השפעת הספר הזה.
"יוד) מי" זאת אומרת, החלק העליון של עולם האצילות, כתר וחכמה "קצה השמים וכו' : מ"י פירושו קצה השמים למעלה" זה נשמע כמו שאלה, מי שם קצה השמים? מי שם גבול על קצה השמים למעלה? זה נקרא פרצוף "שהוא ישסו"ת," ומה מגביל את השמים למעלה? זה זעיר אנפין ומלכות. "מ"ה, פירושו קצה השמים למטה. שהוא המלכות." זאת אומרת, מספרים לנו כבר על המערכת הפנימית, משהו שהוא קרוב יותר אלינו.
יש מ"י, "ישסו"ת", כך נקראת המערכת. ואחר כך באים זעיר אנפין ומלכות. אז מה מגביל את השמים מלמעלה? ישסו"ת. זה הקצה העליון של השמים. מה הוא קצה השמים למטה? זעיר אנפין ומלכות. "מ"ה, פירושו קצה השמים למטה. שהוא המלכות." ביניהם נמצא הגבול, גבול השמים, קצה השמים. "וזה ירש יעקב שהוא ז"א, שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה. מן הקצה הראשון שהוא מ"י, עד הקצה האחרון, שהוא מ"ה." זאת אומרת, זעיר אנפין זה פרצוף יעקב.
"משום שהוא עומד באמצע בין ישסו"ת למלכות." ישסו"ת נמצא באמצע בין ישסו"ת למלכות, ולכן נאמר, "ועל כן, מי" ישסו"ת, מי, זאת אומרת, מי זה "ברא אלה." מי שברא אלה זה זעיר אנפין ומלכות. "מי ברא אלה." זה קצה השמים, מלמעלה ישסו"ת שברא את זעיר אנפין ומלכות. "שישסו"ת שנקראו מ"י בראו את ז"א ומלכות הנקראים אל"ה." כל זה בעולם האצילות.
בדרך כלל אנחנו מדברים רק על עולם אחד, עולם האצילות. כי הנשמות עולות אליו מעל הפרסא, מעולמות בריאה, יצירה ועשיה שבהם קיימות הנשמות. שוב, יש פה השאלה "מי ברא אלה"? זאת אומרת, "מ"י" הכוונה ישסו"ת, וברא זה כוח, אלו השמים שבראו את זעיר אנפין ומלכות.
"יא) אמר ר"ש וכו': אמר ר' שטעון :" שהוא מחבר ספר הזוהר "אלעזר בני," זה לא שהוא קורא לו הבן שלו. אלא משום שבמקרה הזה רבי שמעון מדבר מתוך נשמתו, הוא אומר למדרגה הבאה שלו, הבן זה המדרגה הבאה אחרי האב, הוא פונה כאילו לעזרה, הוא בעצמו רוצה לעבוד יחד עימו. "עמוד מלדבר, ותתגלה סתימת הסוד העליון, שבני העולם אינם יודעים אותו." זאת אומרת, רבי שמעון לא מסוגל לעשות זאת בעצמו והוא קורא למדרגה הנמוכה יותר שנקראת בנו. המדרגה הזאת לא נקראת סתם אלעזר. אל עזר, "אל", זה הבורא, ו"עזר" סימן שסייע. זאת אומרת, עזרת האל או עוזר האל. מלמעלה למטה או מלמטה למעלה, אבל זו אותה עזרה שנדרשת עכשיו על ידי רבי שמעון.
"שתק ר' אלעזר. בכה ר"ש," אלו דברים לא ברורים שכותב הזוהר. שתק רבי אלעזר, זאת אומרת, לא היתה לו אפשרות לגלות את מה שמבקשת הנשמה, המדרגה העליונה. לא היתה לו עזרה מלמעלה למרות שהוא אלעזר, למרות שהאל היה צריך לעזור לו. בכה רבי שמעון, בכי זאת אומרת, מצב קטנות. כמו שילדים ונשים בוכים, ולא גברים בעלי כוח, שיכולים להשיג. לכן פה נאמר על זה שרבי שמעון מגלה את מדרגתו הנוכחית. מתגלה בו מדרגת ה"קטנות" ולא ה"גדלות", זה נקרא "בכי".
