שיעור בוקר 09.01.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים בנושא: הלימוד הנכון של חכמת הקבלה

קריין: אנחנו קוראים היום קטעים נבחרים בנושא הלימוד הנכון של חכמת הקבלה, המשך מקטע מספר 19.

יש עוד הרבה מה לתקן, על מה לשים לב בהתקדמות שלנו לקראת המצב שבו אנחנו נהיה מוכנים לגלות את הכוח עליון לפי השתוות הצורה, לפי התכונות, לפי הגובה, אבל יש בזה כמה תנאים הכרחיים שצריכים לשים לב לזה. אנחנו רואים על ילדים קטנים שילד בן שלוש, חמש רץ שמח, אם הוא לא קיבל משהו, הוא מתחיל לבכות, רגע אחרי זה הוא מתחיל להיות שוב שמח. אין לו שום בעיה להיות ממש דקה אחת בבכי, דקה אחת בצחוק, וככה תוך רגע ולרגע משתנה מצבו והוא לא זוכר ממש את מה שהיה קודם.

על החכמה אומרים דווקא, ש"אין חכם כבעל ניסיון". עד כמה שאנחנו נכנסים דרך ניסיונות ואוגרים אותם, אוספים אותם, לומדים מהם, אז "זה כנגד זה עשה א-לוהים" אנחנו רואים שיש גם חושך וגם אור, ומה מוליד זה, ומה מוליד זה, ואיך הם קשורים יחד זה וזה, ומתוך זה באה לנו חכמה, כח-מה.

לכן צריכים לשים לב, האם אנחנו בזמן העלייה נכנסים באיזו אופוריה וטוב, ולא רוצה כלום חוץ מזה, או שאנחנו כבר יכולים לעשות איזה חשבון מה יש לנו בעלייה לעומת הירידה, ולמה זו עלייה, ובמה היא עלייה. יכול להיות שזו לא עלייה, אלא רק בהרגשה אני מרגיש טוב, אבל אני לא חושב בזה על המטרה, על הפעולות, ועל המשך המצבים. ויכול להיות גם כן בירידה שהיא דווקא מביאה לי הכרחיות לחשוב, להרגיש, להתעמק, אז זו לא ירידה. יכולה להיות ירידה בהרגשה, נכון, אבל לא בקניית החכמה, לא בהתקדמות שלי לבורא, לא כלפי מטרת הבריאה שזו דביקות, שאני מחליט, שאני מתגבר.

כנראה שהדרך היא "קו האמצעי", "שביל הזהב" מה שנקרא, שאנחנו נמצאים כל הזמן מכוונים נכון למטרה, וזה שיש לנו סטיות שנותנים לנו מלמעלה, וימינה שמאלה ימינה שמאלה, אנחנו מקבלים את זה אך ורק כדי עוד יותר לאחוז במטרה. וימינה ושמאלה הם לא מקדמים אותנו, אלא מקדמים אותנו דווקא אותם הבירורים שאנחנו אוספים מימינה ומשמאלה ומחזיקים את עצמנו ישירות למטרת הבריאה, שחשכה כאורה, ואורה כחשכה, שאנחנו מתייחסים אליהם כמו לשתי ההבחנות הכרחיות שחייבות להתקיים כל הזמן בנו. שאנחנו לא מתנתקים בזמן שמרגישים טוב מהכרת הרע, ובזמן שמרגישים רע ממטרת הבריאה הטובה. לא כמו ילדים שהם או בוכים או שמחים. זאת אומרת, שלא מצב הרוח שולט עלינו, ואנחנו גם לא רוצים לעקור אותו, את מצב הרוח, אלא אנחנו רוצים גם להכניע אותו תחת ההתקדמות הרוחנית בקו האמצעי.

