שיעור בוקר 09.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 393, אותיות י"ח-כ"א

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.

והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!"

זאת אומרת כדי שנתקדם לבנות מצב, מקום, כלי, שבו יכולים לגלות את הבורא, להגיע לדבקות אליו, זה דווקא כשאנחנו עובדים יחד ומבינים עד כמה יחד אנחנו צריכים להגיע למצבים של ערבות, חיבור, דבקות. וודאי שכל הפעולה הזאת, שכל אחד עושה מה שנראה לו שכדאי, זה ההיפך מהמטרה. ברור.

שאלה: מה זה להיות פורק עול?

מי שפועל נגד החיבור. זה הכול. סך הכול פועל נגד מטרת הבריאה, להרחיק בני אדם זה מזה, במיוחד בינינו פועל בצורה כזאת שלא נותנת לנו אפשרות להתחבר, לא נותנת לבורא להתקיים בינינו, זה נקרא "פורק עול".

תלמיד: צריך לעשות כמו שכתוב במשל, לבוא לחבר ולהגיד לו "שוטה, למה אתה קודר חור"?

אם האדם ממש מפרק את הקבוצה אז חייבים לעשות את זה. אבל שוב, לא בצורה כזאת קיצונית אלא לדבר יחד, לברר כמה שאפשר, אבל אם אין ברירה אז באמת לברוח מאותו מקום, מאותה ספינה שישנו אדם כזה, או לזרוק אותו, להוציא אותו, אחד משניים. וודאי שהוא יבוא, וודאי שהוא בכל זאת לא ייצא מהדרך, אבל יכול להיות שלקבוצה הזאת הוא לא מתאים.

תלמיד: מה זה לברוח מהספינה?

נגיד שיש שם הרבה אנשים שלא חושבים שצריכים להיות בחיבור. הם לא רוצים, זה ברור, אבל הם גם חושבים שלא צריכים לבצע את פעולת החיבור, ואם כך אנחנו חייבים איכשהו או לנטרל אותם ושיהיו בינינו ולאט לאט יתקדמו או שאנחנו עוזבים אותם ושיתקיימו לבד. אי אפשר להחזיק בקבוצה בן אדם שהוא מנוגד ממש. יכול להיות שהוא מנוגד, אבל זה מפני שעדיין לא התפתח, אבל הוא איכשהו מבין, איכשהו רוצה בכל זאת, לא מפריע לנו. הוא נמצא בספינה עדיין כאילו ללא הפרעה לספינה, רק כאיזה מטען, אז אנחנו יכולים עוד איכשהו להתקדם עימו עד שיבין ויקלוט את המטרה שלנו, את התוכנית שלנו.

תלמיד: וזו פעולה שהעשירייה צריכה לעשות, מישהו מבחוץ צריך לעשות על העשירייה?

לא, העשירייה בעצמה צריכה לעשות. אף אחד חוץ מהעשירייה לא מסוגל ואסור לו. אנחנו לא יכולים להעמיד איזו קבוצה של שומרים, שוטרים, שהם יבואו לכל העשירייה ויעשו שם סדר. אי אפשר דבר כזה. רק העשירייה בעצמה צריכה לדאוג איך היא מתקדמת. קודם כל זה צריך להיות נוכחות בשיעור בוקר, לחזור על נושא השיעור במשך היום ולעשות עוד כל מיני פעולות. זה הכרחי. ומתוך זה תראו עד כמה כל אחד ואחד נכלל ממה שהוא לומד, ממה שהוא שומע, תראו.

שאלה: אנחנו שומעים שאהבה מכסה על כל הפשעים וחשבתי שאם אנחנו רואים מישהו שקודח חור בסירה אז אנחנו יכולים להתאחד, להתחבר וכך נתקן את החור שבספינה. האם זה נכון להסתכל כך על הדברים?