שתק ואמר רבי שמעון, עשה תיקון, עשה הכנה להשגה הבאה. לא מדובר על בכי חיצוני עם דמעות בעיניים, אלא מדובר על מה שקורה עם הנשמות, הרגשה של חיסרון בכוחות, ברצון, בעזרה מלמעלה וכן הלאה. "ועמד רגע אחד. א"ר שמעון: אלעזר, מהו אל"ה. אם תאמר, שהוא הככבים והמזלות," של הגורל "הלא תמיד הם נראים." וסימני הגורל ישתנו "ובמ"ה, שהיא מלכות, נבראו. כמו שאתה אומר, בדבר ה' שמים נעשו. דהיינו,במלכות הנקראת דבר ה', נעשו השמים." זאת אומרת, מה שמבדיל את ישסו"ת מזו"ן, מהספירה העליונה, מהספירה התחתונה ומהנשמות, זה הכל נברא על ידי מילת הבורא. מה זאת אומרת "מילה"? אפשר להבין מה זה נקרא שתק, מה זאת אומרת, שרבי אלעזר לא יכול לדבר, מה זאת אומרת שרבי שמעון בכה.
זאת אומרת, יש פה עוד פעולות נחוצות כדי להתחיל לגלות את מחשבת הבורא, את מילות הבורא. והיתה מילה, זאת אומרת, מלכות שבה מתגלה דיבור הבורא, עם המילים האלו אומרים שנבראו ונעשו השמים. "כמו שאתה אומר, בדבר ה' שמים נעשו. דהיינו,במלכות הנקראת דבר ה', נעשו השמים." מלכות הנקראת "דבר ה'", ומהמילה הזאת, מלכות שיש בה פעולה כזאת, דבר ה', מאלה נעשו השמים, זאת אומרת, הקצה העליון בין זעיר אנפין לישסו"ת. "ואם אל"ה נאמר" זאת אומרת, הנברא "על הדברים הסתומים," אז "לא היה צריך שיכתוב אל"ה, שהרי ככבים ומזלות גלויים הם."
הרי המילה "אלה", שברור לכולם, שרואים אותם. בעצם מאיפה שיורדים הכוחות שיוצרים אותנו, או שמראש הם מופיעים למעלה מעל קצה השמים בישסו"ת, ואלה סימני הכוכבים והמזלות, או שזה קורה באלה שכבר גלויים לכולם, שמתגלים במלכות, אז זה כבר לא כוכבים ומזלות, סוד נסתר. אז איך להתקשר עם הכוח הזה שנקרא "מי" שיוצר אותנו, שמתקן אותנו? בינתיים זוהי שאלה.
האות י"א היא שאלה גמורה. זאת אומרת, רבי שמעון שואל את רבי אלעזר, הוא פונה לעזרה מהמדרגה הגבוהה, כי אלעזר זה אל עזר. "אל" זה הבורא, ו"עזר" זו עזרה, זה הבן של רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, זאת מדרגתו הבאה.
"יב) אלא רזא דא וכו' : אלא סוד זה לא נתגלה, אלא ביום אחד" ביום אחר, אין זמן ברוחניות, אלא, בהשגה הבאה. "שהייתי על חוף הים," "ים" נקרא ים של אור חכמה, ים של השגה, של גילוי, ים של כל הידע. כ"שהייתי על חוף הים," זאת אומרת, נפרש לפנַי כל אור החכמה. אבל "הייתי על החוף", זאת אומרת, רק על הקצה שלו, משיג רק את הקצה של הים הזה, שבעצמו הוא לא מוגבל לגמרי. "ובא" אלי הנביא "אליהו", אליהו זה נביא מיוחד. "אליהו" זה אל, זה בורא, "אלי" זה האל שלי, אליהו זה שליח הבורא. כאשר אנחנו מפרשים את השמות, אנחנו צריכים לפרש אותם כפי שהם נשמעים, כי אז הם מספרים לנו על המהות של העצם הזה, על הכוח הזה. לכן התגלות הבורא כלפינו נקראת "הנביא אליהו".
