שיעור בוקר 28.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 176, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות נ"ג-נ"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 176, ב"פתיחה לחכמת הקבלה". אות נ"ג.

אות נ"ג

"ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש, כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו, כנ"ל. ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף, הנה הוכרה העביות שבו שהיא מבחינת עביות דגוף, וע"י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא"ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא. ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו"מ באו"פ, (כנ"ל באות מ') ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה, ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בטבור דעליון, אלא רק בחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו."

מה אנחנו רואים כאן? אנחנו רואים שיש לנו אור עליון שהוא מגיע לרצון, זה אור ישר. הרצון מתחיל להיות מפה דראש. האור העליון רוצה להיכנס לתוך הרצון, אבל לא מסוגל כי יש מסך, זה המקום שנקרא פה, והמסך שעומד כאן דוחה אותו, זה אור חוזר. ואז הוא שוקל כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ואז הוא מקבל את זה, זה אור פנימי, הוא מקבל חלק מהאור הישר. מה שנשאר מבחוץ, העודף, הוא נשאר כאור מקיף ולוחץ מבחוץ, לוחץ על הפרצוף שיקבל אותו פנימה (ראו שרטוט מס' 1).

את הלחץ הזה שיש מאור פנימי ואור מקיף על המקום הזה שנקרא טבור, הפרצוף לא יכול לסבול ואז הוא מזדכך. וכמו שיש בראש אור חוזר, גם כאן [בתוך], יש עליית האורות בחזרה למאציל, הסתלקות האורות מהפרצוף החוצה. ההסתלקות הזאת היא עוברת את כל המצבים, ד', ג', ב', א,' שורש, עד שכל המסך מזדכך. ואז המסך שהיה עומד למטה בטבור, הוא עולה לפה דראש, וכך מגרש את כל האורות מהרצון לקבל שמפה עד הטבור (ראו שרטוט מס' 1).

ואז עם כל הרשימות שיש לו מכל מה שקרה בתוך הפרצוף, הוא חוזר בחזרה לפה דראש, נכלל שם באור העליון שכל הזמן נמצא בפה דראש, ונכנס עימו בזיווג דהכאה הבא. אם כך במקום עביות ד', במקום 4 שהיה לו, מתגלה עכשיו עביות 3. ואז הוא עושה זיווג דהכאה על עביות 3, עושה חשבון. אז יש לו חשבון, אור ישר ואור חוזר, וזה נקרא ראש של הפרצוף הבא, זאת אומרת המנה הבאה שהוא מקבל על מנת להשפיע (ראו שרטוט 1 בצבע ירוק). ואז מקבל כמה שמסוגל בעל מנת להשפיע שזה התוך, כמו שיש תוך בפרצוף הראשון, גם יש תוך בפרצוף הבא, וזה מתפשט עד הטבור שלו. ואז מזדכך בחזרה על ידי ביטוש פנים ומקיף לפה דראש, ועובר לפרצוף הבא. וככה הפרצופים נולדים זה מזה וזה מזה.

שרטוט מס' 1

אפשר לתת דוגמאות מהעולם הזה. נגיד שאתמול הייתי יכול לעשות משהו על מנת להשפיע למישהו, היום אני כבר לא יכול עד כדי כך, ואז אני עושה פחות. אבל בכל זאת אני משתדל כל פעם, פעם אחר פעם, לעשות פעולות בעל מנת להשפיע כמה שאני מסוגל. עד שבסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שאם היה לנו 100% מהמסך האפשרי, האפשרי, לא שהמסך היה ממש 100% על כל הרצון, לא, המסך היה נגיד 20%, אבל בסך הכול מ-20% שהיה למסך עד 0% המסך (ראו שרטוט מס' 2). זו הירידה של העולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. וכשנגמר כל המסך, יש כאן עוד שבירה מיוחדת שנקראת העולם הזה, כאן אנחנו. אני אפילו אצייר את זה כבן אדם, שיהיה ברור לנו שאין מסך ואין רוחניות ואין כלום, יש איזשהו קיום מסוים שנקרא ביולוגי, אחר כך נדבר עליו.

שרטוט מס' 2

נקרא שוב אות נ"ג.

