שיעור בוקר 25.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

2. כתבי "בעל הסולם", עמ' 183 פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות פ"ח-פ"ט

קריין: אנחנו קוראים את ה"פתיחה לחכמת הקבלה" של בעל הסולם בספר "כתבי בעל הסולם" אנחנו נמצאים בעמוד 183 אות פ"ח.

אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים (כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם." זה דומה לראש דהתלבשות, מה שיש לנו בכל הפרצופים. היו לפני זה פרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג, אז בגלגלתא יש רק ראש אחד, אבל בע"ב יש לנו ראש דהתלבשות וראש דעביות. ראש דהתלבשות בע"ב זה ד' דהתלבשות, ראש דעביות זה ג' דעביות. בס"ג ראש דהתלבשות זה ג' דהתלבשות, וראש דעביות זה ב' דעביות. זאת אומרת ראש דהתלבשות זה רק דהתלבשות ממטה למעלה כדי להשוות את עצמו ולהרגיש את עצמו עם הפרצוף הקודם. וגם כאן, יוצא לנו ראש דהתלבשות על ב' דהתלבשות שזה נקרא כתר, וזה רק ראש דהתלבשות, עשר ספירות ממטה למעלה, ככה הן, התלבשות בלבד. ואחר כך יוצא לנו ראש דעביות, עכשיו הוא מדבר על זה, "וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, וּ, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

זאת אומרת יש לנו ראש דעביות שזה אבא ואימא שבהם יש לנו גם כלים וגם אורות, ומאבא ואימא, מהראש האמיתי מתפשט כבר גוף שנקרא זו"ן.

תלמיד: לא ברורה לי עדיין מערכת היחסים הזאת בין הנקודות והאותיות שהן ביחד.

אני לא יודע נקודות ואותיות, אני יודע שיש כאן פרצוף שהוא נולד לפי רשימות של הס"ג אבל שהצטמצמו בקשר עם נה"י דגלגלתא. ועל הרשימות האלה יוצא קודם כל פרצוף קטן שנקרא קטנות דעולם הנקודים. עולם הנקודים זה סתם כך, זה על שם העתיד, כמו שמראים לך תינוק ואומרים לך זה נפוליאון. זה נפוליאון? זה אימפרטור, מה זה? אלא לשם העתיד. זה מאוד רציני כי יש בזה בלבול גדול, כי סך הכול יש כאן פרצוף קטן שאין בו שום דבר, א' דעביות בלבד, אבל לעתיד, שהוא מקבל ד'/ג' מגלגלתא, רשימות נוספות, אז הוא הופך להיות פרצוף שבו צריך להתממש גמר התיקון. לכן כך אנחנו צריכים לקבל אותו, שבינתיים יוצא פרצוף קטן שהס"ג מוליד, שבינה יכולה להוליד במידה שהיא מתקשרת עם נה"י דא"ק ששם כל הרצונות של גמר התיקון, אבל כשבינה מתרשמת מהם, היא יכולה להצטמצם, היא חייבת להצטמצם, והיא יכולה להוליד רק את הפרצוף הקטן הזה שנקרא קטנות דעולם הנקודים.

אז יש לך כתר שתיים וחצי ספירות גלגלתא עיניים, זה הראש הראשון. יש לך את הראש השני שנקרא אבא ואימא רק שתיים וחצי ספירות, ויש גוף מהראש השני שמתפשט, שזה נקרא זו"ן. זה בסך הכול, משהו שבקושי נולד.

תלמיד: באותיות האחרונות אנחנו קוראים על איזשהו קשר בין משהו שנקרא נקודות ואותיות. אפשר להסביר את הקשר הזה?

נקודות זה האורות, לא חשוב באיזה פרצוף, זה אורות שההגבלות של הרצון לקבל, הגבלות של הכלי נכנסו בהם באורות האלו, וההגבלות האלה עושות באור נקודות שחורות, לכן זה נקרא נקודות. הפרצוף שמזדכך מטבור לפה, הוא מזדכך בגלל שהוא מרגיש כל פעם הגבלה, הגבלה, הגבלה. היא נכנסת לאור ואז האור כאילו בורח ממנה וצריך לעלות ולהסתלק לראש של הפרצוף, לכן האורות האלה הם נקראים נקודות, על שם הסיבה להם.