"ואמר לי : רבי," זאת אומרת, רבי שמעון בר יוחאי "הידעת מהו מי ברא אלה. אמרתי לו, אלו הם, השמים וצבאם, מעשה הקב"ה, שיש לבני אדם להסתכל בהם ולברך אותו. שכתוב, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'," זה כתוב ב"תהילים". אם לאנשים מתגלה מעשה הבורא, כאשר אני רואה את השמים שזה מעשה ידיך, אז אני מברך אותך. "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ."
זאת אומרת, בכל מה שאתה מתגלה בתוכי, "ארץ" מהמילה "רצון". וכל איפה שאתה מתגלה בתוך הרצונות שלי, זאת אומרת, מתקן אותם, נמצא בתוכם, במקרה הזה נוכחותך בתוכם מעוררת בי את הרגשת התודה, הברכה.
"יג) א"ל רבי וכו':" ענה לי אליהו, "אמר לי: רבי," זאת אומרת, רבי שמעון "דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה," "הזוהר" מספר לנו מה שקרה בנשמה. רבי שמעון זה רמה מיוחדת, זו הנשמה ששואלת את רבי אלעזר, לא מקבלת ממנו תשובה, ואחר כך הוא מספר מה הביא אותו לשאלה הזאת. שבהתחלה הוא היה בהשגה, בקצה ההשגה שנקרא "קצה הים", "ים" זאת אומרת ים של חכמה, ואז הגיע אליו הנביא אליהו. ואליהו בעצמו אמר לו, "אתה יודע מה זה מי ברא אלה". זה מתגלה באדם כאשר הוא רואה את השמים, מעשה ידי הבורא, וכאשר מתגלה לו בשמים האלה מה שברא הבורא, באופן אוטומטי נובע מזה, שהוא מודה לבורא.
"אמר לי: רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה, וזה הוא. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות," יש פרצוף כזה, יש מבנה כזה, הסתום ביותר בין כל הסתומים, זאת אומרת, נסתר בהסתר כפול, הנסתר מכל הנסתרים. "עשה בתחילה נקודה אחת, שהיא מלכות," בתוכו. זה נאמר על פרצוף עתיק. "וזו עלתה להיות מחשבה, שהיא בינה, כלומר שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות."
איפה? בבינה. זאת אומרת, במה כל החכמה? מלכות כשעולה לבינה עם הרצונות שלה, עם השאיפות שלה, היא מכריחה את בינה לקבל חכמה. ואז כשבינה מקבלת מלמעלה חכמה היא מתחילה להוליד, ליצור, את כל מה שנמצא תחתיה.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להבין, או איך להקשיב לספר הזה?
קודם כל לכוון את עצמכם מראש לכך שלא תבינו כלום מספר הזוהר. שנית, תכוונו את עצמכם לזה שבהדרגה תתחילו להסתדר, כמו ילד שגדל בעולם שלנו, ספר הזוהר מכניס את האדם בדיוק בצורה כזאת. פשוט לקרוא על מה שאינך יודע ואינך מבין, כמו ילד שמגלה עם עיניים פקוחות, שרוצה להשיג כל מה שסביבו, לחטוף. וחוץ מזה לא צריך שום דבר, כל השאר יגיע.
רק בצורה הזאת אפשר להיכנס לעולם הבא. לא דרך הראש ולא דרך רגשות שאין בכם, אלא בצורה ישירה "ישסו"ת, עתיק, אריך אנפין, קצה השמים, מי, אלה". "שום דבר איני מבין", טוב מאוד. ולא צריכים להבין, פשוט להיות בזה הלאה והלאה. ופתאום תתחיל להסתדר, פתאום יתחילו להתגלות בתוכך כל מיני הרגשות פנימיות. ואתה תתחיל להיות באותו עולם, שעדיין אינך נמצא בו. למרות שאתה נמצא, אבל לא בצורה שמורגשת בך.
שאלה: האם אפשר להשתמש בקטעים מספר הזוהר לתרגום לשפה הסינית, כדי שיכירו את הספר הזה בסין?
יש לנו ב"בני ברוך" אדם שמתרגם לשפה הסינית, שבנה את האתר הסיני, ואת הבלוג שלי בסינית, ויש שם כבר הרבה מאוד חומר. אתם יכולים לפנות אליו, תתכתבו איתו, יש לנו כתובת לזה, ופשוט תבקשו.
