שיעור בוקר - 26.08.11 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חלק א'-ג': כתבי בעה"ס, שמעתי, עמ' 617, מאמר קטו. "ענין דומם, צומח, חי, מדבר"

heb_o_rav_rb-shamati-115-domem-tzomeah_2011-08-26_lesson

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו.

צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת. שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית. היינו, שכבר יכול לעשות דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים, שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו. אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים.

זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו. זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו. אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה.

וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה, אבל לעשות בהיפוך מהסביבה, שבו הוא נמצא, אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה שהרצון לקבל שלו רוצה, היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע.

חי: בעלי החי, אנו רואים, שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו. ואינם משועבדים להסביבה. אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית. היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה. אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש. היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת.

מדבר: יש בו מעלות:

א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית,

ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח. היינו, שאינו תלוי בהסביבה,

ג. שגם מרגיש את הזולת. לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם. על ידי זה שמרגיש ומצטער עם הצבור, ויכול לשמוח בנחמת הצבור. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאין כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק את ההוה, וגם רק פרטיות עצמו."

זה לא פשוט, מפני שבדומם, צומח, חי, מדבר, יש את כל ההבדלים ובכלל את כל החלקים שיש בבריאה. אנחנו לומדים את זה מד' בחינות דאור ישר, שאין לנו יותר מה-ו-י-ה, קוצו של י' וי-ה-ו-ה, איך הכלי מתפשט.

נברא הכלי וכל החלקים שלו ואין יותר, כמו שכתוב, "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", יש את הכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. ובהתאם דומם, צומח, חי ומדבר (ראה שרטוט מס.1). הכתר זה קוצו של י', י', ה' ראשונה, ו', וה' תתאה, ה' אחרונה. ה-ו-י-ה, י-ה-ו-ה, אין לנו יותר חוץ מזה. כשההתפתחות מגיעה לדַרגה האחרונה, למלכות בסופה ממש, אז המלכות מתוך זה שמרגישה כל מה שנמצא לפניה, היא עושה כל מיני פעולות על עצמה, מגיבה, מקבלת, מסכימה, לא מסכימה.

שרטוט מס. 1

כל מה שמתרחש, מתרחש בתוך המלכות עצמה. היא לא יכולה בכלל לנגוע בכל הט' ראשונות, או "ג' הבחינות הקודמות" (ראה שרטוט מס.2) המלכות לא יכולה לעשות עם זה שום דבר, זה נמצא לפניה. אלא מה שקורה בה, זו כל חכמת הקבלה, איך מלכות מגיבה על מה שקורה. ואז אנחנו לומדים את התגובה שלה.

ובתגובה שלה, אם היא לא מרגישה כלום, לא מודעת למה שקורה, זה עדיין בחינת שורש שלה. אם היא מתחילה להרגיש שהיא רק רצון לקבל, אז זו בחינה א' שלה, דומם, רק רצון לקבל והיא מקבלת. אנחנו כבר מדברים על הבירור שלה. אם היא מרגישה שהיא כבר נמצאת ברצון לקבל אבל לא מסכימה עם זה, אז זה כמו בינה, שהיא מתגברת ואומרת, אני לא רוצה, אני רוצה להיות דומה במשהו למאציל. (ראה "בינה" בשרטוט מס.2)

שרטוט מס. 2

אז כך אנחנו אומרים, שהצומח שנמצא, יש לו כבר משהו מעצמו. הוא כבר מתגבר על זה, הוא כבר רוצה בהתפשטות של עצמו, להיות בחיים משלו. אבל עדיין אין לו תנועות מצד עצמו, חוץ מתנועה כנגד הרצון לקבל שלו רצון להשפיע, שעדיין לא מבין את כל הפעולות הפנימיות.

אם הרצון לקבל כבר מתחיל בפעולות הפרטיות שבו עם הסביבה, ורוצה לא להיות תלוי בה ולהתפתח לכל מיני כיוונים לפי האופי הפרטי שיש בו, זה נקרא "דרגת החי". ואז רואים שאדם כזה יכול להיות מאוד שונה מהסביבה. ואם הוא כבר מתחיל להשתמש עם הרצון לקבל שלו, הוא רוצה בפרטיות עצמו כמו הצומח, לא להסכים סתם עם הטבע שלו, הוא רוצה מהחיים יותר, ורוצה לצאת משליטת הסביבה, וממש להיות חופשי מהרצון לקבל, וגם רוצה לצאת משליטת הבורא, להיות דומה לו, אז הוא נעשה מדבר.

אפשר גם לפרש בעוד כמה אופנים, את הה-ו-י-ה שבהתפתחותה, איך שמגלים לאדם את השליטה עליו. כי אם אדם מגלה איך כולו נמצא בשליטת הבורא, ואם כולו נמצא בשליטת הבורא אז הוא כולו משפיע, רק ללא הכרה. מה שעושה כל אדם ואדם בעולם, במאה אחוז הוא עושה השפעה, במאה אחוז עבודת ה'. לַמה? כי הוא לא מתנגד לשום דבר, הוא לא יודע בכלל, צריך להתנגד, לא להתנגד, אלא איך שהבורא מנהל אותו כך הוא מנוהל. זאת אומרת הוא נמצא בהשפעה במאה אחוז.

אחר כך נותנים לו ההפך, יצר רע יותר גדול בהכרה, ואז הוא מבין שהוא הפוך. זאת אומרת, ככל שהוא מתפתח יותר, ומתפתח בו יצר רע, נמצא שהוא דווקא יוצא משליטת הבורא, כביכול יוצא, בהכרת עצמו, בכמה שהוא מסכים או לא מסכים. זה שבכל זאת הוא עושה פעולות מלמעלה, בזה אין ספק. אבל עד כמה הוא מבין בזה, עד כמה הוא מכיר בזה, עד כמה הוא מסכים עם זה, זאת השאלה.

ואז יוצא שבסך הכול המשחק שלנו הוא לא בפעולות ולא איך אנחנו מנהלים את החיים, אלא בכמה אנחנו מסכימים או לא מסכימים עם פעולות בעל הבית עלינו. ואז יוצא שלפי כמה שפותחים לאדם דווקא את חוסר ההסכמה, שיתרעם עוד יותר על הבורא, על ההנהגה שלו, על ההתנהגות שלו, זה נקרא ש"גודל באדם יצר רע". אז בהתאם לזה רוצים מהאדם שדווקא יחד עם מה שמגלים לו שהוא כביכול הפוך מהבורא, שיתקן את עצמו ושוב יסכים.

לכן אנחנו רואים מצד אחד ש "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ומצד שני, הוא עושה פעולות של גדול, זאת אומרת שהוא מגיע להשתוות, להסכמה עם זה שהוא נמצא לגמרי תחת שליטת הבורא, למרות האגו שלו שמעורר אותו כל הזמן להיות הפוך. כך אנחנו רואים שבה-ו-י-ה ישירה וה-ו-י-ה הפוכה, ברצון לקבל ורצון להשפיע, היינו ברצון ובכוונה, במוחא ובליבא, מתגלים באדם הדרגות או שלבי ההתפתחות שלו. ובאמת חוץ מזה אין כלום.

עכשיו אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, שפעם ראשונה מתגלה תופעה מאוד מיוחדת באנושות, היא מתחילה להרגיש את הרצון שלה, את הרצון לקבל שלה, כדבר שהוא לא מובן ולא נמצא כך מאליו. אלא יש כאן שינוי, שמעבירים את האנושות מדרגת דומם לדרגת הצומח. זו רק התחלה, זה עוד לא ברור ומובן לכולם ודאי, אבל נותנים לבני אדם להבין שהטבע, הרצונות, ההנהגה, ההשגחה, החיים הרגילים שהאדם מרגיש, הופכים להיות יחסיים, תלויים באיזה גורם שהאדם לא מבין ולא מרגיש אותו ובכלל הוא לא לקח אותו בחשבון קודם. אצלנו הגורם הזה נקרא "חברה", "סביבה", "אנושות גלובלית אינטגראלית", הקשר החדש שמתגלה בינינו.

אבל רוצים להראות לאדם באמת שהוא נמצא בתלות כללית, טוטאלית, תלות השלמה בידיים של האנושות. רוצים להראות לו שהוא יוצא מההנהגה וההשגחה של העליון בצורה בלתי הכרתית, כדומם, כמו שהתקיים קודם וחשב שאלה החיים וכך אני צריך להסתדר וזהו.

עכשיו יש בתוך החיים האלו עוד מרכיב, עוד גורם, זאת הסביבה. וזו בעצם לא סביבה, זה הכוח העליון שמתגלה בצורה כזאת. הוא מתגלה כמשתנה, והאדם מתחיל להרגיש שהוא תלוי בסביבה והסביבה תלויה בו והם משפיעים אחד על השני בצורה הדדית. זו בעצם התגלות הנהגת הבורא כלפי האדם, והאדם כבר צריך להשתנות בהתאם לזה, כדי להינצל מהבעיות והצרות שהוא רוצה, מפני שהוא סך הכול רצון לקבל. אז מתחילים כבר להתגלות בו כל מיני תופעות כאלה, הוא מתחיל להכיר שהוא המקבל ומישהו המשפיע, והוא תלוי במשפיע הגדול הזה שהיא הסביבה, העולם. כך זו התגלות האור בעצם, התגלות ההנהגה העליונה כלפי האדם.

