שיעור בוקר 12.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו ממשיכים בנושא שלנו "העבודה באמונה למעלה מהדעת", הגענו לקטע מס' 37.

"העבודה באמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת, למעלה מהרצון שלנו. זה לא שאנחנו סתם מתנגדים לרצון שלנו, לא. כי להתנגד לרצון אנחנו יכולים ברצון יותר גדול, ואז זה יהיה "המחליף פרה בחמור" מה שנקרא. אלא כאן זה משהו אחר. זה לא שאני מחליף רצון קטן לרצון יותר גדול, אלא אני מחליף את כוח הפירוד בכוח החיבור, כוח הקבלה בכוח ההשפעה.

כתוב, "איזה הוא הגיבור, הכובש את יצרו", אז מתגברים על הרצון, ככה בהרבה מקרים בחיים שלנו אנחנו מתגברים על הרצון, כשיש לנו מטרה יותר גדולה, אנחנו שמים אותה לפַנינו ופועלים ככה כדי להגדיל אותה יותר ויותר.

אם המטרה הזאת מכובדת בעיני הקהל, כלל גדול, בעיני העולם אז ודאי שקל לי ללכת על זה, כי אני אז נעשה יותר מכובד, יותר מקובל, יותר מובן לכולם. אני מקבל תמיכה מכולם, אפילו שאני לא מדבר איתם על זה, אבל נגיד ספורט, כולם עושים משהו שם, עניין של אופנה, אז עושים, כי יש תמיכה. אז האם אני גיבור בזה? לא, אני לא גיבור, אני רק מחפש תמיכה, ואז אני מתגבר על היצר שלי, ויש לי במה להתגבר, דעת החברה, דעת הסביבה, וכך אני מתקדם.

ברוחניות זה לא נקרא גיבור, ולכן יש לנו כאן מקום לחשוב מה זה נקרא שאני נתמך על ידי הסביבה. אני צריך לקבל מהסביבה תמיכה, ובלי תמיכת הסביבה אני לא יכול להתקדם. אבל כאן השאלה, לְמה אני מתקדם? האם המטרה שלי נמצאת מחוצה לרצון שלי, או לא. אם בתוך הרצונות שלי, שיכולים להיות, אז אני על ידי הסביבה בוחר, זה נקרא "מחליף פרה בחמור", זאת אומרת, זה בזה, וזאת לא בעיה, כדאי לי.

ובגיבור שכובש את יצרו, זה שאני כובש את היצר שלי של הרצון לקבל ועובר לרצון להשפיע. זה לגמרי לא נמצא בי, בשום תמיכה, אין לי כלום, אלא אני מקבל מהחברה חיזוק, שכביכול הם עוסקים בזה, ואז לאט לאט אני מטפס. כתוב, גיבור הכובש את יצרו, אבל "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו"¹.

זאת אומרת, שאני מתחיל לאהוב את היצר הרע שלי בזה שהוא הפך להיות ליצר הטוב, בזה שהוא עוזר לי. אני מכבד אותו, אני הופך את הרצון לקבל שיעבוד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, "צמצום, מסך, אור חוזר", ולקבל על מנת להשפיע זו העבודה האמיתית. אז לא שאנחנו יכולים כבר לגשת לזה, אבל אנחנו צריכים בינתיים לדעת שזו בעצם הנטייה שלנו, הכיוון.

אנחנו צריכים לראות בכל דבר בחיים שלנו, בכל דבר בעולם שאנחנו נמצאים בטוב. אין רע. פשוט לאיזה כיוון שאני לא פונה, ולא חשוב מה אני מרגיש, לא חשוב מה אני שומע, מה שקורה, בכל דבר אני רואה טוב מפני שזה בא מהבורא, כי "אין עוד מלבדו", ואז אני מרגיש את החיים שלי שאני כולי שרוי רק בטוב.

אבל בטוב, [זאת אומרת] האם זה קשור לקבוצה שאני תומך בה והם תומכים בי בכל רגע במה שאני עושה וחושב, וגם שבתוך זה אנחנו יחד מחזיקים בבורא. כך אנחנו לאט לאט מייצבים את החיים הרוחניים שלנו, למרות שנמצאים עדיין בגשמיות, אבל מתוך המאמצים האלו, כמו תינוק, כמו ילד קטן שנותנים לו במשהו לשחק והוא לא יודע, כן יודע, אבל משהו תופס ומשהו עושה, כך אנחנו.

זאת אומרת, אנחנו לא כמו כל האנשים בעולם, אפילו [יש כאלה] דתיים שאומרים "הכול מהבורא ולכן אפילו שאנחנו סובלים, אנחנו מקבלים את זה ממנו". אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו מרגישים בכל דבר רק טוב, כי זה הכול בא מהבורא. ולא שאני עושה לעצמי איזה כדור הרגעה, או איזשהו כדור פלא שאני בכל דבר רואה רק טוב, איזה סם. כתוב שהתורה היא סם החיים וסם המוות, שהיא ממיתה את העל מנת לקבל והופכת אותו לעל מנת להשפיע, ובזה אנחנו מגיעים לעולם שכולו טוב, שגם היצר הרע הופך להיות יצר הטוב.

אנחנו צריכים להגיע למצב שעל ידי התמיכה של הסביבה ובקשה מהבורא לקבל עזרה, בכל המצבים שאנחנו נמצאים במיוחד בתקופתנו הכללית בעולם, אנחנו רואים שהכול מיום ליום זה רק התקדמות לטובה. וזה לא רק לטובתי או לטובת העשירייה או לטובת "בני ברוך", אלא זה לטובת כל האנושות, מפני שהבורא נותן לנו בזה הזדמנות להתקרב אליו ולהפוך את הרע לטוב. אנחנו לא מגיעים לעולם הטוב, לעולם הרוחני, אלא רק במידה שאנחנו הופכים את היצר הרע שלנו ליצר הטוב. בזה אנחנו בונים כלי רוחני שמרגישים בו רוחניות.

לכן מיום ליום כשאנחנו רואים איך העולם מתפתח, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים לעצמנו ולקבוצות שלנו, ואחר כך אולי אפילו לכל העולם להבין שאנחנו מתקדמים לטוב. כמה שאנחנו בעיניים הגשמיות רואים שאנחנו מתדרדרים ונמצאים מיום ליום בחוסר אונים, בחוסר אמצעים, בחוסר סיפוק, בחוסר ידיעה מה נעשה מהיום למחר, וזה בכל העולם וזה עוד יתרחש ויתרחש, לא מן הסתם דיברנו על זה לפני חצי שנה ונדבר על זה בעוד חצי שנה, הדבר הזה יתקדם כדור האחרון, כתקופת המשיח. כי עד שאנחנו לא מגיעים לכוח המושך אותנו שנקרא "משיח", מושך אותנו, אנחנו נרגיש התדרדרות, וזה לטובתנו כדי שנשיג הכרחיות בעזרה מלמעלה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת להשתדל את כל הכוח הרע שיש בנו, לנסות לחשוב, לחפש, איך להפוך אותו לכוח הטוב.

אין טוב בעולם, הבורא ברא רק את יצר הרע, "בראתי יצר הרע", ויצר טוב לא בראתי, אלא מה בראתי? "תורה תבלין". אתם רוצים להפוך את היצר הרע ליצר הטוב, בבקשה, יש לכם תורת תבלין. אור עליון, שלפי הנחיצות, לפי הדרישה, ההכרחיות שלכם, בקשה נכונה, כי זה מתבטא בבקשה נכונה, האור העליון הזה נמצא במנוחה מוחלטת, ובמידה שאתם באמת רוצים להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע, את הפירוד לחיבור, את השנאה לאהבה, בבקשה, יש לכם במה, יש לכם אמצעי. לכן לא לבכות, אלא לעשות מה שצריך, הכול נמצא בידכם. ויותר מזה אין. הבורא נתן את היצר הרע ונתן לנו אמצעי שאנחנו יכולים להפוך אותו ליצר הטוב, ואנחנו צריכים להרוויח את החיים הטובים כדי להיות עימו באותה הרמה, בחיבוק, בעולם נצחי ושלם.

סדנה

איך אנחנו בונים את המערכת שלנו בצורה בריאה, קונקרטית, שבאמת על כל דבר שאנחנו מסתכלים ואני רואה את זה ביצר הרע שלי, איך אני הופך את זה על ידי המאור המחזיר למוטב ליצר טוב, וביצר הטוב אני מרגיש חיבור בינינו וגם את הבורא שעומד להתגלות בינינו. איך אנחנו כך מחזיקים את עצמנו, דוחפים את עצמנו לראות את החיים?

כי רק בזה יש חיים, אין חיים אחרים, רק לראות את הרע, ואיך אנחנו בכל מקום, כמו זקן שמחפש כל הזמן מה אבד לו, איך אנחנו בכל מקום רואים איך אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והופכים את הרע לטוב לעינינו?

*

כתוב שהופך שונאו לאוהבו.

קריין: יש קטע מתוך רב"ש ג', מאמר "גיבור שבגבורים".

""איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ רפכ"ג).

על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (אבות רפ"ד), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע.

ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גבור שבגבורים."

זה עוד לפנינו, נשתדל בזה. אבל אנחנו מדברים דרך הקבוצה, זה יותר פרקטי.

