כנס "כולנו כאחד" באיטליה, שיעור מס' 5 בנושא "קבוצה אחת אירופה אחת"
חלק 1|29 de jul de 2018
קשור ל: כנס באיטליה 2018
שיעור 29.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מאחדים את הלבבות
כנס רומא יולי 2018
קבוצה אחת אירופה אחת
שיעור 5
שיעור מס' 5, השיעור האחרון לכנס הזה בינתיים, שנקרא "קבוצה אחת אירופה אחת".
חכמת הקבלה לא מדברת על שום דבר שהוא "כאילו", שהוא תיאורטי, אלא הכול מניסיון האנשים שהשיגו את הטבע, גילו את הבורא. והם מספרים על מה שגילו, חוקים, צורות ההתנהגות של הטבע שלנו בהתאם לשיכבה עליונה, הטבע הרוחני, איך הכול מתגלגל בלי התערבות האדם ובהתערבות האדם, כמו בכל מדע. לכן אנחנו צריכים להשתדל לשמוע את העצות שלהם בצורה פרקטית מאוד, מאוד צמודה למעשה.
אדם שעוסק במתימטיקה לא חייב להיות משולש, והעוסק בפיסיקה לא חייב להיות באיזשהם תדרים של האור, והעוסק בביולוגיה לא חייב להפוך את עצמו לתא. הוא לחוד ומה שהוא חוקר לחוד, ובהתאם למכשירים שמקשרים אותו לנושא שהוא חוקר הוא יכול לחקור, לדעת, להבין, להשתמש בזה.
לא כך בחכמת הקבלה, בחכמת הקבלה אדם חוקר את עצמו. קודם כול הוא חוקר שמה שקורה במציאות זה לא מחוצה לו אלא מה שהוא מתאר לעצמו. זאת אומרת המציאות קיימת בו והוא נמצא בתכונות מיוחדות שזה נקרא "הרצון לקבל לעצמו", ולכן מרגיש בתוך הרצון לקבל לעצמו מציאות. הרצון לקבל הזה מתפתח קצת מתוך עצמו, ולכן אדם מרגיש את המציאות כביכול סביבתית, שהיא משתנה, נמצאת בהתקדמות, באבולוציה, בהתפתחות. אבל בהחלט כל זה בתוכו, העיניים שלנו מרוכזות פנימה לתוך התכונות שלנו ובהן אנחנו רואים את המציאות, אמנם שנראה לנו שהכול נמצא מחוצה לנו.
המקובלים גילו את תפיסת המציאות ומתוך זה המשיכו לחקור הלאה, איך אני חוץ מזה שלמדתי עכשיו איך אני תופס את המציאות, משנה את תכונותיי הפנימיות ועל ידי זה המציאות משתנה. זאת אומרת יש כאן לפניי הזדמנות מאוד מיוחדת, בזה שאני משתדל אצלי בפנים לסובב כל מיני כפתורים, אני רואה את המציאות משתנה. ומשתנה לא מכך שאני רואה בעולם הזה כל מיני תופעות, העולם הזה נקרא "דומם", אלא אני מתחיל לגלות מעל התופעה הזאת שנקראת "העולם הזה" תופעות יותר נעלות, וזה הכול על ידי שינוי התכונות שלי. אז אני צריך ללמוד כמה כפתורים כאלה יש לי שאני יכול לסובב אותם, ולאיזה כיוון, לאיזה צורות היחסים ביניהם, זה יותר וזה פחות וזה כך וזה כך, ואז כתוצאה מזה אני מקבל.
מקובלים התחילו לחקור את זה ויצא להם מדע שלם. והם גילו שיש לנו חמישה כפתורים סך הכול, והם קראו לזה, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. כשהתחילו לסובב אותם, גילו שכל אחד כלול מעוד חמש דרגות כאלה, ועוד חמש דרגות, לצירים שונים, אבל כולם קשורים יחד. עד שמגיעים לצורה המושלמת, גמר הסיבובים של כל הכפתורים שנקרא "גמר תיקון", ועל זה הם כתבו בחכמת הקבלה. הם קראו לזה "חכמת הקבלה", איך לקבל את המציאות האמיתית שאנחנו בה נמצאים, ואנחנו לא מרגישים, סתומים, סותמים אותה. ובזה הם ממלאים את כל ספרי הקבלה.
כשאנחנו פותחים את "תלמוד עשר הספירות", "פתיחה" ועוד כאלה דברים שמדברים על מבנה המציאות, ולא רק מבנה, מסבירים שם גם למה זה תלוי בזה וזה תלוי בזה ואיך בסיבובים כאלה אנחנו מקבלים תופעות כאלו, זה הכול מדובר כלפי האדם המשיג בלבד.
המקובלים רוצים שכולם יגיעו ליכולת כזאת לפתוח את המציאות, ואז הם כתבו חוץ מזה שהם משיגים את תופעות העל האלה, מה אדם צריך לעשות כדי להתקרב לכך, להתחיל להיות מקובל. והם כתבו מה צריכים לעשות, שצריכים להתחבר, כי כל התופעות מעל תפיסת המציאות הנוכחית מושגות בחיבור. אבל חיבור מיוחד, מיוחד בזה שאני חייב להתחבר עם הזולת למעלה מהטבע הגשמי. הטבע הגשמי מבדיל בינינו ואנחנו צריכים מעליו להתחבר כך שאין הבדל בינינו, לא במילים יפות כמו שאנחנו מדברים בעולם הזה שאין הבדל בינינו, אלא אנחנו מאבדים את כל הפערים שישנם בינינו, לגמרי.
אז צריכים להגיע לזה. והם כתבו את מאמרי החברה, מאמרי החיבור, איך משיגים את הערבות, ועוברים תקופות שנקראות "גלות". וכך אנחנו לומדים איתכם במיוחד את מאמרי רב"ש, הוא המורה המיוחד שלנו שכתב למתחילים מאפס מה לעשות, לאדם שעדיין לא מבין כלום לאן הוא נפל, איזה רוחניות ישנה, איזה עולם, מה הוא צריך לשנות, מה לעשות. הוא לא יודע כלום, אז בשפה שלו, ברמה שלו, כך כתב.
לכן חכמת הקבלה בכללות מתחלקת לשניים, מה שאדם צריך לעשות בעודו נמצא בתכונות הגשמיות, ומה הוא מקבל בעולם הרוחני שנכנס לשם אחרי שהתחיל להתחבר עם אחרים. ובקשר ביניהם, כשמתחיל לשנות את הכפתורים שלו, בהתאם לזה הוא מתחיל לגלות, ואז גם "תלמוד עשר הספירות" הופך להיות בשבילו ספר הוראה.
אבל בינתיים אנחנו נמצאים בתקופה הראשונה, שאנחנו צריכים להשיג חיבור ראשון. ויש כאן הרבה עבודה, גם בינינו וגם עלינו לקרב עוד חברים חדשים מפני שהעבודה יכולה להתחלק לעשרה ולמאה ולאלף ולעשרת אלפים ולמיליארד, ואז ודאי שהיא תהיה הרבה יותר קלה. כמו שכתוב "ברוב עם הדרת המלך"1, זאת אומרת, את גדלות הבורא משיגים דווקא בכמות, וכמות בכל אחד הופכת להיות לאיכות.
