שיעור בוקר 23.05.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

קריין: נקרא קטעים נבחרים מתוך מאמר "השלום בעולם". קטע מספר 1.

נעבור אותו בצורה כזאת שפשוט נדע שעברנו ויש לנו מזה איזו תוספת.

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב. כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

עכשיו דיברנו על זה. תראו מה שהוא כותב, זה ממש כל כך יפה. "כל דבר שישנו במציאות," לא חשוב איזה דבר "טוב או רע, ואפילו היותר רע והמזיק שבעולם" איך אנחנו יכולים להתייחס אליו? "יש לו זכות קיום," הוא חייב להתקיים, "ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם," כי אם אתם מוחקים אותו, כאילו איזה צורך יש בו, בואו נמחק אותו, זה יחסר בגמר התיקון, לא תוכלו להגיע לשלמות. "אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביא למוטב." כי כל הבריאה היא מתחילה מהנקודה השחורה שבבורא, ברצון לקבל, ולכן בכל הבריאה אפילו שהיא נראית לנו בכל מיני מצבים נוראים, אבל כל המצבים הנוראים האלה ביחד כשהם מתקשרים ומיתקנים, הם מביאים לנו את התוצאה הטובה. "כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על הגודל שלימות פועלה ויוצרה." עד כמה הבורא סידר הכול בצורה נכונה, אבל מתי אנחנו יכולים לראות את זה? ודאי שבסוף. ובינתיים? בינתיים אסור לנו להטיל דופי בכל מה שקורה, אלא לתקן "ולכן, עלינו להבין להזהר להטיל דופי במלאכת הבריאה, דיה להשכילנו על גודל שלימות פעולתה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזכר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה."

אין מילים, זה כל כך ברור מכל המערכת הזאת.

שאלה: מאיפה לאדם יהיה כוח לעשות את הפעולה הזאת, להצדיק כל מיני דברים שקורים לו, אני לא מצליח להבין?

מהקבוצה. זה חייב להיות הרוח שבקבוצה שכולנו כולנו נמצאים בלהצדיק את הבורא. אבל זה שקר, שקר קבוצתי. אז מה? הכול שקר, שקר קבוצתי, אבל ככה אנחנו מחזיקים את עצמנו, עד שעולים לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: ומה זה נקרא "לתקן"?

"לתקן" זה שאנחנו מתקנים את היחס שלנו. אתה לא מבין את זה מתוך הפסוק? חס ושלום להוציא שם רע על פועלה.

שאלה: אם אנחנו צריכים לתקן את הכול, מתוך הקטע שקראנו, מאיפה ולמה הופיע המושג של "להרוג את המצרי"?

כל מה שמדובר בתורה מדובר על האדם. התורה מדברת באדם אחד שהוא כולל את כל העולם. ולכן אתה צריך להרוג בך את המצרי ובצורה כזאת אתה מגיע לתיקון. זה מה שהיה שייך למשה, לדרגת משה, שבזה דווקא, מדרגת משה לדרגת מצרים הרג את ההבחנה הזאת, אז התחיל לעלות כבר לקראת הבינה. כי המצרי זה דרגת המלכות, פרעה זה בכלל מלך המלכות, מלכות שבמלכות, ומשה צריך להגיע מדרגת המלכות לדרגת הבינה. לכן בת פרעה מצאה אותו בנילוס כביכול, זאת אומרת במשהו שיוצא מהמלכות ולמעלה, וכך היא חינכה אותו, גידלה אותו.

צריכים להבין את הדברים האלו, לא לפי פשוטם שהרג את המצרי, על זה התורה לא מדברת בכלל, היא מדברת רק על פנימיות האדם. תחשוב טוב איך אתה מקבל את כול הלימוד שלנו, כנראה שחסר לך הרבה.

שאלה: אמנם מדברים הכול בפנימיות האדם, אבל גם כתוב "להשחיתו בכל דבר שבפרט בבריאה". מה עם יתוש, אני הורג אותו, לא הורג אותו?

אתה לא הורג אותו. אתה מדבר על להרוג את המזיקים בחיים שלנו, או לעשות את הפעולה איך להתייחס לכל פרט ופרט שבבריאה בצורה רוחנית?

תלמיד: גם וגם.

אז אתה נמצא כמו החבר הקודם שדיבר על להרוג את המצרי. אנחנו צריכים להשתמש בתורה כדי לתקן את הטבע שלנו, לכן אומרים לך שאפילו יתוש, לא חשוב מה, קודם לך כי אתה אחרון שנוצר בבריאה. לכן אתה צריך לכבד את כול הבריאה כדי על ידה, על ידי יחס נכון אליה, להגיע לדבקות בבורא. אבל לא מדובר בשום דבר שאתה בזה צריך לשמור על הבריאה, על האקולוגיה, על כל הדברים האלה. ודאי שזה יוצא כך מתוך היחס שלך לבריאה, אבל לא על המצוות האלה אנחנו מדברים. כל המצוות שאנחנו מחויבים לעשות הן כדי לתקן את הלב, כמו שאומר לנו איבן עזרא "בבאר מים חיים".