אות נ"ג

"ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש, כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו, כנ"ל. ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף, הנה הוכרה העביות שבו שהיא מבחינת עביות דגוף, וע"י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא"ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא. ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו"מ באו"פ, (כנ"ל באות מ') ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה, ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בטבור דעליון, אלא רק בחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו."

שאלה: לָמה פרצוף ע"ב לגמרי לא משתמש בראש של פרצוף גלגלתא?

אין לו שום דבר ששייך לראש דגלגלתא, שם המחשבות והרצונות הרבה יותר גבוהים מע"ב, הוא לא מגיע לזה. זה כמו שילד קטן לא יכול להבין מה יש בראש של הגדול.

שאלה: איך זה יכול להיות שממצב אין סוף עובר לגלגלתא שבו הוא מקבל 20%, אם היה לו לפני זה 100%?

באין סוף הוא קיבל פשוט לעצמו. אחר כך גילה שהקבלה הזאת היא מרחיקה אותו מהבורא. הוא לא מסכים עם זה ולכן הוא מפסיק לקבל, זה נקרא "צמצום". אחר כך הוא מחליט שהוא יכול לעשות פעולה על מנת להשפיע לבורא כמו שהוא הרגיש שהבורא באין סוף משפיע אליו, ואז הוא עושה חשבון ויוצא פרצוף גלגלתא. בושה, שאנחנו דיברנו, היא שעוצרת אותו ומכוונת אותו עכשיו לעשות פעולות על מנת להשפיע.

שאלה: הטבור דע"ב כלפי תוך גלגלתא איפה הוא נמצא, באיזו ספירה?

אנחנו לא יכולים להגיד, אין לנו לזה הבחנות. עוד נדבר על זה.

שאלה: זה שהפרצופים ע"ב, ס"ג, הם כבר יוצאים במסגרת הגוף של גלגלתא, מה זה אומר?

שגלגלתא היא פרצוף הכתר, ועליה מתלבשים כל הפרצופים וכל העולמות. כי סך הכול הם כולם לוקחים מהגלגלתא רצונות, ומממשים את הרצונות האלה מה שגלגלתא לא יכלה לעשות, כי היא עובדת רק עם הרצון הכי גדול שבה.

שאלה: הוא כותב שהעביות היא מבחינת עביות דגוף, וההכרה הזאת היא מאוד חשובה פה, שככה מבינים איפה המקום שלה.

כן, כי אז הפרצוף מבין מי הוא ומה הוא בקבלת האור על מנת להשפיע, ועל ידי זה הוא מבין יותר באיזו עביות באמת הוא נמצא, ולכן בפעם הבאה הוא מקבל פחות מקודם. כי אצלו הרצונות וכול מה שקורה זה הרבה יותר גדול ממה שהיה. פרצוף ע"ב הוא הרבה יותר מגושם מגלגלתא.

שאלה: אור ישר שהתחתון עושה עליו זיווג בראש, מאיפה הוא מקבל אותו?

הוא מקבל אותו דרך פרצופים עליונים, אבל זה אף פעם לא היה נגלה בכלים, אלא רק בו עכשיו זה מתגלה.

שאלה: לָמה בחינה ג' דעביות שווה לנקודת החזה?

זאת אומרת, איך פה דע"ב עומד בחזה דגלגלתא?

תלמיד: זה אולי קצת ברור.

לא, זה לא יכול להיות כמו שאתה שואל. כי בחינה ג' לא שווה לבחינה ג'.

תלמיד: כתוב "ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה,".

בטח, אבל אתה לא יכול להשוות בין פרצופים עליון ותחתון ולהגיד שזה זה. אלא אתה יכול להגיד שפה דע"ב מתלבש על חזה דגלגלתא, "מתלבש", בצורה חיצונה, אנחנו עוד נראה מה זה.

מה אני אגיד לכם, לאט לאט אתם תתחילו לראות מה קורה כאן בפנים, בתוך הפרצופים, אבל לא שאנחנו יכולים להדביק פרצוף לפרצוף ולהגיד שזה שווה לזה. כל פרצוף זה עולם ומלואו, בפני עצמו, יש לו רצון לקבל משלו. ואם גלגלתא עובדת, זה לגמרי לגמרי לא כמו שבע"ב, גם לפי הרצונות, גם לפי האורות, גם לפי המסכים. עוד נדבר על זה.

