שיעור ערב 06.08.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק י"ד, דף קפ"ב, הסתכלות פנימית

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ד', פרק א', דף ר"ט, עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קפ"ב, עמ' 182, "הסתכלות פנימית", פרק י"ד "מבאר כי ב' צמצומים היו בעולמות". אנחנו באות ד'.

אות ד'

עיקר ההפרש מא"ק לאבי"ע, הוא: כי א"ק

הוא מצמצום א' ואבי"ע הם מצמצום ב'

ואצילות היא למעלה מפרסא הכוללת,

ובי"ע הם למטה מפרסא זו

"אמנם עיקר ההפרש שבין ה' העולמות האלו, הוא, מכח ב' הצמצומים, כי עולם אדם קדמון הוא מצמצום א', אשר קו א"ס מאיר בו עד לנקודה דעולם הזה. והט"ס שלו נקיות מכל מסך וצמצום. משא"כ ד' העולמות אבי"ע, הם מצמצום ב', אשר מבינה ולמטה דכל מדרגה מהם, כבר מעורבת הצמצום של המלכות, מטעם עלית מלכות לבינה דכל מדרגה כנ"ל. ועולם אצילות, אע"פ שהוא מצמצום ב', עם כל זה הוא נקי מכל מסך וצמצום, משום שהוא נמצא מפרסא הכוללת ולמעלה, וע"כ מאיר בו קו אור א"ס עד סיומו, דהיינו עד הפרסא, שה"ס מקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק כנ"ל. ועולם הבריאה, כבר נמצא מתחת הפרסא הכוללת, דהיינו אחר שכבר נפסק אור הקו מא"ס, ואין בו אלא אור של תולדה מן אור הקו. ועכ"ז להיותו עומד במקום חצי ת"ת דנקודות דס"ג דא"ק, ות"ת נבחן לבינה דגוף, כי כח"ב דגוף נקראים חג"ת. וע"כ הוא נתתקן להארת הבינה, שהוא ישסו"ת. ועולם היצירה, העומד במקום נה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שהוא בחינת ז"א, נתתקן לקבל הארת ז"א דאצילות. ועולם העשיה, העומד במקום מלכות דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק נתתקן לקבל הארת מלכות דאצילות."

אות ה'

"לפי"ז תבין שבא"ק, מטרם שנעשה צמצום ב', לא היה מסך ממש אלא בנקודה דעוה"ז, ששם הוא סיום רגלין שלו. וכל המסכים האמורים בא"ק שלמעלה מנקודה דעוה"ז אינם אלא פעולות של המסך הזה. ונודע שאין עביות המסך יכולה לעלות ממעלה למקום מציאותו אפילו משהו. באופן שרק ההשפעות של המסך בלבדן עולות למעלה ממקום מציאותו, אבל הן בלי עביות כלל. ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כנודע. כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד."

שאלה: אנחנו תמיד לומדים שהמסך הוא בפה דראש, ומשם ולמטה יש התפשטות עד הטבור, ומטבור ולמטה זה כבר שליטת המלכות.

ככה זה בצמצום א', נגיד בגלגלתא.

תלמיד: ופה, אם אני מבין נכון, הוא אומר שכל זה, כל מה שתיארנו, עד סיום רגלין, המסך נמצא בנקודה דעולם הזה, לא בפה דראש.

לא. יש מסך שהוא מחליט בפה דראש, מסך המזדווג, מלכות המזדווגת. אבל אחר כך כשהוא מקבל על מנת להשפיע, או לא מקבל, אלא כדי להיות בהשפעה, זה כבר גם מסכים. הכול מסכים. מלכות חייבת להיות מכוסה כולה במסך, בצמצום ועוד במסך.

תלמיד: כתוב בסוף טור א', בעמ' קה"ג. "ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד."

כן. ולפני זה אין עביות, כולם בצמצום, כולם במסכים.

אני רואה שאתם בכלל לא הבנתם את כל הקטע הזה. בואו נסיים אות ו', ואחר כך אולי נחזור על כל פרק י"ד.

