heb_t_rav_2010-01-10_lesson_otkrivaem-zohar_n10

פותחים הזוהר

(מאמר "דטעין חמרי", אות פ"ד - אות פ"ח)

שיעור 10

שיעור וירטואלי 10.01.10 – אחרי עריכה

בשבוע הבא, ביום רביעי אני טס לרומא, יש לי שם הצגה של ספר חדש, באחד ממרכזי המוֹ"לים הגדולים וחנות הספרים הגדולה ברומא. זה אירוע מאוד רציני, כי רק באופן נדיר מאוד הם מזמינים מישהו לחנות לעשות פרזנטציה ולחתום על ספרים עבור קוראיהם. הם מארגנים עבור הקוראים ערב מאוד מיוחד. יהיו שם גם צילומים לטלוויזיה, ראיונות לרדיו.

בסוף אותו שבוע יהיה גם קונגרס איטלקי, ובאותו זמן עם הקונגרס הזה, שאני אהיה נוכח בו, יהיו גם קונגרסים אזוריים בשאר הערים בעולם. אני מקבל על זה בצורה קבועה דיווחים מחברי, ואני מאוד שמח שאתם מתאספים יחד אתנו ותהיו באותם קונגרסי ראי, כל אחד במקומו, אבל כולנו נהיה קשורים יחד, ואני מקווה שאנחנו נראה, נוכל לשמוע, וברור שאנחנו נהיה ביחד.

כמובן שכעבור חודש יהיה לנו את הקונגרס הגדול שלנו, וזה הקונגרס הישראלי. יחד עם זה אנחנו נשתדל שגם שם הקבוצות שלנו יתחברו וייפגשו, ויהיו כאלה מפגשים שהם באמת נחוצים מאוד, מפני שאת הזוהר אי אפשר להשיג על ידי אדם אחד, אפשר להשיג אותו רק על ידי חיבור בין אנשים, כמו שקרה בעבר. כי בעבר באותו עולם רוחני, היכן שאנחנו אוספים בינינו את הרצונות המשותפים שלנו, בו מתגלה מה שהזוהר רוצה לגלות לנו, העולם העליון, המצב העליון שלנו.

לכן כאלה מפגשים, כאלו התאספויות, חיבורים, הם מועילים לזה. ואם במפגשים האלה נלמַד את ספר הזוהר, אז ברור שאחד ימשוך את השני. ספר הזוהר יעזור לנו להתחבר, והחיבור יעזור לנו לפתוח את ספר הזוהר ובאופן הזה נגיע לגילוי העולם העליון הנסתר הזה, שזה הקיום הנצחי השלם שלנו. הכול תלוי בנו והכול לפנינו.

אז יחד אתכם יש לפנינו זמן טוב מאוד בחודש הזה ינואר, ובחודש הבא בפברואר, וגם אחר כך אנחנו עוד נארגן משהו. באזור חודש מאי שוב יהיה קונגרס צפון אמריקאי, ועד אז אולי נספיק לעשות עוד משהו. החיים מאירים לנו הצלחה.

פ"ד) אות פ"ד אומרת, שיש שני עולמות למטה, אחד זה יעקב והשני זה יוסף יסוד. "כי שני שלומים יש למטה. אחד הוא יעקב. שהוא ת"ת. ואחד הוא יוסף, שהוא יסוד." מה זאת אומרת? אנחנו נמצאים בתוך כלי שנקרא "מלכות", ומלכות מקבלת אור מלמעלה במידת החיבור של הנשמות הנפרדות שבה, ומקבלת אור לתוכה רק במידה שהנשמות האלו מתחברות יחד. יש פה סימן של סכום, זה סכום של כל מיני נשמות נבדלות ששואפות למלכות.

השאיפה הראשונית שהיא ניתנת לנו לעבר המלכות, לשאוף אל המלכות, זו הנקודה שבלב שלנו. אבל היא אינה מספקת, כי זו רק שלי וזו רק שלך וזה שלו וכן הלאה, אלא אנו צריכים לחבר את כל הנקודות שבלב. באותה מידה שבה אנחנו נחבר אותן, אנחנו שוב נפגשים במלכות הזאת.

מעל המלכות יש את המסך, ומעל המסך יש את המבנה שנקרא "בינה". בינה היא כמו אמא שהכול נותנת, מפיצה הכול כלפי מטה, ממנה יורד השפע. ומתחת לבינה נמצאים חסד, גבורה, תפארת, הם נקראים חג"ת או גלגלתא עיניים, ואחר כך נצח, הוד ויסוד, שנקראים נה"י, אח"פ.

אם אנחנו מדברים רק על חסד, גבורה, תפארת, אז אנחנו מדברים על מצב ה"קטנות", ואם אנחנו מדברים על מבנה שלם של המערכת הזאת, אז אנחנו קוראים לזה חיבור גדול או "גדלות". כל התכונות האלו, יש להן את השמות שלהם, כמו שאנחנו יודעים, חסד זה אברהם, גבורה זה יצחק, תפארת זה יעקב, נצח זה משה, הוד זה אהרון, והכי חשוב זה יסוד, שזה יוסף.

