שיעור ערב 29.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ממשיכים את הכנס בעלייה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "ממשיכים את הכנס בעלייה", קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מספר 7 מתוך בעל הסולם "שמעתי" מאמר י"ט "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

לפני זה נשתדל להתחבר בלבבות "כאיש אחד בלב אחד", שכולנו נרגיש חום כללי של הלב הכללי, ונבין כל אחד שאנחנו תלויים זה בזה, שההצלחה של כל אחד תלויה דווקא בחיבור בין כולם, ואין הצלחה אישית לאף אחד אלא רק שנהיה מחוברים. אז להתחבר בלב אחד ושם בלב אחד עד שנגלה את הבורא.

ניגש לחומר.

קריין: קטע מספר 7 מתוך "שמעתי", מאמר י"ט מאמר "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע. ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר שוב לעבודה."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר יט. מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה)

זאת אומרת, הפסקות בטוח יהיו בין רצון לרצון, אבל עד כמה תהיה הפסקה זה תלוי ברצון חזק. רצון חזק זה לא שהוא רוצה חזק, אדם לא יכול, אלא עד כמה שהוא מכין את הכלי שלו, הסביבה שלו זה הכלי שלו, כי הוא בעצמו מלכות, הסביבה שלו זה ט' ראשונות, שם הוא מקבל את הגילויים, את האורות. ולכן אנחנו צריכים להבין שרצון חזק זה נקרא שהכין את עצמו בצורה הנכונה בסביבה, וכמה שיש לו סביבה גדולה, חזקה יותר, אז נקרא שיש לו רצון חזק יותר. זה לגמרי לא כמו שאצלנו בעולם הזה. לכן "לא החכם למד", זה לא לפי השכל שלו, ו"הגיבור לא יינצל ברוב כוח", לא. זה רק אם אדם מכין לעצמו סביבה שהיא תחזיק אותו, שבזמן הנפילה היא תאיר עליו ובצורה כזאת הוא מתקדם.

קריין: קטע מספר 8 מתוך אגרת מ"ז בעל הסולם.

"טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה', מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות לדביקות. כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק ושבע, ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מצות דאגה וגעגועים, כי "שוטה אינו מרגיש"."

(בעל הסולם, אגרת מז)

אדם שמתקדם נכון הוא תמיד מרגיש שחסר לו, וכאילו אין לו שום דבר, ולא עושה שום דבר, לא זכה לשום דבר, אין לו כוחות, אין לו סביבה נכונה. הוא מרגיש את עצמו תמיד בחוסר, כי רוצה יותר ויותר להיות בהשפעה, ולהשפעה תמיד הכלי חסר, כי כלי דהשפעה הוא בלתי מוגבל. בקבלה אנחנו יודעים שאפשר לקבל לפי מידת הכלי, אבל כלי דהשפעה אין לו מידה כי זה להשפיע לבורא, ולהשפיע לבורא זה ללא שום גבול.

ולכן אנחנו צריכים להבין שמי שמתקדם נכון הוא תמיד נמצא במצב שיש חלל לפניו והוא עוד לא התחיל את העבודה. ומי שדווקא עובד בשכל הוא מרגיש "לא, הכול בסדר, אני יכול להסתפק במה שיש לי" וכן הלאה. כאן אנחנו צריכים בכל זאת להבין שמי שמתקדם נכון אף פעם לא מרוצה מההתקדמות שלו, אלא תמיד חסר לו וחסר לו להשפיע, שהכלים דהשפעה שלו הם אף פעם לא יכולים להיות מלאים.

שאלה: כשאדם מתחיל ללמוד קבלה הוא חושב שהוא בן אדם, חכמת הקבלה מאירה ומראה לך מה יש בפנים ואתה כבר לא יודע מי אתה. אתה לומד ולומד ואתה לא יודע אם אתה כנה או לא. אני לא יודע אם אני עושה כל מה שעלי לעשות, אני לא יודע אם אני עושה את כל מה שבידי לעשות או שלא ואני משקר לעצמי. אני רואה שכל מה שאמרת קורה, כל הבורסות נופלות, יש מלחמות בכל מקום, אפילו בברזיל האנטישמיות מתחילה לגדול. אבל אני מרגיש אחראי, מה אני עושה בשביל לעזור?

מה שקורה בעולם זה טבעי, זה האגו, הרצון לקבל שיותר ויותר גדל. הוא גדל בעביות שורש, א', ב', ג', ד'. עכשיו אנחנו נכנסים לימות המשיח, זאת אומרת לעביות דבחינה ד' שמתגלה ברצון לקבל הגשמי, ואז אנחנו באמת רואים שמצבנו לא בסדר, לא טוב. מה לעשות? אין מה לעשות, רק להכיר שאנחנו כלפי הרצון לקבל הזה לא מסוגלים לעשות שום דבר, להסביר את זה לכל בני האדם, שתיקון הוא אך ורק אם אנחנו מתחברים בינינו, ובחיבור הזה משתדלים לתקן את עצמנו ואת כל העולם.

הדבר הוא פשוט, אנחנו צריכים לחזור למערכת אדם הראשון השלמה כמו שהיא היתה פעם לפני השבירה, ואת התיקון הזה עלינו לעשות, זאת אומרת עלינו לבקש שהתיקון הזה ייעשה, והכוח העליון, הבורא, האור העליון הוא יעשה את זה. זו בעצם כל העבודה שלנו. וכדי לחייב אותנו בזה אנחנו צריכים לבקש על התיקון, וכדי לבקש על התיקון אנחנו צריכים להרגיש שיש בזה צורך, וכדי שיהיה לנו צורך הבורא מעורר אותנו על ידי כל מיני צרות.

צרות יהיו ויהיו צרות יותר ויותר כלליות, אינטגרליות, כמו המגפה הזאת ועוד כל מיני בעיות כאלה סביב העולם, סביב כדור הארץ. יהיו הוריקנים, [התפרצות] הרי געש, סופות, בעיות מצד הטבע הדומם. אחר כך מצד הצומח יהיו לנו בעיות עם החקלאות. ועם החי יהיה לנו ארבה ועוד כל מיני מכות כאלה. בקיצור כל "מכות מצרים" בכל מיני צורות יבואו עלינו עד שאנחנו נראה שלא מסוגלים לעבוד עם זה ונִכנע, ופּרעה שזה האגו שלנו יגיד, "טוב בסדר, אני נותן לכם אפשרות לצאת ממני, להתעלות למעלה מהאגו, כי אם אתם נמצאים בתוכי, בתוך האגו שלי, אז אני בעצמי סובל".

זאת אומרת, אנחנו צריכים להרגיש את כל הסיפור היפה הזה שיש ב"יציאת מצרים". עוד חודש וחצי יהיה לנו פסח, נקווה שאנחנו נלמד את זה טוב. אז יהיו צרות, יהיו בעיות, זה עדיין בא בקטן, קצת איזה וירוס, עוד משהו, שיבושים קטנים בטיסות, אלה דברים קטנים, זה כדי שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו תלויים באיזה חיידק קטן שלא רואים אותו, שלא יודעים אפילו מה זה. אבל יהיו בעיות, בעיות יותר כלליות, יותר מוחשיות, ודווקא סביב הכדור.