יש שאני קרוב בקבוצה לכמה חברים ורחוק מכמה חברים. איך אעשה בקבוצה כך שאני פשוט אתייחס לכולם בצורה שווה. לא באותו אופן כמו אימא כלפי הילדים שלה שאוהבת את כולם, אבל לכל אחד מתייחסת בצורה אחרת. איך אנחנו נגיע כך ביחסינו לחברים, שאני רוצה להתחבר איתם, שאני מתחבר אליהם, שאני נמשך אליהם, שאני אוהב אותם, כל אחד במידה אחרת, בצורה אחרת בולטת מאחד לשני, אבל בכל זאת אני מרגיש שלכל אחד יש לי צורת אהבה משלי בהתאם אליו. תנסו.

יש לנו בקבוצה כל מיני חברים שהם יותר או פחות, שאנחנו מתייחסים אליהם בכל מיני צורות, אבל לכל אחד באהבה. איך אני מפתח יחס כזה בקבוצה שלכל אחד, כמו אימא לילדים שלה, אני מתייחס באהבה שונה? אבל כן, ככה זה.

למשל, אני מסתכל במיוחד על קבוצה מסוימת, יש שם פילוסופים, אבל אני צריך לפתח אליהם צורת אהבה, לכל אחד ואחד מכל הלב. איך אני עושה את זה? זה נקרא שאני נמצא באהבת חברים. כמו שרב"ש כותב, לא שהחברים אוהבים אותי, אלא אני אוהב את החברים. זה נקרא "אהבת חברים". איך אני עושה את זה?

*

ועוד אני רוצה להזכיר לכם. אף פעם לא לשחק ההיפך, חס ושלום, בשנאה, בדחייה, בריחוק, אף פעם. אף פעם לא לעשות כאלה תרגילים, שכאילו בואו אנחנו נברר איפה אנחנו באמת נמצאים. לא, זה אסור. זה אחרי שאנחנו נשיג את הצמצום ומסך ונרכוש את אור החסדים, דרגת הקטנות, אז אנחנו נתחיל למשוך את היצר הרע בעצמנו, לעורר את העביות ועליו לעשות כבר חלק הכלי שיגלה אור החכמה. זה עוד רחוק אבל זה בדרך. אבל לא עכשיו, עכשיו אנחנו לא משחקים, אנחנו רוצים באמת להגיע רק למצב שמרגישים אהבה בינינו.

ודרך אגב, כל יום שאני מגיע לשיעור אני צריך לבדוק, האם אהבה שלי לחברים, לכל בני ברוך העולמי אני ממלא, כמו מים ממלאים משהו, אני ממלא את כל המרחקים בינינו באהבה שלי. ואני לא בודק מי הם, מה הם, בכמה הם ובכמה לא, אלא כמה שאני יכול למלא את כל המרחקים בינינו באהבה. בזה אני מושך את המאור המחזיר למוטב. לפני השיעור זה חובה. יש על זה גם פסוקים, נמצא אחר כך.

אז תרשמו בבקשה, כי זה תרגיל חובה לפני כל שיעור בוקר או ערב, לא חשוב, לפני כל שיעור. זה גם תרגיל חובה בכל ישיבת הקבוצות, העשיריות.

עוד מה שאנחנו צריכים, האם אני מרגיש שאני מושך את העשירייה שלי ואחריה את כל האנושות לבורא. רק בזה אני יכול להיקרא "עובד ה'". ודאי שאני צריך לבקש מהבורא שיתן לי כוח, כוח לחבר אותם, כוח למשוך אותם, להביא להם הרגשת החשיבות באותה מטרה לאן אנחנו צריכים להגיע. שאני רוצה לבקש מהבורא שאתה תיתן לי אפילו למעלה מהשכל ורגש שלי, שלא כל כך חשובה לי המטרה, שאני רוצה למשוך את כולי ואת כל העולם אליך. זה נקרא להיות עבד ה', לעבוד לפי תכנית הבריאה, לפי רצון הבורא לקראת אותה המטרה שהוא הציב לנו. אפילו ובעיקר זה, למעלה מהרגש והשכל שלי.

כאן אני צריך לקחת בחשבון האם הבורא נותן לי לזה משיכה, כיוון, התעוררות, מדליק אותי או לא, ולהודות לו על זה שהוא לא נותן לי רצון אלא הוא נותן לי בזה מקום מעצמי לרצות את זה. הוא לא נותן לי בדיוק יכולת לראות את המטרה אלא הוא נותן לי בזה אפשרות לברר בעצמי את המטרה. ושאני עושה את זה נגד הרצון שלי, אז נקרא שאני עבד הבורא. זה דרגה מאוד גבוהה. כתוב על משה "עבד ה'".

כך אנחנו צריכים לזהות את עצמנו שמגיעים מעבד פרעה, של האגו שלנו, לעבד ה'. "עבד ה'" זה שאני בלמעלה מההרגשה וההבנה, למעלה מהדעת רוצה לקבוע שכל המטרות של הבורא הן הופכות להיות בשבילי הכרחיות ואני מושך את עצמי ואת כל העולם לזה.

כאן אנחנו צריכים לגלות שבלי עזרת החברים, בלי עזרת הבורא אני לא יכול לבצע את זה, אבל העיקר בשבילי זה כל הזמן לשמור את הכיוון ולגלות את אפסיות הכוחות שלי. כמו שרב"ש היה אומר לי, "עכשיו גם אתה יודע שאתה סמרטוט". זה טוב, כי אז מעבר להיות סמרטוט שהוא הכי נמוך צריך להיות בהרגשה שלו, לא ידיעה ולא כוחות ולא כלום, אלא למעלה מזה בכל זאת, בכוח קטן אחד, בגרם אחד שהבורא השאיר לו הוא מתעורר ומושך למטרה.

בזה הוא מגלה את הדרגה הרוחנית, תחילת הרוחניות. ולכן מצב של עבד, דרגת "עבד" זה מאוד מכובד. כי אתה לא עבד של האגו שלך, אלא אתה עבד של הבורא.

שאלה: כשנתת הנחיה עכשיו להסתכל על כל הכלי העולמי ולנסות למלא את זה באהבה לא משנה מיהם, כמו מים שמתפזרים, זה דבר כל כך רגשי נורא קשה לעבוד עם משהו שהוא 100% רגש. איך אפשר לזהות שם דברים? זה נראה שזה לגמרי מעורפל.

אנחנו צריכים לחפש, ואם לא מוצאים אז פונים לבורא. בסופו של דבר ודאי שאין לנו לא רגש ולא שכל רוחני, אלא יש לנו רק התחלה, נקודה שבלב. ומזה אנחנו מתפתחים בזה שהבורא מאיר לנקודה הזאת כל פעם או בכוח הטוב או בכוח הרע, כאילו באור או בחושך כדי שאנחנו כל הזמן נפנה אליו והוא ימשוך אותנו. זה נקרא שאנחנו נמצאים בתקופת המשיח, שהוא אז מושך אותנו, אבל זה צריך להיות בהקדם של הבקשה מאיתנו. ולא לפחד, אנחנו נלך ככה.

למה אני בכל זאת אני מזכיר את העולם כולו? כי מיום ליום הצעדים שהעולם מידרדר הם כאלו, שאנחנו חייבים כמה שיותר מהר לכלול את עצמנו עם העולם ואז זה נותן לנו מנוף, דחף, פוש כזה לעלייה כדי שנוכל למשוך אותם.

תלמיד: בפעולה הזאת של התמוססות, היא פעולה כאילו שהיא מרגישה עדיין מאוד קצרה. זאת אומרת, אני רק חושב על זה.

במה ההתמוססות?

תלמיד: התמוססות כמו מים באהבה שלי לעשירייה, לכלי העולמי, שאמרת פשוט כאילו למלא את החללים ביניהם באהבה.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שזו פעולה מאוד קצרה, אני לא מצליח להחזיק אותה יותר מרגע כי אין לי מה לעשות אחרי שאני חושב על זה רגע.

רגע. לא, אני ממלא את כל החללים שבין כל החברים, בין כל האגואיסטים באהבה שלי ואני רוצה לחבר אותם באהבה שלי לגוף אחד וכל אחד מהם יישאר בגאווה, באגו שלו כמו שהתאים בגוף שלנו. אבל יש קשר, יש כוח עליון מעל כל איבר ואיבר בגוף שהוא נותן פקודה לכל האיברים איך שהם צריכים לדאוג לעבודה הדדית. ככה זה. זה רק על ידי זה. ויש פקודות כלליות בגוף. אם הכוח הזה שמקשר בין כולם הוא נעלם, הגוף מת. כל איבר יכול להיות חזק וטוב, מה קורה לו? הקשר ביניהפ נעלם. זה נקרא מוות.

תלמיד: אז אני אוהב את החברים, אני אוהב את הכלי העולמי, אבל מה עוד בדיוק יש לי לעשות?

אתה רוצה כל הזמן להחזיק אותם באותו כוח שקושר אותם יחד. עד שתתחיל להרגיש שזה הופך להיות לגוף הפרצוף, לעשירייה ובתוך העשירייה הזאת אתה יכול להתחיל להתייחס מהגוף הזה לבורא, והבורא לגוף הזה שאתה בנית בשבילו. זה נקרא שאתה רוצה להביא לו מתנה, שישלוט בזה, שיתגלה בזה. זה התענוג שלו, להתגלות בתחתונים, ואתה מכין את הגוף הזה לבורא, שייהנה.

זו המתנה שלך, זו המנה שלך שאתה מביא לו. ש"תמלא אותם, תחבר אותם, תתגלה בהם", כי אתה יודע שזה התענוג שלו. אין לו יותר, בשביל זה הוא ברא את הנבראים. ואז אתה בזה נקרא עבד ה', שאתה עושה את המאמץ הזה. אלה דברים מאוד רגשיים מצד אחד, מצד שני אנחנו צריכים לבצע אותם יחד בצורה מאוד עקבית. ואני שמח להרגיש שיש הרבה חברים שמבינים אותי ומוכנים לנטייה הזאת.

