שיעור בוקר 21.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל תפילות העולם - קטעים נבחרים מתוך "זוהר לעם"

קריין: שיעור בנושא - כל תפילות העולם, קטעים נבחרים מתוך זוהר לעם, קטע מספר 6.

"כל תפילות העולם, תפילות רבים, הן תפילות. אבל תפילת יחיד, אינה נכנסת לפני המלך הקדוש, אלא בכוח חזק. כי מטרם שהתפילה נכנסת להתעטר במקומה, משגיח בה הקב"ה, ומסתכל בה, ומסתכל בעוונותיו ובזכותו של אותו אדם, מה שאינו עושה כן בתפילת רבים, שכמה הן התפילות שאינן מהצדיקים, ונכנסות כולן לפני הקב"ה, ואינו משגיח בעוונותיהם."

("זוהר לעם". ויחי. מאמר "היאספו ואגידה לכם", סעיף 514)

אנחנו רואים מכאן שהעיקר הוא תפילת רבים, תפילות של הרבה אנשים שרוצים להתחבר ביניהם ולהעלות מכל אחד ומכולם יחד חיסרון למלך, למעלה לבורא. ורק כשהם משתדלים שכל הרצונות שלהם יתחברו בבורא, הם מצליחים ומגיעים למטרה הנכונה, זאת אומרת כולם מגלים עד כמה הם מחוברים יחד ובבורא, ואז הבורא לא משגיח בעונותיהם אלא מקבל אותם ממש כאחד, יחד כאחד.

שאלה: אנחנו יודעים ש"מיעוט רבים שניים", ואנחנו תמיד מדברים על עשרה או יותר. האם הכמות הופכת לאיכות או שזה לא משנה וברגע שחושבים מחוץ לעצמנו זה כבר רבים?

לא, בכל זאת יש עניין שרבים זו כמות. אנחנו רואים את זה גם מכל מיני קטעים, מקומות בתורה, שיש הבדל בין מנין, עשירייה, כמה עשיריות, עד שמתחברים כולנו "כאיש אחד בלב אחד". לכן אומנם העיקר זה החיבור אבל הכמות שנמצאת בחיבור גם קובעת משהו. לכן כמות האנשים שרוצים להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" היא מאוד חשובה. נקווה שאנחנו מתקרבים לזה.

בכל זאת לא הייתי איתכם כמעט שבוע ימים, ואני מרגיש עד כמה התקדמתם ועד כמה יש חיבור ביניכם, נטייה לחיבור, אחריות, ושאתם כן מבינים שלהשיג את מטרת החיים אפשר רק ביחד. אני שמח מאוד להרגיש אתכם כך, ונמשיך, המטרה היפה הגבוהה, המיוחדת, ממש קרובה לפנינו.

קריין: קטע מספר 7.

"בשעה שהאדם קם בחצות לילה ממיטתו לעסוק בתורה, כרוז קורא עליו ואומר, הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה', העומדים בבית ה' בלילות. ובבוקר, כשהוא עומד בתפילה לפני אדונו, הכרוז ההוא קורא עליו ואומר, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

אחרי שגומר תפילתו ברצון לפני אדונו, צריך למסור נפשו ברצון הלב למלכות. וכמה עצות יש לאדם בכל דבר. ובשעה שהוא נמצא בתפילה, כל אלו המילים שהאדם מוציא מפיו בתפילה ההיא, כולן עולות למעלה ובוקעות אווירים ורקיעים, עד שמגיעות למקום שמגיעות, ומתעטרות בראש המלך. ועושה מהן עטרה."

("זוהר לעם". ואתחנן. מאמר "חצות לילה", סעיפים 9-8)

זה מה שנעשה עם התפילות, עם פניית האדם לבורא.

שאלה: קראנו קטע מאוד יפה, ציורי, מפואר כזה, אבל מה נאמר כאן בעצם?