מה עלינו? אנחנו צריכים לפרסם את הידיעה על תיקון העולם, על זה שרק בחיבור בינינו אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו חיים נורמאליים כאן בעולם הזה, לא לדבר על רוחניות, אלא שהכול תלוי בחיבור בינינו, ולכן אין פתרון אחר. אם אנשים יבינו שבחיבור הם יכולים להציל את עצמם אז כבר נרגיש בפועל, נרגיש בשטח שככה זה עובד. מתחברים, יהיה יותר טוב, לא מתחברים, פחות טוב.

כמו במכות מצרים, פרעה אומר "טוב, בסדר גמור, אני עוזב אותם". האגו נרגע והמכה עוברת, ואחר כך שוב, וכך עד שלגמרי חייבים לצאת מהאגו, מהפרעה. עד כדי כך שהוא בעצמו פותח להם את הדלת ומלווה אותם שיצאו, הוא בעצמו. האגו עד כדי כך סובל שלא כדאי לו להחזיק אותנו בתוכו. בשביל זה הוא קיים. זה פלא עד כמה אחר כך אנחנו רואים שהאגו שלנו מלאך ועבד נאמן של פרעה, והוא עובד בצורה יפה מאד, במסירות נפש ממש, כדי לעזור לנו להגיע לטוב. עוד ננשק אותו, כמו שמנשקים את המקל.

קריין: כתוב בספר הזוהר, "שמות": "פרעה היה הולך בשווקים והיה מכריז ואמר, קומו צאו מתוך עמי. ואחר כך הוא בעצמו ליווה אותם והוציא אותם מהארץ כמו שכתוב ויהי בשלח פרעה."

גם ב"שמות" י"ב כתוב: "ויקרא למשה ואהרון לילה ויאמר, קומו צאו מתוך עמי, גם אתם, גם בני ישראל ולכו עיבדו את ה' כדברכם."

כן, כך עשה. אז הכול תלוי בנו, עד כמה שאנחנו רוצים להתמודד עימו, עם האגו שלנו, עם הפרעה.

קריין: קטע מספר 9 מתוך רב"ש - א', "מי הוא הגורם לתפילה".

"אסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחוייב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום לעבוד עבודת הקודש". אלא כמו שאמרו חז"ל "ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה"."

(רב"ש א', מי הוא הגורם לתפילה)

הרבה פעמים כך קורה שאנחנו חושבים, אני אתחיל ממחר או מאיזה תאריך מסוים, או יותר מאוחר, לא מהיום, לא מהבוקר, יש לי עוד דברים. זה אסור להגיד. אין לך זמן או עסק שאתה עוסק במשהו, עיסוק, או כל מה שאתה רוצה להגיד. אם אתה קיים, חי, זה הרגע שאתה יכול להתחיל את העבודה הרוחנית שלך לא חשוב איפה אתה נמצא, לא חשוב. אל תגיד שברגע הבא, אסור את זה להגיד. הדחייה הזאת היא פשוט גורמת לקלקול גדול.

לכן פשוט צריכים תמיכה של הקבוצה, שאנחנו לא נשכח זאת, ושבכל רגע ורגע נוכל לחדש את העבודה. ודווקא, כמו שלמדנו, עד כמה שיש לנו הפסקות בעבודה, שאנחנו שוכחים, מתנתקים, פתאום קופצים עם המחשבה או עם הרצון לכל מיני כיוונים, זה דווקא טוב שאנחנו מתנתקים, כי בכל פעם אנחנו מחדשים את העבודה מחדש. במצב כזה, סטארט סטופ, באימפולסים כאלו אנחנו דווקא מתקדמים. רוחניות היא עובדת לפי כניסה ויציאה, כניסה ויציאה. ועד כמה שאנחנו משתדלים למשוך את עצמינו יותר במחשבה אחת, ברצון אחד, אנחנו לא נוכל להחזיק בזה הרבה זמן. אנחנו נקפוץ, ניפול, נקפוץ, ניפול ושוב, כמו שכתוב, "אלף פעם ייפול צדיק וקם", ככה זה.

לכן דווקא ההפך, כל מי שיותר גדול, יש לו הרבה יותר נפילות ויחד עם זה עליות. ודווקא צריכים להבין שבתדירות של ירידות ועליות, נפלת, קמת, נפלת, קמת, דווקא בזה יש לנו התגברות בעבודה.

שאלה: בהתחלה אמרת שמי שנקרא אדם זה מי שיש לו רצון חזק. אבל לא יכול להיות לי רצון חזק אם אני לא מכין סביבה טובה. השאלה היא, איך אני יכול להכין את הסביבה הטובה?

בזה אני כבר לא יכול לעזור לך. כי אתה צריך לבנות או קבוצה במקום שבו אתה נמצא, או קבוצה וירטואלית. אבל בלי קבוצה לא ייתכן שאתה תוכל להחזיק ולהתקדם.

אתה צריך להרגיש שכשאתה יוצא, מתנתק מהקבוצה, יש לך חוסר חמצן, ממש כך. אתה מרגיש לגמרי שפשוט אתה לא יכול לנשום. אם פחות מזה, עדיין לא הגעת לחיבור. ואחרי שאתה בצורה כזאת נמצא עם הקבוצה, אז יש עוד דברים שאפשר להוסיף ולבנות אווירה כזאת שבהחלט בה אתה תתחיל, בהתאם איך שאתה עוסק עם האווירה הזאת, עם הקבוצה הזאת, עם החיבורים ביניכם, בכל מיני אופנים שבהם, בכל מיני מטמורפוזות כאלה, איך שאתה נמצא איתם, לפי זה אתה תתחיל לגלות את הבורא. בקשרים השונים שלך עם החברים שלך, אתה תתחיל לגוון את סוגי הקשרים וזה יביא אותך לבורא, להרגשת הבורא. ככה זה. אבל בלי שתהיה לך קבוצה, אתה לא תוכל לעשות את זה. אבל אם מצאת, אתה יכול מהר מאוד להתקדם למצב כמו שאני מספר, אתה יכול מהר להגיע לזה.

שאלה: "אלף פעם ייפול צדיק וקם". איך יכול להיות שהוא נופל, ואיך הוא עושה אחר כך את העלייה?

הוא נופל בגלל שהבורא שם לו את הרגל, אז הוא נופל. נופל רק בעזרת הבורא. הבורא מגלה את הנפילה, כי הוא הבורא אומר "בראתי יצר הרע". וכל פעם שאדם נופל זה נקרא שהבורא בורא בו יצר הרע, האגו, זה הבורא עשה, בכל פעם הוא עושה את זה.

