https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/wfOkP2km

תכנית אולפן

מחשבת ישראל

מיכאל: ערב טוב לכולם, שוב אנחנו בתוכנית מחשבת ישראל, והיום אנחנו נדבר על גלות בבל ושיבת ציון. איתי ביחד מנהל תוכן באנגלית חיים רץ. גם כתב מספר ספרים בנושא. אז, לכן אני הזמנתי אותך. אנחנו גם לקראת ערב פורים. אנחנו ננסה לקשור אירועים שהתרחשו אז במאה השש לפני הספירה. נדבר על הגלות בבל, נדבר על החורבן בית המקדש, כמובן על היהודים ששהו שם בפרס שבעים שנה, בגלות. אחר כך חזרו לארץ ישראל וכמובן שננסה לקשור את זה לחג פורים וננסה לקשור את זה קודם כל אלינו, למצב שלנו, דה היום, וזה חשוב מאוד. זה אנחנו מצד אחד כן לומדים היסטוריה כי זה חשוב, מצד שני, אנחנו לומדים כדי להבין איך אנחנו צריכים להתנהג היום. אז בבקשה.
חיים: טוב, ערב טוב. האמת זה מצב מאוד מאוד מיוחד, בעצם המצב הזה של פורים, מתחיל מחורבן. מתחיל מחורבן בית ראשון, גלות בבל. עם ישראל בעצם מגיע לסוג של שבר ראשון, שיאו של שבר ראשון שבו מנהיגים בעיקר, בעצם, חוטאים זה לזה ואיך שזה כתוב שמה, שהם הורגים זה את זה עם החרבות שבלשונם. אולי באמת נתחיל פה בציטוט הראשון מתוך, מתוך באמת פלביוס. אני אקרא מתוך השטף הראשון, באמת על בית המקדש הראשון ונבין את האווירה שהייתה, לפני חורבן בית ראשון בעצם.

מיכאל: רק אני רוצה להגיד, אתם תכינו שאלות. עדיף כמובן גם לשלוח בצ'אט אפשר לשלוח, וגם, אנחנו נשלח לכם את המצגת, זה חשוב מאוד שהציטוטים ישארו אצלכם גם.
חיים: אז הוא כותב ככה, שבעים שנה בלבד אחרי שהמלך שלמה לימד ש - "שנאת תעורר מידנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה" יוספוף פלביוס מספר כי, ציטוט, "ברגע שיהורם מלך ישראל, לקח לידיו את השלטון, הוא לקח על עצמו לטבוח באחיו ובחבריו של אביו, אשר משלו תחתיו. ובכך הוא רק החל להפגין את רשעותו" כן, ועל זה אחר כך כתוב במסכת יומא "ואמר רבי אלעזר: אלו בני האדם שאוכלים ושותין זה עם זה," הוא מדבר בעיקר על המנהיגים, כן. "ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם! ההוא, בנשיאי ישראל". הוא מסביר, שהכוונה היא באמת למנהיגים ,בעיקר של אותה תקופה, ששמה באמת התגלה הפירוד וזה באמת היתה הסיבה לבאמת לזה שאחר כך בא נבוכדנצר והגלה את עם ישראל לבבל.

מיכאל: כן. מה שאנחנו יודעים מההיסטוריה, שסך הכל הוגלו כמה אלפי אנשים, שזה בעיקר האליטות. כן, אני דווקא הופתעתי, שלמדנו גם באוניברסיטה שהתברר שרוב העבודה שלהם, אז ביהודה, היא היתה עבודה דתית כביכול, היתה בבית המקדש. אנשים לא היה כמו שהיה, זאת אומרת, שהם חזרו מהבבל, מהגלות בבל, היהדות היא עשתה כזאת מהפכה, זאת אומרת, סתם לדוגמה, לא היה לימוד תורה כמו שאנחנו יודעים היום, שכל יום לומדים תורה ובשבתות, לא היה בכלל כזה דבר. מי שלמד את זה זה רק האליטות, אנשים עשירים, אנשים מלכים, כן, אבל לא לא העמכה. רק שחזרו אז התחילו ללמוד וזה באמת, יש עוד כמה תהליכים שקרו מאז שהם… אבל פה באמת, זה מאוד מעניין שסך הכל, לא כמו שאנחנו חושבים שהוגלו כולם לשבי, אלא ממש כמה אלפי אנשים, סך הכל.
חיים: מעניין.

מיכאל: כן. וזה בדיוק מה שיוספלביוס כותב. וכמובן כמו שאנחנו שומעים וראינו אצל בעל הסולם, הקראתי את זה מספר פעמים את הציטוטים האלו מה "גלות וגאולה", מאמר של בעל הסולם שהוא אומר ש - למה חטאו את מלכי ישראל ועל כל הפירוד שהיה שם. וזה אפשר לראות, הרגו אחד את השני שם, ממש טווח.

חיים: כן. אבל שוב, אתה מדבר על בית שני או בית ראשון?

מיכאל: בית ראשון, כן.

חיים: בית ראשון, שוב, זה בעיקר בין המנהיגים.

מיכאל: כן, כן. בלבד.

חיים: פשוט תככים נוראיים, בלי חשבון. נלך רגע, במצגת, לשקף השני. אתה רוצה כבר להגיע כאילו לשלב של המלך אחשוורוש וכאילו שיא הפירוד ותחילת הגאולה?

מיכאל: כן. כן.

חיים: אוקי. אז, כתוב ככה. "גלות בבל נמשכה כל עוד היהודים נותרו מפורדים זה מזה". הקטעים האלה דרך אגב, לקוחים מהספר "הבחירה היהודית" שבזמנו פרסמנו והוצאנו גם בעברית. אז זה פשוט ציטוטים מתוך הספר, עם ציטוטים מתוך המקורות שנמצאים בתוך הספר. במגילת אסתר מתואר כיצד היהודים הצליחו להינצל מן הגלות ההיא. בתחילה, המן, הארכי אנטישמי, כן האב טיפוס של אנטישמי. הרבה פעמים דרך אגב, השוו את היטלר להמן. "אמר למלך אחשורוש, ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך." ובספר "כלי יקר" כתוב: "כי עם אחד מפוזר ומפורד, פירוש, שהם עם מפוזר איש מרעהו ומפורד מן השכינה". זאת אומרת, ברגע שאנחנו נפרדים זה מזה, אנחנו נפרדים מהבורא, נפרדים מתכונת ההשפעה. בדומה לכך, ילקוט יוסף כותב בפירוש על ההלכה היהודית שיש ביניהם פירוד לבבות. פשוט הסבר הכי פשוט שיכול להיות, מה זה נקרא עם מפוזר ומפורד. ואז כתוצאה מזה באמת מגיע המן.

מיכאל: כן, האמת שפירוד הזה הוא התחיל עוד כמה מאות שנים לפני זה, לכן אנחנו התחלנו ככה מהציטוט של יוספלביוס, אבל באמת לפני זה צריך להגיד שזה מאה ומשהו שנה לפני היה גם כן גלות אשור, ונעלמו שם עשרת השבטים, כן, ואז התחלקו ל…

חיים: ספר לנו מה זה גלות אשור.

מיכאל: כן, כן. גלות אשור, כן, זה שהיה ממלכת ישראל, כן ואז היה…

חיים: הממלכות, עם ישראל הגיע לישראל ואז כאן התפצלו לשתי ממלכות.