שאלה: מה ההבדל בין העבודה עם האגו באנושות ובין העבודה עם האגו בקבוצה?

אנחנו מתייחסים לאגו שלנו כמו לאמצעי שאנחנו צריכים מעליו להתחבר. זה כמו שאנחנו לומדים בפרצוף, שיש עביות, למעלה מהעביות יש צמצום, שאנחנו לא רוצים להשתמש עם העביות על מנת לקבל, ובונים את המסך לעבוד עם העביות הזאת לחיבור בינינו בעל מנת להשפיע, ואז אנחנו נכנסים במגע עם הכוח העליון, עם הבורא, כדי שכל העבודה שלנו תהיה מאיתנו להשפיע לו.

אבל איך תשפיע לו? הוא לא זקוק לשום דבר. לכן אנחנו משפיעים מהעשירייה לעשיריות אחרות, וכך עוד ועוד. עד שמגיעים למצב שמתקנים את כל הכלי דאדם הראשון וזה נקרא "גמר תיקון". ומה אז עושים? אני לא יודע, אבל באמת אם בזה הכול נגמר, אז יש לנו מצב מאוד נורא, מאוד רע, כי אנחנו כאילו תיקנו את עצמנו ועשינו את הכול. אלא צריכים להבין שבעבודה ההדדית הזאת, אלו לאלו, ואלו לאלו, הרבה איברים שבגוף אדם הראשון, אם הם מתחילים לעבוד כמו בכדור, אז בזה הם נותנים לבורא אפשרות להתגלות, וזה התענוג שלו, ואז אנחנו נמצאים בעבודה הדדית.

בינתיים זה כך, אחרי זה מתגלה לנו עוד משהו, אבל זה כבר לא מחכמת הקבלה, אלא למעלה מזה. יש חלקים בחכמת הקבלה שהם סתרי תורה, על זה נדבר אחר כך.

שאלה: להגדיל את החברים, את חשיבותם, זו עבודה קבוצתית עם החברים. האם יש מקום לבקשה לבורא שהוא יראה לי את גדלות החברים?

תפנה לבורא ותבקש שייתן לך דוגמה, כי אתה לא יודע איך לעשות את זה. גם תפנה לקבוצה ותשאל אותם, תחפשו כאלו מאמרים שמסבירים לכם את זה, ודאי שאנחנו צריכים לברר.

שאלה: אתמול התאספנו העשירייה, והאמת מעולם לא הרגשתי כזה דבר, לראשונה אהבה עצומה נשפכה בין החברים וכאילו הרגשנו שתדבר על זה היום. השאלה שלי, אמרת שצריך להרגיש את זה באופן קונקרטי לכל אחד מהחברים, ולפני כן אמרת שאהבה זו שמיכה כללית שמכסה על כולם, כל החברים יחד. איך זה צריך לקרות נכון, בינינו, בין כולנו, כאיזה משהו אחד שמחבר בינינו, או כלפי כל אחד מהחברים?

זה צריך להתייצב. אני לא רוצה לקבוע כאן שום דבר, זה צריך פשוט ביניכם להתייצב, להתברר, להתבהר. אין כאן מילים, אתה יודע, על אהבה גם אין כל כך מה לכתוב, חוץ מאיזו שירה, אבל זה יתברר ביניכם.

תלמיד: ועוד אמרת שהרגשת האהבה הזאת זה קריטריון של האור שמשפיע עלינו. זאת אומרת, אם אנחנו מרגישים את זה בינינו בעשירייה זה כאיזה סימן שהאור פועל?

כן, נכון. כל דבר טוב ביחס לשני הוא תוצאה מהשפעת המאור עלינו.

שאלה: הזכרת שאדם צריך להרגיש שהוא מושך את העשירייה, ואז האם הוא מרגיש שהוא מושך את העולם. מה זאת אומרת להרגיש שהוא מושך את העולם? להרגיש שמושך את העשירייה אני מבין, אנחנו עובדים ביחד, מתחברים ביחד, אבל איך להרגיש שאני מושך את העולם, זה אפשרי?

אתה תשתדל למשוך את העשירייה לחיבור ואז תשתדל להרגיש שאתה רוצה שבתוך החיבור הזה יתכללו כל בני העולם, כל באי עולם, ושבזה אתה רואה את עתיד העולם הנכון, הטוב. תנסה ותראה שזה אפשרי להרגיש, אמנם זה רחוק, אמנם זה כרגע לא במציאות הפיזית שלפנינו, אבל יש בכוח ויש בפועל, אז בכוח אתה יכול להתחיל לתאר את זה לעצמך.

שאלה: מה ההבדל בין להרגיש את הבורא כטוב לבד או כטוב עם העשירייה?

זה שהבורא מורגש בי, כמתייחס אלי בצורה אישית, צריכים לבדוק האם זו לא צורה אגואיסטית שלי שככה היא מתראה, אלא הצורה הנכונה של יחס הבורא אלינו היא רק דרך עשירייה. אם אני לא מרגיש קשר בין החברים, אין לי כלי שאיתו יש לי קשר עם הבורא. במידה שאני מתקשר לחברים, דרך הקשר בינינו אני יכול להרגיש איך הבורא מתייחס אלינו, ואפילו אלי בצורה אישית בתוך העשירייה בכל זאת. אני לא יכול להרגיש את יחס הבורא אלי בלבד, לא, כי עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, הוא מתייחס רק לכלי. מחוצה לכלי או לנקודה אחת שבכלי אין אפשרות להרגיש את הרוחניות, כי האור העליון שבא, הוא בא לעשרה חלקים הקשורים ביניהם לפחות במידת מה.

שאלה: איך אני יכול להיות דוגמה לעשירייה כך שהחברים לא יעשו את הטעויות שאני עשיתי?

אתה לא צריך לחשוב על הטעויות שהיו, לאף אחד אסור לפנות לאחור, זה נקרא שהוא עובד בנסיגה, אין דבר כזה, אלא רק קדימה. וזה שאתה חושב על המצבים שעברת שהם לא בסדר, אתה בזה כאילו אומר לבורא שאתה עושה את הכול, אז עשית לי דברים לא טובים, אני מצטער על העבר שלי. אתה חייב להודות על הרע כמו על הטוב, ועל כל דבר שעברת להגיד זה היה הכרחי בחינוך שלי, בלגדול, לעבור, ואני מודה לבורא שהעביר אותי כך. ולא ההיפך, מי שפונה אחורה הופך למידת סדום ועמורה, לאשת לוט.

שאלה: לָמה כשעובדים בקבוצה, כביכול מביאים למימוש של התורה תבלין שהוא ברא, מגיעים למצב שהלב הופך להיות יותר אבן מאשר להתרכך?

זה בסדר גמור, אתם מתקדמים, אז האור העליון מגלה לכם יותר ויותר את האגו שנמצא בכם. איך תתקדמו אם האגו שלכם לא יתגלה יותר? "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן אתם צריכים רק להודות שאתם מתקדמים והאור העליון מגלה בכם עוד יותר ויותר מקום לעבודה, אחרת לא תתקדמו. אתם עליתם לאיזו דרגה, נגיד מספר 2, איך תעלו למספר 3 אם לא יתגלה שוב יצר הרע וכל מיני חיכוכים ביניכם, עייפות, חוסר אונים, חוסר התמצאות וכל מיני דברים? ודאי, וזה עוד יגדל ויגדל. לכן אתם רק צריכים לפתח ביניכם עזרה הדדית.

שאלה: הזכרת קודם שצריך להיות עבד ה'. במה זה מתבטא, מה המושג הזה עבד ה'?

"עבד ה'" זה שבכל מקרה, מה שלא יהיה, אין לו שום דבר לעצמו. כמו לעבד, אין לו כלום, רק נותנים לו כוח לעבוד, וזה מה שהוא רוצה, והוא מוכן לבצע את כל העבודה, לא לקבל ממנה שום דבר. לעבד אין כלום חוץ מכוחות שנותנים לו כדי לבצע מה שצריך, ואתה רוצה להיות בזה ושום דבר לעצמך, בכלל.

תלמיד: האם יש קשר בין עבד ה' ובין הצורך להיות מבוטל כלפי החברים, כלפי העשירייה שלך?

זה אחד מהאמצעים, עד שמגיעים כלפי הבורא ובכל הדרגות. "עבד" זו כבר דרגה רצינית מאוד, שאתה לא נמצא רק בלהשפיע על מנת להשפיע, אתה עובד שם בלקבל על מנת להשפיע, אתה משקיע את הרצון לקבל שלך בעל מנת להשפיע.

שאלה: אני מרגיש שאני בדרגה מאוד נמוכה, מה צריכה להיות הגישה שלי כלפי החברים כדי שאנחנו נוכל להילחם בנטייה ליצר הרע כולנו יחד?

לקרוא מאמרי רב"ש על הקבוצה ולדעת איך להשתמש במה שהוא כותב בתוך הקבוצה. כך תבנו את הקבוצה, עד שתתחילו להרגיש בתוך הקבוצה תופעות רוחניות, זה מה שצריך להיות. פשוט עצה אחת, אתם לוקחים מאמרי רב"ש על הקבוצה ואתם משתדלים לבנות את הקבוצה, את היחסים ביניכם לפי מה שכתוב במאמרים האלה. בסך הכול זה עשרה, שנים עשר, חמישה עשר מאמרים קצרים, וכל הזמן להשתדל לממש אותם, להתקדם כך, ואז תגיעו להרגשת הרוחניות.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שגיבור הוא מי שמכניע את היצר הרע שלו. זה מורגש כמפלצת גדולה בי, באיזה כיוון לעבוד?

