שיעור בוקר 26.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזהר", אותיות ל"א-ל"ב

אות ל"א

"וז"ש (תקונים חדשים, צ"ז, ע"ב), על הכתוב: "לעלוקה, שתי בנות, הב, הב" (משלי ל'). שעלוקה, פירושו גיהנם. והרשעים, הנלכדים בגיהנם זה, צווחין, ככלבא [צווחים ככלב] "הב, הב". דהיינו, "הב" לן עותרא דעלמא הדין, "הב" לן עותרא דעלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הזה, תן לנו עושר עולם הבא].

ועם כל זה, הוא מדרגה חשובה, לאין ערך יותר מהראשונה. כי מלבד שמשיג, שיעור הגדלות האמיתית, של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה, כל החומר כולו, שהוא צריך, הנה היא המדרגה, המביאתו לשמה. כמו שאמרו חז"ל (פסחים, נ', ע"ב): "לעולם, יעסוק אדם, בתורה ומצות, שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה".

וע"כ נבחנת המדרגה הזו, הבאה לאחר י"ג שנה, לבחינת קדושה. וה"ס "השפחה דקדושה, המשמשת לגבירתה". שה"ס "השכינה הקדושה". כי השפחה, מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה.

אמנם, הוא צריך לעשות, כל האמצעים, המותאמים שיבא לשמה. כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה, שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה. ועליה נאמר: "ושפחה כי תירש גבירתה" (משלי, ל'), כי לא תניחהו לאדם, להתקרב אל הגבירה, שהיא השכינה הקדושה.

והמדרגה הסופית שבחלוקה זו, היא שיתאהב בהקב"ה בתאוה גדולה, בדומה, לבעל תאוה, המתאהב בתאוה גשמית, עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו, כל היום וכל הלילה. וע"ד שאמר הפיטן: "בזכרי בו, אינו מניח לי לישון". ואז, נאמר עליו: "ועץ חיים, תאוה באה" (משלי י"ג). כי ה' מדרגות הנשמה, ה"ס עץ החיים, שמהלכו חמש מאות שנה. שכל מדרגה, היא בת מאה. דהיינו, כי יביאהו לקבל, כל אלו ה' בחינות נרנח"י, המבוארות בחלוקה הג'."

אות ל"ב

"חלוקה ג' - הוא העבודה בתורה ומצות לשמה. דהיינו, על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס. שעבודה זו, מטהרת את הרצון לקבל, לעצמו, שבו, ומהפכתו, ברצון להשפיע.

אשר, בשיעורי הטהרה, של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר, לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י (להלן, באות מ"ב). כי הן עומדות, ברצון להשפיע (כנ"ל, באות כ"ג), ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל, שולט בו, הנמצא עם הנפש, בהפכיות הצורה, או אפילו, בשינוי צורה. כי ענין התלבשות, והשואת הצורה, עולות בקנה אחד, כנ"ל באות י"א.

ובעת שיזכה, שיהיה כולו ברצון להשפיע, ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה, בהשואת הצורה, לנרנח"י שלו העליונים, שהן נמשכות, ממקורן בא"ס ב"ה, ממצב הא', דרך אבי"ע דקדושה, ותכף תמשכנה אליו, ותתלבשנה בו, בדרך המדרגה.

חלוקה ד' - הוא העבודה, הנוהגת אחר תחית המתים. דהיינו, שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי, ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה, ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס: "עתידים המתים להחיות במומם", כנ"ל באות כ"ח. ואז מהפכים אותו, על קבלה בצורת השפעה, כמ"ש שם באורך. אמנם, יש יחידי סגולה, שניתנה להם עבודה זו, גם בחיים חיותם בעוה"ז."

שאלה: הוא כותב, "אמנם, יש יחידי סגולה, שניתנה להם עבודה זו, גם בחיים חיותם בעוה"ז". הוא כותב "גם", האם יש אפשרות שזה לא בחיי חיותם בעולם הזה?