מיכאל: ממלכת יהודה וממלכת ישראל ומי שהוגלו בגלות אשור, הוגלו דווקא ממלכת ישראל, כל מי ששם. ואז אנחנו עד היום, זה עשרת השבטים ועד היום אנחנו לא יודעים איפה הם, זה ידוע. ואז מה שנשאר, היהדות שאנחנו מכירים היום זה… וגם היהודים דה היום זה בעצם הצאצאים של אותה ממלכת יהודה, שזה שני שבטים סך הכל, יהודה ובנימין. זהו, ואז כמו שהוא כאן ממשיך, זאת אומרת, גם כשהם הוגלו, אז גם כן הפירוד הוא ממשיך כמובן בבבל ואחר כך שהפרסים, למה זה גלות בבל נקרא, אבל פרסים אחר כך תפסו, זאת אומרת, כבשו את ממלכת בבל ואז כמו שאומרים, זה מאה עשרים ושבע מדינות שם, כן, היה ועם אחד היה שהיה מפוזר בכל, בין כל העמים. זה אנחנו מכירים כציטוט. כן, אפשר להמשיך. אז אנחנו רואים שאם אנחנו לא נמצאים בחיבור אז כמובן שאנחנו רחוקים מאותה, מאותו כוח העליון, אותה תכונת ההשפעה, שכינה.

חיים: ואז קם עלינו כוח משחית, במקרה הזה, באמת בדמותו של המן. כאשר בכל מצב אנחנו רואים בעצם כוח משחית בדמותו של איזשהו משחית אחר, פעם זה המן, פעם זה טורקמדה בספרד, או היטלר בגרמניה, סטלין ברוסיה, שלא הצליח למזלנו, ברגע האחרון זה נמנע ממנו. אבל כל פעם אנחנו רואים באמת שיש איזשהו מישהו אחר שמקבל את התפקיד. אבל, שוב, הכל אותו עיקרון באמת. חמלניצקי אוקראינה,

מיכאל: כן. לא, לא חסר, זה, כן. בורא הוא מאוד יצירתי, זה, זה נכון.

חיים: אז, אני קורא בפיסקה, בשקופית הבאה, "הצרה בבל היא איחוד". ברגע האחרון, מרדכי היהודי, איחד את כל היהודים. "לך כנוס את כל היהודים", כותב החיד"א. "כלומר, אמור להם", כן, זה ציטוט מתוך מגילת אסתר. "כלומר," הוא מסביר, "אמור להם דברי כיבושין". תשכנע אותם. "כך שכולם יהיו באחדות אחת." תמיד שאני קורא את הציטוט הזה, אני ישר חושב על ההפצה שלנו, ואיך אנחנו צריכים להגיד דברי כיבושין כדי להביא את כל העם לאחדות אחת. "לך כנוס כאחד את ליבם של כל היהודים." זה ההסבר. "צריך לאחד את ליבם של כל היהודים. האחדות היתה מפלטם האחרון. כשהתאחדו הם הצילו את עצמם, את עמם ואפשרו את תחילת השיבה מבבל. הספר, תורת אמת, מזהיר במפורש, כי בהיות כל ישראל באחדות שלמה, לא תאונה אליהם רעה. ואכן המן הרשע קטרג על ישראל שהם עם מפוזר ומפורד, שיש פירוד לבבות ביניהם, אך אסתר הציעה שיתכנסו כולם, במעמד אחד ויעשו כולם אגודה אחת ואז תשועתם מהרה תצמח."

מיכאל: מאיפה זה? מה זה תורת האמת? זה ספר, כן?

חיים: ספר "תורת אמת", כן. פרק ימי הפורים בהלכה. כן, לא זוכר כרגע מי כתב אותו.

מיכאל: כן, הכל די ברור, הכל… כן, אין מה לחזור על זה. אבל זה, באמת זה טוב, טוב שאנחנו קוראים ואת המקורות האלו וכל פעם זה לא איזשהו מקור אחד, זה לא בעל הסולם או רב"ש, זה די ברור, אלה ממש יש אלפי מקורות שמדברים על דבר אחד, שאם יש חיבור אז טוב ליהודים, אם אם אז באים צרות. אין מה לעשות. ובאמת שפה הוא אומר שצריכים לחבר את ליבם של היהודים, שזה רגשי, זאת אומרת, החיבור הרגשי, הוא גם נותן לנו רמז, שזה לא סתם חיבור. זה כמובן, אנחנו מבינים שזה לא פשוט. מה שאני יכול פה לציין שבמאמרים אחרים כותב גם רב"ש שזה אחד מהצאצאים של המן, אחד מהצאצאים של עמלק. כן, זרע של עמלק, שזה על מנת לקבל. כמובן שאנחנו מבינים שאם, אם אנחנו, תכף אנחנו גם נדבר על המצב הפנימי, אני לא רוצה עכשיו לבלבל, אבל, לפי ההיסטוריה בוא נלך עכשיו עם זה, אחר כך, נלך לרובד הפנימי. אז כאן זה הכל ברור, בוא נמשיך.

חיים: יש, אולי יש שאלות בינתיים, או שעדיין מוקדם?

מיכאל: כן, אם יש שאלות אנחנו נשמח. עד כאן מה לא ברור, בכל התהליך הזה. אוקי, אז נמשיך.

חיים: אם יש שקט אז ממשיכים, כן?

מיכאל: כן.

חיים: סבבה. ההצלחה בבבל, איחוד. שקף שני. "היהודים ניצלו על ידי האיחוד, ממש כפי שנשאו ממצרים בהתאחדם תחת הנהגתו של משה. כשיצאו ממצרים, ניתנה להם ריבונות בארץ ישראל וזאת רק לאחר מסע מפרך. גם כעת שהתאחדו תחת הנהגתו של מרדכי, הם זכו שוב בריבונותם ובנו מחדש את בית המקדש, אם כי שוב, לאחר תלאות וסכסוכים שעליהם היו צריכים להתגבר." ניגש אולי מיד להצהרת כורש או שאתה רוצה קודם…

מיכאל: כן כן. בטח.

חיים: אז בעצם, כאן יש כפי שאני מבין את זה איזושהי מחלוקת בין המקורות ובין היסטוריונים לגבי בדיוק מתי חי כורש, מתי הוא נתן את ההצהרה שלו, אם זה הוא שנתן את ההצהרה שלו, יש כל מיני שאלות על זה. למזלנו החיים שלנו פשוטים למדי. יש לנו מקורות שלנו, שזה המקובלים. יש לנו מורה, שאומר לנו מהם המקורות הנכונים ואנחנו הולכים לפי זה. זה שיש כל מיני דעות נוספות זה ברור לנו ואנחנו לא הולכים להתווכח מה נכון מה לא נכון. גם ככה אנחנו רואים שמה שחושבים היום הוא נכון, מחר אנחנו חושבים שהוא לא נכון וחושבים משהו אחר, אבל אני עוד לא ראיתי שמקובלים משנים את דעתם בנוגע למשהו במקורות, ולכן, אלה המקורות שאנחנו נצמדים אליהם, לפי מה שאנחנו לומדים מרב. אז לפי מה שאנחנו לומדים באמת, כתוצאה מזה שהם התאחדו, הם, למעשה קיבלו, את העזרה של מלך בבל לעלות לישראל. והעזרה הזאת מתבטאת בכתובים, בהצהרת כורש. אני רוצה לראות רק אם יש לנו פה באמת… אוקי, אין לנו כאן את ההצהרה עצמה, אבל, בגדול, כורש אומר שהוא קיבל הוראה מהבורא לעזור ליהודים לעלות לארץ ישראל ולהקים את בית המקדש השני וזה מה שהוא עושה. אז בואו נקרא, הצהרת כורש: "בניגוד למצרים, הפעם היהודים לא היו צריכים לברוח." כן, אחרי שהם ניצלו מהמן. "במקום זאת, הם עזבו את בבל, לא רק בברכת המלך, אלה בתמיכתו המוסרית, הכספית והרוחנית המלאה." ברגע שהמלך כורש עלה לשלטון, הוא הרגיש שהבורא הורה לו להחזיר את היהודים לארצם ולעזור להם לבנות מחדש את בית המקדש. הוא פרסם את הצהרת כורש המפורסמת שאמרה: "כל יהודי, הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו…" כלומר, איפה שאנשים ששם הוא גר, "...בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה, עם הנדבה לבית האלוקים, אשר בירושלים." לא רק זה, הוא גם לקח את האוצרות שבזמנו נבוכדנצר לקח מבית המקדש הראשון והחזיר אותם עכשיו ליהודים שיקחו אותם חזרה, כדי שישמשו אותם בבית המקדש השני. אה הנה, זה כתוב, ואני קפצתי. "לאחר ביצוע הוראתו, המלך כורש הוציא את כלי בית השם אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים ויתנם בבית אלוקיו." בבקשה, ספר עזרא אז.

