שיעור בוקר 13.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 18.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/wobwoOIj?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 578,

סד. "מתוך שלא לשמה באים לשמה"

אני נזכר מה רב"ש לפעמים אהב להגיד, שככל שהאדם חושב שעניין לשמה יותר גדול, הוא עוד לא מבין כמה הוא לא מעריך את עניין של לא לשמה. כי לא לשמה זו אמנם מדרגה לפני לשמה, אבל היא מדרגה לא פשוטה, לא קלה, ואנחנו קודם כל צריכים לחשוב איך אנחנו מגיעים אליה. לכן נראה את שתי המדרגות האלה, איך מתוך שלא לשמה באים לשמה.

לא לשמה נקרא שרוצה להגיע ללשמה אבל עוד לא הגיע ועושה מאמצים כדי להגיע. המקרה הזה נקרא לא לשמה. כלומר אדם נמצא כבר במאמץ להגיע לתכונות רוחניות ועוד לא גמר את הסאה שלו, עוד לא קיבל את התשובה על כל מה שהוא עושה, לכן העבודה שלו נקראת עבודה בלא לשמה, והמטרה שלו נקראת מטרה לשמה ולזה הוא רוצה להגיע. איך "מתוך שלא לשמה באים לשמה".

סד. מתוך שלא לשמה באים לשמה

שמעתי ויחי י"ד טבת תש"ח בסעודת שחרית

""מתוך שלא לשמה באים לשמה".

ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה.

מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו ית' בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו.

למשל, אם באו אנשים לביתו, והוא מתבייש להיות יושב בטל, אזי הוא לוקח איזה ספר ולומד תורה. נמצא, בשביל מי הוא לומד תורה? לא בשביל מצות ה', זאת אומרת, שימצא חן בעיני השם ית', אלא בשביל האורחים שבאו לרשותו, למצא חן בעיני האדם. ואיך אפשר אח"כ לבקש שכר מהשם ית' על התורה הזו, שעסק עבור האורחים. נמצא, שאצלו אין השם ית' נעשה מחויב, אלא שהוא יכול לחייב את האורחים, שהם ישלמו לו שכר, היינו שיכבדו אותו בשביל שהוא לומד תורה. אבל אינו יכול לחייב בשום אופן את הבורא ית'.

ובזמן שנותן לעצמו חשבון הנפש, ואומר, שסוף כל סוף אני עוסק בתורה, וזורק את הגורם, היינו את האורחים, ואומר, שעובד עכשיו רק לשם השם, אזי תיכף ומיד הוא צריך לומר, שהכל מתנהג מלמעלה. זאת אומרת, שהבורא ית' רצה לזכותו, שיעסוק בתורה, ולתת לו גורם של אמת, אין הוא ראוי לקבל את האמת. לכן, הקב"ה ממציא לו גורם של שקר, שע"י השקר הזה יעסוק בתורה.

נמצא, שהבורא ית' הוא הפועל ולא האדם. ואזי אדרבה, שהוא צריך לתת שבח להשם ית', שאפילו במצב השופלות שנמצא, גם כן ה' לא עוזב אותו, ונותן לו כח, היינו חמרי דלק, שירצה לעסוק בדברי תורה.

נמצא, שאם הוא משים לב על המעשה הזו, אזי הוא שהשם ית' הוא הפועל, בסוד ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". אבל האדם אינו נותן בהמעשה טוב שום פעולה. הגם שהאדם עושה המצוה הזאת, אבל הוא לא עושה זה בשביל מצוה, רק בשביל גורם אחר (שהאדם), שהגורם נמשך מפרודא חס ושלום.

והאמת הוא, שהשם ית' הוא הגורם והוא הסיבה שמחייב אותו. אבל הבורא ית' מלובש אצלו בלבוש אחר ולא בלבוש של מצוה, אלא בשביל יראה אחרת או אהבה אחרת. נמצא, שבזמן השלא לשמה יותר קל ליחס המעשה טוב, ולומר שהשם ית' הוא העושה המעשה טוב ולא האדם. וזה פשוט מטעם, שהאדם לא רוצה לעשות את הדבר בשביל מצוה, אלא בשביל גורם אחר.

מה שאין כן בלשמה, שהוא יודע בעצמו, שהוא העובד מטעם המצוה, זאת אומרת שהוא בעצמו היה הגורם, היינו מטעם מצוה, אבל לא מטעם שהשם ית' נתן לו בלבו את הרעיון והרצון לעשות את המצוה, אלא הוא בעצמו בחר בזה.

והאמת, שהכל עשה השם ית', אבל אי אפשר להשיג להשגחה פרטית, מטרם שמשיגים את הענין שכר ועונש."

שאלה: מה זה אומר שהבורא מתלבש במצווה ולא במלבושים אחרים?