לכ,ן כמה שאפשר אנחנו צריכים לפרסם את חכמת הקבלה ולשמוח בזה שבאים חברים חדשים ומצטרפים אלינו. חוץ מזה שאנחנו מפרסמים את הבורא לכל העולם, שזה לזכותנו, אנחנו גם מעכלים את העבודה שלנו וגם עושים טובה בכלל לכל האנושות, כי אנחנו מפרסמים, חיבור, אהבה, התקרבות בין בני אדם, אנחנו עושים כאן איזו מין עבודה סוציאלית.
אפשר לסכם בינתיים, שקהבלה זה מדע פרקטי בלבד, היא לא בשמיים, אלא אנשים השיגו את זה ביגיעה רבה, בעבודה נגד האגו שלהם, נגד הטבע הגשמי. ולפי היגיעה שלהם הם הגיעו לגילוי הטבע העליון, הבורא. הם הגיעו גם להבנת תפיסת המציאות הנוכחית וגם העליונה, שזה לא פילוסופיה ולא פסיכולוגיה, אלא ממש מדע פרקטי שאין דומה לו או אפילו קרוב אליו, מדע או סיסטמה פרקטית. כי כאן, בכל צעד ושעל, הכול תלוי אך ורק ביגיעה, במאמץ ובביצוע. ואז מה אנחנו נראה ב"תלמוד עשר הספירות"? תעשה ככה, תקבל ככה. תעשה ככה, תרגיש ככה. ספר הוראות.
אם כך, אין לנו ברירה, אלא חייבים להתחבר, ואף אחד לא יכול להגיד שהוא אוהב חיבור ושקל לו וטוב לו ונעים לו, זה שנוא על כל אחד, זה הטבע. ולכן אנחנו צריכים לעבוד נגד הטבע. נגד, זה לא שאנחנו צריכים להרוס את הרצון לקבל, אלא לכבד אותו, להרגיש אותו, לשמוע אותו וללכת למעלה ממנו.
אנחנו צריכים להגיע לשיכבה היותר עליונה. בשמירה על שיכבה התחתונה של העולם הזה אנחנו רוצים לגלות עולם יותר עליון, איפה כל הפקודות, איפה כל ההחלטות, ואיך שהן יורדות לעולם שלנו ומנהלות אותנו.
ולא לשכוח שאדם אחד יכול להרגיש רק את המציאות הנוכחית הזאת. הוא יכול להיות חכם, הוא יכול להיות עילוי, אבל אם אנחנו רוצים להרגיש שיכבה עליונה יותר, רק דרך החיבור. חיבור דרך שניים, שלושה, עשרה, מיליון, מיליארד, לא חשוב, אבל דווקא בחיבור, בנקודת המגע, שם אנחנו חודרים למציאות העליונה, שאני מרגיש את השני והוא מרגיש אותי ואז כשאנחנו, כל אחד מאבד את הזהות של עצמו ואת זהות הזולת ומתייצב משהו משותף, אז בנקודת השיתוף אנחנו מתחילים לראות את הדרגה העליונה של הטבע, לזה צריכים להגיע.
אני חושב שהסתובבנו מספיק סביב הנקודה הזאת של חיבור, צריכים לגשת אליה, לייצב אותה ודרכה לפרוץ פנימה לרמה הרוחנית. ואז מייד יהיה לנו ברור מהדרגה הרוחנית הראשונה הרבה דברים שקורים בעולם שלנו, כי כל העולם שלנו מקבל דרכה מדרגות רוחניות יותר גבוהות, ואז יהיה לנו כבר יותר קל.
יותר קל, ויותר קשה, כי אחרי זה יש מדרגה שנייה ושלישית, עד 125 מדרגות, שם הויתורים הרבה יותר גדולים, אבל נעבור אותם, העיקר לעבור את המדרגה הראשונה. לא מן הסתם היא נקראת מחסום, זה באמת מחסום בדרך. ואחר כך קשה, אבל האדם כבר מבין, יודע, הוא גם יודע ללכת נגד ההבנה, נגד הידיעה, הפוך. אם הגענו עד כה, אם אדם שומע ולא בורח, הוא מסוגל. עכשיו ניגש לשיעור זו הייתה הקדמה..
סדנה
אם אתם כל כך מתלהבים, אז תסבירו אחד לשני ממה אתם מתלהבים.
*
בואו נעשה תרגיל, תרגיל רוחני הראשון, האם אתם רוצים להיכנס לעיבור בתוך אימא עילאה? אז נקודת העיבור היא מאוד פשוטה. אני נמצא עכשיו במצב המושלם, לא בגלל שהוא מצב מושלם, יש לי כל מיני צרות ובעיות, אני לא שוכח אותם, אלא מפני שאני מקבל אותם מהבורא שהוא טוב ומיטיב ובטוח עושה את זה לטובתי, אני מקבל את זה בצורה שלמה.
ואז יוצא שאני נמצא בנקודת הדבקות הראשונה, אני מסכים עם כל מה שאני מקבל מהבורא בכל לב ונפש ודבוק בו, אין לי עדיין הרגשה מזה, כי זו עדיין נקודת הדבקות הראשונה, כמו טיפת זרע שנכנסת ונדבקת בדופן הרחם, הרחם זה הבורא, זה העולם העליון ואני רק נדבק. וזה שאני מסכים להיות במצב, לא חשוב איזה מצב, אלא מפני שאני מקבל את המצב הזה ממנו, דבר פשוט כל אחד ואחד יכול לתאר את זה לעצמו.
דברו על זה, שזה יהיה יותר ברור ובואו נכנס למדרגה הרוחנית הראשונה, הכנס מתחיל קדימה.
*
מה עלינו לעשות כל אחד ואחד כדי לעזור לחבר, לכל חבר וחבר שבעשירייה להיות בנקודת השלמות הזאת שלמרות שלא טוב לו בחיים, אבל מפני שהוא מקבל זה מהבורא, כי אין עוד מלבדו ושחוץ מזה הוא טוב ומיטיב, אז הוא נמצא במצב השלמות. איך אנחנו מייצבים בקבוצה כזה מצב, שהערבות שלנו היא בזה שאנחנו מחזיקים זה את זה בנקודת השלמות הזאת.
אחר כך אנחנו נרגיש מצבים הרבה יותר גרועים, ונצטרך להחליט עליהם שהם מצבים יותר ויותר שלמים. זה נקרא "על כל פשעים תכסה האהבה" עם הבורא. וזה אפשרי רק על ידי כך, שאנחנו מספקים תמיכה הדדית זה לזה. אדם בעצמו לא יכול, כי לפי ההרגשה שלו הוא נמצא במצב לא טוב, רק חברים יכולים להביא לו שכנוע שזה מצב טוב. לא לפי ההרגשה שלך, אתה צודק, אלא מפני שאתה מקבל את המצב הזה מהבורא, ולכן אתה חייב לקבל אותו כטוב.
ואז אתה כלול משתי שכבות, שכבה תחתונה שהיא העולם הזה, ההרגשה שלך, ושכבה עליונה שזה גדלות הבורא שאותו אתה מעלה למעלה ודרך הנקודה הזאת, בין שתי הצורות האלו, אתה מתחיל לגלות מציאות עליונה. איך אנחנו מספקים לכל חברי הקבוצה את התמיכה, שכך הם ירגישו? ויותר מזה, בהם לא תלוי כלום, איך אנחנו שולטים על התפיסה שלהם, על קביעת המצב שלהם, שיקבלו אותו כשלם למרות שהם מגלים את הרע? כי את העולם העליון משיגים רק דרך הערבות, דרך העשירייה.
