שיעור צוהריים 25.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור הכנה לכנס – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: במסגרת ההכנה לכנס קבלה לעם העולמי "חיים בעשירייה", שייערך בסוף השבוע הקרוב, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות שעוסקים בחיים בעשירייה, במהות העשירייה.

ודאי שכולנו מתכוונים להתחבר, להתחבר במידה, בצורה שנהיה מתאימים לתנאיי העולם העליון, להיות כאיש אחד בלב אחד, לפחות בכמה אחוזים ממה שנדרש, וכך אנחנו מתכוונים מאוד שנתחיל להרגיש את העולם העליון לפי השתוות הצורה, לפי ההתאמה שלנו אליו.

אנחנו כולנו שונים מאוד, רחוקים מאוד האחד מהאחר, אפילו לא יודעים באילו תנאים, באילו צורות, ובכלל, באילו שינויים שבנו אנחנו שונים האחד מהאחר, אבל בכל זאת ככל שננסה להתקרב זה אל זה, בהתאם לכך נזכה בכל זאת להתקרב לעולם העליון, וזה יספיק לנו כדי להרגיש במשהו מהעולם העליון, מהכּניסה שלנו בו.

לכן ככל שאנחנו רוצים להתקרב האחד לשני, לבטל את כל ההפרעות שיש בינינו, שהן באות לנו מהיצר הרע שלנו שבוער בכל אחד ואחד, ככל שנבטל את האגו שלנו, אנחנו נוכל להרגיש שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו ובאיזו התאמה לעולם העליון. נקווה שזה מה שאנחנו נשיג במקצת גם היום ומחר, ובעיקר בכנס שיתחיל מוחרתיים.

שאלה: אתה אומר שאנחנו כל כך שונים אחד מהשני, אפילו לא יודעים באילו תנאים, באילו צורות בכלל, במה אנחנו כאלה שונים אחד מהשני?

גם את זאת אנחנו נצטרך לגלות.

שאלה: כי לפעמים אני מסתכל על חברים, יחסית נראה שאנחנו באותו ראש, מבינים אחד את השני.

יחסית, יחסית נראה לך בעיניים של העולם הזה שאנחנו ממש דומים האחד לאחר, אבל זה יחסית, ועוד רחוק מאוד מלהיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: בעיניים רוחניות, מה השוני בין כל אחד ואחד?

בעיניים רוחניות יש לנו תרי"ג רצונות, שאנחנו צריכים, במשהו, לקרב אותם זה לזה.

שאלה: לאיזה חיבור אנחנו רוצים לכוון את עצמנו?

להיות בלב אחד, והרוחניות שעליה אנחנו מדברים, היא תהיה לכולנו ככל היותר דומה, ואנחנו באמת נרגיש שאנחנו דומים, שאנחנו אותו דבר, שאנחנו ממש קרובים האחד לאחר. ננסה.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מן המקורות, מתוך מסמך הכנה לכנס "חיים בעשירייה", קטע ראשון מתוך "מאור ושמש".

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם."

("מאור ושמש". פרשת ויחי).

למרות שאנחנו שונים מאוד, רחוקים מאוד לפי המחשבות, הרוח, ההרגלים, וכל אחד ואחד חושב מעצמו על החיבור, על ההתקרבות, בצורה אחרת לגמרי, מתאר לעצמו ורואה את מטרת האסיפה שאנחנו נהיה כאחד, בכל זאת אנחנו צריכים לדבר על כך עד שנראה שאנחנו מתקרבים עוד ועוד האחד אל האחר, וכך נגיע למצב שכולנו נהיה באמת כאחד. שכולנו נהיה יחד על הכוונה שהבורא יחבר אותנו, ורוצה בחיבור שלנו ממש כמו ש"יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק".

