שיעור ערב 25.07.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש - א', עמ' 50, "סדר ישיבת החברה"

אנחנו כנראה שעוד מעט מסיימים את הסדר של כל המאמרים האלה על החברה שכתב לנו רב"ש בתחילה כשהבאתי אנשים חדשים. נראה איך אנחנו נמשיך את השיעורים שלנו, במה נתחיל. יש במה, אבל נקבע יחד. ובינתיים עדיין כן, סדר ישיבת החברים.

קריין: כתבי רב"ש - א', עמ' 50, "סדר ישיבת החברה".

סדר ישיבת החברה

"תחילה, כשמתאספים, צריך להיות סדר היום. היינו, שכל אחד ואחד, כפי יכולתו, ידבר בחשיבות החברה. היינו, איזה רווחים יביאו לו החברה. ולפי מה שהוא מקווה, שהחברה יביאו לו דברים חשובים, מה שהוא בעצמו לא מסוגל להשיג, וכפי שיעור זה, הוא מחשיב את החברה."

יש כאן כמה דברים. יכול להיות שאני על ידי החברה מרוויח דברים גשמיים. יכול להיות שעל ידי החברה אני מרוויח משהו ששייך ללימוד או דברים רוחניים. צריכים ממש לברר אלו ואלו דברים. עד כמה אני שמח שיש לי חברה ואני יכול על ידה להתקדם גם בזה וגם בזה. עד כמה ההשגה הרוחנית היא יכולה להתממש וגדלה על ידי זה שאני בחברה. ועד כמה אני שמח, בטוח, רגוע, מזה שאני נמצא בחברה, שוודאי שאלו הישגים גשמיים. כי אם אני נרגע יותר, זה הישג גשמי, אם אני שמח שאני נמצא עם החברה כמו שסתם חברים בכל מיני מקומות, גם כן. זאת אומרת, צריכים להבדיל שמה שאני אומר שזו חברה זה קשור לבורא. ומה שלא קשור לבורא זו כבר חברה גשמית ואז הרווחים שלי הם גשמיים, ויכול להיות שאני מחליף זה על זה ומתבלבל.

"וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות, ל"ב) וזה לשונם "דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנא לן ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב, ה' אלקים אתה החילות. וכתיב, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".

והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, כי מדרך העולם הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים:

א. שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא מפורסם ברוב עושרו ותפארתו.

ב. שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים.

מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין בגדלות הקב"ה, שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, ורצונו להטיב, אז ששייך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבודאי יעזור לו, כי רצונו להטיב, לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ. ואז יכולה להיות התפילה בבטחון, שהקב"ה יקבל תפילתו.

וכמו כן אצל אהבת חברים, שמקודם תחילת הכל כשמתאספים, צריכים לסדר שבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל. היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת.

ואח"כ הוא צריך, כל אחד, להתנהג כמו בג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה". היינו, לאחר שסדר את כל מבוקשו לה', אמרו בזוהר הקדוש, שבג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה" יהא דומה אצלו, כאילו הקב"ה כבר נתן לו את מבוקשו, והוא הלך ממנו.

כן באהבת חברים צריכים להתנהג כן. שלאחר שעשה בקורת על עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו.

לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, שנותן אז משקה להחברים.

כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות.

וזהו על דרך "זמן של תורה" ו"זמן של תפלה". כי "זמן של תורה" הוא בחינת שלימות, שאין שום חסרון. וזה נקרא בחינת "ימין". כמו שכתוב "מימינו אש דת למו". מה שאין כן "זמן של תפלה" נקרא "שמאל". כי מקום החסרון הוא מקום הצריך תיקון. וזה נקרא "תיקון הכלים". מה שאין כן בחינת "תורה", שנקרא, "ימין", אין מקום לתיקונים. לכן נקראת תורה "מתנה".

