שיעור בוקר 06.04.2016 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו,

דף א' תרפ"ז, עמ' 1687, "בנין הנוקבא דז"א", אות א'

אות א'

"* דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה, אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד, ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין, נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס כנודע."

* ע"ח ח"ב שער מיעוט הירח פרק א' מ"ק.

מדברים כאן על בנין הנוקבא שזו מלכות, מלכות של כל העולמות, מלכות שזו הנקודה המרכזית שהיא מדברת על חיבור בין כל הנשמות. כל הנשמות נמצאות למטה מפרסא, שבורות, זה נקרא שט' תחתונות דמלכות נמצאות למטה, ורק נקודה אחת שלה נמצאת למעלה, שזו נקודת הכתר עם אור הנפש. ולכן האר"י אומר "שהוא בחינת מלכות שבה לבד", רק הנקודה הזאת. אבל בחינת המלכות שבה זה מלכות דאורות, כתר דכלים.

אות ב'

"ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו. כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו, נתנה בו עוד כח גידול להמלכות." זאת אומרת מלכות, הנברא, לא יכולה לעשות שום תנועה בלי זעיר אנפין. היא מקבלת התעוררות ממנו, היא מגיבה נכון להתעוררות אליו, ואז הוא מתחיל לעשות פעולות לפי מידת ההתעוררות שמלכות מביאה לו. זעיר אנפין נותן למלכות התעוררות, מלכות מגיבה. לפי תגובת המלכות, זעיר אנפין עובד עליה.

אם התגובה נכונה, הוא עובד נכון, במידה זו או אחרת. אם התגובה לא נכונה, הוא גם עובד על המלכות, לפי התגובה הלא נכונה, במידה זו או אחרת. אבל הכול לפי תגובת המלכות. אחרי שבירת הכלים, כשמלכות הפכה להיות לנקודה, עכשיו כל העבודה היא "מלמעלה" מה שנקרא. משפיעים על הנברא, ולפי איך שהוא מגיב, משפיעים עליו הלאה. ושוב, לפי איך שהוא מגיב, משפיעים עליו הלאה. וכך מגדלים אותו לפי תגובתו, בכל שלב ושלב.

כאן אנחנו מדברים על המלכות, שזה חיבור של כל הנבראים, איך שהם מסוגלים להתחבר ולהתכלל באותה נקודת הכתר דכלים ומלכות דאורות. "נקודת הכתר" זה נקרא, או כמו שכאן הוא קורא לזה "נקודת המלכות".

שאלה: מה זאת אומרת שיש תגובה נכונה או לא נכונה, ובמה זה תלוי?

זו שאלה מאוד יפה. כי אם מלכות הייתה מגיבה בצורה אוטומאטית, כך מעצמה, זאת אומרת לפי המבנה שלה, אז מה יש כאן? זעיר אנפין נותן לה איזו השפעה, היא מגיבה, הוא נותן לה אחר כך, והיא מגיבה. מה זה, זה "משחק מכור" מה שנקרא, הכול ברור מראש? דברים כאלה אין ברוחניות, אלא חייבת להיות כאן בחירה חופשית מצד המלכות, להגיב, לתת תגובה בצורה זו או אחרת לזעיר אנפין. והבחירה שלה היא בחיבור.

מלכות נמצאת בשבירה להרבה חלקים שלה. עד כמה שהם מסוגלים מעל השבירה, בעצמם להשתוקק לחיבור ולהביא את החיסרון הזה לזעיר אנפין, שהם רוצים להיות בהשתוקקות, ולא מסוגלים, הם מבינים, משיגים שלא מסוגלים בעצמם להתחבר, אבל משיגים שמטרת הבריאה היא בחיבור להשיג את הזעיר אנפין ולהיות כמוהו, במידה הזאת הם מעלים חיסרון שנקרא מ"ן, לזעיר אנפין. וזעיר אנפין כבר מגיב אליהם בחזרה ומתחיל לתקן אותם.

תלמיד: במה הזעיר אנפין מעורר את מלכות, בהתעוררות הראשונה?

