שיעור צהריים 17.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1679,

מאמר 170 "ענין אמונה בתוך הדעת"

אנחנו מבדילים בין שלושה סוגי אמונה, אמונה למטה מהדעת, אמונה בתוך הדעת ואמונה למעלה מהדעת. המאמר הקצר הזה מדבר על אמונה בתוך הדעת. נשמע ואולי נבין משהו.

ענין אמונה בתוך הדעת

"אמונה בתוך הדעת, נקראת רצועה בישה לאלקיא ביה חוביה. והטעם הוא, משום שעל ידה משועבדים בתוך הגלות, שלולי זאת היו יוצאים תיכף לחירות". אמונה בתוך הדעת לא נותנת לנו לצאת מהגלות של הרצון לקבל, אלא אנחנו ממש ממשיכים וממשיכים בגלות. ברגע שאנחנו יכולים להתעלות לאמונה למעלה מהדעת מעל אמונה בתוך הדעת, אז מיד יוצאים מהגלות.

"אמונה בתוך הדעת, נקראת רצועה בישה לאלקיא ביה חוביה. והטעם הוא, משום שעל ידה משועבדים בתוך הגלות, שלולי זאת היו יוצאים תיכף לחירות". חירות פירושה שאנחנו כבר לא משועבדים לדעת, אלא נמצאים בעולם העליון, חופשיים.

"כמו בישראל שהיו במצרים רד"ו שנה [מאתיים ועשר שנה], או כמו שכתוב "ועינו אותם ארבע מאות שנה", שהענין הוא מה שהיו בונים היה תיכף נבלע בארץ". ככל שהיו משתדלים לעשות פעולות למעלה מהדעת, לא יכלו לעשות שום דבר, אלא הכול היה נבלע בתוך הארץ, בתוך הרצון. ככל שרצו לעשות פעולות שהן באמונה מעל הדעת, לא יכלו לעשות זאת, וזו נקראת גלות. "וימררו את חייהם בעבודה קשה"", הם רצו לצאת ממצרים או מהגלות ולא יכלו להתעלות ממנה, כשהיו בתוך הגלות. גלות היא שאנחנו נמצאים במצב שלא יכולים להיות חופשיים, לעשות פעולות שהן לא בתוך הרצון, למעלה מהרצון. זו הבעיה. "עד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"", עד שראו שלא מסוגלים בעצמם לצאת מהעבודה שלהם בתוך הדעת. אם היו בתוך הדעת, אז היו יכולים לעשות פעולות, אבל למעלה מהדעת, זאת אומרת בכוח האמונה, לא יכלו לעשות. וככה זה נמשך הרבה זמן עד שבעזרת ה' נגאלו. "עד שנגאלו."

"אבל יש להקשות, למה כל הזמן לא היה להם אנחה ויגון מן העבודה. אלא הטעם, משום שאם האדם לוקח את האמונה למעלה מהדעת, אזי כבר אין הגוף שלו רוצה לתת חומר דלק לעבודה, משום שבמקום שאין הרצון לקבל, אין שם גוף." מפני שהגוף לא מרגיש שהוא מרוויח מזה, שהוא יכול לעשות משהו לפי הרצון שלו, אז הוא לא יכול לתת חומר דלק, לכן האדם נשאר בגלות מה שנקרא.

"וזה כלל, שאין גוף יכול לעבוד בלי שום קבלה לעצמו. עשרה אחוז, חמשה אחוז, אבל בלי שום קבלה - זה דבר בלתי אפשרי". אנחנו חייבים לקבל שכר כלשהו עבור היגיעה שלנו, אפילו שהוא יהיה פרוטה אחת, משהו. ואם אני לא מרגיש שאני אקבל על זה משהו, אפילו הקטן ביותר, אז אני לא יכול לעבוד. אבל אם אני אקבל אפילו פרוטה אחת, המטבע הכי קטן שיכול להיות, אז אני כבר יכול לתאר לעצמי שזה באמת שכר ויש לי אפשרות לעשות משהו. "אלא לזה יש תשובה, שמי שיתרבה באהבת ה' יתברך", מי שיעבוד באהבת ה' יותר ככל האפשר, "אז יש לו חומר דלק מצד אהבת ה' יתברך". אם אני מגיע למצב שאני מגיע לאהבת ה', אז כבר אני לא זקוק לשכר אחר, האהבה בעצמה לבורא, כשאני מגיע אליה, היא גומרת לי את הכול, סוגרת, גורמת לי את הרגשת השכר.