מיכאל: כן, סך הכל, אני יודע שזה היו איזה אלף איש או קצת יותר אולי, כמה אלפים, שיצאו מפרס, ממש הלכו איזה אלף קילומטר.

חיים: זה מה שנקרא שני שבטים, כן?

מיכאל: כן. לא פשוט היה, כמובן בדרך, היו הרבה אויבים שם וגנבים. אז כן, הם הגיעו לשם ומה שמעניין שהם הופתעו שהיו שם חיים, בארץ ישראל, ביהודה דאז, היו חיים והיו אנשים והיה חקלאות. זאת אומרת היה, היה זאת אומרת, זה לא, זה אותם היהודים שנשארו שם. סך הכל עברו שבעים שנה. כמובן שזהות היהודית שלהם הייתה שנויה במחלוקת ולכן שהגיע אחרי עשרות שנים אחרי זה, כמה עשרות שנים שהגיע עזרה ואז אחר כך עוד, אחרי עוד כמה שנים הגיע נחמיה, שאז הוא היה המנהיג הדתי כביכול, מנהיג עזרא ואז הוא הכניס בעצם את הלימוד תורה, לעם, לעם הפשוט, ככה יום יום.

חיים: כי היה צריך, לחנך אותו מחדש כאילו, כן?

מיכאל: בדיוק. בדיוק. הוא גם כן עשה כמה דברים, הוא גרש את הנשים הנוכריות ועשה, עשה כמה, כמה מהפכות טובות, שבעצם היהדות של היום, אנחנו בעצם מכירים אחרי כל הרפורמות שעשה עזרא. זהו, אומנם שלפני זה, זה היה מעניין, כמעט לכל מלך ישראל וכמעט כמובן גם לפני זה, לכל האבות שלנו, הנשים היו, נשים היו, נשים נכריות, זאת אומרת, לא… מזרע יהודים. כמעט כל אחד, מתחיל ממשה ועד מלך שלמה. ועוד הלאה, כמובן. אז היו כמה רפורמות. אז שוב, זה מאוד חשוב שבאמת לזכור שאז התחילה כל הלימוד תורה והפוקוס משהיה פעם, רק לבית המקדש, רק לקורבנות, הוא עכשיו, זאת אומרת, הבינו, שכנראה שיש גם כן חיים גם אחרי שבית המקדש נחרב ואלוקים הוא שוכן לא רק בבית המקדש, לא רק בירושלים אלה, בכל איפה שנמצאים היהודים, בליבם בוא נגיד, של היהודים ולכן כדי, כאן אנחנו מתחילים כבר לזהות, מי שלומד חכמת הקבלה את כל העניין של לימוד תורה, המאור המחזיר למוטב שלכל אחד זה מגיע וכל אחד זה יכול וזה, זה מהפכה ממש. כי, כי לפני זה, כולם היו רק קשורים לבית המקדש. נמשיך.

חיים: אז באמת, בית המקדש השני, היו בו, בוא נגיד ככה, כמה, כמה תקופות. אולי, אני חושב שקיים, נדמה לי, כחמש מאות שנה, משהו כזה, נכון, עד שנת שישים ושש, שבעים. בשבעים הוא נחרב, נכון?

מיכאל: כן. שנות השבעים.

חיים: והוא קם בחמש מאות ומה?

מיכאל: חמש מאות ושש עשרה.

חיים: חמש מאות ושש עשרה, זה, חמש מאות שמונים ושש שנה.

מיכאל: כן.

חיים: אז אני חושב שאפשר לחלק באמת את התקופות האלה, הייתי אומר לעד תרגום השבעים פחות או יותר, נגיד המאה השלישית לפני הספירה ואז מתחילה הירידה, מתחילה ההתייוונות, שנגמרת במרד החשמונאים וכן הלאה, אבל זה כבר לא זה, הם כבר לא מצליחים להרים את זה חזרה לרמה שבעצם עזרא ונחמיה הרימו אותם, אלה ממשיכה התיוונות, בית חשמונאי עצמו, הולך ומתדרדר והופך להיות יותר ויותר מושחת, עד שבסוף כבר אי אפשר להציל כלום. מגיעים הרומאים וגומרים את הסיפור בעצם. עכשיו אנחנו נתמקד בקטע, מה שאני אקרא עכשיו, שבו עם ישראל בעצם הופך לתקופה קצרה, אולי הוא לא בדרגה רוחנית מאוד גבוהה כבר בשלב הזה, אבל הוא באיזשהו מובן כן אור לגויים. כנראה שכן איכשהו, אולי בזכות הלימוד הנכון, אולי אני לא יודע למה, אבל, הצליחו כנראה איכשהו להגיע לרמת חיבור כזאת, שאומות העולם הרגישו, שכאן יש משהו מיוחד שהם רוצים אותו. כן, שכשהנרי פורד כותב בספר האנטישמי שלו, שסוציולוגים שבונים מודלים של חברה מתוקנת יעשו בחכמה אם יסתכלו על החברה היהודית העתיקה, כנראה לדבר הזה הוא מכוון.

מיכאל: תקופה מאוד מיוחדת, שהיא בעצם התחילה, אנחנו גם נראה ציטוטים, עוד בפרס. כן. שאז הרגו את המן ואז הרבה אנשים הצטרפו למרדכי שהיה מנהיג דאז, הרבה, ממש, נכנסו ליהדות.

חיים: "ורבים מהארץ מתיהדים".

מיכאל: כן, בדיוק.

חיים: נכון. וגם כאן אנחנו רואים בעצם שתלמי השני, מלך מצרים, שהיה בעצמו, אם אני לא טועה, (...) הוא לא היה בבלי, הוא היה יותר בכיוון של יווני. הוא מאוד מאוד מעריך, את חכמת ישראל. הוא זה שהזמין את תרגום השבעים, הזמין את החכמים מירושלים לבוא אליו לאלכסנדריה לארמון ולתרגם את התורה, אבל לפני שהוא עשה את זה, אולי אני אקרא ואז אולי נשלים. אז קודם כל, באותה תקופה, אנשים עלו לבית המקדש, שלוש פעמים בשנה, ברגלים. והתיאורים של בית המקדש, של ירושלים בתקופה הזו זה כמו כנס, זה כנס של בני ברוך, ממש. שירים, תפילות, כלומר, שיעורים, לימודים, סעודות, הרבה, כולם מתארחים אצל כולם ואף אחד, אין מצב שהוא מגיע לשם ומישהו לא מטפל בו. איך שהוא נכנס, כן, יוצא בשדה תעופה מהמטוס, פוגשים אותו ועוזרים לו ומסדרים אותו והכל בסדר וכולם שמחים, ככה הם פשוט מתארים את זה מאוד מאוד יפה.