והדרך הוא, שנותנים מתנות למי שאוהבים. ודרך העולם הוא, שאין אוהבים בעל חסרון. לכן ב"זמן של תורה" אין מקום לחשוב על תיקונים. ובזמן שעוזבים את האסיפה, צריך להיות כמו בג' אחרונות של שמונה עשרה כנ"ל. ומשום זה כולם ירגישו שלימות."

שאלה: רב"ש כותב כאן בצורה מאוד מעניינת "ואח"כ יתפלל", במילים אחרות כל אחד צריך לעשות לעצמו דין וחשבון כמה כוחות נתן עבור החברה. התפילה זה החשבון הזה שאני כאילו מעריך מה אני יכול לתת לחברים, מה לא, על זה אני מבקש?

בקשה לבורא, פניה לבורא זה נקרא תפילה. תפילה לא יכולה להיות לא לבורא, כי יש רק מקור אחד "אין עוד מלבדו" שממנו כל ההשפעות אלינו. כשאנחנו פונים לבורא, קודם כל אנחנו צריכים להיות בהבנה שיש למי לפנות, שיש לנו בקשה נכונה, שיש לו רצון לתת לנו, ומה שאנחנו מבקשים בכלל יש לו. הלאה, מה בדיוק אנחנו מבקשים, האם הדברים האלה נחוצים לנו או שאנחנו סתם מדברים.

הבורא מרגיש את מידת החיסרון שלנו, הוא מבין מה אנחנו צריכים לבקש ומה אנחנו מבקשים, ואם יש הבדל בין זה לבין זה, זה כבר לא בסדר, הוא לא עונה. למה אנחנו מבקשים ולא מקבלים תגובה, תשובה? כי אנחנו לא יודעים איך לבדוק את הבקשה שלנו. אנחנו פונים לא עם מה שאנחנו צריכים באמת. מה שאנחנו צריכים זה להתקדם לפי הרצון להשפיע להזדהות עם הבורא, ומה שאנחנו בדרך כלל מבקשים, מבקשים מה שהרצון לקבל שלנו רוצה. ודאי שיש כאן הופכיות בין בורא לנברא ואנחנו לא מקבלים מה שמבקשים, כי מה שמבקשים הבורא לא מתכוון לתת לנו, הוא לא מתכוון למלאות את הכלים דקבלה שלנו.

אלא איך אני יכול לסדר את עצמי באמת לרצות משהו מתכונה דלהשפיע, מכוונות להשפיע, ממעשה דלהשפיע, מחיבור עם החברים? איך אני באמת יכול לרצות ואת הרצון הזה שאיתו אני פונה לבורא שהוא יסדר לי אותו, ימלא לי אותו? כאן כל העבודה שלנו לפני התפילה. עוד לפני התפילה יש לנו הרבה מאוד מצבים שאנחנו צריכים לעבור. אני יחד עם החברים צריך לברר מה באמת אנחנו מבקשים, איך מגיעים לבקשה כזאת שבצורה טבעית אין לנו דבר כזה.

וכאן אנחנו צריכים יחד לעבוד על זה. כי אם אנחנו יחד מתחילים לדבר, לאט לאט אנחנו מבינים שאני יכול לבקש עבור החבר, וכל אחד גם עבור החבר, וזה אפשר. ואז מה הייתי רוצה? אני אבקש שזה יהיה לחבר, והחבר עבורי, וככה כולם. ואז אפילו שאנחנו מבקשים משהו שהוא "תן לנו", זה לא יוצא "תן", כי אני מבקש עבור החבר, אני כבר מבקש נתינה מצד הבורא לחבר, לא לי. ואם כך, אנחנו יכולים לחבר כאלו בקשות שהבורא יספק אותן. זו בעצם התפילה בעשירייה.