הוא מעורר את מלכות בצורה כזאת שמלכות מעוררת את הכלים השבורים הכי קרובים אליה. זאת אומרת, הכי מוכנים לחיבור. ואז הם מתחילים להתעורר לחיבור. הם לא יודעים אולי בהתחלה, חיבור או לא חיבור, אבל נמשכים למשהו. נמשכים לזעיר אנפין.

זה שאנחנו משתוקקים להגיע לחכמת הקבלה, לגילוי הבורא, למטרת החיים, מה הם החיים, שאנחנו לא יודעים מה הם, זה הכול מפני שזעיר אנפין מעורר את המלכות, ואנחנו, הכלים השבורים, נמצאים בהשפעה מהמלכות, בהשפעה מהחיבור, אבל החיבור הוא לא ברור לנו. אלא אנחנו מרגישים שזה בא מהמקור, ממשהו שאנחנו פתאום רוצים להשיג אותו, "רוצה אני". למה? ככה. קבלתי התעוררות, קבלתי אור משם, הארה משם, ואני רוצה.

ואז, דרך המלכות, אני כאילו דורש את הזעיר אנפין. אבל אי אפשר לדרוש אותו בצורה כזאת. להשיג את העולם הרוחני, זאת אומרת לעבור מלמטה דרך הפרסא לאצילות, להשיג את הבורא, היינו זעיר אנפין, אני לא יכול. מישהו מעורר אותי, ואני ככלי, כרצון לקבל, משתוקק להאור. אבל אני לא מסוגל להגיע אליו. ואמצע הדרך, החיבור במלכות, הוא מנוגד לי ממש. כי אני נמצא בכלי השבור.

אז ההתעוררות שאנחנו מקבלים, הנקודה שבלב, היא התעוררות מזעיר אנפין, אבל החיבור שאני צריך לתת בחזרה, הוא מנוגד לי. ולכן זה נקרא "נקודה שבלב" בלבד, וכל יתר הרצונות שאני צריך להביא לחיבור, הם מנוגדים. יש בי ממש ניגוד בין הנקודה שבלב והלב. כי הלב זה כל אותן התכונות שאני אצטרך לבקש עליהן תיקון כדי להתחבר עם כל יתר הכלים השבורים. וכל עוד הכלים השבורים לא יקבלו את צורת עשר הספירות השלמות המינמליות, זה לא יהיה כלי לגילוי הבורא בנו. "בנו" זאת אומרת באותם עשרת החלקים.

תלמיד: למעשה התגובה של מלכות היא כל הזמן לא נכונה. איך יכולה להיות תגובה נכונה, הרי זה פשוט נגד הטבע?

נכון, תגובת המלכות היא לא נכונה אף פעם, כי היא נמצאת שבוייה בתוך האגו, הרצון לקבל, הרצונות כולם שבורים. אבל היא מעוררת אותם הרצונות לדרוש את האור. ולאט לאט, על ידי זה שהיא דורשת את האור, על מנת לקבל, על מנת ליהנות, דורשת את הזעיר אנפין ולא חיבור בכלל, על ידי זה בכל זאת, היא מתחילה לאט לאט לקבל השפעה מהאור העליון.

ואז הכלים שלה מתחילים להיות סביב הנקודה הזאת. זאת אומרת, התכונות שלה, הרצונות שלה מתחילים להיות, מגובשים סביב הנקודה שבלב, בכל אחד מבני האדם האלו. ואחר כך לאט לאט, הם מתחילים כבר להבין, להרגיש באיזו צורה, שהם חייבים להיות מחוברים.

זו בעיה מאוד קשה, אני חושב שהנקודה הזאת היא הכי קריטית, כשבאמת מתחילים להבין, שהחיבור בעצם מצד הכלים, מצד הנברא, הוא המטרה, והבורא זו התוצאה שמתגלה בחיבור הנכון. צורת החיבור הנכונה, זה הבורא. אז כאן עדיין האור העליון חייב לעבוד לפי החסרונות, לפי הדרישות, ואפילו דרישות שלא כל כך מגיעות מעומק הלב, אבל הן חייבות להיות כאן.