מדוע הוא החשוב ביותר משום שהאור העליון היורד מבינה, השפע הזה, הוא מועבר קודם כל לחסד, גבורה, תפארת, ליעקב, ולכן הוא נחשב לחשוב ביותר מבין האבות, החלק הזה נקרא "אבות". ואחר כך זה מועבר להבא, לנצח, הוד, יסוד. יוסף היא הספירה העיקרית פה, התכונה העיקרית, כי דרכה הכול יורד לנשמות, למלכות. לכן יוסף נחשב לגורם מרכזי בכל ירידת האור מלמעלה למטה, מבּינה אלינו לנשמות, ובינה זה הבורא. כך עובדת המערכת הזאת.

"כי שני שלומים יש למטה. אחד הוא יעקב. שהוא ת"ת. ואחד הוא יוסף, שהוא יסוד. ומשום זה כתוב, שתי פעמים שלום: שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק זהו יעקב. ולקרוב, זהו יוסף."

"שלום לעולם", בתורה משתמשים בה, הכוונה היא שלום. בעברית "שלום" זו מהמילה שלימות. כשאנחנו אומרים "שלום שלום לרחוק ולקרוב", השלמות שמשיגים בבחינה התחתונה והעליונה, זה מה שנקרא "שלום" זו הכוונה.

נעצרת מרחוק, אבל הבורא נראה לי מרחוק "לרחוק הוא כמו שאתה אומר, מרחוק ה' נראה לי.". "נראה לי מרחוק", בינתיים מרחוק אני רואה את השלמות הזאת.

פ"ה) "מרחוק, זו היא הנקודה העליונה העומדת בהיכלו. ועל זו כתוב, תשמורו," את קדושתי. "קדוּשה" זו תכונת הבינה, קדושה או השפעה. "שנכללת בשמור. ומקדשי תיראו, זו היא הנקודה העומדת באמצע, שיש לפחד מפניה יותר מכל, כי עונשה מיתה. והיינו שכתוב, מחלליה מות יומת." מה זאת אומרת? אם אני דומה לבינה, אם יש לי את התכונה הזאת, אני משפיע בה, ואז אני מתמלא עם אור חכמה. בזה שאני נותן את האור, את אור ההשפעה שלי, החסדים, אני בזה כאילו מעצמי נותן מלמטה, נותן לתנאי הזה, שאז דרכו יכול להיכנס בי אור חכמה. אבל אם נעלם ממני אור החסדים, שזו תכונת ההשפעה, אז גם נעלם אור החכמה. הסתלקות אור החכמה מורגשת כמוות.

מה שעכשיו אנחנו אתכם חיים, באותה צורה שאנחנו קיימים כבר עכשיו, זה רק משום שבעולמנו, למרות כל שאר חוקי הטבע, בכוונה נתקיים כך. חדר באופן התפרצותי כזה, איזה ניצוץ קטן של חכמה, שממנו התפתח כל העולם הזה, ואחר כך כל האנושות שממלאה את המקום הזה.

כך גם אומרים בפיזיקה שיש ניצוצות קטנים שלא ברור מאיפה ומה, אבל הם אומרים שזה משם. זה אולי בינתיים לא ניתן למדידה בגלל הגודל, אבל לאט לאט נוסד מהם כל החומר של העולם שלנו. אז כל זה נוצר מהרבה מאוד ניצוצות של חכמה, שלמרות החוק של הטבע העליון שהוא צריך להיות מלובש באור חסדים, פרץ הניצוץ הזה לכאן ויצר את כל המציאות שלנו, היקום שלנו. וזה בסך הכול ניצוץ קטנטן.

תארו לכם כמה אנחנו נקבל, כאשר אנחנו ניצור מעצמנו אור חסדים שבו יתלבש אור חכמה, זה פי מיליארדים ממה שאדם יכול לתאר לעצמו בכל החושים שלו, ההשגות שלו או המילויים שלו וכן הלאה. מה שהוא מתאר לעצמו זה המילוי הקטן ביותר של האור העליון, אבל ההסתלקות שלו נקראת "מוות", ולכן המצב שלנו הוא נקרא עוד פחוֹת ממוות, לכן אנחנו אתכם רוחנית "מתים".

אז מי הם החוטאים האלה? זה מי שנכנס למימד העיגול והריבוע וחטא, לכן נאֵמר "תשמורו". "מי הם מחלליה, הוא, מי שנכנס לתוך החלל של העגול והרבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם אותה, מות יומת. ועל זה כתוב, תיראו." מה זה המעגל והריבוע? העניין הוא שאנחנו מתקדמים קדימה ובכלל קיימים בריבוע, וכל ההתקדמות שלנו היא בקשר בין מלכות לבינה. בסוף כאשר אנחנו עולים בהדרגה, ומביאים את מלכות למצב של השתוות לבינה, אנחנו בזה פותרים את בעיית הריבוע והמעגל, אנחנו בזה באמת יוצרים מעגל, מביאים את עצמנו למצב של עולם אין סוף.