למה הבורא שבר כלי אחד להרבה חתיכות? אמנם אני בכל זאת נשאר ברצון לקבל, אבל אם אני ברצון לקבל שלי מבקש עבור החברים, אז כל אחד מבקש עבור האחרים, זה כמו שאנחנו יכולים להאכיל עם כפית כל אחד את השני ואז כולנו נהיה שבעים. לעצמי אני לא יכול לעשות, לחבר אני כן יכול, אז בואו נעשה את זה ככה. אני מבין שזה לא נעים, אני מבין שזה לא רגיל, אבל כך אנחנו נבין שאנחנו יכולים לספק כל טוב, את כל העולם אחד לשני, וזה לא ייראה כקבלה, זה ייראה כהשפעה, ואנחנו עובדים עם כלים דקבלה שלנו כדי להשפיע.

תלמיד: בנוסף רב"ש כותב על התפילה הזאת, שאחרי שנתן לעצמו דין וחשבון בתפילה שיחשוב עתה שתפילתו נתקבלה ושישמח עם החברים כאילו כולם גוף אחד. מדובר על גילוי מסוים, שמגיעים לגילוי שכולנו מחוברים?

הגילוי יכול להיות שכן יהיה ולא יהיה, בינתיים אין גילוי. אבל אנחנו צריכים להיות בטוחים בינינו כך לקבוע, שאם אנחנו ביקשנו מכל הלב וכמה שיותר עבור החברים, זה קורה, והבורא באמת יספק לנו מה שאנחנו צריכים. ויכול להיות שזה לא מה שאנחנו מצפים ומחכים ומקבלים, כי אנחנו רוצים שוב ברצון לקבל שלנו משהו לקבל, אבל הבורא בטוח לא משאיר שום בקשה שלנו באוויר אלא נותן לנו, נותן לנו תשובה, ואנחנו מקבלים את המצב הבא שהוא בדרך.

שאלה: מה הרווח שהקבוצה יכולה להביא לי, שאני לבד לא יכול להרוויח?

כל מה שאתה יכול לעשות בלי קבוצה זה בסך הכול מה שאתה עושה בעולם הזה. לעלות למעלה לעולם הרוחני, להיות בעולם הרוחני אתה לא יכול בלי קבוצה. כי אתה צריך בפועל לבקש, בפועל לעשות איזה פעולות השפעה, ואז אתה צריך קבוצה, איפה עוד תעשה את זה? לכן התועלת מהקבוצה, שבעבודה איתה אתה קובע את העליות שלך בסולם הרוחני.

שאלה: כל דבר שאני מבקש זה הבורא מכריח אותי לבקש את זה, וגם כשאני לא מבקש זה הבורא לא רוצה שאני אבקש. השאלה איך אני אוכל לבקש מה שהבורא רוצה שאני אבקש ממנו?

אתה תראה את זה בקבוצה. הוא שם לפניך קבוצה ואתה בקבוצה יכול לבקש. אתה יכול לשאול, אתה יכול לתת, אתה יכול לקבל, הכול בין החברים. אם אתה רוצה פעולות רוחניות זה רק בין החברים. אתה ובורא זה לא יכול להיות רוחני, אתה עם עצמך זה לא יכול להיות רוחני, אתה עם סתם אנשים זרים זה לא יכול להיות רוחני. רק אתה בקבוצה.

תלמיד: אבל לא כל מה שאני מבקש בקבוצה זה לתת לו נחת רוח. כי אם היינו מבקשים כדי לתת לו נחת רוח היינו מגלים את הבורא. זה אומר שכל התפילות שאנחנו עושים לא מספיקות. מה עלינו לעשות בשביל באמת לבקש ממנו את מה שהוא רוצה שאנחנו נבקש?

הוא רוצה שאנחנו נבקש חיבור, כי הוא שבר את הקשר בינינו והרחיק אותנו זה מזה, הוא רוצה שאנחנו נבקש ממנו בחזרה לחבר אותנו יחד. זה הכול, אין יותר. כל התפילות הן רק עבור זה, "תחבר אותנו יחד, תקרב אותנו זה לזה, אנחנו רוצים שוב להיות מחוברים, כי במידה שאנחנו מתחברים אנחנו מרגישים שאתה איתנו, שאתה בינינו, בתוכנו". רק את זה.