לכן מאוד חשוב לנו להחזיק במטרת הבריאה על פני כל ההפרעות, גם שליליות וגם חיוביות, ולהתחיל לראות לא לפי הנעים לי, או לא נעים לי. שנעים לי זה כאילו עזרה מהבורא, ולא נעים לי זה כאילו הפרעה מהבורא, זה לא נכון, זה יכול להיות הפוך. לגמרי הפוך. ולהיות למעלה מהרגשה טובה והרגשה רעה לא בזה שאני מזלזל בהם, דווקא אני משתמש בכל מה שאני מקבל כי הכול ממנו, אלא שאת הכול אני משייך להתקדמות שלי למטרה, שזה דביקות התמידית בכוח השפעה בחיבור.

מה שכן אנחנו צריכים זה להשתדל להגיע לנקודת החיבור בינינו, ולאחוז בנקודה הזאת. זה כמו שאני תופס נניח אותו קרש של רבי עקיבא בים, ואז באים גלים, עליות, ירידות שזורקים אותי לכל מיני כיוונים, ואני מתייחס גם לאלו וגם לאלו המצבים בשווה. אחרי שאני דבוק למטרה, תופס את הקרש, אז לא חשוב לי איזה מצבים אני עובר, העיקר בשבילי עכשיו זה רק להיות דבוק בקרש, ובזה אני עוסק כל היום.

סדנה

דברו על איך אתם עושים את זה, ובזה אנחנו דווקא צריכים להיות יחד, ואיש את רעהו יעזרו.

*

איך אני מתאר את הקרש כעשיריה, שאם אני מחזיק בה אני מחזיק בקרש, אז לא צריך לחשוב על שום דבר חוץ מזה, כי בתוכה נמצא בורא. אז כל העליות, ירידות, מצבים גם בינינו, גם אישיים אני מייחס רק ליותר לחזק את עצמי בקשר עם הקרש הזה בתוך עשיריה.

איך אני נועל את עצמי על זה? ואז אין עליות, אין ירידות, לא חשוב מה, העיקר כל הזמן לאחוז אני למרכז העשירייה ולבורא שנמצא שם. איך אוחזים בזה?

*

איך אנחנו מגיעים למצב שכל העליות והירידות מביאים לנו דווקא שמחה, מתוך זה שבזה אני ממלא את הכלי הכללי של הקבוצה? שעל ידי העליות והירידות הפרטיות שלי, אני ממלא את הכלי הכללי של העשיריה, עד שמגיעים לסאה.

*

איך אנחנו מחזיקים עובדה בקבוצה, בעשיריה, שאם מתגלה הירידה, בזה הבורא נותן לנו מקום לתיקון. הוא מגלה לנו עוד קצת מקום השבירה, כדי שגם אותה אנחנו נתקן ונייחס לחיבור. איך אנחנו נהיה מזה שמחים. אם אנחנו מכוונים למטרה, אז מירידה דווקא אנחנו שמחים. זה נקרא, ש"אנחנו עובדי ה'".

איך אני דווקא בזמן הירידה מגלה את הרצון שלי להתחבר עוד יותר לקבוצה, ואז יכול להיות שדרך זה פעם אני אגיע למצב שדרך הירידה אני אתחבר לבורא בהרגשה. כך בינתיים הקבוצה עומדת לפני. ופעם אני אגיע למצב שהבורא יעמוד לפני, שדווקא הירידה היא ההזדמנות להתקרב, להידבק.

*

איך אני בתחילת היום נתפס במרכז הקבוצה וזה הקרש שלי, ובמשך היום אני כל הזמן נמצא תפוס, תופס אותו, קושר אותו אלי, קושר את עצמי אליו עד כדי כך שלא עליות ולא ירידות, שום גלים לא ינתקו אותי ממרכז הקבוצה, מהקרש הזה? אם אני מגיע למצב שלא משפיעות עלי עליות וירידות שמגיעות אלי, בכוונה, בצורה ובגובה מסוים, אם הן כבר לא יכולות לנתק אותי ממרכז הקבוצה, אז אני עולה לדרגה הראשונה הרוחנית, איך אוחזים בקרש?

*

שאלה: בכדי להיות במצב הזה שלא להיות מושפע מירידות

לא, להיות מושפע מהעליות והירידות. אבל מושפע בצורה כזאת שלאתר אותן כאמצעי להתקדמות. גם עליות וגם ירידות, כאחד.