אחר כך מתוך זה, כשהאדם מגיע להכרה שהוא תלוי לגמרי בסביבה, אז מגיעה בחינה ב' של ההתפתחות, דרגת הצומח. ומאין ברירה הוא חייב גם כמו שהוא מקבל מהחברה גם להשפיע לחברה. יש בזה חוק הדדי, לא יכול להיות שאם אני אקבל יהיה טוב גם להם וגם לי. הוא מתחיל לראות לא להם ולי, כמו שבדומם הוא עשה פעולות רק לקבל בצורה אינסטינקטיבית זה לא נקרא שהוא קיבל, אלא הטבע היה מחייב אותו. עכשיו כשהוא נעשה צומח, אז הוא חייב כבר לעשות פעולות הכרתיות כך שהוא נותן בחזרה.

זאת אומרת, קודם במצב הדומם הוא התנהג נכון במאה אחוז, אפילו שהיה לוקח וגונב הכול, כי הטבע חייב אותו. עכשיו מגלים לו קצת את החופש מעצמו, מהטבע של עצמו, ואז הוא צריך לעשות פעולות תמורת זה, פעולות נתינה לסביבה. ולזה העולם צריך להגיע, שאנשים כמו שהם מקבלים מהסביבה, יצטרכו גם לתת לסביבה. ובזה סך הכול הוא משלים את דרגת הדומם שלו.

זאת אומרת, כל הדרגות הבאות הצומח, החי והמדבר משלימים את דרגת הדומם. מה זה "משלימים"? כמה שמתגלה לי מעל דרגת הדומם שאני נמצא ביצר הרע, אני מתקן את יצר הרע הזה וכאילו חוזר לדרגת הדומם, עֵבד, המקיים את חוקי הטבע, אבל כבר בהכרה. לכן הכול בא מהדומם.

יש הרבה מה לדבר על זה, יש בזה דברים ישרים והפוכים, הרבה מאוד בלבולים לאנשים שעוד לא רואים את כל התמונה הכללית הזאת, בתוך ההויה הזאת בכל הבריאה, כל היחס של הכוח העליון עם הנבראים הוא עניין באמת מאוד מיוחד. אפשר לדבר על כך שעות זה מאוד מיוחד.

שאלה: לפי המאמר מי שלא הגיע במקצת לרצון להשפיע, הוא נמצא עדיין בדרגת דומם. האם בעלי נקודה שבלב הם מעל דרגת דומם?

כן, מי שמגיע ללימוד חכמת הקבלה, מגיע מתוך זה שמעוררים בו את דרגת הצומח, הוא כבר מתחיל להרגיש את השוני, לא הסכמה, אלא איזה חוסר שקט פנימי. לא שחסר לי בחיים משהו ששייך לדרגת הדומם, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד. מושכלות. אלא חסר לי משהו יותר מהותי, מילוי של החיים, בשביל מה אני חי, מה מהות החיים, הסיבה לחיים, מטרת החיים, לא רק למלא את עצמו, זאת אומרת כמו שנולד, וזו כבר דרגת הצומח.

שאלה: אילו ביטויים יכולים להיות לחוסר הסכמה עם הבורא?

יצר הרע שמתעורר בנו זה חוסר הסכמה עם הבורא. הביטויים שלו זה כל מה שאתה מרגיש. בוא נניח, יותר מזה, כל הרגשה שהיא, רצון, מחשבה שאתה מבקר אותה, באה מחוסר הסכמה עם הבורא. זאת אומרת, הבורא בכוונה מעורר בך חוסר הסכמה עימו. הוא בעצם מסית אותך כנגדו. הוא רוצה שאתה לא תסכים, שאתה תתנגד, שתדחה אותו, תתרחק ממנו, כי על ידי זה אתה מתחיל להיות מוכן לברר, מי אני, מה אני לעומת האור, לעומת הבורא.

מאיפה מתחילה בחינה א'? היא מתחילה מזה שהיא מרגישה את עצמה הפוכה, שהיא מקבלת, אז כנגד זה באה בחינה ב' שהיא לא רוצה להיות הפוכה, היא רוצה להידמות במשהו לבחינה א'. אבל כדי להידמות במשהו, היא צריכה לקבל וגם להשפיע ואז מגיעה לבחינה ג', עד שמגיעים לבחינה ד'. אז יוצא, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הוא יותר ויותר הפוך מהבורא.

שאלה: ממי אנחנו מבקשים עזרה, מי בעצם מכתיב לנו להיות ביצר הרע? זה כמו לבקש מאכזר שילמד אותנו להיות טובים.

הבורא בעצמו אומר "בראתי יצר רע", אבל הוא גם אומר "בראתי תורה תבלין". כאילו יש בו גם רע וגם טוב, הוא מכה אותך ועל ידי זה הוא מעורר לך את כוח הבירור כדי שאתה תבקש ממנו את הטיפול, את כוח הרפואה. האם שני הדברים האלה נמצאים בידו? נכון. האם אדם מבין את זה כבר בהתחלת הדרך? לא. אבל כשהוא מתקדם הוא מתחיל להבין שבאמת יש במקור אחד גם רע וגם טוב, ובשביל מה? כדי לגדל אותי. עד כמה שאני אהיה בנקודה שעדיין אין לי כלום, אני אתרחב בטוב וברע יותר ויותר, ואת הכול הוא מעורר בי את הניגוד הזה בין טוב ורע.

עד כמה שאני אהיה יותר מורכב מתכונות הפוכות, מחשבות, בירורים, פיצוצים פנימיים גדולים כאלה, אז אני אהיה יותר גדול. בין הטוב והרע שלי צריכה להיות כל מלכות דאין סוף, כל המציאות. ולכן הוא מעורר בי את התכונות האלה, את האור לעומת החושך, ואני משניהם צריך לבנות יחס נכון. זאת אומרת, כאילו יש לי שני גבולות טוב ורע. (ראה שרטוט מס.3) ואני ביניהם בונה קו אמצעי שכלול גם מהטוב וגם מהרע, גם ממינוס וגם מפלוס, ואז אני בונה את עצמי, באמצע זה האני. ותמיד זה כך שאני צריך לחבר שניים דבר והיפוכו, אור וחושך "כי חשיכה כאורה יאיר", וכן הלאה. מזה מורכב האדם. שני הכוחות האלה הם שני מלאכים, טוב ורע הם באים מלמעלה, היצר הרע והיצר הטוב. ברור שזה כך.

שרטוט מס. 3

לכן עד שאני לא מבין מה קורה, אני לא מגלה את הדברים האלה. דווקא כשאני מתחיל להסכים עם הרע והטוב שבי, אז מהם אני יכול לבנות את המציאות את כל המציאות (ראה שרטוט מס. 3), כל המציאות. עד שאני לא מסכים שאני מקבל ממקור אחד, ורק על ידי חיבור שלהם יחד ב"אין עוד מלבדו", טוב ורע אנחנו מחברים ומשייכים רק לכוח אחד, אז אני לא נכנס בכלל למגע איתו. לכן כל העבודה שלנו היא שאת כל כוחות הטבע, כל המקרים, כל הדברים, אנחנו כוללים בנו ומסכימים עם זה ומצדיקים אותו, כי אז אני בסך הכול הופך להיות כמו כל המציאות.

שאלה: האם צריך לעשות שילוב של יצר הרע ויצר הטוב, זאת אומרת, שפעם זה ופעם זה, או באמצע של שניהם?

אמצע, שילוב, חיבור ביניהם בצורה נכונה, שבחיבור הנכון ביניהם אני מגלה את התנהגות הבורא אלי. כמו נניח שאימא או אבא, מצד אחד צועק, מצד שני אוהב, ואני צריך לחבר את שניהם. על ידי זה אני גדל, אני מבין אותו, אני מרגיש אותו, בניתי בתוכי דמות נכונה שלו.

שאלה: לְמה הכוונה שהוא כותב במאמר ש"בבחינת חי האדם כבר לא משועבד לסביבה"? מה היא מציאות שאדם לא משועבד לסביבה, איפה יש כזה דבר?

שיש לו אופי מיוחד. אתה מאוד נבדל מהשכן שלך באופי, בגורל, בזה שלכל אחד יש נתיב שלו, כל אחד הוא אישיות בפני עצמו, זה נקרא "חי".

שאלה: מה זה אומר ברוחניות, שיש לו אופי משל עצמו?

ברוחניות זה אומר שהוא מקיים תפקיד מיוחד בתוך הבריאה. שהוא כוח עצמאי הפועל במכונה הגדולה הזאת. נניח כמו גלגלי שיניים, הוא מפעיל אותם בצורה אישית נכונה כמו שהבורא בעצם מפעיל את המכונה. אבל מהצד שלו עצמו. כשהוא מתחיל להיות לגמרי כמו המכונה, אז הוא נקרא "מדבר", ה"אדם", שתופס את כול המנגנון הזה ומפעיל אותו כביכול בִמקום הבורא, ונכלל מהתוכנית הכללית, זו דרגת ה"מדבר".

אנחנו נמצאים בכל מיני רמות מהצומח, החי והמדבר, עכשיו האנושות מתחילה להתרומם קצת מדרגת הדומם לדרגת הצומח, לכן מרגישים אי נעימות, איבוד דרך, לא יודעים איפה ומה. בשנים הקרובות עוד יקרו כל מיני דברים כאלה שאנשים יהיו מאוד מבולבלים, לא מבינים איך לחיות. וזה יקרה דרך הדברים הפשוטים שהם מבינים, לא דרך הדברים הגבוהים שהם לא משיגים, לא נמצאים בהם. אלא חוסר התשתית הרגילה בחיים, פתאום מערכת הכלכלה לא מתפקדת, יחסים בין בני אדם לא מובנים, רשויות למיניהם. בקיצור, "בלגן" כזה, מין טשטוש.

