שיעור בוקר 10.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 846,

חלק ג', קטע ב', כותרת: "בנין החדש" – "הצורך" (כולל)

קריין: ספר כתבי בעל הסולם. עמ' 846. "כתבי הדור האחרון", חלק ג', קטע ב', כותרת: "בנין החדש".

בנין החדש

"ובדורות אחרונים ע"י הצוואנג שמללע [לחץ האילוצים] וע"י הדמוקרטיה והסוציאליזם התחילו ההמונים לפקוח עיניהם ולקבל הנהלת חברה לידי עצמם לרוב מנין. וכיון שכן מצאו הדת והנימוס והמשטר והמשפט שלום שכל זה הוא לרעתם כי כן הוא האמת כנ"ל כי הם משמשין לרוב בנין לעשרה פ"ס [פרסנט = אחוזים] של הצבור ולכולם מזיקים.

וע"כ נולדו לנו ב' תמונות במשטר ההמונים.

או כנאציסטען שפרקו עול מהדת והנימוס ומשפט ועושים כמעשה אדם הפרימיטיבי שקדמו לסדרי החיים של רוב בנין.

או כהסאוויעטין שעשרה אחוזים מהצבור שולטים בדיקטאטורע על כל הצבור. וזה אי אפשר להמשך זמן רב. לפי הדיאלעקטיזם ההיסטורי.

"ואם יתבטל הנימוס ח"ו ימחו אויבי ישראל כולם" בקיצור אנו חוזרים בהכרח ובהחלט אל אדם היער. עד שגם (ההמונים) הרוב מנין ילמדו הדיאלקטיקה על בשרם ועצמותיהם הם (כמלפנים הרוב בנין) ואז יסכימו על סדר."

ומכאן שהנאציזם אינו פאטענט גרמני

"אם נזכור שההמונים אינם אידיאליסטען - אין עצה רק הדת שממנה נאצל כטבעי, הנימוס והצדק. אבל עתה ישמשו הרוב מנין. והכיצד? אין זה אלא הדת של השפעה.

העקרון השפעה לזולתו, ההנהגה: חובה למינימום, ומצוה לרמת חיים.

המטרה: דבקות ה'."

שאלה: אני לא מצליח להבין את ההקשר בין זה שההמונים לא אידאליסטים לבין זה שהעצה היא רק הדת?

לכן הוא אומר שרק הדת היא העצה היחידה. בעצם הכול מתחבר.

נאציזם הוא פרי הסוציאליזם

"כי אידיאליסטים מועטים הם והנושאים האמיתים הפועלים ואכרים הם אגואיסטים. ובכל אומה אם יעמוד איזה דרשן כהיטלר שסוציאליזם לאומי יותר נוח ומועיל להם מאינטרנציונלי למה לא ישמעו לו?

א. אם הי' הנאציזם וחורבנם מושכל באיזה שנים מקודם והיו איזה חכמים מטכסים עצה להצילם ע"י דת אדוק שיספיק להגנה. האם הי' אסור מטעם שקר?

ב. אם לאחר המלחמה יבואו האומות לכלל הבנה שמוכרחין לפזר דוקא לישראל לד' רוחות ולגרשינו מארצינו ובא אחד והטביע הדת מחדש (כדי לעמוד מסירות נפש) בינינו ובין האומות ועי"ז יסכימו להיפך שגם בני חו"ל יבואו להארץ. האם הי' זה איסור?

ג. אם יתגברו ח"ו הנאצים וימשלו על העולם וירצו לאבד שארית יעקב, אם מותר להטביע הדת בכל האומות כדי להציל האומה?"

כנראה שמההמשך נבין מהן התשובות.

שאלה: האם כל החלקים צריכים לקבל את התיקון על מנת להשפיע באותה מידה?

לא, ודאי שלא באותה מידה, לא כולם, לא בזמן אחד, ומהו הסדר אני לא יודע.

תלמיד: יכול להיות שחלק אחד יקבל תיקון על מנת להשפיע, חלק אחר גם יקבל על מנת להשפיע, אבל כשאחד יסתכל על האחר, הוא יהיה בשבילו עדיין בגשמיות כביכול, אבל הצורה שלו עבור עצמו היא על מנת להשפיע? זאת אומרת, מה הפערים בין המידות?