מיכאל: זה מאוד שונה ממה שאנחנו רגילים לתאר לעצמנו שזה שחיטה, דם וריחות כאלו של דם ובקיצור, זה עשן וזאת אומרת, ממש, כמעט באף מקום לא מסופר, דווקא יש לא מעט, לא הרבה כאלו ציטוטים, שמדובר על חיבור ולא מדובר על זה שאתה לוקח כבש, אלא מדובר שזה הקורבן מהמילה להתקרב, וזה כבר כמובן כותב בעל הסולם ורב"ש, שדווקא במה שעסקו אנשים, הם נכון שהם עשו את הקורבנות, לפי כל הכללים, אבל גם כן קודם כל מה שהם עשו הם התקרבו אחד לשני וזה הקורבן, שכל אחד היה מקריב את האגו שלו, כדי להתקרב לזולת.
חיים: וחוץ מזה כמו שאנחנו נוסעים לכנס, אנחנו צריכים לשלם על המטוס, אז הם היו מביאים איתם כבשים ועיזים וכן הלאה. ובסדר, ובסופו של דבר צריכים לסעוד משהו. זה היתה חגיגה של חיבור, אין ספק. זה באמת היה הדגש שמה. בוא נראה מה כותבים, מה כותבים לנו ההיסטוריונים והמקורות וכן הלאה. כותב יוספוס פלביוס "עולי הרגל יצרו הכרויות שחוזקו על ידי שיחות יחד", תראו, זה חגיגה של חיבור, וזה כותב מישהו שכבר עזב את היהדות, הפך לפלביוס, כן, הוא היה יוסף בן מתתיהו, הוא עכשיו הפך להיות רומאי תכלס. "הכרויות שחוזקו על ידי שיחות יחד, ועל ידי שנפגשו ודיברו זה עם זה וכך חידשו את זכרונותיהם מהאיחוד הזה". וכותבת המשנה, כן, מתענגת על חברות נדירה זו: "וכל בעלי אומנויות שבירושלים, בעלי מלכות, עומדים לפניהם ושואלים בשלומם, אחינו, אנשי מקום פלוני, באתם בשלום? החליל מכה לפניהם…" כמובן חייבים מוזיקה, בכל זאת. "...עד שהם מגיעים להר הבית". לאולם לימוד. בנוסף, כל הצרכים החומריים של כל אדם שהגיע לירושלים נענו במלואם. כן, כותב על זה, ספר אבות דרבי נתן: "לא אמר אדם לחברו, לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים". פסחים זה קורבנות. או: "לא מצאתי מיטה שאשן עליה בירושלים". והספר, ספרי דברים, זה חשוב, כי לא רק ישראל, עם ישראל, היה באותם רגלים, אלה הכוח הזה של החיבור שהיה שם, משך את אומות, לכן זה אור לגויים, משך את אומות העולם לבוא וללמוד, איך להתחבר, לקבל השראה, לקבל דוגמה. אז כותב הספר ספרי דברים: "שגויים היו עולים לירושלים ורואים את ישראל והם אומרים: אין יפה להידבק אלא באומה זו". זה נקרא האור לגויים, לא צריך יותר מזה.

מיכאל: כן. באמת תקופה מיוחדת, שאין כדוגמתה וחשוב לנו להביא כאלו דוגמאות, כי בדרך כלל אנחנו תמיד מביאים דוגמה שהנה, היה הפירוד ואז מה שקרה זה כל מיני אסונות מהחורבן ועד כל החורבנות הקטנים. ודווקא ששואלים אותנו, תראו לנו דוגמה שהיה חיבור, אז מה קרה, אז זה אחד מהדוגמאות שאנחנו יכולים להביא בתקופה הזו וכל השאר זה פשוט לא היה, כמעט.

חיים: אתה יודע, זה… זה לא רק לנו יש את הבעיה הזאת. אחד הבאמת היסטוריונים החשובים שכותב באמת על התקופה הזו וכתב ספר באמת על כל ההיסטוריה של היהודים, מציין את זה שב…

מיכאל: מי זה? ג'ונס..?
חיים: ג'ונסון, כן, אבל שם פרטי ברח לי.

מיכאל: לא משנה. הוא לא יהודי בעצמו.

חיים: הוא לא יהודי, הוא נוצרי. אבל הוא מציין על זה שכמעט לא כתוב על המאות, בין המאה, השלישית רביעית, כן, שלוש מאות ארבע מאות ועד מאתיים.

מיכאל: כן.
חיים: לספירה, כמעט אין על זה תיעוד. ואז הוא מגיע למסקנה, הוא כותב: פרהפס די וור הפי, אולי הם היו פשוט מאושרים.

מיכאל: כן.

חיים: אז אין מה לכתוב. כן. כמו מי, מי זה כתב, נו, אנה קארנינה, מי כתב? טולסטוי?

מיכאל: כן.

חיים: כן?

מיכאל: כנראה.

חיים: איך הוא מתחיל את זה? "כל המשפחות המאושרות דומות".

מיכאל: כן.

חיים: נכון. אין מה לכתוב, הם שמחים. ואז אין כאילו תיעוד לחיבור שהיה שמה. אבל אפילו הוא מגיע למסקנה שכנראה הסיבה שבאמת אין על מה לדווח, אנחנו רואים גם על מה חדשות מדווחות, זה בגלל שטוב להם.

מיכאל: לא היו דרמות, יותר מדי.

חיים: נכון. לא היו דרמות, הם היו בחיבור, באמת באותה תקופה. ולכן אין כל כך הרבה תיעוד של אותה תקופה. אז הפנינים האלה שיש לנו זה באמת מאוד מאוד יקר. פנינה אולי אפילו יותר גדולה זה באמת מה שכותב פלביוס על תלמי השני שמתאר את ההערכה שלו לחכמי ישראל. וכמה שהוא רצה ללמוד מהם. אז אני אקרא אם אפשר להראות את השקף על השגשוג בימי בית, בית המקדש השני, כן.

מיכאל: זה המלך המצרי כן.
חיים: זה מלך מצרים, כן. הוא שבאלכסנדריה והוא מזמין אליו, זה ככה, תלמי השני היה מלך שאהב שני דברים, הוא אהב נשים והוא אהב חכמה. אז נשים זה לא הנושא של התכנית הזאת אבל חכמה דווקא כן. והיה לו ספרן שהיה איש מאוד קרוב אליו, כי הוא היה אוסף את כל ספרי החכמה ומביא לו אותם. והספרן הזה אמר לו, איך אתה לא מכיר את חכמת היהודים, זו החכמה הכי גדולה ולך אין פה כלום. הוא היה, היה לו ספרייה ענקית באלכסנדריה והוא רצה שתהיה לו את הספרייה הכי גדולה בעולם והספרן שלו אמר לו אבל את ספרי היהודים אין לך, אז הוא אמר לו אבל מה יש בהם, אז הוא אמר לו החכמה הכי גדולה זה בספרי היהודים ולך אין אותם? אז מה לעשות? אז אמר, תביא חכמי יהודים שיכתבו לך את החכמה שלהם, בשפה שלהם. כי הוא אמר לו אבל אני לא קורא את השפה שלהם. אז שיתרגמו לך. אז הוא שלח מכתב לכהן הגדול בירושלים וביקש ממנו שישלח אליו שבעים מתרגמים, שיתרגמו לו את ספרי החכמה היהודית. הכהן הגדול נענה בשמחה, בכל זאת, מלך מצרים. הזדמנות טובה גם לעשות יחסים בין לאומיים טובים, ושלח אליו את החכמים האלה. והם חשבו שהם יבואו ויתרגמו את החומש בזמנו זה היה ליוונית ובזה ייגמר הסיפור. אבל תלמי רצה יותר מזה, הוא רצה ללמוד מהם, את החכמה עצמה. אז לפני שהוא נתן להם לתרגם, הוא קודם כל ישב איתם, שבועיים. וחקר אותם מכל הכיוונים בשאלות. אז בואו נקרא את זה. שבעים מתרגמים, לא נשלחו מיד לעבודה. בתחילה תלמי רצה ללמוד את חכמתם ולספוג מהם כל ידע שהיה יכול. לפיכך, (ציטוט) הוא שאל כל אחד מהם שאלה פילוסופית, שלמעשה היו שאלות ותשובות פוליטיות למדי… כי הוא רצה ללמוד איך להנהיג. …הנוגעות לעניין הממשל הטוב למין האנושי. במשך שניים עשר ימים רצופים, ישבו חכמי ישראל העבריים לפני מלך מצרים ולימדו אותו ממשל על פי חוקיהם, חוקי התורה, חוקי החיבור. יחד עם תלמי ישב הפילוסוף שלו, מנדמוס, או מנדמוס, לא זוכר איך מבטאים את זה, אשר נדהם, כיצד כוח של יופי כזה התגלה במילותיהם של האנשים הללו. כאשר הם הסבירו את כל הבעיות שהועלו על ידי המלך בכל נקודה, הוא היה מרוצה מתשובותיהם. הוא קיבל טובות רבות וגדולות מבואם וכיוון שקיבל מהם רווח זה, למד כיצד עליו למשול בנתיניו. כך הוא אמר להם. "עכשיו אני יודע…" זה חבל שלא הכנסתי את הציטוט הזה גם כן, "עכשיו אני יודע, איך עלי למשול בנתיני." ככה הוא…