שאלה: ראש של פרצוף ע"ב יושב בין פה דגלגלתא לחזה דגלגלתא. לָמה זה דווקא בדיוק כך?

לָמה זה? ככה זה. כי זה לפי דרגת העביות שיש בע"ב לעומת גלגלתא.

שאלה: לגבי מה שהחבר שאל, לָמה בחינה ג' בגלגלתא נקראת חזה?

כי כך נקראת בחינה ג' דגלגלתא, שזה החזה שלה. ויש שם בחינה ב' וא' ושורש, וכל אלו הם נגמרים בטבור דגלגלתא, מפה עד הטבור, הבחינות הפנימיות דגלגלתא. אז בחינה פחותה יותר מפה דגלגלתא היא נמצאת בחזה.

קריין: אות נ"ד.

"ולפיכך נמצא, שהמסך דפרצוף החדש יורד למקום החזה דפרצוף הא', ומוציא שם, ע"י זווג דהכאה עם אור העליון, ע"ס דראש ממנו ולמעלה, עד הפה דעליון, שהוא המלכות דראש דפרצוף הא'. אבל את הע"ס דראש של פרצוף העליון אין התחתון יכול להלביש אף משהו, להיותו רק מבחינת מסך דגוף של העליון כנ"ל. ואח"כ מוציא ע"ס ממעלה למטה הנק' ע"ס דגוף בתוך וסוף של התחתון, ומקומן מחזה דפרצוף העליון ולמטה עד הטבור שלו בלבד, כי מטבור ולמטה הוא מקום הע"ס דסיום של העליון, שהיא בחי"ד, ואין להתחתון אחיזה בבחינה אחרונה של העליון, כי נאבדה ממנו בעת הזדככותו (כנ"ל באות מ'). וע"כ פרצוף התחתון ההוא הנק' פרצוף החכמה דא"ק או פרצוף ע"ב דא"ק, מוכרח להסתיים למעלה מטבור של פרצוף הא' דא"ק. ונתבאר היטב, שכל רת"ס דפרצוף ע"ב דא"ק, שהוא התחתון דפרצוף הא' דא"ק, המה עומדים ממקום שמתחת הפה דפרצוף הא' עד מקום הטבור שלו, באופן, שהחזה דפרצוף הא' הוא מקום פה דראש של פרצוף ע"ב, דהיינו מלכות המזדווגת, והטבור דפרצוף הא' הוא מקום סיום רגלין דפרצוף ע"ב, דהיינו מלכות המסיימת."

האור העליון נכנס לתוך הרצון, מגיע לפה דראש. עושה זיווג דהכאה בפה דראש, ואז המסך שעומד בפה דראש זורק אותו בחזרה, לא רוצה לקבל כלום. מזה שמתחיל להתקשר עם האור העליון בראש הפרצוף, הוא מתחיל להבין שרצון העליון הוא לתת לו, למלא אותו, לתת לו כל טוב, להתקשר אליו. ולכן הוא עושה חשבון ומקבל אותו מפה עד הטבור כמה שמסוגל, הוא רואה עד כמה הוא מסוגל ומקבל אותו בע"מ להשפיע. זה נקרא אור פנימי. מה שנשאר מבחוץ, נשאר אור מקיף (ראו שרטוט מס' 3).

בטבור נעשה ביטוש אור מקיף ואור פנימי, ואז הוא מזדכך, מזדכך בחזרה לפה דראש. עם כל הרשימות שיש לו בראש הוא נמצא בפה דראש, ועם כל הרשימות שיש לו בגוף הוא גם נמצא בפה דראש ועושה חשבון, מה הוא יכול לעשות. ואז הוא מחליט שהוא מקבל על מנת להשפיע. וזה מה שקורה לו, הוא מוריד את המסך שלו בדרגה פחות, אם בפה דראש זה היה מסך 4, כאן זה מסך 3, המקום הזה נקרא חזה. וכאן זה פה חדש, פה של הע"ב, בפרצוף ע"ב (ראו שרטוט מס' 3). הוא עושה זיווג דהכאה על ע"ב ומתפשט רק עד הטבור, לא יכול להתפשט יותר למטה. כי אפילו בגלגלתא אין כוח להתפשט למטה ולקבל כאן על מנת להשפיע, ולכן למטה נשאר מקום ריק מהאור. אז ע"ב, הפרצוף השני, מתפשט רק עד הטבור דגלגלתא.