תלמיד: כדי להיות במצב הזה בזמן הירידה, אני צריך איזשהו טריק כדי להוציא את עצמי מעצמי, ולהיות המשקיף.

אתה צריך רק חיזוק עם העשירייה. בעצמך אתה לא יכול לעשות שום דבר, לבד.

תלמיד: גם כשהעשירייה משמשת לי כסביבה, ומעסיקה אותי, ואנחנו דואגים למשהו אחר אפילו, שלישי, כל מני רעיונות שעלו פה, בכל זאת בזמן הירידה עצמה, עד שמישהו תופס אותי, הרי אני תלוי בסביבה, אני תלוי בהם. בזמן הזה אם אני לא ליד עצמי אני פשוט בנפילה. נפלתי כבר. אפילו אם זה זמן קצר.

זמן קצר כזה צריך להיות. ניתוק צריך להיות אבל רק לרגע. מה שנקרא ״קפאו שד״. לא יותר מזה. אחרת אתה לא מחליף מצב. אבל זה רק לרגע, רק לשניה.

תלמיד: אז אנחנו מדברים על התדירות של זה ולא על עצם הנפילה עצמה?

לא. גם זה וגם זה. לא לקבוע עכשיו שום דבר.

שאלה: בעשירייה בינינו עלו לנו שתי התלבטויות. אחת, לגבי עליות וירידות שבאות ממצבים בחיים, מצבי רוח ומאורעות החיים, ברור איך העשירייה היא קרש שמחזיק אותך, אבל איך זה בא לידי ביטוי שדווקא עליות וירידות הן התנתקות מהעשירייה?

אני לא מבין. עוד הפעם.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על עליות וירידות שבאות לנו במצבי רוח, במאורעות החיים כאלה ואחרים

בכל מיני צורות. איך אתה חושב על עלייה וירידה? אני לא מבין כל כך, עלייה או ירידה, או רק הרגשה? יש מוחא ויש ליבא.

תלמיד: במקרים כאלה מאוד מורגש איך העשירייה זה הקרש שמחזיק אותך מול הגלים.

כן.

תלמיד: השאלה הייתה מה קורה כשהגלים זה דווקא ניתוק וחיבור מהעשירייה, שעלייה זה שאני מחובר לעשירייה וניתוק זה שאני לא מצליח לחשוב על העשירייה, לא מצליח לחשוב על הרוחניות בכלל, שזה עלייה וירידה באמת?

שאתה ככה קובע.

תלמיד: כן. ואז אין לך קרש להחזיק בו.

אתה נמצא פשוט לא בהבחנות הנכונות. אתה קודם כל צריך לתפוס את הקרש ולא לעזוב אותו. בדיוק רבי עקיבא אמר כך, תפסתי את הקרש, התיישבתי עליו, זאת אומרת מתיישב עליו, ואז כל הגלים שבאים, עליות, ירידות, אני רק הייתי בהרכנת הראש. ולא חשוב איזה גלים, בהרגשה או בהבנה, יותר או פחות, אני מקבל אותם אך ורק כדי לחזק את הקשר שלי עם הקרש, כי רק בו אני תלוי. אם אעזוב אותו, גמרנו, אני מת.

שאלה: יש מצב שחבר מגיע, ובשלוש שעות פה מחזיק את הקרש וכשיוצא מכאן, מתחיל את היום וכל היום זה גל אחד גדול, הוא לא מצליח, והוא קולט שזו בעיה, הוא נלחם בזה, מתפלל על זה, וזה לא מסתדר.

כמה כאלה ימים עברו עליו, שהוא היה מתפלל ומצטער ולמחרת הוא מגיע לשיעור, וחושב מה היה לו אתמול ורוצה להתחזק היום בשלוש שעות האלה יותר? כמה עבר עליו, כמה עבד על זה?

תלמיד: זה נראה שכאילו דורות, הוא בתקופה של שנים ככה

תתלונן לבורא על מה הוא עושה לך. אין לי תשובה, אני רק רוצה להראות לכם שאלה החיים, זו ההתקדמות הרוחנית. אנחנו מקבלים את זה מלמעלה. אתם רוצים להתקדם, כן, לא לא. אבל לי כאן אין מה לעשות, רק להסביר לכם מה המצב.

