תקציר שיעור צהריים – 17.4.24
על בסיס מאמר "ענין אמונה בתוך הדעת"
אמונה בתוך הדעת לא נותנת לנו לצאת מהגלות של הרצון לקבל אלא אנחנו ממש ממשיכים בגלות וברגע שאנחנו יכולים להתעלות באמונה למעלה מהדעת על אמונה למטה ובתוך הדעת אז מיד יוצאים מהגלות.
שחרור נקרא שאנחנו כבר לא משועבדים לדעת, אלא נמצאים בעולם העליון, בחופשי.
ככל שהיו משתדלים לעשות פעולות למעלה מהדעת הכול היה נבלע בתוך הרצון וככל שרצו לעשות פעולות שהן באמונה מעל הדעת לא יכלו לעשות זאת, זה נקרא "גלות".
"וימררו את חייהם בעבודה קשה" כי רצו לצאת ממצרים רצו לצאת מהגלות.
גלות היא מצב שאנחנו לא יכולים להיות חופשיים, לעשות פעולות שהן למעלה מהרצון.
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה" עד שנגאלו, כלומר עד שראינו שאנחנו לא מסוגלים לצאת בעצמנו מהעבודה שלנו בתוך דעת, וגם למעלה מהדעת, בכוח האמונה, לא יכולים לפעול וכך זה נמשך זמן רב עד שבעזרת ה' נגאלו.
מפני שהגוף לא מרגיש שהוא מרוויח ממעשה לפי הרצון שלו, אז הוא לא יכול לתת חומר דלק ולכן האדם נשאר בגלות.
אנחנו חייבים לקבל שכר עבור היגיעה שלנו, אפילו אם זו תהיה פרוטה אחת, ואם אין, אני לא יכול לעבוד. אבל אם אקבל אפילו פרוטה אחת, אז כבר אוכל לתאר לעצמי שכר ותהיה לי אפשרות לעשות משהו.
מי שיעבוד באהבת ה' ככל האפשר, יהיה לו חומר דלק מצד אהבת ה' יתברך. כי אם אני מגיע לאהבת ה', אז אני כבר לא זקוק לשכר אחר, האהבה לבורא עצמה גורמת לי הרגשה של קבלת שכר. האהבה גורמת לי הרגשה כזו שאני לא צריך שום שכר אחר. כמו בעולם שלנו, אם אני אוהב מישהו, אני מוכן לעשות בשבילו הכול, והאהבה שלי נותנת לי את הרגשת השכר, לכן כדאי לי לעשות למענו כל מה שאפשר.
אהבה לבורא היא מתנה מהבורא ועלינו להמשיך, עדיין לא השקענו מספיק כדי להראות לבורא כמה אנחנו רוצים בקשר עימו.
כדי שנוכל לעשות פעולות שאינן מסבות הנאה לאגו שלנו, עלינו לחנך את עצמנו ככל שנוכל, לעשות כל מה שאנחנו עושים אבל לא בתוך האגו, אלא באמונה למעלה מהדעת ואז בהדרגה נצליח. אם נבקר את עצמנו כך אז נוכל לאט לאט לצאת מהאגו.
אם האדם שונא, לא סובל את החיבור, זה בא מטבעו, הוא אוהב רק את עצמו אבל אם הוא משתוקק ומכוון את עצמו לחיבור נגד הטבע שלו אז זו העבודה הרוחנית שלו.
כשאני מבקש לעשות פעולה ללא שכר זה יכול להיות בשבילי שכר, אבל זה כבר לא בתוך האגו, לכן מותר לשאול ולבקש.