אחרי זה גם מגיע ביטוש פנים ומקיף ממה שלא קיבל ומחייב אותו להזדכך. והוא מזדכך בחזרה לפה דראש, יורד עד החזה של פרצוף ע"ב ובונה כאן ראש חדש שזה נקרא ס"ג. מקבל על מנת להשפיע כמה שמסוגל, מתגלה כאן עכשיו פה דראש דס"ג, עומד בדיוק בחזה, בחזה של הע"ב. וככה כל הפרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג. יש עוד פרצופים מ"ה וב"ן, זה לא חשוב, אנחנו עוד נלמד אותם.

שרטוט מס' 3

קריין: אות נ"ה.

אות נ"ה

"וכמו שנתבאר בסדר יציאת פרצוף ע"ב מפרצוף הא' דא"ק, כן הוא בכל הפרצופין עד סוף עולם העשיה, שכל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון שלו, אחר שנזדכך ונכלל במסך דמלכות דראש דעליון בזווג דהכאה אשר שם, ואח"ז יורד משם למקום אחיזתו בגוף דעליון, ומוציא גם במקומו ע"י זווג דהכאה עם אור העליון את הע"ס דראש ממטה למעלה, וגם מתפשט ממעלה למטה לע"ס דגוף בתוך וסוף ע"ד שנתבאר בפרצוף ע"ב דא"ק, בטעמו ונימוקו. אלא בענין סיום הפרצוף יש חילוקים כמ"ש במקומו."

זה מה שהוא רוצה לספר, לא יותר מזה. האמת, שאנחנו צריכים להשיג את זה בינינו, בכל העבודה הרוחנית שלנו. כי כמה שנלמד מהספר, זה [לא יעזור], אנחנו צריכים להרגיש איך הפעולות האלו מתרחשות בפנים.

שאלה: האם יש הבדל באופן שבו התוך והראש חווים או מרגישים את האור? נראה שב"תוך" זה מתגשם באיזושהי צורה שבה אפשר לעשות פעולות של השפעה.

האמת, שכל הפעולות נעשות בראש הפרצוף, במה שהגוף מבצע. אבל התקשרות בין הפרצופים היא דווקא דרך הראש. "הכול במחשבה יתבררו" כמו שכתוב.

תלמיד: איך מתגלה הרגשת העולם העליון, האם היא מתגלה בתוך? או שזו שאלה לא נכונה?

זו שאלה נכונה, אבל לענות על זה אני עדיין לא יכול. כי אין באף אחד ששומע אותנו עכשיו גילוי, מה זה ראש, מה זה תוך, מה זה סוף, ולכן זה רק יביא בלבול. לכן אני מאוד נזהר לדבר דברים מיותרים. טכנית אני יכול להסביר כאן אלף דברים, אתם יכולים לראות את זה בספרים, בשיעורים שלנו את כול מה שכתבתי, אבל הבעיה היא שאני לא רוצה לבלבל אתכם. וגם אני לא רוצה שאתם תיכנסו יותר מידי לטכניקה, כי זה לא יעזור לכם. אם לא תבצעו את הפעולות האלו בקבוצה, כל מה שעכשיו נלמד זה יישאר על המסך. זה צריך להיות כמו שכתוב, "כתוב על לוח ליבך", על הרצונות, אנחנו צריכים לממש את זה, לבצע, וכמות הידע לא עוזרת להתקרב להשפעה, זה לא משכנע אף אחד.

שאלה: האם הנקודות או האותיות מייצגות את המצב של התוך כשהוא מצומצם, או שזו מערכת אחרת לגמרי?

זה טנת"א, טעמים, נקודות, תגין ואותיות, היא מספרת לנו על כל הנתונים שיש לנו אחרי שהפרצוף מזדכך. לפני שהוא מזדכך אנחנו לא רואים שום דבר מטנת"א, כי עדיין יש אור. וטעמים, נקודות, תגין ואותיות זו התרשמות ממה שהיה אחרי שהאור הסתלק.

שאלה: את ההזדככות הזאת הבנתי היטב כשאתה דיברת על הבשר, שאחר כך מזדכך מד' לג'. פה כתוב שנוצרות עשר ספירות בראש, הספירות שיוצאות בראש הן גורמות לי להחליט שעכשיו אני צריך לרדת ולאכול רק סלט?