גובלן זה בסדר, מובן לכולם מה זה. אז שאנחנו נבין שאנחנו בונים אותו מהתכונות שלנו, רק שיתחברו נכון. כי בעצם, מה אנחנו לומדים מתחילת הבריאה? שהאור ברא את הרצון לקבל והטביע לאט לאט כפי שהוא עשה בעולמות, בסולם המדרגות, הטביע בתוך הרצון לקבל את הצורה שלו. זאת אומרת, בסך הכול ברצון לקבל ישנו הכול, חוץ מהחיבור הנכון שאם אנחנו מקבלים מלמעלה כוח, אז מהתכונות שלנו, שנמצאות כבר בנו, שזה נקרא "כלים של המצרַים", כשאנחנו משתמשים בהם נכון, אנחנו עושים מהם צורת הבורא. זאת אומרת, אנחנו הופכים אותם ל"כלי בית המקדש".

שאלה: דיברנו בחלק הראשון על התפילה ושמענו שאנחנו לא יודעים מה היא תפילה נכונה, אבל כאן בתע"ס, האם לפי טקסט הזה אנחנו יכולים לדרוש חיבור אמיתי?

בכל מקום, לא חשוב מה שאנחנו קוראים, אנחנו צריכים לדרוש, רק חיבור אמיתי. ולפנות תמיד לבורא, שיעשה לנו את החיבור, ולא חשוב באיזו צורה אנחנו נמצאים, ומה אנחנו מבינים. זה כמו ילד שהוא צועק, "לא יוצא לי", ואז בא כוח עליון ומלמד אותו. לפי אותו חוק זה פועל גם עלינו.

שאלה: למה אף פעם לא כתוב איך המערכת עובדת כשלא מקיימים את החוק נכון, כפי שהסברת קודם לחבר? אנחנו כאילו קוראים פה על משהו אוטומטי, שעובד חד כיווני וזהו.

האמת היא שזה נדמה לך שזה עוזר. גם אני, לחצתי על רב"ש הרבה פעמים וקיבלתי כל מיני תשובות, שהוא לא היה אומר לאחרים, ממש הרבה. וזה עשה לי איזה רוגע, איזו הבנה, נתן איזו חכמה, כמו שעכשיו הסברתי בצורה הגיונית איך שזה עובד. האמת, אני לא חושב שזה נותן התקדמות. אני מבין שאתה כנמשך למדע וכמכבד אותו, אתה כך שואל ואני גם הייתי כך חושב, אבל הייתי חושב, ולא שאני חושב כך עכשיו, זה לא יעזור. אלא זה נקרא "אמונת חכמים", חייבים לעשות מה שכתוב וכך להתקדם.

ההתקדמות שלנו היא תלויה בזה שכתוב כך ואנחנו עושים, כתוב כך ואנחנו עושים. לא מפני שאנחנו רוצים להיות כאלה חסרי שכל, אלא דווקא הפוך, כי אנחנו רוצים לעבוד למעלה מהשכל שלנו עם שכל של העליון, שפעם אני אהיה כמוהו. ואין לי צורה אחרת של התקדמות, אלא ללכת לפי השכל של העליון. ולכן השכל של העליון אומר כך, אני עושה. הוא אומר אחרת, אני עושה. כל אחד רואה את זה לפי הילדים, איך שהם עושים ממש העתק מהגדולים. הגדול עושה, הילד מסתכל עליו, עושה גם כן. למה? זה הטבע. ואם אתה תעשה אותו הדבר, אתה תגדל. כמו שכך גדלים הילדים, גם אתה תגדל להיות גדול.

אות ב'

"ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו. כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו, נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת, ואז נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי"ס שלימות שבה."

אני חוזר.

"ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית" תמיד האמצעית זה הזעיר אנפין והוא נקרא הקב"ה והוא נקרא גדול. כאן יש איזו בעיה, שאנחנו עוד לא יודעים איך להבין אותה. שמלכות כאילו משיגה את העלי עליון, היא משיגה את הבינה. שמלכות נמצאת יחד עם זעיר אנפין בבינה, באימא עילאה. אז הוא אומר שאמנם מלכות גם נמצאת עם זעיר אנפין בבינה עילאה, אבל היא יכולה לגדול רק "ע"י אמצעית ז"א עצמו." שרק זעיר אנפין תמיד שולט עליה. "כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו," את זעיר אנפין "נתנה בו עוד כח גידול להמלכות." שהוא יטפל בה. "ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ" מזעיר אנפין "באמצעית ת"ת," באמצעות הזעיר אנפין, אנחנו יודעים שזעיר אנפין נקרא גם תפארת. "ואז נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי"ס שלימות שבה." אז היא הופכת להיות ממש לגדולה כמוהו.