כמו שכל אחד מאיתנו הרגיש במקצת טשטוש וזה הביא אותו לחכמת הקבלה, שזה משהו שאני לא מרגיש כל כך בידיים שלי את החיים בצורה ברורה, כך, אחת, שתיים, שלוש. אלא נכנס כאן משהו שמבלבל אותי. ומתוך הכוח ההגנתי הפנימי שבאדם שבכל זאת הוא מאד רוצה להרגיש את עצמו בטוח, שולט, עומד על שתי רגליים, הוא צריך לדעת שזה עבודה, זה כסף, זה בריאות, זה פנסיה וכולי. פתאום הוא מרגיש שבכל זה הוא כאילו נמצא בערפול.

זה מאד דומה למה שאנחנו הרגשנו בתחילת הדרך, אבל בקנה מידה של האנושות זה לא איזה מין דבר פרטי, זה כביכול מאוד מפחיד. אבל זה מביא אותם לדרגה הבאה, שיחפשו את העוגן, את היסוד, וזה יביא אותם לדרגת הצומח. דרגת הצומח שהם צריכים למצוא בעצמם אחיזה הדדית זה בזה. זאת אומרת, להיות מחוברים בצורה גלובלית אינטגראלית, ברצון שלהם, בהבנה, בהכרה שבלי זה אין לנו הצלה.

נניח לדוגמא רפסודה, משהו ששט כך על המים. נגיד יש עשרים אנשים על הרפסודה הזאת על המים, תאר לעצמך שכל אחד עושה תנועות לכיוון הפוך. הם צריכים להחזיק את עצמם כדי לייצב אותה, וכל הזמן להיות באיזון אחרת הם טובעים. אני חושב שתהיה הרגשה כזאת.

שאלה: מה הסיבה שהאנושות מתחילה להגיע למצב צומח כל כך מאוחר?

זה לא מאוחר. למה נראה לך מאוחר?

שאלה: יש ששת אלפים שנה ואנחנו נמצאים כאילו לקראת הסוף של הזמן הזה. למה זה לא קרה לפני שלושת אלפים שנה? מדברים בכלל על החי והמדבר שעוד יקרו.

יש פירמידה כזאת, (ראה שרטוט מס. 4) אנחנו עדיין נמצאים בדרגת הדומם, ובהמשך תהיה דרגת הצומח. אחר כך תהיה דרגת החי ומעליה נמצאת דרגת המְדָבֵּר. זה עוד כלום, כי בדרגת הדומם יש חמש עשרה מיליארד שנה, הצומח זה מיליון שנה, החי זה חצי מיליון שנה, והמדבר זה חמישים אלף שנה.

שרטוט מס. 4

זאת אומרת, ככל שההתפתחות יותר גבוהה, היא יותר מהירה. הזמן מתקצר, היום אתה רואה איך הזמן מתקצר. בתוך מאה עשרים שנה עברנו מה שלא עברנו בכל ההיסטוריה של האנושות, תראה את כל מה שקורה, עכשיו סיימנו את עשר השנים הראשונות במאה העשרים, מהמאה שלנו, תראה מה שקרה כבר. ועכשיו מחודש לחודש זה יותר ויותר. ודאי שבהרגשה שלנו יהיו עליות וירידות, זמן יותר סמיך ופחות. אבל בסופו של דבר זה כך.

לכן זו לא בעיה בכלל, זה שמיליארדי שנה קודם התפתחנו ואחר כך מיליונים והיום זה כל כך מהר. כך הוא הטבע של האיחוד, ההבדל באיחוד בין דומם, צומח, לחי ולמדבר, כמו שבעל הסולם מסביר לנו כאן במאמר. האיחוד הוא הבעיה. היום אתה מברר במחשבה אחת שלך יותר ממה שהיית מברר פעם לא במחשבה אלא במעשה, במשך נניח מאה אלף שנה קודם.

זה ההבדל בין הכוח האיכותי והכוח הכמותי. אדם אחד הולך לפני עשרת אלפים ראשי צאן ומוביל אותם לאן שצריך, והם הולכים אחריו כי הם חי והוא מדבר. איך יכול להיות שהם שומעים בקולו? כי הם יודעים שאצלו יש כאילו ראש, הוא ידאג, הוא מבין, כך זה בטבע של הפרות נניח ללכת אחרי האדם. אז הכוח האיכותי, ראש אחד, אפילו שהוא רועה צאן, אתה מבין מיהו, רועה צאן, אבל זה יותר גדול מעשרת אלפים ראשי צאן. אין להם ראש? אין להם מה שיש לו.

לכן הכוח האיכותי הזה מאוד מקצר את הזמן, תנועה ומקום, הוא פועל באיחוד. תסתכל על הפלאפון שלך, תראה מה יש בו לעומת כל מה שהאנושות עשתה לפני זה במאה אלף שנה. הכול נמצא בקופסה אחת ועוד פחות מזה. כך זה. לכן הפעולות האיכותיות עכשיו מתגלות יותר ויותר בחיים שלנו ואנחנו דווקא מהן מבולבלים, כי אנחנו לא מרגישים עדיין, לא מבינים אותן מאיפה, מה הסיבה שלהן והמטרה, לכן זה באמת מבלבל אותנו מאוד. האנושות תהיה ממש מסכנה.

זה כמו שאנחנו באופן פרטי היינו מבולבלים וגם עכשיו במקצת, עד שאנחנו מגלים שיטה שאפשר להתקיים בה, להתקדם, והיא נותנת לנו תשובות. אולי תשובות שאנחנו עוד לא מבינים, אבל אנחנו מבינים שזו האמת וזה נפתח, וכמה שאני נכנס אני פותח יותר, אין לי ברירה, זה בעצם המקור ושם אני אמצא את כל המענה במוקדם או במאוחר.

אז כך האנושות תרגיש את זה. לכן כתוב שאז יבינו את היחס הנכון שלהם לקבלה, ועכשיו זה המצב ההפוך, כרגיל, "כיתרון האור מתוך החושך". ואחר כך יתחילו לממש אותה.

שאלה: כן, אבל זה כבר לא משחק מה שאנחנו לומדים כל הזמן שהבורא משחק אִתנו.

לא. מְשָחֵק הכוונה היא שהוא כמו שאנחנו עם הילדים, הוא מלמד אותנו את חוקי המדרגה הבאה.

כי אנחנו דומם, צומח, חי מדבר, אנחנו צריכים לגדול. אז הוא כל הזמן פועל כך, זה נקרא "משחק". משחק זה לא שם גנאי, משחק זה סימן שאנחנו גדלים, אז הפעולות כדי לגדול נקראות "משחק". זאת אומרת, זה יכול להיות אדם בגיל חמישים שהוא גדל בהרגשה, בהבנה, בתפיסה, נקרא שהוא נמצא בתהליך שנקרא "משחק". כמו אישה שמשחקת עם בעלה, בזוהר כתוב על זה הרבה, זה מלכות שמשחקת עם זעיר אנפין וכך מתפתחת.

שאלה: אז אנחנו רואים את המשולש הזה, הדומם שאתה קורא לזה מיליוני שנים. זאת אומרת, בקטע של הרובד שלנו, במחשבה שלנו כבר לא מתחבר המשחק. המשחק הולך לאיבוד, למה?

כשאתה רואה את הדומם במשך עשרות מיליוני שנים, יש פה נתק מה שנקרא בין האנושות או בסיומת שלה. ואתה רואה כאילו איזה קטע לא ברור בכלל, הלך לנו לאיבוד.

בדומם?

שאלה: בדיוק, כן.

מה אומר המדע, אומר כך, יש לך יקום, חלל. לתוך החלל הזה מתפרץ ניצוץ אנרגיה, ומתחיל לברוא בחלל הזה את כל מיני החומר, צורות החומר. זה מדע, בו מדברים על המפץ הגדול וכן הלאה. במה זה שונה מהקבלה? הקבלה אמרה אותו דבר אלפי שנים. (ראה שרטוט מס. 5)

שרטוט מס. 5

בחלל נעשה המון חומר, גלקסיות, השמש, וכל מיני צורות למיניהן. החומר מתחיל מחומר היולי ממש, מכל מיני חלקים כאלו, אנחנו עוד לא מבינים בדיוק איך. אחר כך החלקים האלו מתחילים להתקרב זה לזה, להתקשר זה לזה ולהצטבר זה עם זה לכל מיני צורות. עד שנעשים כבר אלקטרונים, פרוטונים נויטרונים, ניזונים למיניהם ועוד ועוד יש שם מאות חלקיקים.

מה שקורה כאן זה תהליך של התחברות בין כל חלקי החומר ללא הכרה, אלא על ידי כוחות שנקראים דומם ולכן זה לוקח המון זמן. אבל החיבור, עד שהחומר הזה מגיע למצב שהוא מתחבר כמו אנחנו אומרים כבר לפי כל מיני חוקים. מה זה חוקים? זה נוסחאות החיבור בין פלוסים, מינוסים למיניהם שבאלקטרונים. ואחר כך החומר הזה מתחבר עד כדי כך שמחלקי הדומם הופך להיות צומח. שהחומר כבר מתחבר בצורה כזאת שהוא גורם לזה שהוא מתרחב, שהוא מעצמו מוליד תכונות חדשות, צורת חיים חדשה. זאת אומרת, יש כאן עד כדי כך חיבור, ומקבלים את זה מהניצוץ.

ההבדל בין דומם, צומח וחי ומדבר זה שכל פעם יש לך פריצה של אותו ניצוץ. (ראה שרטוט מס .6) ההבדל בין שתי הדרגות האלו, דומם וצומח, זה האור בעצם. האור זה מהות החיים שנמצאת בדומם ובצומח. שהצומח יש לו חיים, בדומם אין חיים, הוא קיים וזהו.