תלמיד: האם מתוך זה אפשר לגזור שבעל הסולם אומר שיתוש קודמך ואסור לנו להרוג יתושים?

לא שאסור לנו להרוג יתושים בעולם הזה, אנחנו לא מתייחסים לעולם הזה, ודאי שלא. אם תתחיל להשתמש בתורה בצורה כזאת, אתה כבר תהפוך כך את כל העולם. אז מחר תתחיל לבנות את בית המקדש במקום "אל אקצא".

שאלה: אם הכול מדובר בתוכנו, בתוך האדם, ואסור להשחית שום דבר, האם זה אומר שבסך הכול אני מתרכז רק בלבקש תיקונים, או שבכל זאת יש איזו עבודה שאתה רוצה לעבוד עם נטיות שכביכול לא מביאות למטרה?

אתה צריך לבקש רק את התיקון שלך, ודרכך אתה תתקן גם את העולם כי כולנו קשורים בכולם. אבל לא שאתה עכשיו הולך לתקן דומם, צומח, חי, מדבר, על פני כדור הארץ, אתה בזה רק תהרוס את הכול. אלו שהולכים לתקן את כול כדור הארץ הם נקראים "מתקני עולם", ובעל הסולם צוחק מהם וכך כל המקובלים. כי בזה הם רק הורסים את העולם, כי הם רוצים בזה להראות לבורא שהם הולכים לתקן את מה שהוא מקלקל.

תגיד כך "את כל הקלקולים שישנם בעולם אנחנו עושים או הבורא?", ודאי שהבורא עושה הכול כי "אין עוד מלבדו". "איך הבורא עושה כאלו קלקולים שאנחנו כבר נחנקים ואין לנו מה לאכול מכל הזבל הזה, וכל האוקיאנוסים מלאים בפלסטיק, זה הכול הבורא עושה?", ודאי שעושה הבורא, "אין עוד מלבדו". "אז מה עושה האדם?", מה עושה האדם? האדם לא דורש מהבורא תיקון.

תלמיד: אם אתה מדבר על העולם, אז 90% מההתנהגות של האדם מול הטבע היא כל הזמן להרוס את הדברים שכביכול מפריעים לו. אנחנו כל הזמן עושים את זה.

ודאי. בזה שאנחנו לא מתקנים את עצמנו אנחנו הורסים את העולם. אבל לא שאני גורם לווירוס הקורונה נגיד, אלא היחס שלי לאחרים ולבורא בזה שאנחנו לא מגיעים לחיבור, הוא גורם לכל הווירוסים האלו.

תלמיד: זה ברור. השאלה, עד שאנחנו מגיעים לתיקון, יש בכלל טעם לבני אדם לנסות לעשות כל מיני פלסטרים כאלה על כביכול הדברים המזיקים שבטבע שסביבם?

כן, צריכים בזה לעסוק, כדי לעשות פלסטרים, כמו שאתה אומר. אמנם הם לא עוזרים, אבל הם מביאים אותנו לסיכום כזה, שאין ברירה, שאנחנו צריכים לחפש משהו יותר גבוה. אז אנחנו מתייאשים לאט לאט ומגיעים לזה שהבורא הוא הכתובת.

תלמיד: זאת אומרת, אפילו את הנטייה המקולקלת בבני אדם לנסות לתקן את הטבע כל הזמן אסור לנו להשחית. גם על זה להסתכל מהצד, ולעזור לאנשים להבין שגם זה משהו שמביא לנו לייאוש, שמביא אותנו בסוף לעבוד כלפי הבורא, כלפי התיקון?

נכון.

שאלה: להשתמש במילים להשחית, ולבער כליל, מה העניין פה של חלקי, זה עניין של העבודה שלנו שם? לא שאני יודע מה זה בצמצומים, כי אם הוא אומר כליל, אז הוא מעיד על זה שיש משהו חלקי?

כן, ודאי. ודאי שעבודה חלקית, ועבודה כללית כולה.

שאלה: בעל הסולם כותב "כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו". אני באופן אישי עברתי את הדברים האלה עם המשפחה שלי, אבל איך אפשר לקבל דבר כזה, להצדיק את כל הדברים שהיו ובמיוחד עם העם היהודי באירופה? גם אני מתפלא שבעל הסולם כתב כך. איך הוא כתב דברים כאלה במיוחד שהוא עבר את זה על בשרו?