שאלה: מה זה "שמים"?
"זעיר אנפין" נקרא שמים. קצה השמים למעלה נקרא "ישסו"ת", שמים נקרא "השגת הבורא", "תכונת הבינה".
שאלה: ספר הזוהר זה אמצעי, דרך, להשיג מדרגות באנשים אחרים?
לא, ספר הזוהר הוא כדי לגלות בתוכך את החוש השישי, הנשמה שדרכה תתחיל להרגיש עוד עולם, שאתה באמת נמצא בו, אך אינך מרגיש אותו. פשוט חסר לך החוש הזה, חוש ההרגשה.
שאלה: הנשמות המתוקנות משיגות את עולם האצילות או אדם קדמון או דרגות אחרות?
כל הנשמות משיגות את עולם אין סוף.
שאלה: האם נשים יכולות לקרוא בספר הזוהר ולהקשיב לשיעורים שלך?
מי אמר שלא?
שאלה: איזו כוונה צריכה להיות להן, איזה מצב רוח?
בדיוק כמו אצל הגברים. מצב הרוח הטוב ביותר, שמכוון רק להשגת הבורא.
שאלה: האם מהירות התיקון מוגבלת?
לא, רק אם העצלות שלך והרצון הפרטי שלך מוגבל.
שאלה: אז מה לעשות כדי לזרז את ההתפתחות?
תהיה בקשר עם אחרים ותעודדו אחד את השני, תרגיזו אחד את השני, שאתם מתקדמים קדימה. ואז תקנא שאחרים מתקדמים ותמשוך את עצמך כדי להתקדם, "קנאה" זו תכונה מצוינת.
שאלה: איך אני יכול לזהות את התכונות שלי בעולם הרוחני?
אם אתה רוצה שהרוחניות תוכל לעזור לך במשהו בעולם הזה, אתה צריך ללמוד במקום אחר. אצלנו לומדים איך להשיג את הרוחניות, תכונת ההשפעה והאהבה לאחרים, ואם אתה רוצה מהרוחני "כביכול" לקחת משהו לעצמך, לא אצלנו תמצא את התשובה הזאת.
אני בכלל לא יודע איפה תמצא לזה תשובה, אולי בכל מיני מיסטיקות. אנחנו מחפשים איך להידמות לבורא כדי להיות משפיעים, ולא לחטוף מהעולם הזה כמה שיותר. אנחנו מחפשים איך להתעלות מעל העולם הזה לעולם הרוחני, לגלות אותו לעצמנו.
שאלה: מ"ה זה "הנקודה שבלב"?
מ"ה זה הנקודה שבלב. כשאני משיג "מי ברא אלה", אני משיג שהוא ברא את מ"ה, הנקודה שבלב.
שאלה: האם הדרגה הראשונה של שורש הנשמה שלנו זה קשר עם הבורא?
בכלל, כל מה שיש בעולם העליון זה קשר עם הבורא, הרי חוץ מנשמה ובורא אין שום דבר. בעולם שלנו עכשיו איננו מרגישים שום דבר מסביב, רק המעט שנכנס לתוכנו וזהו. ברגע שאנחנו מתחילים משהו מחוצה לנו, אנחנו מרגישים את הבורא וחוץ ממנו אין אף אחד. עכשיו אנחנו כאילו נעולים בתוך עצמנו, כאילו כל חושי ההרגשה שלנו נמצאים בתוכנו, העיניים מסובבות פנימה, השמיעה כלפי פנים, כולנו בתוך עצמנו. כאשר אנחנו עולים מעל האגו שלנו, אנחנו מתחילים לצאת מתוכנו החוצה, אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא.
שאלה: כאשר מתעורר הרצון להשיג את הבורא, לדעת, זה ברור. אבל להיות כמוהו, זה לא ברור.
מאיפה כזה רצון? הוא מגיע. פה צריך קצת סבלנות. עכשיו הרצון שלך הוא להבין, להשיג, לדעת, משהו לתפוס, צריך משהו שיהיה בו קשר. אבל עכשיו אנחנו לומדים את ספר הזוהר, זה לא ספר כדי למלא את עצמנו עם חוכמות, יש לנו הרבה מאוד חומרים כאלה ברוסית, באוקראינית ובכל שפה. הרבה חומרים שמספרים על מטרת הבריאה, איך להשיג אותה, על חופש הבחירה ועל מבנה כל העולמות, על מבנה העולם שלנו, איך הוא מונהג מלמעלה.