ודאי שכן. הרשימות מגיעות לראש הפרצוף החדש ונכללות שם במסך, ואז נותנות למסך נתונים שלפי זה המסך מחליט כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע עכשיו, ולפי הרשימות הנותרות מהפרצוף הקודם הוא מחליט. הכול נעשה לפי הרשימות. אם הרשימות היו נעלמות מהפרצוף, הפרצוף לא היה יודע מה לעשות. זה כמו שתיקח בן אדם ותיתן לו מכת חשמל שהיא נגיד תשרוף לו את כל הרשימות מהחיים הקודמים, אז הוא לא יידע מה לעשות, הוא לא יידע איך להחזיק יד, רגל, איך ללכת, שום דבר. הכול מתקיים רק על ידי הרשימות.

תלמיד: אבל כתוב שכשהמסך מגיע שוב לפה דראש של הפרצוף הקודם שם נוצרות עשר ספירות בראש, איך זה קשור לסלט ולבשר? ברגע הזה זה הרגע שבו אני מחליט שעם עשר הספירות עכשיו אני יורד ומשתדל לעשות את זה בעביות פחותה, זה מה שגורם להכול?

מה שיש לך מהפרצוף הקודם, רק לפי הנתונים האלו אתה עכשיו מקבל החלטות. אתה לא מוצא את הדברים האלה באוויר. האור העליון הוא פועל אבל הוא לא עושה כלום, הוא רק מפעיל אותך, אבל מה הוא מפעיל? מה שיש לך מהפרצוף הקודם.

שאלה: אותו האור העליון שמגיע לפרצוף ע"ב, זה האור המקיף של הפרצוף הקודם של גלגלתא?

לא, אנחנו נדבר עליו. לא חשוב לנו אור מקיף מהפרצוף הקודם או לא, ודאי שהוא עובר דרך כל הפרצופים, אבל הוא נשאר בכל זאת האור העליון המופשט. השאלה היא טובה, אתה צריך עוד לחשוב עליה.

שאלה: האם זאת תהיה דוגמה מתאימה להגיד שסדר יציאת הפרצופים אומר שבראש גלגלתא עושים חשבון על מה שעתיד לקרות, ובראש דע"ב יש חשבון על מה שקורה בפועל?

כל ראש הוא פועל לפי הנתונים שיש בו מעצמו ומהאור העליון מה שהוא מרגיש, והוא מחליט מה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, כמה, במה הוא יכול להזדהות עם האור העליון. הבקשה כאן היא מאוד פשוטה, כמה אני יכול להזדהות עם הבורא, במה אני יכול להשפיע לו כמו שהוא רוצה להשפיע לי, זה מה שנמצא בראש, ואת הבעיה הזאת הוא רוצה לפתור.

שאלה: אנחנו עכשיו אחרי השיעור נבנה תפילה, זה לא תמיד פשוט. את מה שעכשיו למדנו בפתיחה, איך אפשר בצורה מעשית להשתמש בזה בעשירייה כדי לבנות תפילה?

אני לא הייתי עושה את זה, זה יבלבל אתכם. זה ימשוך אתכם מלעשות פעולות בלב, ברצון, לעשות אותן הפעולות על השרטוט. אתם לא בונים איזו מכונה, אתם צריכים לחבר את הרצונות והלבבות שלכם יחד כדי להשפיע לבורא. ולכן לא כדאי לבצע את זה עכשיו, אין לכם עדיין הרגשה איך נקרא כל אלמנט ואלמנט בתוך השרטוטים. זה הרבה יותר מורכב, כמו שהחיים שלנו, אז זה פי מיליארד יותר מורכב. אני לא הייתי אומר לעשות את זה, לא. בדרך כלל אנשים שעושים את זה הם נשארים אחר כך בהנדסה הזאת, נעשים מהנדסים ולא יותר מזה.

אנחנו צריכים לקבל את זה בפנים, בתוך הרצונות שלנו, ורק בצורה פרקטית פנימית לממש את זה. אל תחשבו על פרצופים יותר מדי, תחשבו איך אתם מממשים אותם בתוך הקבוצה, אחרת זה יהיה "חכמתו מרובה ממעשיו".

(סוף השיעור)