אות ו'

"אמנם בעולם האצילות נעשה צמצום ב', ונתתקן הפרסא שבין אצילות לבי"ע, מחמת עלית המלכות דבחי"ד מנקודה דעוה"ז, למקום חזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, והפסיק שם את אור האצילות, שסיום החדש הזה נקרא פרסא, כמ"ש במקומו. ולפיכך נפסקו סיום רגלין דכל פרצופי האצילות במקום הפרסא הזו, כי אור א"ס אינו מאיר יותר, אלא אור של תולדה (כמ"ש בדברי הרב) ובפרסא הזו נמצא המסך דבחי"ג, המסיים רגלי א"א, מחמת התכללות הבחי"ד בפרסא וכן המסכים דשאר הפרצופין. ולפיכך מפרסא ולמטה כבר שולט כח המסך, שהרי הפסיק את אור העליון מא"ס. אבל מפרסא ולמעלה אין שם בחינת מסך כלל, אלא כל המסכים הנזכרים ממסך דסיום רגלין דאצילות ולמעלה, אינם אלא פעולות העולות מכח המסך דסיום רגלין של ה"פ אצילות, אשר אע"פ שמקבלים על ידי המסך דסיום רגלין כל הארותיהם, עכ"ז, אינם מקבלים מעביותו כלום, כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל."

זה מה שהוא רוצה להגיד. בבחינת העביות אין מסך באצילות. על זה אנחנו נדבר בחלק ד'. אלה דברים שהוא עוד יסביר את זה.

אם אתם רוצים, אפשר לחזור על כל פרק י"ד.

קריין: שוב פרק י"ד, עמ' קפ"ב למעלה.

פרק י"ד

מבאר כי ב' צמצומים היו בעולמות.

אות א'

הסיום שנעשה במקום בינה נקרא פרסא

"עתה נבאר הע"ס הנקראות ה' עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. וכאן צריכים לדעת ב' צמצומים שנעשו בעולמות. כי תחילה נעשה צמצום רק בכלי מלכות, שלא תקבל לתוכה אוך א"ס. וט' ספירות ראשונות היו נקיות מכל מסך וצמצום, כמ"ש בחלק א'. ומבחינה זו יצאו ג' פרצופין ראשונים בעולם א"ק, המכונים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כמו שנתבארו לעיל בפרק י"ב. ואחר זה בפרצוף נקודות דס"ג הזה דא"ק, נעשה צמצום ב', אשר מלכות המסיימת את קו אור א"ס, שהיתה עומדת בנקודה דעולם הזה, עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, וסיימה שם את קו האור הא"ס, וחצי ת"ת ונהי"מ שמחזה ולמטה של הפרצוף נשארו ריקנים בלי אור. וכמו שנעשה סיום חדש על אור הקו בכללות במקום החזה של פרצוף נקודות דס"ג דא"ק, מחמת עלית המלכות לבינה דגוף הנקרא תפארת, כן נעשה בפרטות בע"ס של כל מדרגה ומדרגה, שמלכות של אותה מדרגה עלתה לבינה של אותה מדרגה, וסיימה שם את המדרגה, ובינה ותו"מ של אותה המדרגה יצאו לחוץ מן המדרגה, ונפלו למדרגה שמתחתיה. וסיום חדש הזה שנעשה בצמצום ב' במקום בינה או בתפארת, נקרא פרסא."

אות ב'

הפרסא הכוללת מפסקת בין אצילות לבי"ע

"ונדבר מבחינת פרסא הכוללת. אשר מלכות המסיימת שעמדה בנקודה דעולם הזה עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק וסיימה שם את אור הקו. והסיום הזה שנעשה במקום החזה, נקרא פרסא הכוללת. ובפרסא זו ולמעלה, יצא עולם האצילות. ומפרסא זו ולמטה דהיינו במקום שנתרוקן מאור הקו של הא"ס, יצאו, בסוד אור של תולדה, ג' עולמות בריאה יצירה עשיה. באופן זה, שבמקום חצי ת"ת, יצא עולם הבריאה, ובמקום נצח הוד יסוד יצא עולם היצירה ובמקום מלכות יצא עולם העשיה. ואחר תקונים מיוחדים, מקבל עולם הבריאה על ידי מסך דבחי"ב מישסו"ת דאצילות. ועולם היצירה מקבל על ידי מסך דבחי"א מז"א דאצילות. ועולם העשיה, מקבל על ידי מסך דשורש העביות, ממלכות דאצילות."

שאלה: מה זה אור של תולדה?