שאלה: אמרת שהבורא לא מתכוון להרגיש את הכלים דקבלה שלנו. אז איך אנחנו יכולים להזכיר אחד לשני כל הזמן את הדבר הזה, שלא נבקש עבור עצמנו אלא רק עבור החברים?

אם אתה כל הזמן תהייה דבוק לחברים, אז אתם תרגישו איך לבקש נכון. תהיה כל הזמן עם החברים, תדברו על זה ותתחילו לדון ותתחילו ללבן את העניין הזה איך לבקש לא עבור עצמי אלא עבור החברים, ואני מחובר אליהם. מספיק לי להיות מחובר בזה שאני מבקש שהבורא ייתן להם.

שאלה: אתה אומר שאנחנו צריכים לבקש, מה זה אנחנו? זה אומר שצריכים להיות יחד. אבל אנחנו לא יחד. אולי אנחנו עשירייה שנמצאים יחד בשיעור, אבל אנחנו לא יחד. אבל לבקש כן צריכים יחד. אני עובד עם החבר בצורה פרטנית ומגלה שם שבירת קשר, ועם חבר אחר כן יש קשר.

מצוין, זה שאתה מרגיש זה דבר טוב, כי מתוך זה שאתה מרגיש אתה יכול לחבר בקשה לבורא, אתה יכול לבקש ממנו שיחבר ביניכם. זה שאתה מתלונן על זה שאתם נפרדים, שבורים, זה הבורא עשה, מלכתחילה הוא שבר את כל הכלי לחתיכות, זה נקרא "חטא עץ הדעת", ואז מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לבקש ממנו חיבור בחזרה, דבר פשוט.

היה איזה בית, כמו שילדים משחקים, שבונים מקוביות, ובא הבורא ושבר אותו, והילדים, אנחנו יושבים סביב הקוביות האלו על הרצפה ובוכים. למה בוכים? אין לנו ברירה אלא להתלונן לבורא למה שברת, אנחנו רוצים בחזרה להיות מחוברים. אתה שברת, אתה תחבר בחזרה, אנחנו לא מסוגלים לבנות את הבניין, את הקשר הנכון בינינו, את עשר הספירות, תעשה את זה.

תלמיד: לא אני זה שהולך לאסוף את הקוביות, החברים הולכים לאסוף את הקוביות.

לא נכון, אתה לא מבין מה שהבורא עושה. הוא בכוונה לא נותן לכם לעשות שום דבר לכיוון התיקון, כדי שתבינו שאתם כל הזמן צריכים לפנות אליו. העבודה שלנו בתיקון היא לא לסדר את הקוביות, אלא לבקש ממנו שהוא יסדר, שהוא יבנה.

שאלה: יש עניין של דבקות בבורא שזה להיות דומה בתכונות אליו. מה זה דבקות בחברים?

מה זה נקרא דבקות בחברים? שאנחנו יחד רוצים להיות דבוקים זה לזה נפשית מפני שאנחנו בזה נהפוך לפרצוף אחד שלם ובו אנחנו ניתן לבורא להתגלות, שבזה אנחנו נעשה נחת רוח לו. תרשום את זה, ותחשוב.

תלמיד: למה אומרים דבקות, דבקות זה השתוות בתכונות, איך אני משתווה לחברים?

להשתוות לחברים זה שאנחנו רוצים להיות דבוקים למטרה אחת, למחשבה אחת, הכול יחד, זה נקרא דבקות.

שאלה: אמרת עכשיו שכל הזמן צריך לבקש מהבורא. למה יש כאלה מצבים שאתה נמצא עם החברים בשיעור אבל אתה לא יכול להרים את התפילה?

אלו מצבים טובים, שאתה מתחיל להבין שזה הכול בא גם מלמעלה. שגם הכנה לתפילה, גם פניה לבורא, גם פניה לחברים, כל הדברים האלה שנראה לך שאתה צריך לעבוד עליהם, גם אותם אתה מקבל מלמעלה מהבורא. גם המצבים האלה מגיעים מהבורא.