אהבה מביאה לי הרגשה כזאת שאני לא צריך שום שכר אחר. כמו שאנחנו מכירים מהעולם שלנו, אם אני אוהב מישהו, אז אני מוכן לעשות בשבילו הכול, והאהבה שלי היא בעצם מביאה לי את הרגשת השכר, זאת אומרת שכדאי לי לעשות בשבילו כל מה שאפשר. "אז יש לו חומר דלק מצד אהבת ה' יתברך. ולזכות לאהבת ה' יתברך הוא דווקא על ידי שנאת הגוף". שנאת הרצון לקבל.

עכשיו נשמע את כל המאמר כולו.

ענין אמונה בתוך הדעת

"אמונה בתוך הדעת, נקראת רצועה בישה לאלקיא ביה חוביה. והטעם הוא, משום שעל ידה משועבדים בתוך הגלות, שלולי זאת היו יוצאים תיכף לחירות.

כמו בישראל שהיו במצרים רד"ו שנה [מאתיים ועשר שנה], או כמו שכתוב "ועינו אותם ארבע מאות שנה", שהענין הוא מה שהיו בונים היה תיכף נבלע בארץ "וימררו את חייהם בעבודה קשה" עד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", עד שנגאלו.

אבל יש להקשות, למה כל הזמן לא היה להם אנחה ויגון מן העבודה. אלא הטעם, משום שאם האדם לוקח את האמונה למעלה מהדעת, אזי כבר אין הגוף שלו רוצה לתת חומר דלק לעבודה, משום שבמקום שאין הרצון לקבל, אין שם גוף.

וזה כלל, שאין גוף יכול לעבוד בלי שום קבלה לעצמו. עשרה אחוז, חמשה אחוז, אבל בלי שום קבלה - זה דבר בלתי אפשרי. אלא לזה יש תשובה, שמי שיתרבה באהבת ה' יתברך, אז יש לו חומר דלק מצד אהבת ה' יתברך. ולזכות לאהבת ה' יתברך הוא דווקא על ידי שנאת הגוף."

שאלה: את גדלות הבורא אנחנו יכולים להבין, אבל איך לעורר בנו אהבה לבורא, או שזו מתנה שהוא נותן לנו?

זו מתנה מהבורא ואנחנו פשוט צריכים להמשיך. אנחנו עדיין לא השקענו בזה מספיק כדי להראות לבורא עד כמה אנחנו רוצים בקשר עימו.

שאלה: תחילה חשבתי שגלות ושעבוד מצרים של בני ישראל הוא אירוע פיזי, משהו שקורה בגשמיות. אבל עכשיו הבנתי שהעבדות היא התענוג שמקבל הרצון לקבל. האם בני ישראל נהנו במובן הגשמי במצרים?

כן, במובן הגשמי הם נהנו, ועל זה כתוב הרבה. אבל במובן הרוחני הם לא היו יכולים ליהנות אלא ההיפך, הם היו ממש בהרגשת הגלות, עד שצעקו לבורא והוא הוציא אותם בסופו של דבר.

שאלה: האם יוצא שבמצרים אנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת מעל הרצון לקבל שמתגלה, ואנחנו צריכים לדעת שרק הבורא יכול להציל אותנו ולבקש ממנו?

כן, נכון בהחלט.

תלמידה: איך בזמן ובצורה נכונה להגיע להכרת הרע שיש ברצון לקבל ולשנאה אליו, כדי לבקש מהבורא על התיקון, לזכות לאהבתו?

על כך אנחנו צריכים לסכם בינינו בעשירייה, כל אחד בתוך קבוצתו, כדי שכל אחד יחשוב כל הזמן שאנחנו נמצאים בגלות מהרצון להשפיע, ועלינו לצאת מהרצון לקבל הזה שנקרא מצרים אל הרצון להשפיע, לתת. אז נראה ונקבל את כל מה שצריכים לקבל חוץ מהגלות.