אור של תולדה זה אור שיכול להופיע למטה מפרסא. זאת אומרת, למעלה מפרסא יש לנו אור חסדים, אור חכמה, אורות גדולים, אורות אמיתיים. אבל למטה מפרסא לא יכול להופיע בכלל אור. אבל הארה קטנה שדוחים ולא מושכים, היא יכולה להופיע למטה מפרסא. ולכן, זה מה שמופיע בעולמות בי"ע, וזה מה שמחייה את הנשמות שנמצאות שם. זה אור שמגיע מדחייה דווקא, נקרא "אור של תולדה". לא אור אמיתי שמושכים, שמקבלים על מנת להשפיע, אלא אור שדוחים, מזה מגיעה תולדה כזאת, הארה קטנה.

קריין: אות ג'.

אות ג'

אבי"ע הם ד' קומות חו"ב תו"מ

"ולפיכך נבחנים ה' העולמות בשם כח"ב תו"מ. כי עולם א"ק יש לו קומת כתר, דהיינו ע"ס דפרצוף גלגלתא דא"ק. כי כל עולם, נחשב שיעור קומתו על פרצוף הראשון שבו, כמו שיעור קומה שבספירות, שנחשב על ספירה עליונה שבו. ועולם האצילות יש לו קומת חכמה, דהיינו בע"ס דפרצוף א"א דאצילות הנחשב לפרצוף הא', כי עתיק הוא מרומם מאצילות. ועולם הבריאה יש לו קומת בינה, דהיינו ישסו"ת. ועולם היצירה קומת ז"א, ועולם העשיה קומת מלכות."

שאלה: כתוב "כי כל עולם, נחשב שיעור קומתו על פרצוף הראשון שבו,".

כן. כמו בגלגלתא.

תלמיד: כן. נותן דוגמה שאריך אנפין זה פרצוף ראשון של אצילות.

כן. כי עתיק הוא נעתק, הוא מתפשט ממטה למעלה.

תלמיד: אבל ישסו"ת זה לא פרצוף ראשון של בינה.

כמו בעולם אדם קדמון, גלגלתא הוא הפרצוף הראשון? כולם מסתדרים לפי גלגלתא. בעולם האצילות הפרצוף הראשון נקרא "אריך אנפין". עתיק הוא נעתק, והוא מתפשט ממטה למעלה בדחייה.

תלמיד: בבריאה, יצירה, ועשיה לא הבנתי.

מה?

תלמיד: כי הפרצוף הראשון של בריאה הוא לא ישסו"ת, כמו שהוא כותב כאן.

הפרצוף הראשון דבריאה, לא, אבל כל הבריאה היא כישסו"ת, כי הפרסא היא מחלקת את הפרצוף הכללי לגלגלתא ועיניים, שזה מקום עולם האצילות, והאח"פ שזה מקומות בריאה, יצירה, עשיה.

אות ד'

עיקר ההפרש מא"ק לאבי"ע, הוא: כי א"ק

הוא מצמצום א' ואבי"ע הם מצמצום ב'

ואצילות היא למעלה מפרסא הכוללת,

ובי"ע הם למטה מפרסא זו

"אמנם עיקר ההפרש שבין ה' העולמות האלו, הוא, מכח ב' הצמצומים, כי עולם אדם קדמון הוא מצמצום א', אשר קו א"ס מאיר בו עד לנקודה דעולם הזה. והט"ס שלו נקיות מכל מסך וצמצום. משא"כ ד' העולמות אבי"ע, הם מצמצום ב', אשר מבינה ולמטה דכל מדרגה מהם, כבר מעורבת הצמצום של המלכות, מטעם עלית מלכות לבינה דכל מדרגה כנ"ל. ועולם אצילות, אע"פ שהוא מצמצום ב', עם כל זה הוא נקי מכל מסך וצמצום, משום שהוא נמצא מפרסא הכוללת ולמעלה, וע"כ מאיר בו קו אור א"ס עד סיומו, דהיינו עד הפרסא, שה"ס מקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק כנ"ל. ועולם הבריאה, כבר נמצא מתחת הפרסא הכוללת, דהיינו אחר שכבר נפסק אור הקו מא"ס, ואין בו אלא אור של תולדה מן אור הקו. ועכ"ז להיותו עומד במקום חצי ת"ת דנקודות דס"ג דא"ק, ות"ת נבחן לבינה דגוף, כי כח"ב דגוף נקראים חג"ת. וע"כ הוא נתתקן להארת הבינה, שהוא ישסו"ת. ועולם היצירה, העומד במקום נה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שהוא בחינת ז"א, נתתקן לקבל הארת ז"א דאצילות. ועולם העשיה, העומד במקום מלכות דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק נתתקן לקבל הארת מלכות דאצילות."