נקרא שוב, "בשעה שהאדם קם בחצות לילה ממיטתו לעסוק בתורה, כרוז קורא עליו ואומר, הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה', העומדים בבית ה' בלילות." זאת אומרת, אדם נמצא בהרגשה שהוא נמצא בלילה, בחושך, ולא רואה ולא מבין ולא מרגיש כל כך איפה ובשביל מה הוא קם וקיים ומה יכול לחדש לו את החיים. אם הוא בכל זאת מתחזק ורוצה לגלות אותו כרוז שפונה אליו ואומר לו לקום ולברך את הבורא עם כל עובדי ה', זה נקרא שהוא קם בחצות הלילה ממיטתו. זה לא שהוא שוכב וזה לא שהוא קם מהמיטה וזה לא שחצות הלילה, אלא הוא רוצה לקום בהרגשה הפנימית ולעמוד לפני הבורא בלילות, בזמן החושך כשלא מאיר לו.

"ובבוקר, כשהוא עומד בתפילה לפני אדונו, הכרוז ההוא קורא עליו ואומר, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה." וכשהוא מתחיל במצב הזה לפנות לבורא, לאט לאט החושך הזה מתפזר ואז מגיעות "שעות הבוקר", הוא מתחיל להרגיש ולהבין יותר, להיות יותר מקושר עם הכוח העליון, ואז הוא מסוגל כביכול לעמוד לפני אדונו, והוא מרגיש שהכרוז הזה הוא פניה מהבורא שפונה אליו ומעורר אותו.

ו"אחרי שגומר תפילתו ברצון לפני אדונו," אחרי שהוא שפך את כל הלב, אז "צריך למסור נפשו ברצון הלב למלכות. וכמה עצות יש לאדם בכל דבר." זאת אומרת, מלכות שמים, הבורא ששורה בכל העולם מורגש בו, השליטה העליונה הזו ממלאת אותו. "ובשעה שהוא נמצא בתפילה," ומעלה את עצמו לבורא, אז הוא מוציא תפילה, וכל הרגשות שלו עולים למעלה והוא מרגיש שהוא לאט לאט מתרומם ומגיע לכוח העליון, למלך העליון, ועד כדי כך הוא עולה אליו שמרגיש שנותן לבורא את כל הרגשות שלו כדי שיעשה מהם עטרה. זה דבר מאוד יפה. "כל אלו המילים שהאדם מוציא מפיו בתפילה ההיא, כולן עולות למעלה ובוקעות אווירים ורקיעים, עד שמגיעות למקום שמגיעות, ומתעטרות בראש המלך. ועושה מהן עטרה".

שאלה: אז בעצם הפניה היא רק להחזיק ב"אין עוד מלבדו"?

אתה לא יכול להחזיק באין עוד מלבדו אם אתה לא מתקשר לפני זה לחברים ולמטרת הבריאה ומחבר את הכול יחד, אין לך כלי.

תלמיד: אז מהי בעצם הפניה שהאדם מקבל?

האדם מרגיש שיש לו הזדמנות לחבר את כל החברים שלו יחד ובצורה כזאת הוא פונה לבורא ומעמיד לפניו הזדמנות, כלים שהבורא יכול להתגלות בהם, ברצונות האלה המחוברים יחד, וזה מה שהוא מקדיש לבורא.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו כתוצאה מהתפילה נותנים את הנפש שלנו, את המלכות, את רצון הלב?

אנחנו רוצים להיות נכללים, מתבטלים כלפי הכוח העליון ולהיות קשורים בו כך שאנחנו לא חושבים על עצמנו אלא רק איך יחד מתכללים בו.

תלמיד: יוצא שהמטרה של התפילה היא לא שהבקשה עצמה היא המטרה, אלא האפשרות להתבטל בפני הבורא?

נכון, זה התנאי ההכרחי הראשון בפניה לבורא.