לא, "גיבור שבגיבורים" זה מי שעובד עם האגו שלו בעל מנת להשפיע. ישנה עבודה, אנחנו לומדים מהפרצוף הרוחני שהוא עושה צמצום על הרצון שלו, ונמצא למעלה מהרצון שלו בלהשפיע על מנת להשפיע, ואז מאיר לו אור החסדים בלבד. זה נקרא "גיבור", שמתגבר על הרצונות שלו. ישנה דרגה עוד יותר גדולה שנקראת "לקבל על מנת להשפיע", שהוא עובד עם הרצון שלו אפילו, בעל מנת להשפיע לבורא, זו ההשפעה האמתית בעצם, והוא נקרא "גיבור שבגיבורים", שהוא לא רק עובד עם כוח ההשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, עם אור החסדים, אלא גם עם אור החכמה הוא עובד בעל מנת להשפיע, זה נקרא "גיבור שבגיבורים".

נגיע לכל הדברים האלה, זה בהדרגה, העיקר לא להתבלבל.

שאלה: נניח שאני רואה שחבר מבקר חבר אחר, או שהוא מבקר את העשיריה, או אותי. זה אומר שהחבר לא מתוקן, ולכן הוא לא יכול לראות תכונות חיוביות, או שאני לא מתוקן, שאני רואה תמונה כזאת שהוא מבקר אותי, או את העשיריה, או חבר אחר. מה עלי לעשות, אם אני רואה תמונה שאני תחת ביקורת, או שחבר אחר תחת ביקורת, או שהעשירייה תחת ביקורת. מה עלי לעשות?

אין לך ברירה, בכל המקרים האלו, אלא לפנות לעשירייה ולברר איתם יחד. כי "עיניים להם ולא יראו", יכול להיות שמה שאתה רואה, זה לא נכון. אלא רק לפנות לעשירייה, להסביר להם את הבעיה, ושהם יעזרו לך לברר את המצב.

תלמיד: בשלושת המקרים?

אני לא יודע את כל הפילוסופיות האלה. אולי כן, אולי לא, חסר לו, או לא חסר לו. אני אומר בצורה פרקטית, רק כך לעשות. תפנו ותדברו ביניכם, ותבררו. זה תמיד בטוח נכון, אם אתם מבררים יחד. ואם אתה מתחיל לעשות חשבונות, אולי זה כך, ואולי זה כך, זה השכל שלך, הפילוסופיה שלך. אל תיגע בזה.

שאלה: אחרי שאתה מרגיש תמיכה מהחברים, וגם תומך בהם בהשפעה, בהשתוקקות ללמוד את השיטה אל הבורא בכל מה שקורה לנו, ואחרי זה יש הרגשה של ריחוק, שבירה, וגם פחד חזק, ממש כמו שעכשיו יש לי, מה לעשות עם זה? בתוך הפחד הזה אני מרגיש שקורה לי משהו, שאני מפסיק לשמוע, מפסיק להחזיק?

תתפלל לבורא, תבקש מהבורא עזרה. אם אתה לא יכול לפנות לחברה ולבקש עזרה, תפנה לבורא. או גם לזה וגם לזה. אבל תתחיל לצאת מהמצב הזה, אסור להישאר בו סתם. זה לא טוב. דווקא מהמצבים האלה יכולים להשיג הרבה תועלת.

שאלה: איך עשיריה אחת עוזרת לעשיריה אחרת?

בדרך כלל זה דרך הדוגמה. אבל זו בעיה, אני בינתיים לא מדבר על זה, וכאן אנחנו צריכים עוד להתקדם. בדרך כלל זה על ידי דוגמה, תעזרו להם, לעשיריה ששואלת, איך שאתם עושים את זה בדרך כלל. ועוד יותר נכון, תלמדו איתם יחד מה כתוב על זה אצל רב"ש. ואם אתם לא מוצאים את החומר הזה, אז תפנו לחברים שלנו כאן, לאלו שחייבים לעזור לכם, למצוא לכם חומר שאתם תמצאו שם את התשובה, איך עשיריה נניח עוזרת לעשירייה. אין כל כך חומר על זה, כי המקובלים בדרך כלל היו מדברים על העשירייה בפני עצמה. אבל כמו שאדם מתייחס לאדם בתוך עשירייה, כך אנחנו צריכים לראות מזה יחס של העשירייה כלפי עשירייה.

שאלה: מה חסר, או מה לעשות בשביל לעבור מהרגשה שהעשירייה זה תנאי הכרחי לנצח את יצר הרע שלי, לזה שאתה אלמנט הכרחי להתקדמות העשירייה, ושהיא תנצח את יצר הרע שלה?

אתה רוצה להשתמש בעשירייה כדי למלא את עצמך. וההתקדמות הרוחנית היא שאתה דוחף את העשירייה קדימה, לקראת הבורא. אז תנסה לעשות פעולות כאלו, שאתה לוקח את העשירייה ומושך אותם לבורא, ואז אתה תתחיל להרגיש איך לעבוד איתם נכון.

תלמיד: יש פה איזה קשר של סיבה ותוצאה?

אני אומר לך מה אתה צריך לעשות. וחוץ מזה תתחילו לעבוד, לעבוד בפועל, ואז יתברר לכם הכול. דווקא מהעשירייה שלכם אני מרגיש שכל הדברים האלה מעורפלים, לא באים מהמעשה. תנסו, ואז תקבלו תשובה. ואם לא, אז יהיה מורגש שאתם מביאים שאלות מהניסיון.

שאלה: אתה יכול ללמד אותנו או להגיד איך לכסות באהבה, איך להתייחס נכון לחברים שלא משתתפים בצורה קבועה בשיעורים, בפגישות קבוצה. אני אישית חושב שזה לא חבר, אלא איזה תלמיד?

אני ממליץ לכם כשאתם עושים משהו ביניכם, בין אלו שנמצאים, שתנסו לחשוב גם על אלה שלא נמצאים. תנסו לחשוב עליהם, שאתם רוצים שהם יהיו ביניכם, שיתכללו אתכם יחד. ובמחשבה, ברצון שלכם, אתם גם תשפיעו עליהם, ואתם תראו שאם אתם באמת חושבים שהם יבואו ויהיו ביניכם, אז זה ייעשה, הבורא יעשה לכם את זה. תנסה. תנסו יחד לחשוב על החברים הנעדרים, שאתם רוצים שהם יהיו ביניכם.

שאלה: אם עכשיו אין לך כוח לפנות, לא לבורא, לא לעשירייה, אתה מרגיש שאתה מבודד על ידי האגו שלך, ואין לך כוח לבקש, לפנות, זה המצב, מה לעשות?

להיות בשיעור, וכל הזמן לחשוב כמה שאפשר שאתה רוצה להיות תחת השפעת השיעור. בכל שיעור יש את המאור המחזיר למוטב, ושזה ישפיע עליך. ולהשתדל להיות עם כל החברים בכל האירועים. אם יש איזו סעודה, עושים לחיים במשהו יחד, או שהם מדברים ביניהם, תשתדל להיות בזה. תשתדל להיות בכל מצב ומצב שהם נמצאים יחד, תקבל מהם השפעה. זה מאוד מקדם, מאוד.

שאלה: לגבי העבודה בעשירייה, המבנה שקיים בעשירייה הוא שיש גרעין קבוע, שכל הזמן המצלמות שלהם דלוקות בשיעור. האם דווקא זו הנקודה שבה צריך להשקיע מאמצים, בשביל שכל מי שבמעגלים החיצוניים יתקרבו יותר?

מה השאלה, איך לאסוף אותם יחד? תעשו כאלה פעולות, שאוספות יחד אנשים. ודאי שבצורה וירטואלית, אבל תעשו כאלה פעולות. תאסוף אותם, תקראו יחד משהו, תדברו על משהו, מה שחשוב לכם בהשגה רוחנית, וזה יקרה. אבל זה לא שאתם רואים רק אחד את השני, בקושי, בזמן השיעור. צריכים בכוח, בכוח, לעשות פעולות משותפות.

שאלה: אותו העבד שצריך להיות בהכנעה קבועה, אבל הוא גם תלוי בחסדי אדונו, איך אנחנו עובדים עם זה בעשירייה?

כולם נמצאים כך, כל פעם במצבים שונים. מתאחדים יחד, ופונים לבורא.

שאלה: אם אפשר להרחיב את התמונה שאמרת בתחילת השיעור, שאני פותח את המצלמה והשידור, ואני רואה את כל הכלי העולמי, ואני ממלא את כל החללים באהבה. האם אפשר לפתוח את המושג הזה "אהבה", עם מה אני ממלא את העשירייה, את כל העשיריות?

זה עניין של מאמץ הלב והדמיון. תנסה את זה לבצע.

תלמיד: האהבה הזו זה אחרי צמצום מסך ואור חוזר?

לא, זה עכשיו, עכשיו לכולם.

תלמיד: אז עוד פעם, האהבה הזו, אתה אמרת כל כך יפה, וזה כל כך מילא, וזה צריך להיות גם עכשיו, זה לא רק בהתחלה, בכל השיעור צריך להיות כזה יחס, לא?

נכון, אחרת בשביל מה השיעור?

תלמיד: אז איך אתה עושה את זה, תעזור לנו בבקשה.

אני עושה את זה במאמץ פנימי. שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: מאמץ במה?

ברצון. אני רוצה שהרצון שלי שנמצא בין כולם, יגרום לזה שהבורא באהבה שלו, שכל החברים באהבה ביניהם, ימלאו את זה שהאהבה האחת ממטה למעלה, תהיה ככלי לקבל אהבה מלמעלה למטה. אהבה או השפעה, זה לא חשוב.