יש את גלגלתא, שכלפיה אנחנו בודקים ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג שהצטמצמו כך שיש לנו כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת שליש ושני שליש, ונצח, הוד, יסוד ומלכות, אלה נקודות דס"ג. אז כח"ב זה גלגלתא, חסד גבורה ושליש דתפארת זה עיניים, סך הכול גלגלתא עיניים שזה מקום דעולם האצילות. כי זה בינה, סך הכול זה בינה. תפארת עדיין שני שליש, זה נקרא אוזן, היא עדיין שייכת לבינה, זה מקום עולם הבריאה. חוטם זה מקום עולם היצירה. ופה זה מקום עולם העשייה (ראו שרטוט מס' 1).

יוצא ככה, שבעולם האצילות יכול להיות כל האור, כאן זה חופשי, יש מסך. בעולם הבריאה, יש הארה מפני שזה שייך לז"ת דבינה. באצילות יש עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא, ישסו"ת וזו"ן, אז מישסו"ת דאצילות שזה ז"ת דבינה מאיר לז"ת דבינה שנמצא למטה מפרסא. ישסו"ת זה ז"ת דבינה, ועולם הבריאה הוא נמצא כנגד ז"ת דבינה ולכן הוא מאיר לו לשם. ולכן עולם הבריאה עדיין קרוב לאצילות, עדיין יש שם מה שאנחנו לומדים אחר כך, שזה תחום שבת, שאפשר לצאת לשם בשבת וכולי, כאלה דברים (ראו שרטוט מס' 1).

מה שאין כן עולם היצירה כבר, זהו. עד חזה דיצירה עדיין יש לנו איזו מין קדושה, זה תחום שבת שיוצא לנו אלפיים אמה, ועיבורו של עיר זה שבעים אמה. אבל מחזה דיצירה והלאה זה כבר מקום קליפה.

לכן באצילות נקרא אצלו, אצילות, אצלו, שם יש אורות, יש כלים, אפשר לעשות תיקונים. עולים לאצילות ועושים תיקון. נמצאים בעולמות בריאה ועד חזה דיצירה, לא נורא, זו עדיין אווירה כזאת שהיא מחזיקה את האדם להיות בחפץ חסד. מה שאין כן למטה מזה זו כבר קליפה.

שרטוט מס' 1

קריין: אות ה'.

אות ה'

"לפי"ז תבין שבא"ק, מטרם שנעשה צמצום ב', לא היה מסך ממש אלא בנקודה דעוה"ז, ששם הוא סיום רגלין שלו. וכל המסכים האמורים בא"ק שלמעלה מנקודה דעוה"ז אינם אלא פעולות של המסך הזה. ונודע שאין עביות המסך יכולה לעלות ממעלה למקום מציאותו אפילו משהו. באופן שרק ההשפעות של המסך בלבדן עולות למעלה ממקום מציאותו, אבל הן בלי עביות כלל. ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כנודע. כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד."

שאלה: מהו אותו מסך של נקודת העולם הזה?

שלמעלה ממנו יכולה להיות קדושה. למעלה ממסך שנמצא מחזה דיצירה ומעלה, כן קדושה. למעלה מפרסא, שפרסא זה גם מסך, שם בטוח הקדושה, אבל בצמצום ב' עדיין, בעלייה. ולמעלה מטבור הכללי, שם זה כבר עשר ספירות השלמות. זו חלוקה כזאת, גרדציה לפי מהות הקדושה. באיזה מקומות, באיזו צורה הקדושה יכולה להתקיים.

קריין: אות ו'.

אות ו'

"אמנם בעולם האצילות נעשה צמצום ב', ונתתקן הפרסא שבין אצילות לבי"ע, מחמת עלית המלכות דבחי"ד מנקודה דעוה"ז, למקום חזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, והפסיק שם את אור האצילות, שסיום החדש הזה נקרא פרסא, כמ"ש במקומו."