שאלה: הייתה לנו הרגשה של יראה, של פחד, ממש חוסר הסכמה עם הבורא, ואחר כך הבנה שכל זה מגיע מהבורא, שהבורא שולט בכל דבר. ורק בעשירייה בקשר בינינו אנחנו יכולים להתפלל על תיקון הקשרים בינינו, על זה שהכול בידי הבורא, ואם נתקן את הקשרים בינינו נתקן את הכול?

לגמרי נכון. ותודה לכולן על היחס שלכן ועל התפילות שלכן.

קריין: קטע מספר 8.

כל צבאות השמיים שואלים אלו לאלו, במה עוסק הקב"ה, במה משתדל? אומרים להם, הוא מתייחד בתשוקה בכלים שלו, בנשברי לב. כולם אינם יודעים מה נעשה מתפילת העני, ומכל אלו התרעומות שלו, כי אין תשוקה לעני אלא כששופך דמעות בתרעומות לפני המלך הקדוש. ואין תשוקה להקב"ה, אלא כשהוא מקבל אותן, ונשפכות לפניו. וזוהי תפילה שעושה איחור ועיכוב לכל התפילות שבעולם."

("זוהר לעם". בלק. מאמר "תפילה למשה, תפילה לדוד, תפילה לעני", סעיף 190)

כך זה קורה, ואם כולם מתאחדים ברצון אחד, בלב אחד, במטרה אחת, שכל אחד מעלה את עצמו למעלה מהרגש, השכל, המטרה שלו להיות יחד עם כולם, אז בנטייה הזאת כולנו שוברים את כל הגבולות שיש בין כולם ובחיבור עולים למעלה למקום שבו נמצא הבורא ושם נכללים בו.

שאלה: כל עוד אנחנו קוראים את הזוהר על התפילה, אנחנו שומעים את הייסורים האלה, ייסורי האהבה. איך לעבור מייסורים על עצמנו לייסורים על חוסר הקשר עם הבורא?

רק דרך החברים. אין כאן שום אפשרות לעבור מ"אני" לבורא, אלא באמצע צריכה להיות קבוצה שאני נכלל בה ואז בה אני מוצא קשר עם הבורא. לכן זה נעשה כך, זאת אומרת שאין לנו ברירה, ואם אנחנו רוצים להתקשר לבורא, אנחנו חייבים להתקשר בינינו. אז יהיה לנו יסוד ומטרה וכיוון ותפילה, ומילים, כל מה שצריך להיות כדי להיות מקושרים לבורא. אחרת אי אפשר להתקשר.

שאלה: מה זה אומר שאני נכלל בחברים? מה זה התכללות בחברים?

התכללות בחברים, קודם כל זה מגיע מתוך הבנה ברורה שלבד אני לא מתקשר לבורא בכלל, לא קשור בו. ההיפך, ככל שאני אבקש יותר, אני ארגיש את עצמי מנותק יותר.

שאלה: התכנסות וירטואלית כמו שאנחנו עושים נחשבת לתפילת רבים? והאם יש הבדל בין וירטואלי לפיזי?

לא. תפילת רבים זה נקרא שאנחנו מתקשרים מלב של כל אחד ללב אחד. זאת ההתקשרות. זה לא שאנחנו מדברים דרך המיקרופון, הרמקול, בקו אחד, זה דרך הלב האחד.

שאלה: כביכול אני חושב על החברים שהם מכונסים ביחד איתי?

כן. בזה שאתה מתקשר לחברים, אתה בודק אם אתם מתחברים בלבבות?

שאלה: איך לאבחן בתוכנו שהרצון הוא באמת רצון אמיתי בעבודה?

לשם כך הבורא ייתן לנו הבחנות. אנחנו רק צריכים להשתדל כמה שיותר להיות קשורים יחד ולפנות אליו ושאנחנו בקשר בינינו נתכלל בו ומתוך זה נתחיל לברר איפה אנחנו קשורים, כמה קשורים, יותר, פחות, באילו מחשבות, רצונות וכך זה ילך.