מה לעשות? אין מה לעשות. אלא כך אנחנו צריכים להבין, להרגיש, לגלות, להסכים, ואחר כך לקבל את זה כדבר הטוב והנכון. אם אתה מתעלה מעל כל החשבונות הגשמיים שלך, ומתחיל לראות את הבריאה, במיוחד לאט לאט כשאתה מתקרב לאמת, אז אתה רואה שאין רע. אלא הרע שמתגלה, זה רק להראות לך איפה אתה עדיין לא מתוקן ושהגיע הזמן לתקן. ויש לך עוד הרבה רע שלא מתגלה. הוא לא מתגלה כי אתה לא יכול לתקן אותו. לכן שומרים את זה, מסתירים את זה ממך, כמו מילד קטן. הוא לא יודע שהוא יצטרך לעבוד ולעשות כל מיני דברים גדולים בעולם, אלא נראה לו שהכול זה משחקים. גם לך.

תלמיד: אם הייתי מתקן את עצמי, לא הייתי רואה לא את השואה, לא את המלחמה, לא כלום, אלא שהכול טוב?

ודאי, זה נקרא גמר תיקון. שאין שום דבר שהוא מקולקל בבריאה, לא היה ולא נברא, אלא הכול מתוקן, מושלם מלכתחילה. לא שנגלה רע ואחר כך טוב, אלא מלכתחילה הרע לא היה קיים. ואז אתה באמת מגיע לאהבה שלמה עם הבורא.

תלמיד: ועכשיו כרגע מה אני צריך לעשות, לחשוב מעל הדעת כאילו שהכול בסדר, ולא היה כלום?

עכשיו לשבת ולבכות עד כמה שאתה רשע, כי אתה מרשיע את בורא.

תלמיד: זאת אומרת, להיות מעל הדעת ולהצדיק אותו כל הזמן?

כן.

שאלה: אסור להשחית שום דבר ממה שיש בעולם. כל דבר יש לו זכות קיום. אבל נשמע שאם אני מצדיק את הרע, אז כביכול אין לי רגשות. אבל יש לי רגשות, החיים הם או טרגדיה או קומדיה, אני בוכה לפעמים. כמו שחבר אמר שאם אני מאבד בן, אני יכול להצדיק, אבל אני לא יכול להשחית את זה שאני עצוב. האם אני יכול להצדיק ולהיות עצוב, איך לחיות עם הרגשות?

זה עניין של תיקונים.

שאלה: מה היא הפעולה הזאת של לתקן את היחס, מה זה התיקון הזה? כמו שאני הורג את המצרי שבי. אז כלפי החיים, מה זה תיקון היחס כל פעם מחדש?

התיקון היחידי שיש לנו, זה לתקן את היחס שלנו לבורא. יש נברא ויש בורא. הנברא זה אני, הבורא זה בורא, עליון, ואני צריך לתקן את היחס שלי לבורא. ביני לבין הבורא יש מסך, קולנוע, סרט. את הסרט הזה אני רואה, ואני צריך בכל הדברים שאני רואה בסרט הזה להצדיק את הבורא. כדי להצדיק את הבורא בכל הסרט הזה, אני צריך לתקן את עצמי בהתאם. אז אני מתקשר כל פעם עם הבורא, בהתאם שאני רואה את הסרט ואומר, "תתקן אותי כדי שאני אראה עכשיו בפריים הזה שהכול מתוקן". בא הפריים הבא, אני אומר לבורא, "גם בזה תתקן אותי, שאני אראה כאן את הצורה המתוקנת". וכך כל פעם בפריימים האלו, בעולם שנקרא העלמה, אני מתקן את עצמי כדי להצדיק את הבורא, את מי שמקרין לי את הסרט.

תלמיד: מה שאתה אומר בעצם, זה רק כל פעם לשייך את הכול לבורא?

אין עוד מלבדו.

תלמיד: ואני המתבונן מהצד?

אתה לא מתבונן מהצד, אתה כאן העיקרי, כי אתה צריך להגיע לתיקונים, ולהצדיק את הבורא על פני כל הפריימים האלה, על פני כל הסרט הזה שהוא מקרין לך. ואחר כך אתה רואה שכל הסרט הזה לא קיים. זה בסך הכול היה קיים כפער ביני לבין הבורא. אני ראיתי כאן כאלה דמויות שרק אומרות על הפער ביני לבין הבורא, ולכן ביקשתי שיתקן. ואז העולם, העלם, נעשה גילוי, ואני רואה שהשכינה הקדושה מלובשת בכל העולם, ואני איתה. ואני בעצם זה כול היסוד שהבורא מתגלה בי.

שאלה: מהו התפקיד של בני ברוך, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להביא את האור המחזיר למוטב לעולם? האם אנחנו צריכים להשתוקק רק לבורא שיחבר אותנו, וזה המעשה היחיד שאנחנו צריכים לעשות, להשתוקק לבורא שיעזור לנו?

העבודה שלנו, של בני ברוך, להיות צינור לעולם. מה זה צינור אנחנו לומדים מהפתיחה, מ"תלמוד עשר הספירות", זה להיות מסודרים כך שדרכנו האור העליון יעבור לכל האנושות. וכל האנושות תתחיל להבין בשביל מה היא קיימת, איפה היא קיימת, מה מטרת הקיום שלה, ואז היא תתפתח עד כדי כך שהיא תגלה את כל המציאות. ואנחנו צריכים לעורר אותם לזה, ולהביא להם דרכנו את הכוח העליון הזה. זו העבודה שלנו. זאת אומרת, אנחנו באנו לעולם, זכינו לאיזו קרבה לבורא, כדי להעביר ממנו את אור התיקון לכל הבריות. זו העבודה שלנו.