מיכאל: הוא לא היה היחיד, אם אנחנו נלך קצת גם כן אחורה אז היו לא מעט גם כן יוונים שלמדו אצל יהודים, כן, זה לא הנושא לתכנית שלנו, גם פיניקים למדו עוד במאה תשע, עשר לפני הספירה. זאת אומרת, יש הרבה עדויות שכל החכמה של יוונים, דרך אגב, זה מעניין, אחרי גלות אשור וגלות בבל, אנחנו רואים שבדיוק בתקופה הזו צמחו גם בודהיזם, גם קונפוציוס כתב מה שכתב, ועוד ועוד ועוד. זאת אומרת, ממש הרבה זרמים. כמו שגם אברהם, שלח קדמה, תלמידים שלו, אז אנחנו גם רואים שכאן, כנראה, כנראה, אין עדויות, אני מניח שעוד יחקרו את זה, אבל כנראה מכל המפגשים האלו כמו שאנחנו מכירים על יוונים על בטוח…

חיים: יש חוקרים שכותבים שחכמת היוונים באה בעצם מהנביאים.

מיכאל: אני מדבר על בודהיזם וכל האלו, זה גם כן. יכול להיות שיש, אני פשוט לא, לא פגשתי, אבל סביר להניח שאז באמת הכל הלך מהתורה. טוב. אז, ברור.

חיים: חברים, שאלות, משהו.

מיכאל: כן. אנחנו בדיוק כבר עברנו, זה פחות או יותר כן התהליך ההיסטורי מה שקרה, מה שרצינו לספר על התקופה הזו שהיא בעצם שייכת לגלות בבל, יציאה מהפרס ואז שיבת ישראל. אם יש שאלות, אם אין אז אנחנו נעבור על החלק השני שאנחנו עכשיו נכנס לתהליך הפנימי יותר. כן, איך אנחנו, זה תמיד אנחנו צריכים להצליב בין היסטוריה לבין מה שמתרחש בכל אחד מאיתנו, מה שכתבו מקובלים. לא תמיד, זה מעניין, שבגלל שורש וענף לא תמיד זה זהה, ואנחנו גם רואים שלפי החוקרים, כל הצהרת הכורש ובניית בית המקדש זה איזשהו, יש שם איזה פער של איזה מאה ומשהו שנה ולא מסתדר להם, כן הוגלו שם כמה אלפי אנשים ככה חזרו, לא ברור כמה, בקיצור זה, יש על מספרים, על המקומות, יש הרבה ויכוחים.

חיים: זה תמיד ככה, זה כמו שבעל הסולם כותב במאמר השלום על רוסיה. לכן עלתה להם, הוא כותב בלשון עבר ושלכן שהם חייבים, לכן נחרבה, הוא כותב על זה או משהו כזה. כאילו בלשון עבר על רוסיה הסובייטית ושאין סיכוי. והוא כותב את זה מתי? בתחילת שנות השלושים כשברית המועצות היא בשיא כוחה.

מיכאל: כן.

חיים: בשיא האידיאולוגיה והוא כותב מראש כבר כשזה גמור, זה מבחינתו זה כבר עבר, העסק כבר זה כבר הוא לא. אחר כך יותר הדהים אותי אפילו, שהוא כותב בכתבי הדור האחרון שאם ימשיכו במגמה של לא לדבוק בגישה של ישראל של האיחוד, בסופו של דבר העם ירצה לעזוב את ישראל ועוד יחזירו את ירושלים. אבל הוא כתב את זה באלף חמישים או משהו כזה כשירושלים לא היתה בידינו.

מיכאל: כן.

חיים: אז זה תמיד…

מיכאל: טוב, הוא גם כתב על זה שכל העולם עגול, על כל הגלובליזציה הזאת שאף אחד עוד לא חשב על זה, זה רק עכשיו אנחנו מתחילים קצת לגלות את הקשר והוא כבר כתב "כל בר דעת…"

חיים: "כל בר דעת" כן.

מיכאל: כן. מובן לו שהעולם אחד, כבר במיוחד ומאוחד וזה ברור. טוב, מקובל כותב מדרגה שלו ולמה חשוב לנו שאתם תדעו שפשוט יש פה מחלוקת באקדמיה וזה כנראה בסדר גמור, אין מחלוקת על העבודה הפנימית ותכף אנחנו נעבור עכשיו על זה, על מגילת אסתר, על הסיפור עצמו.

משתתפת 1: אפשר שנייה שאלה?

מיכאל: כן.

משתתפת 1: תודה. רציתי לשאול אם ידוע לנו על עוד תקופות שעם ישראל היה ככה מחובר או רק על התקופה ההיא של, שאנחנו מדברים עליה.

מיכאל: כן, זה חיים, הוא מומחה בתקופות, בתקופות החיבור. כן, נדמה לי שיש לך שם בספר, אספת איזה חומר, עשית עבודת מחקר.

חיים: כן, אני גם הבאתי נדמה לי, מצגת לפעמים קודמות שהייתי פה. למעשה, כל תקופה שעם ישראל מצליח בה, זה בגלל שהוא מחובר. למרבה הצער, לרוב זה בגלל איזשהו אסון שקורה לנו, אבל זה תמיד בגלל חיבור. קודם כל, אתה רואה איך אנחנו נתחיל את זה. נתחיל אולי באמת מיוסף, קודם כל. שוב, יש מצוקה, נכון יש רעב בארץ ישראל, בני יוסף מגיעים למצרים ומתאחדים תחת יוסף, כן, מהמילה אוסף, כן, כי הוא חיבר עוד, הוא יצר את החיבור הראשון בעצם ואז עם ישראל, מה זה, מאוד מאוד מצליח. פרעה נותן להם את ארץ גושן, שזה האזור הכי פורה והכי עשיר במצרים ועם ישראל למעשה מנהל את מצרים, כן. יוסף משנה אל המלך, עם טבעת המלך ועם ישראל המנהלים של כל מצרים ויושבים בארץ גושן ומנהלים את מצרים והכל טוב. ברגע שיוסף נפטר, כלומר, הכוח אוסף נעלם, עם ישראל מתחיל להיפרד ואז הם אומרים: "הבה נהיה כמצרים". ואז כתוב לנו בתלמוד ש"הבורא הופך את לב פרעה לשנוא את ישראל." זאת אומרת, אז מתחיל ההיפוך, ברגע שעם ישראל עוזב את החיבור הפנימי, את היוסף הפנימי, אז, הוא גם, הבורא הופך את לב פרעה והאגו משתלט עליהם ומתחיל הפירוד ומתחיל כל הבלגן, אז מתחילה העבדות באמת, "קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", כמובן לא ידע את החיבור וכן הלאה וכן הלאה, כל הסיפור הזה, עד שבא משה. מה עושה משה? מחבר, שוב אחרי מצוקות. שוב פעם, הוא מחבר את ישראל, זה מה שהוא עושה. ברגע שישראל מגיעים לחיבור תחת משה, יוצאים החוצה ממצרים ונהיים עם. כן. הם מתחברים כאיש אחד בלב אחד ושם נעשים עם. אבל שוב פעם, זה או שתהיו כאיש אחד בלב אחד או שיהפוך עליהם את ההר כגיגית וכאן יהיה מקום קבורתכם. תמיד אנחנו מגיעים לזה ברגע האחרון ובמצב הכי קשה.