אנחנו נמצאים במציאות שגם אנחנו וגם המציאות הכול מנוהל על ידי כוח אחד, רק אנחנו לא מרגישים את זה, זו כל הבעיה. או שזו לא בעיה, דווקא ההיפך, אם לא מרגישים אז זה לא מחייב אותנו ולא נותן לנו כלום. ישנם אנשים או חלקי רצונות שנמצאים ברצון לקבל שהבורא ברא והם כן מקבלים איזה יחס, קשר לכוח הפועל בנפעל. אצלם מתעוררת השאלה "מי אני כלפי אותו הכוח הפועל", ומזה מגיעים לשאלת לשמה ולא לשמה. על זה מדבר כאן הרב"ש.

שאלה: מה המשמעות שהבורא נותן לפְּרט יראה או יותר אהבה?

הבורא מלמד אותנו איך להתייחס למעלה מרגשות ומחשבות אלא רק לפי הבחנות רוחניות, להיות למעלה מהשכל והרגש. ולאט לאט הוא משנה את השכל והרגש שלנו כל פעם כדי שנוכל להתעלות מהם, ולא להיות בבירור של טוב ורע בתוך הרצון לקבל שלנו אלא בתוך הרצון להשפיע מתוך זה שאנחנו לומדים ומחפשים איך להידמות לבורא. זה בעצם מה שנעשה.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שההשגחה הפרטית לא יכולה להיות מושגת לפני שמגיעים להשגחה של שכר ועונש. אתה יכול להסביר זאת?

אנחנו נראה זאת במאמר. איך הכול נעשה מצד הבורא אנחנו נלמד ונדבר על זה.

שאלה: כתוב, "שהבורא ית' רצה לזכותו, שיעסוק בתורה, ולתת לו גורם של אמת, אין הוא ראוי לקבל את האמת. לכן, הקב"ה ממציא לו גורם של שקר, שע"י השקר הזה יעסוק בתורה". אם תוכל להסביר את זה?

אם אדם לא יכול לעבוד עם כוונה שהיא למעלה מהרצון שלו, הרצון האגואיסטי, אז הבורא נותן לו בירורים ברצון האגואיסטי שלו. כלומר, מה שהוא עושה זה ימצא חן בעיני אנשים וזה מה שידחוף אותו ללמוד תורה. זה כמו שהוא אומר, שאם באים אליו אורחים אז הוא עושה רושם שהוא ישב ולמד, יש לו ספרים והיה עוסק בזה. כלומר מי מחייב אותו? לא הבורא ולא התורה אלא האנשים. כבוד או בושה שנמצאים בידיים שלהם מחייבים אותו לפעולות, לבירורים. זו הכוונה.

שאלה: בכתובים כתוב על אורחים, שהאדם עוסק בתורה בגלל האורחים. האם מתכוונים לחברים בעשירייה שהם האורחים או למשהו אחר?

יכול להיות גם לעשירייה. הוא מרגיש אותם כזרים, שדעתם מחייבת אותו לעשות פעולות אלו או אלו.

שאלה: יש את המונח "ס"מ", במה מדובר?

ס"מ זה כוח זר אגואיסטי. סם החיים, סם המוות, זה כוח זר.

שאלה: יש כאן תנאי מעניין בסוף המאמר, הוא כותב שלשמה, אני הוא שצריך לבחור בפעולה הזו בהכרח בעצמי ולא הבורא עושה את זה. מה זה התנאי הזה?

שלא הבורא מחייב אותי, אלא אני רוצה בעצמי לחייב את עצמי לעשות דבר השפעה, פעולת מצווה, אהבה. ובאמת אנחנו אומרים ש"אין עוד מלבדו", שהבורא עושה את הכול. אבל כאן גם האדם עושה על עצמו צמצום, שלא רוצה, לא צמצום כמו שדיברנו על רצון לקבל, אלא צמצום שאני לא רוצה להיות מחויב על ידי הבורא לעשות איזה דבר, אני רוצה להיות עצמאי, ועל העצמאות הזאת צריכים עוד להילחם. כי הבורא רוצה לעשות הכול במקום האדם, ואנחנו מגיעים למצב שכך אנחנו מרגישים, ואז אנחנו נעשים כמו ילדים קטנים שרוצים לעשות בעצמם, רק אצלם הטבע דוחף אותם ואנחנו רוצים בעצמנו לגדול וכך לעשות. זה נכנס למושג "ניצחוני בני".

תלמיד: יוצא, שאם קיבלתי איזו התעוררות בדרך טבעית מבחוץ, אז מלכתחילה זה לא לשמה, ואני צריך לעצור את עצמי ולהגיד שלא אני אעשה את זה בעצמי?

אתה צריך להמשיך לעבוד עם זה. וודאי שבכל מקום שאתה מקבל התעוררות ראשונה זאת התעוררות מהבורא, אבל זה לא חשוב לך, זה לא על חשבונך, זה כמו שאתה נולד, מולידים לך את המצב. אבל אחר כך כשאתה גדל, אתה צריך להשתדל לגדול כמה שיותר לצורה יותר עצמאית.

שאלה: בדברי המבוא שלך אמרת שלא לשמה זה רק כשאדם רוצה להגיע ללשמה אבל עוד לא הגיע לשם. וגם מתוך המאמר עולה כביכול שהאדם צריך ללמוד במקביל גם בשביל לשמה וגם בשביל לא לשמה ולהחזיק את שניהם במיקוד שלו. איך זה אפשרי בפועל?