שאלה: איך לא להתבלבל ולטעות בקשר בינינו?

אנחנו צריכים לחשוב איך להיות "כאיש אחד בלב אחד", שכל מה שיש בלב של אחד, ירגישו כולם במשהו וככה זה יהיה עם כולם, שנחבר את הלבבות שלנו ללב אחד. זאת תפילה. כי מה זאת תפילה? תפילה זו עבודה שבלב. זאת אומרת שאנחנו נבקש שיחבר את הלבבות שלנו ואנחנו נרגיש לב אחד המקושר כתוצאה מהחיבור בינינו. זה העיקר. יותר מזה לא צריכים. ככל שתקראו אלפי ספרים ומאמרים ומה לא, בסופו של דבר, כל ההצלחה תלויה בלב אחד.

תלמיד: בקטע 8, בסוף כתוב "וזוהי תפילה שעושה איחור ועיכוב לכל התפילות שבעולם".

כן, כי היא הכי חשובה.

תלמיד: אבל זה איחור ועיכוב, זה פוגע בשאר התפילות.

לא. היא שמה את כל יתר התפילות, הבקשות בצד, כי זאת התפילה החשובה ביותר.

שאלה: ברגע שאנחנו שמענו על מצבך, התאספנו להתפלל וכל אחד מהחברים ביקש מהבורא, את הימים האלה שנשארו לו, לחלוק אותם איתך. אם נגיע לתפילה כזאת גם בינינו, האם זה מקרב אותנו, זו איזו תכונה של השפעה?

אני חושב שהכי טוב אם אתם תתפללו להיות יותר קרובים לבורא. ואז אני אהיה יחד אתכם. לא חשוב באיזו צורה, באיזה מצב, באיזה עולם אלא העיקר להתפלל להתקרב לבורא יחד. זאת אומרת, ככל שיותר יחד, נהיה יותר קרובים אליו והכול יסתדר.

שאלה: המאמץ להתכללות בינינו בהדרגה מוביל אותנו לאותו לב אחד?

ודאי.

שאלה: אתה אמרת שכשאנחנו מחוץ לעצמנו אנחנו כבר ברשות הרבים, אז אנחנו בעצם יותר קרובות לבורא. איך הוא מתקן אותנו מחדש?

חיבור, זה מה שאנחנו צריכים כי לפני שאנחנו מגלים את עצמנו כאן בעולם הזה, כל אחד בפני עצמו, אנחנו היינו "כאיש אחד בלב אחד" מלמעלה, כך מסודרים ולכן לא חסר לנו אלא לרצות שוב להיות "כאיש אחד בלב אחד" אבל על ידי ההתעוררות שלנו וזה יקרה עוד מעט.

שאלה: אני קצת בבלבול עם עניין התפילה, לא פעם אתה המלצת לנו לא לחכות, להיות בקשר ישיר עם הבורא, לדבר איתו, לשאול אותו שאלות, לקבל תשובות. איך זה מסתדר עם זה שאני צריכה להיות דרך העשירייה כל הזמן?

את צריכה לחשוב על זה עוד ועוד ואז ההבנה, ההרגשה של המצב הזה תבוא.

קריין: קטע מספר 9.

"תפילת הצדיקים היא שמחה לכנ"י, הנוקבא, להתעטר עם התפילה לפני הקב"ה. ומשום זה היא אהובה יותר על הקב"ה מתפילת העני. ומשום זה הקב"ה משתוקק לתפילת הצדיקים, בשעה שצריכים להתפלל, משום שיודעים איך לרצות את ריבונם."

("זוהר לעם". וישלח. מאמר "תפילותיהם של הצדיקים", סעיף 66)

מה הזוהר רוצה להגיד כאן בקטע 9?

