שיעור בוקר 05.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

משנה, "פרקי אבות", פרק ה', אותיות י"ב-ט"ו

קריין: משנה, "פרקי אבות", פרק ה', אות י"ב.

"יב. אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:"

שאלה: במה זה תלוי אם תלמיד הוא כזה או כזה?

זה לא כתוב. כתוב איך מארבעת הנתונים האלה אנחנו צריכים להתייחס לכל דבר.

תלמיד: האם ארבע המידות האלה, אופני הלימוד של התלמיד, נמצאות בכל אחד?

נראה לי שלא.

תלמיד: אז לכל אחד יש את שלו.

בעיקר, וגם התכללות מאחרים.

תלמיד: אבל האם אדם צריך לנסות לזהות את אופי התלמיד שהוא, או לשאוף תמיד להיות חכם, נניח "מהר לשמוע וקשה לאבד"?

כן.

תלמיד: לשם צריך לשאוף?

כן.

שאלה: מה זה לשמוע?

לשמוע, שהוא שומע.

תלמיד: מה הוא שומע?

הוא שומע מה שהאחרים אומרים.

תלמיד: מה זה לשמוע מהר?

הוא תופס מהר.

תלמיד: אם הוא תופס מהר, אז האם זה עושה ממנו תלמיד יותר טוב? אני נגיד בא לשיעור, שומע, מתפעל, יוצא בהתרוממות רוח ומאבד הכול, מה זה אומר? כי כתוב פה דברים קצת מבלבלים.

למה? זה הראשון, "מהר שומע ומהר מאבד".

תלמיד: ואז "יצא שכרו בהפסדו".

כן.

תלמיד: "יצא שכרו בהפסדו" זה לא דבר טוב.

נכון.

תלמיד: זה לא תלוי באדם בכלל. גם שמעתי הרבה פעמים שזה דווקא טוב להגיע לשיעור ולא להיבהל מזה שמה ששמעת לא באמת נשאר. לכן אני שואל, מה זה לשמוע, מה זה לאבד. היום היה לי קשה מאוד לשמוע, האם זה רע? ומה זה רע בכלל?

אם קשה לך לשמוע, אז תלוי איך אתה מאבד את זה, מהר או לא.

תלמיד: אם קשה לי לשמוע, אז יש לי מקום למאמץ, אני משתדל.

כן. והאם אתה משתדל להחזיק את זה.

תלמיד: להחזיק את המאמץ.

כן.

תלמיד: האם אני צריך להרגיש שיצאתי עם רווח מהשיעור?

כן, את זה אתה צריך להרגיש.

תלמיד: בכל שיעור?

בכל שיעור.

תלמיד: האם זה משנה מהו הרווח שיצאתי איתו?

לא, זה תלוי ברווח שיצאת מהשיעור.

תלמיד: זה תלוי בהרגשה, זה לא תלוי אם אני מרגיש ששמעתי היום משהו. אם נגיד נתתי מאמץ וזה נותן לי תחושה שהצלחתי, אז זה סוג של רווח, לא בהכרח שאני שומע משהו, אז מה זה לשמוע משהו?

כאן מדובר על הספיגה, עד כמה ספגת מהשיעור משהו.

תלמיד: מה זה נקרא לספוג מהשיעור משהו?

שזה נכנס פנימה יותר משמיעה, ופעל כבר על הכלים הפנימיים שלך יותר.

שאלה: במה תלויה הספיגה?

הספיגה תלויה בחיסרון שלך.

"יג. אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע:"

את זה אנחנו רואים לפעמים.

שאלה: מידה ארבע לא ברורה. אם לא ייתן ולא יתנו אחרים, אז למה הוא נקרא נותן צדקה?

הוא מסדר כך שאף אחד לא ייתן, וכלפיו זה כביכול לא יהיה רע, הוא עושה יחד עם כולם.

"יד. אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע:"

שאלה: ביחס בין י"ב, י"ג וי"ד, הוא מדבר על שכר והפסד. אבל כלפי התלמידים "מהר לשמוע וקשה לאבד" הוא אומר חכם, ובמשניות האחרות הוא רק מגיע לחסיד. כביכול רק מי שתלמיד יכול להגיע למדרגת חכם, וכל השאר מוגבלים. מה העניין?

באיזו משנה אתה מדבר?

תלמיד: בי"ב הוא כותב "מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם". בי"ג הוא כותב "יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים", שזו המדרגה היותר כוללת, "חָסִיד". בי"ד "הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד", כאילו לא מגיעים לחכם. למה יש את ההבדל בין ארבע מידות בתלמידים לבין נותני צדקה והולכים לבית המדרש?

כי שם הוא עושה את הפעולה עצמה, וכאן הוא רק מכין את עצמו לפעולה.

תלמיד: מהי הפעולה של התלמיד?

ללמוד, להתכלל בשמיעה, בחיבור. ושם לא.

תלמיד: האם מי שהולך לבית המדרש זה לא נחשב שהוא עושה את הפעולה?

לא, הוא משתתף בחיצוניות.

"טו. אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:"

שאלה: איך להיות ספוג?

זה הרצון, הכול תלוי ברצון. להיות ספוג זה שהוא סופג את הכול.

תלמיד: האם זה כיוון טוב להיות ספוג?

זה כיוון להתפתחות.

תלמיד: האם אדם צריך לחפש להיות גם ספוג, גם משפך, גם משמרת, גם נפה, לחפש את ההבחנות האלה?

יש לו מכל זה, עכשיו הוא צריך לכוון את עצמו.

שאלה: אני מוצא שהטקסט הזה מאוד מבלבל, כי באופן טבעי יש נטייה לאדם לכל ארבעת הכיוונים, וגם למצוא את עצמו בטקסטים שהוא עדיין לא נמצא בהם, וזה יוצא ממשהו מוחשי. בחכמת הקבלה התופעה הזאת קורית בגלל שמדברים הרבה פעמים על דברים כל כך גבוהים, והנטייה של האדם היא מיד לשייך את זה לעצמו ואיפה הוא בזה. איך ללמוד נכון את הדברים האלה?

כן. זה לא לעכשיו, נדבר על זה אולי בשיעור הבא, או בעוד כמה שיעורים. אבל השאלה היא שאלה יותר עמוקה ממה שנראה לנו.

תלמיד: תמיד דיברת איתנו שחלק מהעבודה שלנו היא לחפש מחוץ לנו ביקום את החורים השחורים. ונתקלתי במשהו מעניין, שממרחק עצום מכדור הארץ גילו על ידי טלסקופ שיש עמוד של אור שמתקדם לעבר כדור הארץ, וזה תמיד הזכיר לי את מה שאנחנו לומדים לחפש את המאור המחזיר למוטב, שזה מה שיכול לשנות אותנו.

מתי הוא מגיע?

תלמיד: לא יודע, הוא רחוק. אבל זה הבורא, זה הטבע, הוא יכול לשנות את זה, במקום מהירות האור הוא יכול להכפיל את זה פי כמה, כי זה תלוי בו, הטבע משתנה על פי מה שהוא מחליט ועל פי השינוי שבנו כמובן.

אם זה אור, אז לאור יש מהירות קבועה.

תלמיד: מה קבוע?

מהירות האור.

תלמיד: אנחנו לומדים שלא מהירות, לא זמן ושום דבר לא קבוע לגבי הבורא, לא לגביי, לי יש מגבלות.

בסדר.

תלמיד: האם לראות את הדברים כהתקדמות לעבר התיקון שלנו? אומנם זה מאוד רחוק, אבל האם להסתכל על זה ככה?

כן.

(סוף השיעור)