נתקדם ונראה. נשתדל להעמיד את הדברים האלה יחד, כי אנחנו כל הזמן נמצאים גם בזה וגם בזה, לא בזה וכן בזה. זה משחק עד גמר התיקון שאנחנו מעבירים את עצמנו יותר ויותר ללשמה.

שאלה: אם כבר נמצאים בלשמה, מדוע שתהיה מחשבה שכל מה שעושים הוא מעשה ידינו ולא מעשי ה'?

כי אנחנו רוצים הכול לשייך לעל מנת להשפיע, זאת אומרת מאיתנו, למעלה מהרצון לקבל שלנו בצמצום, מסך ואור חוזר, ולכן הכול אנחנו משייכים לעצמנו. ואז יש לנו גם שאלה, איך לשייך הכול לבורא. אז לבורא אני יכול לשייך את הפעולה בתנאי שאני נמצא נגיד בעיבור, אז כל העבודה שלי לבטל את האגו שלי ולהגיע למצב שהבורא מנהל אותי לגמרי בכל הרצונות, בכל המחשבות.

ואז בצורה כזאת כשאני מבטל את עצמי והבורא יותר ויותר מורגש בי כמנהל אותי, בכל התאים, בכל המחשבות, בכל הרצונות, אז זה נקרא שאני גדל כעוּבר רוחני, כאדם קטן הדומה לבורא, כי הוא עושה את זה, בוודאי עם השותפות שלי.

וכאן אנחנו נמצאים כל הזמן בבעיה איך אנחנו יכולים לבטל את עצמנו יותר, איך אנחנו יכולים להיות בהזדהות עם הבורא יותר וגם להישאר עצמאים כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: כשאנחנו נמצאים במצב שתיארת כרגע, דווקא אז עולה המחשבה שזה אנחנו עושים?

אז הוא אומר שיש בעיה. אם אנחנו עושים ומגיעים לשמה, אז אנחנו משייכים לנו את העבודה והתוצאה לבורא. ואם אני אומר לא, אני בזה לא עשיתי כלום אלא הכול פועל ה', הבורא עשה את זה, אז איפה אני? יוצא שאני צריך להיות בלשמה כמו בלא לשמה.

וכך אנחנו מגיעים למצב, שאם אני גם לא פועל כלום ולא עושה כלום, "ה' יגמור בעדי", הוא ממש יעשה את הכול, בזה אנחנו עוד יותר דבוקים בבורא מתחילת הפעולה וגם בסוף הפעולה, ואנחנו לא בעלי פעולה ואנחנו לא בעלי תוצאה ועבודה, אלא יש לנו ביטול גמור כלפי הבורא.

עוד נתעמק בזה, אנחנו נקרא עוד פעם את המאמר.

שאלה: כמו שיש "תפילה קודם תפילה", יש גם פעולה שמקדימה ל"לא לשמה"?

כן. סך הכול אנחנו כאן צריכים להבין שמה שאנחנו עושים, אנחנו עושים פעולה מאוד מיוחדת, אבל הפעולה יכולה להיות מובנת לכל אחד ואחד. אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהכוח שנמצא בנו הרצון לקבל ולייחס את עצמנו לשורש שלנו שנמצא בכל המציאות, במרכז המציאות, במרכז היקום שהוא הרצון להשפיע, של הכוח האחד שבא לנו מהטבע.

כך אנחנו מתקדמים ומתבטלים כלפי הכוח העליון ויחד עם זה נשארים בעצמנו כמוהו. מעמידים את עצמנו זה מול זה, ואיך בצורה כזאת אנחנו שומרים על העצמאות שלנו, כי הכוח העליון רוצה שכך אנחנו נייצב את עצמנו.

שאלה: התוצאה של ביצוע כל מצווה זה מעבר "מלא לשמה לשמה"?

בעצם כן. זו המטרה של כל מצווה, זאת אומרת של כל פעולה שהצלחתי לבצע בעל מנת להשפיע. אני בזה לא עושה שום דבר במציאות חוץ מלתקן את היחס שלי. אבל בזה העולם שהוא העתקה מהיחס שלי אליו, נעשה אחר.

שאלה: את המצב של לשמה אנחנו צריכים לבקש בתפילה, או אנחנו צריכים לעשות אותו בכוח ולכפות את זה על הבורא?

גם וגם. אנחנו צריכים לקבל אותו כמו שהוא למעלה מהדעת, אנחנו צריכים להגיע לבורא ולדרוש ממנו שייצב בנו את המצב הזה, יש כאן תפילה על קליטת המסר, על ביצוע המסר ועל תוצאת המסר, כי כל המסר הוא לשמה, השפעה חלוטה.

שאלה: העבודה היא מתנה?