"תפילת הצדיקים היא שמחה לכנ"י, הנוקבא," שכונסת את כל הנשמות שרוצות להגיע לבורא, לדבקות, "להתעטר עם התפילה לפני הקב"ה. ומשום זה היא אהובה יותר על הקב"ה מתפילת העני." העני זה שיש לו חיסרון ומבקש ובוכה, והבורא כביכול צריך להתייחס אליו אבל יש דבר יותר חשוב. "ומשום זה הקב"ה משתוקק לתפילת הצדיקים, בשעה שצריכים להתפלל, משום שיודעים איך לרצות את ריבונם."

סדנה

מה מבקשים הצדיקים שלכן התפילה שלהם קודם כל עולה לפני הבורא?

*

קריין: קטע מספר 11.

"מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זוהי תפילה שלמה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקה, אלא שמתקבלת. גדולה צעקה, שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו.

גדולה צעקה שמושלת על מדה"ד של מעלה. גדולה צעקה, שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב. בשביל צעקה נוחל האדם העוה"ז והעוה"ב. כמ"ש, ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילֵם."

("זוהר לעם". שמות. מאמר "אנחה שוועה צעקה", סעיפים 357-356)

על מה הוא מתפלל שכך הוא רוצה לדבר? "מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זוהי תפילה שלמה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקה, אלא שמתקבלת. גדולה צעקה, שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו." מה הוא רוצה להגיד בזה?

שאלה: שאלה לגבי התפילה של הסידור והתפילה שאנחנו בונים כל בוקר. התפילה של הסידור חוזרת על עצמה, אני צריך כל הזמן לחזור על אותן המילים, ואת התפילה שלנו אנחנו כל בוקר מחדשים, כל בוקר מתפללים תפילה חדשה. מה עדיף?

ודאי שעדיף להתפלל מהלב, כך שבמילים שלך, מתוך הצרות שלך, אתה פונה לבורא. קראנו על זה לפני שני קטעים, עד כמה זה מועדף בעיני הבורא, זה מצד אחד. מצד אחר, את התפילות שלנו חיברו "אנשי כנסת הגדולה" לפני יותר מאלפיים שנה. הם ידעו את הדברים האלה והיו במדרגה של דבקות עם הבורא, לכן לפני שירד החושך על העולם הזה ואנשים לא יוכלו להתקרב יותר לבורא ולראות איך מתקרבים, הם חיברו לנו "סידור", סידור מהמילה "סדר", סדר פניות לבורא, קובץ כזה, שאם אנחנו קוראים אותו, אפילו בלי להבין ובלי להרגיש כל כך, זה גם במשהו עובד. ודאי שאנחנו לא חושבים שזה מספיק, אלא בכל זאת רצוי שנגלה את הלב שלנו יחד עם מה שכתוב.

שאלה: האם תפילת הצדיקים זה אומר לבקש את הכוח מהבורא כדי להצדיק את כל מה שהוא עושה עלינו, בינינו ובתוכי?

כן, אבל לא רק לצורך זה, לא רק למטרה שיהיה לי כוח להצדיק את הבורא, אלא אני רוצה יותר מזה. אני רוצה לא רק להצדיק אותו, אלא להבין, להרגיש, לקבל חסרונות כאלה שאני בדיוק ארגיש מה הבורא מרגיש, שאני בדיוק אדע מה הוא רוצה ממני, ואיך לבצע את הפעולה הזאת כדי להידבק בו. זה יותר ממה שבדרך כלל מדברים.

שאלה: הצרות שלנו שמתוכן אנחנו זועקים לבורא, האם זה ניתוק הקשר עם החברים, ואז הגעגוע לקשר עם הבורא?

כן.

שאלה: באחד הציטוטים מדובר שהבורא רוצה לתקן את כל השברים בינינו. האם התפילה שלנו צריכה להתמקד בתיקון השברים בינינו כדי שנוכל לעבוד עם הבורא ולהגיע למצב של "הוא ושמו אחד"?