הוא עובד, הוא לא מתעצל כמוך, הוא עובד, הוא נותן לך כל פעם נפילה, ואתה צריך בחזרה לפנות אליו ולבקש. לא לבקש "למה אני עשית לי את זה?", אלא "אני מודה לך על זה שעשית לי נפילה, ירידה, תודה לך. אבל עכשיו אני מבקש ממך עזור לי לקום ולעבוד עם הירידה הזאת, עם היצר הרע הזה שגילית בי. איך אני יכול לעבוד עימו, עזור לי, תלמד אותי". ואתה צריך כמו תינוק, כמו ילד קטן התופס את הגדול ביד וכך מביא אותו למקום שהוא רוצה שהגדול יעזור לו, כך אתה צריך לעשות עם הבורא. ואז אתה תתחיל ללמוד מה הוא עושה, באיזו צורה הוא עושה את זה. וכשאתה לומד איך הוא עושה את זה, אתה תיקרא "תלמיד חכם", כי אתה לומד מהבורא שהוא נקרא "חכם".

תלמיד: האם כדי לעלות מחדש, אני צריך כל הזמן לבחון את הרע, לחקור אותו?

אתה לא צריך לחקור את הרע. אתה גם לא יכול כי אין לך לזה שום כלים, לא שכל ולא רגש. אלא אתה צריך רק לבקש שהבורא יתקן. הבורא עושה בכוונה כל מיני בעיות כאלו כדי שאתה תזדקק לו, עד שאתה מגיע לדבקות בו. שאתה תכיר שהוא גדול, שהוא מסוגל, שהוא אוהב, שעל ידי כל הבעיות האלה שהוא מעורר, אתה תגיע למצב שהוא לא עושה לך רע, הוא רק רוצה שאתה עוד יותר ויותר תהיה קרוב אליו.

הוא מתוך אהבה מעורר את הדברים האלה. ואם אתה לא נדבק לרצון שלך האגואיסטי אלא כל הזמן מכוון את עצמך אליו, לבורא, אז אתה רואה בכל המצבים האלה הרפתקה, דווקא רומן הייתי אומר, זה מצב שהוא מעורר אותך לאהבה.

תלמיד: זה נראה כמתקדם קדימה, לא מסתכל אחורה ולא לצדדים.

ודאי, ודאי רק קדימה ורק לאהבה.

שאלה: כוח הרצון, או כוח השתוקקות תלוי בצורה ישירה מהסביבה, עד כמה היא חזקה. מהי סביבה חזקה ודווקא דרך הפריזמה הזאת של יוסי בן קיסמא.

יוסי בן קיסמא זו לא דוגמה, כי אתה לא רבי יוסי בן קיסמא. לכן ללמוד ממנו זה עוד לא מציאותי, רק קצת כן אפשר.

סביבה חזקה זה נקרא שאני שנמצא בסביבה מיד מתעורר לעבודה נכונה, שאני מיד קופץ ומשתוקק ורוצה. הסביבה היא לא רק שלא נותנת לי מדי ליפול, כי יש איזו רצועת ביטחון, בוא נגיד, הרגשה, אווירה כזאת שזה הכול בא מהבורא ומלמעלה ואנחנו הולכים יחד כולם למטרה אחת, כולם יחד מחזיקים כל אחד את השני, ולכן אפילו שנופלים אולי, אבל זו נפילה לצורך עליה. הכול תלוי בסביבה. תתחילו לעבוד ותראו שאין יותר מזה.

שאלה: האם אדם יכול להתגבר לבד על ירידה שנותנים לו?

לא.

תלמיד: בכל מקרה תמיד לנסות דרך הקבוצה.

הוא יכול, אבל לא כדאי.

תלמיד: זאת אומרת, לא כדאי לסמוך על כוחות עצמו בכלל?

לא כדאי להשתדל לבד, כי אין בזה רווח. הוא יכול לצאת והכול, אבל מצבים אינדיבידואלים כאלו שהוא עושה, אני לא רואה שבזה הוא מקצר את הדרך. כאילו הוא עשה משהו אבל אחר כך יצטרך לחזור על זה בקבוצה.

תלמיד: החשוב הוא בכל מצב לנסות להוציא מזה הזדמנות לחיבור יתר בקבוצה, ומהכוח הזה להתרומם.

כן.

שאלה: האם העולם צריך להכיר את הרע כדי למנוע את האסונות שמתקרבים, כל המלחמות?

לא, בשביל מה. אני גם כך יודע מאיפה זה נובע, זה נובע מהאגו שלי. אבל למה זה דווקא, דם, צפרדע, כינים, כל אלו? איך אני אדע על עשרת המכות האלה? הכול נמצא בתוך עשרת המכות. אנחנו מקבלים תמיד מתוך עשרת המכות האלו, מהאוצר הזה של עשר המכות, את הצרות.

ומה זה יעזור לי שאני אדע שזה נניח שייך לדרגת הכינים, או צפרדעים, אני אפילו לא יודע על מה בדיוק מדובר, על איזה קלקול. האם אלך למדענים שיספרו לי באיזה תאים משהו קורה עם חלקיקים, מה קורה שם, וירוסים כאלה וירוסים כאלה, מה זה יעזור לי?

תלמיד: האם החיבור בינינו ב"בני ברוך" יש לו השפעה על המהלך של הזה של הכרת הרע.

אהה השפעה ודאי. השפעה על כול הבעיות האלו, על הכול הווירוסים האלה, ודאי שישנם על זה אין שאלה. אבל אנחנו לא צריכים להיכנס לזה, יהיה כזה בלבול. אנחנו ממש לא מסוגלים להבין את זה. אני לא ממליץ להיכנס לזה, אני ממליץ לעבוד כמו שאנחנו קוראים במאמרים ולפי זה לעבוד. זה בצורה פשוטה, ישרה וכוללת.

שאלה: האם ההתכללות באחרים היא מדד כמותי או איכותי?

התכללות באחרים היא גם כמותית וגם איכותית. אין יותר מהתכללות, כי זה תיקון של הכלי השבור, זה התיקון של הנשמה.

שאלה: מה לעשות כאשר הרגשת הניגודיות שוללת מהאדם את השמחה, כשהשמחה מהחיסרון פתאום לוקחת מהאדם את הכוחות. השאלה היא מה לעשות?

חוסר תמיכה בסביבה. אם הסביבה תהיה קרובה אליך וחזקה, לא תרגישי שאת נופלת לאיזה חלל שחור. רק קבוצה וחוץ מקבוצה עבודת הפצה. את נכנסת להפצה, לכל מיני דברים שאת צריכה לעשות את זה להפצת חכמת הקבלה, אפילו שיש לך מצב רוח רע זה מהר מאוד עובר.

אני אומר לך מתוך הניסיון שלי, כי אני כל החיים בזה. אם לא הייתי מלמד, כל מצב ומצב היה נמשך יכול להיות ימים וככה זה עובר תוך כמה רגעים. כי אפילו אם אני לא יכול ולפעמים לא מתאושש וכן הלאה, מגיע זמן שאני חייב לענות על המכתבים. אני חייב לכתוב משהו, אני חייב ללכת להצטלם ועוד כל מיני דברים. מהבוקר עד הלילה כל הזמן להיות בפעולה.