כך אנחנו נתקרב, נתחבר ונעשה מכולנו מקום אחד, שזה לא סתם לאחד ואחד, אבל למרות שאנחנו שונים מאוד זה מזה, כשאנחנו כולנו משתנים ומתחברים ורוצים להיות דומים האחד לאחר, אז אנחנו מגבירים את כוח האיחוד שלנו פי כמה וכמה. ואז, לפי כך גם הבורא יכול להתגלות בנו, פי כמה וכמה.

שאלה: כולנו נוסעים לכנס מראה, עושים מעשים טובים, מתחברים ומתפללים, איך לאחר מכן נעביר את כל התענוג הזה לבורא, או מה צריך לעשות? אנחנו נקבל כל כך הרבה הרגשות טובות.

כל מה שתשמעי, תראי ותרגישי, את הכול את צריכה לשמור בתוכך כדי להעביר לאחרים. מלבד הזמן שאנחנו נמצא בשיעורים, סך הכול כארבע, חמש שעות ביום, יהיו לכם עוד מפגשים וריטואלים למיניהם. תשתדלו שם, בצורה קצרה, מתומצתת, להעביר אחת לשנייה את ההתפעלויות, ההתרשמויות ואת ההשתוקקות שלכן להתקרבות, כך שכולנו נהיה בלב אחד, כלומר ברצון אחד.

שאלה: יש כאלה רגעים שיש רצון עז לתת, ובמחשבה אני כביכול נותנת, ואני מבינה ומרגישה שמשהו חסר. מה חסר?

רצון עוד יותר גדול להשפיע, קשר עם החברים, למי להשפיע, מה להשפיע, לשֵם מה להשפיע, הגילוי של כל זה חסר.

שאלה: כדי למצוא את ה' יתברך לפי המאמר, אני צריכה לטהר את עצמי, אז אני מוצאת שיש הבדל בעבודה בין ביטול וכניעה, איך לעבוד "לעבד ה'" לפי ההבדלים בין ביטול וכניעה? אנחנו בינתיים מנסות לבטל את עצמנו, האם אנחנו צריכות להגיע למדרגה של כניעה?

ודאי שצריכה להיות כניעה ללא תנאי, כמו שכתוב, אבל לפחות במשהו.

שאלה: במה למשל?

במה שאת תרגישי.

שאלה: בנוגע לסבלנות, לסובלנות?

כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שהשאיפה שלנו בכנס היא שאנחנו כולנו נתכייל על תדר אחד?

כן. זה מה שאנחנו צריכים. לא שאנחנו צריכים להגיע בכנס להיות כאחד. אבל להיות כולנו כאחד, את זה אנחנו כן צריכים, ואז אנחנו מתחברים בכך כאיש אחד בלב אחד, ואז הבורא נותן לכלי האחד הזה את עצמו, מתגלה בו. זה מה שאנחנו רוצים.

שאלה: מה המשמעות כשכתוב "ובודאי אם יש יותר מעשרה, בודאי יש יותר גילוי שכינה", האם זה כמותי או איכותי?

גם כמותי וגם איכותי. אנחנו לא צריכים להתחבר עם יותר מעשרה. אם יש לנו אלף קבוצות של עשרה בכל אחד, זה ודאי דבר גדול מאוד, אבל העיקר הוא שאנחנו צריכים להשתדל להיות באיחוד, בחיבור, קרובים האחד אל האחר ככל היותר. על כך כתוב להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: כתוב "העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת." בכנס נעשה הרבה מעשים, איך לשמור דווקא שרק ביחד ורק אחד, למצוא את הבורא?

אין לנו שום מטרה אחרת. אנחנו רוצים לגלות אותו, להתקשר בינינו ואליו, להתקרב אליו, והוא מצידו יפעל באותה דרך עלינו, יעזור לנו להתחבר ולגלות אותו. וכך ניפגש.

שאלה: נקווה.

כן.

שאלה: איך העשירייה יכולה ליצור מצב כזה שבו הרצון לקבל לא יעמוד לנו בדרך?