לא. אתם צריכים בכל זאת לעבוד גם כל עצמכם וגם על אותו אדם ולהשתדל להכניס אותו לאיזה פעולות בתוך החברה כמה שהוא מסוגל. וודאי ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" והאנשים הגדולים שאחר כך צומחים כגדולים נעשים בהתחלה מאוד מאוד מנוגדים לדרך הזאת, לבטל את עצמו. הוא לא מבין מה זה על מנת להשפיע, מה זה כמו שדיברנו היום בשיעור הראשון להחליף את הכוונה מזה שאני סתם מתחבר ורוצה להיכנס בתוך העובר לזה שאני עושה את זה על מנת לגרום נחת רוח לבורא. ברגע שאני עובד על נחת רוח לבורא אז אני באמת מתחיל לעשות פעולות רוחניות ומכין את עצמי להיכנס לעיבור הרוחני.

שאלה: האם אפשר לצייר את השניים בספינה כאותם מעטים שמנסים לשלוט באנושות ומזיקים לעולם, לעומת בני ברוך שהם מעטים ומנסים לתקן את הנזק?

יכול להיות, אני לא יודע. אני לא רוצה לחשוב על אחרים. אני חושב עלינו. האחרים, תן להם להתגלגל. אנחנו עושים הפצה כמה שאפשר, העיקר זו העבודה בתוכנו.

שאלה: איך מזהים אם יש פעולת קדירה בקשר בינינו?

במידת השתתפות האדם, עד כמה הוא מסוגל להשתתף איתנו בחיבור, בשיעורים, לפי זה מזהים.

שאלה: זה כמעט בלתי אפשרי לשכנע את החבר, חבר שקודח חור בסירה, אבל האם יש דרך שנשכנע זה את זה כמה חשוב ונפלא הדבר הזה, הערבות?

גם זה לא פשוט. אנשים שיש להם רצון לקבל גדול, כבד, קשה להם לקלוט שערבות זה הכלי שבו אנחנו מגלים את הבורא ומגלים את מטרת הבריאה. קשה מאוד לקלוט. איך יכול להיות שאנחנו מבפנים חייבים להיות מקושרים ברצונות, בכוונות שלנו, וכך להשלים זה את זה על ידי האור העליון שיחבר בינינו רצונות וכוונות כך שאנחנו נהייה אדם פנימי אחד שיקרא אדם ודומה לבורא. קשה לנו לתאר את זה. יש אנשים שקל להם, אבל זה לא אומר שהם עושים תיקונים גדולים. בכל זאת ישנה בעיה גדולה, צריכים להמשיך בסבלנות, לאט לאט אנחנו מתקדמים בכל זאת לפתרון.

שאלה: למה במשלים בדרך כלל, וגם פה במשל הזה על הסירה, אין איזו סיומת, סוף, מה החבר ההוא ענה לו חזרה? כאילו משאירים את זה לאדם.

אתה חייב לדעת מה שכתוב ומתוך זה אתה כבר צריך לעשות סיכום לבד.

קריין: אנחנו ממשיכים, אות י"ט.

אות י"ט

"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת." זאת אומרת ברור שנכנסים בהדרגה, אז קודם אלו שנמשכים לזה, שנקראים ישר-אל, ישראל, ואחריהם בכל זאת מאין ברירה על ידי כל מיני לחצים, מכות, נכנסים האחרים גם כן לאותו תיקון.

"כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות." אם אנחנו מדברים על אותם הזמנים לפני אלפי שנים אז וודאי שחוץ מקבוצה קטנה שאברהם הצליח להוציא מבבל, מסך כל האנושות, ששם הייתה האנושות מפותחת יחסית, חוץ מזה אי אפשר היה לחפש עוד מישהו חוץ מאותה הקבוצה שירצה להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בו. "ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב," זאת אומרת, הם המורים של אותה הקבוצה שאברהם ייצב אותם שכך הם נקראים אברהם, יצחק ויעקב. אלה דורות אפשר להגיד שלימדו את הקבוצה הזאת וכך הם התקדמו. "שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז.

שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.

ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?"