מיכאל: כן, שהיינו כאיש אחד בלב אחד אז קיבלנו את התורה ואחר כך את ארץ ישראל וגם היה מעניין כשהיתה תקופה של השופטים שמאתיים שנה היו בלי בכלל בלי מלכים.
חיים: בלי מלך.

מיכאל: בלי מלך.

חיים: נכון.

מיכאל: והיו מתנהלים, זה מאתיים שנה, זה תקופה טובה.

חיים: נכון.

מיכאל: ורק על ידי חיבור, על ידי שולחן עגול וסנהדרין וברור. האמת שאפשר להגיד שאין סתם פירוד. תמיד יש חיבור לאיזשהו רגע או תקופה מסויימת ומיד יש פירוד. זה כמו נשימה ושאיפה ונשיפה, זה חייב להתקיים, פלוס ומינוס בכל, ככה כל תקופה בעצם אפשר לראות בה.

חיים: כן.

מיכאל: דרך אגב, אם אנחנו מדברים עכשיו על תקופה של פורים, אז גם, אחרי שכולם התחברו יהודים בפרס שם על יד מרדכי, אז נגיד אותו נחמיה, כן, שזה דמות היסטורית הוא היה אם אני לא טועה שר המשקאות ואז שלחו אותו הכורש שלח אותו כבר לארץ ישראל שיעזור לעזרא להקים פה את המדינה. זאת אומרת, הם ממש היו בתפקידים בכירים, גם אותו מרדכי, גם כן היה בתפקיד בכיר, שם בפרס.

חיים: לפי הסיפור הוא נעשה משנה למלך בעצם אחרי ה…

מיכאל: כן. אחרי כל הסיפור כן. שהרגו את המן, הוא קיבל את הבית שלו והכל. טוב, אז… עוד שאלות?

משתתפת 1: כן, אני רוצה לשאול, נראה כאילו שאחרי החיבור האיחוד האומות הסתכלו עלינו ואז נהינו מדושני עונג ושוב נפלנו אל הפירוד. מה, למה התקופה שלנו היא אחרת? איך, איך, למה שהיא תהיה אחרת?

מיכאל: (...) על התקופה, אני פתאום עכשיו חשבתי, זה בדיוק קשור לסיפור שלנו שאחשוורוש, המלך, הוא מגדל את המן ולכן זה ברור לנו שתמיד אחרי פירוד, כדי שיהיה, אחרי חיבור, שיהיה חיבור עוד יותר, אז, תמיד אנחנו צריכים לגדל את ההמן שהוא מסמל את הרצון לקבל. ואז גם כן לפי מגילת אסתר אנחנו רואים שהוא הציל את החיים של המלך, אחשוורוש, יש שם כמה שהוא גילה ש…

חיים: מרדכי.

מיכאל: כן. מרדכי כן. שהוא… רצו לבגוד בו, להרוג אותו את המלך.

חיים: בגתן ותרש.

מיכאל: ותרש. ואז אנחנו רואים ששום דבר לא קרה, אפילו אין הודיה, אין הודיה מצד המלך, הסיפור ממשיך, כאילו לא קרה כלום.

חיים: אף אחד לא מודה…

מיכאל: כן. כאילו לא התייחס, לא התייחס לזה בכלל, בכלל באותה תקופה.
חיים: ליהודים לא מודים אף פעם עד שהם לא מתאחדים.

מיכאל: כן. זה גם כן מלמד אותנו, שלא משנה מה אנחנו נעשה, זה לא פועל על המעשים האלו מצד הזה, לא פועל על אף אחד, לא מרשים אותם. גם בעל הסולם כותב על זה, כן. שזה לא מרשים במיוחד, לא ערבים שהוא כותב גם כן. לא משנה איך נתייחס אליו. מה שכן פועל זה רק עד כמה שאנחנו מאוחדים ואז אנחנו רואים שבאים כולם ומתחילים להיכנס ליהדות, זאת אומרת יהדות הכוונה היא לאיחוד.

חיים: אחרי שיהודים מתאחדים.

מיכאל: כן.

חיים: נכון.

מיכאל: כן. אז עכשיו, מה שאלת, לגבי תקופה שלנו, מה, מה לגבי תקופה שלנו, מה שאלת?

משתתפת 1: אנחנו עושים עכשיו מאמצי חיבור אדירים. למה שזה לא ייגמר אותו דבר, כאילו, עוד פעם, יהיה לנו איחוד, יהיה איזושהי תקופה אולי (...) ושוב, עוד פעם, יהיה הפירוד הנוראי שחווינו.

מיכאל: כנראה צריך לחכות, תראי, לפי התקופות אנחנו רואים זה לפעמים לוקח כמה עשרות שנים או כמה מאות שנים, אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אז זה לא מיד קורה. אז אנחנו עושים כמה שנים את עושה חיבור? לא הרבה, כן. נגיד עשר שנים, חמש, כנראה שבתקופות היסטוריות זה עוד לא מספיק.

חיים: כן. גם השאלה היא, למה חיבור? מה אנחנו רוצים להשיג מזה? זאת אומרת, אם אני מוכן להתחבר עם מישהו ואני ישר בודק מה קיבלתי מזה אז זה חיבור?

מיכאל: כן. אנחנו צריכים להמשיך.

משתתפת 1: השאלה היא, אם יש תיעוד כאילו לכל מה שהיה בבית המקדש, יש תיעוד נוסף מה שהלך שם? חוץ ממה שהקראת פה? יש עוד עיניים שראו את זה וכתבו על זה?

חיים: רגע, את מדברת

מיכאל: היא עכשיו אומרת על בית…

משתתפת 1: על בית המקדש שכולם היו שמחים ואומות אחרות באו גם להשתתף. וכל יתר האיחודים היו מהתנ"ך.

חיים: אנחנו, מה שהקראנו פה זה כמה ציטוטים נבחרים, יש הרבה יותר. זאת אומרת, התקופה הזאת…

מיכאל: זה מקורות שונים. גם לא יהודים. בדרך כלל במחקר ככה עושים, כן. צריכים להביא לא רק המקורות היהודים אז זה דווקא…

חיים: כן. יש, יש הרבה מקורות שמדברים על התקופה הזאת, בוודאי, אבל, לא כל כך הבנתי איך זה קשור לשאלה הראשונה אבל, יש, לשאלתך יש.

משתתפת 1: הכל קשור.

מיכאל: טוב, אז יש לנו

משתתפת 1: תודה רבה.

משתתפת 2: אם מדברים על תקופות, סליחה שאני, זהו, אולי זה לא, אולי אני לא כל כך… נכנסתי עשר דקות באיחור, אבל התקופה של דוד המלך לא היה איחוד? לא הרגשנו את… את… העם מאוחד? לפני כל ה…

מיכאל: כן, כן, ברור, ברור. זה, אנחנו, כן, אנחנו פשוט מדברים היום על תקופה יותר מאוחרת, כי איכשהו מנסים לקשור לפורים אבל בהחלט, זה היה שיא של החיבור, לכן, שלמה המלך הוא בעצם זכה לבנות את בית המקדש, אבל זה איחוד…

משתתפת 2: לא שלמה, דוד. דוד המלך.