אז שני דברים, לחזק את הסביבה שהיא תשפיע עלי בזמן הירידה, בכל מיני מצבים. וכל הזמן להיות עסוק בהפצה, כמה שאפשר כל דקה. ואז בטוח אדם לא יפול זאת אומרת, הוא יפול לרגע אחד פשוט לא יהיה לו זמן.

שאלה: האם גילוי הרע הזה תלוי בעבודה שלנו, הבורא עושה את זה שהוא מגדיל את הרע. או שזה דרך עבודה שלנו בעשירייה, שזו האחריות שלנו?

לא. גילוי הרע מגיע מלמעלה, אבל בהתאם עד כמה שאנחנו מוכנים לזה. אם יש לי הכנה טובה, אז ודאי שהבורא זה סך הכול השדה הכללי, הוא מעורר אותי לכל מיני מצבים שאני אתקן אותו. ככה זה עובד.

שאלה: אם יש חוסר של סביבה חזקה מה לעשות, זה ודאי שפגם בי. אבל מה לעשות לחזק את הסביבה, להשקיע עוד?

רק את הסביבה לחזק, רק לחזק את הסביבה. ובמיוחד לנשים, להשתתף בהפצה כמה שיותר.

קריין: קטע מספר 10 מתוך רב"ש ב' אגרת ע"ז.

"אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה. רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה. כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי."

(רב"ש-ב'. אגרת ע"ז)

קרא שוב.

קריין: שוב, קטע מספר 10.

"אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה," אנחנו אף פעם לא חוזרים לאותם המצבים. אמנם שנראה לו שוב ושוב, לא. כל פעם זה עם בירורים חדשים, רשימות חדשות שצריכים לתקן "רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה. רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה." זה כמו שלוקחים אותנו ככה, טובלים ביצר הרע ואנחנו אז צועקים רוצים לעלות, אז מעלים אותנו ומכניסים ליצר הטוב. אחרי שנמצאים ביצר הטוב, שוב טובלים אותנו ביצר הרע וצועקים אנחנו רוצים ליצר הטוב, לעל מנת להשפיע. אז מכניסים אותנו ליצר הטוב וככה כל פעם. כל פעם ככה זה, עליות וירידות. "כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי."

(רב"ש-ב'. אגרת ע"ז)

דוד המלך היה מקובל גדול מאוד. אנחנו רואים שהוא כתב תהילים, עד כמה שכל העולם מחזיק בזה, בתהילים. אין לנו שירה, פניה לבורא יותר עשירה, יותר גדולה, יותר אמיתית, רחבה מהפניה שלו.

שאלה: ברגע שמתגלה ההתנגדות והדחייה לעבוד באהבת חברים, מה הסוויץ' הראשון שאני צריך לעשות. איך אני מתעלה ש"על כל פשעים תכסה אהבה"?

אני צריך להתרגל כל הזמן להיות בקשר עם הבורא ולא לשכוח שאת זה הוא עושה לי. בנקודה הזאת תלוי כל עניין ההצלחה שלי, כי אם אני יודע שזה בא מהבורא כבר זו כל העבודה, העיקר לא לעזוב קשר נקודתי עמו. אם אני מחזיק, לא חשוב מה שקורה, ובקריאה הזאת לא נעלם הקשר עמו, אז כבר אני מוצלח, אני אדע איך לברר נכון את המקרה.

מה שאין כן, אם אני מרגיש שאיבדתי קשר עם הבורא זה עוד גם לא נורא. אבל אם אני איבדתי קשר עם הבורא ואני איבדתי קשר, שזה הקשר עם הבורא שאיבדתי, אלא לגמרי כמו כל, בני האדם בעולם הזה, זו כבר בעיה. זה כבר הסתר כפול שאפילו אחוריים של הבורא אני לא רואה, אלא בכלל נעלם ממני כוח העליון, זו כבר בעיה.

אז אני לא יודע מה לעשות ואז אני כולי תלוי רק בסביבה. ואם הסביבה גם לא כל כך נמצאת בקשר איתי כי לא דאגתי להיות בסביבה שאני אפול עליה, כמו שאנחנו משלמים מיסים, אנחנו עושים הרבה פעולות כדי לקיים את הבית המשותף, העיר, השכונה, הממשלה, המדינה, העולם, כדי שיהיה לנו לזמן חולשה מקום איפה ליפול ויהיה מי שיעזור לנו. ככה אדם בעצם צריך להכין את עצמו, ואם לא הכנתי קבוצה אז הירידות שלי, הנפילות שלי, הם כאלו שאף אחד לא מבטיח לי שאני אקום, זו בעיה.

צריכים כל הזמן לחזק את החברה וכל הזמן לדאוג שאם אני נופל הם עוזרים. להשתדל לא ליפול אלא כל הזמן להיות במצב המתגבר, אבל בכל זאת אפילו שנופל יש לי לאן ליפול.

שאלה: כשאנחנו מרגישים את ההפרדות הזאת מרוחניות, למה יחד עם זה מצטרפת תחושה של אשמה, כאילו שאני עושה משהו לא כשורה, לא נכון?

ככה זה. כי אם אתה מאבד קשר עם הבורא ונעשה רע, אז אתה או מאשים את עצמך או מאשים את האחרים, אבל קשר עם הבורא איבדת אז אתה לא יכול להגיד עליו שהוא אשם, ככה זה.

שאלה: דיברנו עכשיו על מצב שבו אדם לא רוצה ברוחניות, שהוא מתקרר כלפיה ואז הקבוצה עוזרת, היא מוציאה אותו מהמצב אם הוא השקיע בה לפני כן. ומה אם אדם נופל למצב של אדישות? הרי הרבה יותר קשה להגדיר את המצב הזה גם בשבילך, בעצמך בתוכך וגם בשביל הקבוצה כלפיך. איך להתגבר דווקא על המצב הזה, על מצב האדישות?

זה כל העניין, שבמצב האדישות או שהוא יותר מאדישות הוא הולך עכשיו לעשות איזה ביזנס, ומשקיע את עצמו שם דווקא, אז אם הוא אדיש אז אתם יכולים להגיע אליו ואפילו להרביץ לו, בגלל שאתם חברים, אתם לא רוצים לתת אותו לידיים של ה"סטרא אחרא".

בא אליו פרעה, מתנפל עליו מחזיק אותו אומר לו " בוא הנה אני חבר שלך אתה עכשיו תראה מה זה החיים, ניסע למקומות יפים לבלות" וכן הלאה, או ההפך למדע "נעשה כסף", הבעיה היא אדישות שזה יותר קשה.

אבל שוב, זה רק העניין של הקבוצה. לקבוצה אסור לרדת מהאדם, ולהבין שהוא נמצא עכשיו תחת הכבדת הלב והוא חייב להתאושש. צריכים להביא אותו לכל מיני מקומות, לכל מיני צורות, להפצה, למשהו. לדבר עם אשתו, כל דבר אפשר כי חבל, חבל.

וצריכים לראות שככה אנחנו נלחמים על כל אחד ואחד שהיה בקבוצה ונעלם. ואנחנו אסור לנו להסכים שהוא נעלם סתם ככה. מה יש לו מזה? היו לנו כאלה אנשים ויצאו מהקבוצה ומה קורה להם? חי כמו כולם, עוד מעט ימות כמו כולם וללא שום תוצאה.