תלמיד: מה זה לתפוס את הקרש?

לתפוס את הקרש זה נקרא לאחוז במרכז העשירייה ולא לעזוב. להיות בקשר איתם ולהשתדל לראות בהתקשרות איתם החזקה ביותר, הפנימית ביותר, את מטרת הבריאה. שם נמצא הבורא, שם נמצא סוד החיים שלי.

תלמיד: אבל במה זה תלוי בפועל, במשך היום, במהלך היום?

שאני לא עוזב קשר איתם. שכל התמונות האלו שעוברות עלי, המצבים שעוברים עלי, הם לא מנתקים אותי מ"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". אני דרך העשירייה קשור לבורא, ומה שעובר עלי זה רק כדי לחזק את הקשר הזה, אני קבוצה בורא.

תלמיד: אנחנו צריכים לצאת מאיזה מצב מסוים מהשיעור יחד?

אתם לא צריכים לצאת מהשיעור. פיסית כן, אבל בכלל לא. הבורא סידר את החיים שלנו בצורה כזאת, שיש לנו כאלו זמנים וכאלו זמנים, מצבים כאלו ומצבים כאלו, הכול לצורך התיקון. ואנחנו מיחסים לתיקון רק שעתיים, שלוש שאני נמצא כאן. זה לא נכון. מה עם יתר השעות?

שאלה: כשאני מנסה לעזור לחבר, להרים אותו מעל המצב שלו, האם זה בסדר להשתמש במוטיבציה, שהיא לא לשמה? להביא לו אולי סיבה, שהיא לא בדיוק מכוונת אבל שתוציא אותו, או שזה מכוון אותו לכיוון אחר לגמרי?

אני לא מבין דבר כזה.

תלמיד: נגיד, אני אגיד לו תשמע בוא נתחבר, זה יחסוך סבל מהעולם, זו לא המטרה הסופית, אבל זה יכול להביא לו מוטיבציה להיות מעל המצב.

אני לא רואה בזה כיוון הנכון. אם באות כאלה מחשבות מלמעלה, לחסוך סבל מהעולם, זה בסדר, כי זה מגיע מלמעלה, אבל אם אנחנו מייצבים את עצמנו בצורה כזאת, זו קליפה, אין דבר כזה, חוץ מלחבר את הקבוצה, כדי לעשות נחת רוח לבורא, זה לא הקו.

נחזור לנושא שלנו, פשוט דרך אגב רציתי להביא לכם איזה דיוק בתפיסה שלנו, שעליות וירידות הן היינו הך, שאנחנו צריכים להתייחס אליהן בשווה ולאחוז במרכז הקבוצה, כלפי כל המצבים שעוברים עלינו.

קריין: קטע מספר 19 מתוך כתבי רב"ש א', "מהו תורה ומלאכה בעבודה".

"אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצות בלי שום שכר, רק מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת גדלות המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך, כי רק גדלות וחשיבות המלך נותן לו חומרי דלק לעבודה. וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה". פירוש, כל אחד ואחד לפום מה דמשער בלביה. משמיענו בזה, שכפי מה שהאדם משער בלביה גדלות וחשיבות ה', בשיעור זה הוא מוסר עצמו לשמש את המלך. ומשום זה, אנשים מסוג זה שרוצים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, וכל הסיבה שמחייבת אותם לעסוק בתו"מ, הוא רק מטעם חשיבות וגדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק "דעיקרא דיראה הוא לעבוד בגין דאיהו רב ושליט", אנשים האלו, כשמאמינים שהקב"ה הוא מלובש בהתורה, ומאמינים במה, "שאמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר עמו", כשהם לומדים תורה, הם רוצים להוציא את מאור התורה, שהוא מחזירו למוטב. וזה שאמרו חז"ל "הבא לטהר ע"י התורה, מסייעין אותו", היות שהקב"ה מלובש בהתורה."