שאלה: נאמר שמתקני עולם מביאים נזק למערכת. השאלה היא איך אנשים בלי נקודה שבלב יכולים להזיק למערכת?

אין נזק, אלא ודאי שאפשר ללכת בכל נקודה ונקודה שבדרך או בדרך תורה או בדרך ייסורים. תמיד צריכים לראות את עצמנו כך שנמצאים בהצטלבות, בפרשת דרכים. שאני יכול ללכת בימין, או יכול להיות בשמאל. או בדרך תורה, זאת אומרת כל פעם לבקש ולבקש מהבורא שיאיר לי, שיתקן ויקרב, או ללכת בצורה שהיה נראה לי שאני יכול כאן לעשות במשהו. ואז או בדרך הזאת, או בדרך הזאת, אבל אנחנו מגיעים למטרה. רק או על ידי וירוס קורונה, כל מיני כאלה דברים, משברים, מלחמת העולם השלישית, וכן הלאה, או שמגיעים בדרך טובה. אבל מגיעים בטוח, והסיכום הוא קרוב. אנחנו נמצאים כבר בשלבים של התקדמות.

תלמיד: אפשר להגיד על אנשים ללא נקודה שבלב, שנניח הם מנסים לתקן את העולם הזה?

הם לא מתקנים את העולם הזה. אני לא רואה בשום צורה שהם עשו עד היום הזה, כל האנשים שבכל העולם, לא חשוב לאיזה מדינות ולאיזה עמים הם שייכים, שהם עשו משהו טוב לעולם. אלא מפני שפעלו מתוך האגו, רק גילו יותר ויותר עד כמה האגו שלנו הוא כוח הרסני.

תלמיד: האם זה נקרא שהם גרמו נזק? כי הם כביכול ללא בחירה חופשית.

זה ודאי שכן, אבל בדרגה הגשמית. ודאי שזה נזק. אם אפשר להגיד כך בדיעבד, ודאי שהיינו יכולים כבר לעלות לפני אלפי שנים לגמר התיקון. אבל ישנו תהליך, כל דבר שעברנו אנחנו צריכים להגיד, "כן, כך זה חייב להיות". אבל לא כך אני צריך להגיד על כל דבר שלפניי, כי לפניי יש לי בחירה, ואני חייב לבחור בדרך תורה ולא בדרך ייסורים.

שאלה: יש פער גדול בין התפיסה במוח שהכול מגיע מלמעלה ולכל דבר יש זכות קיום, לתפיסה הרגשית. המוח מבין שזה מגיע ממעלה ואולי אפילו זוכר להפנות את זה לבורא, אבל הלב נלחם ולא יכול להצדיק או להשלים. מה העצה שתעזור גם ללב להסכים ולבקש תיקון ולא שינוי המצב?

להתמיד ולהתמיד, להרגיש בתוך הלב שזה הכול מגיע מהבורא ואתה עומד מולו.

שאלה: אם יש בי הרבה תכונות רעות ואני מגלה אותן יותר ויותר ולא רואה שהן מיתקנות, מאיפה לקחת כוח שוב להתפלל על תיקונים?

זה נקרא הכבדת הלב. מאיפה לקחת את זה? רק מהקבוצה, מאיפה עוד תיקח? להתקדם בדרך, רק דרך הקבוצה אתה מקבל כוחות מהבורא.

שאלה: כל שעלינו לעשות זה להתפלל, אבל נניח שחלק מהחברים בעשירייה מתפללים ואחרים לא, איך מביאים את כל העשירייה להתפלל אותה התפילה?

צריכים לעבוד על זה. תעבדו בעשירייה ויהיה לכם קשר. אני לא יכול לחזור על כל מה שהעשירייה צריכה לעשות כדי להיות מחוברת.

תלמיד: האם חשוב שתפילה תהיה אחידה ובאותו זמן?

ודאי שחשוב, מה השאלה?

קריין: קטע מספר 2 מתוך מאמר "השלום בעולם".

"ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו. וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא."

שאלה: מדובר כאן על תהליך הדרגתי, האם זה אומר שלא נוכל להאיץ את תהליך התיקון?

אנחנו נוכל להאיץ את התיקון, אבל זה לא חשוב אפילו איזה תהליך אנחנו עוברים כי אני לא יודע בדיוק את התהליכים שאנחנו עוברים ואני לא חכם מספיק. אני יודע על ידי מה אני מזרז את התהליך, מזרז. אמנם יכול להיות שאני לא מבין אותו, אבל זה לא כל כך חשוב לי אם אני מבין או לא, אני יכול לזרז אותו בזה שאני משתוקק לקשר בינינו ולבורא כי אני יודע שזה בעצם מה שצריך להיות בדרך.