כשפותרים את הבעיה זה רק בצורה של ריבוע. מדוע? מפני שכל מה שאנחנו לא יכולים להכניס לריבוע נקרא "ל"ב האבן". לב האבן זה "לב" שזה פשוט לב, ו"אבן" זו אבן, "לב האבן" זה לב מאובן. זה אותו חלק של הלב שלנו, של הרצונות שלנו, שאיננו מסוגלים יחד אתכם לתקן. איך אנחנו מתקנים אותם? הם בהדרגה מיתקנים מעצמם, ככל שאנחנו מתקנים את ט' הספירות הראשונות מכתר עד יסוד. וכמו שאמרנו יסוד הוא נקרא "יוסף" ולכן הספירה הזאת מאוד חשובה, וממנו אנחנו מקבלים כבר לתוך הנשמות שלנו, והפרצוף הזה נקרא "זעיר אנפין".

כל מי שנכנס לשטח הריבוע והמעגל וחטא הוא מות יומת "מי שנכנס לתוך החלל של העגול והרבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם אותה, מות יומת." ויוצא מהם, נעלם מהם אור החסדים, וברור שבלי אור חסדים לא מרגישים את אור החכמה. מפני שהחל מצמצום א', מהצמצום הראשון והלאה, יש חוק ברור בטבע הרוחני, שאור חכמה, אור המילוי, אור התענוג, הוא יכול להתלבש רק באור חסדים, באותה מידה שאדם כשהוא מקבל אותו, מחזיר אותו. ולכן נאֵמר "תשמורו".

"והנקודה ההיא נקראת, אני. ועליה שורה אותו הסתום העליון שלא נגלה," את האני עצמו אסור לגלות. איך אפשר? רק באותה מידה שהאני הזה יכול לעלות לבינה, לאחד, לשתיים, לשלוש, לארבע וכן הלאה, בסך הכול 125 מדרגות. ואז אנחנו משיגים כלי שלם שנקרא "הוי"ה" "והיינו הויה. ואני והויה, הכל אחד.", זה השֵם השלם ביותר של הבורא, והוא נסתר. הוא נסתר כי הוא מתגלה רק במדרגה האחרונה של מי שמשיג אותו, ומי שלא משיג, ברור שבשבילו הוא נסתר. שום דבר הוא לא נסתר, אין כזה דבר הכול אפשר לגלות, רק זה תלוי בנו.

"ירדו ר' אלעזר ור' אבא מחמוריהם," הם עכשיו מטיילים, הולכים עם האתון שלהם והחמורים שלהם, זאת אומרת, על האגו שלהם, על החומר האגואיסטי שלהם, שהם מכים אותו ומכריחים אותו ללכת למטרת הבריאה. כל הזמן לעלות את החמורים שלהם הפנימיים במדרגות האלו, ועוד אחריהם יש את "מוביל החמורים" "מוליך חמורים", והוא עם המקל החד הזה דוחף, מעורר את הבהמות האלו. זה כוח מיוחד רוחני שמלווה אותנו, אם אנחנו רוצים להתקדם קדימה, אז מקבלים עוד חיזוק כזה מלמעלה.

"ירדו ר' אלעזר ור' אבא מחמוריהם, ונשקוהו." את "מוליך חמורים". "נשקוהו" זה אומר שיש שתי צורות של חיבור בנשמות, המצב הזה שבו הנשמות הקשורות זו אל זו בדרגת הפֶּה, שזה נקרא "פֶּה", לפני כן נמצא ה"ראש". הנשמות יכולות להיות קשורות זו בזו ברמה של "חזה", זה שייך לתקופת היניקה. ואחר כך דרגת היסוד, זה כמו שנאֵמר ה"זיווג דיסודות".

חיבור דרך הפֶּה נקרא "זיווג דנשיקין", "נשיקה", זה כאשר פרצוף אחד, זאת אומרת נשמה אחת משתווה לפרצוף אחר, "פה אל פה", כזה חיבור, כי בגלל הדרגה הפנימית יש להם תכונה משותפת ביניהם, אז כך הם מתחברים, וחיבור כזה נקרא "חיבור רוחני", "זיווג רוחני", כי "פֶּה" זה רוח.

על חזה אנחנו לא מדברים עכשיו, כי הוא קיים רק בין פרצוף קטנות וגדלות, כאשר אחד מאכיל את השני, והשלישי זה פֶּה של הפרצוף הקטן והחזה של הפרצוף העליון. המצב הבא הוא גם מצב של זיווג יסודות, כאשר כל החיבור הוא של כל עשר הספירות מפרצוף אחד, עם עשר הספירות של הפרצוף השני, כאשר כולם כולם מתחברים יחד, זה נקרא "זיווג דיסודות" יסוד ביסוד, כאשר מהחלק הגברי מועבר לחלק הנשי.