רב"ש - א'. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988

סדנה

מה זה נקרא שהקב"ה מלובש בתורה?

*

קריין: קטע מספר 20 מתוך כתבי רב"ש, אגרת ס"ב.

"עיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו שהוא צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים צריכים לצייר לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את גדלותו של הקדוש ברוך הוא. ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע לבבו, ולהבטל לפני הקדוש ברוך הוא, ולא להיות נמשך אחרי זרם העולם, הרודף אך ורק למלאות תאוות בהמיות. רק שה' יאיר לו עיניו, שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה, ו"בכל דרכיך דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה לטובת הקדושה. אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. היינו דענין לשמה, זהו כבר מדריגה גדולה, והאדם צריך להתחיל משלא לשמה. היינו, שידע בעצמו בהכרה מלאה, שעיקר התענוגים נמצאים בתורה ועבודה ולא בגשמיות. והגם שהוא מרגיש כעת יותר תענוג בדברים גשמיים, יותר מכפי שהוא מרגיש בדברים רוחניים, זהו מסיבת שחסר לו את ההכשרה בתורה ועבודה, שהוא תלוי גם כן באמונת ה'. ואז, על ידי התורה והאמונה בה', מרגישים את המאור שבתורה, והמאור הזה מחזירו למוטב."

(רב"ש - ב'. אגרת ס"ב)

איך אני בכל מיני מצבים שלי, שאני נזרק מרע לטוב ומטוב לרע, מבין יותר, מבין פחות, איך אני בכל זאת מדבר לעצמי, "ישנם חכמים שהיו מגלים את הבורא שנמצא לפניהם או בתוכם, ממלא הכול, הם נמצאים בו, שהיה הבורא באיזו צורה מתגלה להם ולי עדיין לא וההבדל בין זה שהתגלה להם לבין שלא מתגלה לי זה בהתפעלות שלהם"?

אז אם אני עכשיו אשחק כאילו שאני מתפעל מהבורא, אמנם שהוא נסתר, כביכול שהוא מגולה, אני בזה מעורר אותו להתגלות. אני בזה מעורר את עצמי, מקרב את עצמי אליו. איך אני בעבודה שלנו, לא בדמיון כמו שיש לאנשים שצועקים כאילו נמצאים מול הבורא, איך אני בעבודה שלנו בעליות, ירידות, כל מיני בעיות, תסכולים וכן הלאה מתאר את הבורא שנמצא לפני תמיד, לא חשוב באיזה מצב אני אישית נמצא?

*

איך אני יכול לתאר את הבורא שהוא נמצא בעשירייה? "שויתי את ה' לנגדי תמיד"¹, כך כתוב, על ארון הקודש בדרך כלל כותבים כך. מה זה נקרא, איך אני מתאר אותו בעשירייה? ארון קודש זה גם עשירייה. איזו צורה מקבלת העשירייה כשהבורא נמצא בה?

*

קריין: קטע מספר 21, בעל הסולם, "הסתר וגילוי פנים של ה' יתברך א'".

"הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך."

מה זה נקרא להתחזק באמונה בזמן ההסתרה?

*

מה זה הסתרה? מאיפה באה הסתרה?

*

מה הסיבה להסתרה? גילוי רצון לקבל חדש, שלא היה קודם בטיפול שלי. זה נקרא שבאה הסתרה, כשהוא מתגלה. מה הטיפול בהסתרה?

*

מה זה נקרא שעל פני ההסתרה אני צריך להביא את כוח האמונה? תפרשו את זה בבקשה, יחד כולם.

*

זאת אומרת ההסתרה מגיעה מתוך התגלות הרצון לקבל המקולקל, עוד שכבה משבירת האדם הראשון, ואני צריך להשיג את כוח האמונה, היינו כוח השפעה על פני אותו הרצון לקבל. זאת אומרת למרות ההסתרה אני חייב לעסוק בחיבור בקבוצה, בלימוד, בכל מה שאפשר, כדי שיבוא המאור ויתקן לי את הרצון לקבל שהוא יהיה בעל מנת להשפיע. זה נקרא לקנות כוח אמונה.