אתה יכול להגיד, ''רגע, אבל אנחנו בדרך צריכים להיות קשורים כך וכך, בוא נלמד את כל המצבים האלה, בואו נכנס לכל המכניקה הזאת, איך אנחנו מתקשרים, איך אנחנו מתקרבים, איך אנחנו נכנסים למערכת, לקומוניקציה בינינו, לקומפרסיה בינינו''.

לא צריכים לדעת את זה, זה לא עניין שלנו, זה נקרא ''עבודת ה''', הבורא עושה את העבודה. אנחנו רק צריכים לבקש. שאנחנו, אמנם לא רוצים להיות קשורים יותר ויותר, אבל אנחנו מבקשים ממנו ''תעשה תיקון עלינו שאנחנו נרצה להיות קשורים ואחר כך תקשור אותנו יחד וזהו''. להתחיל ממש מרחוק, שלא רוצים להיות קשורים, לא מבינים מה זה להיות קשורים, לא יודעים בשביל מה, אלא מתחילים לבקש.

זה מה שמקובלים כותבים, תתחילו לבקש. "אבל אנחנו לא רוצים את זה, מי צריך את הדבקות, מי צריך את ההשפעה?". נכון, אתה תתחיל לבקש דבר שאתה לא רוצה, ואז אתה תראה עד כמה דווקא בקשה כזאת, שמבקשים משהו שלא רוצים, דווקא זה עוזר. כי אתה מבקש מהטבע שלך, שהפוך מהבורא, על דבר שיקרה שאתה לא רוצה, והבורא חייב להביא לך את מאור התורה, הבורא חייב להביא לך אור התורה וכך יהיה.

שאלה: בעל הסולם כותב שאם אנחנו רואים משהו כרע זה אומר שזה נמצא בהתפתחות ועוד לא הבשיל. האם אותו הפרט לא הבשיל או שאני לא הבשלתי ולכן אני רואה אותו רע?

ודאי שזה אני, אבל אני רואה הכול דרכי, ''כל הפוסל במומו פוסל'', לכן כשאני מבקש, אני מבקש תיקון שלי ואז אני רואה עולם מושלם.

תלמיד: בעל הסולם אומר שאין להעביר כל דבר כליל מן העולם, כביכול הוא מייחס ונותן לאדם יכולת להכחיד משהו בצורה טוטלית.

שום דבר לא צריכים לשנות בעולם חוץ מהיחס שלי לעולם. כי העולם זה העלמה, זה שקר שקיים. בדרגות צומח, חי, מדבר, לפני יש תיאטרון, אני רואה את התיאטרון הזה. זה לא קיים, זה נעלם, זה פשוט כדמות, כערפל, כמשהו הזוי.

ברגע שאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו אנחנו מתחילים לראות איך הבורא נמצא בכל הבריות, איך הבורא מנהל אותן, איך אין בהן שום דבר שהן בעצמן עושות. ואחר אנחנו מתחילים לראות שהן בעצמן לא קיימות.

לא רק שהן מאבדות מהעצמאות שלהן, מהגובה שלהן, מהפעולה שלהן, גם מעצמן, הן פתאום מתחילות להתפוגג, להיעלם, מפני שאנחנו משייכים יותר ויותר הכול לפועל אחד ואז כל העולם הזה נעלם, ואנחנו מגיעים לגמר תיקון. שחוץ מהרצון לקבל שהבורא ברא וקלקל אותו בכוונה, אנחנו עברנו את התיקון בזכות הקלקול הזה ואנחנו הגענו לדבקות בו, ואז נקרא שהשוכן והשכינה נמצאים יחד, שהבורא נמצא בתוך הרצון שהוא ברא, בראתי יצר רע, שמתוקן עכשיו בעל מנת להשפיע ואין כלום חוץ מזה, סגרנו את כל הסיבוב.

תלמיד: מה העצה שנותן לנו בעל הסולם כשהוא אומר את זה, איך לדייק את העצה הזאת?

לבקש מהבורא תיקונים.

שאלה: לפני שאני גדל בכדי לבקש תיקון על עצמי, האם יש בקשות ביניים שהן מהוות כעין אינדיקציה לכך שאני מתפתח לקראת הבקשה לתיקון עצמי?

ודאי שבהתחלה האדם מבקש, אם בכלל מבקש, אבל אם נניח הוא כבר פונה לבורא אז הוא פונה לבורא כדי שיתקן את הדברים שנמצאים כביכול מחוצה לאדם. אדם רואה את העולם לפניו וכך הוא רואה שהבורא צריך לתקן. ואז הוא מבקש שהבורא יתקן את זה ואת זה, כמו ילד קטן שמפחד מכל דבר או מתרגז מכל דבר והוא מבקש שזה יהיה מתוקן וזה ''זמן הקטנות''.