שרטוט מס. 6

אז יש כאן, כמו שבעל הסולם מספר לנו בחכמת הקבלה בכלל, וגם האר"י אומר שיש פריצה מדרגה לדרגה. אחרי שחומר מצטבר בדרגה הקודמת נניח, הדומם גָמַר את ההתפתחות שלו בכל מיני תרכובות עד כדי כך, שנעשו כאלו צורות בדומם שהם בעצמם פולטים אנרגיה כמו חומרים רדיואקטיביים למיניהם, שיש בהם מין קירבה לדרגת הצומח, יש בו כבר כאילו מין נתינה, לכן הם כל כך מסוכנים. הם אפילו פולטים אנרגיה, יש שם חומר כבר לא יציב, כי יש לו תכונות מיוחדות, תנועות מיוחדות בפנים חלקים שנפלטים ממנו, שהוא פולט אור או פולט גלים למיניהם וכן הלאה. אז הוא קרוב יותר לדרגת הצומח.

בדרגת הצומח, כבר יש לא סתם פליטה ולא סתם קבלה של האנרגיה מחלק לחלק, אלא הולדה. החומר נמצא בקשר, בהתחברות. זאת אומרת, בהדדיות, בערבות הדדית, אחרת הוא לא קיים. אני לך ואתה לי, שאני נותן לך ואתה נותן לי, לפי תכונה מיוחדת, לפי תוכנה מיוחדת, זה כבר נמצא בתנאים של אמונה.

אני נותן לך? ואתה לי? צריך להאמין בזה. אני צריך כאן מין תחושה שלך ואתה תחושה שלי. אחרת איך אנחנו נתקשר בינינו כדי לחיות? "לחיות" זה נקרא שאני תלוי בך ואתה תלוי בי, בחלקים בתוך החומר שמתחברים ביניהם. אני מעביר לך ואתה מעביר לי, יש כאן איזה מהות חדשה.

לכן גם בעבודה הרוחנית, כשאנחנו יוצאים עכשיו כמו כל האנושות, אנחנו עכשיו עולים לדרגת הצומח. אני פתאום צריך לגלות שאני תלוי בך ואתה תלוי בי, ועוד איך תלוי. שאני צריך לתת לך ואתה צריך לתת לי, ובלי זה לא נוכל להתקיים. עד שאני אסכים עם זה, עד שאני אוכל לעשות זאת, להרגיש את התלות ההדדית הזאת, זה קשה. זה נקרא "ערבות הדדית".

וגם להגיע לזה לא מפני שאין לי ברירה, אלא כי אני פתאום מרגיש "מה אני רוכש על ידי זה, איזה עולם, איזה חיים, אני כן רוצה את זה. אפילו שזה לא יהיה, אני רוצה שזה כך יהיה, כדאי , וכן הלאה.

זאת אומרת, יש כאן דרגות של התפתחות. אבל הזמן מתקצר לעומת כמה שהיינו בהתפתחות של מיליארדי שנים, היום זה יהיה מהר.

שאלה: בשביל מה אני צריך את כל זה? מה יוצא מכל הסיפור הזה שנשמע לי כפנטזיה אמיתית?

מי שאל אותך בכלל? אתה חושב שעד עכשיו, כששאלת את השאלה הזאת, עשית בכלל משהו שמישהו ביקש ממך לעשות?

שאלה: אז איפה הנשמות היו כביכול?

עכשיו, בפעם הראשונה, נותנים לך הרגשה "שעובדים עליך". זה נקרא "יצר הרע". יצר הרע נקרא שהבורא פותח לך במקצת "תריס" במוח, שכֶל, ואומר "עכשיו תראה עד כמה אני עובד עליך, האם אתה מסכים עם זה או לא?" ודאי שלא, אבל אין לך ברירה, האם כדאי לך להסכים או לא? בסך הכול גם עכשיו ועד סוף כל התהליך אתה תעשה בדיוק מה שצריך. רק שבדומה לילד הקטן, שאין לו ברירה, הוא יעשה כל מה שאבא ואמא רוצים. ביד קשה הם שולטים בו, אבל נותנים לו בכל פעם להרגיש שהוא לא מסכים, על מנת שיבין את מה שהם רוצים ממנו, ומה שהם רוצים זה לטובתו, שיסכים, ומרצונו יקיים. אז הם ירפו ממנו לגמרי, שיהיה כמוהם.

אתה שואל "בשביל מה"? כדי שתגיע בדיוק לדרגה של הבורא.

שאלה: ובשביל כל זה התפתח הדומם במשך מיליוני שנים, אח"כ הצומח, וכל יתר התהליך?

זה כלום, זה רק בהרגשה שלנו. האם הרגשת את 15מיליארד השנים? אפילו את החיים שלך אתה לא זוכר.

שאלה: גם את השנה אחרונה אני לא זוכר. אבל העניין הוא שאתה מדבר על תפיסת המציאות, שאנחנו חיים וקיימים בה כביכול 6000 שנה.

במשך 5771 שנה קיימת באנושות ההכרה בחכמת הקבלה, זאת אומרת, שיטה שעל ידה אפשר להגיע לדרגת המדבר, האדם, הדומה לבורא.

לכן לאדם הראשון שגילה את זה, קראו "אדם", הוריו קראו לו כך. הם לא ידעו למה, כי הם בעצמם היו פראי אדם. אתה יכול להבין איך האנשים חיו לפני 6000 שנה. אבל הוא היה הראשון שהגיע להכרת הא-לוהות מכל אלו שמוצאם מהקופים. ולכן קראו לו אדם, הדומה לבורא במשהו, כך הוא הגיע.

שאלה: כשהאר"י אומר "כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים.." הוא מדבר על מה שהיה לפני הדומם, הצומח והחי? האם הוא מדבר על הקטע הווירטואלי הזה, שלא היה אז כלום, ואפילו הדומם עדיין לא נוצר?

נכון.

שאלה: ואז, אחרי זה התחילה היווצרות הדומם, ומיליוני שנות ההתפתחות?

כשנאמר "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות...", מדובר על האור העליון שברא את החומר הרוחני, הרצון. והרצון הזה התחיל להתגשם דרך כל המדרגות של העולמות, עד שהגיע למלכות דעשיה, וממלכות דעשיה הוא פרץ "לעולם הזה" שהוא עוד מושג רוחני, הרצון לקבל המנותק מהקו (ראה שרטוט מס.7).

אנחנו נמצאים ממש בסוף התהליך, אבל במרכז.

שרטוט מס. 7

שאלה: דיברת קודם על הדימוי של הרפסודה, ושהאנושות עוברת לזה, לא בעלי הנקודה שבלב. השאלה היא איך עוברים מלהחזיק ברפסודה, שזה האינסטינקט הטבעי, למצב של להחזיק אחד בשני. איך האנושות עוברת לזה?

אין להם ברירה, זה יתגלה תוך זמן קצר ובצורה מהירה מאוד, כי העולם, שאין בו מקומות בטוחים, מכניס אותנו למצב שהוא מאוד מאיים, מאוד מבלבל, ומאוד מפחיד. אבל אם האנושות לא תרצה לשמוע על שיטת האיזון על הרפסודה הזאת, אז יהיו לה בעיות.

לכן, שיחפשו על ידי מה להתאזן, לא לתפוס ככה סתם אחד את השני. אומנם כך כתוב בתנ"ך ''איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'' אבל הם לא יידעו איך לתפוס, ואז הם יצטרכו את השיטה.

נראה לי שהכי מוחשי לתאר כך את המצב.

שאלה: אם אסתכל על תמונת המצב הזה כאיש מדע או כאיש קבלה, אז איש הקבלה יחפש התפתחות מבפנים, ואיש המדע יחפש את ההתפתחות מבחוץ?

אנחנו נמצאים כאן יחד עם המדענים.

שאלה: כן, אבל אם אני מתאר את תפיסת המציאות שלי כמדען, אז אני משתמש בכוחות ובאנרגיות, ואלה לא בדיוק מילים של קבלה.

אבל זה לא חשוב, אלה אותן המילים.

שאלה: אבל אנרגיות וכוחות הם מעולם הדומם, וזה לא מפתח אותי בהכרה הקבלית שלי. אבל אם אני מסתכל על כך כהתפתחות הרצון, קל לי יותר לראות את זה כתנועות של הדברים.

מדובר על אותו דבר, רק בשתי שפות. אם אני מדבר על התכונות ועל האנרגיות של איזשהו חלקיק, אני מדבר בכל זאת על הרצון שלו. אם אני לוקח את כל התכונות שלו יחד, עד כמה שאנחנו יודעים או לא יודעים עליהן, כל זה נקרא "הרצון". אין שום דבר בתוך חלק של הנברא, או בנברא השלם, חוץ מהרצון.

לרצון הזה אנחנו משייכים כל מיני תכונות, כוחות ופעולות, שכולם מתוך הרצון. אז מה זה חשוב שהפיסיקאי לא מדבר על הרצון. הוא מדבר קודם כל על האנרגיות, זה החשוב. אחר כך הוא מדבר על הקשר ביניהם, על הנוסחאות והיחסים שביניהם, ומה שבתוך החומר עצמו, ואחר כך על היחס של החומר הזה לחומרים אחרים, אם זה ברמה של הפיסיקה, אם זה ברמה של הכימיה ויכול להיות שכבר ברמה של ביולוגיה, זואולוגיה וכן הלאה, תלוי על אילו רמות אנחנו מדברים.

שאלה: אבל הקבלה מדברת על רצון.