המקבל תמיד נקרא "אישה", והנשמה שמעוררת ומשפיעה זה ה"גבר". כמובן שזה יחסי, כי אם אין רצון מצד האישה, אז שום חלק גברי לא יכול לתת שום דבר. הרצון שזה הדבר החשוב ביותר בבריאה הוא של האישה, תכונת האישה.

שאלו את מוביל החמורים שהסביר להם את כל זה, "אמרו: ומה כל החכמה הזו שישנה תחת ידך, ואתה מחמר אחרינו. אמרו לו, מי אתה. אמר להם, אל תשאלו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה " כאשר עוד אור יאיר עליכם, אתם תראו מי כל אחד מאתנו. "וכל אחד יאמר דברי חכמה, להאיר את הדרך." ככה מתגלה לאדם המסע הרוחני שלו.

שאלה: איך להכיר את "מוביל החמורים" שלך? מה זה "חמור", מה זה "מוביל"?

כאשר הוא יתחיל להתקדם בהתקרבותו לשאר הנשמות, כדי לגלות בחיבור ביניהם את ההשפעה ההדדית, וזה מה שאנחנו רוצים להשיג בינינו, וכל האנושות תהיה חייבת להגיע לזה או בטוב או ברע, בעל כורחה, אז כאשר אנחנו מתחילים לשאוף לזה, אנחנו רואים עד כמה שזה בלתי אפשרי, עד כמה זה קשה, כמה שזה לגמרי נגד כל הטבע שלנו. ואז אנחנו מרגישים נחיצות גדולה בכוח חיצוני שיעזור לנו.

הכוח החיצוני הזה הוא ממש כוח מיוחד שנשלח על ידי הבורא שעוזר לנו, ופתאום אנחנו מרגישים איזו בהירות, פתאום משהו מתעלה בתוכנו, מתחיל להאיר לנו משהו בפנים, מישהו איכשהו מנהיג אותנו. אנחנו צריכים להרגיש את זה בצורה ברורה, כמו שעובדת בנו איזו יד נעלמה, כך זה מורגש. "מלאך", "שליח", "מוליך חמורים", לא משנה איך נקרא לו, בכל מיני מדרגות, בכל מיני מצבים הכוח הזה מופיע בצורה אחרת.

ברור שאין כאלה עצמים, איזה מלאך שנפנף בכנפיים שלו, הגיע, ואולי גם נתן לי איזה פתק. כמובן שכל אלו הן אגדות הכי פרימיטיביות שאנשים יכלו להמציא כאשר קראו בספר הזוהר או בספרים אחרים. אז אין שום דבר נורא מאשר לתאר לעצמנו את הרוחני בכל מיני עצמים גשמיים, כי זה לגמרי מסית אותנו מדרך העולם הרוחני, שאין בו כל מיני עצמים, הוא פשוט מופשט, זה פשוט כוח, תכונה.

שאלה: האם לא יוצא שבהתפתחות הרשימות אנחנו שוב הופכים את הרשימו מלמטה למעלה? הרי הניצוץ הגיע מלמעלה למטה.

נכון, אנחנו צועדים מלמטה למעלה. אנחנו אתכם צועדים חזרה לאותו שורש שממנו ירדנו אתכם. וזה מה שאנחנו לומדים, שמעולם אין סוף ירדנו עד העולם שלנו דרך חמישה עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ירדנו עד העולם שלנו, התקיימנו בו דרך ההיסטוריה שלנו, וכעת במאה העשרים ואחת, אנחנו מתחילים לעלות מלמטה למעלה בחזרה שוב לאותה דרגה. הייתה לנו "ירידה", כך היא נקראת סדר הירידה, ויש לנו "עליה", זו הדרך שבה אנחנו צריכים לעבור.

עד הרגע הזה כל הדרך שעברנו אתכם זו הייתה דרך לא במודע, מהרגע הזה והלאה, זה רק לפי הרצון שלנו כמה שנרצה. זאת אומרת, הכול בהתאם לרצון של האדם, ולכן הוא חייב בעצמו לפתח את עצמו, כמובן מתוך כל אותן אפשרויות שקיימות לפניו, אבל הוא צריך בעצמו לפתח את הרצון שלו, זו מטרת הבריאה, ורק אז הוא יתקדם. לנוע הוא ינוע עם כוחות שידחפו אותו וימשכו אותו קדימה, אבל הכוח הזה יפעל רק במידה שהוא ירצה להשיג את המטרה.

מאיפה אנו יכולים לרצות להשיג את המטרה? רק ממי שאנחנו. זאת אומרת, בהתאם לאותו נתון שיש בתוכנו בכל רגע, בכל רגע שאנו מתפתחים. אז מה נשקר לעצמנו, רק מתוך זה שיתפתח בנו? לא, פה קיימת לידינו מה שנקרא "סביבה", אלו גם נשמות כמונו שרוצות אותו דבר, להשיג את מטרת החיים. אז אם אנו רוצים להתחבר איתם, בזה אנו מביעים רצון באמת לעלות למדרגה הבאה. במדרגה הבאה שוב אנו רוצים להתחבר איתם עוד יותר, אז שוב אנו רוצים לעלות למדרגה הבאה. אז בזה בעצם חופש הבחירה שלנו, חופש הבחירה שניתַן לנו.