*
איך אנחנו מספקים לחברים שלנו את התפיסה העליונה, פרקטית?
*
ננתח את התפיסה הזאת, שאני רואה את העולם מצד אחד בחמישה חושים שלי וקובע שהוא ממש זוועה, ומהצד השני אני מקבל אותו כעולם מושלם, כי הוא מגיע מהבורא המושלם, ואני לא רואה אותו נכון. אלו שתי רמות.
אבל איך אני רואה את זה דרך תפיסת המציאות? כי אני מרגיש שאני נמצא כאן בשתי צורות כלים, חמישה כלים בהמיים וחמישה כלים רוחניים. בחמשת הכלים הגופניים, בעל מנת לקבל, אני מרגיש רע וכנגד זה בחמשת הכלים הרוחניים אני חייב להרגיש כמו שמרגיש הבורא, שלמות.
איך אני מתאר לעצמי שאני קונה חמישה כלים חדשים שנקראים "אמונה למעלה מהדעת" ובהם אני רואה את העולם העליון? אלה תרגילים בסך הכול. גם המדענים אומרים שכשהתינוק פותח את העיניים הוא לא רואה כלום, אחר כך לאט לאט מתחיל לראות, לזהות כל מיני צורות, אחר כך צבעים ועוד. זה רק בראיה ושמיעה, בטעם, בריח ובמישוש, כך אנחנו צריכים ללמד את עצמנו להרגיש את העולם העליון. איך נכנסים לזה דרך תפיסת המציאות החדשה?
*
אבל בקבוצה הרבה יותר קל להשיג את האמונה למעלה מהדעת. כי אם אני במקום עצמי חושב על החברים, זו כבר דרגה רוחנית, כבר אמונה למעלה מהדעת או השפעה למעלה מקבלה. ויש כאן בידיים שלי כל דבר שאפשר לעשות, יותר, פחות, בכל מיני אופנים, במיוחד שהחברים שלי הם אנשים אכזרים, שקרנים, מאוד גסים, יש לי המון הזדמנויות לשנוא אותם, בהתאם לזה אני ממש מרגיש את עצמי כמקבל מתנות מהבורא, כי יש לי על מה לבנות את העבודה שלי, לא להתלונן עליהם, אלא לברך אותם ולאהוב אותם, כי אני יכול להתעלות מעל ההרגשה הגשמית שלי המקובלת וכבר יש לי מדרגה רוחנית. אני צריך לבנות אותה, אבל יש לי ממה לבנות.
למה אנחנו כך כל פעם נופלים לדרגה גשמית ועולים לרוחנית, שוב נופלים עוד יותר למטה לדרגה גשמית ושוב עולים עוד יותר לרוחנית? כי הרוחניות נבנית על פני הגשמיות. "כל הגדול מחברו ייצרו גודל ממנו", כי הוא מרגיש את החברים ואת הקבוצה כל פעם בצורה יותר נבזית, אבל הוא גדול מהאחרים, מפני שיכול לעלות מזה, לכבד אותם, לכבד את הבורא שנותן לו הזדמנות כזאת להשפיע לחברים, להשפיע לקבוצה ודרך זה להשפיע לבורא.
יש לנו כאן עבודה הדדית בינינו בקבוצה, כי איך שאנחנו נופלים בעיני כל אחד מהחברים, את זה הבורא מסדר. כי יש לו כפתור מיוחד שמגדיל את היצר הרע, זה נקרא "בראתי יצר רע". מסובב את הכפתור עוד מספר אחד, וכבר אנחנו רואים את כל החברים בצורה זוועתית בכל דבר.
אז אנחנו צריכים להגיד "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", אלא הכול מושלם חוץ מההרגשה הנוכחית שלי, כי אין עוד מלבדו וכך הוא מציג לי את עצמו בצורה הפוכה דרך העשירייה, ואני חייב עכשיו יחד עם ההרגשה שלי הנוכחית שיש לפני כל העשירייה הזאת שממש מעלה בי כל מיני רגשות רעים כאלה, יחד עם זה אני עכשיו צריך להעלות את עצמי לאט לאט, לא לטשטש שום הרגשה רעה, אלא להתעלות מעליה ולקבוע נקודות הפוכות ממנה. כך אני מרכיב את תכונת ההשפעה או האמונה. וכשארכיב את זה נכון, במקום ההרגשה הרעה בחושים הגשמיים שלי, אני אדמיין לעצמי הרגשה נכונה אמתית טבעית רוחנית. זה יתגלה, זה יהיה גילוי הבורא לנברא.
איך אנחנו בצורה פרקטית, קונקרטית מייצבים את העולם הרוחני? בואו נדבר על זה.
*
אם אנחנו מדברים על העבודה הפרטית שלנו, אז ברור שאנחנו צריכים לעשות את זה בעשירייה, ואת תפיסת המציאות החדשה לממש בעשירייה וכול זה מתוך עבודה פרקטית, "לא בשמיים היא". אבל יחד עם זה כדי לעזור לנו בתפיסת המציאות הנכונה, אנחנו צריכים לא לשכוח שהמציאות היא בנו לכן אנחנו צריכים לקרב אלינו את המציאות הזאת.
איך זה נקרא אצלנו? "הפצה". בדומם, צומח, חי אין בעיה, הם נכללים במין האדם, את בני האדם אנחנו צריכים לקרב, גם פיסית כשאנחנו יוצאים אליהם להפצה, וגם בתוכנו כשאנחנו חודרים לתוך המציאות החדשה הרוחנית, אז אנחנו יותר ויותר משיגים שכל זה, זו הדגמה של הפנימיות שלנו.
לכן כשאנחנו יוצאים כביכול לקָרב אלינו את האנושות, אנחנו בסך הכול אוספים לתוכנו, לתוך הנשמה שלנו חלקים שהתדלדלו ממנה. לכן אנחנו צריכים לראות בהפצה, בקִרוב בני האדם, בהסבר, בכל מקום שאנחנו יוצאים, שאלה חלקים מהנשמה. על ידי זה אני מתקדם ברוחניות, בפרט שאנחנו נמצאים בתנאי הדור האחרון, שלזה כולם חייבים להגיע.
אם למקובלים בזמנים קדומים הייתה אפשרות להתקדם לגמר התיקון הפרטי שלהם לבד, כי כולם היו מוגבלים בתוך הכלים הקטנים שלהם, ואז העלו אותם בצורה אישית, זה היה בשבילם כעבודה שהיו צריכים לבצע, בעיה שצריכים לפתור ומטרה והשגה שהם היו צריכים להשיג.
אצלנו זה לגמרי לא כך. אנחנו נמצאים בתהליך שנקרא "גמר התיקון", "הדור האחרון", אין לנו ברירה, אנחנו חייבים ללכד את כל האנושות. לכן אצלנו ההפצה היא הכרחיות. הבורא לא יתגלה אם לא נתרחב בהפצה שלנו ונלכד כמה שאפשר אלינו אותם החלקים שתתדלדלו ונקרב אותם.