בדרך כלל לא.

שאלה: האם לא כולם זוכים לקבלה בעל מנת להשפיע, אלא רק יחידי סגולה?

לא כתוב אם אלו כולם או לא כולם. אבל אלו שזוכים, הם יכולים לזכות בחיי חיותם בעולם הזה, והיתר, חוץ מהיחידים האלה, כשמגיעים לעולם הבא.

שאלה: לגבי השלב של הגיהינום שצווחים ככלב הב הב. האם זה שלב מחויב לפני הלשמה?

נגיד.

תלמיד: לגבי העניין של הבלבול של השפחה, "שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה". במה הבלבול?

איפה הוא נמצא. כל הבלבולים הם לגבי האדם שהוא מתבלבל איפה שהוא נמצא.

תלמיד: האם בזה שהיא אומרת לו שהלא לשמה לא יביא אותו ללשמה?

כן.

תלמיד: איך אדם יכול לצאת מכזה בלבול?

זה עניין של זכיה. שישתדל לבדוק את הפעולות שלו בשלבים האחרונים, ויראה איפה עוד אפשר לתקן.

שאלה: כשהוא עובד בתורה ומצוות לשמה, האם גם שם יש את העניין שמלא לשמה בא לשמה?

לא. הוא כבר נמצא בלשמה.

תלמיד: האם הוא מתקדם מלשמה ללשמה?

במדרגות. יש מדרגות באותו הקטע של לשמה.

תלמיד: כשהוא עולה ממדרגה למדרגה, לאיזה מצב הוא נופל?

אם הוא נופל, אז זה לפי מעשיו.

תלמיד: מה ההבדל בין הלא לשמה כשעוד אין לו עבודה בלשמה, לבין המצב שיש לו לשמה אבל הוא נופל ממנו. לאן הוא נופל?

ללא לשמה.

תלמיד: אם כך, גם שם יש לא לשמה. אז מה ההבדל בין הלא לשמה כשכבר יש לו עבודה בלשמה, לבין הלא לשמה כשהוא עדיין נמצא בלא לשמה?

תלוי לאיזה עומק הוא נופל. אם הייתי בדרגת לא לשמה, ואני נופל בלא לשמה יותר למטה, אז זה ברור. אם הייתי בדרגת לשמה ונופל מלשמה ללא לשמה, אז תלוי איפה הייתי ולאן נפלתי.

תלמיד: האם שני המצבים האלה הם נקראים "לא לשמה"?

כן, אבל יש ביניהם הבדל גדול. יש אנשים שחיים בעולם הזה, יש להם כל טוב שבעולם הזה והם לא יודעים מה עוד לרצות, ויש כאלה שאין להם כמעט כלום, אז יש מדרגות בין זה לזה. כך גם כאן, יש מדרגות בלא לשמה ויש מדרגות בלשמה.

שאלה: האם אפשר למקם את המצב של תחיית המתים ב-125 המדרגות, איפה נמצאת הדרגה הזאת? האם זה ממש לקראת סוף התיקונים או שזה באמצע?

הסולם הזה, בשביל מה הוא?

תלמיד: כדי להפך את כל הרצונות מלקבל ללהשפיע.

להשפיע.

תלמיד: כשמתעורר כל הרצון לקבל לתחיית המתים, אז יש עוד עבודה. לא ברור לי אם זה ממש הרגע האחרון של התיקון, או שרק אז מתחילים עוד הרבה תיקונים.

אז מתחילה העבודה מחדש.

שאלה: לגבי "בזוכרי בו אינו נותן לי לישון". אני מבין שהוא לא כל הזמן זוכר אותו, אלא כשהוא זוכר אותו, אז זה לא נותן לו לישון. האם זה המצב?

נגיד.

תלמיד: למה כשהוא נזכר זה לא נותן לו לישון?

הוא נמצא במדרגה כזאת שהוא לא יכול להיכנס למצב שנקרא "שינה", "תרדמה".