שאלה: האם הוי"ה זה דגם של הַתרבות העליונה?

כן, זו הַתרבות העליונה הרוחנית. זה הקשר הנכון בין כל הנשמות ברמה הגבוהה ביותר של הקיום, היא נקראת "הו"יה".

פ"ו) "אמרו לו, מי נתנך ללכת כאן, להיות מוליך חמורים." שלנו "אמר להם," המוביל, האות "הי' עשתה מלחמה בשתי אותיות בכ' ובס', כדי שיבואו להתקשר עמי." אתכם, עם החמורים שלכם. והאות "הכ' לא רצתה להסתלק ממקומה ולהתקשר עמי, מאחר שאינה יכולה להיות רגע אחד אלא בו,"

העניין הוא פשוט, הטקסט בזוהר הוא בשפת המשל. אות אחת כזאת, אחר כך האות השנייה, ואחת נגד השנייה, אבל הרי "אותיות" אלו תכונות. כבר למדנו שיש לנו כתר, חכמה, בינה. בבינה, עד אמצע הבינה זו תכונת הבורא, והחל מהחלק התחתון של בינה שנקרא "רחם", כמו אֵם שכך מתייחסת אלינו, החלק התחתון הוא ז"ת דבינה, כי זה ז' הספירות התחתונות של בינה, והלאה זה זעיר אנפין ואחר כך מלכות, וכל זה כבר שייך לנברא.

בז"ת דבינה יש לנו את האותיות מהראשונה עד התשיעית, יש פה תשע ספירות. בזעיר אנפין יש לנו אותיות מהאות העשירית עד התשעים, כך הן נקראות, זה הערך המספרי שלהם עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, וכו', מהאות העשירית עד השמונה עשרה, אלו תשע הספירות הבאות. ועוד ארבע ספירות במלכות, זה מאה, מאתיים, שלוש מאות, ארבע מאות, מהאות השמונה עשרה עד העשרים ושתיים.

בסך הכול עשרים ושתיים ספירות, תכונה מבּינה עד המלכות, שאחר כך עוברת שוב עם איזה פילטר שנקרא "פרסא", זה כמו גבול, שמורכב גם הוא מחמש אותיות, חמש תכונות שנקראות מנצפ"ך. אלו חמש אותיות, מ', נ', צ', פ' וכ', מפני שיש בנו בסך הכול חמש תכונות, חמש דרגות הרצון, ולכן יש חמש דרגות המסך.

האותיות או התכונות האלו באות מלמעלה למטה. ברור שהן מתחילות איפשהו בבינה, אבל אחר כך הן מתחילות להיווצר בצורה של שפע, אור שיורד עלינו, שמתחיל מז"ת דבינה ואחר כך עובר דרך המסנן הזה שנקרא "מנצפ"ך". ואחר כך הן נכנסות לעולם בריאה, יצירה ועשיה, היכן שנמצאות הנשמות. ואנחנו כבר מקבלים מה שאנחנו מקבלים.

זה עדיין לא אנחנו, אנחנו אתכם נמצאים בעולם שלנו מתחת לעולם העשיה. עם אני מתחיל לעבוד עם הנקודה שבלב שלי ומתחיל להתחבר עם האחרים, נקודות שבלב אחרות, אז במידת החיבור שלי אני מתחיל לעלות כלפי מעלה, במלכות הזאת, ואז אני יכול לקבל סך הכול 27 תכונות.

כל הרוחני, השפע שמגיע אלי, הוא נחתם בחומר שלי, ברצון שלי, יש לי פשוט רצון כמו איזו חתיכת פלסטלינה או חימר, משהו בלי צורה, וכל אות שמגיעה, היא נחתמת בי באיזו תכונה, נותנת לי כמו איזה הדפס, ועושה ממני הַדגם שלה. ואז כל המצבים השונים, כל התכונות הנוספות האלו הן מוטבעות בחומר שלי, ואני נעשה כאילו בעל צורה שכּל הזמן יותר ויותר דומה לבורא, שזה נקרא "תכונה שמלובשת בחומר". התכונה היא תכונת הבורא, תכונות הבורא מתלבשות בחומר שלי. "חומר" זה רצון, רצון ליהנות, לקבל.

כל ההשגה הרוחנית שלנו היא ברצון שלנו, שבו נחתמים תכונות הבורא. ולכן הבורא נקרא "בוא וראה", "בוא" זה תגיע, ו"ראה" זה לראות. זאת אומרת, אתה צריך להשיג כזה מצב, שכשאתה תסתכל על עצמך מבחוץ, תראה את התכונות האלו.

פ"ז) האות י' הגיעה אלי לבד, נישקה אותי היוד באה אלי יחידה. נשקה אותי," "נשקה" זה הַקשר בין הנשמות שנמצאות בדרגת הראש, היכן שנמצא הפֶּה, חיבור קטנטן מאוד ביניהם, החיבור הבא זה בחזה, וזה במקום היסודות, ומתחברים שם רצונות עצומים, אלה רצונות שנקראים "גופניים", כי הם קולטים בתוכם של כל הספירות, כל העביות, כל עביות הרצון.