לכן כותב בעל הסולם, "גמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם" לעבודה פנימית בערבות. ודווקא במצב כזה יתגלה הבורא "הוא ושמו אחד." "הוא" זה הכלי של הנשמה, "ושמו" זה המילוי, האור של הנשמה, שיהיו כאחד.
עוד הוא כותב, "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של צבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באונו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו ואספקתו מכל בני העולם כולו – נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו." (בעל הסולם, השלום בעולם)
בכלל מדובר על העולם האינטגראלי, הגלובלי שלנו, שכולנו קשורים זה לזה. והעולם עדיין לא מבין שאם אנחנו קשורים ותלויים זה בזה, אז אולי עלינו לדאוג לכל אחד ואחד. אם אנחנו ממש מקבלים את האספקה הנדרשת מכולם, אז גמר התיקון הוא בחיבור כל באי העולם לרצון אחד, מטרה אחת, אנחנו וודאי נעשה כל מיני פעולות גשמיות שונות, כל אחד לפי המקצוע, לפי היכולת, לפי איך שהוא וכן הלאה, אבל העבודה הרוחנית היא אחידה לכולם. ששם אנחנו כולנו מחוברים עד שהבורא יתגלה בינינו במלואו.
לכן אומר בעל הסולם או לדבר על עשירייה אחת, או על אלף אלפי עשיריות, שכל האנושות זו עשירייה אחת, זה אותו הדבר.
"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי" (סנהדרין לז). עם רמות אגואיסטיות. "נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתקון העולם, ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם." (ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא, סימן ה) זה נקרא שכל העולם נברא בשבילי. כי אני, מנקודת התצפית שלי, חייב לחבר את כולם יחד. וכל אחד מהנקודה שלו חייב לקבל את העולם אליו. ו"לחבר" זה נקרא להיות אחראי עליהם, כמו שהוא אומר "להתפלל עבורם." לבקש תיקון, לחבר אותם, כל אחד.
בסך הכול יש לנו 600,000 נקודות שבלב, שאם הם מחברים לעצמם, כדי להיתקן, את כל יתר הרצונות שבאנושות, אז מגיעים לגמר התיקון. וזה לא כל כך רחוק.
"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת," להגיע לדבקות בו "צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול." אין יותר דאגה, רק לחבר את כולם יחד. "ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים," שיעשו בסך הכול כל אחד חלק מהעבודה שלו "כי לפי רבוי האנשים העובדים את" הבורא, בצורה כזאת, "יותר מתגלה אליהם אור השכינה," האור שצריך להיכנס לתוך הכלים המחוברים "ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן," עם הבורא "לתיקון" הנשמה הכללית הזאת. (דגל מחנה אפרים, פרשת שלח)
עוד כותב בעל הסולם, "מגמת החיים היא לזכות לדבקותו מטעם תועלת" הבורא "לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקות ..." הבורא. (בעל הסולם, כתבי הדור האחרון)
"לא מסוגל אני, אולי לא ילך לי, אולי אני לא מאותה הנשמה שצריכה להגיע לדבקות הגבוהה בבורא", ישנם כאלו שזה לא בשבילם, הם לא עובדים בעלייה בגובה אלא בשטח. לכן הוא אומר שהמטרה צריכה להיות, או שאתה עולה, משיג ומגיע לשפיץ של העבודה, או שאתה מתרחב בשטח ויותר מחבר אחרים. לפי הניסיון שלי אני אומר לכם שצריכים גם את זה וגם את זה לשלב. ואחר כך, איך שהבורא יכוון.
שאלה: אמרת שצריך לגלות את כל החלקים שבלב ולחבר ביניהם?
אני אמרתי שסך הכול אנשים שבאמת משתוקקים לדבקות בבורא הם 600,000, אבל הם צריכים לחבר נניח את כל השמונה מיליארד (ראו שרטוט מס' 1).
תלמידה: האם יש לנו 600,000 נקודות שבלב בעולם שלנו כדי לחבר את כל המיליונים שבעולם?
זה נובע מתוך מבנה הנשמה, ולכן על זה אין מה לשאול, צריכים לבצע. זה לא שיספיקו או לא יספיקו 600,000 האלו, כך זה לפי המבנה של הנשמה, זה מה שיש. יכול להיות שלא מדובר על שמונה מיליארד איש, אלא מדובר נניח ב-15 מיליארד, או ההיפך, שחס ושלום בגלל מלחמה נגיע למיליארד אחד. זה לא חשוב. אבל 600,000 אלו הנקודות שהן צריכות לתקן את כל המבנה של הנשמה. כי זה חג"ת נה"י של הזעיר אנפין. יש לנו מלכות, וזעיר אנפין שהוא כולל 6, ומלכות זה מיליארד אחד או שמונה מיליארד, לא חשוב כמה. ומלמעלה מגיע האור (ראו שרטוט מס' 1).
שרטוט מס' 1
שאלה: מה ההבדל בין שני סוגי העבודות האלה, שצריכים להתחבר ולהגיע לעליון? איך באופן מעשי אנחנו עושים את סוג העבודה האחד וסוג העבודה השני?
שאלה יפה. יש אותי, או שאני עובד כלפי הקבוצה, או שאני עובד להפצה. או לזה או לזה. גם כך וגם כך אני צריך לעבוד בקבוצה, והנכון שאני עובד דרך הקבוצה להפצה. בקבוצה ברור שכולם חייבים. אבל ישנן נשמות כמו איברים בגוף, יש לב, כבד, מוח, כליות, איברים מאוד חשובים שבלעדיהם הגוף לא יכול להתקיים. וישנם איברים כביכול יותר פשוטים, לא הכרחיים לחיים, זה יכול להיות ידיים, רגליים, או כמו תוספתן או טחול בגוף שלנו וכן הלאה. לכן ישנה עבודה שהיא מחויבת כדי להתקשר לבורא, וישנה עבודה כדי לתקן את הכלי בכללות.
אנחנו צריכים לעבוד דרך הקבוצה, ואז אדם מתחיל לזהות לאיזה כיוון יש לו נטייה, איך מכוונים אותו מלמעלה. לפי זה הוא נניח מערבב את העבודה בקבוצה עם ההפצה. זה תלוי בשורש הנשמה. אבל להתחבר לקבוצה זה חובה. תלוי באיזו מידה. יכול להיות שהחיבור בקבוצה הוא יהיה אך ורק כדי להיות מוצלח בהפצה, וזו באמת הנשמה שלו שכך היא עושה. אלה סוגי עבודה שכביכול סותרים זה את זה, אבל לא סותרים.
החלק הכי חשוב שבגוף האדם הוא הלב. אבל מה הוא עושה? שום דבר לעצמו, רק כדי להזרים ולהזרים את הדם לכל הגוף, ובזה מחייה את האחרים. אז לא לחשוב שאני יוצא להפצה זה כאילו על חשבון העלייה הרוחנית, לא, זה סוג אחר של עבודה.
שאלה: אמרת שעל ידי היגיעה האנשים יוכלו להגיע גם להבנה. מהי היגיעה הנכונה שעלינו לעשות?