אחר כך האדם מגיע למצב שהוא כבר מבין שמה שהוא רואה לפניו, הדברים הרעים האלה, גם הטובים, אבל במיוחד הרעים, הם תוצאה מהעבודה שלו אבל הם בכל זאת קיימים. אחר כך הוא מתחיל לראות שזה לא תוצאה מהעבודה שלו אלא זו תוצאה משורש הנשמה שלו, שכך היה צריך לעבור בחיים שלו, ואין מה לעשות, זה הגורל, ואז עובר, שותק, משתיק את עצמו, מה שעובר עובר בהרכנת הראש.

אחר כך הוא מתחיל לראות שבאמת צריכים לפנות לכוח העליון שהוא קיים וממנו הכול מגיע, ואז מתחילה להיות כבר התפתחות. שעל כל דבר ודבר אדם מחזיק את עצמו בנקודה הפנימית שלו שהוא קשור עם הבורא, כל הזמן בפנים אני קשור עם הבורא בנקודה הפנימית, ואז בכל דבר שעובר עלי אני משתדל כל הזמן לקשור אותי עם הבורא, זאת אומרת להוסיף עביות ליחסים בינינו. ואז אני מבקש יותר ויותר מהבורא, שהוא יתקן אותי. שאני לא אראה שום דבר רע בעולם מפני שאני בזה מקלל את הבורא ואני רוצה לברך אותו, וכך מתקדמים.

קריין: קטע מספר 3 מתוך מאמר "השלום בעולם".

"הנה המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם - כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים. כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם, ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד. אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, - לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו לגמר בישולם. אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם."

מה להגיד לכם? אני כל כך נהנה מהקטעים האלו, הם מסבירים לנו הכול כל כך יפה.

שאלה: לפני רגע אמרת שהעולם הזה ייעלם, למה הכוונה בדיוק שהעולם הזה ייעלם?

כל מה שאתה רואה ומרגיש כאן כביכול בעולם הזה כולל את עצמך, כל הדברים האלה הם ייעלמו יחד עם היקום שלנו, עם כל הכוכבים, עם הכול. לא יהיה להם שום זכר, כי גם עכשיו הם קיימים רק בתוך הרצון שלך. לכן אין שום נצחיות לכל הצורות האלו.

שאלה: בעל הסולם כותב, שהרע לא ייעלם מהעולם עד לנקודת התפתחות כזו שבה כל אותם המרכיבים של הבריאה לא יבשילו עד הסוף והתכונות הרעות יהפכו בעצמן לתכונות טובות, וזה דומה לפרי. השאלה היא, במה אם כך התפקיד שלנו, אם כל זה בכל זאת צריך לעבור תהליכים מסוימים ומוגדרים מראש של התפתחות, והפרי בכל זאת יבשיל בסוף והרע לא ייעלם עד שלא יעבור את כל השלבים?

כל הרע שבעולם הוא צריך להתפתח עד שכולנו כולנו נתפתח על ידו ונרצה להפטר ממנו, מהרע הזה. והרע הזה זה הרצון לקבל בכל האופנים, ואנחנו נבקש את הבורא שיתקן את הרצון לקבל, ויהפוך אותו לעל מנת להשפיע, שנוכל להתחבר, להתחבק ולהיות ממש כאיש אחד בלב אחד. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעבור. ואז ודאי שהעולם הזה עם כל מה שנראה לנו באגו שלנו [ייעלם], מפני שהאגו שלנו ייעלם ויהיו במקומו כוונה ורצון רק על מנת להשפיע, לכן אנחנו נראה את העולם הפוך, עולם הבא.

תלמיד: האם אני מבין נכון שכדי לזרז את ההתפתחות של הפרי הזה, מספיק פשוט להימצא בבקשה מתמדת לבורא?

אנחנו צריכים כל הזמן להיות בקשר עם הבורא ובקשר עם האגו שלנו ובקשר עם הקבוצה. ומה שמרגישים בעצמנו בתוך המוח והלב, לקשור את זה עם המוח והלב של הקבוצה ולפנות עם זה לבורא, כך שיהיה מה שנקרא "ישראל אורייתא קודש בריך הוא חד הוא".

שאלה: יש לי כאן איזה בלבול קבוע כל הזמן. מצד אחד יש אותי ויש את הבורא ואת ה"אני" שמתבונן על המצבים. מצד שני נראה שיש חברים שגם הם תופסים את המציאות כך או אחרת, וגם אני כלפיהם אשליה. וכאן בעל הסולם כותב שהכול צריך לבוא לתיקון. כל זה לא מסתדר לי לתמונה אחת ברורה, איפה כאן אני ביחס לבורא? אני אפילו לא יודע איך לנסח את זה, אבל יש כאן איזו תמונה שלא מסתדרת.

אתה חייב בכל זאת להתמיד בזה עד שתתחיל לקבל רגש, אבל זה בדרך. אין מה לעשות, רק עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר להשתדל, להשתדל ולהשתדל.

שאלה: איך מביא החיבור לתיקון?