הוא מספר שי' היחידה הגיעה, נישקה אותו וגם בכתה אתו "היוד באה אלי יחידה. נשקה אותי, וחבקה אותי, ובכתה עמי,". זאת אומרת, הם נמצאו במצב קטנות. "בכיה" זה נקרא מצב קטנות, כי אין כוחות, אין הבנה, אין אפשרות. מזה צומחת כזאת תכונה, או מסבל כאשר אי אפשר לעזור, מזה מתעורר מצב שנקרא "קטנות".

"ואמרה לי: בני," היקר "מה אעשה לך, אבל הנה אני מסתלקת," מהרבה מאוד פעולות "ומתמלאת מכמה דברים טובים, ואותיות נסתרות עליונות ויקרות, ואח"כ אבוא אליך, ואני אהיה עוזרת לך. ואתן לך נחלת שתי אותיות, שהן יותר עליונות מאלו שנסתלקו," כי דיברנו על זה ששתי אותיות נלחמו אחת עם השנייה ולבסוף נעלמו. ואותן אותיות עליונות שהסתלקו, אותיות "שהן י"ש, י' עליונה, וש' עליונה, שהן יהיו לך אוצרות מלאים מכל." זאת אומרת, כאלה רצונות שתמיד יהיו מלאים באור העליון מתוקן להשפעה. ולכן, חברִי, לך דחוף את החמורים, ולכן אני כאן בתפקיד כזה. "ומשום זה, בני, לך והיה מחמר אחר חמורים. ועל כן אני הולך בכך."

הוא מסביר להם באמצעות אלו כוחות הוא התגלה כעוזר שלהם וכמוביל שלהם. ולְמה הוא צריך להביא אותם? על ידי זה שהוא דוחף אותם, שעוסקים בעבודה הזאת, האדם מגיע למצב כלשהו שבו יושגו על ידו כל המצבים, האותיות י' וש'. י' זו הספירה העשירית שמסכמת את כל הסדר של עשר הספירות, וש' זו התכונה החשובה ביותר בכל הבריאה.

ש' נכתבת בכל מיני צורות, היא מתארת כל מיני מצבים, תכונות, היא מציינת ימין ושמאל והקו האמצעי, והחשוב ביותר זה הקו האמצעי. כאשר עשר התכונות שמתאפיינות על ידי האות י', מלכות בעיקר, מתחברות ביניהם בקו האמצעי. הקו השמאלי זה רצון והקו הימיני זו השפעה, זאת אומרת כוונה נכונה, כשהם מתחברים בקו האמצעי, כאשר האדם מתייחס נכון לשני הקווים האלה, אז הוא משיג שלימות.

נאֵמר שאם מוביל החמורים הזה, שזו נשמה עליונה שבכוונה ירדה אליהם, עכשיו תעזור להם, הם ישיגו איזו דרגה, והוא בטוח ישיג את הדרגה הגבוהה ביותר ויסיים את כל התיקון של כל עשר הספירות, לפי הנוסחה של הקו אמצעי האות ש'.

אות פ"ח) "שמחו ר"א ור' אבא, ובכו, ואמרו: לך רכב על החמור ואנחנו נהיה מחמרים אחריך. דהיינו שהוא ירכב, והם יוליכו החמור". ואז הם הבינו שהנשמה הזאת שעוזרת להם היא באמת נשמה מאוד מאוד גבוהה, היא בכוונה רק ירדה בשביל לעלות עוד יותר גבוה. "אמר להם: ולא אמרתי לכם שהיא פקודת המלך עד שיבוא אותו המוליך חמורים." לא זו עוד פקודה מלמעלה, "פקודת המלך", עד שיבוא אותו מוליך חמורים, אותה מדרגה שמֵעלי. אני נמצא בדרגה חמישית, ובדרגה השישית נמצא הבורא, ואם אני נמצא בשישית, אז הוא נמצא בשביעית, אין פה איזה מודל ברור, אלא תמיד משהו גבוה יותר. כי עם מה אני יכול להיות בקשר?

הבורא כך אמר לי לפעול, עד שיבוא אותו מוביל החמורים שנקרא "משיח" "שהיא פקודת המלך עד שיבוא אותו המוליך חמורים. רומז על המשיח,". זאת אומרת, מוביל החמורים שאת כולם, את כל החומרים שלנו, כל החומר שלנו, הרצון שלנו, הוא ידחוף קדימה. כמו שנאֵמר, עני ממעל, אביון על חמור לבן "שנאמר עליו עני ורוכב על החמור.". כך נאֵמר, שמשיח הוא דגם של אדם עני, לגמרי לא קשור לשום דבר, שיש לו רק כאלה חסדים, רק תכונת ההשפעה. וכמו שאמרנו, על החמור הלבן, ה"חמור" מייצג את תכונת החומר לקבל, ו"לבן" הכוונה שהוא הלבין, משחור הפך ללבן, זאת אומרת, במְקום רצון לקבל הוא רכש תכונת השפעה. "משיח" נקרא תכונה שהאדם מקבל, שנמצאת בכל החומר החי שלו, והוא הופך להיות בסוף ל"לבן", לבהיר, כולו בתכונת ההשפעה.