תלמיד: זה כשאדם נופל בעצמו, אבל אם המצב הזה קורה עם קבוצה?

כשכל הקבוצה נופלת?

תלמיד: נגיד. כל העשירייה, או כל הקבוצה שזה מצב הרבה יותר קשה. יש לנו הרי קבוצות שיש שם שלושה, ארבעה, חמישה אנשים. איך לזהות שחברים שלך במקום כלשהוא זקוקים לעזרה אתה הרי לא קשור אליהם יום יום?

אם אתה מדבר על הכלי העולמי אנחנו לא נדע את זה. אני לא יודע, אני רואה פחות או יותר את כל הקבוצות שמתקשרות ונמצאות, כמו שאנחנו רואים עכשיו, אני רואה גם אתכם, וגם את כל הקבוצות. יש לנו למטה הרבה מסכים, אז כשאנחנו לומדים רואים את כולם, אבל אם לא אז אין מה לעשות, רק על ידי התעוררויות כאלה שאנחנו עושים בזמן הכנסים, אנחנו מבררים. אי אפשר כל הזמן לדאוג לכל הקבוצות.

תלמיד: מתי הקבוצה יכולה לצאת בכוחות עצמה מהמצב שלה עם הכוחות שיש בה, ומתי היא מוכרחה לבקש עזרה מכל הכלי העולמי?

זה לא יעזור לך לדעת את זה, כי זה לא עובד, זה עדיין לא עובד. מה אפשר לעשות? אם קבוצות מתפרקות ואתה אפילו לא יודע עליהן? יש קבוצות גדולות שפתאום מתפרקות, פתאום יש שם כל מיני מצבים, אני שומע לפעמים על כאלה קבוצות שאי אפשר לתאר. הייתי אצלם לפני חודש חודשיים ופתאום תראה מה קורה. אף אחד לא שמע, אף אחד לא יודע, זה לא מדווח לאף אחד, מה אפשר לעשות, זו עדיין בעיה, בעיה.

כמה שלא תדבר איתם, הם לא מרגישים את האחריות. אנחנו לא מרגישים שאנחנו אחראים על כולם, כל אחד על כולם, כי זה הכול הכלי שלנו, שלי. אני הרי צריך להתחבר עם כל בני האדם, עם כל הנשמות האלה שנמצאות בעולם, ומעל זה, זה כבר חשבון אחר. לכן אני צריך לדאוג לכל העולם. בעל הסולם כותב על זה מילים כל כך יפות, עד כמה שחייבים אנחנו לדאוג על כל בני העולם, למה? כי אלה חלקי הנשמה שלי. מה תעשה? לא תדאג? אז מה יהיה לך?

אבל אי אפשר, אם הם לא מדווחים, אתה לא יכול לדעת. מה תעשה כל בוקר מסדר כמו בצבא? תתחיל לקרוא בשמות של שמונים, תשעים מדינות, ובכל מדינה יש כמה וכמה קבוצות, איך? אבל ככול שנעשה יותר כנסים, ויותר ברורים, נקווה שנטפל בזה.

שאלה: בעבודה יש שני שלבים, אחד במצב עבודה אנחנו מדברים על תמיכה של הקבוצה, תמיכת החברים, מצד שני אנחנו מגלים בעבודה הזאת בקשר בין החברים כוח מיוחד שממלא אותנו ונותן לנו כוחות. יוצא שאנחנו כאילו שוכחים שיש שם את אותו כוח שבו בכלל תלויים החיים שלנו, כוח שהופך את החיים של האדם לנהדרים מלאים ושלמים. אז איך להביא את זה לאדם בעת נפילה או העדר כוחות?

הוא לא שומע, בזמן נפילה הוא לא שומע. נפילה זה בחושים, אז הוא לא שומע, הוא לא יכול לקלוט שום דבר, זה נקרא "ירידה". היה בן אדם עם עיניים בהירות, ממש עם הכול ופתאום נפל לדרגת בהמה, הוא מסתכל עליך, תגיד לו מה שאתה רוצה והוא לא שומע.

תלמיד: גם אני הייתי במצבים שונים לא פעם. יש רצון לעזור לחברים, להגיד שהכוח הזה יקדם אותך, ימלא אותך, הוא רוצה לקדם אותך קדימה, וככה זה באמת.

זה באמת ככה, אבל הוא לא שומע.

תלמיד: אנחנו אומרים לו פשוט "בו נתמוך בך, נטעין לך מחדש את הסוללות" והוא לא מבין בשביל מה להטעין את הסוללות.

אז מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני לא ממליץ אני שואל אותך, אתה הרי מרגיש את הכוח הזה, ומנסה להעביר לנו את זה כל הזמן.

בזמן ירידה אין מה לעשות עם האדם, הוא הופך להיות בהמה. רק להתפלל, זאת אומרת לעשות כל מני פעולות סביבו, והפעולות האלה יכולות לעורר אותו דרך האור המקיף. אבל הוא בעצמו, הוא מת.

אל תסתכל עלי. אין לי יותר מה להגיד לך. אני ראיתי את רב"ש, הוא לא היה רואה, הוא היה הולך כאילו לגמרי ללא רוח חיים. והיו מצבים כאלה שהוא היה נכנס לחדר, צועק, קופץ ושר בכוונה. ככה זה, יש ויש מצבים, אז אני לא יכול להגיד לך שום דבר. לא יכול.

תלמיד: במצב שלו הערבות זה מה שעבד להוציא אותו מהמצב?

כן. ערבות. הייתי לוקח אותו לטייל. בדרך כלל זה היה עובר, זה היה עוזר. בערב, בחמש, שש, שבע בערב הייתי מוציא אותו והולך איתו לפרדס. היה שם מקום ליד הבניין שלנו ושם הייתי מטייל עמו. וכשהיינו מטיילים, בהתחלה הייתי שותק אבל אחר כך הבנתי שאני צריך יותר לשאול אותו. והייתי שואל למה זה ככה? ולמה זה ככה? ואז אין לו ברירה, אני שואל והוא צריך איכשהו לענות, ומזה שמתחיל לענות, הוא מתחיל להתאושש, ואחרי עשר, עשרים דקות הוא היה חוזר לחיים.

תלמיד: אמרת קודם שמופיעה באדם פתאום חשיבות של כל היתר, כל השאר. בצורה אידיאלית של עבודת מקובל, האדם צריך להרים בכל רגע מעל זה את חשיבות הבורא? כך הוא בודק את עצמו? כשמתגלה איזה רצון?

חשיבות הבורא זה העיקר, זה חייב להיות כל הזמן ממש. אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את חשיבות הבורא לפנינו וכך להתקדם. אין משהו אחר. שכל הזמן זה יהיה לפניי.

תלמיד: וזה ה"אבנין למשקל בה"?

נכון.