שאלה: נניח שיש לי כוחות להשפיע לחברים, וכמו שאמרת צריך לספק את החברים ולתת להם תענוג. האם התענוג הנכון זה לרצות שתהיה בהם תכונת ההשפעה, שיגלו מה זה נקרא להשפיע, שיממשו את זה בפועל ויהיו להם תענוגים מהשפעה, או שמדובר על תענוגים אחרים למעשה?

לא. תענוגים מהשפעה, אתה רוצה שהבורא ייתן להם אפשרות להשפיע ושהם ייהנו מהשפעה.

שאלה: בדוגמה שבונים בית מאבנים או מבלוקים, והבורא בא והורס, אצל ילדים כדי שהם יגדלו אנחנו רוצים שהם יבנו את הבית, שהם ילמדו איך לבנות, ופה אנחנו מבקשים מהבורא.

לא נכון. כאן אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו צריכים ללמוד לבקש מהבורא שיעשה כל פעולה ופעולה. אני לא עושה כלום, אני צריך לשבת ולא לעשות שום דבר בידיים, רק להיות בבקשה לבורא ושהוא יעשה. אין פעולה ברוחניות שאני עושה אותה בעצמי אלא רק דרך התפילה, והבורא מבצע.

תלמיד: איך המנגנון הזה עובד, במה אנחנו גדלים אם אנחנו מבקשים והוא עושה?

אתה לא צריך יותר. מוחא וליבא שאנחנו צריכים לשתף בזה, זה רק בעניין הבקשה. שאני מבקש ממנו שהוא יחשוב ויסדר, ו"ה' יגמור בעדי" מה שנקרא.

שאלה: אנחנו כל פעם מחכים למשהו אחר, כמו בשיעור הבוקר אנחנו מחכים לעלות לירושלים, ותמיד אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות משהו אחר. האם יכול להיות שכבר השגנו את הבורא בינינו ויש לנו משהו, אבל אנחנו לא שמים לזה לב? כאילו זה מתחת לרגליים שלנו ואנחנו לא שמים לב כי זה לא חשוב לנו ואנחנו בעצם מצפים למשהו אחר?

"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", מה שאתה רואה זה מה שיש לך. אל תהייה בכל מיני דמיונות, זה מה שאני ממליץ.

שאלה: בהמשך למאמר שקראנו, במשך היום ברור שאנחנו בשיעור בוקר וצמודים ללו"ז של היום שמתחיל ב-10:00 בבוקר, וגם קשורים 3 פעמים ביום בזום בעשירייה, ופעם בשבוע נפגשים פיזית לפי הוראות משרד הבריאות. מה עוד אפשר לעשות בכדי שנרגיש ונהיה בחיבור שלם?

לפתוח את הלב.

תלמיד: אנחנו משתדלים לפתוח את הלב.

את זה אני לא יודע, לא אני פותח או סוגר לך [את הלב].

תלמיד: נכון, אבל איך להרגיש שאני פותח את הלב עם הרצון שלי?

את זה רק הבורא יכול לעשות, תבקש ממנו. כמה פעמים בשבוע אתם נפגשים?

תלמיד: אנחנו נפגשים בזום 3 פעמים ביום, פעם אחת בשבוע נפגשים פיזית, ובאמת מעלים את גדולת החברה, את גדולת הבורא, את גדולת המורה, אתה צריך להיות אצלנו בעשירייה כדי להרגיש את זה. אז מה עוד אפשר לעשות? אני רוצה להיות שלם, אני רוצה להיות מחובר, למה אני לא מצליח?

תשאלו את עצמכם. ואחרי שאתם מבררים ובאמת לא מוצאים, אבל באמת, באמת לא מוצאים שום סיבה למה הבורא לא עונה לכם, תפנו אליו.

