שיעור בוקר 29.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שביעי של פסח, תשפ"ד

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1911,

מאמר 584. "פני ה' בעושי רע"

פני ה' בעושי רע

מוצ"ק נח, תשל"ו

""פני ה' בעושי רע, להכרית מארץ זכרם", "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם".

ויש לשאול, הלא פנים של ה' שייך לצדיקים ולא לעושי רע, כמו שכתוב, "כי באור פניך נתת לנו... רחמים, וחיים, ושלום". רק אחוריים נקרא בחינת דין, שעושה דין ברשעים.

ויש לומר, שהכוונה, אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, המה רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה', שיושיעם לצאת מהמצב של רע. וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך שפירשו ביציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם אל ה'", והוציאם ממצרים.

כך יש לפרש כאן, היינו שה' האיר להם את הפנים שלו, אז ממילא הלך מהם ההסתרה שהיה להם. שעל ידי "פני ה' בעושי רע", אז פני ה' מבטל אפילו זכר של הרע. וזה פירוש "להכרית מארץ זכרם", היינו ארץ מלשון רצון כידוע, אפילו זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם, מטעם "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם"."

שאלה: מה זה פני ה'? ומה זה אומר שהוא מאיר את פניו?

זה האור שנובע מהבורא.

תלמידה: איך אני מרגישה אותו?

מרגישה.

תלמידה: יש מצב שהוא לא רק מצב פרטי שלי אלא של עוד חברות, שממש זרקו אותנו ואפילו לבקש קשה. אני לא יודעת האם זה בכלל בכוחותיי לעשות משהו, כאילו הקשר הזה כבר לא עוזר.

כן, אני מקשיב.

תלמידה: מה לעשות?

מה למדתם במשך כל השנים האלה?

תלמידה: להתקשר, לבקש, אבל הוא לא נותן לי לבקש, הוא לא נותן לי להתחבר, הוא פשוט ניתק אותי.

זה טוב, לא?

תלמידה: פשוט לחכות?

לא, לבקש עוד יותר.

שאלה: כתוב "אפילו זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם". זה מזכיר לי את המצב בארץ ובכלל בעולם. אנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו מתנהגים גרוע. ואז הוא כותב, "מטעם "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם"". אין סיכוי בכלל שהבורא יציל אותם. אם היו צועקים מתוך כאב באמת, מכך שאכפת להם, אז אולי היה סיכוי לצאת מכל הסיפור הזה, אבל לפי מה שכתוב פה, "אפילו זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם," הם לא מבינים שהם מתנהגים גרוע. אם הם לא מבינים שהם מביאים את הצרות עלינו, אז איך אפשר להתגבר על זה? אנחנו עוברים כל כך הרבה מצבים, יש כל כך הרבה חטופים, כל כך הרבה נהרגים, ואתה אומר לעצמך שהם לא מבינים איפה הם חיים.

איך אתה רואה את המצב הזה, שיש אנשים שקצת מבינים, אבל יש אנשים אחרים, שממשיכים עם שנאת החנם שלהם, ממשיכים לאכול זה את זה, והמצב הולך ומדרדר. יש אנשים עם לב אטום, אין להם לב רך כלפי אותם ילדים שנחטפו, מדברים הפוך למה שצריך. אם יש לך הסבר לזה אני אשמח לשמוע, הרבה אנשים לא מבינים מה קורה.

לי אין הסבר. אבל אני שואל אותך, אתה שכל כך בטוח שאתה כן מרגיש מה זה טוב ומה זה רע, איך אתה יכול לייצב כל הדברים האלה?