תלמיד: זאת אומרת, אני רואה את היחס של האהבה בין החברים, שהם נמצאים בזה, ואני מבקש להיות איתם יחד ושהבורא יעזור?

גם החברים, וגם אתה כלפיהם, והם כלפיך, וגם הבורא נמצא שם. כן, צריכים לראות את זה. תנסה, זה עניין של העבודה. זה לא שכך אתה מדליק וזה נעשה. המאמצים, דווקא הם החשובים כאן.

שאלה: אתה כל הזמן אומר שאם פתאום יש איזו סיטואציה בעשיריה, צריך להתאסף ולדבר יחד. האם כל הזמן זה צריך להתרחש בפורמט של מעגל, של סדנה עם כל העשיריות?

רצוי שאתם תדברו פעם ביום ביניכם בעשיריה. כמו שבכל מקום עבודה יש מצב שכולם באים ונמצאים באיזו ישיבה יחד, גם כאן. אנחנו מבררים את המצב הנוכחי, את המצב הרצוי, וכך מתקדמים.

שאלה: אם אני לא מרגיש קשר עם החברים אז אין לי כלי. האם אפשר להסביר, יש חברים, יש חיסרון, מה זה להרגיש קשר בינינו ואיך אני יודע שאני מרגיש אותו נכון?

תמשיך ותראה איך אתה יכול להגיע לקביעת המצב בצורה הנכונה. תפנה לבורא שיעזור לך. אין לזה תשובה. אני לא יכול לתת לך כלים ביד כדי שתבדוק איתם כמו שהיית רוצה.

קריין: אנחנו לומדים קטעים בנושא "עבודה באמונה למעלה מהדעת", הגענו לקטע מס' 37, מתוך מאמרו של הרב"ש "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".

"שהיצר הרע שבגופו, לא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים.

והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים".

וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה.

אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

יוצא כך, שהמצב הכי טוב זה שאני מרגיש עד כמה אני נמצא במצבים קשים מאוד, שאני לא יכול לצאת מהם, ואין לי שום ברירה אלא לפנות לבורא ולבקש ממנו הצלה. ולא שיהיה לי יותר קל כי אני מרגיש קשה מאוד, ולא שיהיה לי יותר יפה ונעים כי אני מרגיש ממש ייסורים גדולים מאוד, אלא אני מבקש רק דבר אחד, תעשה לי אפשרות שמהמצבים האלה, אל תשנה אותם, כי אני מאמין שמה שאני מקבל הם מצבים שלי, רק תעזור לי מתוך המצבים האלה להשפיע אליך. יוצא שמכל מצב ומצב אנחנו לא מבקשים "תציל אותי מזה", אלא מתוך המצבים האלה, "תן לי אפשרות להיות למעלה מהמצב". מה זה למעלה מהמצב? לא שאני אתפטר מהמצב הזה, אלא שאני אוכל להשפיע אליך. עד כמה שרע לי, את הרע הזה אני הופך למנוף להשפיע בזה טוב לך.

זאת אומרת, כל הדברים הרעים שבאים אנחנו לא מבקשים שהם ייעלמו, אלא אנחנו מבקשים שכל ורגש, כוח מתוך המצבים הללו להודות לבורא, לפנות אליו, להידבק בו, להשפיע לו. כי אם המצב הזה ייעלם, לא יהיה לי ממה להשפיע. כי אך ורק במידת הקושי שאני נמצא במצב, אז הקשיות הזאת הופכת להיות לעל מנת להשפיע. העביות הופכת להיות למידת ההשפעה, שאני עושה עליה צמצום, מסך, אור חוזר. אני לא מבקש שיהיה לי קל וטוב, אלא איך דווקא במקום שרע, רע לרצון לקבל שלי, אני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, לא מתחשב בו כל כך, אומנם אני מרגיש אותו טוב מאוד, אני מרגיש בו רע, אבל אני מתעלה כי יש כאן בשבילי אפשרות דווקא להשפיע לבורא. וזה חשוב לי יותר ממה שאני מרגיש את עצמי לחוץ, כואב, חולה, לא בסדר, לא טוב, מבולבל, מפוחד וכן הלאה. אם אנחנו נדבר על כל מה שאדם צריך להרגיש בזה שהבורא משפיע אליו ומגלה את זה כרע, אז אנחנו יכולים להבין שרק אם הוא נכלל עם החברה ומושך מאור המחזיר למוטב הוא יכול לשנות את זה למצב הטוב האמיתי. זה לענייננו הפרטיים.

לעניינו הכללים, אנחנו נמצאים עכשיו במצב כזה בעולם. תסתכלו על העולם, מה קורה לנו? האנושות נמצאת בחוסר אונים, מחפשים, כל מיני חכמים רוצים להרוויח על זה כמה משרות, כמה דברים, יש את עניין הבחירות. זה לא חשוב מה שיקרה. כל עוד האנושות לא תבין שהיא צריכה לחפש לא איך לצאת ולחזור לחיים שהיו לה, אלא שהיא צריכה לחפש איך לחיות נכון וטוב, שטוב זה הנכון, ולא שרצים אחרי כסף ואחרי טיולים ואחרי כל מיני דברים, איך שאנחנו מבלבלים ושולטים זה על זה, כל עוד לא נבין את זה, אני מדבר על כל האנושות, כל עוד לא נבקש על זה תיקונים, כוחות כדי להתחבר נכון, כדי שיחד כולנו נגיע להשפיע בצורה הדדית ולבורא, כל הפנדמיות האלו לא יעברו, רק יחליפו את הצורות שלהן מרע קטן לרע יותר גדול ועוד יותר גדול וכן הלאה.

שאלה: הרב"ש מתאר פה מצב שאדם לא יכול להגיע ללמעלה מהדעת, אבל בגלל שאמרו לו, שהוא מאמין שהתורה היא תורת חיים הוא יכול להתקדם. השאלה מה היא האמונה הזאת שאמרו לו אם היא לא אמונה למעלה מהדעת?

הוא מתחיל מידיעה פשוטה, אפילו לא אמונה, ידיעה פשוטה שאין לו מה לעשות, וכל המכות האלה באות, הוא לא יודע מאיפה ויש לו רק קצה חוט, איזו מין אפשרות אולי לראות, דרך חכמת הקבלה, את המצב בצורה אחרת מאשר כל האנושות רואה ואז הוא מחפש. בצורה כזאת, בהתחלה, קצה חוט.

תלמיד: אז זו ידיעה לא אמונה.

זו עוד לא אמונה, אבל כך הוא מגיע לאמונה.

שאלה: בהמשך לשאלה הקודמת, מה זה המצב הזה שנקרא אמונה בעבודה רוחנית?

אמונה בעבודה רוחנית זה כוח השפעה.

שאלה: הרב"ש כותב כאן כאילו שזה מתייחס רק אליי, אבל איך ליחס את זה לעשירייה?

אתה, מתוך זה שתרגיש שזה שייך אלייך תפנה עם זה לקבוצה. זה צריך לכוון אותך לקבוצה.

שאלה: כשאני חווה תחושות לא נעימות, איך לפנות לבורא זה ברור, איך לפנות לקבוצה פחות.

אני מרגיש רע, אני צריך לחשוב למה הבורא מעורר אותי בצורה כזאת? זה כדי שלמעלה מהרע הפרטי שלי, אפנה לקבוצה באהבה ודרכה לכל האנושות. כי זאת בעצם העבודה האמיתית שלי והמצב האמיתי שלי שצריך להיות. וזה שאני מרגיש רע זה רק כדי שאני אדע איך נכון מעל הרע הזה לפנות לכלי הכללי ודרכו לבורא.

שאלה: מה הכוונה כשכתוב "שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה"? אומרים שהיצר לא מתבטל עד גמר התיקון, זה תמיד עזר כנגדו.

יצר הרע לא מתבטל עד גמר התיקון רק נתקן יותר ויותר בעל מנת להשפיע, והוא מתגלה בנו מהקל אל הכבד, זאת אומרת כל פעם יצר הרע שמתגלה מיום ליום מתגלה בצורה יותר גדולה, אכזרית, מבולבלת וכן הלאה. אנחנו צריכים להבין שכל יום כך אנחנו צריכים לעבוד איתו, להביא אותו לקבוצה ולבקש כשאנחנו נמצאים בקבוצה עזרה מלמעלה, מהבורא, שיאיר עלינו והיצר הרע הזה יתוקן.

שאלה: בנוגע למצבים הנמוכים עליהם דיברת, כשאדם כבוי, נניח שאני במצב לגמרי הפוך, וזה מה שגורם לי לשאול שאלות ואני חושב שאני מבין מה הרב שלי אומר, איך לעבוד כדי שכשמגיע המצב הנמוך הזה אוכל לתקן אותו כמו שאתה אומר, להחזיק את עצמי במצבים הגבוהים האלה?

יש כאן שני מצבים, או שלפני הייתי קשור טוב עם הקבוצה ולכן אני נמצא בהכנה בתוך הקבוצה וכל דבר שמתגלה לי כתוספת יצר הרע הוא כקו שמאל ואני עובד עם קו ימין וכך אני מתגבר והולך בקו האמצעי קדימה. או אם אני לא קשור מספיק עם הקבוצה אז גילוי היצר הרע זורק אותי למטה ואני צריך לבטל את עצמי כלפיו, לבטל את עצמי כלפי הקבוצה וכך לאט לאט אני מתעורר. אבל בכל זאת כל העבודה שלי היא בביטול. כל דרגה מתחילה מצמצום, ואז מעל הצמצום אני ממשיך את תיקון הכלי.