תלמיד: ביום שישי ישבנו בעשירייה וחיברנו תפילה לבורא ממש מעומק הלב. כל אחד אמר את מה שבתוך ליבו, לדעתי זה נקרא לפתוח את הלב, אבל אני לא יודע אם הבורא נענה או לא נענה, איך להרגיש את זה?

אין לי מה להגיד. קודם כל, עכשיו זה זמן מאוד מיוחד, גום שזה "בין המצרים", אל תשכח, זה זמן מאוד קשה. ואתה גם רואה מה קורה לנו עם הקורונה וירוס, ששוב באים גלים, עכשיו זה מתחיל שוב להיות יותר בכל העולם. עד שיעברו כמה וכמה גלים כאלה, וישראל תתחיל להתאושש מכל זה בצורה כזאת שתגיד שזה תלוי בה, זאת אומרת בישראל.

אנחנו חיים במצב לא רגיל, לא רגוע, ולכן כשאתה שואל אותי למה הבורא לא מתנהג איתנו כמו שצריך להיות? אני לא יכול לענות על זה, כי הזמן הוא זמן של אוניה בים סוער. ולכן יש כאן תהליכים כאלה שהם לא רגילים. אני לא יודע, ומקובלים לא כמוני אלא פי כמה גדולים יותר, גם הם לא ידעו מה להגיד. תראה איך שכותב בעל הסולם, וגם עם רב"ש דיברתי. אנחנו רק צריכים להמשיך.

תלמיד: כמה הדבר תלוי ב"בני ברוך"?

ב"בני ברוך" תלוי הכול. ממש.

תלמיד: אז מה לעשות?

אם אנחנו נסדר את עצמנו נכון, אפילו במצבים הגרועים ביותר שיש, שכבר ממש ניתן רשות למשחית, אנחנו יכולים להפוך את זה ולשנות את הכול. אבל אתם מסכימים, תמשיכו, כמו שאתה אומר, תעשו את זה יום יום, תנו לנו דיווח ואנחנו נשתתף אתכם יחד ונשבור אותו, צריכים להשתדל ללחוץ עליו כמו שצריך. הוא דורש לחץ.

שאלה: העולם החיצון נהייה בלתי נסבל. המקום היחיד שבו אני מרגיש את עצמי מאושר זאת הקבוצה שלי, איפה שיש לי את החברים הגדולים. חוץ מזה, בשום מקום. אני לא אגואיסט, זה לא אגו?

זה אגואיזם, אבל זה נעים מאוד לשמוע. כי מהנקודה הזאת והלאה אתה כבר יכול לעלות לרוחניות. מצוין. תמשיך כך, תשמרו כולם יחד.

שאלה: אני באמת מרגיש את החיסרון של החברים, אבל אני לא מצליח להעלות תפילה מהלב על זה. אני יכול להעלות תפילה מהפה והחוצה, אבל איך לקחת את החיסרון שלהם ולהכניס ללב שלי?

תבקש מהם שישתתפו בתפילה שלך. תנסה.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה הכוונה?

אני לא יודע מה הכוונה.

תלמיד: האם לבקש מהם במילים?

אני לא יודע. תבקש מהם שישתתפו בתפילה שלך.

שאלה: בהמשך לשאלה של עשירייה 18, אני רוצה לדעת האם אנחנו יכולים להוסיף גם תפילה מתמדת לטובת האנושות כך שהלבבות שלנו תמיד יהיו פתוחים עבורה?

בבקשה, עשירייה 18, איטליה 2, טיביליסי, תשתתפו כולם יחד בתפילה אחת, ודאי שתצליחו, אני חותם מראש. אם אתם רוצים כך, כמו שאתם עכשיו רואים זה את זה וזה את זה במשבצת, ואתם רוצים להתחבר יחד בלב אחד ולדרוש מהבורא, אנחנו כבר מתקרבים לתיקון. זה ממש מה שצריך להיות. אפילו להודות לבורא על מה שהוא עשה לנו עכשיו, שאנחנו מוכנים איכשהו להיות קרובים זה לזה, זה ממש "קדושת היום". אתם יודעים עד כמה שזה חשוב מה שקורה? אלה דברים שלא קרו מחורבן הקדושה, ממש, מלפני אלפיים שנה. תראו ְמה אנחנו לאט לאט מגיעים, על זה להודות לבורא, זה כבר דבר גדול. אני מאושר מאוד.