שאלה: כמו שנאמר יש חבר בירידה, הוא לא שומע ואתה מנסה לעזור לו, מנסה להדביק אותו אל עצמך, זה עוזר לו, אבל כאילו אין לו חופש בחירה. אם כבר עשית את זה בשבילו, איך הוא יכול לצאת מזה כדי לחזור שוב אל התלם, אל בחירתו החופשית?

יש הרבה אפשרויות. הכי טוב אם הקבוצה מתחילה לעשות משהו ומחייבת אותו לעבוד יחד איתה באיזה שהם דברים חיצוניים. לאו דווקא ללמוד, כי אין לו ראש, ולא לעשות פעולות רגשיות כי אין לו לב. אלא משהו פשוט, שטחי, אולי לצאת להפצה, אולי לעשות כל מיני דברים בידיים. אם הם צריכים לעשות שם משהו, שיעזור להם. אולי לצבוע קיר, לא חשוב מה, אבל משהו שהוא יתכלל עם כל הקבוצה במשהו וזה יעזור, כי דרך העבודה המשותפת הם ישפיעו עליו.

תלמיד: אז הוא בכל זאת צריך לעשות איזה שהן פעולות. זה לא שאני מעיר לו והוא הופך להיות כמוני ובלי שום פעולות יוצא מהירידה.

ודאי, אלא מה אתה שואל? איך אתה יכול להשפיע עליו בלי שהוא לא יעשה שום פעולה מעצמו? אני לא יודע, תשתדלו, תכניסו אותו לאיזו פעולה, אולי לשבת לשתות, לשחק במשהו, לא חשוב מה, איזושהי פעולה גשמית כדי שבכל זאת יתכלל עם הקבוצה. אין לי כל כך מה להגיד, צריכים לראות את זה מהניסיון.

שאלה: על פי הציטוט שקראנו, מה בדיוק אני צריכה לחפש לפני שאני מאבדת?

עוד לפני שאני מאבד, אני כבר צריך לחפש את גדלות הבורא בעיניי עוד יותר ממה שיש לי ואז אני לא אפול.

שאלה: האם יש גילוי הרע באופן אישי ובאופן כללי?

האמת שאין שום רע. אלא רק כלפי האגו שלנו שמתגלה, כי רוצים לעזור לנו לצאת מהאגו, ואנחנו לא רוצים, במידה שאנחנו לא רוצים לצאת מהאגו, אנחנו מרגישים את הרע. ברגע שאנחנו מסכימים ורוצים לצאת מהאגו, באותה פעולה במקום רע, אנחנו מרגישים טוב. פעולות הבורא תמיד טובות, אבל בהתאם לקלקול שלנו אנחנו מרגישים בהן רע.

שאלה: יש מצבי ירידה שלוקחים יותר זמן ממצבים אחרים. במה זה תלוי שמצב העלייה יגיע מהר?

בקבוצה. אין מה לעשות. עד כמה שהקבוצה סביבנו יותר חזקה, אינטנסיבית בהשפעה שלה עלינו, במידה הזאת אנחנו נעבור מהר יותר את הזמנים. עכשיו הייתם בכנס, מה אתם שואלים? כמה פעמים הייתם מיואשים, עצובים או שהייתם כל הזמן במערבולת? אם יש סביבה חזקה וטובה אז אתם יחד איתה.

אתם יודעים כמה מצבים עברתם בכנס בלי שהרגשתם, ירידות, עליות, קפיצות, כל מיני בעיות? להיות בכנס זה כמו להיות לפחות שנתיים שלוש בחיים הרגילים שלכם. לא של האנשים הרגילים, שם בכלל אין מה לדבר, הם כולם מתים. אבל אתם עוברים שנתיים, שלוש שנים בכנס אחד תוך שלושה ארבעה ימים.

שאלה: מה שכתוב דומה למה שסיפרת בבוקר שרב"ש היה מתעורר ולא מדבר. הבאת לו כוס קפה והיית מניח אותה לידו.

כן, ודאי.

תלמיד: מגיע רגע כזה של ערפל, שלא ברור כלום, אנחנו נמצאים במקום לא מוכר, פנימי כאילו. האם חצי השקל שלי אמור להיות בזה שאני צריך להיזכר כל רגע ש"אין עוד מלבדו" ושהוא שולט על הכול וכל מה שאני מרגיש, כל מה שאני רואה הכול בא ממנו, האם זה הצעד הראשון שצריך לעשות או שיש צעדים אחרים יותר טובים?

אין לי תשובה. יש כל כך [הרבה] מצבים שונים על מה שאתה שואל, אני מפחד לתת לך תשובה כי אתם אחר כך תשמעו את זה בכל מיני מצבים אחרים ותחשבו שזאת התשובה. אני לא יכול. תמשיך ותקבל את התשובה מהחיים. אתה שקוע בהרבה חומר, זה צריך להתיישב, תקבל תשובה.

אני מבין את הבלבולים שלך, אבל אין לי תשובה שתעזור לך. אתה צריך לסדר בעצמך את הדברים האלה לאט לאט עד שיסתדרו. בכלל, בחכמת הקבלה אין כל כך שאלות ותשובות אלא מקבלים אותן מהחיים. מה יעזור לך שתסביר לילד בן שלוש את כל חכמת החיים? אז מה? הוא יקלוט את זה? לא. כך גם אנחנו. כל פעם לפי הדרגה שלנו, לפי המצב שלנו, מה שאנחנו צריכים אנחנו מקבלים, קולטים ומתקדמים.

שאלה: האם אפשר להשתמש בזלזול של עצמי כדי לצאת מהמצבים בצורה יותר מהירה, ואם כן, האם אפשר להשתמש בזה בצורה נכונה?

אני לא מבין מה זה "בזלזול"?

תלמיד: לזלזל בעצמי.

מה זה נקרא "לזלזל בעצמי"? אני צריך לספק לבהמה הזאת מה שהיא צריכה כדי להתקיים. נניח שזו בהמה שחיה אצלי, אני צריך לתת לה לאכול ולשתות, לתת לה מקום שינה, לרחוץ אותה. לעשות כל מיני דברים כאלה, לתת לבהמה מה שהיא חייבת. לא יותר מזה, כמו לבהמה, בצורה כזאת, מה שטוב לבריאות שלה. אתה לא תביא לפרה עוגת קרם, כי זה לא בריא לה. והיא גם לא תאכל כי היא בהמה, היא מבינה מה טוב לה ומה רע. כך גם אתה, תשמור על עצמך בצורה מאוזנת, לא יותר ולא פחות.

תלמיד: התכוונתי לנטייה שיש לנו לספק את עצמנו בצורה מיידית, שאני למשל יכול להרגיש דחייה משאלה בסדנה, וברגע הזה במקום לשקוע בשליליות, אני מתחיל כביכול לזלזל במצב הזה. האם זה נכון? אפשר לעשות דבר כזה?

אתה צריך לחשוב על דבקות דרך החברים בבורא בלבד. אין לך שום צורך להתעסק במשהו אחר. כל יתר הדברים יסתדרו לפי המאמץ שלך בזה.

שאלה: מהי הכוונה הנכונה להפצה? האם בזה שאנחנו רוצים להגדיל את הקבוצות או שהכוונה צריכה להיות לחזק את הקבוצה שקיימת וזהו?