שאלה: השנאה היא מתחת לדעת והאהבה היא מעל הדעת. מה הן הפעולות הראשונות שיכולות לעזור לשחרר את האמונה מהדעת ולהעלות אותה מעל הדעת?

עלינו לעשות פעולות שהן לא מסבות הנאה לאגו שלנו. לחנך את עצמנו לצורה הזאת שנוכל לעשות את כל מה שאנחנו עושים אבל לא בתוך האגו, אלא באמונה למעלה מהדעת, ואז נתחיל להצליח בהדרגה. אם נבקר את עצמנו בצורה כזאת, על פי זה, אז נוכל לאט לאט לצאת מתוך האגו.

תלמידה: האם שנאה כלפי החיבור זו הרגשת היצר הרע שבי?

כן ולא. אם האדם שונא, לא סובל את החיבור, אז זה בא מטבעו, כי הוא אוהב רק את עצמו. אבל אם הוא משתוקק, מכוון את עצמו לחיבור כנגד הטבע שלו, אז זו כבר העבודה הרוחנית שלו.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי להראות לבורא שאנחנו רוצים לבנות את הקשר איתו כדי לזכות לאהבת השם האמיתית?

כדי להגיע לזה, קודם כל צריך להתאחד עם החברים בעשירייה, ולאחר מכן כבר לפנות לבורא ולבקש ממנו שהוא יעלה אותנו מהמצב הזה אליו.

תלמידה: האם צריך לעשות את זה כפעולה פנימית או חיצונית במפגשים שלנו, באירועים שלנו?

האמת היא שבצורה פנימית זה החשוב ביותר, אבל גם חיצונית זה חשוב.

שאלה: אין בנו אהבת ה' כי לא השקענו בזה מספיק כדי להראות לבורא עד כמה אנחנו רוצים בקשר עימו. במה בדיוק לא השקענו מספיק?

לא השקענו מספיק כדי להתעלות למעלה מהאגו, ואנחנו רוצים להשתוקק לעלות כך שכל החיים שלנו יהיו למעלה מהאגו שלנו, לא בתוך האגו.

שאלה: האם להצליח לעשות פעולה בלי שום שכר זה כבר יכול להיות שכר?

לא, אם אני מבקש לעשות פעולה ללא שכר, זה יכול להיות שכר בשבילי, אבל זה כבר לא בתוך האגו ולכן מותר לבקש.

שאלה: כתוב שמה שבני ישראל היו בונים תיכף נבלע בארץ, אבל כתוב שבני ישראל בנו את הפירמידות והפירמידות עדיין עומדות, אז למה הכוונה שנבלע בארץ?

אני לא חושב שמדובר על הפירמידות, אלא בני ישראל עבדו בכל עבודות הפרך במצרים, והעיקר ממה שהם עשו, הכול נבלע בארץ, זאת אומרת הם לא ראו מהעבודה שלהם שום התקדמות. ולכן זאת הייתה עבודה מאוד קשה כי הם לא ראו שום תועלת, תוצאות מזה. וכך היו עובדים עד שהתחילו לצעוק שהם לא מסוגלים יותר לעבוד כך.

האמת שהעבודה שלהם הייתה איך לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל, איך להעלות את עצמם לעל מנת להשפיע, ללשמה, אבל לא היו מסוגלים. וככל שהשתדלו לצאת, הכול היה על מנת לקבל, עד שהתחילו לצעוק שלא מסוגלים יותר, ואז הצעקה הזאת פעלה עליהם והוציאה אותם מהגלות. וכך גם אנחנו צריכים לעשות, אנחנו משתדלים להיות למעלה מהדעת ולא יכולים, עד שצועקים ודורשים מהבורא שיוציא אותנו מהגלות לחרות. בסופו של דבר הבורא שומע את צעקתנו ומצילנו מגלות מצרים.

שאלה: כאשר בתוך ליבנו יש גדלות הבורא, מה עבורנו השכר כשאנחנו עושים מאמצים לעלות באמונה למעלה מהדעת?