שאלה: איך להאמין בזה שהתפילה עובדת?

רק לפי ההשתתפות עם החברים ועניית התפילה מהבורא.

שאלה: אמרת שיש שינוי בעולם הזה, איך אנחנו מתאימים את עצמנו לעולם החדש בעבודה הרוחנית? האם אנחנו צריכים לחשוב משהו שונה, לעשות את העבודה שונה, איך אנחנו עושים את העבודה?

אנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה לזה ולבורא כמה שאפשר, ולהבין שהוא עושה את כל הפעולות האלה בעולם כדי שאנחנו נצמיד את עצמנו בינינו יותר וכדי שאנחנו נפנה לעולם ונוכל לסחוף אחרינו את כל העולם.

תלמיד: בתקווה שנצליח בעזרת ה'.

יחד.

שאלה: בשיעור הבוקר זכינו שפתחת בפנינו עד כמה אנחנו לא נמצאים צמודים לרב, ועלה חיסרון גדול גם בתוך העשירייה וגם בקרב הרבה חברים, לחזק ולשנות, ולנסות לקדם את הדבר הזה. איך הרב חושב שנכון לנו להמשיך לברר את זה, לדון בזה, לעסוק בזה?

תראה, יש הרבה מצבים, יש הרבה קבוצות, והיו משך היסטוריה הרבה קבוצות, כל העניין הוא תלוי רק בחיבור, וזה מה שעלינו לעשות. אנחנו עוברים פעולות מאוד לא פשוטות, הקבוצה היא גדולה, היא מגוונת מאוד, יש לה נציגים מכל העולם, מכל הדתות, אמונות, צבעים, כל מה שאתה רוצה. ולכן החיבור שלה הוא לא פשוט מצד אחד, מצד שני זאת דווקא הקבוצה שהיא מתאימה לדור האחרון, ולכן צריכים עוד ועוד להיות כל פעם יותר צמודים זה לזה.

תלמיד: אני מדבר יותר על עשיריות שנמצאות יומיום בשיעור, שלוש פעמים ביום בשיחות זום, צמודות לדברי הרב כמיטב הבנתם, קוראים מאמרי רב"ש וכן הלאה. במה אנחנו עוד יכולים להוסיף, כדי באמת להיות תלמידים ראויים של הרב?

תאמין לי שכל המקובלים בכל הדורות שאלו אותו דבר, וגם אצלנו שאלנו את הרב"ש. אלא רק להמשיך ולראות שהבורא בכל זאת לא עוזב אותנו, ויומיום דורש יותר ויותר התקרבות אליו. העבודה שלנו היא כזאת, זאת אומרת, פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, ואין כאן מה להוסיף, חוץ מעוד מאמץ, ועוד מאמץ, ועוד מאמץ. ונראה לנו שזה אותו דבר, ואותו דבר, אבל לא, כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול. ולכן באמת אין לי תשובה אחרת. אמנם שאני כמה פעמים בעצמי דרשתי ועמדתי על אותה שאלה, בקשה לפני רב"ש, וקבלתי אותה תשובה. אין מה לעשות.

אבל אנחנו אתכם רואים באיזה מערבולת המצבים העולם נמצא, ואנחנו אתו. ועד כמה שזה סימנים של המשיח. ממש כך. אני חושב שאנחנו תוך זמן קצר נתחיל להרגיש כמה שהעולם מאבד את העשתונות, שהעולם מתחיל לחפש בכל זאת, איזה תשובה יש לכל זה. עכשיו אנחנו נכנסים לסיבוב הבא, שוב מגיע גל הכבדה של הווירוס בכל העולם. פתאום ארצות כאלה שהיו מצליחות להתגבר על זה, הם לא יוכלו להצליח. ישראל זו המדינה הראשונה, אנחנו כבר נמצאים בהתקפה השנייה של ווירוס הקורונה. עכשיו זה יהיה בכל יתר העולם. אתה תראה איך העולם יתחיל להשתגע, לאבד את העשתונות, הוא לא יבין מה קורה, ומה לעשות, ומה יהיה. ובצורה כזאת אנחנו תמיד נהיה ראשונים.