אתה שואל על דבר שאין לנו בו שום שליטה, שאתה לא יכול להגיד כן ולא. ואם היום תחליט שכן, אז מחר תגיד שלא.

תלמיד: מה אנחנו יודעים על הבריאה, אנחנו לא יודעים כלום?

במידה שיודעים ומתרשמים מכל מה שכתב המקובל, צריכים לקבל את זה ככל האפשר כאמת.

תלמיד: מה אנחנו יודעים מחכמת הקבלה? ישראל צריכים להגיע לתיקון על מנת להשפיע, זה ברור.

כל העולם צריך להגיע.

תלמיד: אז אני שואל, האם יש חלקים שאנחנו אומרים שהם צריכים להגיע לעל מנת להשפיע, אבל אנחנו לא מבינים מה זו הצורה הזאת עבורם? מה אנחנו לא יודעים, מה חסר לנו?

לתיקון העולם חסרה ידיעה בכל אחד ואחד שהוא חייב להגיע לתיקון.

תלמיד: אז חסרה אצל כל אחד הידיעה, אבל אם אנחנו רוצים לצייר את הצורה המתוקנת של הבריאה, אנחנו יודעים איך נראית הצורה של כל אחד?

לא.

תלמיד: את זה חכמת הקבלה לא יודעת לספר?

לספר מראש, לא.

תלמיד: מה זה אומר על הדרך שלנו? שום דבר לא ידוע.

ידוע שצריכים ללכת למעלה מהדעת ולזרז את הזמנים.

תלמיד: מה המיוחד בחכמת הקבלה? בהתחלה חשבנו שהיא נותנת לנו את כל התשובות ואנחנו מבינים לאן הולכים.

לא, זה לא איזה הוקוס פוקוס, שפותחים לך קופסה ואתה רואה שם את הכול.

תלמיד: אבל בעל הסולם כותב, מספיק אחד שרואה וכולם עיוורים וזה מצליח.

יכולים ללכת הלאה, קדימה, אבל לא שהם מבינים מתוך זה משהו.

תלמיד: אז מה זה אומר לנו על הדרך? הייתה איזו צפייה שאנחנו יודעים להתעלות מעל כל מצב, תמיד חכמת הקבלה היא מעל הנורמה.

זה באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: זהו?

זהו.

שאלה: בעל הסולם נותן כאן שלוש נקודות א', ב', ג' שבהן הוא מעלה את השאלה, האם מותר להפיץ את הדת בעולם. בהתחלה הוא אומר, אם היה אפשר להציל את העולם מהנאציזם, האם היה מותר לפרסם את הדת, ואז הוא שואל, האם זה היה אסור מטעם שקר.

כן.

תלמיד: אחרי זה יש לו עוד שני סוגים של חששות, הגבלות למה לא להפיץ את הדת. זה היה יכול להיות מאוד מעניין להבין מה הסיבות שהוא מסתייג מלהפיץ את הדת במקרים האלה. יש פה שלושה סוגים שונים, אחד מהם שזה היה אסור מטעם שקר. למה להפיץ את הדת במצב הזה נקרא שקר?

כי כלפי בני האדם זה עדיין לגמרי לא אמיתי.

תלמיד: אחרי זה הוא אומר, כדי להציל את ישראל, שלא יפזרו אותנו לכל הרוחות, כמו שהוא כותב פה, האם היה מותר במקרה הזה להפיץ את הדת. יש פה שאלות מהותיות, והשאלה היא, מתי חייבים להפיץ את הדת מטעם פיקוח נפש או משהו כזה?

אני לא יודע איך לקבוע את זה, גם ראיתי שרב"ש לא כל כך מיהר עם ההפצה. זאת אומרת, צריכים לעשות מה שאפשר דרך משרד החינוך, התרבות, וכך מתקדמים עוד שלב ועוד שלב עד שגומרים את כל העבודה. מתי? לא ידוע, אבל זה מה שיש לנו ביד.