הכוונה בהפצה צריכה להיות מדבר קטן לדבר גדול. שאני רוצה לחזק בזה את העשירייה שלי, שבה אני מצפה לגילוי הבורא. אני רוצה לחזק בזה את "בני ברוך" העולמי, שכולם יתחברו יחד לעשירייה אחת. מבפנים החוצה, כמו שבעל הסולם כותב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", במדרגות איך שזה יורד. אחר כך אני רוצה שיחברו אלינו את כל באי העולם ואת כל המציאות בכלל, דומם, צומח וחי איתם יחד, כדי שהבורא ישרה בכולם בצורה בלתי מוגבלת, אור עליון אין סופי, לא מוגבל, ימלא את כל הרצון לקבל שהבורא ברא בדצח"מ, הגשמי, הרוחני ללא שום הגבלה. זה מה שאני רוצה, לשם זה אני יוצא להפצה.

שאלה: שמעתי איך לעזור לחברים בקבוצה פיזית. אבל איך לעשות את זה בקבוצה ווירטואלית? איך אנחנו יכולים לעזור לחבר שנמצא במצב ירידה? לעזור לו להתגבר להתעלות מעל המצב בצורה ווירטואלית?

חבר ווירטואלי? למשוך אותו לעבודה ווירטואלית יחד אתנו. אני לא מבין אתכם, אני קם בבוקר, קודם כל, שעתיים לפני השיעור, כי אני מרגיש את עצמי אחראי. אני חייב להיות ער, אני לא יכול סתם לבוא ולישון לפני התלמידים, וכך כל אחד ואחד, אז אני צריך להיות ער.

אני צריך לפני זה לתת למוח שלי משהו שיחשוב. ללב שלי שיעבוד. כי אני קם כמו בהמה. אני צריך להתחיל ממש ללוש את הרצון לקבל שלי, כמו שלשים בצק ועושים ממנו כל מיני צורות, כך אני צריך לעשות עם הרצון לקבל שלי. ככה, וככה, כדי להיות מוכן לקליטת חומר חדש, רגשות חדשים. זה חובה.

אחר כך כשנגמר השיעור, אני חייב להמשיך את העבודה שלי. יש לי צילומים, יש לי אורחים, יש לי כל מיני דברים. הבלוג שלי, הטוויטר שלי, ועוד כל מיני דברים. אחר כך בערב אני נותן שיעור, בדרך כלל. אז אני צריך להיות מוכן גם לזה, וככה זה.

זאת אומרת, אל תתנו לעצמכם שעות חופשיות. אדם כשאין לו שיעור מה שהוא צריך לעשות, שיעור זה מידה, מידה שהוא צריך לעשות באותו יום, ואם הוא לא מתחייב, זה לא טוב. אז איך לעזור לחבר שנמצא אי שם? תנו לו עבודה. תגידו לו, "אנחנו צריכים את זה ואת זה. תעשה לנו את זה, בבקשה". זה שאתם לא מחויבים אחד לשני, זה הורס אתכם.

תלמיד: ואם אומרים לו והוא לא רוצה ולא שומע?

אתם לא התחייבתם להיות חברים? לא התחייבתם להיות בעבודה הדדית? לאף אחד אין עבודה שהוא צריך לסיים במשך שבוע, במשך חודש ימים וכן הלאה? איך יכול להיות דבר כזה? אני לא כל כך מבין איך אפשר לחיות כך. כל אחד חייב שמשהו ישב לו על הראש, משהו שהוא חייב לחברה, הוא חייב לתיקון, הוא חייב לבורא, הוא חייב לעולם. בלי זה הבורא לא מתחשב בכם. לא מתחשב. זה שבאתם פעם בשנה או כמה שנים לכנס זה לא מספיק. אם אתם לא תעבדו בהפצה בצורה כזאת שיום יום אתם עושים כל מיני דברים, ועכשיו בגלל האינטרנט, לכל אחד יכול להיות בזה מקום.

אם אתם לא עושים את זה, אם יש לכם זמן פנוי, זה יהרוס אתכם. ובזמן שלכם אתם צריכים לדאוג לאחרים, לעולם. איך אני מכניס לכל מיני מקומות באינטרנט מקורות, דברים כאלו וכאלו כדי שהם יתפזרו, זה לא ילך בצורה אחרת. אתם תלמדו עוד הרבה שנים לפני שתבינו למה אתם לא מצליחים.

אני לא צריך לדאוג לחברים שלי שנמצאים אי שם וירטואליים או לא וירטואליים, אני חייב לדאוג שהם כל הזמן יהיו קשורים ללימוד, להפצה, לבניית החברה, לכל מיני דברים כאלו. אנחנו צריכים לתקן את העולם ואם אנחנו נעסוק בזה, כך נשמור גם עלינו, שנתקדם. צריכה להיות לכל אחד כמה שיותר עבודה, לכן תבדקו את עצמכם. אם יש לכם זמן פנוי ואתם לא עוסקים בהפצה זה הורס אתכם, אל תחשבו שאתם מתקדמים. אם אתם לא מפיצים אתם לא תתקדמו, ואת זה אני מבטיח לכם ב-100%. הבורא רוצה, כבר הגיע הזמן שהוא רוצה להתגלות בכל העולם ואתם לא משתתפים בזה, אז בשביל מה הוא צריך אתכם? הוא נתן לכם התעוררות, זה ירד ולכן נופלים כל כך הרבה אנשים, הם נופלים מפני שהם לא מפיצים.

תלמיד: איך מעבירים את החיסרון והחשיבות של ההפצה לחברים שלנו?

יש לנו קטעים כאלה על חשיבות ההפצה? יש, אז אולי צריך לתרגם אותם לעוד שפות, ולפרסם.

תלמיד: החברים מכירים את הקטעים, יש לנו חברים שמאוד פעילים. איך אנחנו יכולים לגרום לאלה שכבר יודעים את זה, להבין שבזה נמצאים החיים שלהם?

להסביר שבזה נמצאים החיים, אין מה לעשות. תסביר להם שבזה תלויים החיים הנצחיים השלמים שלהם. בזה תלויה השגת הכוח העליון, אחרת הם ימותו ולא בחכמה כמו שכתוב. זאת אומרת, ימותו כמו בהמות, כמו חיות, ולא יעשו שום דבר בחיים האלו, בעולם הזה. אנחנו יכולים לגרום בעולם הזה לדבר אחד, להביא את הכרת הא-לוהות לאלו שנמצאים בעולם הזה, זה הדבר היחידי שאנחנו מסוגלים לעשות, ולכן אנחנו צריכים לעסוק בזה.

תלמיד: אמרת לחבר שאנחנו צריכים לוודא שלכל אחד תהיה עבודה.

כן.

תלמיד: אבל לפעמים החברים מרגישים לחוצים אז הם מנסים לברוח. איך אפשר למצוא איזה קו אמצעי בתפקיד הזה?