זה שהבורא נותן לנו כל מיני מצבים שאנחנו יכולים לראות בהם אם אנחנו הולכים בתוך הדעת או למעלה מהדעת, זה בשבילנו כבר סימן יפה. וזה שאנחנו יכולים אולי לפעמים, אולי במקצת להתעלות לאמונה למעלה מהדעת ולא להישאר בתוך הדעת, זה בשבילנו באמת שכר גדול, מתנה גדולה.

שאלה: האדם תמיד נמצא בדילמה. חלק ממנו לא רוצה שום חיבור וחלק אחר מאוד רוצה קשר ואהבה. מה זאת הדילמה, הפיצול הזה?

האדם נמצא במצב כזה עד שהוא גומר את העבודה שלו במצרים ובורח משם. אבל יש לזה סוף, הוא צריך להשתדל למצוא כוחות שיעזרו לו להיות למעלה מ-בתוך הדעת, בתוך האגו שלו, ועל ידי מאמצים כאלו הוא יוצא. על זה כתוב "לא לנצח יריב"¹, כי הבורא לא רוצה שאדם יישאר כל הזמן במצרים, אלא כעבור זמן מה, על ידי מאמצים שהאדם עושה, תפילות, בקשות, הוא יוצא ממצרים, בורח מהגלות.

שאלה: איך להעביר את כל התענוגים, את כל ההנאה דרך החברות לבורא?

אתן צריכות לדבר על זה, לבקש שכל עבודתכן תהיה רוחנית, כלומר למען הבורא, לרצות בזה מאוד, לבקש על זה בצורה כזאת שהוא יעזור לכן לעשות זאת, לעלות מעל האגו כדי לעזור לחשוב ולבקש רק עבורו.

שאלה: היום שמעתי שמהייסורים אנחנו מגיעים לתפילה, ועל ידי התפילה אנחנו צריכים לשנות את עצמנו כדי לקיים "ואהבת לרעך כמוך", ואז נוצרת מערכת שהאהבה הכללית מחזיקה את כל חלקיה. האם זה בכוחות שלנו ליצור דבר כזה?

כן.

שאלה: כתוב במאמר שאפילו באחוז קטן אנחנו עדיין מקבלים בכלי דקבלה. האם בעבודה שלנו אנחנו צריכים להתרכז בזה, איכשהו לעשות חשבון על האחוזים האלה?

אל תדאגו, הבורא יעשה את כל זה ואתם תצטרכו רק לעלות בעבודתכם לרמת ההשפעה.

תלמידה: כלומר להתרכז בכל המאמצים רק לחיבור?

נכון.

שאלה: יש לי שאלה מאוד כואבת. הרבה פעמים בעשיריות נשים יש מצב שלחברה יש השתוקקות גדולה והרבה אנרגיה, היא מרגיש שהעשירייה חלשה והיא לא יכולה לתת לה את ההתקדמות שהיא הייתה רוצה, את התמיכה שהייתה רוצה, ואז היא משתוקקת לעשות שינוי בעשירייה. מה לעשות במקרה כזה, במה לשים את תשומת הלב בעשירייה?

צריכים פשוט להתאסף כולם יחד, להתאחד כולם יחד, לאחוז זה בזה ולצעוק לבורא. דווקא בסדר שאמרתי.

תלמידה: הרבה פעמים קשה להתאסף יחד, איכשהו זה לא מצליח, צריך איכשהו להגיע למצב הזה?

אני לא יכול להמליץ כאן שום דבר, צריך לעשות בדיוק כמו שאמרתי.

שאלה: עכשיו קראנו במאמר שבני ישראל קיבלו את ההבנה שהם לא עובדים את ה', ושלא צריך ליהנות במצרים אלא לעבוד את ה'. למה להם הגיעה ההבנה הזאת ולנו היא לא מגיעה?

כיוון שאנחנו עדיין לא נמצאים במצרים, בגלות, אנחנו עדיין לא מרגישים את זה.

שאלה: האם 210 זה שנים ו-400 זה מדרגות?

שיהיה כך.

שאלה: כאשר אדם נמצא באמונה בתוך הדעת, במה הוא מאמין, מהי האמונה הזאת?

באמונה בתוך הדעת אנחנו משתמשים כל יום בעולמנו.

תלמידה: כלומר אנחנו רואים רק את הרצונות שלנו?