שאלה: ככל שאנחנו פונים אל הבורא בעוצמה גדולה יותר כך מופיעה גם יראה מהבורא, בשביל מה מופיעה אותה יראה, מהו תיקון היראה?

על יראה תקרא ב"זוהר", בפקודה הראשונה, החוק הראשון, מה היא יראה. יראה זה הדבר הכי חשוב, הכי גדול, והוא תשתית לכל התיקון שלנו. שם מסבירים שיש ליראה ג' יראות. אנחנו צריכים להיות לא ביראה מהמצב שלנו כמו שאתה מתכוון, אלא מיראה, האם אני יכול להשפיע לבורא מהמצב שבו אני נמצא? בזה שיהיה לי פחד. או לא. אם אני כל הזמן נמצא בפחד הזה כתשתית ליחס שלי לחיים, האם בכל רגע ורגע בחיים אני משפיע לבורא תענוג, מתייחס אליו, מסתכל עליו? כל הזמן נמצא באיזה קשר עימו, נטייה אליו, זו התשתית לכל התיקון שלי, אז כל יתר דרגות הפחד לא יבואו אליך, כי אתה כבר מפחד איך להשפיע לבורא, ולכן אתה תקבל את כל השינויים רק כאמצעי איך להשפיע לו. החיים נעשים אחרים לגמרי. תנסה.

שאלה: מה קורה כשאנחנו רואים קושי אצל חבר ומנסים כל פעולה בשביל להרים אותו, ולמרות כל הניסיונות הוא ממשיך באותו מצב, שהוא עם עצמו?

תראו, יכול להיות שזה לוקח הרבה זמן. בכל זאת, תחזיקו אותו שיישאר ביניכם. וחוץ מזה, תנסו לדבר עם המשפחה שלו. עם אשתו. אישה משפיעה על בעלה מאוד, מאוד, ויכול להיות שזה יעזור לו, בפרט באמריקה הלטינית. מתוך הניסיון שלי, אני יודע שהנשים שם מאוד חזקות, מטרתיות, יפות בזה ויכולות להשפיע על בעליהן. בכלל, בכל מקום בעולם אישה אם היא רוצה, היא מאוד משפיעה על בעלה, כך הבורא ברא אותנו, אין לנו מה להתבייש בזה. אנחנו חלשים מול נשים.

שאלה: אתה אומר לנו להרגיש, למלא את המקום בינינו באהבה. אם אני אוהב את כל החברים אני יכול להרגיש את החיבור בין כולנו, אבל אם אני מתעב אפילו קצת, אחד מהם, החיבור נחלש?

לא, זה בדרך. אתה כל הזמן משתדל לבנות איתם יחס שווה. אם אתה משתדל לבנות ביניהם ממש יחס שווה לכולם, שאתה מתעלה מעל כל האגו שלך שמכוון אותך להתייחס לאחד לעומת השני, יותר או פחות, אתה מתחיל יותר ויותר להרגיש את העשירייה כאחד, אבל יש בזה סכנה שאתה כאילו מתרחק מהעשירייה, כי אתה לא בודק את עצמך, כל עשירייה היא כאילו איזה נתון מת, [אבל] לא. אם אתה רוצה להרגיש את כולם ממש בצורה שווה, שכל אחד אמנם שונה מאוד, אבל הוא יקר בשבילך כמו כולם, אז אתה מגיע למרכז העשירייה ושם תוכל לגלות את הבורא. בקשר כזה ביניהם אתה משיג את מושג האחד. אחד זה הבורא.

שאלה: אחרי שקראנו את הקטע אמרת שלא חשוב איך אנחנו מרגישים, העיקר הוא האם אנחנו משפיעים, מהנים לבורא. מה זה אומר?

אתה תרגיש ואחר כך תספר לנו.

שאלה: בקטע נאמר ביחס ליצר הרע, ביחס לטעם. אם יש טעם, אני מבין שיש קשר עם העליון. מהו הטעם שצריך להיות ביחס ליצר הרע?

בעצם טעם מר, אם אתה מסתכל נכון.

שאלה: במאמר הרב"ש נותן תחושה שזה תהליך פשוט. שכל מה שאדם צריך לעשות הוא לזעוק אל הבורא לעזרה. ושזה לא אחד אלא הקבוצה ככלל. האם נכון לומר שהעשירייה צריכה לצעוק כאחד? והנה אנחנו כאן מתאספים יום יום לפגישות רבות במהלך היום, ודנים, ועושים סדנאות, ומתכוננים לשיעור הבוקר. איך אנחנו מתכנסים יחד וצועקים בצורה כזאת שנרגיש את זה כצעקה של כל העשירייה ונראה את התוצאה, שהבורא עונה לעשירייה?

אני מבין מה שואל ואתם באמת מתקדמים יפה, ומה שאתם שואלים יתגלה בכם. זה יתגלה ככוח המשותף, ותרגישו שמתוכו אתם פונים לבורא, זאת אומרת, להרגיש את הלב של הקבוצה. יש כוח שמשתף אתכם יחד, שזה הרבה, אבל מחוברים. ויש מושג של כוח אחד, נראה לי שהיום אתם שלושה עשר, לא ספרתי, ואם במקום שלושה עשר כמחוברים מגיע אחד, אחד כבר לא נמצא בדרגת העשירייה, אלא בדרגה למעלה ממנה. באיחוד כזה, משלושה עשר לאחד, אתם פורצים לדרגה הבאה, היותר עליונה. ואז בדרגה היותר עליונה מוסיפים לכם רצון לקבל, יצר הרע, בעיות, בלגן. ואז אתם שוב מתחילים להרגיש שזה מה שמפריד ביניכם, למרות החיבור הקודם. אבל ההפרעות שבאות מפרידות ביניכם. ואז אתם מתחילים שוב לעבוד עליהן. וכך אתם כל פעם באים מעשרה לאחד, מעשרה לאחד. כמה תרגילים כאלה ותתחילו להרגיש את הכוח העליון שכך פועל בכם.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעבור דרך מצב שפלות כדי לתקן את היצר הרע, ובאיזה צורה החברים בעשירייה יכולים לפעול כשאני במצב שפלות?

כתוב אצל רב"ש שאם אדם רואה שהחבר שלו נמצא בשפלות הוא צריך לרדת אליו, למצבו, ולהתקשר אליו ולהעלות אותו למעלה. זאת אומרת שהוא עושה על עצמו פרצוף נוסף. הוא יורד למטה, אבל בעצם הוא נשאר למעלה, אחרת הוא נופל יחד עם החבר.

ומתקשר עם הפרצוף החיצון שלו לחבר, שהם מרגישים את עצמם יחד. ואחר כך הוא מפעיל את הפרצוף שלו העליון וכך מתחיל להעלות את שניהם. זאת העבודה. תנסו לדבר על זה, ואולי אפילו לממש משהו בעשירייה.

שאלה: לדחוף את העשירייה זה עניין של גבאי וש"ץ?

לא. זה עניין של ש"ץ וגבאי, אבל לא שזה אחד למעלה, אחד קדימה ואחד אחורה. גבאי וש"ץ יחד עובדים בכל מקום שהעשירייה נמצאת. משתדלים לעשות סדר עבודה על ידי הגבאי, כביכול, והתפילה על ידי הש"ץ. ובאמת זה יכול להיות באיש אחד, בתורן אחד לכל יום.

שאלה: לא מזמן דיברת על לב העשירייה. איך להגיע ללב העשירייה, איך כמות החברים במפגשים, באירועים משותפים משפיעה על איכות העבודה בין החברים?

רצוי שזה יהיה כמות. עשר, אולי שתיים עשרה, שלוש עשרה, אבל לא יותר מדי גדול. ולהשתדל על ידי זה שאנחנו קוראים מאמרים, להבין אותם יחד, להרגיש אותם יחד. וכך אנחנו נכייל את הלבבות שלנו להרגשה נכונה, הדדית לאותה תופעה חיצונה לכולם. וכך אנחנו נקרב את הלבבות.

לכן המאמרים של רב"ש, או הקטעים שאנחנו מבררים הם מאוד חשובים לנו כדי לקרב את הלבבות ולכוון אותם למטרה אחת.

שאלה: שאלה מהעשירייה. אם אנחנו מרגישים את היצר הרע, וכתוב, "זה הזמן של הצלה", איך זה זמן של הצלה אם מרגישים רק את היצר הרע?

זה טוב אם אתם מרגישים רק את היצר הרע. אבל אתם מודעים שאתם מרגישים את היצר הרע או לא? אם אתם מרגישים את היצר, ואומרים עליו שהוא "רע", אז כבר יש לכם איזו הבחנה כלפי טוב. תתחילו לעבוד.

תלמיד: הוא מתחיל ואומר שכל העניין עם הטענה של האדם שהוא לא מרגיש שום טעם ולחלוחית. הכול נהיה לו יבש. וכאילו היצר בא ומוציא לו את הטעם שהוא מתחיל לגשת לדבר רוחני.

כן.

שאלה: לכאורה, למה הוא צריך לבוא בטענה? צריך להגיד "יופי. עכשיו יש לי מקום לעבוד בלי טעם".

איזה לעבוד? אין לו שום דבר לעבוד, לא בטוב ולא ברע. אם אני לא נמשך לרוחניות, אז לא נמשך. אם אני נדחה מרוחניות לפחות. אבל אם לא זה ולא זה אז אני נמצא כמו אנשים בחוץ, כמו כל העולם.

תלמיד: אז הוא מדבר פה על מצב של ניתוק, אדישות כאילו?