אתה יכול לשאול איפה היו כל הכלים האלו. לפני שבירה לא היו קליפות, לכן לא היו כלים שנמצאים למטה מסיום. לא היו קליפות, הקליפות הן התהוו רק מחיבור בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה, ושכלים דקבלה לקחו, גנבו אורות מכלים דהשפעה.

"ולפיכך נפסקו סיום רגלין דכל פרצופי האצילות במקום הפרסא הזו, כי אור א"ס אינו מאיר יותר, אלא אור של תולדה (כמ"ש בדברי הרב) ובפרסא הזו נמצא המסך דבחי"ג, המסיים רגלי א"א, מחמת התכללות הבחי"ד בפרסא וכן המסכים דשאר הפרצופין. ולפיכך מפרסא ולמטה כבר שולט כח המסך, שהרי הפסיק את אור העליון מא"ס. אבל מפרסא ולמעלה אין שם בחינת מסך כלל, אלא כל המסכים הנזכרים ממסך דסיום רגלין דאצילות ולמעלה, אינם אלא פעולות העולות מכח המסך דסיום רגלין של ה"פ אצילות, אשר אע"פ שמקבלים על ידי המסך דסיום רגלין כל הארותיהם, עכ"ז, אינם מקבלים מעביותו כלום, כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל."

לא יכולים לקבל על מנת להשפיע, לא יכולים להשפיע על מנת להשפיע, אלא מסך עומד ונותן שם הארה, מחייה אותם בלבד.

פרק ט"ו

מבאר ענין כתר ואבי"ע אשר בה' פרצופי אצילות ובכל המדרגות, ובו ב' ענינים:

אות א'

"עתה נבאר בחינות כתר ואבי"ע, שבה' פרצופי האצילות, אשר א"א הוא כתר, ואו"א עלאין, המלבישים את א"א מפה עד החזה שלו, הם אצילות. וישסו"ת המלבישים את א"א מחזה עד הטבור, הם בריאה. וז"א ומלכות, המלבישים את א"א מטבור ולמטה, הם יצירה ועשיה."

אבא ואימא, ישסו"ת, זו"ן, אריך אנפין, ואריך אנפין זה הפרצוף הכללי, (ראו שרטוט מס' 2). מה בעל הסולם אומר? איך הם מתלבשים? מהפה דאריך אנפין עד החזה דאריך אנפין, זה אבא ואימא. מחזה דאריך אנפין עד הטבור דאריך אנפין, זה ישסו"ת ולמטה זו"ן. זה כללות עולם האצילות.

שרטוט מס' 2

תלמיד: הוא גם אומר שמפה עד החזה זה הוא קורא לזה אצילות, לישסו"ת הוא קורא בריאה, ולזו"ן הוא קורא יצירה ועשייה.

זה כנגד זה הוא אומר. זו"ן יצירה ועשייה. הוא רוצה להגיד איפה המקומות של אבי"ע בעולם האצילות.

אות ב'

הפרסא שבחזה דא"א דאצילות, היא תכללות מפרסא הכולל,

ועל ידה מתחלק עולם האצילות עצמו לאבי"ע

"וטעם השמות האלו הוא, כי אחר שנחלק פרצוף נקודות דס"ג דא"ק על החזה שלו, אשר מחזה ולמעלה עומד עולם אצילות, ומחזה ולמטה עומדים ג' עולמות בי"ע, שיצאו מקו אור הא"ס. כנ"ל בפרק הקודם נכלל זה גם בעולם אצילות עצמו, בסוד התכללות העליון מתחתון, וא"א, שהוא העיקר של עולם האצילות, כי כמו שכל קומת ע"ס נבחנת על הספירה העליונה שבה, כן כל עולם נבחן ע"פ קומת פרצוף הראשון שבו נחלק גם כן על החזה, שמחזה ולמעלה, נבחן לאצילות, ומחזה ולמטה לבי"ע שבאצילות. והפרסא שבמקום החזה דא"א, ה"ס התכללות מן הפרסא הכוללת העומדת תחת סיום כל האצילות. ולפיכך א"א עצמו, שראשו מגולה בלי התלבשות, נבחן לכתר. ואו"א המלבישים אותו עד החזה, שהם נקיים אפילו מבחינת ההתכללות של הפרסא, הם נבחנים לאצילות. אבל ישסו"ת, שכבר עומדים למטה מפרסא שבחזה דא"א, ששם נכללת הפרסא הכוללת, נחשבים לבריאה, וז"א, המלביש רק נה"י דא"א, נחשב ליצירה. ומלכות, המלבשת למלכות דא"א, נחשבת לעשיה. ועם זה תבין איך ג' העולמות בי"ע, נקשרים בישסו"ת וזו"ן דאצילות, המלבישים מחזה ולמטה דא"א."