אנחנו צריכים להגיע למצב שהרצון לקבל לא יפריע לנו בכלל, ואנחנו נגיע לזה בעזרה הדדית זה לזה, כמו שכתוב "איש את רעהו יעזורו". שכל אחד צריך לתת דוגמה של חיבור לאחר, וכך כולנו נתחבר ונַראה לכולם עד כמה אנחנו משתוקקים לחיבור, רוצים חיבור, מוכנים לחיבור, וכך כל אחד ילמד מאחרים.

שאלה: למה יש לי הרגשה שלפני כל כנס יש פחות חיבור בעשירייה, או אפילו החיבור נעלם לגמרי, כמו נשבר?

כן. זה לא חשוב כמה נרגיש לפנינו כלים שבורים, ריחוק אחד מהשני, עייפות, אנחנו צריכים לעלות למעלה מזה לחיבור בינינו. ואת כל הדברים שמתגלים, אנחנו צריכים לצרף לחיבור ולמעלה מהם יהיה חיבור.

שאלה: שמעתי שאנחנו שמים את הבורא לפני כל המצבים שלנו, איך אנחנו עושים את זה?

שהעיקר זה הבורא. הוא בינינו, הוא ממלא אותנו, הוא מעלה אותנו, הוא מחבר אותנו, ובסופו של דבר מביא אותנו לגמר תיקון איפה שאנחנו נדבקים בו.

תלמיד: אנחנו צריכים לדבר על זה הרבה בעשירייה כדי שזה ייכנס לדם, לכל הגוף?

כן.

שאלה: איך אפשר לחבר את כל תרי"ג הרצונות שלנו לכלי אחד דהשפעה, על פני כל השוני בינינו?

להשתדל. לבקש מהבורא שזה יקרה. הכוח של הבורא יכול לחבר אותנו. אומנם אנחנו מנוגדים זה מזה בתכלית הניגוד, אבל הוא יכול לעשות מאתנו תכלית הקשר, איחוד בינינו, וכך אנחנו מגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד, למרות שכל אחד לגמרי מנוגד לשני.

שאלה: כתוב שהוא צריך לבטל את עצמו בפני החבר והחבר בפניו וככה יעשו כולם.

כן.

תלמיד: זה אומר שאני צריך לבטל את עצמי בפני החבר. אבל מה זה אומר שהחבר צריך לעשות אותו דבר כלפי, וכולם עושים כלפי. אני רואה את זה או שזה בפועל?

כל אחד משתדל לעשות כך כלפיי האחרים.

תלמיד: בשביל זה מספיק לכתוב שיתבטל בפני החברים, למה התוספת הזאת שגם החבר צריך להתבטל בפניו?

כל אחד משתדל לעשות כך כלפי האחרים.

תלמיד: בשביל זה מספיק לכתוב להתבטל בפני החברים. למה התוספת הזאת שגם החבר צריך להתבטל בפניו?

גם החבר בפניו וכולם בפני כולם עד להתמוססות המלאה של האני במרחב שביניהם, בחלל שביניהם.

תלמיד: מה ההבדל בין זה שאני רואה שהחבר מבטל את עצמו בפניי וכולם עושים אותו הדבר, וזה קורה הלכה למעשה. כי יכול להיות שאני רואה שהם עושים את זה ולמעשה לא, ולהיפך, יכול להיות שאני רואה שהם לא עושים את זה, אבל בתכל'ס הם כן עושים.

כדי שאתה תראה את זה אתה בעצמך, צריך להתבטל אחרת אתה לא תראה. כדי לראות איך הם מתחברים ביניהם אתה בעצמך צריך להתחבר איתם. רק במידה של שני המצבים האלה אתה תוכל לראות אותם בצורה נכונה והם יראו אותך בצורה נכונה ואתם תתחברו.

תלמיד: אז יוצא שאת כל זה רק אני רואה. זאת אומרת זה לא משנה מה עושים החברים, זה הכול תלוי רק בביטול שלי כדי לראות את זה?