הקבלה מדברת בצורה כללית, לכן היא מדברת על הרצון בצורה בסיסית, ולא כמו איך שזה מתגלה לנו כלפי האדם.

שאלה: דיברנו קודם על קו שמאל, קו ימין וקו האמצע. איך אני יכול לדעת, בתקופת ההכנה, לזהות ולברר בצורה מהירה איזה כוח מפעיל אותי כרגע, ומה דוחף אותי?

תמיד מפעילים אותך שני כוחות, ימין ושמאל. אתה צריך לאתר אותם, הקו האמצעי לא קיים, אתה צריך להרכיב אותו מהשניים.

שאלה: איך אני מזהה אותם?

אתה צריך להיות רגיש לזה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה הם שני קוים. אם אין לך כוח השפעה אז אין לך אפילו כוח קבלה, שעליו מדובר כאן. בג' הקווים מדובר רק בתנאי שיש לך את כוח הטוב, וכנגדו כוח הרע, ואז אתה מתחיל להרכיב את ה"אני" שלך משניהם יחד, בהתמזגות הנכונה.

כוח הרע זה הרצון, וכוח הטוב זה המסך. המסך מגיע מהכוח הטוב, והרצון מגיע מהכוח הרע (ראה שרטוט מס.8).

שרטוט מס. 8

שאלה: אבל בתקופת ההכנה אני תמיד מופעל, או מקו ימין או מקו שמאל.

אתה לא יכול להיות נפעל גם מימין וגם משמאל. כשאתה נפעל על ידי כאילו טוב או כאילו רע, זה לא ימין ושמאל שמדובר כאן. זה עדיין מנענעים אותך.

שאלה: אז אני לא צריך לזהות, אני צריך פשוט להמשיך וזהו?

אתה צריך להשתדל כל הזמן לאתר את ה"אין עוד מלבדו". זה נקרא שבכל רגע ורגע בחייך אתה תופס את המקור שממנו אתה מקבל את ההשפעה. ובינתיים כך.

אחר כך תתחיל לגלות בתוך "אין עוד מלבדו" התנהגות מסוימת שלו, ואז בהתאם לזה תתחיל להיכנס איתו לדו שיח, ואז יהיו לך ההבחנות של הקווים.

שאלה: אז איפה התפקיד של החברה בהכוונה?

בלי חברה לא תוכל לכוון את עצמך לבורא, כי אתה לא רואה אותו. כלפי החברה אתה מעמיד את כל היחס שלך לבורא. הבורא מתגלה בתוך החברה. הוא לא מתגלה באיזה חלל בצד, אלא ביחס שלך עם החברים, ביניכם אתה מגלה את הבורא.

שאלה: האם אני מגלה אותו בתוך החברה, או שהדו שיח שלי הוא מולו בעצם?

לא. הדו שיח שלך הוא עם הסביבה, כשעל ידי דו שיח נכון אתה מגלה את הבורא. הוא מתחיל לצאת כתכונת ההשפעה הכללית, בתנאי שאתה מוצא את התכונה הזאת בינך לבין הסביבה.

שאלה: הסברת כמה פעמים שבעצם בכל מצב יש ארבעת המצבים הקודמים. האם כשאתה אומר שהאנושות עוברת עכשיו משלב הדומם לצומח, זה בתוך המדבר?

האנושות עכשיו היא דומם לגמרי, וגם לא דומם דקדושה. האנושות נמצאת בדרגת דומם פשוט. מה זה דומם? בעל הסולם אומר, "דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית." זה המצב של האנושות. זאת אומרת, בכל אחד מבני האדם ישנ רצון שכל הזמן משתנה, כל אחד ואחד רוצה למלא את הרצון שלו, בכסף, באוכל, בכבוד, במין, במשפחה, בכל מיני תענוגים. מה עושים בני אדם? הם רוצים למלא מה שהם רוצים, רוצים לקבל מה שהם רוצים. את פקודת מי הם מבצעים? את פקודת הטבע, פקודת הבורא. מאיפה בא לי זה או בא לי זה? בא לי.

אתה לא יודע מאיפה בא, אבל כך זה. זה נקרא שמבצעים את פקודות הבורא, פקודות הטבע. זה נקרא שהרצון של בעל הבית שולט עליו. נניח שבעוד רגע תרצה לקפוץ במקום, ויכול להיות שתקום ותקפוץ. מה קורה? זה בדיוק רצון הבורא, שהוא מחדיר לך, ואתה מבצע אותו. עד היום כל האנושות נמצאת כל הזמן במצב כזה. זה נקרא דומם. אין לה שום רצון מעצמו.

מה זה רצון מעצמו? מחוץ לבעל הבית. מה גורם להתפתחות? כמו שאצלנו, מה גורם להתפתחות? מצד אחד יש לי חיים שנמצאים לפניי, ומצד שני יש לי כוח להתנגד לחיים, אני לא רוצה לחיות כך. מאיפה הכוח השני הזה שלא רוצה לחיות כך? גם ממנו. הוא נותן לי גם את הכוח השני. הוא נותן לי את החיים ונותן לי סטירה, שאני לא רוצה את החיים האלו. עכשיו אני מסתכל על החיים שלי מצד שני, למה אני צריך? בשביל מה לי? וכן הלאה. יש לי כבר נקודת ביקורת. עד שאני מגיע למצב שאני מתחיל לשאול את עצמי. את החיים אני מקבל ממנו, מלמעלה, האם אני מסכים עם מה שאני מקבל או לא?

איך אני צריך להתנהג עכשיו עם הביקורת שלי, שהוא נתן לי חוץ מהחיים? יש לי חיים, והוא נותן לי איזו סטייה, שאני מתחיל להסתכל על החיים מהצד. גם את החיים וגם את הבירור, את שניהם, נותן לי הבורא. ואז אני מתחיל לברר. עד כמה אני מסכים או לא מסכים עימו, בשביל מה הוא נתן לי את זה, וכן הלאה. זאת אומרת, הוא נותן לי תמיד פלוס ומינוס, ואני צריך להשלים ב"אין עוד מלבדו". מה אומרת הזווית שנוצרה, הדלתא? עד כמה אני לא מסכים עם מה שנעשה, עד כמה אני לא מייחד את הנהגת הטוב ומיטיב למה שיש. וכך אני מתחיל להתפתח. זאת כבר צורת הצומח. (ראה שרטוט מס.9)

שרטוט מס. 9

מה אומר בעל הסולם על הצומח? "שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת", זאת רשות עצמית. שכבר יכול לעשות דבר שהוא ההפך מדעת בעל הבית, שאני מסתכל כבר מהצד. כך מתפתחים.

לאנושות אין עדיין הרגשה שמישהו מנהל אותי, שאלו לא החיים שלי, שמה שאני מרגיש, מה שאני מבין, מה שאני נמצא, שולט, זה לא אני. זה הוא נכנס בי והוא מנהל אותי. האם אני רוצה ללכת בדיוק כמו שהוא עושה לי או לא? הוא כאילו מזיז את הבובה, ומוסיף לבובה קצת שכל, תחילת השכל, טיפה, שהבובה מתחילה להרגיש, שפועלת בה איזו יד. האם היא מסכימה עם היד הזאת או לא? היא לא מסכימה, אבל הוא בכל זאת עושה. או שבאמונה למעלה מהדעת היא מקבלת שזה נכון. מה היא עושה בזה? בזה היא קונה את השכל שלו. כשמסכימה עם היד, אז מקבלת את השכל שלו. אז בשביל מה קיבלה קודם שכל לא שלו, אלא ההפך? כדי לרצות לקבל את השכל שלו, כדי שאני אבחר איך להידמות לו, כך אומרת הבובה. זה בעצם המשחק, זאת העבודה.

שאלה: הסברת שבתוך כל מצב יש ארבעה מצבים נוספים. יש פה תהליך שאני לא מבין.

אתה לא מבין ולא תבין, עד שהם יעברו עליך, ואז מהחיים משיגים. מה לעשות? אנחנו נמצאים תמיד במצב של התפתחות. נניח שאני נמצא בגובה מסוים, שניים וחצי מטר. עד גובה שניים וחצי מטר שגדלתי, מה שאני קורא בספרים אני מבין. למעלה מזה אני לא מבין, אני צריך לקבל את זה כסגולה. שזה שאני קורא, זה שאני קולט, זה משפיע עלי.

שאלה: איך החברה יכולה לעזור לי אם ככל שמתפתחים אני מגלה דווקא יותר שנאה לחברה או לסביבה?

עדיין אתה מתפתח בהכרת הרע. איפה הכרת הרע? אם אני סתם מתפתח ורע לי, או שאני מתפתח בשנאה לאחרים, ואני לא מרגיש בזה רע, אני שונא אותם, כי כך מגיע להם, זה לא נקרא "רע". זאת אומרת, הכרת הרע מתחילה מזה שאני מבקר את היחס שלי ואומר שהיחס שלי הוא רע. וגם בזה יש דרגות. האם הרע הזה הוא רע להם או רע סתם פילוסופית, מוראלית, או שזה רע לי? או שזה רע מפני שבזה אני הפוך מהבורא? יש בזה הרבה הבחנות.

שאלה: קבלה זה מדע, זה לא משהו להאמין בו, צריך לממש את זה. אבל לפני שאנחנו מגיעים להשגה, נאמר לנו שאנחנו צריכים להאמין שדברים קורים לטובה.