צמצום ב' מחלק גם את אצילות ובי"ע גם בתוך אצילות בין למעלה מחזה ללמטה מחזה, שבינה [נמצאת] באמצע וכך גם בעולמות בי"ע, כי יש לנו בריאה, יצירה עד החזה, כמו באצילות וחצי תחתון דיצירה ומלכות, זה כמו למטה מפרסא. זאת החלוקה. זאת אומרת, אלה החלוקות שבכל מקום אנחנו יכולים לראות אותן. העיקרון הוא אותו עיקרון.

אות ג'

כמו האצילות נחלק לאבי"ע מכח התכללות הפרסא הכוללת,

כך מתחלקת כל מדרגה ומדרגה, לאבי"ע פרטיים

"ובזה יתבאר ג"כ ענין הע"ס דכתר ואבי"ע, הנוהגות בכל פרצוף ופרצוף שבפרצופי אבי"ע. כי כמו שנתבאר בכללות עולם אצילות, שהוא א"א, שנחלק על החזה, שהראש שלו כתר. ומפה שלו עד החזה, הוא אצילות. ומחזה עד הטבור הוא בריאה. ומטבור ולמטה הוא יצירה ועשיה. הנה נכלל זה בכל הפרצופים הפרטים שבאבי"ע, שבכל פרצוף פרטי שבהם, נבחן הראש לכתר. ומפה עד החזה, לאצילות. ומחזה עד הטבור, לבריאה. ומטבור ולמטה, ליצירה ועשיה."

זה בכללות, אנחנו עוד נעסוק בזה הרבה כשמדברים על תיקונים.

קריין: עמוד ר"ט ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א'.

חלק רביעי

עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

פרק א'

מבאר ראש וגוף דאדם קדמון עד הטבור, אשר בע"ס דראש אין עוד מציאות כלי, ובע"ס דגוף ישנה מציאות כלי א' שנקרא כתר, ועה"ס נבחנות בכלי זה ע"פ התרחקותן מבחינה ד'. ולהיותן בכלי א' נקראות עקודים, ובו י"א ענינים:

אות א'

אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות

"* כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות," זאת אומרת "קודם" זה למעלה מאצילות, "ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן."

* עץ חיים היכל א"ק שער ד' פ"א.

הוא מזהיר אותנו שאפילו אם אנחנו מדברים למעלה מאצילות בכל מיני צורות, זה הכול כשלוקחים דוגמה מאצילות, אבל באמת אין לנו שום מגע ועסק.

קריין: אות א קטנה מתייחסת ל"שום דמיון וצורה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.

וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי."

קריין: אות ב' מתייחסת ל"דבר דרך משל ודמיון" דברי האר"י.

"ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר."

ולכן אנחנו יכולים לדבר ככה מאחד לשני, זה מבחינת החלקים, הפרטים, אבל לא מבחינת המהות, כי מה שיש למטה זה לאו דווקא שאותן האיכויות ישנן למעלה, שם זה אחרת לגמרי.

"וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה. ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.

ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.

וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות."

אבל זה כבר ללא שום הוכחות, אלא לפי אותם הכללים בלבד.

שאלה: אז לא ברור איך בעל הסולם כותב על עולם א"ק ועל כל גלגתא, ע"ב, ס"ג?

איך הוא כותב על אין סוף? ככה זה, לפי זה שאפשר לדמות מה שקורה למטה, כך בצורה כזאת אתה יכול, לא לדמיין מבחינת דמיון אלא למתוח קוים כאלה למעלה. ככה אני חושב, אני לא כמוהו ואין לי מה להגיד על מקומות כאלה.

תלמיד: הוא בעצמו מגדיר ש"השגה" זה "מה שלא תשיגהו לא תגדירהו בשם ומילה". זאת ההגדרה שלו.