כל פעם העבודה מגיעה דרך מחשבות זרות שונות, מעשים למיניהם, הפרעות למיניהן. וכשאנחנו בכל זאת משתדלים עוד ועוד להעמיד את הדברים האלה לבורא, לעשירייה, אני צריך כלפי זה להתכופף, לבטל את עצמי ואז לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שהמושגים האלה של "לא לשמה", "לשמה" הם נקלטים בנו ואנחנו מתחילים להבין ולסדר אותם. זה לא לשמה, זה לשמה על מנת לקבל, על מנת להשפיע, לא לקבל פרס וכן הלאה, ואנחנו מתחילים יחד עם זה לזרום ולקרב אותם אלינו.

תלמיד: כלומר במצב שבו אנחנו נמצאים בלא לשמה זה מביא לצמצום?

לא, לפני הצמצום לא יכולים להתעלות מלא לשמה, לשמה. ודאי שלא.

תלמיד: כלומר כשאנחנו מקבלים תשובה על המעשים שלנו, אנחנו כבר מקבלים קצת לשמה?

כן. אנחנו לא יכולים לצאת מעל מנת לקבל, מלא לשמה ולהגיע ללשמה לעל מנת להשפיע, אלא רק על ידי שמבטלים את עצמנו כלפי העשירייה, ואז האור העליון משפיע עלינו ובצורה כזאת אנחנו מתעלים לדרגת לשמה.

שאלה: אם המקובלים כותבים שהבורא נהנה מהשלב של לא לשמה יותר מאשר בשלב של לשמה, אז למה להגיע לשלב הזה של לשמה, אם רוצים לעשות מקסימום השפעה?

הוא מסביר לך מה המיוחד במצב של לא לשמה. במצב הזה אתה לא מחייב את הבורא, אתה לא עושה מניפולציות עם הבורא והבורא לא נעשה מחויב לך.

שאלה: נדמה שהכול הוא הכרה ברצון שיודעים איפה מקבלים, איפה מחזירים. איך אני יכול לשרת את הבורא, איך אני יכול להיות בתפילה מתמדת אם זה העניין, איך צריך לנהל את זה בצורה נכונה בתוך העשירייה?

רק להתבטל כלפי העשירייה זה מספיק. אבל צריכים לדעת איך להתבטל, איך אנחנו מגיעים למצב שהביטול שלנו כלפי העשירייה מכסה את הכול. זה כמו ביטול כלפי הבורא, והן אותן מאה עשרים וחמש מדרגות שאנחנו צריכים בהן לבטל את עצמנו כלפי הבורא בצורה פסיבית ואחר כך אקטיבית.

כי הדרגות ממלכות עד בינה זה ביטול פסיבי, ומבינה עד הכתר זה ביטול אקטיבי. אז בשני השלבים האלה בדרך שלנו במאה עשרים וחמש המדרגות, אנחנו עושים רק פעולה אחת, ביטול כלפי הקבוצה שבה אנחנו מגלים את העליון ועל ידי זה אנחנו עולים ממדרגה למדרגה.

ובדרך אנחנו מגיעים להכרת הלא לשמה, עולים לשמה, מגיעים לשמה על מנת להשפיע ואחר כך אפילו לשמה על מנת לקבל. ואפילו הקבלה כשאנחנו מקבלים את כל התענוגים, הם יהיו כדי להשפיע.

שאלה: מה זה גילוי לא לשמה בעשירייה?

כשאנחנו מודעים לזה שאנחנו עובדים כדי לקבל פרס וכדי לגלות את הבורא, ואנחנו רוצים את זה וצריכים את זה, והכל זה "אנחנו אנחנו אנחנו". ואפילו כשאנחנו מדברים על הדרגות הגבוהות שרוצות להשפיע, זה הכול בשבילנו גם כמו לקבל.

אני מדבר על הרצון להשפיע שאני רוצה להגיע אליו, אבל בפנים אני מפענח את זה כדבר גדול ברצון לקבל. מה לעשות, כך אני בינתיים. כמה שתסביר לבן אדם, כמה שתדבר עימו, בכל זאת הכלים שלו הם כולם לקבל. אז אפילו שהוא מדבר על נתינה, אבל אפילו הנתינה אצלו בפנים מקבלת שינוי באופן כזה שהוא כאילו מקבל.

שאלה: איך אנחנו מודדים בדיעבד, שהפעולה המשותפת שעשינו הייתה בכוונה נכונה?

כמו שבעל הסולם כותב, מודדים את זה כלפי "האורחים" שהוא לומד בשביל האורחים שבאים אליו.

שאלה: האם לשמה זה מצב קבוע?

אף פעם לא. כל פעם נופל, עולה ודורש חיזוק.

שאלה: האם העבודה בלשמה היא ביטוי של יראה בפני הבורא?

ביטוי של יראה? כן.

שאלה: לא ברור מי "האורחים", האם הם חברי עשירייה או כפי שנאמר במאמר, "אם באו אנשים לביתו", וכולי?

סתם אנשים מבחוץ שכלפיהם הוא רוצה להראות את עצמו צדיק.

שאלה: אז זו הסיבה שהבורא נותן לנו בשביל שנתעניין בלימוד?