תלמיד: מאמרי רב"ש שאנחנו קוראים כעשרה ימים, הם מאוד מאוד תורמים לחיבור בעשיריות. זה נותן הרבה מאוד כוחות, וזה ממש מורגש כמשהו פרקטי. לא רעיוני, אלא פרקטי. ואם אפשר להמשיך את זה, זה דבר שיהיה מאוד מאוד רצוי.

אפשר להמשיך, ואפשר כל הזמן לחזור עליהם. גם רב"ש אמר כך. כל הזמן לחזור על זה, כי זה עבודה בקבוצה. כל אלו שמרכיבים לנו את שיעורי הבוקר, שידאגו לזה שאנחנו לא נפסיק. סביב המאמרים האלה אנחנו צריכים כל הזמן להתחיל לעבוד.

שאלה: כעת הקבוצה, העשירייה שלי לפי הרגשה שלי נמצאת במצב מיוחד. ואני חושב שחסרה לנו התקפה על הבורא. מה עלינו להוסיף לכך?

אתה צריך שיהיו לך עשרה אנשים, תחבר עוד קבוצה, ועוד קבוצה, אבל רצוי שזה יהיה יותר מעשרה, ותתחילו להתלונן, לבקש, לכבד, לעשות כל דבר מה שאפשר, כמו שכתוב. אתם צריכים הכול לקחת לא ממני, אלא מהכתוב. ממש לעבוד על הכתוב, ולסדר את זה, לממש את זה עם העיפרון ביד. כתוב כך, עושים כך. כתוב כך, עושים כך. ותראו עד כמה שזה עובד. כי אתם בזה תהיו קשורים גם למחבר, לרב"ש. הוא בזה המורה שלנו.

תלמיד: שבעה אנשים זה מעט, או חשוב שיהיו עשרה?

יותר מעשרה. רצוי שזה יהיה עשר או יותר, אבל לא פחות. אבל אם אין, אז אין, מה לעשות? נגיד יש לך שש, שבע, שמונה גם טוב, העיקר להתחיל, ואז תחברו. הבורא יסדר כך שאתם תחברו יחד.

תלמיד: אני רוצה להגיד שיש לנו עשירייה בגולן קריית שמונה, ואני ממש מרגיש שאנחנו טובים בחיבור בינינו. אני מסתכל על המסך ויש לי תחושה שגם כל העשיריות, כמו עשירייה אחת שהייתה פה ואמרה, שממש מרגישים טוב בחיבור. היום אחרי שיעור בוקר הרגשתי את הקשיים של רב, והלכתי לישון עם זה. עכשיו אני מרגיש ממש טוב, כי אני מבין שכל מה שצריך לעשות, זה להתפלל, ולבקש מהבורא שייתן לנו חיבור, וגם לעסוק בהפצה. ואני חושב שזה מאוד קל, בעיקר להתפלל לבורא. ואני חושב שאנחנו צריכים להיות סובלניים, עד שהבורא יכופף עוד קצת את ישראל ואת אומות העולם.

אמן.

תלמיד: אם אנחנו בעשירייה לא מרגישים פירוד, חילוקי דעות, אני לא יודע אם זה טוב או רע. אבל אני בכלל לא מרגיש חילוקי דעות, אני מקשיב לחברים שלי הם אומרים הכול נכון, ועושים הכול נכון.

זה טוב. סימן שאתם בדרך נכונה, אבל עדיין לא צרפתם לזה את כל האגו שלכם. זה יבוא.

(סוף השיעור)