כן, בדיוק. את אומרת מילים מאוד יפות, מאוד מיוחדות. עלינו לתאר שאנחנו רוצים להתחבר יחד בלב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", ואז הבורא יקבל אותנו ואנחנו נקבל אותו, הוא יתגלה בנו, בינינו, וכך נגיע למטרת הבריאה.

שאלה: זו שאלה שקשורה למימוש התפילה. האם ההפצה שלנו היא כמו מ"ד, כמו מענה למ"ן שלנו? איך אנחנו צריכים לבנות את ההפצה הזאת? הרי צריך להיות סדר מסוים כמו סדר התפילה.

יש בזה משהו, אבל הפצה היא לא הכול. לא הכול אפשר לכסות בהפצה. ההפצה לא מחברת בינינו, היא לא מחברת אותנו עם כל העולם, אנחנו צריכים עוד לעבוד על זה.

שאלה: אמרת שבתפילה אפשר להרגיש מה הבורא רוצה ממך. איך בתפילה להרגיש מה רוצה הבורא, למה הוא מצפה?

אנחנו צריכים להבין שהבורא דורש מאיתנו רק חיבור, שנחזור לאותו כלי של אדם הראשון שהיה לפני השבירה, לפני החטא. וכשאנחנו חוזרים לאותו מצב כמו שהיה לפני החטא, אז אנחנו נכנסים יחד בלב אחד, ברצון אחד, ואין יותר מה לעשות. רק למצב הזה אנחנו צריכים להשתוקק.

שאלה: האם אפשר להגיד שתפילת הצדיק היא שבח והודיה ותפילת העני היא בקשה?

אפשר להגיד כך.

שאלה: האם לכל חברה בעשירייה יש את תחושת החיבור כשאנחנו מחוברות?

תלוי איך אתן מחוברות. יכול להיות שכן, אבל הכול תלוי באופן ובעוצמת החיבור. אומרים שחיבור צריך להיות "כאיש אחד בלב אחד". כפי שאדם אחד מרגיש את ליבו, כך צריכים עשרה או כמה אנשים להרגיש את הרצון שלהם יחד. ובמידה הזאת, בעוצמה הזאת הם יגלו את הבורא, את הכוח העליון, העולם העליון, את עצמם בדרגה הזאת.

שאלה: האם אפשר לומר שכשאתה נמצא בירידה, ולא משנה הסיבה מכיוון שהכול מגיע ממנו, הוא מקרב אותך אליו. ויוצא שכאן נולדת הצעקה, הפנייה החזקה לבורא כדי שיקרב אותך להידבק אליו. האם זאת התפילה האמיתית מעומק הלב?

יכול להיות שמהמצב הזה יכולה להיות תפילה.

קריין: קטע 12.

"ממעמקים קראתיך. פירושו, כל מי שמתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש בקשותיו ולהתפלל מעומק הלב, כדי שיימצא ליבו שלם בהקב"ה, ויכַוון ליבו ורצונו. כמ"ש, ממעמקים קראתיך. והאם אמר דוד כך, והרי כתוב, בכל ליבי דְרשתיךָ? ופסוק זה די, להתפלל בכל לב, ולמה צריך ממעמקים?

אלא כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך, צריך שיכוון דעתו ורצונו לשורש השורשים, להמשיך ברכוֹת מעומק הבוֹר, כדי שייזלו ברכות ממעיין של כל." 

("זוהר לעם". בשלח. מאמר "פרשת הַמָן", סעיפים 410-409)

בזמן שאנחנו מבקשים מהבורא עלינו לכוון עצמנו כך שנמשוך מהבורא את הכוח, את הדעת, התבונה, הידיעה, ההרגשה, את כל מה שאנחנו צריכים כדי להרגיש שאנחנו מתקרבים, נמשכים אליו, כי "ממעמקים קראתיך". זה מה שכתוב.

שאלה: בשבוע האחרון הרגשנו שנכנסנו לשלב חדש. מהו השלב החדש הזה?