כן. מתוך בושה, מתוך האגו אנחנו מגיעים למצב שהאגו מחייב אותנו לעשות פעולות כאילו אנחנו נמצאים בלשמה. בעצם אנחנו נמצאים בלא לשמה אבל לאט לאט אנחנו מגלים כמה הפעולות האלה הן פעולות לא לכיוון הנכון. לא לאותו הכוח העליון אני מתכוון ומגיע, לא לבורא אלא ליצר הרע, לרצון לקבל.

שאלה: כתוב, "אבל האדם אינו נותן בהמעשה טוב שום פעולה". מה המשמעות של להשקיע ב"המעשה טוב"?

להשקיע במעשה טוב זה נקרא שאני רוצה בכל פעולה ופעולה שלי, דרך היחס לעשירייה להעביר את עצמי למצב שאני כולי באמת נעלם בחשיבות שלי. אין לי שום חשיבות, אני מודד את החשיבות שלי רק לפי אותו הכוח החיצון, אותו מושג החיצון, או דרך הקבוצה שאני אגיד שכך אני מתאר לעצמי.

שאלה: מה זה אומר לרצות לעסוק בדברי תורה?

לרצות לעסוק בדברי תורה זה לרצות כל פעם לתקן את עצמו, להיות יותר קרוב לזולת ויחד עימו לבורא.

שאלה: מה חייבות להיות ההבחנות או הפעולות בתוך העשירייה כדי לעבור מלא לשמה לשמה?

הפעולות הן רק דרך החיבור בינינו ומאיתנו למרכז שלנו שם אנחנו מגלים את הכוח המשותף שנקרא "הבורא". אנחנו בונים את הכוח המשותף הזה, אנחנו מייצבים אותו. אם אנחנו לא מתחברים בינינו לא יהיה בורא. במידה שאנחנו מתחברים בינינו, פתאום אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו מייצבים איזה כוח פנימי של חיבור בינינו וזה יהיה הבורא.

מאותה נקודה שפעם היינו יחד ואחר כך נעשתה השבירה והתחלקנו לאלפי אלפי אלפי חלקים, לאותה נקודה אנחנו צריכים לחזור. רק כשאנחנו חוזרים על ידי המאמץ שלנו, אז אנחנו מגלים את הייחוד שלנו, את הכוח הפנימי ומגלים פי תר"ך פעמים יותר גדול ממה שהיה קודם וזה בעצם גילוי הבורא לנברא. עכשיו הוא נסתר, הוא מתגלה רק כדי להחזיק אותנו שאנחנו לא ניעלם לגמרי. אבל לעתיד לבוא אנחנו נתחבר ונזמין אותו להופיע ואנחנו גם נגיע לאותו מצב.

שאלה: אם אני עובד בשביל עצמי, אז איך בדיוק לדרוש שכר? אם למען הבורא, אז בשביל מה שכר? מכאן לא ברור מהו השכר ואם קיים.

השכר הוא שאני עושה את החיבור בין כולם כדי לשמח את הבורא, ואז כל תיקון העולם הוא עלי.

שאלה: מה ההבדל בין התכונות של לא לשמה לבין לשמה, מתי אחד מחליף את השני?

במידה שאני מגלה על מנת לקבל, במידה הזאת אני מסוגל לתקן אותו בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה הוא העיקרון שאנחנו לוקחים מהמאמר לעבודה הרוחנית המעשית שלנו?

כולם עובדי ה', רק העניין הוא מי לא מדעתו, כמו כל העולם או מדעתנו, כמו שאנחנו רוצים להיות. כי ה' מכוון את כולם על ידי הרצון לקבל, גם הרשעים, גם הצדיקים, גם חיות וגם ציפורים, לא חשוב מי ומה, את כולם הוא מכוון על ידי הרצון לקבל. רק אנחנו רוצים לעשות אותו דבר שהוא עושה רק מעצמנו, בידיעתנו, ולכן אנחנו נקראים "אדם", הדומים לבורא. אנחנו רוצים לקחת מהבורא את כל כוחות הניהול של כל המציאות ולנהל אותה כמו שהבורא עושה, בזה אנחנו משתווים לבורא.

שאלה: איך להבדיל מתי הבורא פועל ומתי האדם פועל?

לא יכול להיות שאדם יפעל כי אין לנו כוחות, אין לנו שכל, אין לנו כלום. אלא יוצא שאנחנו מבקשים והבורא מבצע. כי לנו אין כוחות, אנחנו לא יודעים את התוכנית, אנחנו לא מתקדמים אפילו לנהל את המציאות. אלא כל הניהול, אם אפשר כך להגיד, של המציאות שלנו, הוא שאנחנו יודעים מתי לבקש את הבורא ואולי גם פחות או יותר מה לבקש. בזה כבר אנחנו נכנסים לשיתוף.

אבל כוח יש תמיד רק לבורא. הוא הכוח, הוא המוח, הוא המקור של הכול. ככל שיכולים להזדהות עם התוכנית שלו אז אנחנו נכללים בו ונעשים אפילו במשהו, כביכול במשהו "מובילים" אותו. אבל הכול עושה ה'.

סד. מתוך שלא לשמה באים לשמה

שמעתי ויחי י"ד טבת תש"ח בסעודת שחרית

""מתוך שלא לשמה באים לשמה".

ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה."

זה לא לשמה אבל הוא עושה מעשה, מעשה נכון, מעשה טוב, מתחילה עד סיום של כל המעשה, רק שנראה לו שהוא מפעיל אותו, מלווה אותו ומגיע לתוצאה הרצויה. אז בעצם מה קורה כאן? בפעולה הוא לא טעה, הוא הצליח, אז למה זה נקרא שלא לשמה? רק בגלל שהוא לא מגלה שהבורא הוא הפועל.

"ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה.

מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו ית' בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו."

ס"מ זה רצון לקבל, פשוט רצון לקבל, האגו שלנו. מטעם שהבורא הזמין איזו הזדמנות, שהרצון לקבל יחייב אותו ויכריחו לעשותו.

"ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות," איזו הזדמנות הזמין הבורא? "שהס"מ", הרצון לקבל "שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו." זה גם כן מגיע מהבורא, אבל כך זה נעשה.

"למשל, אם באו אנשים לביתו, והוא מתבייש להיות יושב בטל, אזי הוא לוקח איזה ספר ולומד תורה. נמצא, בשביל מי הוא לומד תורה? לא בשביל מצות ה', זאת אומרת, שימצא חן בעיני השם ית', אלא בשביל האורחים שבאו לרשותו, למצא חן בעיני האדם. ואיך אפשר אח"כ לבקש שכר מהשם ית' על התורה הזו, שעסק עבור האורחים. נמצא, שאצלו אין השם ית' נעשה מחויב, אלא שהוא יכול לחייב את האורחים, שהם ישלמו לו שכר, היינו שיכבדו אותו בשביל שהוא לומד תורה. אבל אינו יכול לחייב בשום אופן את הבורא ית'."

במקרה הזה אנחנו רואים ש"לא לשמה" הוא יותר טוב, הוא מעמיד את האדם במצב האמת והוא לא דורש מהבורא שום תשלום שכר, אלא הוא רואה שהוא עושה את זה מפני שיש לו בושה כלפי אנשים.

"ובזמן שנותן לעצמו חשבון הנפש, ואומר, שסוף כל סוף אני עוסק בתורה, וזורק את הגורם, היינו את האורחים, ואומר, שעובד עכשיו רק לשם השם, אזי תיכף ומיד הוא צריך לומר, שהכול מתנהג מלמעלה. זאת אומרת, שהבורא ית' רצה לזכותו, שיעסוק בתורה, ולתת לו גורם של אמת, אין הוא ראוי לקבל את האמת. לכן, הקב"ה ממציא לו גורם של שקר, שע"י השקר הזה יעסוק בתורה." הוא כבר מתחיל לפנות לבורא בכל מיני טענות, בכל מיני שאלות.

"נמצא, שהבורא ית' הוא הפועל ולא האדם. ואזי אדרבה, שהוא צריך לתת שבח להשם ית', שאפילו במצב השופלות שנמצא, גם כן ה' לא עוזב אותו, ונותן לו כח, היינו חמרי דלק, שירצה לעסוק בדברי תורה."

עוד יותר ויותר יש לו בעיה, הוא מרגיש את עצמו תלוי בבורא, ואז האם לפנות אליו, לחייב את הבורא בתשלום, לחייב את הבורא בעזרה או לא, זו הבעיה. אומנם אנחנו כבר קראנו כאן וגם במקומות אחרים שבאמת כולנו עובדי ה', כך רב"ש היה אומר לא פעם, "כולנו עובדי ה'". אתה רוצה או לא רוצה, מדעתך או לא מדעתך, אתה מתכוון על מנת לקבל או על מנת להשפיע או מה שלא תעשה, באמת כולנו נמצאים בתכונת הבורא. זה ברור, זה למעלה מהכול.

עם זה ישנה שאלה, אם נותנים לאדם מודעות עד כמה הוא הפוך מהבורא, רוצה או לא רוצה, אז כאן כביכול זאת בחירה חופשית, אתה רוצה להידמות לו בבקשה, לא רוצה להידמות זה עניינך. אבל באמת כולם עובדי ה', כי כולם נמצאים בכוח הרצון לקבל שהבורא ברא ובכוח הרצון להשפיע שהבורא מאיר עלינו.

"נמצא, שאם הוא משים לב על המעשה הזו, אזי הוא שהשם ית' הוא הפועל, בסוד ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". אבל האדם אינו נותן בהמעשה טוב שום פעולה. הגם שהאדם עושה המצוה הזאת, אבל הוא לא עושה זה בשביל מצוה, רק בשביל גורם אחר (שהאדם), שהגורם נמשך מפרודא חס ושלום.

והאמת הוא, שהשם ית' הוא הגורם" בכל מקום, אפילו שאנחנו נמשכים לעל מנת לקבל, לכל מיני פעולות של כבוד וכוח, גם את זה הבורא מסדר לנו.