לא צריכים להאמין. "אמונה" זה נקרא תכונת ההשפעה, ואין כאן שום עניין של להאמין בעיניים עצומות, כמו שאנחנו רגילים בעולם שלנו. אין דבר כזה שאני מאמין למשל שהכול לטובה. אנחנו מדברים על המדע, על הפעולות של כוח הרצון, כוח האור, שפועלים ובשילוב ביניהם מולידים את החיים, שאנחנו התוצאה של הפעולות שלהם, של האור והרצון. כוח ההשפעה וכוח הקבלה. כוח ההשפעה נקרא אמונה, וכוח הקבלה הוא כוח הרצון. זה הכול.

כל הבעיה שלך שאתה עדיין נמצא בבלבול עם הגדרת האמונה שבעולם שלנו. בעולם שלנו הגדרת האמונה היא, שאמרו לי ואני קיבלתי את זה כעובדה. מדען לא עושה כך. חכמת הקבלה היא חכמה, היא מדע. אני לא מבין איך אפשר להתקיים בדבר כזה, שמישהו בא ואומר לי ואני מקבל את זה כעובדה, ולפי זה חי. כל הבעיות שלנו בעולם הן בגלל שאנחנו עושים כך, שאני מאמין לאנשים, מקבל את מה שהם פולטים מפיהם כדברים רציניים שבאמת מתקיימים. את זה אסור לעשות. מאיפה הם יודעים? הם בעצמם לא יודעים. מי לימד אותם? הוא גם לא יודע. זה נקרא "אנשים מלומדם", מי שלמד מהאנשים, את מה שלימדו הוא מקבל כעובדה, ולפי זה הוא פועל בחיים. על סמך מה הוא עושה את זה? בלי ביקורת, בלי כלום, עושה.

על ידי הגדלת השכל שגדל בנו בכל זאת, יש הרבה אנשים שיוצאים מהדבר הזה, שלא רוצים להאמין באמונה עיוורת כזאת. על ידי צרות גדולות שאין עליהן תשובות על איך ולמה כלפי ההתנהגות הא‑לוהית, גם הרבה אנשים יוצאים מזה. חכמת הקבלה אומרת, שהגענו כבר לסיום של העידן הקודם. אתה לא יכול היום להגיד לבן אדם "כך זה", והוא ילך עם זה ויאמין בזה. אלא אנחנו צריכים להגיע לידיעה. ממצוות אנשים מלומדם, שהם עשו סתם כך, אתה רוצה להמשיך בזה, אתה רוצה לשמור על החברה. אבל אתה חייב להוסיף לזה ידיעה, ידיעת הבורא, ידיעת ה'.

ולכן אף פעם אנחנו לא סומכים על מישהו שאמר לי משהו. כולל המורה שלי שלמדתי אצלו, אני לא האמנתי לו. אני יכול לקבל ממנו שיטה, שהוא אומר לי "תעשה כך וכך, ותראה שזה מתקיים כך וכך", אז לצעד אחד קדימה אני מאמין לו. וזה לא נקרא אמונה, בצורה כזאת אני לומד. זה כמו שהגדול מלמד את הקטן, אבל בצורה מעשית, כאן ועכשיו, במקום. וכל פעם אני רוצה לראות מהפעולה שלי תוצאה. כך עושים, אחרת אנחנו משחקים בכאילו. ואסור לעשות זאת.

אנחנו צוחקים על אנשים נמצאים בכל מיני סטיגמות, חוטים אדומים, מים קדושים, מוכרים כל מיני ברכות, וכל מיני פתקים ועוד ועוד. אבל העסק הזה קיים כבר מאות אלפי שנים. כתוב על אברהם שהוא שבר את כל הפסלים. ואז נעשה למקובל, אז התחיל להכיר את הבורא, את המציאות האמיתית. תאר לעצמך שמוכר חוטים אדומים, מים קדושים, כל מיני ברכות, כל מיני סגולות למיניהן, שורף את הכול, זה נקרא שורף את האמונה, זאת עבודה זרה. ואז הופך להיות מקובל, שאין משהו בעולם הזה שיכול לעזור לך יותר. אתה צריך רק להיות תלוי בכוח העליון, להכיר אותו בצורה מוחשית. ואתה מדבר על אמונה. אמונה אצלנו זאת תכונת הבינה, דרגת ההשפעה.

שאלה: אני רק מנסה להבין באופן מעשי, מה אדם צריך לעשות כשהוא סובל? איך הוא מקשר את זה לאין עוד מלבדו?

במעשה האדם צריך כמה שיותר מהר להשתדל להתקרב לחברה. זה הדבר המעשי ביותר, הקשה ביותר. אבל ביחס עם החברים, שהוא מתגלגל מיחס כמו בני אדם ליחסים יותר פנימיים, שהוא לא צריך אפילו לדבר איתם, אלא הוא מרגיש את החיבור הפנימי שיש בינו לבין האחרים, וגם מעבר לקבוצה, לכל האנושות. בכל הפעולות של ההתקרבות, שם הוא יגלה את הרוחניות, בתוכם, בתוך הקשר שיגלה יותר ויותר פנימי.

יש דרגות דומם, צומח, חי ומדבר, ואנחנו עלינו בדרגות האלה. אתה מבין איזה הבדל יש בין דרגת החי לבין דרגת המדבר? בדרגת החי אנחנו קיימים וכך גם החמור והכלב קיימים. גם אנחנו וגם הם קיימים כגופים. בדרגת המדבר יש לנו רצון וכוונה, זה נקרא לב ומוח, מוחא וליבא. דרגת המדבר לא נראית לעיניים שלנו. בדרגת החי יש לנו חמישה חושים, בדרגת המדבר אין לנו חמישה חושים, יש לנו ה' ספירות, פרצוף. בדרגת החי יש לנו גוף, ובדרגת המדבר יש לנו פרצוף. זה ההבדל. (ראה שרטוט מס.10)

שרטוט מס. 10

לכן בדרגת החי אתה רואה את הקבוצה כחברים, כגופים. ואחר כך, בדרגת המדבר תראה את הקבוצה כאני, כחיבור בפנים. והגופים וכל העולם הזה נעלמים, לא נמצאים בחושים. הכול יעלם. זה ההבדל בין המדרגות. לכן המדרגה הרוחנית היא בעייתית להבנה, להכרה. כי כל הדרגות הקודמות שעברנו היו התפתחות גשמית, ובין דרגת החי למדבר זאת התפתחות רוחנית. וזה הבדל גדול מאוד. זאת אומרת, ההבדל גדול מאוד כי לא נראה בחושים, בחמישה חושים. ולכן הבעיה היא שזאת ממש לידה חדשה.

שאלה: כתוב שה' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, ואני מנסה לברר מה אומר המשפט הזה? כל השיעורים אני שומע שהוא טוב ומטיב, והוא משפיע לנו טוב, אמור להשפיע לנו טוב. ופה אני יכול לפרש אותו בתור אגואיסט מאוד גדול, שברא אותנו בשביל עצמו.

כן. סופר אגואיסט.

שאלה: אם כך הבורא הוא למעשה תכונת המקבל על מנת להשפיע?

לא, את זה אנחנו לא יכולים להגיד. אם הוא היה תכונת המקבל על מנת להשפיע, אז לא היה יכול להשפיע לנו מלכתחילה. כי תכונת המקבל על מנת להשפיע זה כמו מנוע ברכב, הוא צריך לקבל דלק, ואז הוא יכול להשפיע, להסיע אותך לאיזה מקום. הבורא משפיע לנו לפני שהוא מתחיל לקבל מאיתנו משהו. ולכן אי אפשר להגיד שהוא מקבל על מנת להשפיע. הוא כבר משפיע מראש, מקודם.

שאלה: לפי מה שאני מבין מהמשפט שכתוב במאמר הזה, הבורא הוא רצון לקבל, כי הוא מטביע בנו את הרצון לקבל.

הוא מתגלה כלפינו כרצון שרוצה לקבל מאיתנו יחס טוב. אנחנו מדמים את זה לאימא שנהנית מיחס שלה לתינוק או ממה שקורה עם התינוק. אדם מגלה בתוכו רצון לקבל גדול מאוד, בגודל שהבורא ברא אותו בנו, כדי שיהיה לנו למי להשפיע. כי אם היינו מגלים אותו כמו קיר שפולט משהו מעצמו, ללא כוונות, ללא רצונות, ללא מחשבות, אז לא היה לנו למי לפנות חזרה, לא היה לנו קשר איתו. זאת אומרת, היה לך קשר איתו רק כדי לדאוג שהוא ימשיך לתת לך את מה שאתה חייב. כמו שאתה מתייחס לתחנת כוח, אני חייב לקבל ממנה חשמל ולכן אני אוהב אותה, ודואג לה, כי אני מקבל ממנה. אבל השאלה היא באיזו צורה אתה דואג, ובאיזו צורה אתה אוהב.

כאן מדובר על כך שהוא ברא בנו רצון, בדיוק לפי אותו יחס שהוא רוצה שאנחנו נגלה. זאת אומרת, אנחנו מפתחים את דרגת האדם שבנו בדיוק לפי אותה דמות שמתוכה הוא משפיע עלינו. דמות האדם שבו ודמות האדם שבי צריכות להיות שוות, בהשתוות הצורה, בדבקות.

שאלה: אתה אומר שאדם צריך השפעה, לא אמונה, למשוך אור מקיף. הקטע שקראנו מדבר על אמונה וזה מבלבל אותי. כי לפני שהגעתי לקבלה הייתי צריך אמונה שתחזיק אותי.

אדם צריך שלפחות יהיה לו משהו להיאחז בו, כילד קטן שתופס משהו שמוכר לו ובכך מרגיש את עצמו רגוע. ברור שזה בצורה אינסטינקטיבית.

שאלה: בעבר הייתי קונה "חוטים אדומים" ומרגיש טוב. הייתי שותה את "מים קדושים" והייתי בטוח שזה יכול לרפא אותי אפילו משפעת.