כן.

שאלה: אנחנו מרגישות כאילו אנחנו הולכות להיכנס לשדה אשר ברכו ה', אבל יש גם פחד שכוחות אחרים עלולים לרצות לקחת אותו. האם אנחנו יכולות לתכנן איך להגן על השדה הזה מהטבע שלנו?

אנחנו נצטרך לעבוד נגד כל כוחות הפירוד, וזאת תהיה העבודה שלנו. ואיזה כוחות? אלה שיתגלו.

שאלה: אנחנו מתכוננות לנסוע לכנס בברצלונה. האם אנחנו יכולות לתכנן כך כדי שיהיה לנו הכוח, החכמה וההבנה כיצד להתגבר בעת הצורך?

כן.

תלמידה: בבקשה רב, אנחנו צריכות כוחות.

אנחנו ניתן לכן את כל הכוחות, רק תתחברו ביניכן ותיסעו לברצלונה.

שאלה: האם הנקודה שבלב עובדת כמו מגנט שמושך את הניצוץ הרוחני של החברים, ולכן חשוב כל כך להתאסף יחד בכנס?

כן. כל חיבור בין הניצוצות מוליד כלי רוחני. אחרת לא יהיה כלי רוחני.

שאלה: אמרת שחסרה לנו השפעה, בשביל מה אנחנו משפיעים ואיך ולמה? מה צריך להיות באדם כדי שהוא יוכל להתחיל לזהות בשביל מה, בשביל מי?

אנחנו צריכים למסור את עצמנו, להתמסר לרצון הכללי להתחבר, כדי שכולם יתחברו דרכנו. וכך יצא רצון אחד ובו נגלה את הבורא.

שאלה: מה זה אומר לתת את עצמי?

לתת את עצמך זה אומר שלא יהיו לך שום רצונות משלך, אלא רק הרצון לחבר את כולם.

שאלה: איך ניתן להגיע למפגש קבלי, ולהגיע לחיבור קבלי כזה?

לחיבור קבלי אפשר להגיע אם אנחנו לא רוצים שום דבר, רק חיבור בינינו ולהיות ברשת קשר בינינו כלי לגילוי הבורא, כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

תלמידה: מה זאת אומרת לא לרצות כלום?

שום דבר חוץ מחיבור אנחנו לא צריכים. אנחנו רוצים לקחת מכל העולם שיש לנו כאן רק את נקודת החיבור ובחיבור הזה אנחנו רוצים להרגיש את כל העולם.

תלמידה: לשם כך עלינו לדבר רק על המטרה, מהו אותו רצון משותף שמביא אותנו לאסיפה?

כן.

תלמידה: ואז מה אנחנו רוצים להשיג, נגיד לתכנן טוב ומדויק?

אנחנו רוצים להשיג חיבור בינינו כזה שהבורא יכול שם להתגלות.

שאלה: אם האדם מתעלה מעל הרצון לקבל ושם מעל הכול את החיבור בינינו, הוא יכול להרגיש שהאגו כאילו לא שייך לו, כאילו לא קיים?

כן נכון מאוד. בהצלחה.

שאלה: לא הבנתי כל כך כשאמרת שאנחנו שונים, האם גם ברוחניות אנחנו שונים?

כן. אבל ברוחניות כל השוני דווקא עובד ההפך, הוא עובד לטובתנו, ככול שאנחנו שונים ברוחניות ורוצים להתחבר, אז כל השוני בינינו הופך להיות לעוצמת הכלי הרוחני ואז אנחנו מגלים בינינו עוד יותר מדרגה רוחנית.

תלמידה: אם כך האם ההבדל הוא גם בשורש הנשמה?

ודאי, ההפרש בין אחד לשני הוא בשורש נשמה, כן.