הכול מפורט בחוכמה הזאת, עם כל החוכמות שבה. עכשיו אנחנו לא לומדים את החוכמה, את הקבלה. ספר הזוהר פשוט לוקח אותך, כמו תינוק, ומתחיל להוליך אותך לעולם העליון. ואתה צריך לפתוח את העיניים, את האוזניים, את כל הרגשות שלך, ולא להבין שום דבר. פשוט פתח את הפה ולך קדימה. אם יהיה לך יחס כמו לתינוק בעולמנו כדי להשיג את העולם, אז אתה תצליח.
במקביל לזה, אתה יכול גם ללמוד את החומרים האחרים שבהם פרשנו את כל החוכמה. אבל ספר הזוהר זה לא חוכמה, זה הובלה רגשית לעולם הרוחני. איך שאנחנו משיגים את העולם שלנו. גם בעולם שלנו אנחנו מסתדרים עם הרגש, אלא השכל שלנו רק מבקר וחוקר את הרגשות שלנו ומזה כל החוכמות שלנו.
שאלה: לימוד קבלה דומה ללימוד לקבלת תעודה להשכלה גבוהה. האם אנחנו צריכים להבין את כל מה שאתה אומר ובצורה הזאת להשיג את העולם הרוחני, או פשוט ללכת לפי הדרך שאנחנו הולכים?
פשוט לך אחרי הדרך הזאת. בכל מקרה תיכנס לאתר שלנו, אני חושב ששם כבר תסתדר. תעבור על כל החומר, אולי בינתיים אתה לא צריך את הזוהר, אלא ללמוד את כל השאר, את מה שקרוב אליך, מה שעונה לדרישה שלך. תנסה חומרים אחרים. חשוב מאוד, אל תזרוק את זה, תלמד מה שקל לך, מה שפשוט לך.
כי את הזוהר מתחילים ללמוד אחרי תקופת זמן של לימוד הקבלה. כאשר ברורים כל שאלות היסוד, הנושאים היסודיים בחוכמת הקבלה, מערכות הקשר עם העולם העליון, חופש הבחירה, שבירת הנשמות, בורא, נברא, השגחה. כאשר בכללות כל הנתונים האלה כבר מסודרים בך בצורה כלשהי. ואז אפשר להוביל אותך רגשית, אתה יכול להיות רגוע מזה שאתה כבר יודע הכל.
ומה שאתה יודע, בכל מקרה לא עוזר לך, ודרכך הרוחנית עם כל הידיעות האלה לא מביאה אותך לשום דבר. כאשר האדם כאילו עבר את כל זה, אני רואה שאין מזה שום תוצאה, איני מרגיש, אני בעצם איני נמצא בתוך מה שאני קורא. ולכן אני יכול להשאיר את כל החוכמה הזאת, היא קצת עוזרת בזוהר, אבל רק מעט, ולגלות את עצמי רגשית, זאת אומרת אין לי שום מוצא אחר, אני צריך להיות כמו תינוק, לגלות את עצמי לפני ספר הזוהר, שיעשו איתי מה שרוצים. אני מוסר את עצמי לספר הזה.
אם אדם יכול להעמיד את עצמו בצורה הזאת, אז הוא יצליח. אבל זה בלתי אפשרי למתחיל. זה רק אחרי שהאדם כבר עבר וסבל בתוך עצמו, וחיפש ולא מצא, ולא יודע מה לעשות עם עצמו הלאה, ורואה שבדרך כלל הגישה המערכתית שלו, החכמה, לא תיתן דבר, עם המוח הוא לא ישיג שום דבר רוחני. ואז הוא מבין, שפשוט צריך להרים ידיים, להיכנס, כמו שאומר ספר הזוהר, עם עיניים עצומות ופה פתוח, מוכן לקבל כל מה שיתנו לו, שיעשו בו מה שרוצים. ואז פתאום יפתח לעצמו עולם חדש. תתחילו לפתוח אותו עד פגישתנו הבאה בעולם החדש הזה.
(סוף השיעור)