על שני דברים עכשיו דיברנו. האחד לעזור לחברים להיות מחוברים בקבוצה, והשני לעזור לחברים כולם יחד לעשות הפצה בכל העולם. אלה שני סוגי עבודות שאנחנו צריכים לעשות.
אבל אני שוב מדגיש, לפני הכול, אם אתם רוצים להתקדם, מדובר גם על גברים וגם על נשים, חייבים לשמוע שיעור בוקר. כל מה שאנחנו מדברים איתכם כאן בכנס, על הכול אנחנו דיברנו שעות על שעות בשיעורי בוקר. מי שלא שומע אותו יום יום הוא פשוט לא נמצא במציאות. ומי שמפסיד כמה ימים הוא כבר לא יודע אולי על מה מדובר. כי אנחנו חיים בזה, מתגלגלים משיעור לשיעור, אז לפחות לשמוע את השיעור הראשון. שיעור בוקר כולל שלושה שיעורים, אז לפחות את השיעור הראשון. אחרת חבל, אתם לא מתקנים את הנשמה.
שאלה: אמרת שהעולם נוצר עבורי ועלי לדאוג לכל העולם. אני מבין שאנחנו צריכים להתפלל עבור כולם שיתחברו ויתקרבו לבורא.
מפני שהם חלקי הנשמה שלי.
תלמיד: האם עלי למקד את התפילה שלי רק בעשירייה שלי ועל כל מי שנמצא כאן, או גם על מי שנמצא בעבודה, על מי שברחוב? מה זאת אומרת ''כולם'', האם על כל שבעה מיליארד או רק על האנשים בעלי הנקודה שבלב?
רק עבור עשירייה. אל תברח מהעבודה הזאת. דרך עשירייה, כשאתה תהיה כלול בעשירייה, יחד איתם תצא להפצה יותר רחבה, אבל קודם כל בתוך עשירייה.
שאלה: רציתי לשאול על בעיה של גאווה. בזמן שיעורי הבוקר, סדנאות, כשאני חושב על העולם הרוחני, על קבלה, וכשאני מרגיש שאני גיליתי משהו, די מהר מגיעה הגאווה. אני מהלל את עצמי, משבח את עצמי ואני לא יודע מה לעשות עם זה. אני יודע שקיימת הרגשה להיות גאה בעשירייה שלי ולשכוח מעצמי, אבל אני לא יודע מה לעשות לחלוטין כשמגיעה הגאווה הזאת שהיא כמו קיר, זה כל כך חזק ואני מרגיש מטופש לחלוטין.
קודם כל, כל הרגשות שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים אותם מהבורא. קיבלתי. לא שאני כזה, הבורא רוצה שאני ארגיש את עצמי כך. בסדר, אני מרגיש. הוא עשה לי את זה. מה אני צריך לעשות עם ההרגשה הזאת? אני צריך להתעלות מעליה.
זאת אומרת קודם כל מה שקיבלתי ממנו, קיבלתי, אני לא מוחק שום דבר. אני פתאום תופס את עצמי בכאלו מחשבות, בכאלו תכניות, בכאלו רצונות, שלעצמי אני אפילו מתבייש לספר. לכם אני בכלל לא אגיד על זה אף פעם, לאף אחד. מה עושים? זו עדיין התחלה, יהיה הרבה יותר גרוע.
אבל אם אני מקבל את זה מהבורא, על זה כתוב "לך לאומן שעשאני". מה זאת אומרת? שאני לא משייך את זה לעצמי, מי אני? לא אני עשיתי זאת, הבורא. אז תפנה אליו. במה לפנות? שהוא יעזור לך להבין איך להתעלות למעלה מהרגשות האלו, להשתמש בהם לעלייה. זה הכול. ואז אתה תראה, שזה ממש מקל שאני צריך לנשק. אין דבר רע בעולם, הרע הוא רק שאנחנו לא יכולים להשתמש בו.
אבל אין דבר טוב בעולם, אלא שאנחנו עושים אותו מהרע. הבורא לא ברא שום דבר טוב, הוא אומר "בראתי יצר הרע". וזהו. אתה רוצה שיהיה טוב? תעשה את זה מהרע. אבל טוב לא יהיה אם אתה לא תעשה אותו.
בעל הסולם כותב, "אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה," הפעולה היחידה "שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה"," זאת אומרת, להשיג את פסגת הרוחניות". מהי הפעולה? "היא לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת" ההכרחית בלבד "כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה."
(בעל הסולם, מצווה אחת)
זאת אומרת, אדם אסור לו לדאוג יותר ממה שהוא צריך לקיים את עצמו. זה חוק הטבע האינטגראלי, שכמו שבגוף שלנו, אם איזה חלק בגוף מקבל משהו יותר ממה שהוא צריך כדי להתקיים, מתפתח בו סרטן, ואז הוא מתחיל לאכול מסביב ובסופו של דבר מת מפני שממית את הסביבה. היום כל האנושות היא כך.
לכן אתם רואים מה שקורה בעולם, אנחנו ממיתים את הסביבה שבה אנחנו קיימים. לכן החוק הוא במערכת אינטגראלית סגורה כמו בגוף הבריא, שכל חלק מקבל רק מה שנחוץ לו בלבד. זה חוק האיזון שדיברנו עליו גם בשיעורים הקודמים. אז בואו אנחנו נחשוב איך לקיים אותו. בקבוצה זה דבר הכרחי. אני חושב על עצמי רק במידה שאני חייב להתקיים ולא יותר מזה, לא דקה אחת או גרם אחד. כל היתר רק לקבוצה ודרכה להפצה.
כך צריכים לסדר את היחס שלנו.
"תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב ציבור שבו יהיו מוכנים לעבוד כפי יכולתם ולקבל כפי צרכם... וכן יהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה שלמה. במלה אחת שכל הסדר של החברה הקטנה ההיא יהיה מספיק למסגרת בשביל כל אומות העולם כולם, בלי לגרוע ובלי להוסיף". שוב, לפי ההכרחיות לעצמו והיתר לזולת. "והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית ההולכת ומתרחבת על עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס למסגרת ההיא יקבל עליו אותה הנהגה ואותה התכנית של המוסד באופן שכל העולם יהיה עם אחד לריווח והפסד ולתוצאות."
(בעל הסולם, כתבי הדור האחרון)
קשה להגיד מתי נוכל לגשת ליישום של הדברים האלה, אבל לפחות בתוך הקבוצה, לפחות בתוך העבודה הרוחנית שלנו, בינינו, אנחנו צריכים להשתדל לקבוע כזאת רוח, כאלו יחסים.
סדנה
האם אנחנו יכולים לתאר נכון עשירייה שמתקיימת נכון, לכיוון התיקון, בזמננו? אנחנו יכולים לתת תיאור לעשירייה הטובה, שהיא קיימת עכשיו באירופה, בכל מקום בעולם?
תנסו לספור תנאים שהם צריכים לקיים, איך הם צריכים להיראות, איך ללמוד, איך להחזיק את עצמם. האם יש לנו צורה ברורה שעומדת בכל כל אחד ואחד, ואנחנו מתוך הצורה הזאת פועלים אחד כלפי שני?
*
מה מיוחד בעשיריות של אירופה לעומת יתר המקומות בעולם?