שאלה: כל החברים שלי עכשיו בכנס לקחו את כל התפקידים הקשים, לי יש את התפקיד הכי פשוט לפגוש את החברים בשדה התעופה וכשאני פוגש את החברים שמגיעים יש לי הרגשה שהבורא בנה דרכך כאלה קשרים בינינו, אלה קשרים לא רגילים, אין כאלה קשרים בעולם. ובא לך לצעוק לזמן שיעצור. עכשיו כבר הכול טוב. אבל יש עוד מצב וכיוצא מהמצב הזה אני מבין שבגלל דאגת החברים, גדלות הרב, גדלות הבורא וגדלות המטרה עדין לא השגנו את המטרה. כלומר אנחנו עדין לא מהנים לבורא. איך לקשור את שני המצבים האלה, מצד אחד כבר הכול פשוט מצוין, ומצד שני המטרה עוד לא הושגה, אנחנו עדין לא מהנים לבורא?

אז אנחנו עדין צריכים לעבוד. יש לנו עוד עבודה לעשות.

תלמיד: קצת להתעמק אל תוך זה. עבודת החיבור, עבודת הביטול?

בביטול הדדי.

תלמיד: אבל על המצב הזה שכבר קיים יש פשוט הודיה עצומה לבורא.

תודה לכם.

שאלה: אחרי החבר היקר שמראה לנו איך לעשות את זה, השאלה היא איך להראות לחברים שרוצים להתחבר איתם ולשכנע את הבורא שיעזור לנו לעשות את זה?

רק תפילה, זה מה שיעזור לכם. אתם צריכים רק חיבור ותפילה לבורא.

שאלה: נותרו עוד יומיים לכנס. ומרגע לרגע הפחד, היראה עולים יותר ויותר ובאמת ההתרגשות בשיאה, מורגשת ממש האחריות שלנו. איך לעבוד בצורה נכונה עם הפחד הזה שלא נצליח לנצח את האגו?

רק לעבוד יחד. אין פתרון אחר.

תלמידה: אמרת קודם שעלינו לוותר על ההפרעות שבנו, מה זה לוותר על האני שבי? מה זה לוותר על ההפרעות? איך עושים את זה בצורה פרקטית?

לעשות הכול למעלה מההפרעות. לא לשים לב להפרעות. לעבוד למעלה מהן.

שאלה: מה היא העבודה הפנימית של כל אחד בכנס שכל אחד יכול לראות בחברו איך הוא עובד כדי למצוא את הבורא?

אנחנו צריכים להרגיש בלבבות את הרצון שלנו כך שהוא יגיע מהלב ושהוא ישפיע על הרצון של כולם כדי שבינינו נהיה קשורים, מחוברים, עד כדי כך שכל מה שאנחנו רוצים בלב יתממש.

שאלה: אנשים שמרגישים קרבה גדולה, זה אומר שיש להם שורש אחד רוחני?

לא, זה יכול להיות משהו זמני, בגלל איזה שהן נסיבות אחרות.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לדעת?

לא צריך לברר את זה, זה לא עניינכן. את צריכה לחשוב על החיבור ביניכן ועם הבורא. ואילו שורשים יש שם בכל אחד, על זה אתן עוד לא יכולות לדעת כלום.

שאלה: כשאני פותחת את הלב אני יכולה להכניס את כל החברות אל תוך ליבי, אבל יש כאלה פעמים שאני פותחת את הלב או אני מנסה להכניס את החברות יותר נכון ויש שמה קיר גדול. אז מתי הבורא יאפשר לי כבר לתת לכל החברות שלי להיכנס ללב?

זה תלוי רק בלב שלך. יש לך לב גדול, חזק, חכם, אבל צריכים לפתוח אותו עוד יותר. לפתוח. אנחנו כולנו נשתדל.

שאלה: אני מאוד ברת מזל שיש לי את הזכות להיות פה, עוד לא ראיתי אף אחד מהחברים, אבל כל הזמן יש כזו התפעלות ושמחה רוצים שיעצור הזמן ויחד עם זאת רציתי לשאול, האם אנחנו יכולים לחפש שמחה בייסורים מההתרחקות מהבורא?