זאת אומרת, ודאי שכולם יצטרכו להגיע מצד אחד למצב של ערבות, וכדי להביא את זה לכל העולם קיימת קבוצה אחת קטנה שהיא חייבת בכל זאת להציג את הדברים האלה לפני העולם, לפני כל האנושות, ומה שצריך לקרות זה מה שאנחנו מצפים שיקרה כבר בימינו.

שאלה: אנחנו אומרים לפעמים מתי מעשיי יגיעו למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעקוב. האם זו הכוונה להשתוקקות להגיע לערבות?

כן, ודאי, היום אנחנו כבר נמצאים בשלב שנקרא תהליך הדור האחרון ולכן כל אחד ואחד יכול להגיע ולהשתתף בתיקון נשמתו ולהתחבר ללמוד איך לעשות זאת. אנחנו מאוד מקווים שבזה נפתח דרך ושביל לכל האנושות. מצד שני אנחנו רואים כמה גם הטבע מתחיל ללחוץ עלינו, הוא לא כול כך ייתן לנו לחיות ברוגע על פני כדור הארץ, נצטרך לחשוב איך להציל את עצמנו מהשמדה גשמית ויחד עם זה מהשמדה רוחנית. לכן עלינו ללמוד איך לפרוץ לעולם הרוחני, איך לגרום גם שעל ידי כך העולם הזה שלנו הגשמי יהיה מתוקן ואיך שני העולמות האלה בסופו של דבר יתחברו יחד ויגיעו לתיקון השלם.

שאלה: בפסקה שלוש כתוב "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". אתה יכול בבקשה להסביר את זה?

כי הם היו בעל מנת להשפיע אפילו לפני שקיבלו את ההוראות האלה מלמעלה, כמו שהוא מסביר, מתוך זיכוך נשמתם. היו כאלו אנשים שהבינו, הרגישו שחיבור למעלה מהאגו זה דבר שיש להם כנטייה טבעית ומימשו את זה.

שאלה: אנחנו יודעים שכל סיפורי התורה מדברים על מצבים רוחניים פנימיים באדם, אז איזה מצב מתואר פה, שיש כאלה שרוצים לשמור את התורה וכאלה שלא רוצים? מה קורה פה?

שוני בנשמות. יש נשמות זכות מאוד שמרגישות את ההתעלות הרוחנית הנדרשת, וישנן כאלה שהן מאוד מאוד כבדות, מגושמות שלא מבינות, לא מרגישות צורך בהתעלות הרוחנית, אבל דווקא כשהן מתקנות את עצמן, אז מהן יש תועלת יותר גדולה מכל יתר הנשמות.

תלמיד: למה הבורא סידר מעין מאבק כביכול בין אלה לאלה? אלה רוצים ואלה לא רוצים ומקלקלים להם. למה זה ככה?

למה זה ככה? כי יש סוגי נשמות שונים במערכת אדם הראשון מהראש עד כף הרגל, זאת אומרת לפי העביות.

תלמיד: וככה גם צריך להיות בכל עשירייה שיש כאלה שהם בעד וכאלה שהם נגד?

לא, אני לא נכנס לתוך העשיריות. אתם, כל עשירייה ועשירייה, צריכים להגיע למצב של עיגול. ולא להתחיל לשקול כל חבר וחבר.

שאלה: כתוב שנבחרנו בצורה הכרחית. מה זה אומר שנבחרנו מתוך הכרחיות?

כמוך נניח, איפה שאתה גר יש סביבך עוד אלפי אלפי אנשים. אין להם משיכה לרוחניות, הם חיים כמו כולם בעולם הזה, חיים, מתים, חיים, מתים. רק אתה חושב איך אני אגיע לכוח העליון? איך אני אגלה אותו? מה מטרת החיים? מה מהות החיים? בשביל מה חיים? כל מיני שאלות שאפילו אם הן מתעוררות באדם הוא מכבה אותן, לא רוצה לחשוב, כי בשביל מה לו סתם לסבול. ואתה לא, אתה כן רוצה לדעת בשביל מה אתה חי ומה היא מטרת החיים שצריכה להיות והאם מהטבע כבר מוכן לך דבר כזה. וכן הלאה.