"והאמת הוא, שהשם ית' הוא הגורם והוא הסיבה שמחייב אותו. אבל הבורא ית' מלובש אצלו בלבוש אחר ולא בלבוש של מצוה, אלא בשביל יראה אחרת או אהבה אחרת. נמצא, שבזמן השלא לשמה יותר קל ליחס המעשה טוב, ולומר שהשם ית' הוא העושה המעשה טוב ולא האדם. וזה פשוט מטעם, שהאדם לא רוצה לעשות את הדבר בשביל מצוה, אלא בשביל גורם אחר".

אנחנו מוכנים לעשות כל מיני פעולות שנראה לנו שבהן אנחנו מרוויחים, בכסף, בכבוד, בשליטה, בכל דבר ודבר, ולכן על ידי זה בעצם הבורא מוביל אותנו. וזה נקרא שלא לשמה.

"מה שאין כן בלשמה, שהוא יודע בעצמו, שהוא העובד מטעם המצוה, זאת אומרת שהוא בעצמו היה הגורם, היינו מטעם מצוה, אבל לא מטעם שהשם ית' נתן לו בלבו את הרעיון והרצון לעשות את המצוה, אלא הוא בעצמו בחר בזה.

והאמת, שהכל עשה השם ית', אבל אי אפשר להשיג להשגחה פרטית, מטרם שמשיגים את הענין שכר ועונש."

שאלה: ה' יתברך, הבורא, השמות האלה מבלבלים, אתה יכול להסביר את זה דרך כוח החיבור בעשירייה שממנו צריך לדרוש חיבור?

כן. אתם יכולים גם עכשיו להגיד שאתם מקבלים הכוונה, דחף קדימה, רק ממרכז העשירייה ששם נמצא בהסתרה הכוח העליון, הבורא. וככול שאתם תתחברו יותר ויותר, הכוח העליון יהיה יותר קרוב אליכם, עד שיתחיל להתגלות לפניכם ואתם תרגישו שהוא ממלא אתכם.

שאלה: כשאדם פועל לטובת הזולת, איפה עובר הגבול שהוא צריך להעמיד שזה יהיה באמת לטובת הזולת, שלא לשמה לא יפגום בנקיות הפעולה שלו?

ככול שמתבטל. באמת אני לא יכול כאן להרחיב במילים, נראה לי שזה לא יוסיף. ככול שאנחנו מתבטלים, הביטול זה העיקר, ביטול כלפי העשירייה. תנסה בכל יום להרגיש שאתה עוד ועוד מרחיב את הביטול שלך כלפי העשירייה, ובהתאם לזה תרגיש עד כמה זה מוסיף לך שכל, רגש פנימי. כלומר, שאתה אפילו לא צריך לחשוב על זה, אלא פשוט אתה מתחיל להבין, כמו שכתוב "הלב מבין".

"הלב" זה מה שגדל במרכז העשירייה. אין לנו לבבות, "לב אבן" זה מה שיש לכל אחד ואחד. אבל כשאנחנו מחברים משהו בינינו במרכז העשירייה, אז אנחנו בזה מייצבים את הלב של העשירייה, שזה שנקרא כבר "לב בשר".

שאלה: במאמר כתוב, ממה נבדלת לא לשמה מלשמה, שבלא לשמה אין לנו אפשרות לדרוש שכר מהבורא, ואילו בלשמה כביכול מופיעה האפשרות לדרוש שכר. זה נשמע מוזר, כי אנחנו הרי לומדים שלשמה זו השפעה, המקום שבו אין צורך בשום שכר.

יש לך אפשרות לדרוש שכר בזמן שאתה נמצא ב"לשמה", כי אתה עושה הכול למען הבורא. מה שאין כן בזמן שאתה נמצא לפני זה, ב"לא לשמה", לטובת עצמך. כמו שזה נראה לך, זה הכול נראה, זה הכול שקר, גם זה וגם זה רק לכיוון אחד לבורא, כולם עושים, כל האנושות, כולם עוסקים רק בהשפעה.

המאבק הוא רק על לשמה. אז אם אנחנו נמצאים ב"לא לשמה" ברור לנו שאין לנו מה לדרוש כי לא עשינו שום דבר כאילו בנתינה, מה פתאום אנחנו יכולים עכשיו לקבל בחזרה, אני לא פעלתי למען הבורא בשום דבר, למה שאני אדרוש. מה שאין כן כשאני מגיע ל"לשמה", ואז נראה לי שאני פועל לטובת הבורא, אז כבר יש פה בעיה, האם אני דורש תשלום או לא, וכאן התשלום שלי צריך להיות רק להגדיל את ההשפעה.

שאלה: איפה באמת הבחירה שלנו בעבודת ה'?

הבחירה שלנו בעבודת ה' היא בכך שאני רוצה לבטל את עצמי, ולהתבטל בתוך החברים, עד שאני מגיע ביניהם, בתוכם להרגשת הבורא. זאת הבחירה, זה מה שבעל הסולם מסביר לנו במאמר "החירות" ובכל המאמרים. המימוש הוא שאני מתבטל בתוך העשירייה ורוצה להיות עובר בתוכה והיא בשבילי כמו רחם, כמו דרגת הבינה, ואני כלפיהם כמלכות שרוצה להתכלל בהם, וזו כל העבודה שלנו.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב שתקופת ה"לא לשמה" הוא הזמן היותר חשוב. מה זה אומר שזה הזמן היותר חשוב? ובעל הסולם ממשיך ואומר, "מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'". למה קל יותר לייחד את המעשה לבורא?