ואותיות זה כבר כלים, זה כבר רצונות שהם כתוצאה מכל התהליך שהפרצוף הקודם עבר. התוצאה ממה שהוא חי וקיים ועבר בתהליך הזה, מה שקורה זה האותיות, כלים. עם הכלים האלה הוא מגיע להתפתחות הבאה.

תלמיד: לפי מה שאני זוכר זו פעם ראשונה שבהשתלשלות הפרצופים אנחנו מגיעים למצב שהאותיות והנקודות הן בקשר, הן מתוארות פה כאילו הן ביחד.

הן שייכות להסתלקות, שתיהן.

תלמיד: למה פה בפעם הראשונה יש פתאום חולם, שורוק, חיריק? זאת אומרת, לפני כן גם היו נקודות ואותיות, ופה יש עכשיו קשר ביניהן?

או שאני לא מבין אותך או שאתה לא מבין אותי. יש לנו התפתחות מפה לטבור (ראו שרטוט מס' 1) שזה טעמים, שזה אור פנימי, וזיווג דהכאה עם האור המקיף. ביטוש פנים ומקיף זה בטבור ואז יש לנו נקודות. זאת אומרת, טעמים ונקודות הם אורות, רק יש בהם מגמה, התפשטות מלמעלה והסתלקות מלמטה. תגין זה רשימות מהתפשטות האורות ורשימות מהסתלקות האורות זה אותיות. אז נקודות ואותיות, אתה שואל למה כאן מדובר על שניהם, על נקודות ואותיות, אז אני אומר לך, זה בא מהסתלקות האורות.

שרטוט מס' 1

תלמיד: למה פה זו הפעם הראשונה שזה קורה, עד עכשיו תמיד היתה הסתלקות האורות. מגלגלתא יש כל הזמן הסתלקות האורות בפרצופים.

כן.

תלמיד: אבל פה כשיש הסתלקות, יש פתאום קשר בין הנקודות לאותיות.

קודם כל, עכשיו זה יש לנו כלים אמיתיים שלא היו קודם, כי בחינה ד' מעורבת בהם, היא צמצמה את הבינה, היא נכנסה לבינה, ולכן עכשיו ההגבלות האלו הן כבר נובעות מהרצון לקבל שעוד מעט יגרום לשבירה ואחר כך לגמר התיקון. לכן זה חשוב לנו, אנחנו עובדים על נקודות ועל אותיות כי זה שייך לנברא בוא נגיד.

תלמיד: העובדה שזה מתחת לטבור זו הסיבה שיש פה איזשהו משהו חדש?

לא, גם למעלה מטבור יש נקודות ואותיות, גם למעלה מטבור יש לנו טנת"א, בעל הסולם הסביר את זה קודם, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במושגי טנת"א.

תלמיד: לא, אבל בחולם, שורוק, חיריק, זה הפעם הראשונה.

כן. זו פעם ראשונה.

תלמיד: זה בגלל שזה מתחת לטבור?

זה בגלל שזה צמצום ב', ולמטה מטבור. בוא נגיד כך, קודם זה גם היה, רק לא היה בצורה מגולה, אבל בצורה נסתרת זה תמיד פעל. רק כמה שאנחנו יותר מתקדמים והאורות כבר לא יכולים להיות בהתקשרות הנכונה עם הכלים, יש ביניהם כבר הבדל, התרחקות, אור וכלי, לא כמו שבאינסוף ואחר כך גלגלתא ע"ב, ס"ג, כאן כבר מתחילה להיות אי השתוות, אז כל הדברים האלה נקודות, אותיות, הם מתחילים יותר לבלוט.

שאלה: הסברת קודם על ראש דהתלבשות, ראש דעביות. שרטטת את הביטוש, איפה ההתלבשות ואיפה העביות, אתה יכול להסביר את התהליך?

אם יש לנו נגיד ראש דס"ג וגוף דס"ג ואחר כך טבור (ראו שרטוט מס' 2), אז אורות דס"ג מתפשטים למטה ונעשה כאן צמצום ב', ואז האורות האלה עולים לראש דס"ג, וס"ג עושה כאן זיווג על ראש אחר מצומצם, ואז מגיעים לכאן אורות וממלאים את המקום הזה שצמצום ב' מרשה שיתקשר, וזה קטנות דעולם הנקודים. מה אתה שואל על זה?

תלמיד: איפה מתבצעת הנקודה של ראש דעביות?