שאלה: בזמן של רב"ש לא היו הגזרות האלה, הנאציזם לא באמת עמד להשתלט על העולם. בעל הסולם כותב שאם במקרה הנאציסטים "ימשלו על העולם וירצו לאבד שארית יעקב, אם מותר להטביע הדת בכל האומות כדי להציל האומה?" וכנראה בזמנו של רב"ש זה לא היה המצב, לא היה את הפחד הזה שהאומה עלולה להיפגע. אבל יכול להיות שנהיה במצב כזה, לפעמים אנחנו מרגישים שחרב מונחת על צווארנו ואנחנו חייבים לעשות איזה מעשה, האם אז צריך לעשות את המעשה, גם אם הוא יכול להתקבל בעמים כשקר? אני מבין שאלו שאלות ללא תשובה, אבל יש את השאלות האלה והוא מעלה גם אותן.

היתה עוד שאלה, הוא כתב לפני זה, "העקרון: השפעה לזולתו, ההנהגה: משטר חובה: למינימום חיים ומעשי מצוות לרמת חיים." כשהוא מסביר מה זאת דת של השפעה, הוא אומר השפעה לזולתו זה העיקרון, חובה שכל אחד יקבל מינימום הכרחי, ו"מעשי מצוות לרמת חיים". מה

שכולם שומרים על רמת החיים המקובלת באותו דור, באותו עם.

תלמיד: החברה מחויבת להחזיק רמת חיים מעבר למינימום, אבל שלכולם תהיה רמת חיים מסוימת.

המקובלת.

פרגמאטיזם

"מקורה של האמונה בצורך, והאמת בה עד כמה שמספקת להצורך הזה (זיעמס [ויליאם ג'יימס]). הרי שהצורך הוא סיבת האמונה והספקת הצורך היא אמיתיותה.

ב' צורכים:

הא' - צורך חומרי, שהוא לביסוס חיי החברה. והיא אמיתיותה.

הב' - צורך נפשי שמאוס לו החיים זולתה. וזהו לשמה.

וכמובן שחכמי הדת באים מצורך נפשי. אבל "משלא לשמה בא לשמה".

עי' ב-אמת פראגמטי".

שאלה: אם אני מבין אותו נכון, הוא אומר שהצורך או האמונה, מספקים את הדבק שמשמר את החברה, שמונע ממנה להתפרק, וגם זה עובר מדור לדור וכולי.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו מסתכלים על הדתות וחלקן, נגיד הנצרות, הולכות ויורדות מדור לדור וכן הלאה, ודווקא האסלאם מתחזק. למה זה קורה?

זו צורת ההתקדמות שלהן, פעם למטה, פעם למעלה. אנחנו לא לומדים את זה, ולא כדאי להיכנס לזה וגם בעל הסולם מדבר על זה לא בפה מלא.

תלמיד: כשהוא מדבר על כך שהדת נותנת יציבות, למה הוא מתכוון?

לדת של החיבור.

תלמיד: למה בה יש דבק שמחזיק?

כי בני האדם מחזיקים אותה וגם ההשגחה העליונה מחזיקה.

תלמיד: גם כשזה לא לשמה? כמו שהוא מסביר, בהתחלה אנחנו כאילו מוכרים את הדת לאנשים כמשהו שנותן "צורך נפשי", כמו שהוא קורא לזה.

כן.

תלמיד: גם בצורה הזאת, למה זה לא קרה עד היום אם זה כה פשוט? אומרים לאנשים "דת השפעה", נוצר דבק.

קודם כל, לאנשים יש דת משלהם וכבר לא צריכים יותר, זה דבר אחד. דבר אחר, מה אתה יכול למכור להם?

תלמיד: הוא אומר, "צורך נפשי". רוצים להגיע לחברה יציבה. אבל בעיקרון, מילוי, בורא, זה מה שאתה מוכר להם.

עדיין המילוי לא מגולה.

תלמיד: מה התנאים שכן אפשר להגיע לזה?

אני לא יודע. אם אתה שואל אותי מה הוא כתב כאן? לי נראה שזה לא מציאותי. להפיץ דת בצורה כזאת, בלתי אפשרי.

תלמיד: המאמר הזה לאורך כל ההקדמה, מעלה שאלות ושאלות ושאלות ואומר, "אין פתרון חוץ מדת". שוב ושוב ושוב.

כן.

תלמיד: אז איך מגיעים לפתרון הזה?

נראה הלאה. המאמר עוד לא נגמר.

שאלה: מה זה אדם מאמין, מאיזו נקודה הוא נקרא "מאמין"?

אמונה שלימה, אמונה פשוטה, אמונת חכמים. אמונה זה שאדם משיג את הכוח העליון, שמחזיק אותו באיזה ערכים מיוחדים.