מפני שברור לך שאתה עושה הכול על מנת לקבל, אז איך אתה יכול להגיע לבורא ולדרוש ממנו שכר? אתה לא יכול, אז כבר אתה נמצא במצב יותר טוב. מה שאין כן ב"לשמה", שאתה עושה את זה למען הבורא, באופן אוטומטי מתגלה לך דרישה, שאתה יכול לבקש ואתה יכול לקבל מהבורא בחזרה איזושהי תמורה עבור ה"לשמה". זה מה שבעל הסולם מסביר לנו, צריכים לקרוא אולי עוד כמה פעמים את המאמר ואז יהיה ברור לכם, הוא אומר את זה בצורה גלויה.

תלמיד: אם אני ב"לא לשמה" מה הופך את העבודה לקלה יותר, כי אם אני ב"לשמה" אז אני כבר עובד למען הבורא, זה אמור להיות קל יותר, או שהעבודה "לא לשמה" קלה יותר?

ב"לא לשמה" ברור לך שאתה עושה על מנת לקבל, לעצמך, אתה עוד לא רכשת כלים על מנת להשפיע. ב"לשמה" אתה כבר עושה פעולות למען הבורא בפועל. מכאן ברור לך שב"לא לשמה" אתה יכול לעבוד והפעולות שאתה עושה הן לטובתך וכשאתה עובד ב"לשמה" אתה פועל עבור מישהו, עבור הבורא, עבור כלל האנושות והקבוצה ואז אתה יכול לבוא אליהם כביכול ולדרוש.

העניין של עליות וירידות הוא כלפי השכר, ואז אתה לא דורש מהם תוספת ש"אני רוצה עוד להוסיף", אלא יש מצבים שאתה מגיע ודורש "אני עשיתי פעולה על מנת להשפיע, איפה השכר המגיע לי?".

שאלה: הזכרת קודם שיש ביטול אקטיבי וביטול פסיבי, האם אתה יכול לתת דוגמה לזה ביחס לעשירייה?

"ביטול פסיבי" יש לנו בדרגת העיבור, שאני מבטל את עצמי יותר ויותר כלפי העשירייה ומוכן ללכת אחריהם בעיניים עצומות. זה דומה לעובר ברחם אימו, הטבע מסדר לנו כך שהוא לא קובע שום דבר ועל זה כתוב ש"עובר במעי אימו אוכל מה שאימו אוכלת". היא מנהלת את כל הגדילה שלו והוא בעצמו לא יכול לקבוע שום דבר.

מתי כן? מתי שנולד, כשפיזית הוא יוצא ממנה, הוא כאילו יוצא משליטת אימו, משליטת העליון, ואז מתחיל בהתפתחות חדשה. אנחנו רואים גם מהחיים האלו שאז כבר מדובר על אישיות, שהוא מתחיל במשהו לעשות פעולות, לדרוש, להשתתף וכך אנחנו ברוחניות כלפי העשירייה. אז קודם כל נעבור כלפי העשירייה את תקופת העיבור.

שאלה: מה זה אומר להשיג השגחה פרטית לאחר שכר ועונש?

אחרי שאנחנו מגיעים להשגת השכר והעונש אנחנו מגיעים להשגת ההשגחה הנצחית. שאין שכר ואין עונש אלא הבורא הוא תמיד טוב ומיטיב לכולם, וזאת ההשגחה שלו. אבל כלפינו היא נמצאת בסולם שיורד אלינו ואנחנו כך עולים יותר ויותר בדרגות הסולם, עד שמשיגים את ההשגחה האמיתית שלו, באהבה חלוטה, לרעים, לטובים, שאין שכר ואין עונש, וכולם כלפיו אהובים ושווים.

שאלה: מה הקשר בין "לשמה" ו"לא לשמה", ל"אין עוד מלבדו" ו"אין אני לי מי לי"?

הכול מחובר יחד ואתה צריך להשיג את זה לבד, כל מה שאמרת נכון וצריכים לחבר את הדברים האלה יחד.

תלמיד: לא ממש ברור. נראה מהמאמר שאני עושה את מה שבכוחי בשביל הבורא ולמענו, ובסוף אני מגיע להכרה ש"אין עוד מלבדו". את זה אני מייחס ל"לשמה". וגם ב"לא לשמה" אותו דבר. או שזו בכל זאת העבודה שלי?

הכול זו העבודה שלך ואת הכול עושה הבורא, ובסופו של דבר אתה משיג ש"אין עוד מלבדו". אין מילים לבטא את הדברים האלו. פשוט צריך יותר לחשוב ולסדר את זה בפנים בתוך הלב ועם החברים וכך אתה מרחיב את הקליטה שלך ומתחיל להבין יותר על איזה מרחב מדובר, ששם פועלים כוחות ורצונות יותר רחבים מאלו שעכשיו אנחנו נמצאים בהם.