אין קו אמצעי. כמה שיותר. אל תרחם, אתה בזה גונב מהם, תן להם כמה שיותר עבודה. אין בזה קו אמצעי. אסור לך לתת פחות אם אתה יכול לתת יותר כי בזה תלויה ההתקדמות שלהם, ההצלחה הרוחנית שלהם.

תלמיד: אנחנו יכולים לתת הרבה עבודה אבל מה אנחנו יכולים לעשות עם החברים לא מקיימים את העבודה הזאת?

אין מה לעשות, גם לי יש אותה בעיה. צריכים להשתדל לעורר חשיבות. אבל בדרך כלל בהפצה אפשר להתקדם, שם אדם מרגיש שהוא משפיע, אפילו האגו מסייע לו.

שאלה: שאלה בשביל חבר שלומד, משתתף בפגישות העשירייה. הוא מאוד אקטיבי בכל מה שנוגע ללימוד. אבל אין לו עבודה והוא לא מחפש עבודה. הוא מזניח את הנושא הזה. מזניח את המשפחה, את הבריאות. רציתי לשאול אם יש לך עצה חכמה לאדם הזה?

חוץ מלמות, אין לי מה להגיד, בשביל מה חי? אני לא יכול להגיד שום דבר. אני מלמד אנשים שיש להם לב בוער, שרוצים לדעת בשביל מה אני חי, מה מהות החיים, מטרת החיים. לאלו אנשים אני מגיע, כאילו רוצה ללמד, רוצה להתקשר. אבל אלו, כמו שאת חושבת, בשבילי הוא מת. מת, מת. אין לי מה להגיד. אני מתייחס רק למי שליבו בוער בקרבו.

תלמידה: איך העשירייה שלו צריכה להתנהג כלפיו?

אם הוא לא מגיב על כלום אז הוא נקרא מת. אז איך עשירייה יכולה להגיב? אם זה קורה מדי פעם בירידות אז עוזרים לו אבל אם הוא ככה נמצא בחיים שלו אז אין מה לעשות.

תלמיד: השאלה כלפי אדם שעכשיו לומד, עושה הכל. אבל כלפי החיים הרגילים שלו הוא לא משקיע, לא בחיפוש עבודה לעצמו, לא בהשקעה במשפחה, לא בבריאות שלו. את כל זה הוא מזניח.

אבל בקבוצה ובלימוד ובהכול, כן?

תלמיד: כן.

ורק בחיים ההם לא?

תלמיד: כן.

צריכים לדחוף אותו לאיזו עבודה שבכל זאת ירוויח ויתקיים ממשהו. אבל זה יעבור, אז זה יעבור. רק יכול לקחת הרבה זמן. יכול להיות שהוא באמת לא מסוגל להתעסק בשום דבר אחר חוץ מחכמת הקבלה. וישנם כאלה נשמות. ואז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים להחזיק אותו, לעזור. יכול להיות שתתנו לו איזו עבודה, אולי מטעם הקבוצה בהפצה או במשהו שהוא יכול לעשות הרבה עבודות טובות וכדאי לנו איכשהו להחזיק אותו, אפילו לשלם אולי, צריכים לראות.

אבל ישנם כאלה תקופות בכל אחד מאיתנו. אדם שנכנס לחכמת הקבלה, לומד, נמצא בקבוצה, אפילו בלי קבוצה, הוא לא מסוגל לחשוב על שום דבר חוץ מזה. זה ישנו, צריכים לחשוב. זה לא לדיבורים כאלו כאן.

שאלה: אבל רק מבחינה עקרונית, אדם שעכשיו לומד קבלה חייב להשקיע בחיים שלו כמובן. גם בעבודה, גם בבריאות, גם במשפחה הוא לא יכול להזניח את זה, נכון?

כן. הוא חייב להשקיע בהכול, להחזיק את המשפחה וכן הלאה, זה נכון. אבל אנחנו צריכים יחד עם זה להבין שלא כל אדם, אחרי שהוא מכיר את חכמת הקבלה ואת היכולת להכיר את הבורא ונכנס לזה ופתאום מגלה כזאת אפשרות בחיים שלו. אוו בחיים האלה אני יכול לגלות את הבורא, את העולם העליון, הוא כבר לא יכול לעסוק בשום דבר אחר, כן. אבל לאט לאט הוא גם ימצא את הקו האמצעי.

שאלה: למה אדם שהשיג את הדרגות הרוחניות ממשיך להרגיש דחייה?

קודם כל זה לא יכול להיות שהוא הגיע לדרגות רוחניות. מאיפה את יודעת מה זה נקרא דרגה רוחנית? אבל אדם שמגיע לדרגה רוחנית הוא לא מרגיש דחייה. זה אף פעם לא יכול להיות "מעלים בקודש ולא מורידים". הוא מרגיש בדחייה של הבורא הזדמנות להתקדם ועוד יותר לאחוז בבורא, אבל לא שדוחים אותו, זה לא קורה אף פעם. ועוד יותר אני מתפלא איך את מדברת, "הגיע לדרגות רוחניות". איזה דרגה רוחנית, מי הגיע?

שאלה: קבוצת הגברים עושים הפצה וגם הנשים בצורה עצמאית עושות הפצה.

כן. הם יכולים לעשות יחד גברים ונשים. אם זה לצורך הפצה חיצונית, הם יכולים לעבוד יחד בקבוצה מעורבת.

תלמידה: אבל אם הגברים רוצים לעבוד בנפרד מהנשים, האם זה גורם נזק?

לא. בדרך כלל אנחנו לא מערבבים גברים עם נשים, אלא אם כן יש בזה צורך, אז גם מאפשרים לעבוד יחד.

שאלה: כשאני מתפללת עם הקבוצה וגם בעצמי, אני מרגישה בקשר חזק עם הבורא. לפעמים אני מרגישה כאילו נשלח לי מסר חזק שהתפילות שלנו נענות. האם זה האגו שלי?

אי אפשר בינתיים להגיד. את צריכה להמשיך.

שאלה: איך אנחנו עושים את העבודה הקבוצתית כך שתיבנה מעל ההפרעות האישיות שלנו? נראה שבכל מצב צריך למצוא כל מיני תחבולות חדשות כדי לראות את הטוב והמטיב מאחורי החברים, כמו שזה קורה עכשיו?

זה הכול נכון. באמת כל פעם צריכים לחפש טוב ומטיב בצורה אחרת וכך להשתדל להגיש לקבוצה, זה נכון.

הודעה בקשר להפצה. אולי בכלל תדברו קצת על הפצה, על כל מיני דברים שהם לא יודעים במה שאנחנו עוסקים.

תלמיד: מי שלא מצא את מקומו בהפצה ורוצה להשתלב, שישלח מייל ל- info@kabbalah.info, אפשר לשלוח בכל השפות, אנחנו נדאג להעביר לכל שפה.

info@kabbalah.info ואז מה יהיה?

תלמיד: אפשר לשלוח בכל שפה. כל חבר וחברה מהכלי העולמי שאין לו תפקיד בהפצה ורוצה תפקיד, מוזמן לפנות בכל שפה לכתובת הזאת. וראש השפה יענה לו וישבץ אותו.

מצוין.

(סוף השיעור)