כל התיקון הוא דווקא בחיבור. בעוצמת החיבור זה התיקון.

שאלה: אם אפשר לדייק את ההרגשה הזאת של הפנייה לבורא?

תדברו על זה בקבוצה, איזו פנייה שלנו לבורא צריכה להיות, איך לפנות, בצורה כזאת, מה לבקש. תכתבו על זה אפילו, תדברו ביניכם בקשר ביניכם, יש לכם אסיפת קבוצה? באסיפה תכתבו פנייה לבורא איזה חצי דף לפחות, "בורא יקר, רצינו שתדע...".

תלמיד: אבל אלה מילים, מילים באוויר.

זה באוויר?

תלמיד: איך לדייק את ההרגשה הזאת?

אם תכתבו ולא תהיו חכמים, תעשו מה שאני ממליץ, אתם תבינו שזה לא באוויר. אין לי יותר מה לדבר איתכם אם כך אתם אומרים, שהמורה אומר לכם מה לעשות ואתם אומרים שזה באוויר.

שאלה: בעולם הזה יש לנו מחלה ויש תרופה. בעולם הרוחני יש מחלה ואין קשר כאילו לתרופה, אנחנו צריכים כל פעם לגלות אותה. למה זה קורה?

בעולם הזה יש מחלה ויש גם תרופה, התרופה הזאת היא היגיעה שאנחנו נתנו כדי לתקן את המצב. אבל זה לא תיקון, כי זה שאתה מקבל תרופה ומבריא, לא תיקנת שום דבר, פשוט השקעת כוחות ועל ידי הכוחות הארציים אתה שיפרת את המצב שלך. אבל בנשמה זה לא כלום, אלו לא אותם ייסורים שאתה מתקן בהם את הנשמה שלך. נשמה מיתקנת רק על ידי ייסורי אהבה, שאתה רוצה לאהוב את הבורא ולא יכול, וגם רוצה לאהוב את החברים ולא מסוגל. אבל זה שרע לך ואתה מקבל תרופה וברוך ה' טוב לך, בזה לא תיקנת שום דבר. לכן אנחנו צריכים להבין שכל התיקון שלנו הוא רק בתפילה.

שאלה: ביחס למה שאמרת שכל התיקון שלנו בתפילה, אמרת לפני כן שאני לוקח את המצב שלי או את הרצון שלי כולל אותו בקבוצה ופונה לבורא. אני הבנתי לפני כן שאנחנו קודם עושים צמצום על עצמנו רק אחרי זה נכללים בקבוצה. מה כאן ההכרח ברצון שלי, בלכלול אותו למצב הקבוצה?

בלי לפנות לבורא ולקבל ממנו תמיכה אתה לא תוכל לעשות שום דבר. אנחנו נוכל בצורה חיצונה כזאת להתכלל בקבוצה, אבל בצורה פנימית אתה חייב אור עליון שישפיע ויעשה את התיקונים, שישפיע עליך, שיקדם אותך לתיקון שקיים כבר בתוך הקבוצה. זה כבר לא פשוט. ולכן בלי תפילה לא תוכל להשיג.

שאלה: אז איך אני נכלל בכל זאת בקבוצה? אני צריך להתנתק מהרצונות והמחשבות שלי, כדי להרגיש את החברים, להתפלל בשבילם, לתת עליהם דגש, לחשוב עליהם.

אתה צריך לקבל איזו הרגשת קרבה לקבוצה, את זה נותן לך בורא. אם מכל הפעולות שלך שאתה תעשה, על זה כתוב "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה", אז הבורא נותן לך איזה מן חשיבות בעשירייה, ואז אתה מתחיל להתפלל. אם הבורא לא ייתן לך את החיסרון, גם לא תוכל להתפלל. זה נקרא "יוצר את האור ובורא את החושך". שאת הכול הוא עושה, גם החיסרון בא מהבורא, וגם התיקון והאור בא מהבורא. העיקר להמשיך. בקיצור תמשיך עוד ועוד, ועוד, ואתה תראה גם שינויים בהבנת המציאות, בתפיסת המציאות, ואחר כך כלפי העשירייה וכלפי הבורא בצורה כבר.. בווקטור הנכון.

שאלה: התפקיד הוא על מתקני העולם, מה שתלמידים שואלים הרבה בקמפוס. אז מה, האם אנחנו צריכים להפסיק את כל התוכניות הסוציאליות של הסיוע, של הרווחה בעולם, כי הרי זה לא עוזר לעולם. מה היית עונה?

"מתקני העולם" כפי שאומר בעל הסולם, הוא בזה עושה צחוק מאלו שרוצים לתקן את העולם. מפני שאת העולם לא צריכים לתקן, צריך לתקן את האדם. אדם. ולכן אנחנו מבקשים מהבורא שיתקן אותנו, ואז העולם ייראה לנו מתוקן. ושום דבר חוץ מאת האדם, אין כאן מה לתקן.