יש הבדל. זה הבדל בנשמות. כולנו נשמה אחת וכל נשמה ונשמה פרטית היא מאותה נשמה אחת שנקראת אדם, אבל לפי עוצמת הנשמה, מאיזה מקום היא באדם, כך היא משתוקקת לחזור למקור שלה ולכן יש כאלה כמוך שבאים ורוצים לדעת מה הגורל שלהם? מה המקור שלהם? וזה לא שאתה אשם או מיוחד, או חכם, אלא בגלל שהנשמה שלך היא ממקום כזה שעכשיו הגיע הזמן שהיא תתקן את עצמה ותתחיל להיות פעילה בכול מערכת אדם הראשון השבור.

שאלה: איך עם אחד שיכול לקיים את התורה, יכול להיתפס בתפיסת העשירייה?

יש לנו מערכת הנקראת זו"ן, זעיר אנפין ומלכות שהם שבעה חלקים, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד והאחרון זו המלכות, כל אחד כלול מעשר, סך הכול שבעים, שבעים תכונות יש לנו בזו"ן, זו"ן זה חלק שמקבל מחלק הנשמה שנקרא "ראש", כתר, חכמה, בינה. הכיוון הוא להגיע מבינה על ידי שימוש בזו"ן לדרגת הכתר. ולכן הרצונות שנמצאים בבינה לא קשורים לשבעים הרצונות האלה שנקראים שבעים אומות העולם, הרצונות האלו שנמצאים בזו"ן. הכוונה שנמצאת בבינה היא להביא את כול הרצונות האלו, שבעים רצונות לקשר דרך בינה לכתר ואז התכונה הזאת שנמצאת בבינה נקראת ישר-אל, כי היא מכוונת בסופה את כל הרצונות שנמצאים בזו"ן, בזעיר אנפין ומלכות לכתר. לכן הם נקראים ישר-אל, ישראל זאת תכונה שנמצאת בבינה, התכונה הזאת מתעוררת בחלק מהרצונות השבורים ובחלק לא מתעוררת, ואחר כך בכל זאת כן יותר ויותר ויותר.

ולכן התכונה הזאת לא נקראת "עם" כמו כל העמים שהם שבעים חלקים, שבע כפול עשר, זעיר אנפין ומלכות כפול עשר כל אחד, אלא כאן זה העניין של כוונה. לכן ישראל נקרא מי שמכוון ישר-אל לעשות נחת רוח לבורא ואז ישנה קבוצה מיוחדת שמתקנת את עצמה, היא לא עושה זאת בעצמה, אבל מלמעלה הבורא מתקן אותה, הוא עושה אותה קבוצה מיוחדת שתלמד את כול בני העולם לאט לאט שהכיוון צריך להיות בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, וזה לא שבזה אנחנו עושים לטובת הבורא, אלא אנחנו מעלים את כול העולם לדרגת הבורא. אז יש מי שמעביר את התהליך הזה, אלה הרצונות שנמצאים בבינה ונקראים "ישראל" ישר-אל, מבינה לחכמה לכתר ויש אומות העולם, רצונות לקבל שנמצאים בזעיר אנפין ומלכות שאותם צריך להעלות לחכמה וכתר. זה בעצם התהליך שאותו אנחנו צריכים להרגיש, לגלות ולממש.

שאלה: האם ערבות היא מצב שאנחנו בוחרים או מצב שאנחנו קובעים עלינו מלמעלה?

לא, הערבות היא החוק הכללי של הכלי, של הנשמה, של הכלי דאדם הראשון, ואם החלקים שלו מחוברים יחד בכיוון עצמם לבורא אז צורת החיבור הזו נקראת ערבות, כל אחד מרגיש את האחרים, כל אחד אחראי על כולם, ואז זה כלי אחד וכולו מכוון לבורא.

שאלה: הערבות נמצאת בכוונות או בפעולות שלנו?

הערבות נמצאת בכוונות שלנו ודאי, ובהתאם לזה בפעולות. ויש השפעה מהפעולות לכוונות ומהכוונות לפעולות.