לא, שמחה מזה לא יכולה להיות, זאת מטרתנו.

שאלה: מטרת העבודה שלנו היא להגיע להיות בלב אחד ואנחנו יודעים שבתוך הבורא כולנו אחד. אבל הרבה יותר קשה להגיע לחיבור עם החברות, למה זה כך?

כי בינינו יש מרחקים גדולים, האגו של כל אחד ואחד, מרחיק ממני את כל החברים. צריכים עוד ועוד להשתדל להתקרב לבורא ולבקש ממנו שהוא יחבר אותנו. הוא יודע לעשות את זה למעלה מההבדלים שלנו.

שאלה: כיוון שאני לא סומך על הכוונות שלי ולא בטוח שאני באמת רוצה לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות מבחינת השגת החיבור שעליו אנחנו מדברים. אז אני פשוט מתכוון להמשיך ללכת, להמשיך לרצות, להמשיך לעבוד, להמשיך להשתוקק ולרצות עד שזה יקרה. כי אני אפילו לא יודע איך נראה חיבור, אין לי שום מושג מה זה. האם זה הדבר הנכון לעשות פחות או יותר?

נשמע לי שאתה נמצא במצב מצוין. יש לך עביות גדולה ואתה אנגלי טיפוסי והכול יסתדר. אני איתך.

שאלה: בחודש האחרון, לקראת הכנס, אני מתמודד עם ירידות גדולות מאוד ואני מרגיש שנשאר לי אפס רצון לרוחניות, אבל אני כן רוצה להמשיך וללמוד.

למה אני חווה את הירידה הקיצונית הזאת ואיך אני אמור להתמודד איתה?

כדי שאתה תרצה לצאת מהירידה נותנים לך מלמעלה להרגיש אותה עוד יותר גרוע. זאת אומרת, זה דווקא סימן שרוצים שאתה תצא מהירידה.

שאלה: אנחנו רוצים לספר מטעם הקבוצה בספרד, לכל הכלי העולמי, שאנחנו באמת אוהבים ותומכים בכל הכלי העולמי, יבואו יותר מ- 100 אנשים מארצות הברית ומאוקראינה. השאלה היא איך אנחנו יכולים לדעת אם לבורא יש נחת רוח והוא מרוצה?

אנחנו נדבר על כך עוד בזמן הכנס ונראה, אבל בינתיים אני רואה שהבורא שמח מאוד מכך שאנחנו מתחברים בינינו, כן. אתם תרגישו את זה גם בתוצאות מהכנס.

שאלה: היום בערב יש לנו מפגש שבועי של העשירייה. איך היית ממליץ לנו, יומיים לפני הכנס, להעביר את המפגש, האם בלימוד סביב מאמר מסוים, או לעשות את המפגש יותר לבבי, לעבוד על חיבור, מה היית ממליץ?

עם חיבור ויותר לבבי.

שאלה: האם המדרגה הרוחנית החדשה נכבשת בהכנה לכנס, בכנס עצמו, או שבכלל לאחר מכן?

סביב הכנס, זה לא חשוב.

שאלה: לגבי מה שאמרת שברוחניות השוני עובד לטובתנו והוא הופך להיות לעוצמת הכלי הרוחני, אז בעצם כל פעם שהבורא מגלה לנו שוני שמתגלה ככוח שהוא מרחיק, אנחנו דווקא בהרגשה הזאת צריכים להפעיל תפילה? לגלות את הכוח המקרב בכל פעם שמתגלה שוני?

כן ודאי, אנחנו רוצים להתחבר למעלה מהשוני ככל שהשוני יתגלה. ובאמת השוני גדול מאוד, אבל לא חשוב לנו, כך הבורא ברא, ואנחנו צריכים רק לתקן את מה שהוא עשה בכוונה כדי שלפי זה כל אחד ואחד ירגיש אותו, יגלה אותו.