תלמיד: האם זה חוסר רוגע?

נגיד שזה חוסר רוגע.

תלמיד: הוא מרגיש את גדלות הבורא?

כן.

שאלה: האם גמר התיקון מיוחס למצב שבו אדם סיים להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע במאה אחוז, או שזה כבר לקבל על מנת להשפיע?

לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: כלומר גמר התיקון זה כשהוא כבר הפך את הרצון לקבל המופרז הזה.

כן.

תלמיד: והמצב שהוא רק מתעלה בנפש דקדושה למצב שהוא מגיע הכי הרבה ללהשפיע על מנת להשפיע, איך המצב הזה נקרא? מהי הנקודה הזאת?

זו עדיין לא תחיית המתים, כי הוא לא התחיל מהדרגה שהוא מת.

תלמיד: אז עבודת התיקון העיקרית היא לא בעולם הזה, כמו שהוא כותב שזה רק ליחידי סגולה. מה זה בעולם הזה?

נראה לו שהוא נמצא בגוף ובעולם כמונו, ובצורה כזאת כמו שנמצא במציאות הזאת הוא גם נמצא במציאות העליונה.

תלמיד: יוצא מזה, שאם רוב האנשים לא מגיעים לגמר התיקון בעולם הזה, אז הם צריכים להשלים את העבודה הזאת בעולם הבא. בעל הסולם כותב שיש יחידי סגולה שעושים את התיקון הזה בעולם הזה. האם רוב האנשים יעשו את התיקון הזה בעולם הבא?

לא. יהיו להם עוד הזדמנויות.

תלמיד: בכל מקרה זה יקרה בעולם הזה. האדם בשבעים שנותיו יצטרך לבצע את התיקון גם של הרצון לקבל המופרז.

כן.

תלמיד: אז מה הכוונה של בעל הסולם, שרק יחידי סגולה יעשו את זה בעולם הזה?

יש כאלה שיכולים לתקן את כול הנשמה שלהם עד הפרט האחרון בעודם נמצאים בחיי חיותם בעולם הזה.

תלמיד: לפי מה שהבנתי, לא יכול להיות אחרת, רק בעולם הזה אפשר יהיה לתקן גם אם זה יהיה בגלגול הבא. רק במצב שהאדם מרגיש את הגוף שלו, ונראה לו שהוא חי כאן במציאות הזאת, רק במצב הזה אפשר לסיים את התיקונים.

כן.

תלמיד: אבל פה כתוב שרק יחידי סגולה יעשו את זה. לכן לא ברור למה הכוונה, איפה עושים את התיקונים האלה, ומה זה העולם הזה, מה זה העולם לא הזה.

יש נשמות שגומרות את התיקונים שלהן בעולם הזה, את כל התיקונים, ולא צריכים את הגלגול. יש נשמות שגומרות אותם בכל מיני מצבים אחרים.

תלמיד: כלומר, לא כשהם מרגישים את עצמם בגוף הזה פה בעולם הזה, אלא יש כאילו חיים אחרים.

כן, הם לא שייכים לאותו רצון שנקרא רצון דעולם הזה.

שאלה: האם להשפיע לבורא אפשר לא דרך הזולת?

בצורה ישירה אפשר.

תלמיד: האם יכולה להיות השפעה לבורא לא דרך הזולת?

כן.

שאלה: או שזה תמיד דרך עשירייה, דרך הזולת? הכוונה בעולם הזה.

להשפיע לבורא אפשר רק דרך האחרים.

תלמיד: בזה שאני משפיע לחבר.

כן.

תלמיד: האם אין דרך אחרת להשפיע לבורא או שיש?

לא. הבורא עומד אחרי הפעולה לזולת.

תלמיד: אם אני מבין נכון "לשמה" זה חשבון. אני עושה איזו פעולה, ואני צריך לעשות חשבון למי יהיה רווח מהפעולה הזאת.