אמרו לו, הנה אפילו לא גילית לנו את שמך, איפה אתה נמצא "אמרו לו, הנה את שמך לא הגדת לנו, מקום מושבך איפא הוא." כי השֵם ומקום הימצאו זה אותו דבר, השֵם שייך לאותה דרגה שבה תופסת הנשמה."אמר להם, מקום מושבי הוא טוב ורב ערך אצלי, והוא מגדל אחד הפורח באויר, הרב והיקר, ואותם הגרים במגדל הזה, הם הקב"ה ועני אחד." "מגדל פורח באויר", יש כזאת קטגוריה שלימה.

"וזה הוא מקום מושבי. והגליתי משם, ואני מחמר אחר חמורים." שלכם. "הסתכלו בו רבי אבא ור' אלעזר, והיו מוטעמים להם דבריו, שהיו מתוקים כמן וכדבש. אמרו לו, אם תאמר לנו שם אביך," זאת אומרת, מדרגה שלפחות מייצגת אותך, כי את זה נוכל להשיג, כי כל מדרגה הבאה היא גבוהה מהמדרגה הנוכחית. הרי הבּן מתחיל מתחת לקומת האב, ואחר כך עובר אותו. אמרו לו, אולי תאמר לנו את שם אביך, היינו מנשקים את הקרקע לרגליו "אמרו לו, אם תאמר לנו שם אביך, ננשק את עפר רגליך.", לפחות להתקרב למלכות שלו, כדי שאחר כך נעלה לאותה דרגה שלו. אמר להם, בשביל מה אתם צריכים את זה, אני לא יכול להתגאות כך בתורה "אמר להם ולמה זה, אין דרכי בכך להתגאות בתורה.", אני לא יכול לגלות לכם את אותה מדרגה שילדה אותי, כי זו לגמרי מדרגה גבוהה מדי בשבילכם.

שאלה: איך לשמור על הטבע אחרי שמתעורר הרצון, ואיך לתקן את הרצונות שמפריעים להתקדמות אל האור?

רק על ידי לימודים בלתי פוסקים, השתתפות בהפצה, השתתפות בכנסים, בכאלו התאספויות, זה ברור. ועבודה ביחד, עד כמה שזה אפשרי אצל האדם במצב הזה שבו הוא נמצא, ובאותו מקום שהוא שבור. זה מה שאנחנו עושים בסך הכול. חוץ מזה, הלימוד הוא כל הזמן משתבח, תלוי כמה אנשים מתחברים אלינו, עד כמה שהם מתקדמים בעבודה הפנימית בינם לבין עצמם, עד כמה הם מבינים איך הם צריכים להתקדם קדימה, עד כמה שאנחנו יותר ויותר עמוק עמוק נכנסים לקבלה.

אם תשאלו אותי לְמה אני שואף, אני אומר לכם באמת, אני שואף שכתוצאה מלימוד ספר הזוהר תתחיל להיווצר קבוצה, קבוצת משיגים, שמשיגים בתוך עצמם עולם עליון. ועם הקבוצה הזאת, נוכל לעבוד בנוסף ללימוד הרגיל, בקבלה מעשית. והשאר ככל שיתקרבו וייכנסו לעולם הרוחני, גם יתחברו לקבוצה הזאת.

זאת אומרת, לחַלק את כל החיבור שלנו לשניים, לחֵלק פנימי שבאופן פרקטי ילמֵדו אתי לימודים פרקטיים בקבלה, כמו שעכשיו אנחנו יחד אתכם קוראים, אלה כבר לימודים פרקטיים. כולנו בינינו מתחברים במערכת מוגדרת ומרגישים את זה בנו, בתוכנו, ומגלים את זה על עצמנו, את הכוח הכללי הזה, נמצאים בכזה זיווג דהכאה שנקרא "פה אל פה" או "פה לאוזן" וכן הלאה. על זה כותב בעל הסולם בספר "שמעתי", ובצורה הזאת מתקדמים קדימה.

אני מקווה שתוצאת הלימוד שלנו של ספר הזוהר, זו תהיה התוצאה בסופו של דבר, השלב הבא שלנו, שתהיה קבוצה פנימית רצינית של מקובלים גדולים שמשיגים את העולם העליון, ומסביבה יהיו יותר ויותר מספר גדול של תלמידים שמכינים את עצמם גם לתהליך הזה. וברור שתהיה איזו דיפוזיה מהקבוצה החיצונית אל הפנימית.

שאלה: האם "מוביל החמורים" זו נשמה עליונה או מלאך?