תלמיד: האם אומות העולם באדם תמיד יהיו נגד החיבור?

לא, לאט לאט כולם מתקרבים, זה העניין של ההדרגה, של ההתפתחות. כולם יתקרבו לזה, כולם יבינו מכל מיני צרות, בעיות, גם מתוך התפתחות שכלית ורגשית, שאין ברירה, אנחנו חייבים לא להיות מנותקים מכל הטבע, דומם, צומח וחי, אנחנו מגלים שזו מערכת כללית, אוניברסאלית, אינטגראלית, וחייבים להתכלל בהם אומנם שאנחנו הפוכים ומוכנים להשתמש בהם לגמרי רק לטובתנו, כביכול לטובתנו. זה יתגלה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לחדש את הערבות שלנו כל יום, ואם כן במה?

אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לערבות בכל רגע ורגע, וחוץ מזה שהערבות תהיה מכוונת מאיתנו, מתוך חיבור הלבבות לעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: אתמול הסתובבתי קצת בכותל, טיול, ראש חודש הלכתי קצת לראות, להריח את ירושלים, נחשפתי לתקופות, תקופות לפני אלפיים שנה, שלושת אלפים שנה, קיבלנו הסברים שעם ישראל עבר ככה וככה, האם יש משמעות להתפתחות הנשמה בתקופות בית ראשון, בית שני, מה המשמעות של חורבן בית, בניית בית, מלחמות, יש קשר בין הדברים?

יש קשר ודאי, כי הרצון לקבל הכללי הגלובלי שמתחלק בין אלפי אנשים, בכל זאת עובר תהליך ויותר ויותר נעשה מוכן לשאול את עצמו בשביל מה אני סובל ולהגיב נכון על כל מיני השפעות עליו מבחוץ ומבפנים. וכך הוא מתקרב, כל רצון ורצון שבכל אחד ואחד, להיות רגיש לשאול בשביל מה אני חי? למה אני חי? מה קורה בחיי? איך אני יכול בצורה נכונה אמיתית לתקן את עצמי, להעלות את עצמי, בצורה אגואיסטית עד שמגיע ליותר ויותר.

תלמיד: זאת אומרת כל העם בעצם עבר המון סבל, המון עליות, המון ירידות. זה מדהים הסבל שהעם עבר. אני לא מבין את זה, המון רציחות, המון דם.

אתה לא יכול להבין את זה כי לא חיית באותם הזמנים. ברגע שזה יורד על העולם אנשים מקבלים איזה שכל ורגש בהתאם לזה, וזה לא כמו שאתה עכשיו חושב על זה.

תלמיד: זה מועיל להתפתחות הנשמה, כל הסיפור הזה?

כן, כל הייסורים גם מועילים להתפתחות הנשמה, ודאי שזו התועלת מהם. אבל יותר תועלת יש כשאתה עושה את זה ללא ייסורים גופניים אלא מעמיד את עצמך בייסורים נפשיים ומתקן אותם.

תלמיד: מדברים על בניית בית שלישי, יש קשר בין הדברים רוחנית או גשמית?

נדבר על זה אחר כך. בשביל מה לך כל הדברים האלה? יותר טוב אם היית יושב בבית וחוזר על השיעורים, זה היה יותר מועיל להתפתחות נשמתך.

שאלה: מה צריכה לכלול הערבות בעשירייה?

העשירייה צריכה לממש את הערבות בתוך עצמה, שכולנו אחראים על כולם ואנחנו צריכים להגיע למצב שפחות או יותר אנחנו יחד מוכנים להשפעת נחת רוח לבורא. מה אנחנו צריכים לזה? בואו נברר במה אנחנו עושים נחת רוח לבורא, ואז כולנו, כל עשירייה, צריכים את זה לבצע.

תלמיד: והאם הערבות צריכה להיות רק רוחנית או צריכה להיות גם במשהו גשמית, בעשירייה?

לא ולא, רק רוחנית.

תלמיד: ורוחניות זה אך ורק בירורים איך לעשות נחת רוח לבורא ותו לא, זה מה שצריך?