קודם כל המקובלים מגיעים להשגות, חוץ מהשגות ברורות הם מגיעים גם לידיעת הענף והשורש, "קודם ונמשך", "חותם ונחתם", ואז מתוך זה הם יכולים לדבר על דברים כמו גילוי האדם. הם מדברים על צמצום א', האנשים שנמצאים בהשגת צמצום ב' ובתיקונים של צמצום ב' מדברים על צמצום א', הם מדברים על המצבים לפני צמצום א' בד' בחינות דאור ישר. זאת אומרת, זה הכול לפי הקווים האלו שהוא מספר לך כאן. את מה ששם אין אדם שיכול להשיג בצורה ברורה, כי הכלים עדיין לא נמצאים,

אני גם לא מבין, אבל נראה לי שלפני גמר התיקון הכללי, אי אפשר להשיג את זה בפועל. ואנחנו שנמצאים כאן, זה סימן שאנחנו עוד לא נמצאים בגמר התיקון הכללי, אנחנו עוד לא הכלל. לכן אנחנו צריכים להגיד שכל הדברים האלו הם לפי, זה כנגד זה. שוב, אפשר לדבר על זה הרבה, אבל רצוי להשאיר כמו שזה. נגדל ונבין. בינתיים נקבל את זה, מה זה חשוב.

יש לך המון דברים בקבלה שכאילו, "אם אני לא אדע, איך אני אתקדם"? אתה תתקדם אפילו שלא תדע כלום מכאן. העיקר, זה המאור המחזיר למוטב ומתוכו כבר תתקדם. ובלמדנות אתה יכול לפתוח עוד אלף ספרים, לא חסר ולראות שזה גם לא כל כך מסתדר. יש דברים שהם ממש לא מסכימים זה עם זה, כמו שבעל הסולם כתב על הרש"ש, ששם הוא טעה וכאן טעה, ואיך יכול להיות שהוא כותב כך וכך, והרש"ש היה מקובל ענק, אבל ככה זה. כי זה דברים שאנחנו לא כל כך מבינים, אלא אנחנו צריכים ללמוד כדי למשוך מאור המחזיר למוטב, זה על בטוח. מה שנקבל, נקבל.

קריין: ב' למעלה בדברי האר"י.

אות ב'

י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה,

צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף

"אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות מתפשט בהם והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף."

קריין: אות ג' קטנה מתייחסת ל"יוד ספירות דאצילות".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה מקצה אל הקצה, כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו. וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה."

כמה שהוא מזהיר אותנו, אנחנו יודעים שבכל זאת נצטרך שוב ושוב להזכיר לעצמינו את זה ולהיזהר.

אות ג'

האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים

"*הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"א.

קריין: יש אות ד' קטנה מתייחס ל"העקודים".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ד) הם שמות של ג' העולמות הראשונים שנשתלשלו זמ"ז עד שנאצלו עשר ספירות כהלכתן, דהיינו עשרה אורות הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המלובשים בעשרה כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ומתחילה לא נתאצל אלא כלי אחד, שהוא הנקרא כלי מלכות, אשר כל העשרה האורות היו מלובשים ונקשרים רק בכלי האחד ההוא, ומטעם זה נקרא עולם הראשון ההוא בשם עולם העקודים, מלשון עקוד וקשור, כמ"ש ענין זה לפנינו. ונקרא ג"כ קו אחד או עולם אדם קדמון, קו אחד נקרא משום, שהאור מלובש רק בכלי אחד, ואין בו עוד ג' הקוין של ההנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים. כי כלי זה מכונה מדת הדין שהוא כלי מלכות.

אמנם אחר כך נעשה שיתוף עם מדת הרחמים, כלומר, שמלכות המכונה מדת הדין נתכללה ונשתתפה עם כל ספירה וספירה מט' ספירות הקודמות אליה המכונות מדות הרחמים, שעל ידי שיתוף הזה נעשה כלי בכל ספירה וספירה, שאז נגמרות עשר הספירות כהלכתן, ואז נעשים בעה"ס ג' הקוין של הנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים.

וז"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים, ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב) שלכאורה המאמר הזה קשה להולמו וכי חלילה מחשבותיו יתברך כמו מחשבת בשר ודם, שרוצה מתחילה לעשות כך אלא שמתחרט משום איזה טעם ועושה אחרת. אמנם כבר ביארנו, (עי' חלק א' בפירוש המלות טרם ואח"כ) שענין "תחילה ואח"כ" הנאמר ברוחניות, פירושו, סבה ומסובב, אשר הסבה נקראה קודם, והמסובב הנמשך ממנו, מכונה בשם אח"כ.