אם אתה מאמין בזה זה מרפא. אין ספק. כי בתוך האדם יש כוחות גדולים שהוא יכול לעורר אותם ואז הוא יתרפא בטוח.

שאלה: כשאומרים "פרוטה לפרוטה מצטבר לחשבון גדול", מתי זה יקרה, מתי אדם יתעורר?

זה מלמעלה.

שאלה: אבל אתה הרי עושה קודם פעולות, אין לזה שכר?

כן, אבל לכל נשמה, לכל אדם, זה מגיע בצורה אישית. אחד יכול להסתובב שנים בכל מיני אמונות תפלות, דתות למיניהן, כמו שהיינו לפני אלפי שנים. בסך הכול זה כך עד היום שאתה לא זורק את הכול ואומר "אני הולך רק לפי האמונה למעלה מהדעת", עד היום הזה אתה נמצא בכל מיני אמונות תפלות, אפילו שאתה חילוני מה שנקרא בעולם הזה. זו בכל זאת אמונה תפלה. גם אמונה תפלה היא מין דת, אמונה מסוימת, יחס מסוים למציאות שכך נקרא. ולא חשוב שאתה צועק "אין בורא". זה שאתה צועק אין, בכל זאת יש, אתה רק מתייחס לטבע בצורה ההפוכה.

לכן זה קורה לפי גן רוחני, אי אפשר מראש להגיד על האדם מתי הוא יתעורר. אני לא חושב שיכול להיות מקובל הכי גדול שיכול לדעת זאת. כי בשביל זה אתה צריך לראות את כל המערכת בגמר התיקון. איפה המקום של האדם הזה בדיוק, מה התפקיד שלו, בכמה הוא קשור עם כולם, איזה תפקיד הוא צריך למלא כלפי כולם, ואז לפי זה אתה יכול להגיד, שכך וכך יקרה, ואז גם הוא צריך להתעורר. או שהוא צריך להתעורר לפניהם, כדי לגרום להם להתעורר, או שהוא מתעורר כתוצאה מההתעוררות שלהם וכן הלאה.

כי כל אחד מאיתנו נמצא במערכת באיזו הפעלה לפניו מכל חלקי המערכת, ובאיזו הפעלה אחריו לחלקים האחרים. זו מערכת אדירה של כל הנשמות. מה שכן אפשר להגיד על האדם זה האם יש לו תפקיד מיוחד, אבל מתי בדיוק יהיו המצבים שהוא יעבור אי אפשר לדעת.

זה תלוי גם בבחירה חופשית של בני אדם. אני לא חושב שבכלל עד גמר התיקון אנחנו יכולים להגיד על בטוח. יש לנו כאלה עובדות על רבי עקיבא שחשב על בר כוכבא, וכן הלאה. יש פה דברים ששייכים ממש לגמר התיקון הכללי, למערכת הכללית, אבל היא עדיין לא מגולה.

שאלה: אומרים "פרוטה לפרוטה מצטבר לחשבון גדול", מתי אדם מתחיל לאסוף את הפרוטות האלה?

מדובר בהבחנות פרטיות שבאדם, שכך בכל מיני פעולות אנחנו מגיעים, ורק אחרי הרבה פעולות בא לנו השכל. מתוך המעשה, "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", אחרי הלבבות נמשכים הבירורים, אחרי הבירורים מגיעה כבר הבנה, הכרה, כך זה מגיע. כמה פרוטות צריך להיות לכל אחד אני לא יודע, כי כל פעם הפעולה שלנו כלולה מעוד מיליוני פעולות.

אם מדברים כלפי האנושות, אז אחרי הרבה פעולות הגענו לשלב הבא. השלב הבא הוא שהאנושות תתחיל לשאול, "אז איך אני יכולה להינצל"? בינתיים הם רק מתחילים לגלות שהמצב הוא לא בטוח, וזאת רק ההתחלה. עדיין יש אנשים שבסופו של דבר מסתדרים, עדיין יוצאים לרחובות ודורשים מהממשלה, כאילו היא יכולים לעזור. אנחנו הרי מבינים, מה יש להם? אפילו שייקחו את כל הכסף שבעולם זה לא יעזור, כי התהליך התחיל אין מה לעשות, ובזה לא יעזור לך שום דבר. הבורא חייב לנענע את כולם בצורה רצינית, שיתחילו להבין שאין להם ברירה. מה לתפוס? תתפוס את האוויר זה מה שיעזור לך. עד שהם יבינו את זה, הם יצטרכו את הנענועים.

שאלה: ראיתי באינטרנט שאנשים בעלי הון התחילו לרוץ למס הכנסה ולרשויות מס, ולהצהיר על כספים שהיו להם באירופה, מפני שפתאום הגיעה רשימה לרשויות מס מכל מיני בנקים בעולם, על חשבונות זרים שהפקידו ישראלים. ופתאום מתגלים, במיוחד משוויץ, ושומעים שהמון ישראלים באמת רצים לרשויות להכריז על הכספים שיש להם. וזאת אחת הדוגמאות שאולי המחאה הזאת ברוטשילד שאנחנו מדברים עליה עשתה משהו. אולי יהיה איזה איזון בחברה הישראלית?

אי האיזון בא לנו מלמעלה. אתה חושב שעל ידי הפעולות האלו עם הכסף יהיה איזון? לא יהיה שום דבר. לכוח העליון, לתוכנית הטבע אין בכלל שום התחשבנות עם בני האדם בצורה חומרית.

אנחנו צריכים לקבל את הנענועים האלו, עד שנתחיל לשאול על התכלית. בשביל מה? ולמה? לא על איך אני מסדר עכשיו את הכסף פה ושם, זה לא יעזור לי, עד שאני אתחיל להשתנות בצורה מהותית. אתה חושב שעכשיו יחזרו לישראל כמה מיליארדים שנמצאים בחו"ל, ואז יהיה לנו מצב יותר טוב והכול יירגע? עוד לפני שהסכומים האלו חוזרים אנחנו נרגיש אחרת. אלא עד שנתחיל לשאול במה באמת תלוי המצב הנכון הטוב שלנו, אך ורק אז. זו בעיה גדולה מאוד.

אנחנו צריכים כאן לפתח מודעות, מי מנהל, בשביל מה הוא מנהל, הטבע לא בורא, מה ההתפתחות הטבעית שלנו מביאה לנו, מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים להתחבר בינינו בצורה גלובלית, אינטגרלית. מה זה נקרא להיות מחובר בצורה גלובלית, אינטגרלית? לקיים בדיוק את החיבור בינינו, נקרא להיות בערבות ההדדית, זה מה שהטבע דורש. אם הם ירצו לשמוע על זה יהיה להם טוב, אם לא, יהיה להם רע, פשוט מאוד. כי זה חייב להיות.

כשנתחיל להתחבר בינינו אנחנו נגיע לדרגת הצומח שבמין האנושי. ואז הם ירצו לקבל איזו תוכנית, איך לגדול? מה לעשות? בינתיים מאין ברירה, אבל במשהו יתחילו להכיר בהשגחה מצד הטבע בתוכנית, ולא שהכול בא סתם ובמקרה, וזה מספיק. את היתר אנחנו עושים, אנחנו הרי מובילים, מספיק להם להיות כך, שכל אחד מקבל את ההוראה משלו וזהו.

שאלה: למה אדם מקבל כל כך הרבה בלבולים בדרך?

אלה לא בלבולים, זה שינוי במודעות, זה חייב להיות מדרגה לדרגה, כמו שיש לנו זמן עלייה וזמן ירידה. זמן שאנחנו יותר מבינים ופחות מבינים, יותר מרגישים ופחות מרגישים. יש זמנים שאנחנו נמצאים בצורה מעורפלת, אבל מרגישים את זה, המצבים האלו באים כמעבר בין המדרגות.

בין שכל לשכל יש תמיד חוסר שכל, בין רגש לרגש יש תמיד חוסר רגש. ויש אפילו כאלו מצבים שאדם נמצא ללא "רוח חיים" מה שנקרא, סתם מתקיים כאיזו "רוח רפאים", ואלה דווקא זמנים טובים. זה סימן של שינוי פנימי.

ולכן גם כל האנושות בכללות עוברת עכשיו את המצב הזה, נפטרת מהדרגה הקודמת. כמו האמריקאים שהיו כך, דור שבונה הכול לפי הרצון האגואיסטי, חברה צרכנית והכול. היום זה כבר הופך להיות ממש ללא שום יסוד. וזה מצב מעורפל ומבולבל מאוד. דווקא במצב הזה מאוד חשוב להביא לידיעת בני אדם, שהם צריכים להתאפק, צריכים להקטין את עצמם, צריכים להבין שהם עוברים עכשיו מצב, מדרגה. שאנחנו עוברים ממש מדרגה לדרגה (ראה "דרגת חי" ו"דרגת מדבר" בשרטוט מס.11). ולכן במצב שבין המדרגות אנחנו נפטרים מהדרגה הקודמת, ועוד לא רכשנו את הדרגה הבאה, לכן נמצאים כך, עם רגל אחת במדרגה הקודמת ועם הרגל השנייה במדרגה הבאה, זו בעיה.

שרטוט מס. 11

נקווה שנעבור את זה בשלום, כי זה מצב מאוד מסוכן שיכול להוביל למלחמות ולכל מיני דברים. אנשים מהבלבול עושים כל מיני שטויות, כי הם לא יודעים מה בדיוק לעשות. אנחנו כבר בעלי ניסיון במדרגות כאלו. הבעל שם טוב היה בנפילות כאלו שלא ידע את אותיות ה-א'-ב'. כוח השכל נעלם כל כך, שלא זכר אפילו אותיות. ומדובר על מקובל גדול הדור שכך הרגיש. זה משהו שאי אפשר להבין. זאת גם הדוגמה של רבי שמעון שהגיע למצב של "שמעון מן השוק".