בוא נראה מה קורה כאן.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. צריכים לזכור כאן, כל המתבאר לעיל בחלק ט', בענין של הגדלת הנוקבא, ומ"ן ראשונים ושניים, וענין בן בכור שנוטל פי שנים. כי כל החלק הנ"ל היה נחוץ לחזור ולהעתיקו בכל שורה ושורה שבכאן אם היה אפשר והנה נתבאר שם (דף תשע"ב אות ס') בדברי הרב, שתחילת בנין הנוקבא מתחלת אחר שנעשה הז"א גדול לגמרי, ע"ש. וכמ"ש שם באו"פ, שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס: א' קומת הע"ס שעל המ"ן דז"א וב' קומת הע"ס שעל המ"ן דנוקבא. אמנם הנוקבא אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו, וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג היה בשביל ז"א בלבד, כמ"ש שם."

זעיר אנפין ומלכות עולים יחד, או אפשר להגיד שזעיר אנפין מעלה את המלכות לאימא, לנוקבא. למה מעלה? כי במלכות יש חיסרון לגדול, היא דורשת מזעיר אנפין. מאיפה יש לה חיסרון לגדול? מזה שזעיר אנפין סיפק לה מקודם. זו תכנית הבריאה, יורדים אורות שהנבראים חייבים להשיג אותם בסופו של דבר, וזה מעורר את הנבראים. אז מלכות מתעוררת, מבקשת מזעיר אנפין, זעיר אנפין לוקח את החיסרון של המלכות ועולה לאימא. כי הוא בעצמו קטן וקטן אינו מוליד, הוא לא יודע מה לעשות עם החיסרון הזה. ואימא נותנת לזעיר אנפין מה שהוא מבקש, אבל החיסרון של מלכות המלובש בחיסרון של זעיר אנפין מופיע באימא, ואימא נותנת לחיסרון של זעיר אנפין שבו יש חיסרון של המלכות, את התגובה שלה, מה שהם מבקשים. זעיר אנפין חוזר למקומו, נעשה קודם כל גדול על החיסרון שלו, שזה חיסרון שלו בגלל המלכות, הוא בעצמו לא רוצה להיות גדול, וכשהוא גדול, אז הוא נותן למלכות מהגדלות שלו את מה שהיא צריכה. זה בדרך כלל.

כאן, אנחנו נראה שפתאום קורה משהו. כשמלכות נמצאת בבינה, למה היא צריכה לקבל על ידי זעיר אנפין, היא עכשיו נמצאת בבינה, ולמלכות ובינה יש גם קשר מיוחד וכן הלאה. יש כאן איזה מין בירור במערכת, תיקון במערכת הקשר בין מלכות לבין בינה על ידי זעיר אנפין. וזה מה שנקרא, "קטרוג הירח". זו תוספת תיקון במלכות, שצריכה להיות כאן כדי שבסופו של דבר זה יחסר לה מבינה, כדי להגיע אחר כך להכתר.

הדברים האלה הם מאוד עדינים. אם אנחנו נלמד את החלק הזה, אנחנו יכולים לראות את כל "תלמוד עשר הספירות", בכלל את כל חכמת הקבלה, את כל הבריאה, אתם תראו. אם נצליח להתקדם.

שאלה: הגדלות תמיד נובעת מהדרישה מלמטה?

אין שום דרישה מלמטה אף פעם, אף פעם. הרצון לקבל רוצה להיות תמיד עפר. אלא מה שהוא רוצה, זה אך ורק על ידי האור.

תלמיד: אבל אנחנו רואים פה שהמלכות דורשת מהזעיר אנפין.

הרצון לקבל לא מתעורר מעצמו.

תלמיד: אלא איך?

אלא כשהיא מתעוררת לדרוש, אז היא כבר קיבלה את ההתעוררות מלמעלה.

תלמיד: אבל למה לזעיר אנפין לעלות לאימא בבקשה, אם אין דרישה מלמטה?