תלמיד: מאיזה מצב הבורא סופר אותו? הוא אומר שאמונה יכולה לספק לאדם צרכים. או שהחברה מספקת לו צרכים או שהבורא מספק לו צרכים. מאיזו נקודה האדם קובע - "אני מאמין", אז הבורא מספק לו צורך?

זה לא מובן מכאן.

תלמיד: מי שהולך לסדר את החברה, צריך לשאוף שהבורא יספק צרכים לבני אדם?

בסופו של דבר, כן. ודאי.

שאלה: אני מנסה לקחת את מה שאנחנו קוראים פה ולחבר למה שקורה עכשיו. כמו שאנחנו רואים, הצורך החומרי בעם שלנו זה צורך ביטחוני, קיומי.

רואים שהרבה קורבנות בשביעי לאוקטובר, גם אנשים שלא מאמינים, כשהגיעו המחבלים הם התפללו "שמע ישראל" ופתאום משהו כן נוצר בהם. אז אפשר להגיד שהלא לשמה הוא איחוד סביב החומרי, ההישרדותי שמתוכו באים לשמה. זו ההבנה שהאיחוד צריך להיות סביב האהבה ולא סביב ההישרדות?

יש בזה משהו, כן.

תלמיד: הוא כותב ש"הספקת הצורך היא אמיתיותה של האמונה". זה קצת נראה לי סותר. לשמה, כביכול, הצורך הנפשי, היא המטרה שאנחנו באים לפה, אנחנו לא יכולים לסתום את האמונה במציאות של אמונה, כי כאילו זה מבטל את האמונה. אם אני מגלה שזה אמת אז אין לי אמונה יותר. אמונה זה משהו שאנחנו צריכים לבנות אותו, כי זה גילוי הבורא. אז אין אמונה יותר.

למה?

תלמיד: אם הבורא הוא גלוי אז אני לא צריך אמונה, זה בדעת.

אבל הוא לא גלוי, אלא אתה צריך לבנות את הבורא.

תלמיד: אז למה הוא כותב ש"סיבת האמונה והספקת הצורך היא אמיתיותה." כתוב שהסיפוק לאמונה יהיה זה שהאמונה הזאת היא אמיתית.

כנראה שהיא מתגלה בכזאת צורה ואופן שהאדם לא זקוק ליתר הוכחות, ליתר גילויים.

תלמיד: יותר מזה, אם יש לי הוכחות וגילויים, אז זו כבר לא אמונה.

נגיד.

שאלה: בקטע הקודם בעל הסולם מתייחס לשאלות שקשורות להפצת הדת והגנה על היהודים. למה בכלל קיים הפחד שהעם היהודי ייעלם, האם זה בכלל אפשרי שהעם הזה ייעלם או שהוא עם נצחי?

אני לא יודע, אבל אני קורא כמוך, ואת מה שאני קורא אני מקבל.

שאלה: ההיסטוריה חוזרת על עצמה, הנאציזם מתעורר באירופה ומלחמת העולם שבעל הסולם מדבר עליה כבר התחילה. איך אנחנו מתכוננים לקונפליקט הזה?

מתפללים לבורא, זה הנשק שלנו.

שאלה: קודם שמעתי שאמרת שאין לנו מה למכור. אני רואה שמה שהעם צריך היום זו תקווה, כבר אין לאנשים תקווה. עד השביעי לאוקטובר היינו באיזו שאננות שיש לנו מדינה, אנחנו חזקים, אבל אז נוצרה נקודת מפנה משמעותית בהתפתחות. האם הצורך הזה ילך ויגדל לפי איך שאתה רואה את זה, כי אתה תמיד אומר, אם לא התגלה משהו, אז הוא לא קיים, אבל ברגע שהוא מתגלה, כבר צריך להתחיל להתייחס אליו, זה סימן מהבורא.

כן.

תלמיד: האם חוסר התקווה וחוסר הביטחון ילכו ויגדלו?

אני חושב שכן.

תלמיד: ומה זה דורש מאיתנו?

לתקן את זה, להשלים את זה.

תלמיד: להשלים להם את זה?

כן.