לכן אנחנו צריכים להסביר כמה שיותר לכל האנושות, שהמעבר הזה הוא זמן מאוד מיוחד, וצריכים להתאפק, וצריכים בינתיים ללמוד, להיכנס לשגרה, לכבד את השגרה, וכך אנחנו נעבור את הגל הזה. כמו שרבי עקיבא אמר כשהאוניה שלו טבעה בים, "תפסתי את הקרש והייתי מכניע את הראש מתחת לכל גל שהיה מגיע". אלה סודות התורה, זה לא סתם.

שאלה: כשהתפתחה בנו הנקודה שבלב הגענו ללמוד את השיטה, הגענו לחכמת הקבלה, ואחרי זמן מסוים התחלנו לשמוע על חיבור, על סביבה. ועכשיו עם מה שקורה באנושות אנחנו מביאים להם ישר את העניין הזה של חיבור, בלי שיטה, בלי חכמת הקבלה.

אין להם בעיה בזה. הם לא רוצים את השיטה ולא את חכמת הקבלה. הם רק רוצים לחיות טוב. לחיות טוב במצב שמתגלה היום, אפשר בתנאי שאנחנו מחזיקים זה בזה, שאנחנו מחוברים נכון.

קודם לא היינו מחוברים בכלל, כל אחד פעל בסביבה איך שהוא הסתדר בחיים. כל אחד היה מסתדר בערמומיות שלו, ולזה לימדנו את כולם. גם לא למדנו דברים שקשורים לחיבור ולחינוך, אלא למדנו מקצוע, איך אתה יכול לנצל את החיים שלך יותר לטובתך. כך הייתה נקראת ההשכלה שלנו, כולל ההשכלה הגבוהה, איך לנצל את החיים.

עכשיו כדי להסתדר בחיים אתה צריך מקצוע אחר, אתה צריך לדעת איך להתחבר עם אחרים בצורה נכונה. לכן אתה צריך חינוך חדש, חינוך אינטגרלי, גלובלי, קודם כל חינוך ולא השכלה. לא חשוב מה יהיה המקצוע שלך, זה לא יעזור לך היום, לא יעזור לך להסתדר בחיים, אם אתה לא תדע איך להתחבר עם אחרים. לכן היום במקום השכלה בא החינוך, ואתה צריך להביא את החינוך הזה לכל אחד, גם למבוגרים. כי אין להם את זה, ואז הם מסכנים, הם מאבדים את הקו בחיים. הם לא יודעים איך להסתדר היום, איך העולם מסתובב. תוך זמן קצר נרגיש איך הכול ממש הולך לאיבוד, בעיקר עניין הכסף.

כסף זה אוכל, זה יחס בין כולם, זה איך אני מסתדר בחברה. זה הדבר העיקרי, שעל ידו אני יודע איך להתקשר לכל אחד, כמה לתת, כמה לקבל. החשבון הוא במה אני נמצא, במה אני לא נמצא, הכול נמדד אצלנו לפי הכסף. זה שווה ערך ליחס בינינו. זה ביטוי האגו והכיסוי עליו, בכמה שאני יכול לממש אותו. והדבר הזה נעלם עכשיו. אנחנו לא יודעים איך למדוד אותו. אפשר לראות מה שקורה בעולם.

אז לְמה אנחנו מגיעים? אנחנו מגיעים לשווה ערך אחר, לא שווה ערך כמה אני נותן וכמה אני יכול לקבל תמורת זה. זה לא יעזור. הבלבול הזה הגיע למצב שאנחנו נצטרך לקבל בצורה של "תן לי כדי לחיות, את כל היתר אני נותן". ממש לקבל לפי ההכרחיות, ואת היתר לתת לחברה. כי אם המערכת הזאת נופלת, אתה תראה שאין חוק אחר במערכת הגלובלית, כך היא קיימת.

הגוף שלנו הוא כמו גוף החי, כמו שהיה קיים אז, כך הוא קיים גם עכשיו. הגוף שלנו הוא כמו גוף החי, ולא חשוב אם אתה מיליארדר או אם אתה עני, זה אותו גוף. אלא מה ההבדל? ההבדל הוא בפנימיות שבגוף. בשכל, ברגש, במצב הרוחני של הגוף.

מה קורה עם הסביבה, שגם היא צריכה להיות כדמות האדם? כל אחד צריך להתקיים כמו הגוף, עשיר או עני זה אותו דבר. כל אחד צריך להתקיים לפי ההכרחיות. וכל היתר? את כל היתר תעלה לראש, מה זה "תעלה לראש"? לחברה. ואז בתוך החברה יהיה לך האור הכללי, השכל הכללי, הרגש הכללי של מדרגה יותר עליונה. אנחנו נראה איך הא-להים, בגימטרייה שווה "הטבע", איך בצורה שיטתית הוא יביא אותנו לכך. לא צריכה להיות הסכמה, יש ייסורים ותענוגים, זה מספיק.

שאלה: אנחנו רואים אצל החי בעדרים, יש איזה מנהיג חזק, חיה אחת חזקה שהיא שולטת על העדר. אנחנו מדברים כאן שיהיה איזה מעבר למדרגה של אדם. ודיברנו על זה שבכל זאת יש איזה שינוי באנושות, שעכשיו עוברת מדומם לצומח, כמו שלנו הייתה נקודה שבלב. אז אני שואל, האם מספיקה להם רק המילה חיבור או שהם צריכים מגע עם משהו יותר גבוה, עם משהו שכבר עשה מהלך יותר גבוה.

אותם האנשים שיש בהם נקודה שבלב משתוקקים להגיע לא-לוהות מתוך רצונם ולא מתוך הייסורים שיש בחיים. הם הולכים בדרך האור, בדרך התורה, הם נמשכים בעצמם, ולא על ידי ייסורים מאחור, אלא נמשכים מקדימה. אותם האנשים הם המובילים, והם יהיו מובילי האנושות.

לא ברור כמה זמן זה ייקח, נקווה שזה יקרה מהר. אבל תמיד יהיה כך, כי אין עוד מי שיכול להסביר, להבין, להפיץ את השיטה ולטפל באנושות, אם לא אתם. לכן כל אחד וכולנו יחד חייבים לדאוג להיות דמות כזאת. וזה יתגלה.

אנחנו כוח מאוד חזק. מי שמתחיל להכיר אותנו, מתחיל להרגיש שיש כאן יסודות כאלה שאין מה לעשות איתם, או שאתה נכנע ונכנס או שעוצם עיניים ומתרחק, כאילו לא ראה. זה הכוח העליון שנמצא ומתגלה בשיטה, ביסודות, בכל. ואי אפשר לסתור זאת. זה מדע, חכמה שהספק לא נמצא בה.

שאלה: נניח שראש הממשלה היה מחליט שהוא רוצה ללמוד, להיות כמונו. האם זה יכול היה לגרום לשינוי?

כתוב "לב שרים ומלכים ביד ה'". צריכים להבין שחכמת הקבלה לא באה דרך הראשים, דרך המנהלים, דרך ראשי הממשלה, דרך הפרלמנט. היא באה מתוך שינוי באדם ובקשר בין בני אדם, מלמטה. "בתוך עמי אנוכי יושבת".

ולכן לא צריך להתלהב כשכל מיני אנשים גדולים מתעסקים בחכמת הקבלה. בדרך כלל זה לא מביא תועלת לחכמת הקבלה ולא להם. אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אני לא אוהב לנבא עתידות.

אנחנו צריכים תיקון כללי של העולם, ותיקון הכללי זה של העם הפשוט, משכבת הביניים ומטה. השכבה העליונה, העשירים, המנהלים וכולי, אין שום תקווה מהם. זה לוקח שנים עד שמגיעה אליהם ההכרחיות להשתנות, על פני כל התפקידים והלבושים החיצוניים שיש להם.

לא ראיתי אף פעם אדם שהוא עשיר מאוד, או מדען מיוחד, שמתרשם בצורה פנימית, לבבית, ממה שקורה בבריאה. הלב שלהם אטוּם, משהו מפריע להם. ויש הרבה דוגמאות בכל העולם, בכל מקום זה אותו דבר. לכן אנחנו צריכים ללכת לעם.

לכן לא הרגשתי שום משיכה או נטייה להשפיע על הממשלה. אני בטוח שאין עם מי לדבר. ורק בגלל שהם אטומים מצד התפקיד שלהם, מצד הגורל שלהם. אם הוא נמצא בתפקידים כאלו, זה סימן שהוא אטוּם. יכול להיות איש מאוד מיוחד ועושה פעולות טובות. כי כך מנהלים אותו מלמעלה, אנחנו מבינים שהוא עצמו לא יכול לעשות כלום, הוא "בובה", "לב שרים ומלכים ביד ה'". כך זה נראה.

אני לא יודע מה יקרה הלאה. הלוואי שכולם "יחזרו בתשובה" מה שנקרא. לכן יש לנו בעיה, אנחנו לא יודעים איך בכל זאת להגיע לכלי התקשורת ולכוחות כאלה, כדי שדרכם נוכל לפרסם לעם מהר את מה שקורה. אולי אם נתחיל לעבוד עם המדענים, כי אין להם ברירה, הם רואים מה קורה בשטח. יכול להיות שנצליח נתחבר איתם וכך נוכל להשפיע על העליונים. אבל התקווה קטנה.

(סוף השיעור)