שאלה: התגלתה הסתרה.

מאיפה? ממה? מה זאת הסתרה? התרת הסתרה, מה זה?

תלמיד: התגלה רצון לקבל חדש בי.

כן, מקולקל.

תלמיד: מקולקל, שמנתק אותי מהדרך, מהקבוצה, מהעשירייה.

כן, ויחד עם זה נותן לך הרגשה לא נעימה. זה המדד שאתה מתנתק כי אחרת לא היית יודע. כמו שנותנים איזו זריקה נגד כאבים ואחר כך עושים ניתוח, אז אני לא מרגיש. כאן זה ההיפך. צריך להיות כואב, שאני אדע שיש כאן בעיה. זאת אומרת התגלות הרע מלווה בהרגשה רעה. זה כבר הצלה. הבורא רוצה שאנחנו נתקן את הרע.

תלמיד: אם הצלחתי בנקודה הזאת לשייך את זה לבורא ולהבין שזה בא ממנו, ולהתאמץ להתחבר עם העשירייה ולעשות איתם את העבודה, זו כבר לא הפרעה. קיבלתי מתנה בעצם.

יפה. לזה צריכים להגיע. זה נקרא, "חשכה כאורה יאיר". כן, לא צריכים יותר. ואז אתה מודה. אתה מנשק את המקל כי אתה רואה שזה לטובתך. המקל הזה נתן מכה לאגו שלך, לרצון לקבל שלך, זה טוב, כי אתה בזה מתנתק מהרצון לקבל. זה לא אתה. ואז אתה רואה שאין רע בעולם.

שאלה: ההסתרה ברורה. להתחזק באמונה לא ברור.

להתחזק באמונה זה נקרא בכוח השפעה, שהיה לך קודם איזה כוח השפעה שעל ידו, על ידי הכוח הזה, היית מחובר עם הקבוצה בצורה מסוימת. עכשיו כשמגיעה הפרעה, הרצון לקבל גדל, אתה מתנתק מהקבוצה. אתה לא חושב עליהם, אתה לא שם לב אליהם, אין לך אותם לא ברגש ולא בשכל. ומה צריך להיות? לעבוד כאן כדי שזה יחזור לרגש ושכל שלך בדרגה חדשה, בגובה האגו חדש.

תלמיד: ואיך כוח ההשפעה הקודם שהיה עכשיו מסייע לי בהסתרה החדשה?

אין, הוא נעלם.

תלמיד: אז איך מתחזקים באמונה?

בזה שאתה מתחיל לעבוד עם הקבוצה, בתוך הקבוצה. על ידי זה שאתה לומד ועושה כל מיני פעולות דווקא מתוך החושך, בעזרת הקבוצה, "איש את רעהו יעזורו", עד שאתה שוב מזמין את המאור המחזיר למוטב, והוא מביא לך כוח אמונה חדש. מישן אתה מתנתק. אתה גמרת את זה.

תלמיד: במצב הסתרה יש לאדם כוח לעבוד בקבוצה?

כן, הכוח הזה נקרא ברית, ברית מלח, ערבות. זה הכוח. שאתה נופל, אין לך שום דבר, הקבוצה נותנת לך כוח. אחר כך אתה עולה, מישהו בקבוצה נופל, אתה נותן לו כוח.

תלמיד: מה זה לתת לו כוח?

מעורר אותו, מחזיק אותו, מעודד אותו, נותן לו דוגמה, מגרה אותו, מביא אותו לקנאה.

תלמיד: איך אתה יודע אם מישהו נפל, או קם?

צריכים כל הזמן לשחק. הקבוצה צריכה כל הזמן לשחק כולם יחד, ואז לשים לב על כולם, איך כולם משחקים בזה שהם גדולים, והקבוצה כולה מחוברת ובוערת וכל הזמן מוכנה לגילוי הבורא.

תלמיד: איך כל הזמן להיות במצב כזה של התלהבות? איך להיות כל הזמן בהיי?

"איש את רעהו יעזורו". על ידי התגברות קבוצתית.