שאלה: אז התפילה היא לא לבטל את השוני אלא להתקרב, והשוני נשאר?

נגיד שכן.

שאלה: או שגם צריך לבקש שיבטל את השוני?

השוני אחר כך הופך לחיבור.

שאלה: אז מה אנחנו מבקשים? תבטל את מה ששונה בינינו, או תקרב בינינו מעל השוני?

תן לנו אפשרות להתחבק ולהגיע לאיחוד מעל השוני.

שאלה: והשוני נעלם רק בגמר התיקון הכללי?

כן. לאט לאט הוא נעלם אבל בגמר תיקון זה סופי.

שאלה: הכנס מתקרב ויש לי שני מצבים, דאגה ושמחה. הייתי רוצה להבין למה ליחס יותר חשיבות, לשמוח יותר או לדאוג יותר?

לשמוח על כך שיש לנו הזדמנות להתקרב עוד קצת לבורא ושכולנו יחד נמצאים בדרך לכך.

תלמיד: תודה רבה, בעזרת ה' אני בטוח שנעשה ונצליח.

אני גם בטוח.

שאלה: אם מרגישים איזו דחייה, ריחוק, דווקא בניסיונות להגיע לחיבור, מה צריך להיות הכיוון אם הכול כביכול פתוח ואין משהו מוגדר?

אתם צריכים לקרוע את כל הקשרים הלא טובים ביניכם, ובמקומם לבנות ולווסת קשרים טובים, ורק לחשוב איך כולם יחד הופכים לכלי אחד גדול. חוץ מזה לא צריך כלום רק להיות בלב אחד.

שאלה: תמיד יכול להיות כישלון במקום שבו כוחות הפירוד מתגברים. איך אנחנו יכולים להימנע או לשמור על עצמנו מהמצבים האלה?

קודם כל לא לפחד שיש כוחות חיבור וכוחות דחייה, שמתגלה הרע והשנאה כאילו מתגלה, כול זה טוב ואנחנו רק רוצים לעשות עבודה למעלה מכך.

שאלה: בעירה ענקית לפני הכנס. ארבעתנו נפגשות בכנס מראה במוסקבה ואני מרגישה שאני לא יודעת איך לחבר את כל הכלי העולמי בלב שלי, אבל אני יודעת שאתה יכול לעשות את זה. האם אני יכולה לחבר את הכוונה הזאת לכוונה שלך?

בבקשה, אני פתוח לכולנו, לחלוטין לכולם, מכל העולם. לכן תתחברו אלי, אני אליכם, וכולנו יחד נשיג את החיבור השלם. תודה רבה.

שאלה: כשמרגישים את ההבדלים בינינו, איך לבטל את עצמי בפני החברות ולהצדיק אותן? איך להתגבר מעל המצב הזה?

לכל אחד יש את האופן שלו. את יכולה לבכות, את יכולה להסיח את דעתך ואחרי זה שוב לחזור לפתרון הבעיות שלך. בסופו של דבר את צריכה לעשות כך שמלבד חיבור עם חברות את לא רוצה שום דבר אחר בעולם, כלום. כאשר תתגלה בך הרגשה ברורה של הרצון הזה, זה יהפוך לתפילה, ואז תהיה לך תקווה שהבורא ישמע את זה ויענה לך. תרגישי ברצון הזה את כוח הבורא, את הטבע שלו, ואת האפשרות דרך כל החברות להתחבר עימו עצמו.

שאלה: בכנס הזה חשבנו להיות יחד אבל יש הפרעות, לא כולן יכולות, ואנחנו חושבות איך יותר טוב לעבוד עם העשירייה שחלק ממנה תהיה פיסית וחלק וירטואלית. אנחנו רוצות לעבוד בכוונה אחת, אנחנו רוצות לתת את עצמנו לרוח הזאת של הכנס והתכוננו היטב. איך לעשות יותר טוב כך שנרגיש את כולן בלב שלנו, את אלה שלא יכולות להיות?