"לשמה" זה נקרא שאתה רוצה לעשות טוב למי שלא מורגש בך מלכתחילה ששייך לך.

תלמיד: זו כוונה, אבל צריכה להיות איזו פעולה. אני לא יכול סתם לדמיין שיהיה לו טוב, אני צריך לעשות משהו, ואז לעשות חשבון.

כשאתה רוצה לעשות לו טוב זאת כבר פעולה.

תלמיד: אפילו שאני לא עושה שום דבר?

אין לך מה לעשות. ברוחניות אין לנו מה לעשות, רק להתקשר לרצון החבר וברצון הזה להשתדל להשפיע לו, למלא אותו.

תלמיד: זה ברוחניות. אבל אנחנו בגשמיות וקשה לתאר כוונה בלי פעולה. לכן יש לנו את הגופים, אני צריך לעשות פעולה, ואז אני אוכל באמת לחשוב.

כן.

תלמיד: לחשוב זה גם אתגר, לעשות את החשבון הזה, כי רוב הזמן זה בכלל לא מגיע לתודעה. לכן אני שואל, האם זו חייבת להיות פעולה בעולם שלנו?

חייבת להיות פעולה בעולם שלנו, לכן אנחנו מרגישים את הגופים של הזולת, וצריכים להשתדל להביא להם מתנה נגיד, להביא להם משהו.

תלמיד: אני נמצא עם החברים, במקרה הטוב, כשאני כבר מאוד מתקדם, רק בזמן השיעור. אחר כך קוראים מאמר עוד חצי שעה, וזהו. זו ההזדמנות היחידה להשפיע.

יש לך אפשרות במשך היום.

תלמיד: במשך היום אנשים עובדים.

טוב, אבל איפה הכוונה שלהם? איפה הלב שלהם?

תלמיד: אבל עכשיו דיברנו שחייבת להיות פעולה. כי להיות רק בכוונה זה דבר שתוך שנייה חולף, אתה לא יכול להיות בכוונה אם אתה לא נמצא בפעולה.

לפחות משהו.

תלמיד: שלוש שעות אנחנו יושבים יחד בשיעור. מה ההשפעה שלי כאן? מה זה "לשמה" בזמן השיעור דרך החברים לבורא?

אתם יושבים זה ליד זה ליד השולחן, ואתם רוצים להיות כאיש אחד שיושב עכשיו מול המורה, ויחד עם המורה ועם כל החברים האחרים מול הבורא.

תלמיד: אני עכשיו יושב, חושב, אני רוצה להיות כאיש אחד, האם זה נקרא שאני משפיע לבורא?

אם אתה רוצה את זה, אם אתה בחיבור.

שאלה: ברור שאני לא רוצה, איך אני יכול לרצות להיות כאיש אחד?

עליך להיות כאיש אחד עם כולם, ומתוך האיש האחד הזה הרצון שלו כולו מכוון לבורא.

תלמיד: בשכל אני רוצה, אבל ברצון לא.

תנסה. תכוון את הלב שלך, לב נקרא רצון, וכך תראה.

תלמיד: ובמצב שלנו זה נקרא "לשמה".

יכול להיות שתקבל כזה תיקון ברצון שזה יהיה "לשמה".

שאלה: הוא כותב על תחיית המתים שיתעורר "הרצון לקבל המופרז"¹. הרצון לקבל הוא לא מקולקל כשלעצמו, הכוונה עליו היא המקולקלת.

בסדר.

שאלה: אז מה מתעורר בסוף, כשהוא מעורר בחזרה את כלי הקבלה?

הרצון לקבל על מנת לקבל קם ודורש את שלו, ואז מתחילה העבודה.

תלמיד: האם זה תיקון הכוונה שהייתה פעם?

ודאי שזו הכוונה.

(סוף השיעור)

---

1. אות ל"ב, "הוא העבודה, הנוהגת אחר תחית המתים. דהיינו, שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי, ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה, ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס: "עתידים המתים להחיות במומם","↩