שאלה: שמתי לב לכך שככל שהגל שמכסה אותך גדול יותר, כך אתה יכול להחזיק חזק יותר בקרש הזה ולהיאחז בעשירייה. האם יש באמת איזו תלות כאן בין כוח, עוצמת הגל, או עוצמת ההרגשה הלא נעימה, לבין עוצמת הקשר שהבורא מתכנן שאני אתקשר בו עם העשירייה? נראה כאילו זה קשר ישיר.

זה עדיין הבורא מרחם עליך, אוהב אותך. כמו שאנחנו אוהבים קטנים, ואפילו שהם עושים כל מיני דברים אנחנו סולחים להם. לכן, נראה לך שהגלים גדולים, אבל אתה עדיין אוחז. ודווקא שגל חזק, אתה אוחז עוד יותר חזק. זה עדיין משחק הולך בצורה כזאת, לפי השתוות הגלים האמפליטודות אפשר אפילו לרשום את זה כנוסחאות.

אבל אחר כך זה יהיה אחרת. כי באמת אם גל גדול, אתה לא תוכל להחזיק. אם גל קטן, תוכל להחזיק. אלא בינתיים זה ככה. בינתיים זה כך, זה טוב. שמגיע גל ויש לך הרגשה, זה גל גדול, ואני אוחז בו ודווקא זה מגרה אותי להתייחס עוד יותר חזק לזה, כאילו שהוא מרגיז אותי, הגל הזה. כך זה בינתיים. עד שתגיע למצב שנקרא סמרטוט. ואז יהיה חשבון אחר. יש ויש, המצבים בדרך הם רב גוניים.

קריין: קטע מס' 21, מתוך בעל הסולם "הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א'"

"הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך. והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם תורה תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ויערה רוח ממרום זאת אומרת שפע עליונה. אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו יתברך, שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב יתברך."

(בעל הסולם. הסתר וגילוי פנים של השי"ת - א")

סדנה

בואו נבאר את הביקוש הזה. מה הוא כותב, "הביקוש של האדם להתחזק באמונתו" השגחת הבורא "בזמן ההסתרה". בואו נחבר משפט כל אחד, איך אני מבקש מהבורא להתחזק באמונה בהשגחתו בזמן ההסתרה.

בקשה לבורא להתחזק באמונה בזמן ההסתרה. אני נמצא בזמן ההסתרה, אני מבקש להתחזק באמונה. מה המשפט?

*

מי רוצה להגיד לנו איזה משפט שהוא חיבר טוב?

תלמיד: תודה שכיבית לנו את כל הפרופלורים, שום דבר לא עובד, תודה על זה, עכשיו תן לנו כוח לעבוד מעל זה.

תלמיד: שבזמן הירידה תישמר הדאגה לקבוצה באיזו צורה, שלא יהיה חור בספינה.

זה בסדר גם כן. גם זה טוב.

תלמיד: תן לחברים בעשירייה כוחות להיות מעל הדעת.

זה לא בדיוק. אתה מבקש לעצמך כוח אמונה. זה בכל זאת צריך להיות מכוון אליך. הביקוש של אדם "להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה".

תלמיד: מבקש כוח להתבטל בפני העשירייה, שזה הסביבה הכי קרובה שלי, הכי הכי קרובה שלי.

יופי, טוב.

תלמיד: תן לי עיניים חדשות לראות שהכול טוב ומיטיב.

יפה. זה באמת טוב. "תן לי עיניים חדשות לראות שהכול טוב ומיטיב". אמנם שזה אגואיסטי אבל זה נכון.

תלמיד: למרות שעפה לי החופה, מצאתי את הקבוצה ששם אני אוכל לנחות.

טוב.

תלמיד: שגדלות העשירייה תהיה גדולה בעיניי וכתוצאה מזה גדלותך תהיה גם גדולה בעולם. שגדלות העשירייה כל הזמן תהיה גדולה בעיניי כדי שגדלותך תגדל יותר בעולם.

יפה. טוב, בקיצור בסך הכול אתם יודעים.

(סוף השיעור)

---

1. שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (תהלים ט"ז, ח')↩