כן. אין דבר יותר גרוע, קשה לצאת מזה. ממש חברים צריכים לקחת אותי באלונקה ולהביא לתוך הקבוצה ולשים אותי לידם על הרצפה כמו מת ושאני אהיה איתם. ושאני לאט לאט איכשהו אתרשם מהם.

תלמיד: ובמצב כזה לאדם מותר לבקש להרגיש טעם ולהרגיש חיים בעבודה הרוחנית, בדרך, מותר לבקש דבר כזה?

מותר, ודאי שמותר. מה זאת אומרת לא, אם יכול להתפלל או לחברים או לבורא, אדרבה, רק לא להישאר אדיש.

קריין: 38 מתוך מאמרו של רב"ש "הכאת המחשבות לאדם"

"מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא... זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר."

(הרב"ש. רשומה 2 "הכאת המחשבות לאדם")

שאלה: רב"ש כותב בקטע שקראנו שכשאתה מרגיש באמת איזו הפרעה או סבל ואתה מתגבר על זה, זה עובד על אהבת החברים ומגיע לתחושה הזו שממלאה אותך. איך להגיע מהמצב הזה למצב שאתה מעורר שמחה מלמעלה ולא רק להימצא פה בשביל עצמך?

אתה לא יכול לעורר שמחה למעלה, אלא רק אם אתם תהיו עשירייה כאחד לפחות בנטייה כזאת. כי ההבדל בין המדרגות, הוא שעשר שווה אחד למעלה. מוסיפים רצון לקבל מלמעלה והאחד הזה מתפתח לעשירייה חדשה, כאילו עשירייה חדשה, רצון חדש, גם צריכים לעשות מעצמם אחד, ואז עולים למעלה. ובצורה כזאת הם עולים. לכן לעשות נחת רוח לבורא לבד זה ממש לא יכול להיות.

שאלה: האם כוח הצמצום בא מתוך ראייה של גדלות החברים?

כן. הכול בא דרך גדלות החברים, כל ההבחנות הרוחניות רק על ידי גדלות החברים שזה כמו כלי, כי זה הופך להיות לכלי שבו אתה מתחיל לקבל הבחנות רוחניות. גדלות החברים זה כאילו התנאי הראשון שאז העשירייה הופכת להיות בלבבך, "בעיניך" זה נקרא, "בלבבך כאחד".

שאלה: מה זאת אומרת "בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת" איך אפשר לקבל את העליון למעלה מהדעת, מה זה נקרא?

שאתה פשוט נכנע בינתיים כלפי העליון, זה נקרא שאתה מקבל את החשיבות שלו, את המרות שלו למעלה מדעתך. זה בינתיים, אחר כך מגיע האור העליון ומסדר לנו את הדברים. זה לא שאנחנו מסוגלים לבנות מדרגה למעלה מהדעת, אלא זה על ידי השפעת האור העליון. אבל אנחנו עושים את כל ההכנות כדי שהאור העליון ישפיע ויעצב לנו את המדרגה הזאת של האמונה, כוח ההשפעה, כוח הבינה, למעלה מהדעת למעלה מכוח המלכות.

שאלה: הבירורים שאני עושה אחרי השיעור, המחשבות והנטיות שלי במשך היום מושכות אותי שמאלה וימינה. מצד אחד זה מנתק אותי ומצד שני אני צריך להתחבר לחברה כדי לחזור. האם הבורא נהנה מהתהליך שאני עובר?

כן. אם אתה שייך לבירור, אז אני מבקש שתברר קודם לפני שאתה שואל משהו. ותגיד משפט אחד.

תלמיד: קשה לתאר את זה במשפט אחד.

אין דבר כזה, תכתוב לפניך מה שאתה הולך לשאול, תקצר את כל ההסבר שלך למשפט או שניים. תברר עם האחרים. יש לך קבוצה, תנסה לברר איתם יחד את השאלה לפני שאתה שואל. אבל אין ברירה, ככה לא שואלים. זה סימן שאתה בעצמך לא מבין בדיוק מה אתה שואל. צריכים לכתוב מראש, אני יכול להראות לך כאן, בקטעים שאנחנו לומדים היום מה רשמתי לפני השיעור אתכם, מה כדאי לי להזכיר לכם. אתה חושב שסתם אני בא כמו איזה שחקן על הבמה ועושה איזו אימפרוביזציה? זה לא רציני, אני חייב להיות אחראי על מה שאני עושה כדי שיהיו באמת מתחילת השיעור ועד סוף השיעור זרימה, התקדמות. ולכן אני מבין מה צריך להיות אבל כדי לממש בכל זאת כמה צעדים ברורים קדימה, אני חייב שיהיו כתובים.

היו לנו באוניברסיטה הרבה פרופסורים, והיה אחד זקן שהיה מוציא מהכיס שלו דף אחד, מסתכל, מכניס בחזרה לכיס שלו ומדבר. אחרי רבע שעה שוב מוציא את זה, מסתכל, מכניס בחזרה ומדבר. וזאת באמת הייתה תכנית הלימוד ותוכנית העבודה וההתקדמות ואנחנו מאוד הערכנו אותו, אבל אם הוא היה מדבר כמוך? אנחנו רוצים ללמוד מכל השאלות של כולם.

שאלה: הבנתי שאחד לא נחשב, ומה לגבי גבאי וש"ץ, כל אחד מהם עושה נחת רוח לבורא?

אף אחד לא עושה נחת רוח לבורא אלא במידה שהוא נכלל בעשירייה.

תלמיד: אבל גבאי נכלל בעשירייה לא? הוא דואג לעשירייה?

זה לא חשוב אם זה גבאי או לא גבאי, כל אחד לפי כמה שהוא נכלל בעשירייה הוא עושה נחת רוח, גבאי וש"ץ עושים עבודה מטעם הקבוצה, ובמידה שהם עושים את העבודה שלהם נכון, הקבוצה כולה מרוויחה, והם צריכים להעריך שבזה הם משרתים את הקבוצה ולא משרתים את הבורא.

אז אל תביאו [דוגמה] של גבאי או ש"ץ שכלפי הבורא הם בולטים. הם לא בולטים, הם באים כדי לשרת, להיות תחת הקבוצה.

שאלה: כל ההתפתחות הרוחנית שלנו היא דרך גדלות החברים, אבל יש חבר בעשירייה שמבקש לדעת מה עליו לעשות כדי לשפר את היחסים עם חבר אחר שהוא לא מסתדר איתו כבר תקופה ארוכה.

אז שיפנה לכל העשירייה שיעזרו לו לקשור יחסים טובים עם אותו החבר. אין כאן חשבון אנושי, איזו גאווה, איזה יחס כזה או אחר, "הוא פגע בי, אני לא רוצה לדבר עימו". יש כאן משהו נצחי, שלם, גדול. איזה חשבונות יכולים להיות? אני הולך לעשירייה ומבקש שהחברים יעזרו לי לסדר את היחסים עם החבר הזה, אין לי ברירה אחרת לא מגיעים כולם, אם אני לא עושה את זה אני קודר חור בסירה שלנו.

שאלה: איך מתמודדים עם צער הרבים? כמו שרבי עקיבא צחק כשחרב בית המקדש, מה אנחנו צריכים לעשות, במיוחד עכשיו כשיש וירוס קורונה והעולם סובל. איך לעבוד עם זה?

אסור לנו לצחוק כמו רבי עקיבא, כי רבי עקיבא ראה את התוכנית מכאן ועד גמר התיקון כולל המצב שלנו, והוא ראה שתהיה בעוד 2000 שנה קבוצה כזאת "בני ברוך" ואתה תשאל על זה שאלה ולכן הוא צחק על כל מה שקרה בימיו כי כל זה היה הכנה הכרחית של החורבן, של השבירה לאותו המצב שבו אנחנו נמצאים היום.

ולכן אנחנו צריכים דווקא בהמשך לרבי עקיבא למשוך את כול האנושות לחיבור, כי אז זה היה הכרחי שהם יתנתקו וישברו למרות שהוא צעק להם "ואהבת לרעך כמוך" כי היה חייב עד הרגע האחרון לעורר אותם, ואנחנו צריכים להשתדל בצורה כזאת ממטה למעלה, מהשבירה, לפנות אליהם גם ב"ואהבת לרעך כמוך" מהעשירייה לחוגים יותר רחבים להמשיך את הדרך.

תלמיד: אני מבין ומדמיין לעצמי איך לעבוד בפרטי ולהצליח לעשות את העבודה שאמרת, אבל בתיקון הכללי מה אני עושה עם הצער הזה של סבל העולם?

אתה צריך להרגיש את הצער שלהם וכנגד זה להרגיש תרופה שצריכה להיות נכונה לאותו צער. אני לא צוחק מהציבור שסובל, חס ושלום, המשפחות, הילדים, כל העולם סובל, שמונה מיליארד אנשים סובלים. אין היום אחד שלא סובל ועל זה כבר מתחילים לכתוב סוף סוף.

זאת אומרת עברה המכה הראשונה מהפנדמיה, עכשיו כולם מתחילים להתאושש בשכל שלהם, נעשה עוד מקום להבין ולצפות מהצד מה קורה, מה יהיה לנו, ולכן זה יפה מה שקורה. אני קורא פשוט במאמרים מכל מיני מקורות חוץ מהטלוויזיה הישראלית, שם עדיין נמצאים באיזה טריפ, [מקשקשים] שזה משהו נורא, אבל בכלל אני רואה שיש כבר מאמרים רציניים שמדברים על זה שמה שהיה היה, ומה שיהיה זה לא מה שהיה וזה כבר שלב טוב.