כן.

תלמידה: כלומר אין לנו שום יחס לבורא.

אין.

שאלה: כשאדם מתקרב לבורא הוא מרגיש רע. מדובר כאן על השנאה שהוא מרגיש, על הרע, איך להתייחס לזה?

אנחנו נלמד את זה בהדרגה. בינתיים אנחנו צריכים ללמוד את מה שאנחנו לומדים במאמר הזה ומכאן נמשיך.

שאלה: כתוב במאמר "אמונה בתוך הדעת, נקראת רצועה בישה לאלקיא ביה חוביה.", כלומר נראה שהאהבה העצמית שלנו מלקה את עצמה כדי לעזור לנו לצאת מהגלות. האם אמונה בתוך הדעת היא שעוזרת לנו בגלות?

אמונה בתוך הדעת עוזרת לנו להתעלות ממנה לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה היא אותה סגולה שאמונה בתוך הדעת יכולה להביא אותנו אליה, כדי שסוף סוף נבנה את אותו החיסרון להתחיל לבקש מהבורא? מהו התהליך כאן כדי לעשות את זה בצורה נכונה, האם באמת צריך להישאר כל התקופה הזאת של 400 שנים? מה אנחנו יכולים להוציא מזה כדי לזרז את כל התהליך?

רק להיות יחד יותר ולדבר על המצבים שאנחנו עוברים.

שאלה: אם לאדם מגיע רצון מהבורא, וזה תופס אותו כך שהוא לא יכול לברוח מהרצון הזה, אבל גם לא יכול לממש אותו. אם כך, מה צריכה להיות הפנייה לבורא?

שהבורא יעזור לו. מה עוד?

תלמיד: האם לברוח או לממש?

שום דבר, רק שהבורא יעזור לו. ולא להצביע לבורא מה עליו לעשות.

תלמיד: פשוט עזרה.

כן.

שאלה: איך אפשר להגיע להסכם עם הגוף? מה אפשר לתת לאגו הזה הבלתי סופי?

לבקש מהבורא, להתפלל לבורא שיחליף לכם את זה, שהוא יתמוך, יעזור, ירומם.

שאלה: בדור שלנו אנחנו אגואיסטים עוד יותר גדולים מהדור שהיה במצרים, נכון?

כן.

תלמידה: למה אתה אומר שאנחנו עוד לא נמצאים במצרים? למה אנחנו לא מצליחים להרגיש שאנחנו במצרים?

אנחנו עדיין לא נמצאים בזה מספיק זמן כדי להרגיש עד כמה נמוך אנחנו נמצאים באגו. אבל אל תדאגי, זה עוד יתגלה לנו.

שאלה: חומר הדלק מצד הבורא ממש מורגש במהלך היום, משיעור לשיעור, אבל קיים פחד שחומר הדלק הזה יגמר. מה אפשר לעשות כדי שחומר הדלק לא יגמר?

להיות יותר קשור לחברים בקבוצה. רק זה יכול להעלות אותך, להוציא אותך משם.

שאלה: איך אדם עולה למצב של למעלה מהדעת?

זה מה שאנחנו לומדים. הוא מתקשר לחברים, קורא במאמרי רב"ש שאותם אנחנו לומדים בדרך כלל, ואז הוא מרגיש עד כמה הוא נמצא בתוך הרצון לקבל שלא נותן לו לעלות למעלה, לרצון להשפיע. ואז הוא מתחיל לצעוק לבורא שיציל אותו, שיעזור לו לעלות למעלה מאותה הגלות שהוא מרגיש.

שאלה: האם אנחנו כבר נמצאים בחיבור, רק האגו עוד לא מאפשר לנו להרגיש את זה?

כן.

שאלה: איך לעזוב לאט לאט את הרצונות של הגוף כדי להתקדם בדרך להשפעה?

כל הזמן לבקש, לבקש להתעלות למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: מה הוא התהליך כדי להגיע להשפעה על מנת להשפיע?

זה מה שאנחנו היום לומדים.

שאלה: אם אנחנו משתדלים להגיע לאהבת החברים, ואנחנו מרגישים חוסר עקביות, דברים שאנחנו לא יכולים ליישב יחד, איזשהו פיצול, אז האם זו מתנה מהבורא שעוזרת לנו באותו הרגע לעלות למעלה מהדעת?