כן, חוץ מגשמיות.

אות כ'

"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן."

זאת אומרת, הנשמות היו כאלו זכות שהם הרגישו שלהשפיע אחד לשני, בקבוצה הקטנה שהיו בה, זה בעצם מה שצריכה האנושות לקיים, אבל בינתיים לא היה איפה, אלא "רק אנחנו בינינו" והיו עוד כמה כאלו משפחות.

"כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."

זאת אומרת, אומנם זה התחיל מאיזו מין משפחה קטנה, מאיזו קבוצה קטנה מלפני אלפי שנים, אבל לאט לאט כל הדבר הזה מתגלגל ומגיע לכל האנושות ומתפרסם בין כולם. אין בזה שום דבר מיוחד מפני שזה תואם גם את התפתחות הטבע. ככל שאנחנו מגלים שהטבע הוא מנגנון אחד והוא מושך אותנו לחוקיות ולמערכת אחת, אז גם אנחנו, למרות שמרגישים את עצמנו מחולקים, מרוחקים על ידי האגו בינינו, אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר כולנו צריכים להיות מחוברים במערכת אחת. רק בצורה כזאת אנחנו נהיה מותאמים לטבע הכללי.

אות כ"א

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.

ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.

וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.

ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.

והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."

זאת אומרת, בינתיים קבוצות קטנות פה ושם בכל מיני מקומות בעולם, אנשים בודדים הרגישו שהעולם חייב להיות אינטגראלי, גלובלי. כמו שכל הטבע כללי גם האנושות חייבת להיות מחוברת ובזה היא מתקרבת בצורתה לכוח העליון ואז היא מתחברת, ואז מתחילה להרגיש פעולות של הכוח העליון עליה ואיך היא תוכל להשפיע עליו.

כל השיטה הזאת התגלתה קודם כל כלפי היחידים, אחר כך כלפי קבוצת אברהם. "יחידים" אני מתכוון למה שמדובר בצורה אלגורית מאדם לנוח. יש עשרים דורות מאדם לנוח, ומנוח לאברהם. ועשרים הדורות האלה זה שנים רבות שהאנושות הייתה קולטת את העניין הזה של מושג האיחוד, עד שהגענו למצב שהיום אנחנו כבר נמצאים בו שכל האנושות יכולה לקלוט את הרעיון הזה ולקיים אותו.

תלמיד: נשמע מהטקסט שעם ישראל קובעים את הערבות, ולעומת זה אנחנו צריכים להגיע לשם מתוך בחירה שלנו, השאלה האם ערבות זה דבר שקובעים מלמעלה או שבוחרים?

ערבות זה שאנחנו מעמידים אותה מלמטה. שאנחנו מבקשים כוחות מלמעלה, אבל מעמידים את עצמנו למטה שאנחנו רוצים להיות מחוברים, כמו בעשירייה, להיות כמה שיותר מחוברים בינינו לכיוון אחד. זה נקרא שאנחנו נמצאים בקשרי הערבות. "ערבות", זאת אומרת שכל אחד משלים את השני. שסך הכול בעשירייה כל אחד מוסיף לשני מה שחסר לשני, וכך אנחנו מגיעים לכלי כללי אינטגראלי. אז הכוחות שמחברים אותנו לכלי אחד אינטגראלי, ואחר כך שבכלל כל האנושות מתחברת כך בצורה אינטגראלית ביניהם, זה נקרא "ערבות".

שאלה: למה הבורא צריך אותנו כדי לקרב את כל באי עולם אליו, למה הוא לא יכול לפעול עליהם ישירות?

כתוב שעם ישראל הוא כמעבר. אני כבר ציירתי לכם את הדבר הזה, ואני יכול לחזור על זה.