בני ישראל היו עובדים בכל עבודות הפרך במצרים, וכל שעשו נבלע בארץ. זאת אומרת, הם לא ראו התקדמות כתוצאה מהעבודה שלהם ולכן זו הייתה עבודה קשה מאוד כי הם לא ראו תועלת ותוצאות ממנה, כך עבדו עד שהתחילו לצעוק שהם לא מסוגלים לעבוד כך יותר. האמת שהעבודה שלהם הייתה איך לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל, איך להעלות את עצמם לעל מנת להשפיע, ללשמה, אבל הם לא היו מסוגלים וככל שהשתדלו להיות מעל הרצון לקבל הכול היה על מנת לקבל, עד שהתחילו לצעוק שהם לא מסוגלים יותר והצעקה הזאת פעלה עליהם והוציאה אותם מהגלות. כך גם עלינו לעשות, להשתדל להיות למעלה מהדעת, לגלות שאנחנו לא יכולים עד שנצעק ונדרוש מהבורא שיוציא אותנו מהגלות לחירות. בסופו של דבר הבורא ישמע את צעקותינו ויצילנו מגלות מצרים.
אם הבורא נותן לנו מצבים שאנחנו יכולים לראות בהם אם אנחנו הולכים בתוך הדעת או למעלה מהדעת זה סימן יפה בשבילנו. אם אנחנו יכולים לפעמים להתעלות במקצת לאמונה למעלה מהדעת ולא להישאר בתוך הדעת זה שכר גדול בשבילנו, ממש מתנה גדולה.
אדם צריך להשתדל למצוא כוחות שיעזרו לו להיות למעלה מהדעת, מהאגו שלו, וכך על ידי המאמצים כאלו הוא יוצא. כמו שכתוב, "לא לנצח יריב", כי הבורא לא רוצה שהאדם יישאר כל הזמן רק במצרים אלא אחרי כמה מאמצים שהאדם עושה, תפילות שהוא מבקש, הוא יוצא ממצרים, בורח מהגלות.
אמונה בתוך הדעת היא אמונה שאנחנו משתמשים בה יום יום.
אמונה בתוך הדעת עוזרת לנו להתעלות ממנה לאמונה למעלה מהדעת.
מה צריכה להיות הפנייה לבורא? רק שהבורא יעזור, ולא להצביע לבורא מה עליו לעשות.
מה אפשר לתת לאגו האינסופי? לבקש מהבורא, להתפלל אליו שיחליף לכם את האגו, שיתמוך, יעזור, ירומם.
איך אדם עולה למצב של למעלה מהדעת? הוא מתקשר לחברים וקורא במאמרי רב"ש, ואז הוא מרגיש עד כמה הוא שקוע ברצון לקבל שלא נותן לו לעלות לרצון להשפיע, אז הוא מתחיל לצעוק שהבורא יציל אותו, שיעזור לו לעלות למעלה מאותה גלות שהוא מרגיש.
יש לי אהבה גדולה למוזיקה, האם עליי לצמצם את הרצון הזה? עליך לתת זמן לכל דבר שאתה אוהב לעשות, אבל שזה לא יהיה יותר ממה שאתה משקיע בכוח החיבור וההשפעה בקבוצה.
אילו פעולות של העשירייה והחברים נותנות זה לזה חומר דלק? שהם מתחברים יחד ורוצים לעזור זה לזה להתעלות יותר לפעולות השפעה. הם מתחבקים יותר וכך זוכים לרצון אחד שנקרא לב אחד, וכך הם מגיעים לתפילה אחת, והבורא עושה מה שהם רוצים.
אנחנו יכולים לבכות ולצעוק – לא חשוב איזו צורת בכי או צעקות, אבל עלינו לפנות לבורא שיעזור לנו לצאת מהרצון האגואיסטי כך שנתעלה לרצון אלטרואיסטי, ונזכה לצאת ממצרים.
אנחנו מגיעים לבורא רק כאשר אנחנו רוצים זאת בכל הרצונות שלנו.
הבורא מעורר אותנו. כמו שעל כל אחד ואחד מאיתנו הוא פעל בעבר ופתאום אנחנו נמשכים למטרת הבריאה, לתיקונים, לדעת בשביל מה חיים, איך לחיות כדי להשיג את מטרת החיים, כך ללכת ולהיות רגישים יותר ויותר למה שהבורא רוצה לעורר בנו.