תלמיד: כאבא וכסבא, אם חס ושלום איזה נכד או בן היה נמצא שם, איך היית מרגיש, איך היית מתייחס לדברים? היית הרי צועק מהבוקר עד הלילה. היית יכול לשבת בשקט ולהגיד בוא נלמד ונמשוך את האור המחזיר למוטב? ההרגשה היא שונה לחלוטין. איך אנשים מעיזים לדבר בצורה כזאת שהבן של מישהו חטוף, והוא אומר נמשיך לעשות מה שאנחנו עושים. זו אטימות הלב, אפילו לצעוק לה' הוא לא צועק, הוא בטוח בעצמו שהוא נמצא בדרגה של הבורא. איך אתה חושב שאפשר לשנות את זה? איך אתה רואה את זה?

זו הצטברות של כל היחסים שלנו לחיים, לעצמנו, לבורא, לשכנים, את כל זה אנחנו רואים בתוך המלחמה הזאת.

תלמיד: איך יוצאים מכל הסיפור הזה? איך אתה רואה שבאמת משהו משתנה?

לי אין מה להציע לך, אין לי תשובה.

תלמיד: תראה כמה אנשים אנחנו, בכל העולם, האם אין לנו מספיק כוח כדי להזיז דברים? מישהי שאלה אותך אתמול, אם אתה לא יכול לאסוף עשרה אנשים שיש להם כוח השפעה ושישנו את הדברים, ענית לה תשובה מאוד מתוחכמת, אמרת שאתה לא חושב שיש עשרה כאלה. אני דווקא חושב שיש, אתה די מסתיר את האנשים. האם אין לנו כוח לשנות את פני הדברים, שיקרה משהו טוב, שכבר באמת נתחיל לנשום אוויר פה בארץ, אצלנו לפחות?

אין לי מה לענות.

תלמיד: האם אתה לא רואה את העתיד שלנו?

יש דברים שאסור לי לדבר עליהם.

תלמיד: לפי מה שאתה עונה לי, אתה אומר שיכול להיות יותר גרוע.

אני אמרתי לך שאסור לי לדבר.

תלמיד: האם אתה יכול לתת רמז מה הולך לקרות?

לא.

תלמיד: אנחנו תלמידים שלך, תן לנו תקווה.

זה לא חשוב, לא.

תלמיד: אני אגיד לך את האמת, אני בייאוש טוטלי, ממש חי על הקצה. אני מעורב בכל מיני דברים, ואני אומר שמשהו חייב לקרות פה, אי אפשר להמשיך ככה יותר.

"כל הפוסל במומו פוסל".

תלמיד: אתה חושב שאני פוסל אחרים?

אני לא יודע, אבל כך כתוב.

תלמיד: אולי זה לא נוגע לנו בקטע הזה לפחות?

הכול נוגע.

תלמיד: האם אתה חושב שאם אני רואה את הפגם באחרים, אז הוא אצלי?

כך כתוב.

תלמיד: זה כתוב, האם זה נכון?

כנראה שכן.

תלמיד: אני מקווה שאתה לא חושב באמת ככה, אבל בעזרת ה' נצא מזה.

תלמיד: אני שומע את החבר, אני בוכה ולידי אנשים צוחקים. אולי נפתח חדשות, אני לא יודע מה זה מצחיק?

תלמיד: זה אולי גם כתשובה לחבר, מה זה המום שלי. כתוב, "ויש לומר, שהכוונה, אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, המה רואים, שתמיד הם עושים רע". אלו קודם כל אנחנו ולא אלה שבחוץ שלא הולכים בדרך האמת.

כן.

תלמיד: לנו יש אחריות, ובטח לא להתחיל לשפוט אחרים שאין להם מושג שהם עושים רע. קודם כל אנחנו צריכים לזהות ולנו התפקיד לזעוק, לנו התפקיד לראות שאנחנו המקולקלים. ואולי אם באמת נגיע לזיהוי הזה, ונבין כמה הבורא רוצה לתת לנו ולנו אין כלי, אז אולי באמת נזעק גם לכלי, גם לאור, שבאמת יתקן אותנו, ואז אולי נשפיע לעולם.

(סוף השיעור)