*
האם יש הבדל בסביבה של אירופה והעשיריות באירופה לבין סביבה ועשיריות שישנן במדינות אחרות, ביבשות אחרות, ולמה הבורא עושה כך. איך אתם חושבים?
*
איך הכי טוב לשמור קשר נכון רוחני בין הקבוצות האירופאיות? אני שואל רק על הקשר הרוחני בינתיים. על קשרי עבודה, הפצה, אחר כך. אלא שזה לא שייך לא לארגונים ולא לכסף ולא על איזו הפצה או משהו, אלא קשר פנימי, חיבור הלבבות. איך אנחנו יכולים לקשור בינינו כזאת רשת קשר רוחני, שנהיה קשורים בה יחד? אחרת אין לנו סיכוי להתקדם.
אני אגיד לכם למה, באף מדינה, אפילו אם תקום עשירייה, היא לא תוכל להתקיים בלי שתהיה עליה שמירה, לחץ, ערבות מכל יתר היבשת.
*
איך אנחנו בונים את הקבוצה, העשירייה כך שתעזור לי להגיע לאהבת הזולת יותר מאשר לאהבה עצמית? אז אני עולה מהעיגול הפנימי האגואיסטי, לעיגול החיצון, הרוחני.
*
איזה קשר אנחנו מעדיפים שיהיה בין עשיריות אירופה למרכז בישראל?
*
כמה פעמים בשנה, או בכלל , כדאי לנו לעשות כאלו כנסים ובאיזה מקום? אם בכלל. אולי אנחנו ניפגש בצורה וירטואלית, ואתם תהיו בתוך העשיריות או יחד כולם, איך שתרצו, אבל לפחות בעשיריות, ותקבלו דרך המסך את כל החומר של הכנס, ההפעלה וההדרכה, או שפיסית כמו עכשיו?
כמה פעמים תרצו לעשות זאת, באיזו תדירות, ואיפה?
*
שאלה: כשאתה שואל את השאלות האלו שבאו מההכנה, אז קורה שיש כאן חברים שאפילו לא למדו קבלה אבל הם הגיעו לכאן כי הבורא הביא אותם, והם פשוט המומים, הם מקבלים עומס מידע, "אל תשכחו על שיעורי הבוקר, על ההפצה, ואל תשכחו לחבר את כל אירופה", זה עבורם יותר מדי. ואנחנו דיברנו כל כך הרבה שעות על הדבר הזה ואנחנו מנסים ליצור סדר בכאוס הזה. אז לאן כל זה מוביל אותנו?
כל השאלות שלי הן כדי שאתם תשאלו את עצמכם ושאתם תבררו בדיוק לאן שאתם צריכים להגיע. אני לא מפחד לשאול שאלות כאלו את האנשים המתחילים, כי כמה שהם יכולים להבין, יבינו. כמה שלא, לא. הכנס הוא לכולם. גם בשיעורים שלי שאני נותן כל בוקר אני מתכוון לאנשים שנמצאים בהתקדמות יומיומית, נמצאים איתי בשיעורים יום יום או פיזית או וירטואלית. אני לא יכול להתכוון למישהו שעכשיו הגיע או שפעם בחודש מפעיל מחשב כדי לשמוע אותי. בבקשה, אני מוכן לכולם, אבל אני מתכוון לאנשים האלו שאיתי, כי אני חייב לפתוח כמה שאפשר יותר שיטת התיקון הנכונה לימינו, לפרש אותה כמה שיותר רחב ולפרטים.
ולכן אני לא אקבל אף פעם בחשבון חדשים שמגיעים או מי ששומע אותי לפרקים. הבעיה היא שלכם. מי שרוצה להתקדם, ללמוד, מי שרוצה להציל את הנשמה שלו, אז יש לו הזדמנות ושייקח את זה כמו שיש. אני כבר יודע מהניסיון שלי, שכמה שאנחנו הולכים ועושים כל מיני הקלות לתלמידים, זה לא מחזיק אותם.
תלמידה : למרות שאני מבינה שאנחנו צריכים לכלול אותם, אם כל כך הרבה אנשים, אם שנים עשר אנשים עושים את הסדנה ואנחנו לא מגיעים לאיזו מסקנה, אז פשוט אנחנו מחליטים שזה מגיע מהבורא וזה מספיק?
זאת שאלה על תוצאה מהסדנה. ודאי שאתם לא מגיעים לסיכום שכלי, אבל האם אתם הבנתם איך הלבבות שלכם נמצאים זה לעומת זה? יותר קרוב, יותר רחוק, באיזו התנגשות ביניהם.
הבעיה שלנו היא לחבר לבבות. וכמה שאני מבין יותר או מבין פחות, זה בכלל לא מדאיג אותי. אם יושבים אנשים מתחילים והם רוצים להתחבר והם נכללים עם הוותיקים, זה מה שצריך להיות. לא חשוב לי כמה שהם יבינו, חשוב עד כמה שינסו לאמץ את עצמם בחיבור הלבבות. זה הכול.
שאלה: אמרת שכל מה שנחוץ זה חיבור בין הלבבות. בשאלה הקודמת בסדנה ניסינו למצוא ולברר מהי הצורה החדשה של חיבור בין החברים באירופה. השאלה היא מה צריך להיות המבנה של הצורה החדשה הזאת של החברה החדשה? איך החברים מתחברים בזה? כי החברים שראו את הכנס בניו ג'רזי ניסו להתחבר למה שהיה לאחר הכנס בניו ג'רזי, לפי הצוות של הערבות העולמית, כי הם הרגישו שהיה בזה הרבה כוח חיבור. איך נוכל ליישם את זה גם באירופה?
המבנה של הנשמה הוא עשרה חלקים (ראו שרטוט מס' 2). כתר, חוכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. יש כאן יותר מעשרה בגלל החיבורים ביניהם. כל אחד מאיתנו הוא מלכות וכל היתר הם החברים. אני אחראי לפי המאמצים שלי לגרום להם לחיבור, שהם יהיו ט' ראשונות ואני העשירי וכך כל אחד. זו כל העבודה, כמה אני מחבר אותם, גורם להם להתחבר. אין יותר עבודה.
במידה שאני גרמתי להם לחיבור, מתחילים להיות כאן קשרים למיניהם ואז אני מתחיל להרגיש שהכלי הזה מתמלא באור אין סוף. זה כול מה שיש לנו לעשות.
שרטוט מס' 2
אם אני חושב על עצמי אז בכלל יש כאן עניין של האגו, מלכות אגואיסטית. לכן אנחנו לומדים שלפני פעולה רוחנית חייב להיות צמצום א' וכך אנחנו עובדים.
תלמיד: זוהי המשמעות הרוחנית של הראש הזה, אבל קשה להבין מהם הצעדים הנחוצים לזה?
לגמרי לא קשה. צמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה, קבלה על מנת להשפיע, האור העליון בתוך הכלי, בתוך העשירייה. אין שום בעיה. מה לפני זה? כל אחד צריך לבטל את עצמו, לגרום חיבור לאחרים, להיות הכי פחוּת מהם והם הכי גדולים, להיות יותר גדול מהם כדי לספק להם הרגשת ערבות. כל הדברים האלה כתובים ואנחנו כבר ביררנו את זה עשרות פעמים.