אתם יודעים, ישראל זו מדינה "מאוד מאוד גדולה", כשמתחילה השמש במזרח עד שהיא מגיעה למערב, לוקח כמה שעות.

שאלה: יש את המעבר הזה שמדובר על "החרב בגרון". האם זה עושה כל מה שלמדנו היום בשיעור של החרב בגרון, האם זה אותו דבר כמו שאתה כל הזמן רק דבוק בבורא, ואתה לא צריך לחשוב עליו בשום תנועה?

אני לא יודע מה שאתה אומר, כנראה שאתה מחפש איך לצאת לידי חובה ולעשות פחות. אני מבין ככה, לפי מצב הרוח שלך איך להיות מבולבל פחות, לעשות פחות, ולהצליח יותר.

תלמיד: זה נכון, אני עצלן.

כן אני מבין, זו גישה בריאה. עם הגישה הזאת רק תפנה לבורא בלבד, אבל בלי הפסקה, בלי הפסקה ותצליח. עם הרצון לקבל הכי גרוע, מה שאתה רוצה, לא חשוב, רק כל הזמן להיות מחובר לבורא. בבקשה. הוא ברא יצר הרע, אז את כל הרע שיש לך, וכל הטוב שיש לך, לא חשוב מה, רק אליו תכוון, ותראה איך שתצליח.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על תפילה. איך אני נוכח לדעת שהתפילה שלי נכונה מרגע נתון?

רק לבדוק את זה עם הקבוצה, ולבקש מהבורא שיסדר לך תפילה בצורה כזאת שיהיה לך יותר ויותר ברור איך לכוון את עצמך. יש תפילה לפני תפילה. יש כל מיני כאלה דברים שאדם פונה ומבקש, אז הוא מעלה כל פעם כאלו וכאלו בקשות שיעזרו לו איפה שהוא לא מבין, איפה שהוא לא מרגיש. הוא רוצה שהבורא ישלים את הדברים האלה במקומו.

שאלה: אם יש לאדם איזה בעיות, והוא הצליח לבנות קשר כלשהו עם הבורא. אם כמו שאתה אומר לבקש באמת לשנות את היחס כלפי זה ולראות את הכול כמתוקן, אז ברור שהבעיות האלה יראו לך כבר כדברים טובים. אבל הבורא ישלח בעיות חדשות, ואז זה כאילו אתה זורק בעצמך הכנה לבעיות נוספות שיבואו אלייך. אדם הוא הרי לא מזוכיסט. איך להתגבר על הפחד הזה? יש את הבעיות, אבל זה כאילו שיש לי איזה קשר עם הבורא. אבל חס וחלילה אם אני אראה אותם מתוקנות, את הבעיות, אז יבוא עליי משהו הרבה יותר קשה. לא? איך להתמודד עם החשש הזה מפני בעיות חדשות? האדם הרי הוא אגואיסט בריא, הוא מפחד מזה.

זה לא נכון. אם אני יודע שעל ידי גילוי הרע במידה מסוימת שאני יכול לסבול, אני אגלה את הטוב ודבקות, אז זה כדאי. אתה לא הרגשת אף פעם בחיים שלך שאתה רוצה להתרגז על מישהו, שעל ידי ברוגז, על ידי חיכוך אתה תגיע לפתיחת הרגשות יותר גדולה. אומרים שאם שני צעירים ואהובים, בחור ובחורה מתווכחים ביניהם, זה רק כדי לחזק את האהבה. אי אפשר לגלות אהבה ללא שנאה. צריך להיות משהו. ככה זה חוק בטבע, כולם יודעים, כולם מבינים את זה. לכן זה שיש ויכוחים בחברה, ואנחנו מבקשים מהבורא שיגלה יותר, אז שיגלה לנו יצר הרע. איך אני יכול להידבק אליו אם לא על ידי יצר הרע? איך, תגיד?

שיהיה לי יצר הרע, ועליו אני עושה תיקון. בתיקון הזה יצר הרע עוזר לי לתפוס את הבורא, ויצר הטוב עוזר לי להידבק אליו בהשתוות הצורה. אחרת איך יכול להיות? אין חיבור בלי יצר הרע. "בראתי יצר הרע" אתה מבין, זו המצאה של הא-לוהים, יותר מזה הוא לא עשה. רק את יצר הרע הוא עשה, אז למה שלא נבקש ממנו?

כמו שבעולם שלנו חס ושלום אם יש איזה ילד שאין לו מספיק רצון חזק, אז אנחנו אומרים ילד מסכן לא רוצה שום דבר, הכול בסדר, הכול טוב לו. דווקא אלו שיש להם רצונות גדולים, רוצים לתפוס את כל המציאות, את כל העולם הם מצליחים יותר. לכן הרצון שמתגלה בכל אחד ואחד מאיתנו, הוא היסוד הנכון. לכן הקנאה, "קנאת סופרים תרבה חכמה", זה אמצעי שאי אפשר בלעדיו. לכן צריכים לקנאות בכל אחד ואחד, וכך נתקדם.

(סוף השיעור)