מיכאל: כן, אבל בתקופת דוד המלך כמובן היה, הוא חיבר את השתיים עשרה שבטים, ואומרים שאחר כך שבנו את בית המקדש השני זה היה סך הכל איחוד בין שני שבטים ואומרים שבית המקדש השלישי שמקובלים כבר ידעו שנבנה בית המקדש השני יש תיעודים שהם כבר ידעו שהוא יהרס ואז יבנה בית המקדש השלישי שזה בעצם יהיה איחוד של כל העולם.

חיים: כן. גם, גם דוד מסמל בעצם את האיחוד. מדובר על מלכות דוד, זאת אומרת המלכות המתוקנת, זאת אומרת, שכל הרצון לקבל בעצם כבר מגיע לאיחוד, כבר מגיע לתיקון בעל מנת להשפיע. אז ודאי שהוא מסמל איחוד. אבל באמת, בואו נתמקד אולי בתקופה שלנו.

מיכאל: כן. בתקופה שלנו. אז בוא, יש לנו כמה דקות, אפשר להקריא, אנחנו הבאנו כמה ציטוטים, ממש טובים. בכלל, כל הציטוטים האלה שתבינו, עובדים על זה צוותים של עשרות אנשים ועושים עבודת קודש, כי באמת, בלי ציטוטים האלו היה לנו קשה, יש כל כך הרבה אלפי דפים של המקורות והם מביאים לנו ולוקחים איזשהו משהו שיכול לכוון אותנו ולהתמקד בתקופה מסוימת. אז… דרך, כן. דרך מרדכי.

חיים: אז למשל, זה ממדרש רבה: איש יהודי היה בשושן הבירה למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא, ימיני כלומר משבט בנימין. לפי שיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם ולפי שאיחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי. לומר יהודי יחידי. ויש אומרים שהיה שקול כאברהם בדורו. למה? מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיק והכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא. כן, כי אם אתם זוכרים, אברהם בעצם, המלך נמרוד זרק אותו אל תוך כבשן האש והוא יצא החוצה, כן. ואז, אחיו אמר, אם הוא נכנס, גם אני אכנס, כן. מה שאברהם, מה שיקרה לאברהם, לפי זה אני אחליט, אז הוא גם כן נכנס, אבל הוא לא היה באיחוד עם הבורא, אז הוא נכנס וקרה לו מה שהיה אמור לקרות בכבשן האש. אז כמו שאברהם אבינו מסר עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא, אף מרדכי בימיו הכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". "ויחד שמו של הקדוש ברוך הוא וקדשו ולפיכך נקרא יהודי. דכתיב, איש יהודי, אל תקרא יהודי, אלא יחידי." בבקשה.

מיכאל: כן. כן. מכאן אנחנו רואים זה השורש ליהדות, בעצם, מי זה יהודי שזה שם של קדוש ברוך הוא כן, הוא כותב, שזה באמת מייחוד, יהודי משם איחוד בין כל בני האדם, ואנחנו לומדים שאין בורא, זאת אומרת, יש איזה כוח העליון שבלתי מושג אבל אם אנחנו מדברים על בורא, ממילה בוא וראה, אז הוא רק מתגלה בין היהודים, בין אלו שמתייחדים, אלו שמתייחדים אז מופיע שם כוח העליון. כמובן בדרגות שונות. זה כל כך פשוט, זה כל כך הכל מתחבר שמתחילים לראות את הציטוטים וזה מעניין שזה מדרש רבה ומתלמוד בבל וכל מיני אני כבר לא מדברים על כמה כתבו על זה על החסידים של מאה שמונה עשרה, יש הרבה. זאת אומרת, ברגע שאתה מסתכל על זה ואתה רואה כמה כתבו לאורך כל… לפחות שלושת אלפים שנה, אז אתה רואה, זה, יש בזה משהו, אפילו…

חיים: אבל באיזה עקביות.

מיכאל: כן. אני תמיד, אני תמיד תוהה למה חוקרים דווקא לא באים לדברים האלו ולא חוקרים את זה ומעניין.

חיים: כי אם הם יסכימו עם זה אז מה ישאר להם לעשות?

מיכאל: כן. אני שאלתי הרבה פעמים את הרב לייטמן, אמרתי, למה, למה לא חוקרים את, היה החוקר הגדול של הקבלה, גרשון שולין, לא התייחס מילה על בעל הסולם. איך, איך אתה חוקר, שאתה, אתה, לא יודע, בן אדם כתב פירוש על ספר הזוהר, בן אדם כתב תלמוד עשר הספירות, בן אדם כתב כל כך הרבה כתב, מילה אחת על בעל הסולם, שהיה באותה תקופה, טוב, נו, לא ניכנס לזה, אבל צריך להבין בערבון מוגבל של כל החוקרים האלו. אוקי, אז זה, זה מרדכי, כן, אנחנו יודעים שמרדכי הוא מסמל את תכונת ההשפעה.

חיים: וכנגד זה.

מיכאל: כנגד זה כן, כמובן אנחנו מכירים את המן שזה מהצאצאים של מזרע של עמלק, עמלק זה על מנת לקבל, ראשי תיבות. המרדכי זה דרור מור, זה משהו, אני לא זוכר, משהו מארמית. אתה זוכר את זה , זה יש איזה פירוש, זה משהו…

חיים: יש משהו מרב"ש שהוא מסביר, אני לא זוכר.

מיכאל: טהור כן. דרך אגב, זה באמת מעניין, יש, מי שמתעניין בכל הפירושים האלו, יש אצל רב"ש, כתבי רב"ש כרך ג'. אתה לא תרגמת את זה באנגלית, כן.

חיים: בטח שכן.

מיכאל: אה, יש את זה. אה, אוקי. סליחה. אז יש זה, באמת זה, הוא כתב שם, הוא כתב את זה, זה כל מיני כתבים שהוא כתב לא לפרסום, אלא לעצמו, שם כל כך הרבה יש פירושים לכל הדברים האלו, כל השמות האלו, אסתר, מרדכי, בכלל כל הטרמינולוגיה הזאת, הוא ממש פירש את זה לשפה, משפה תורנית, מכל הסיפורים האלו לשפה פנימית. זאת אומרת, הוא ממש נותן, זה כמו מילון, הוא פשוט נותן לזה הסברים. מה זה כל דבר. שמה זה אוזני המן, שזה כן, שזה כיסא המן, שזה הכל כתוב אצלו, שזה הכלים הריקים כביכול. הוא כותב שם, למה, למה מגילת אסתר, תיכף אנחנו נקרא עוד כמה ימים, למה זה מתחיל, ממה זה מתחיל, אתה זוכר ממה זה מתחיל, שיושבים, יש שולחן, יש מאה שמונים יום, מה? משתה, משתה העם והכל. זה לא היה משתה עם, זה קודם כל היה… כל האלו שסביב המלך היה.

חיים: הקרובים לצלחת.

מיכאל: הקרובים לצלחת. ומעניין שזה נגמר אחרי מאה שמונים יום והוא כאן מסביר מה זה מאה שמונים יום, למה זה, מה זה מסמל? המשתנה הזה מסמל שהמלך הוא טוב ומיטיב, לכן כאילו, מי שכתב את זה, אנחנו לא יודעים מי זה כתב, לפי המגילה עצמה כביכול כתב מרדכי ואסתר, אבל אומרים שזה כתבו אנשי הכנסת הגדולה. אז מי שכתב את זה אז הוא באמת התייחס לזה, זאת אומרת, לכל דבר יש משמעות פנימית. למה מאה שמונים יום, למה אחר כך שבעה ימים עשו את לכל העם הוא עשה חגיגה וזה מסמל כי בורא הוא טוב ומיטיב. זאת אומרת, זה פשוט, המקובלים אחר כך פיתחו שפה אז במקום להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב או להגיד רצון להשפיע אז הם הכל הביעו את זה בסיפור כזה. וממש, אתה לוקח את המאמרים של רב"ש ואתה מפרש כל מילה ומילה במילת אסתר, אז אתה, אתה מקבל סך הכל הדרכה למצבים פנימיים שכל אחד מאיתנו עוברים. אז אולי נמשיך, לעוד ציטוט.