זה שמממשים את זה או לא, זו כבר בעיה. אם אדם לא מממש את זה, אז הם נראים לו כאילו רחוקים מאוד. אם הוא לוקח ואומר "היום אני כל היום עובד רק על צמצום". מה זה "צמצום"? לחשוב רק על העשירייה ולא על עצמי. "היום אני עובד על זה שאני יותר גדול מהחברים". במה אני יותר גדול? לגרום להם ביטחון, חיבור, הרגשה יפה וטובה. "היום אני ההפך, הכי פחוּת מהם". אני כל הזמן צריך לתאר לעצמי עד כמה הם גדולים ואני נכלל בהם ומרגיש את עצמי כמו תינוק על הידיים של אימא. וכן הלאה. על כל זה כבר דיברנו אלף פעם. יש לנו מה לעשות לפני הכניסה לרוחניות וכשנכנסים לרוחניות. אני מוכן לחזור על זה.
רק שאלתי אליך, אם אתה רוצה את זה, האם אתה נמצא אתנו בשיעורי בוקר? תענה לעצמך, לא לי. אם אתה נמצא, אתה חייב להיות בזה לפחות במשהו. אתה כבר צריך לדעת איפה זה נמצא בשיעורים, כל דבר ודבר בדרך שאנחנו צריכים לעשות. ועוד אני ממליץ, תבוא אלינו לתקופת סטאז' מה שנקרא, תחיה אצלנו, תהיה בשיעורים, תתכלל באווירה וזה יקדם אותך.
תלמיד: אנחנו לוקחים דוגמה מהחבר שלנו, ובערך ארבעה או חמישה חברים מכמה מדינות מתכוננים להגיע לפתח תקווה לפני סוכות, כדי לעשות סטאז' כמה שבועות.
יופי. אני שמח לשמוע.
שאלה: בכל מה שקשור לאיחוד אירופה, מה דעתך אם כל חודש כמו באיזה מסלול, נעשה ביקור בכל אחת מהקבוצות באירופה, וכל חודש קבוצה אחרת תתאחד בצורה ווירטואלית? יש צורך באיחוד הזה ואנחנו יודעים שאחרי הכנס להרבה מאוד מהחברים יש ירידות, והדרך היחידה להתמודד עם הירידות האלה היא מיד לעבוד, להיכנס לעבודה.
האם אנחנו יכולים לעשות אולי כנס בכל חודש במקום אחר? האם זה יכול להיות רעיון טוב?
אני לא יודע. לא יכול להמליץ על שום דבר. אתם צריכים להתייעץ עם החברים, עם החברות שניסו לעשות את זה. לפעמים זה הולך טוב ולפעמים זו רק טרחה גדולה, אבל בכל מקרה כדאי לקחת את זה בחשבון.
אני מצדי אעשה מה שתרצו. שיעורים מישראל לאירופה. תפנו אלי ואני אעשה.
תלמיד: הייתי רוצה לנסות לתאר את האתגר שניצב לפנינו באירופה, כי כל מדינה היא בצורה מאוד ייחודית. מצד אחד אנחנו עוד לא מרגישים איך אנחנו משלימים אחד את השני כי אנחנו עוד לא מחוברים, אבל מצד שני, אנחנו צריכים להתחבר ככלי אירופאי.
אני לא כל כך מבין, מה השוני כל כך ביניכם? שמישהו מדבר בצ'כית, והשני בגרמנית, והשלישי בנורווגית? מה השוני? הבורא אחד, השיטה היא אותה שיטה. אנחנו לא מדברים על האופי הגשמי, אנחנו מדברים על המטרה הרוחנית. אז אני צריך להתעלות למעלה מהאגו שלי, ואתה צריך להתעלות למעלה מהאגו שלך. אז מה? יש ספציפיקה בכל אגו ואגו מאחד לשני, אבל העבודה היא אותה העבודה.
תלמיד: כן, כמובן. זה במובן הרוחני כשאנחנו מסתכלים רק על הנקודה שבלב, אבל זו רק הקדמה לשאלה שלי. כשהרוח נושבת לכיוון איחוד אירופה הקבוצה נעשית חלשה, כי יש חברים שמרגישים, "אנחנו צריכים להתחבר ואני אשים את כל הכוח שלי, וגם בשיעור הבוקר אני אעשה את זה בזום האירופאי". ויש חלק בקבוצה שלא מדבר בשפה האנגלית, ולא יכול להתחבר לזה.
אז מצד אחד, אנחנו צריכים לחזק את הקבוצה וגם את ההפצה. כי אם אנחנו עושים הפצה אנחנו צריכים להפיץ במדינה שלנו עצמה, וכך כל מדינה כדי להביא כמה שיותר אנשים לחכמת הקבלה. מצד שני כשאנחנו מחברים את אירופה, אז כל הכוח הולך לאיזו מהות אירופאית שמביאה לזה שאנחנו שוכחים מהקבוצה המקומית. שני הכיוונים נחוצים, אבל איך לאזן בין שניהם?
אני לא יודע. זו לא שאלה אלי. אני מעביר לכם שיטה. איך בצורה ספציפית לממש אותה? באיזו מדינה או בין המדינות? באיזו יבשת? בין עמים כאלו או כאלו? בגלל קושי השפה? בגלל עוד איזה קושי? אלה תנאים מקומיים שאתם, מתוך ההבנה מה אתם צריכים לעשות, ומתוך הבנת התנאים המקומיים האלה, צריכים כבר לחבר את השיטה לתנאים, לאותה מדינה, לאותו עם, לאותה שפה. אין מה לעשות.
פעם כשנחזור לבבל נבין את הלבבות ללא תרגום לכל מיני שפות, אבל זה עוד ייקח זמן עד שהעולם שלנו יעלה לדרגה רוחנית. עד אז אל תשאלו אותי דברים כאלה. אני לא מבין בשום מעשה גשמי איך לממש אותו. יש לנו חברים מומחים בהפצה שיכולים להגיד לך אולי ויכול להיות שלא. אלא אתה צריך בעצמך ללמוד את זה על בשרך ולהיות מומחה, וגם לדעת איך לחלק, באיזה יחס את העבודה הפנימית בעשירייה וההפצה מחוצה לה.
שאלה: אנחנו מנסים להקים מחנה קיץ, ועשינו הרבה מאמצים בכיוון הזה, ויש הרבה חברים שיגיעו מרוסיה ומאירופה למחנה הזה. והשאלה היא, איך להביא את החיבור שנוצר כאן להתאספות הבאה שלנו, לאירוע הבא שלנו?
קודם כל צריכים לדעת למי אתם מעבירים את הכנס הזה? לאיזה קהל? אם זה לילדים, למבוגרים, למתקדמים או לחדשים?
תלמידה: יהיו משפחות, ילדים, חברים. יהיו שם סעודות וסדנאות.
אני מצטער להגיד לך שאני לא מבין בזה. אבל בטוח יש לנו אנשים שכבר עשו את זה ולא פעם, והם יגידו לך מה יותר טוב לעשות עם קהלים מעורבבים וחדשים.
שאלה: אתמול אמרת שככל שהחושך גדול יותר כך האור יהיה גדול יותר. וכפי שהבנתי, באירופה נמצאת החשכה הגדולה ביותר, לכן גם צריכה להתגלות ההארה הגדולה ביותר . האם תוכל לתת לנו הכוונה איך נוכל להשתמש באור הזה לאחר הכנס?