יש שבע ספירות שהן זעיר אנפין ומלכות, זעיר אנפין זה שש ומלכות השביעית. זה שייך לאומות העולם, זה נקרא "אומות העולם", או נקרא לזה people. למעלה מזה יש לנו את בינה שכוונתה היא על מנת להשפיע, זה כמו אימא כלפי זעיר אנפין. זעיר אנפין הכוונות שלו הן רק לקבל, ובינה הכוונות שלה נקראות "ישר-אל", ישראל (ראו שרטוט). מעל בינה יש חכמה וכתר. כתר זה הבורא (ה') או אל. מי שמעביר את הזו"ן האלו, מי שמעביר את כל שבעים הרצונות דרך בינה, דרך עצמה, דרך חכמה ולכתר, זה הכוח הזה שנקרא ישר-אל. הרצונות האלה שנקראים ישראל, הכוונות האלו שנקראות ישראל, מי שמקבל אותם הוא לא יכול לשבת בשקט, הוא מתקדם, הוא מוצא איפה לומדים חכמת הקבלה, כי היא השיטה איך להעלות את האנושות לבורא. וכך אנחנו פועלים גם כן.

שרטוט

תלמיד: במה שונה השפעת האור שיורדת ישירות על זעיר אנפין לעומת אור שעובר דרך בינה?

אור לא יכול לרדת ישירות לזעיר אנפין, אף פעם. על חמש הבחינות האלו אנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר, לא יכול להיות שזעיר אנפין מקבל אור. איך? מהכתר, בלי לעבור בחכמה ובינה? איך אתה שואל? זו מערכת.

שאלה: הערבות נראית כמו משהו מאוד גדול שמגיע מהבורא. האם פעולות בעשירייה, כשאנחנו מדברים עם החברים, מסכמים על משהו, משתדלים לקיים את זה, הדברים האלה קשורים לערבות, זה מקרב אותנו לזה?

כתוב על זה במאמרים בהרבה מקומות. התכללות פנימית ברצונות וכוונות בינינו זה נקרא ערבות, שבזה אנחנו כולנו בונים מערכת פנימית כזאת, רשת בינינו, רשת יחסים, שבה יש לנו את חשיבות הבורא, חשיבותנו, כי אנחנו יחד, ואיך אנחנו מגיעים לבורא, איך דורשים ממנו, איך נותנים לו וכן הלאה. זאת אומרת, כל ההתארגנות הפנימית שלנו בינינו היא בסופו של דבר נקראת ערבות, שאנחנו בזה ממש תומכים זה בזה.

רק להבין, אלו שיש להם את התכונה הזאת שהיא מכוונת לבורא, עם הניצוץ הזה שיש להם לזה, הם מגיעים אלינו ואנחנו צריכים לתת להם בעצם שיטה איך להשתמש ברצון הזה שיש בהם, איך למממש אותו, וכך אנחנו מתקדמים. כך כל אלו שהתחילו להתעורר ולהתברר מסך כול האנושות מבבל העתיקה שקראו לעצמם קבוצת אברהם, ישראל, וכך התקדמו עד היום. ומהיום והלאה זה עד גמר התיקון, עד שבסופו של דבר יהיה לנו "הבורא" (ה'), ויהיו אלו שייקראו "ישר-אל", והרצונות "אומות העולם" מה שנקרא people (ראו שרטוט). עד שנעלה כולנו בכוונה של ישראל, בכוונה הזאת, ונתאחד בבורא, שזה כבר צריך להיות ממש בזמננו, בימינו כגמר התיקון.

שאלה: מה מפעיל את המערבת הזאת, החלק התחתון, החלק העליון, מה מזיז אותה?

רצון שמתעורר בצורה כללית, בבורא, בישראל ובאנושות.

תלמיד: מה מניע אותם?

חסרונות שיש בכל האנשים שבעולם, אצלם זה העיקר, הם הנושא של הרצון לקבל הגדול שהבורא רוצה שכולם יתחברו ויתקרבו ויתכללו בו.

לבורא חשוב לא ישראל, ישראל זה רק מעבר, כמו שכותב בעל הסולם, אלא לבורא חשובים דווקא האנשים הפשוטים שלגמרי לגמרי לא מרגישים שהם חשובים. הם נושאים בתוכם את חלקי הכלי התחתונים שהם מוסיפים לכל הכלי הזה שלמות.