אז אנחנו צריכים עכשיו רק להסביר מה צריך לעשות כדי שמה שיהיה יהיה טוב. מה הטבע האינטגראלי, הגלובלי, שבו קשור הכול, דורש מאיתנו, וזה כל כך מתגלה בימינו, שאני חושב שאנשים היום יכולים כבר לקלוט את זה.

אני חושב שגם בישראל יכולים להתחיל לשמוע, ובממשלה יכול להיות שגם יכולים להתחיל לשמוע, כי אין ברירה. אין ברירה. מי שלאט לאט, אני לא חושב שהם יכולים לקפוץ על הדברים האלה פתאום, מיד, זה גם לא לפי הרוח שלהם והפלטפורמה הפוליטית, אבל הם יכולים כבר להבין שיצטרכו לשנות את עצמם לכיוון הזה[ ואז ירוויחו באמת.

שאלה: האם תוכל להסביר, למה הבירור באמונה מעל הדעת באמצעות המסך מביא לשמחה? מה המנגנון הזה, אם תוכל להסביר אותו ממש ברור?

כי השִמחה היא מתגלה מהשפעת המאור העליון. ״שִמחה ממעשים טובים״, כפי שהם כותבים, לכן אנחנו שמחים.

שאלה: בתחילת הקטע הוא אומר, שהאור העליון מכה, בתוך מה?

מסך.

שאלה: הייתי רוצה להמשיך את השאלה של בלארוס. השמחה מתוך העבודה שלנו, שאנחנו מסיבים לבורא שמחה מהעבודה, האם גם אנחנו נקבל שמחה מהעבודה, או שרק הבורא מחליט מתי אנחנו נשמח ומתי לא?

אתה צריך להגיע למצב, שאם אתה משמח את הבורא, זה השמחה הכי גדולה שיכולה להיות בך. אין דבר יותר גדול. תנסה לחשוב על זה, ולקרוא על זה. יש על זה דברים.

שאלה: השאלה שלי, האם אדם יכול להתפתח ללא עשירייה, קבוצה, סביבה?

ללא עשירייה? ללא עשירייה אתה לא יכול להתפתח. תעזוב אם כך את כל העניין שלך. אין לך אפשרות בחכמת הקבלה, ברוחניות להתפתח, אם אתה לא מקים במשהו את מערכת אדם הראשון שנשברה.

שאלה: בעבודה שלנו, מה זה מסך, ואיך אנחנו יכולים לקיים אותו בעשירייה?

״מסך״ זה כוח התגברות על הרצון לקבל האגואיסטי שלי, שאני מתגבר עליו כדי להעריך פעולות השפעה ואהבת הזולת יותר מפעולות השפעה לעצמי, ואהבה עצמית.

תלמיד: הוא כותב במאמר ״בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת״. מה זה אומר? ואיזה דעת זה בדיוק, של האדם, של העשירייה?

בכמה שהמסך דוחה באור חוזר את התענוג לעצמו ומעריך את העליון יותר, בזה הוא אחר כך יכול להשיג את העליון.

שאלה: סיפרת שאתה לפני השיעור עובר על הקטעים שאתה הולך ללמד, ורושם הערות. רציתי לשאול, אם זו המלצה שלך גם לנו לקרוא לפני השיעור את הקטעים, לעבור קצת, לרשום לנו דברים?

אדרבא, למה לא? הכול פתוח. מה, אנחנו מחפשים כאן איזה הפתעות? מה פתאום. אנחנו רוצים לדעת, לדון דווקא כמה שיותר שאנחנו מבינים את החומר, ועוד באים עכשיו.. שיעור, זה בירור בתוך החיבור בינינו, לא בזה שאנחנו מבינים כל אחד בשכל שלו הקטן, האגואיסטי, הצר, מה כתוב, בזה אנחנו לא נבין כלום. השיעור בא כדי שאנחנו נתחבר, ובתוך החיבור שלנו נתחיל לברר. ומה שאני מבין לפני השיעור, אני מבין לבד. ואפילו שאני רוצה להתחבר עם אחרים, זה בכל זאת חיבור רק מצידי, וזה לא מספיק.

אבל שאנחנו יחד בשיעור רוצים להתחבר ולברר בינינו, בקשר בינינו את נושא השיעור, זה משהו אחר, זה כבר רוחניות, זה כבר פעולות שאנחנו מעוררים אותם, מגלים אותם באדם הראשון, בכלי כללי. אתם מבינים? זה אחרת לגמרי. לכן זה שאני עושה את זה לפני שיעור, בזה אני רק משתדל להכיר את החומר, לעורר את עצמי לזה, להתקשר אליכם כמה שאני כבר נקשר אליכם, ולגרום להתייצבות של הכלי להיום. אבל אחר כך כשאתם מתחברים ואתם נמצאים בזה בפעולה, זה אחרת לגמרי, לזה מגיע האור כבר מהכלי השלם שהולך להתקשר, שהולך להתקן, לכן חייבת להיות הכנה.

תלמיד: כפי שזכור לי בעבר, אמרת שאתה מגיע לשיעור, אתה אפילו לא יודע מה לומדים, אומרים לך את החומר ואתה מסתכל, ותוך כדי לומד. זה מה שאני זוכר שאמרת.

נכון. אבל הכנה משלי הייתה. אמרתי לכם שרב״ש ראה שאני שעה לפני השיעור כבר קורא ״שמעתי״, ושאל אותי, אמרתי לו ״כן, אני קורא ״שמעתי״ לפני השיעור״. זאת אומרת, משתיים בלילה עד שאני מגיע לשיעור, אפילו מלפני זה אני קם וקורא שמעתי. אז הוא התייחס לזה ככה מאוד מאוד ברצינות בצורה מיוחדת, בהערכה גדולה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: לגבי הלימוד עצמו. אנחנו בחודשים האחרונים קוראים לפעמים קטע קטן, ומבררים אותו לאורך כל השיעור. לפעמים אפילו לא קוראים קטע, ויש הרבה שאלות. האם זה מצריך מאיתנו לימוד שונה, התייחסות שונה הדבר הזה?

לא, כי המטרה שלנו זה חיבור בינינו, ובחיבור לברר את ההבחנות הרוחניות. ואם זה לא בחיבור בינינו, אנחנו לא נגיע להבחנות רוחניות, אלא יהיו בינינו כמו שעכשיו עדיין הבחנות גשמיות בלבד. אתם מבינים? זה הבדל גדול מאוד, ולזה אנחנו צריכים להגיע. לכן אין לנו ברירה, אלא בזמן השיעור להשתדל להיות, כ"איש אחד בלב אחד".

שאלה: לגבי הציטוט. מה זה אומר להתגבר על המסך ולא לבטל את המסך? ולמה זה מביא שמחה לעליון?

כשאני מתגבר ולא מבטל את המסך, אלא אפילו הפוך, אני רוצה לשמור עליו, לחזק אותו, לעלות למעלה מהמסך, זאת אומרת שאני כולי רוצה להישאר בהשפעה, וגם את הרצון לקבל שלי אני רוצה לסחוב אותו למעלה מהצמצום, למעלה מהמסך שאני אעבוד עימו בעל מנת להשפיע, אז במידת המאמץ הזה אני מתחיל לגלות הבחנות רוחניות. בתוך המאמץ שלי, ככה זה מתגלה. המאמץ שלי הופך להיות לאור חוזר, ובו מתגלה כבר משהו מהאור הישר.

שאלה: להמשיך את השאלה של ניו יורק. במאמר כתוב, שהוא לא מרגיש יותר חשיבות, והבירור נעשה באמצעות המסך שנקרא "ניסיון", כלומר, תכונת ההשפעה. מהי השמחה מתכונת ההסתרה, ומהו מסך?

השמחה שלי בזה שאני מסתיר את הרצון לקבל שלי, בכוח מכניס אותו פנימה, ועובד למעלה מהרצון לקבל שלי, שאני מרגיש את הרצון שלך ורוצה להשפיע לך, ולא את הרצון לקבל שלי שהייתי רוצה להשפיע לעצמי. אז כל מה שהייתי רוצה להשפיע לעצמי, אני עכשיו הופך את זה לרצון להשפיע לך. זה נקרא ״צמצום את עצמי״, ״מסך״, שאני הופך את המעשה שלי במקום להשפיע לי, אליך, ו ״אור חוזר״. זאת העבודה. לאט לאט אנחנו נדבר יותר ויותר על זה, ואחר כך נממש. קרובים אנחנו לזה. קרובים.

שאלה: העבודה הזאת, יוצא שהיא יותר בדעת?

לא, מהשכל אתה צריך לעבוד על הרגש. לא בשכל בלבד אתה עושה את זה, מהשכל לעבוד על הרגש. תנסו לעשות כל מיני כאלו תרגילים. כן? אני עם הילדים שלי עשיתי כאלה תרגילים. דיברתי לבת שלי הקטנה, אשתו של שי. מה אני עשיתי? שאלתי, את אוהבת דגים? היא אוהבת דגים. היא הייתה קטנה בת שש, שבע, כן? אני אמרתי לה, ״נו, אם את אוהבת דג, אז לפני שאת אוכלת אותו, תנשקי אותו. נו?. לא יכולה. למה, אם את אוהבת? כאלו דברים צריך לעשות, לשחק עם זה, שנדע בדיוק, רגש, שכל, לי, לך. תנסו.

שאלה: ממה שהבנתי, הוא מנסה להבין ממך הגדרה של המושג ״דעת״, בגלל התרגום באנגלית שיכול להטעות. מה זה בדיוק דעת, השגה, הכרה, תפיסה. מה זה?

למעלה מהשכל, מההבנה, זה נקרא ״למעלה מהדעת״.

(סוף השיעור)

---

1. (אבות דרבי נתן, נוסחה א' פרק כ"ג)↩