אחנו תמיד נמצאים בשלבים חדשים, ולכן כל קבוצה, עשירייה, מתקדמת ונמצאת בשלבים חדשים. אני לא יכול להסביר איפה נמצא השלב החדש, באיזה מקום הוא נמצא בדרך. אבל מתקדמים. אני מאוד שמח מכם. גם מהגברים, גם מהנשים. אתם ממש גדולים.

שאלה: פעם חשבתי שכשנגיע לאהבת הזולת זה יעזור לכל העולם ולכל אדם. עכשיו אני יודעת שהאהבה הקטנה שלי לא תשפר את המצב. האם ההרגשה שלי עכשיו היא שאני פשוט לא לבד?

העיקר להרגיש שאני תלוי בכולם. ככול שאתבטל כלפי כולם, כך אוכל לקבל דרכם כוח מהבורא. ואז בכך שאבטל עצמי כלפיהם, הבורא יתלבש בי ואני אהיה מוצלח.

שאלה: קודם הסברת שלפני אלפיים שנה המקובלים הגדולים חיברו תפילות, אמרת שזה היה לפני שירד חושך על העולם הזה. האם אנחנו עדיין במצב של החושך הזה?

ודאי שהעולם נמצא בחושך. אבל אנחנו נמצאים בדרכנו לקראת המאור הגדול, ואני חושב שנוכל גם להאיר בכך את העולם. יש לנו סיכוי טוב מאוד לכך.

תלמיד: כשאתה מלווה ומכוון אותנו, מאוד מורגש שיש אור, יש כיוון אליו הולכים. אבל כשלא היית איתנו השבוע היה לנו קצת חשש, איך הולכים בלי הליווי הצמוד הזה?

מתפללים. תתחברו יותר ביניכם ותתקרבו לבורא. אין שום בעיה. אתם יכולים להתקדם גם לבד, אבל בינתיים נתקדם יחד, יש עוד זמן, הכול יהיה בסדר.

שאלה: מאז התחלנו לקרוא זוהר, אנחנו מרגישים שהחיבור בינינו התגבר. הגברנו את קריאת הזוהר במהלך היום, האם אפשר להגיד שככול שנקרא יותר כך החיבור שלנו יתגבר?

כן, ודאי. ספר הזוהר הוא היחידי שנקרא ספר קבלה, איך לקבל, איך להרגיש את הבורא, איך לגלות את הגילוי שלו בינינו, כל זה כתוב רק בספר הזוהר. ולכן ככול שנימשך אליו כך נצליח. זה כתוב בהמון מקומות בחוכמת הקבלה.

שאלה: האם מעומק הלב הכוונה היא, שבכל הרצונות והכוחות שלנו עלינו להשתוקק להיות בקשר עם הבורא?

כן, כל הזמן לחשוב ולהסתכל על העולם רק דרך הקשר שלנו ומהקשר שלנו לקשר עם הבורא. בצורה כזאת נתחיל לגלות את העולם העליון.

שאלה: האם נוכל לזרז את ההתקדמות שלנו אם נחשוב ונשתוקק יותר להיות בלב אחד בעשירייה? והאם כשהבורא שולח לנו הפרעות זה גם כדי שנתמקד ברצון הזה, להיות בלב אחד?

כן. ומלבד זאת תבינו, הבורא לא נותן הפרעות, אלא בצורה כזאת הוא כל הזמן מקדם אותנו. כשנגיע לגמר התיקון ונסתכל על כל הדרך שעברנו, נראה שאף פעם לא הייתה לנו הפרעה, תמיד זו הייתה עזרה מהבורא, לימוד, כי כך נתקדם מהר יותר.

שאלה: לפני התפילה יש בירור של מה אני רוצה, מה לא מספיק לי, מה חסר לי? אז יש בקשה, ואז יש מחשבה שהבקשה לא נכונה, הרצון אין לו כוונה נכונה. כשאתה בונה כוונה נכונה, אז הבקשה היא כאילו נכונה, אבל כבר לא אמיתית, כי זה בעצם לא הרצון שיש בתוכי. אז מה יותר נכון, לבקש באמת אבל בצורה לא נכונה, או לבקש בצורה נכונה, אבל בצורה לא כל כך אמיתית וכנה?