כשראש דס"ג עושה זיווג דהכאה והוא בונה, אז הוא בונה ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף, זה נקרא כתר, אבא ואימא וזו"ן.

שרטוט מס' 2

תלמיד: ואז הוא בעצם אומר "שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה"

זה חולם. כן.

שאלה: מה זה אומר אור חדש, למה זה אור חדש? אם בעל הסולם אומר "שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם", ובהתחלה הוא פותח ואומר שהזו"ן האירו אור חדש, למה זה אור חדש?

כי קודם כל זה אור מיוחד, צמצום ב', הוא מאיר לכלים החדשים, וזה נקרא חולם שהוא עולה למעלה מהאותיות. אותיות זה נקרא כלים, גוף, אז איפה הוא מאיר? האור צריך גם כלי כדי להאיר. אבל כאן זה כלי מיוחד, ראש דהתלבשות שהאור שבו מאיר ממטה למעלה, זה נקרא למעלה מהאותיות.

תלמיד: אבל אז הוא אומר "שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים".

כן, כתוב לך כתר.

תלמיד: לא, אבל הפוך? לא הבנתי את הנקודה הזאת.

אני אומר לך עובדה ואתה תזכור בלי לשאול. האור שמאיר למעלה מטבור רק לכתר דנקודים נקרא "חולם".

שאלה: שאלה לגבי האור שנכנס לטבור. לפחות סכמתית זה מובן, אבל האור שנכנס מהיסוד, על איזה יסוד מדובר על נקודות דס"ג?

כן, ויסוד זה גם נה"י דא"ק, תלוי על מה הוא מדבר. כי יש כאן פרצוף של נה"י דא"ק, ועליו נעשה עוד פרצוף שהוא איך שנקודות דס"ג משפיעות על נה"י דא"ק, ואז הפרצוף הזה מצטמצם ופועל כבר מהיסוד שלו. נלמד את הדברים האלה לאט לאט. אתה שואל נכון.

שאלה: קראנו על שני סוגי הארות דרך הטבור ודרך היסוד. העיקרון הזה נוהג בכל הפרצופים?

לא, זה רק כאן. מה שיהיה בכל הפרצופים נלמד.

תלמיד: ההארה דרך הטבור, הוא מאיר אבל לא מתפשט, איזה סוג אור זה?

יש אור שמאיר ממטה למעלה מה שנקרא, שהוא לא מתלבש בתוך הכלים דקבלה אלא מאיר ממטה למעלה בכלים דהשפעה.

קריין: אות פ"ט.

אות פ"ט

"והנה נתבארו היטב החולם והשורק, אשר הארת אור חדש דרך הטבור המוריד ה"ת מנקבי עינים דכתר לפה," זאת אומרת, ההארה הזאת היא לא סתם פשוטה, זה האור שמגיע ונותן לכתר דנקודים כוח לעבור ממצב הקטנות, צמצום ב', למצב הגדלות, צמצום א'. "ומעלה בחזרה האח"פ דכתר, הוא סוד נקודת החולם שממעל לאותיות." כי אותיות מתחילות למטה מכתר. כתר זה ראש דהתלבשות, לא עביות, אין שם עדיין כלים, אותיות. ולכן האורות שמופיעים למעלה מהכלים בראש דהתלבשות הם נקראים חולם, נקודה למעלה מהאותיות סימן לזה, הוא סוד נקודת החולם שממעל לאותיות. "והארת אור חדש דרך היסוד המוריד ה"ת מנקבי עינים דאו"א לפה שלהם, ומשיב להם את האח"פ," שלהם. מעלה את האח"פ לאבא ואמא שהצטרף "ה"ס נקודת השורק שבתוך האותיות, מטעם שמוחין אלו באים גם בז"ת דנקודים הנק' אותיות."