יש לך ילדים?
תלמיד: כן.
כשאתה רוצה שהילד הקטן שלך לא יברח ממך לכל מיני כיוונים, מה אתה עושה?
תלמיד: אני משתדל לעשות את הכי טוב בשבילו.
מה זאת אומרת לעשות לו טוב? אתה צריך קצת להפחיד אותו, "אל תלך לשם, או לשם, תיזהר. זה יכול להיות מכונית, זה יכול להיות משהו רע". אתה עובד על הפחדים שלו, כי אחרת הוא בורח לכל הכיוונים. מה הבורא עושה אתנו? אותו הדבר. כדי לקדם אותנו אליו הוא מגביר את החושך בחיים שלנו, ואז אנחנו בורחים אליו מאין ברירה.
לכן בזמן שמופיע חושך, אסור לך רק לשכוח שהכול בא ממנו כדי שאתה תתפוס אותו. אבל כדי לא לשכוח, אתה צריך להיות מחובר לקבוצה שתספק לך ערבות, שזה בא לך מהבורא. ואז הכול יהיה בסדר. דווקא את כל החושך אתה מיד הופך לאור. אתה מבין שהוא עושה את זה בכוונה. צריכים לראות בזה את המשחק שלו. זה נקרא "דומה דודי לצבי", שהבורא כאילו מתרחק, ובזה הוא רוצה שנרוץ אחריו למטרת הבריאה.
שאלה: שמעתי שאנחנו אנשים שנועדנו לאהוב. אז רציתי לברר, מה זה אהבה ברוחניות? מה המשמעות של אהבה ברוחניות?
אהבה ברוחניות זה שאני מוכן לעשות לחבר כל מה שהוא רוצה. ומפני שהוא חבר שלי, גם בלי לשאול אותו, אני מבין שכל הרצונות שלו מכוונים להשגת המטרה, לדבקות בבורא. ואז אני עוזר לו בזה בכל מה שאפשר. זה נקרא שאני אוהב אותו.
זאת אומרת, לעשות, לדחוף, לגרום טוב, לעזור לחבר להגיע כמה שיותר מהר למטרה, גם על חשבוני, זה נקרא לאהוב אותו. כמה שאפשר, אם כך נעשה נגיע כולנו. רק בצורה כזאת אפשר להתקדם. אם יש לי חברים שיכולים לדחוף אותי במקום לרצות בעצמם להגיע, אז אני אגיע. אבל הם על ידי זה שהם דוחפים אותי הם מגיעים קודם. אלה החוקים הרוחניים.
שאלה: בכנס האיטלקי האחרון ישבתי בעשירייה שהיו בה רק דוברי איטלקית. והשאלה היא, האם יש איזה רווח מלשבת בעשירייה שבה אתה לא מבין את השפה, אבל אתה מרגיש את החברים?
זה יותר חשוב. אם אתה עושה מאמץ כדי להרגיש את החברים, אז חוסר ידיעת השפה עוזר לך. למה בבבל הגענו למשבר כזה שהפסקנו להבין זה את זה והתחלנו לדבר בשפות שונות? כתוב שלפני זה הייתה שפה אחת ופתאום כל אחד דיבר בשפה אחרת. זה כדי שאנחנו ניכנס יותר פנימה לעבודה הפנימית, בהבנת הלב.
לכן בזה שאתה יושב עם האחרים ומשתדל להרגיש את הלבבות שלהם, אתה נכנס לשפה הפנימית. זה יותר חשוב ויותר מועיל, והאמת שכך אפשר ללמוד שפה. כי מתוך זה שאתה רוצה להבין וסובל מזה, פתאום אתה מתחיל להבין. יש אנשים שהגיעו להבנת השפה מתוך תסכול גדול.
שאלה: רצינו לבקש ממך סיכום של השיעור הזה וסיכום של כל הכנס.
דיברנו איך על ידי החיבור אנחנו יכולים לראות את העולם הרוחני. איך מאין ברירה אנחנו חייבים להתחבר, כדי לחבר את הנשמה שהיא החוש הרוחני, שבו מה שמתגלה נקרא "הבורא". שאנחנו נמצאים בחלק הפנימי של המציאות, וכל המציאות היא מחוצה לנו.
תלמיד: דיברנו גם על הראש האירופאי, על ההבדל בין הפצה והקבוצה.
מה יותר חשוב, עשירייה או הפצה. מתי כן ומתי לא ואיך לחלק את המאמצים שלנו בזה. דברנו על איך לבנות את הכלי הרוחני, שכולו נבנה מהחיבור ובאמונה למעלה מהדעת, שאנחנו צריכים לשמור על שתי רמות השגה.
רמה אחת בה אנחנו משיגים את העולם הזה בחמשת החושים הגופניים שלנו, ורמה אחרת, רוחנית, שאנחנו משיגים את העולם הרוחני שהוא ההפך מהעולם הגשמי. שאני צריך ללכת למעלה מהחושים שלי ואז ארגיש אותו. תיכנסו לזה לאט לאט כל פעם, ותשמעו עוד פעם את השיעורים, דברנו על זה הרבה פעמים בכנס. זה כל פעם ילך ויעלם עד שיתייצב יותר ויותר ויהיה אתכם כל החיים.
תלמיד: האם נוכל לקבל ממך גם סיכום של כל הכנס שהיה?
היה כנס יפה מאוד, בעיני לא היה כנס כזה באף מקום. מכל שכן לא חשבנו שבאירופה זה יקרה ושנצליח עד כדי כך. זה באמת לזכותכם שהכנתם את הכול, הקבוצות מאיטליה, ומגרמניה, וכל מי שעוד היה שם. זה היה באמת מאוד מיוחד. קבלתי תגובות מכל העולם, עד כמה שזה היה מיוחד וחשוב.
הסיכום פשוט, אנחנו עשינו צעד גדול. אנחנו עומדים בפתח לרוחניות. גם הרגשתם שיש כאן איזה מעבר שדורש מאיתנו איזה שינוי בתפיסה. זה לא שאנחנו נפטרים מהעולם הזה אלא אנחנו צריכים להוסיף עוד תפיסה חדשה, מאוד שונה ומוזרה, אבל שנותנת לנו חופש. שאנחנו נרגיש בה מציאות שהיא למעלה מזמן, תנועה ומקום.
אין מקום, זאת אומרת חוש המקום נעלם, אין זמן, העבר, ההווה והעתיד נעלמים. תארו לעצמכם שאתם כבר נמצאים תלויים במשהו באוויר. גם הסיבה ומסובב הגשמיים נעלמים, אז איפה אני נמצא? אני נמצא במקום "ריק" מה שנקרא. ובמקום הריק הזה אני צריך לעצב זמן, תנועה ומקום חדשים, והוא ייקרא "רוחני", "עליון".
כל חכמת הקבלה היא איך לעצב את המקום הזה, וככל שאני מעצב אותו כך אני גם מגלה את המילוי שבו שנקרא "בורא". אנחנו התחלנו קצת להמחיש את זה, מה שקורה עם החושים שלי כשאני עושה את המעבר הזה.
ונמשיך, ממחר בבוקר. תודה.
(סוף השיעור)
-
"בְּרָב עָם הַדְרַת מלך" (משלי י"ד, כ"ח)↩