חיים: כן, אז עברנו ממרדכי.

מיכאל: מרב"ש, כן.

חיים: ישר לאגו, דרך המן. "דרך של המן היא, שלא להסתכל על תיקון הצמצום, שנעשה על הכלי קבלה. אלא הוא אומר "היות שהבורא ברא את העולם להטיב לנבראיו. ואנו רואים, שיש בהטבע שלנו רצון לקבל הנאה ותענוג. ולשם מה ברא הבורא את הרצון הזה. בשביל שלא להשתמש עמו. אלא ברא בנו רצון וחשק לקבל תענוג, ואמר, שלא להשתמש עמו, אלא לסבול צער ויסורים על ידו. נמצא לפי זה, שהוא דרך הופכי." זאת אומרת מה, דרך האגו זה בעצם, כאילו זה רצון לקבל, אבל זה רק מביא לנו יסורים.

מיכאל: כן, ואנחנו רואים שאותו כוח העליון, הטבע, הוא בעצם מגדל את ההמן לכל אורך הדרך שלנו, לכל התקופות ואנחנו רואים, לכן אנחנו, מי שיודע, את כל התהליך הזה, הוא מבין, למה זה מגיע, כל התהליך הזה. לכן אנחנו רואים שאנשים נעשים יותר אכזריים, יותר פירוד, פחות חיבור וזה, כן, כי בכל אחד ואחד מאיתנו הטבע מגדל את ההמן. זאת אומרת לכן אנחנו רואים שכל הסיפור הזה, הוא לא שזה היה פעם לפני אלפיים חמש מאות שנה, אלה הוא היום אקטואלי לכולם. לכן, שואלים, למה יש מלחמות, למה ככה, למה אנשים אכזריים, כן אפילו הפילוסופים תוהים, כן, תומס הובס וז'אן ז'ק רוסו שם, וז'אן לוק גם כן. האם אדם הוא טוב, או אדם הוא רע? הכל כתוב עוד לפני אלפי שנים, שאדם הוא רע מנעוריו, אין פה…

משתתפת: אז כל תקופה, אז כל תקופה יש איזה המן משלו? כלומר, היטלר, פוטין וכן הלאה?

חיים: אין מה לעשות, זאת אומרת, הרצון לקבל לא יזוז אם לא ידקרו אותו. ובאמת, אנחנו ככה לקראת סיום, נכון?

מיכאל: כן.

חיים: אז אולי, באמת נקודה שחשוב להבהיר זה שזה תלוי בנו, זאת אומרת, אנחנו יכולים לדקור את עצמנו, לדחוף את עצמנו, להתאמץ לחיבור, או שאנחנו יכולים לחכות להמן כלשהו. זה, לבורא לא חסר המנים, הוא מאוד יצירתי בזה, הוא מביא אותם בכל מיני צורות, מכל מיני כיוונים בכל מיני, מכל מיני עמים. וזה תמיד בא כתוצאה שאנחנו לא רוצים לעשות את העבודה שלנו. ובאמת, אין, אין, כמו ששמענו את רב היום בשיעור בוקר אומר שאין אף גוף אחר בעולם, חוץ מבני ברוך שמבין לאן העסק הולך, לאן העולם הוא הולך. ומה אנחנו צריכים לעשות, כדי לקחת אותו לכיוון הנכון ובצורה הנכונה. וזה רק עלינו. לכן, בעצם יהיה המן, לא יהיה המן, היה המן, לא היה המן, כל זה לא חשוב. מה שחשוב זה אם אנחנו מתאמצים לעשות את העבודה שלנו, אם אנחנו מתאמצים להתחבר מצד אחד בינינו, מצד שני גם, לספר על זה לכול העולם. כי בזה תלוי אם המן תורן כלשהו יצליח או לא יצליח לעלות. ואו שנרגיש פשוט המן בתוכנו ובתוכנו נתגבר עליו ונכסה את כל הפשעים באהבה, ובאמת אז לא יהיה שום המן ושום איגרות ושום דברים כאלה, אלא באמת הכל יהיה משתה ושמחה ובסעודות אנחנו נעשה את פעולת החיבור וככה, ככה נעלה מעל האגו אבל לא איך שאנחנו רואים שקורה היום לצערנו הרב.

מיכאל: אם אתה יכול לסיים בציטוט של רב"ש שהוא בעצם מאוד מאוד מעשי, למה בכל זאת הטבע או הלפי הסיפור אחשוורוש, למה הוא מגדל את ההמן. וההמנים הם יהיו תמיד. כן. אחרון, אורות דה המן וכלים של מרדכי. כן.

חיים: "בזמן שאין האדם יכול לראות את פרצופו האמיתי של הרע שלו, היינו צורתו של המן, אז אין האדם יכול להתפלל לה' שיעזור לו להנצל מהרע. ורק בזמן שהאדם רואה את גדלותו של המן, שהוא רוצה להרוג ולאבד את כל היהודים, וכולי, היינו שהמן רוצה להשמיד את כל דבר שיש לו שייכות ליהדות, שלא נותן לו לעשות שום דבר שבקדושה, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. ואז יקוים "הקדוש ברוך הוא עוזרו". לכן, אז שייך דברי הצומות וזעקתם שמתפללים לה' שינצל מהמן הרע הזה".

מיכאל: כן. כמו שאתם רואים שאם אדם לא מתחיל להתחבר או לעשות מאמצים, להתחבר עם אנשים אחרים, הוא לא, הוא בכלל לא מגלה את ההמן. ואז הטבע, הבורא עצמו הוא מגלה לנו אותו המן אבל בגשמיות, שזה נתן רשות למשחית ואנחנו רואים. דרך אגב, גם במגילה עצמה כתוב שברגע שהמלך נתן להמן, אתה זוכר, הוא אמר שם שאני נותן לך רשות להרוג את כל היהודים, אחר כך, שאפילו הרגו את המן, שימו לב, הוא לא, הוא אמר שבא מרדכי ואסתר וכבר הכל התגלה והוא אומר אני לא יכול לשנות את זה, אני לא יכול לוותר על זה. זה אומר שנתן רשות למשחית וזהו וככה זה (...). מה הוא כן אפשר להם? להתגונן. הוא אפשר להם להתגונן, אתה זוכר, הוא נתן, שוב, כתב שם, בפצ'גב נכתב…

חיים: האגרות השניות.

מיכאל: האגרות השניות, שמותר ליהודים להתגונן ואז כאילו באמת זה לא הרבה היו ששים לקפוץ עליהם. אבל זה גם כן, זה רמז מאוד מאוד חשוב, שכאילו אם כבר נעשה, אז לכן עדיף שאנחנו נגלה את ההמן הזה, היצר הרע, על ידי חיבור בינינו, ואז נבקש מהבורא, על ידי תהליך החינוך ואז נבקש מהכוח העליון שהוא בעצם יתקן את זה ולא נגיע למצבים של מלחמות כמו שאנחנו רואים היום, כי זה התהליך שבאמת זה לקוח המון זמן, המון זמן, תקופה של שנאה, עד שאנשים באמת חוזרים שוב לחיבור, חבל. זה אומרים שזה הקליפה שהיא מושכת את הזמן. זהו, זה פחות או יותר מה שרצינו להגיד, ועכשיו זה באמת הזדמנות שאנחנו כולנו נתחבר לתפילה, נמשיך את העבודה שלנו. אני מקווה שניסינו ככה להסביר את המסר, גם מצד ההיסטוריה וגם ממבט הפנימי של כל אחד ואחד מאיתנו צריך לעשות. תודה רבה לחיים,

חיים: תודה רבה.

מיכאל: תודה לכולם, לילה טוב וניפגש עוד כמה שניות בתפילה. תודה, מחשבת ישראל.