יכול להיות שכן.

תלמיד: האם יש משהו ספציפי שאנחנו יכולים לעשות באותו הרגע? האם רק לבקש, או יש עוד משהו שאפשר לעשות כדי לעלות למעלה מהדעת?

להשתדל לעלות בעצמנו ומתוך זה לבקש.

שאלה: לגבי הצמצום. יש לי אהבה מאוד גדולה למוסיקה. האם אני צריך לצמצם את הרצון הזה ולנגן מוסיקה רק עבור אנשים אחרים, או אולי לוותר על המוסיקה בכלל? אני לא סגור על העניין הזה של הצמצום, כי האגו שלי מאוד נהנה מהמוסיקה.

כל דבר שאתה אוהב לעשות אתה צריך לתת לו זמן מסוים, אבל לא שיהיה יותר ממה שאתה משקיע בכוח החיבור וההשפעה בקבוצה.

שאלה: כשאנחנו דוחפים את עצמנו חזק אל תוך העבודה, מופיע רצון עמוק יותר כלפי הבורא ורצון לשרת אותו. האם התחושות האלה הן גילוי ראשוני של אותה החירות שעליה אנחנו מדברים?

כן.

שאלה: בזמן האחרון העבודה שלנו והשיעורים מאוד השפיעו על הקבוצה. הקבוצה שלנו היא וירטואלית, ולפעמים המצבים בשיעורים ממש מביאים אותנו לקצה, יש רצון לקפוץ לאן שהוא, לברוח מעצמך. אבל איך לברוח מעצמנו, מהאגו שלנו? יש לנו עכשיו אפשרות להתחבר פיזית, על מה לבקש מהבורא?

לבקש על החיבור.

תלמידה: האם לבקש על יציאה מהמצב האגואיסטי?

כן. אבל זה למעשה אותו דבר. לבקש על חיבור.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים להגיע לבורא רק על ידי שנאת גופו עצמו. אבל הגוף הוא הלבוש לנשמה, וכדי לתקן את עצמנו אנחנו צריכים להיות בתוך הלבוש הזה ולתקן את עצמנו. אם כך, אנחנו צריכים לשנוא את האגו, מה הקשר לגוף פה?

זה מה שהוא מתכוון תחת המושג "גוף", האגו זה הגוף.

שאלה: איך לקבל שכר, אפילו מינימלי, לא כדי לקבל לעצמי, אלא רק כדי שתהיה לנו אנרגיה, חומר דלק?

זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, אנחנו צריכים בדיוק כך לבקש מהבורא.

שאלה: הגוף הוא התוצאה מהאגואיזם והבורא בורא את הגוף. למה הבורא שונא את הגופים אם הגוף מביא אותנו לתיקון?

הגוף לא מביא אותנו לתיקון. התכונה הפנימית שלו היא דווקא לקבל. בכך שהוא מראה לנו שהוא רוצה רק לקבל, אז בזה, לא מתוך רצונו, הוא דוחף אותנו לתיקונים, לעל מנת להשפיע.

תלמידה: האם זה דרך הייסורים של הגוף?

כן.

תלמידה: כשהגוף סובל זה מביא אותנו לתיקון.

כן.

תלמיד: יוצא כשעם ישראל היו במצרים היה להם טוב, הם לא התכוונו לצאת, וצריך דווקא אדם כמו משה שהוא בעצמו ברח ממצרים וכבר יודע מה זה להיות מחוץ למצרים. לכן צריך את הבורא כדי שישלח את האדם הזה שיוציא את עם ישראל ממצרים. יוצא שבלי העשירייה, בלעדיך, בלי עזרת הבורא, אף אחד אף פעם לא ייצא ממצרים.

בוודאי. כך בנוי הכול בעולם.

שאלה: על ידי אלו פעולות העשירייה והחברים נותנים זה לזה חומר דלק?

על ידי זה שהם מתחברים יחד, ורוצים לעזור זה לזה להתעלות עוד יותר לפעולות השפעה. הם מתחבקים יותר, על ידי זה זוכים לרצון אחד שנקרא "לב אחד", כך הם מגיעים לתפילה אחת, ואז הבורא עושה להם מה שהם רוצים.