אתן צריכות, בכל מקרה, להשתדל להיות יחד. יהיו לנו הפסקות, יהיו לנו התכנסויות, ואנחנו נוכל לדבר זה עם זה, כך שיהיה זמן ומקום לחיבורים האלה. אני מקווה מאוד שהכול יצליח לכן.

שאלה: מה זה אומר שלפי התיקון השונות נמחקת? לכל אחד יש את שורש הנשמה והחיבור מאפשר יותר להבהיר את האינדיבידואליות.

כדי לגלות את הייחודיות של כל אחד, הכיוון הוא אותו אחד, והמטרה בהתעלות הרוחנית היא שכולם יתחברו ויבנו רשת אחת משותפת שתחבר את כל הלבבות.

שאלה: ההתאספות של החברים מכל הכלי העולמי נותנת בכל פעם תמיכה עצומה. איך אנחנו יכולים לתת לרוח הזאת שמקבלים מהכלי העולמי לזרום לתוך ההוויה של העשירייה שלנו?

צריך לחבר את כל הרצונות יחד, כך שכל הרצונות יהיו מכוונים רק להכיל בתוכך את הלבבות ולכוון אותם לבורא. חוץ מזה לא צריך שום דבר אחר.

שאלה: אם יש לי קשר יותר טוב עם חברה או שתיים מהעשירייה, נראה שהחברות האחרות מתרחקות. איך אני יכולה לשפר את המצב הזה?

לדבר יחד עם החברות האחרות ולראות מה אפשר לעשות. הכול תלוי רק בחיבור ביניכן. אתן צריכות להראות להן שביניכן יש חיבור ואתן רוצות שגם הן יצטרפו.

שאלה: אמרת שהתנאי לחיבור שלנו בעשירייה אחת הוא שזה צריך להפוך להיות לרצון היחיד שלנו. איך ליצור כזאת אווירה בכנס שזה באמת יהיה הרצון היחיד שלנו, ששום דבר לא יסיח את דעתנו, לא נחשוב על כלום, רק על זה?

אני נכנס לתוך היומיים האלה של הכנס ריק לחלוטין מכל המחויבויות, העניינים, המחשבות שלי, אין כלום, רק מחשבות על חיבור, רק על זה, שום דבר אחר.

תלמיד: בכנס מתכנסים חברים שלא ראו אחד את השני הרבה זמן, נעים לראות אחד את השני, לשאול מה העניינים. איך לגשת ישר בצורה רצינית לעבודה שיהיה רק רצון אחד?

את זה אתם צריכים לסכם ביניכם עוד לפני הכנס. היום יהיה לכם עוד משהו, אתם צריכים לסכם שאתם לא אומרים שום דבר ריק אלא רק את מה שהלבבות שלנו צריכים כדי להתחבר.

תלמיד: האם אפשר לשים שומרים בשערים של החיבור הזה?

איזה שומרים תשים? את שלך, את עצמך, את המחשבות שלך, את הרצונות שלך, הכוונות וכן הלאה.

תלמיד: בעבר בערבה כשהתכנסנו לקחו מאיתנו את הטלפונים.

היום אנחנו כבר לא באותה דרגה, אני מקווה שכולם כבר מבינים שהכול תלוי רק בנו.

שאלה: בזמן הכנס נתאסף יחד. איך צריכה להיראות ההתקפה שלנו על החיבור בזמן הזה בכנס?

להתחבר, להצטופף כולם יחד כך שלא יהיה מקום פנוי בלב, לא בלב של אף אחד ולא בינינו. כך להתחבר. נצליח, אתם תראו. פתאום תרגישו שיש לכם כוח, מחשבות, רצון, שאתם יודעים לעשות את זה.

(סוף השיעור)