תלמיד: איך אתה תופס בדיוק מי האנשים האלה?

אני לא תופס. אני צריך להיות מוכן לקבל כל אחד ואחד מהם. נגיד, יבואו היום מניו זילנד, מדרום אמריקה, לא חשוב מי, לכל אחד יש מקום בינינו. וכמו שאנחנו לומדים כבר, כל הרחוק יותר הוא צריך להיות קרוב יותר.

שאלה: מתחילת השיעור דיברנו על זה שכל הכוונה שלנו צריכה להיות להשפיע נחת רוח לבורא. זה שאנחנו דואגים עבור העולם ורוצים להביא את הכלים האלה לבורא, האם זו צורה להשפיע נחת רוח לבורא?

כן. נתחיל בכמה שאנחנו מסוגלים לחשוב על זה ונעבוד יחד, זה באמת כבר לא קשה. מה שאני היום מסביר לכם בשיעור וזה שאתם תופסים ומסכימים ואיך שאתם מבינים את זה משיעור לשיעור, לפני חצי שנה, שנה, אי אפשר היה להסביר. אנחנו מתקדמים יפה מאוד, ואני שם לב שכולם שואלים שאלות כאלו שהן ממש לעניין.

רק אני מבקש, על החלק הראשון של השיעור כדאי לכם לעבור עוד פעם באותו יום. תקראו, תשאלו זה את זה, אם אתם רואים שישנה שאלה שבאמת היא דורשת תשובה אז תרשמו אותה ותשאלו למחרת, אני אשמח לענות.

שאלה: בשרטוט כתבת שבינה שווה על מנת להשפיע, ישראל, כתר זה האל, הבורא, מה זה חכמה?

חכמה זה הכוח העליון כמו שאנחנו לומדים מד' בחינות דאור ישר, זו ההשפעה עצמה. בינה היא הרצון להשפיע שכבר מיועד להשפעה לנבראים והנבראים יכולים לעלות אליה. ולכן בינה היא המעבר, המקשר בינינו שזה זו"ן, לבורא שזה הכתר או חכמה וכתר יחד.

שאלה: אם אפשר בכל זאת לברר איך נכון להשתמש במפגשים שלנו במהלך היום. כי שמעתי אותך מצד אחד אומר שכדאי שנברר בינינו את עניין הכוונה ואיך לתת נחת רוח לבורא בכל פעולה, ואפילו אמרת עכשיו תשאלו אחד את השני שאלות. מצד שני באיזשהו שלב בשיעור אמרת רק לקרוא ולא לדבר.

לא יודע, תנסו גם כך וגם כך, אם תמצאו פתרון יותר טוב אני מוכן לקלוט אותו. אתם צריכים להבין מה יותר טוב לכם להתקדמות, לקליטת מהות השיעור, שהוא יחיה בנו.

תלמיד: יש התלבטות גם בין המקורות לבין דברי רב, כי כמו שאמרת, כל שיעור אתה נותן לנו איזושהי מנה, צריכים לשמוע אותך שוב בשביל אולי לספוג את המנה הזאת?

כן, אתם צריכים לשמוע, אין ברירה. כי אנחנו מתקדמים משיעור לשיעור בצעדים שאתם רואים שזה הכול ממש מכוון למטרה.

שאלה: אפשר לומר שהחכמה זו השכינה הקדושה?

לא, שכינה זו מלכות המתוקנת.

שאלה: הערבות היא למען הבורא, האם אחרי הערבות של עם ישראל כל העולם יגיע לערבות למען הבורא?

ללא ספק שכך יהיה. זה נקרא כך כאילו שיש לזה לאומיות, אבל ישראל זה גם רק שם. כל אחד שמכוון להתקשר עם הכוח העליון באיזושהי מידה הוא נקרא ישר-אל. לכן אתה תראה איזה תפקיד יש בכל ההיסטוריה לקבוצה הזאת, זה עוד יתברר. אנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים רק על ידי חכמת הקבלה לראות איך זה מתממש מיום ליום בחומר העולם שלנו.

(סוף השיעור)