זה בעצם מלאך. אבל מלאך או נשמה עליונה, צריך להבין זאת בצורה יחסית. כי באותו זמן כאשר אני בנשמתי מקיים איזו פקודה, איזו פעולה כלפי התחתונים שעוזרת להם, אז אני נחשב עבורם המלאך.

האימא כלפי הילד שלה היא גם מלאך. זו מערכת שמנהיגה אותו ועוזרת לו לגדול, שמשרתת אותו, שכולה מכוּונת כדי לתת לו תנאים נכונים לצמיחה וגדילה. לכן כל המערכת הזאת שנקראת "אמא", זה נראה משהו לא ברור כזה, שכל הזמן הוא חייב וחייב משהו בשבילו, ככה חושב התינוק. לכן היא נקראת "מלאך", היא בעצמה נשמה עליונה, וכמו שבעולם הזה יכולים להיות לה החיים הפרטיים שלה, כלפי התינוק שלה היא מלאך, כוח שמסייע לו לגדול.

שאלה: איך בזמן לימוד הזוהר להתנתק מכל מיני מושגים דתיים גשמיים, ומדוע השפה היא מבולבלת?

הדת נוצרה מיד עם הסתרת הקבלה. לא הייתה כעיקרון דת, אלא החל מבבל העתיקה והסיום עם חורבן הבית השני של ירושלים, שזה 2500 שנה.

הקבלה בעצם מומשה בקבוצת אנשים שנקראו "עם ישראל", זו פשוט קבוצת בבלים שלקחו ומימשו אותה בתוכם. אחר כך הקבוצה הזאת נפלה מהרמה הרוחנית שלה, וכל מה ששמעו והספרים שנותרו, כולם התחילו להיקלט על ידי אנשים, אנשים רגילים. ובמשך כמה דורות, בכלל כל זה נעלם, המקובלים בעצמם הסתירו עצמם, רבי שמעון מחבר ספר הזוהר, עם תלמידיו התחבאו במערה, הכול נעלם. החורבן היה מפני שהייתה שנאה הדדית בקבוצה הזאת במקום אהבה הדדית, ובשנאה ההדדית הזאת אנחנו נמצאים היום.

אז אנשים לקחו את התוכן של הספרים האלה והתחילו לפרש אותם בצורה הגשמית. ואנחנו התרגלנו לזה, גדלנו בזה, אלה כל מיני גֵנים פנימיים וזו תרבות העולם. תראו אילו תמונות וצילומים הדביקו לתורה, ציירים ציירו לזה תמונות.

ובכלל, אני לא רוצה עוד להוסיף, אני לא רוצה כרגע לגעת בכל מיני דתות, אבל כל הדתות נבראו, בגלל שהרוחניות הוסתרה מהן. לכן בגלל זה הם שונאים את הקבלה, כי אם הקבלה תתחיל לגלות את היקום, את האמת של הבריאה לאדם, שהכול רק נמצא בתוכו, והכול בתכונת ההשפעה והאהבה שלו, אז לא יישאר מה לעשות לכל הדתות, אם לא יהיה להם עולם עליון, תישאר להם תרבות. מה זו "דת"? זה לבנות בבית מסורות, ולא יותר מזה.

חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה הדתית עדיין לא מקבל את חכמת הקבלה, אבל בעתיד ברור שכל זה ישתנה. אבל נכון להיום, זה נותן לנו עדיין הרבה הפרעות, אפילו להסתגלות הפרטית האישית לטקסט הזה בצורה נכונה, כי אנחנו מיד מתארים לעצמנו כל מיני פעולות גשמיות. זה גם כתוב כך בכוונה, כדי לתת לנו את האפשרות בעולם שלנו, בכוח שלנו, דווקא בשיטות של כוח, ביגיעה, כל הזמן לחפש מה זה העולם הרוחני העליון, שזו השאיפה מהעולם שלנו למעלה, ומה יש למעלה. היגיעה הזאת היא בחזרה מושכת אותנו אל המאור המחזיר למוטב, במידת ההשקעה שלנו והחיבור שלנו מאיר לנו "אור מקיף" מה שנקרא, אור עליון שמתקן אותנו. וכבר בתכונות המתוקנות האלו אנחנו נגלה את העולם העליון האמיתי.

שאלה: האם אנחנו נלמַד מספר הזוהר בזמן הקונגרס שיתרחש.

גם באיטליה בסוף שבוע הבא ובישראל מ- 22 עד ה- 24 בפברואר, אנחנו נלמַד מספר הזוהר, נדבר עליו. ובכלל אנחנו לומדים פה את הספר הזה בתרגום לכל שפות העולם, אתם יכולים להתחבר, יכולים להיכנס לארכיון שלנו, הכול בחינם, הכול עבורכם, בבקשה תפעלו, תהיו אתנו.

שאלה: איפה תהיה הקבוצה שתהיה יחד ותלמַד בספר הזוהר בעולם הרוחני?

אם יהיו כאלה אנשים במקומות שונים, אנחנו נאסוף את כולם יחד, והמראה כבר מוכנה, אני מחכה לכם שם.

(סוף השיעור)