עדיף גם זה וגם זה, ולהשוות את הבקשות אחת מול השנייה. זה בערך מה שאתה עושה כבר עכשיו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהתפילה הכנה אבל הלא נכונה זו תפילת העני?

לא צריך לשים פה מסגרות קשוחות מידי, כי ככל שאתה משתנה, כך גם ההבחנות שבך משתנות.

שאלה: קראנו על הרבה סוגי תפילות, וכל תפילה מייצגת איזו השגה של העשירייה, של הקבוצה. כי התפללנו השבוע הרבה? לפי התפילה שאנחנו מתפללות בעשירייה, אני יכולה להרגיש איפה אנחנו נמצאות?

לא, עדיין לא. פעם זה יהיה כך, אבל לא עכשיו.

תלמידה: התפללנו ולמחרת קיבלנו תשובה.

בסדר, ככה זה יכול להיות.

שאלה: כתוב לכל אדם שמבקש בקשות המלך צריך שיכוון את דעתו ורצונו לה'. אז מה זה אומר בדיוק, שיכוון דעתו ורצונו לשורש השורשים?

שבדיוק יבין מה הבורא רוצה, ושיהיה לו רצון בצורה כמו בבורא.

תלמידה: וכשזה לא מורגש כך, האם התפילה מתקבלת בכל זאת?

כן, התפילה בכל זאת מתקבלת תמיד. אבל או בפחות או ביתר עוצמה.

שאלה: לבטל את עצמנו, זה לבטל את כל המחשבות שלנו, ולגמרי להיכנס לתפילה על הקשר עם החברים והבורא?

כן.

שאלה: המצבים שעברנו בשבוע האחרון, ביחד עם זה שיש גם בירור מאוד חשוב אצל הגבר שלי, בהשגת מטרת הרוחניות שלו. ופתאום אני מרגישה כאילו שאין שום צרות בעולם הזה, יש רק את הצרות האלה ברוחניות שלנו. כאילו אני רוצה בכל הכוחות ללכת לבקש עזרה מהבורא, ללכת לבקש עזרה מהעשירייה. לבקש מהבורא, רק לבקש ממנו חיבור והכל נעלם לי בעולם הזה. האם זאת הרגשה נכונה, האם כך צריך להיות, ומה אנחנו צריכים לדרוש?

זה צעד אחד בדרך הנכונה, כן.

שאלה: איך עלינו להתפלל כדי שנוכל להתגבר בקלות על הפרעות שמגיעות אלינו, ולנצל אותן לטובה, להשתמש בהן לטוב?

להיות יחד, ולמשוך לתוך החיבור שלכן את הבורא, זה הכול.

שאלה: בדרך כלל התפילה הכנה ביותר מעומק הלב יוצאת כתוצאה מייסורים גדולים. יוצא שהייסורים הם חובה כדי שתצא תפילה כזאת?

אם הצרות הפרטיות שלך יהיו איך להתקרב לבורא בעשירייה, את לא תצטרכי את הצרות החיצוניות.

שאלה: דיברנו על תפילת הצדיק, תפילת העני, כל מיני גישות וסוגים של תפילות. מה זה כוח התפילה? נראה לי שהשבוע קיבלנו הרבה כוח.

אז אולי מחר אני אעזוב לחודש.

תלמידה: לא, פשוט תסביר לנו מה זה כוח התפילה?

כוח התפילה זהו כוח שאיתו את מאלצת את הבורא להתקרב אליכם.

תלמידה: במה זה תלוי?

התפילה תלויה ברצון שלך להשתנות, ולהיות דומה אליו.

בזאת נסיים, תהיו כולכם בריאים, אני מחבק את כולכם, להתראות.

(סוף השיעור)