וזה שהשמיעו לנו חז"ל, אשר הסבה ראשונה של העולמות הנק' עולם הראשון, נאצל ויצא בבחינת כלי מלכות לבד, המכונה מדת הדין, אלא "ראה, שאין העולם מתקיים", כלומר, שאין בזה אותו שלימות הנרצה מבריאת העולם ע"כ "עמד ושתפה במדת הרחמים", כלומר, לכן נעשה זה לגורם, שיסובב ממנו ענין שיתוף של מדת הרחמים בדין, שמחמת זה יצאו ונאצלו עשר ספירות אורות וכלים, כנ"ל, בשלשת הקוין חד"ר ואותו הענין רמזו חז"ל ג"כ במקום אחר בשינוי לשון (אבות רפ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מהרשעים, שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימים העולם שנברא בעשרה מאמרות, עכ"ל. עשרה מאמרות, פירושם עשר ספירות כנודע, ושואלים, מאחר שהעולם הקדמון נברא בסוד מאמר אחד, דהיינו בסוד כלי אחד בלבד, בכלי מלכות, כנ"ל, א"כ למה נשתלשלו ויצאו ממנה עשר ספירות, וע"ז תרצו "להפרע מהרשעים" וכו' "וליתן שכר טוב לצדיקים" כלומר, כי מחשבתו של הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, אינה מתקימת בדרך אחר, אלא בהנהגת שכר ועונש, דהיינו ע"ס, שה"ס הנהגת ג' הקוין: חסד, דין, רחמים. וע"כ עולם הקדמון, שלא היה שם אלא כלי מלכות בלבד, הוכרח להשתלשל ממצב למצב עד שנאצלו עשר הספירות, שה"ס שיתף מדה"ר בדין כנ"ל. המגלה להנהגת שכר ועונש, המביאה לאותה ההטבה הכלולה בסוד מחשבת הבריאה, כמבואר.

והנה תחילת השתתפות האמורה, נעשה בעולם העקודים גופו, על ידי הזדככות העביות שבהמסך שמפאת זה, יצאו ונשתלשלו שם ג' פרצופין המכונים: גלגלתא ע"ב ס"ג. אשר אע"פ שכולם עוד בחינת עקודים המה, מ"מ מתהוה בהם ענין השיתוף בהדרגה. כמ"ש לקמן. ואח"כ יצא פרצוף ב"ן דא"ק הנק' עולם הנקודים, אשר שם נאצלו ג' הקוין חד"ר בעה"ס של ג' ראשונות: כח"ב, המכונה ראש, אבל בז"ת, עדיין לא יצאו ע"ס אלא רק בקו אחד. ובעולם ההוא היה ענין שבירת הכלים.

ושביה"כ האלו נעשו סבה, שיגמר ענין שיתוף מדת הרחמים בדין בבחינת ג' קוין חד"ר ועשרה כלים גמורים, גם בז' ספירות התחתוניות חג"ת נהי"מ, אשר בעולם שלאחריו, הנקרא עולם הברודים. ועולם התיקון, מטעם כי תיקון העולם כפי שהיתה מחשבת הבריאה, מתחיל מזה העולם דוקא ולא מקודם לכן.

ונתבאר ההפרש מג' עולמות הנזכרים בדברי הרב: כי עולם עקודים פירושו, שעשרה האורות היו עקודים וקשורים רק בכלי אחד. אכן עולם הנקודים, הנה בבחינת ג' ראשונות שלו כח"ב, כבר נעשה בו השתתפות דמה"ר בדין. ורק בעולם הברודים הנקרא עולם האצילות, שמה התתקן, ונגמר בו לגמרי דבר השיתוף דמדת הרחמים, גם בז' ספירות התחתוניות, באופן, שיש כאן התלבשות של יוד אורות בתוך יוד כלים. ומעולם ההוא, מתחיל ענין ההבחן של עשר ספירות בפועל ממש."

לכן שם אנחנו נמצאים בהבנה, בהשגה, ביכולת לשלוט, בתפיסה. מה שאין כן, לפני זה לא.

(סוף השיעור)