זאת אומרת, מגיע אור לאבא ואמא, ואבא ואמא מקבלים גדלות. על ידי האור הזה האח"פ של אבא ואמא שהיו בזו"ן עולים לאבא ואמא, ואבא ואמא נעשים לעשר ספירות שלמות. ואחר כך האור מהראש דאבא ואמא מופיע למטה בזו"ן. ואז זו"ן נקראים אותיות או כלים אמיתיים, וזו"ן מקבלים גדלות (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

אז יש לנו כאן כמה שלבים כדי להכניס את הפרצוף לגדלות. קודם כל מאיר אור מהטבור לכתר דנקודים, וכתר נכנס לגדלות, ועדיין שום דבר חוץ ממנו. אבל כשכתר נכנס לגדלות, כמו שאנחנו ציירנו את זה פעם, שיש לנו כתר דנקודים גלגלתא ועיניים, והאח"פ שלו נמצאים באבא ואמא. זה כתר דנקודים. אחר כך יש לנו אבא ואמא בגלגלתא ועיניים, האח"פ שלהם נמצאים בזו"ן. ויש לנו זו"ן בגלגלתא ועיניים והאח"פ שלהם נמצאים מחוצה לזה, שכאן זה עניין הפרסא. (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

פעם ראשונה יש לנו גדלות דכתר, אז אח"פ עולים לאבא ואמא ונעשים יחד גדלות. מהגדלות הזאת מגיעה כבר הכנה לגלגלתא עיניים דאבא ואמא, אבל זו רק הכנה, הם מקבלים הארה קטנה. אנחנו לא לומדים את זה אבל נלמד את זה במקום אחר. ואז אבא ואמא מקבלים אור שמפעיל אותם לגדלות, מחבר אח"פ וגלגלתא עיניים דאבא ואמא, מזה זו"ן מקבלים הכנה. ואחר כך הזו"ן כבר מקבלים גדלות ואז מחברים אליהם את גללגתא עיניים ואח"פ (ראו שרטוט מס' 5).

זאת אומרת, יש לנו כאן ג' שלבים מקטנות לגדלות של הפרצוף, שזה לא היה באף מקום, וזה נותן אחר כך השלכה לתיקונים. לכן התיקונים שלנו הם כל כך הדרגתיים ומשובחים, מורכבים.

שרטוט מס' 5

שאלה: רציתי להבין את התהליך.

פשוט הייתה קטנות בפרצוף שנקרא עולם הנקודים, היה לו ראש א', ראש ב' וגוף, כרגיל כמו בע"ב וכמו בס"ג, אבל בקטנות. קטנות זה נקרא שמפעיל רק גלגלתא ועיניים, את האח"פים אין להם כוח להפעיל, כי אח"פ זה כלים דקבלה. גלגלתא עיניים זה כלים להשפיע על מנת להשפיע. אז רק כלים להשפיע על מנת להשפיע שנקראים גלגלתא ועיניים הם נפעלים בפרצוף, גם בכתר, גם באבא ואמא וגם בזו"ן.

אחר כך מגיעה הארה אחת, נותנת גדלות לכתר. כתר מעלה את האח"פ שלו ונעשות עשר ספירות שלמות, מקבל אור. אחר כך מגיעה הארה שנייה, היא מטפלת באבא ואמא, נותנת לאבא ואמא כוח. אבא ואמא מעלים את האח"פ שלהם, הופכים להיות לעשר ספירות שלמות. אחר כך מאבא ואמא מתפשט האור, אבא ואמא זה כבר ראש, הם עושים זיווג דהכאה ושולטים על הגוף, על הזו"ן, והם הופכים את זו"ן מקטנות לגדלות.

אז בשלושה שלבים אנחנו רואים שבהדרגה מגיע לנו מצב מקטנות לגדלות. למה אנחנו לומדים את זה בצורה כזאת? כי חשוב לנו איך אחר כך תהיה השבירה, ומהשבירה באיזה שלבים יהיה התיקון. זו בעצם המטרה, לדעת למה התיקון בצורה כזאת, למה כל כך הרבה שלבים, איזה סוגים, איזה סדר. ולכן מכאן אנחנו מתחילים כבר יותר לפרט את חלקי הפרצוף.

שאלה: בעולם הנקודים בקטנות, הגלגלתא עיניים של כל אחד מהם זה בעצם עשר ספירות? הוא יכול להשתמש רק בגלגלתא עיניים.

את זה אנחנו נלמד, זאת שאלה שאני לא רוצה לענות עליה. אתה יכול להגיד שכל ספירה היא עשר ספירות, שגלגלתא עיניים זה עשר ספירות, שאח"פ זה עשר ספירות, שחיבור ביניהם זה עשר ספירות. תמיד אתה יכול כך להגיד, כל חלק אתה יכול לחלק. אם יש לו תפקיד מיוחד, אתה יכול לחלק אותו לעשר ספירות כלפי תפקיד מסוים, אפילו שהוא בעצמו כלפי משהו אחר רק חלק קטן.