תלמידה: אני יודעת שכל החברות שלי בעשירייה רוצות חיבור. אבל לפעמים אין לנו שום חומר דלק, לאף אחת מאתנו לא נותר חומר דלק. באותה הנקודה, כעשירייה, כשלא נשאר לנו דלק, מה אנחנו עושות?

אנחנו יכולות לבכות, לצעוק, לא חשוב באיזו צורה, בבכי או בצעקות, אבל העיקר לפנות לבורא שיעזור לנו לצאת מהמצב הזה. מה זאת אומרת? להוציא אותנו מתוך הרצון האגואיסטי כדי שנתעלה לרצון אלטרואיסטי, וכך נזכה לצאת מהמצרים.

תלמיד: יוצא שהצמצום הוא התנאי לקשר עם הבורא, כי אחרי הצמצום אנחנו מגיעים לבורא כך או כך.

אנחנו מגיעים לבורא רק כאשר אנחנו רוצים את זה בכל הרצונות שלנו.

תלמיד: יש ממש הודיה ענקית לבורא על הרב הגדול שלנו, על זה שאתה מוביל אותנו בדרך הזאת.

תודה רבה לך. אני מרגיש את הלב שלכם.

שאלה: אם האמונה בתוך הדעת היא מה שמרדים את הרצון לקבל, אז מה יעורר אותנו מהתרדמת?

הבורא מעורר אותנו. כמו שעל כל אחד מאתנו הוא פעל בעבר, ופתאום נמשכנו למטרת הבריאה, לתיקונים, לזה שאנחנו רוצים לדעת בשביל מה חיים, איך לחיות כדי להשיג את מטרת החיים, אז כך זה יהיה. העיקר ללכת ולהיות יותר ויותר רגישים למה שהבורא רוצה לעורר בנו.

שאלה: כתוב שהבורא שונא את הגופים, אבל הוא ברא את הגוף האגואיסטי.

אז מה?

תלמידה: איך הוא יכול לשנוא את מה שהוא ברא?

ככה זה, הוא שונא, כדי שאנחנו נרצה להיפטר מהגוף הזה.

תלמידה: ניפטר ונהיה דומים לו?

נכון.

תלמידה: אבל אין לנו ברירה, בכל מקרה הוא יביא אותנו למטרת הבריאה, או באחישנה או בעיתו. הוא אפילו לא שואל מה הבחירה שלנו, הוא פשוט מוביל אותנו למטרה.

לא. הוא קצת מרביץ לנו. ואם אנחנו רוצים להשתוקק למטרה לא על מנת להיפטר מהמכות, אלא רוצים להתעלות, להיות מעל האגו, להיות בהשתוות הצורה לבורא, אז הוא כבר עוזר לנו.

שאלה: האם העבודה בגלות זו העבודה של האדם נגד ההכרחיות שלו?

היא לא נגד הכרחיות. מה שאדם מוכרח כדי להתקיים, זה לא יגונה ולא ישובח.

תלמיד: כן, אבל עד שהוא מגיע לזה הוא רוצה תמיד יותר.

זו כבר עבודה.

תלמיד: איך שהוא מסדר את ההכרחיות שלו, האם זו העבודה בגלות?

כן.

שאלה: האם אפשר גם לצעוק וגם להיות בשמחה, או שהמצבים האלה באים לסירוגין?

אפשר.

שאלה: האם בגמר התיקון הגופים נעלמים?

הגופים הפיזיים שלנו, לא בהכרח. מה הם מפריעים לנו.

תלמידה: מה זה תחיית המתים?

תחיית האגו. הגוף שלנו נקרא "אגואיזם", לא הגוף הבשרי, הגידים, העצמות, העור, לא.

שאלה: כדי לצאת ממצרים עלינו להבין ולהכיר שאנחנו במצרים. האם בשביל זה צריך לפנות לבורא, לצעוק מתוך הלב, לצעוק יחד עם כל העשירייה?

כן, בדיוק כך.

(סוף השיעור)

---

1. לא לנצח יריב ולא לעולם יטור (תהילים ק"ג, ט')↩