כי היא קיבלה מקודם התעוררות מסוימת ולכן היא מתעוררת לעלות לזעיר אנפין, כי היא רוצה לקבל ממנו גדלות. "אני ראשון ואני אחרון" כתוב. זאת אומרת, בתחילת כל ההתעוררות כבר נמצא הבורא.

שאלה: אתה עכשיו הסברת שלמלכות יש איזה יחסים עם בינה, ובעוד מקומות לפעמים מוזכר כאילו היא מקבלת ישירות מבינה. יחד עם זאת, אני זוכר שבעבר אמרת שאין מצב כזה, תמיד הקשר הוא דרך זעיר אנפין, אף פעם אין לה קשר ישיר. אתה יכול להסביר, כי עכשיו אמרת שיש לה איזה יחסים ישירים עם בינה?

לא יחסים ישירים. יחסים ישירים, הכוונה היא שאני שולח לך דרך דוור איזו חבילה. אז יש לך קשר עימו, או איתי? אתה מקבל ממנו, אבל מה שאני מארגן לך. אני משלם לו כסף, הוא נעשה מזה בעל העבודה, מרץ, להביא לך את מה שאני רוצה שתקבל. הכול סודר ממעלה למטה כך, שכל הקשר בין הפרצופים יהיה בצורה כזאת. קשה להסביר את זה.

כשבינה נותנת לזעיר אנפין אור, האור הזה מביא את הזעיר אנפין קודם כל לכך שהוא יורד למקומו ונעשה גדול, במידה מה שקיבל מאמא, ובמידה מה שצריך לתת למלכות. זאת אומרת כל הצורה הזאת, התוספת, מה שהוא עכשיו מבצע, היא לא שלו, הוא בעצמו נשאר שלו. אלא זה כמו הבטן באישה שהיא למען התינוק. אותו דבר זעיר אנפין, הוא עכשיו נמצא בהריון. זה מה שקורה, הכול על חשבון המלכות. אבל בינה יודעת איזה חסרונות ותוספות היא צריכה לתת לזעיר אנפין, ואיך מזה ומה ייוולד במלכות.

מאיפה זה בא? מפני שהיא בעצם מתחילה, היא הולידה את זעיר אנפין ומלכות וכל הדברים האלה מצמצום ב', שעוד קרה לנו בנקודות דס"ג, אפילו לא בעולם הנקודים. שם היה קשר בין בינה, שזה פרצוף ס"ג, עם מלכות שזה נה"י דא"ק, ומזה כבר יש קשר עמוק בין מלכות ובינה, איך על ידי בינה לתקן את המלכות לדרגת הכתר.

תלמיד: אז למלכות יש הרגשה של בינה, או שהיא יכולה להרגיש רק את זעיר אנפין?

לא, למלכות יש קשר עם בינה, היא משתוקקת לבינה. בצמצום ב' יש לה קשר, היא עולה לבינה. ודאי. לא מן הסתם אנחנו אומרים שבינה נקראת "ה' ראשונה" ומלכות "ה' תתאה". יש בבינה תכונת הכתר, ויש במלכות תכונת הכתר רק בצורה הפוכה. והחכמה בחכמה, וחכמה בזעיר אנפין, זה נקרא "אריך אנפין" ו"זעיר אנפין", זה רק כדי לתת ביטוי לתכונת ההשפעה שישנה בכתר, בבינה, ובמלכות.

תלמיד: מה שמלכות מקבלת מבינה דרך זעיר אנפין, היא מקבלת אותו כבר מעובד, הוא עבר איזה עיבוד של זעיר אנפין?

כן, ודאי.

תלמיד: מה העיבוד שהוא עושה כדי שמלכות תוכל לקבל את זה?

שהיא תהיה מתאימה לו.

תלמיד: אז למרות שהיא משתוקקת לבינה, היא צריכה להתאים את עצמה לזעיר אנפין.

הם שניהם מנוגדים, ולכן שניהם משלימים זה את זה. ולכן גמר התיקון זה כשזו"ן נמצאים פנים בפנים בזיווג דלא פסיק, ובדרגת אריך אנפין. שם גם בינה וגם חכמה נמצאים בשווה כמו אבא ואמא עילאין בזיווג השלם, "כחדא נפקין וכחדא שריין".

(סוף השיעור)