תלמיד: אבל האח"פ של זו"ן הוא לא בשימוש, כלומר הוא יודע שהאח"פ שלו קיים ולא בשימוש?

על זה אנחנו נדבר, בינתיים שזה יהיה לנו סוד.

איך הוא לא יודע? איך יכול להיות ברוחניות שהוא נמצא בדרגה שלו והוא לא יודע מה הם הכלים שלו? אז הוא יכול להפעיל אותם או לא? כי אם הוא לא יודע, הוא לא ניגש לשום פעולה, זה לא כמו שאנחנו, איך יכול להיות?

שאלה: דיברנו על שבירה, השבירה היא חלק שהוא הכרחי לתיקון?

בטח, בלי שבירה אין קשר בין כלים דהשפעה ובין כלים דקבלה, אין קשר בין בורא לנברא, יש מחיצה ביניהם.

תלמיד: זאת אומרת שהשבירה היא גם מלמעלה?

ודאי שהשבירה מלמעלה, הבורא שובר את הכלים. האור העליון, אור אינסוף בא לתוך הכלי. כל התהליך שעכשיו אנחנו לומדים, שכל האורות והכלים עוברים ומשתלשלים עד האדם הראשון, זה כדי לשבור את האדם הראשון, כדי לחייב אותו לחטוא.

תלמיד: אז למה זה נקרא "חטא"?

זה נקרא חטא, אז מה?

תלמיד: כי כביכול מי שעשה את הפעולה הזו, זה כאילו מלמטה נעשתה הפעולה מצד האדם.

כן, כי הוא החליט, הוא רצה לעשות גמר תיקון, אבל לא יכול היה לנחש את זה נכון ולכן קיבל על מנת לקבל. קבלה על מנת לקבל נקראת "חטא".

תלמיד: אין תיקון ללא שבירה?

לא מתייחסים לזה כמו שאתה מתייחס, כי הכול הבורא עושה. מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק להעלות מ"ן, לבקש תיקון כתוצאה מהחטא. כל החטאים זה הבורא, כל התיקונים זה אתה.

שאלה: תוך כדי השיעור למעשה אני עומד, שומע וצופה, ואני יודע שהאדם הוא עולם קטן והכול נמצא בתוכו, ואני מרגיש אנשים שלמעשה לא משנה להם מה הם עושים העיקר זה לעבוד, ולא עושים שום חשבון מה אני מקבל, מה אני מבין. ומאידך, אני מרגיש חברים שאצלם יותר קשה המהלך הזה. מתי כל המגמות ההפוכות האלה מתחברות בתוך האדם?

אם הבורא מתייחס אליך, הוא יעשה לך מה שצריך. אם מתייחס פחות, כאילו פחות, במה זה תלוי? ביחס שלו. במה תלוי היחס שלו? עד כמה שתוכל לגרות אותו. כמו ילד קטן שמנדנד לאמא ולא נותן לה מנוחה עד שהיא מטפלת בו ועד שהוא מקבל מה שצריך. והוא צריך להוכיח לה, לאמא שהוא מבקש דבר נכון וטוב ובסדר הנכון, ולזה היא מחכה. ואחר כך הוא מבין יותר ויותר שהיא כל הזמן נמצאת בהכנה רק שיבקש בהדרגה, בהבנה, בכוונה, שהוא ישתמש נכון במה שהיא נותנת.

אם אנחנו מוכנים, זה נקרא שאנחנו מעלים מ"ן, שבאמת הבקשות שלנו הן הצירוף הנכון של בינה ומלכות. אנחנו רוצים עם הכלים של מלכות להגיע להידמות לבינה, ואז אנחנו מגיעים לכתר, כי לבינה אין עביות ואנחנו מביאים את העביות. אז נשתדל.

תלמיד: מצד אחד אדם מזדהה עם החברים שלמעשה עובדים מעל הדעת תוך חישוב בלי לשים לב לתוצאות ובלי שום דבר. ומצד שני הוא צריך להעלות מ"ן עם אותם חלקים שהוא מרגיש להעלות עבורם מ"ן כדי שהבורא יעזור גם להם לעבור לשלב הזה. מצד אחד אני מקנא בהם, מצד שני אני צריך להעלות מ"ן בשביל כוחות שעדיין אין להם את התחושה הזאת?

ועוד ועוד.

(סוף השיעור)