תלמיד: כשאני מדבר עם אנשים מכל סוגי האוכלוסייה מתחילה להתעורר שאלה לגבי הזהות היהודית פה במדינה. פעם זה לא היה קיים, אנשים רצו לשכוח מהיהדות, זה לא עניין אותם, אבל עכשיו מתחילים לראות שרודפים אותנו ולכל מה שקרה יש קשר לזהות היהודית שלנו. האויבים שלנו רוצים להזכיר לנו שיש לנו תפקיד.

כן.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להתחיל להתחבר לזהות היהודית, ההיסטורית, להבין מה עברנו ומה השליחות שלנו ומה התפקיד שלנו כדי לדעת איך לארוז את זה בצורה נכונה לקהל?

אנחנו עוד לא יודעים איך לעשות את זה, ועוד לא מרגישים את ההכרחיות בזה, אבל אני חושב שנגיע למצב שנרגיש שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, להביא לקהל את השיטה, איך באמת להתקרב לבורא.

תלמיד: מי שיש לו את הנקודה שבלב, הרגיש לפני שהוא הגיע לכאן שאין מקום להתפתח, שהוא נדחק לאיזו פינה, ופתאום נפתח לפניו עולם חדש, נפתחה תקווה, נפתח משהו באמת עוצמתי, הרבה חברים כאן חוו את אותו תהליך. האם יהיה תהליך מקביל גם להמונים?

אני לא יודע, קשה לי להגיד מה יקרה עם ההמונים, בדרך כלל זה סגנון התקדמות אחר.

תלמיד: כל השנים ראיתי אצלך שברגע שלא מתגלה משהו אתה לא מתעסק בו, אבל כשהוא מתגלה אתה מתחיל לפעול בכל הכוח, כאילו הבורא מסמן איזה נתיב ואתה הולך בו.

כן.

תלמיד: איך אתה רואה את השינוי שקרה פה במדינה לאחר השביעי באוקטובר, מה הוא דורש מאיתנו?

הוא דורש מאיתנו לבדוק את עצמנו ולשקול את עצמנו עד כמה אנחנו באמונה למעלה מהדעת, זה דורש לקדם יותר ויותר את ההמונים לגישה הזאת של אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: זה גם ברמת הפרט שלנו וגם ברמת החברה שלנו?

ברמת הפרט והחברה זה בטוח שייך לנו, אבל אני מדבר אפילו על אנשים שלא נמצאים בחוג שלנו.

שאלה: חזרת כמה פעמים על אמונה מעל הדעת. האם צריך להחזיק אותה כמו איזו תפילה? האם הבורא או הטבע מצפה למסה קריטית שמחזיקה בתפילה כזאת של אמונה מעל הדעת כדי שיקרה שינוי משמעותי?

כן, אנחנו צריכים להתחיל להתנהג בחיינו לפי אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: ולזה הוא מחכה, לאיזו עוצמה כזאת שמחזיקה במצב הפנימי הזה?

כן.

תלמיד: והמצב הפנימי הזה שייך רק למי שבא ללמוד את בעל הסולם, דרך הרב"ש, דרכך, תחת המטריה שלנו, או גם לכל מיני חוגים שאיכשהו מתעסקים בזה?

גם כן.

תלמיד: כל המסה הזאת ביחד?

כן.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זו אמונה למעלה מהדעת להמונים?

כמו שלמדנו, זה נגד השכל. האדם מעלה בחשיבות את הקשר שלו עם הבורא הנסתר למעלה מכל מה שהוא רואה כאן בעולם הזה, ומתוך הגישה הזאת הוא מתחיל לראות איך באים כוחות הטבע שמסדרים את כל הבריאה.

שאלה: אדם שחי את חייו הרגילים ואין לו מחשבות עמוקות על החיים, מבין שמשהו לא בסדר, אבל הקשר לבורא נתפס אצלו בצורה מאוד מסוימת, לא מדובר פה על תכונת ההשפעה והאהבה, אלא כמו שבדרך כלל אנשים מתייחסים לבורא.

תלמיד: כדי לעשות את המעבר הזה מבורא לבורא, צריך לבוא ולהסביר לאדם שאין איזשהו כוח עליון כפי שהוא מתאר לעצמו.

אני לא יודע באיזו צורה אנחנו נביא לו את נקודת ההסתכלות האמיתית יותר, אני חושב שפשוט מתוך זה שנתעסק בזה הבורא כבר יידע איך להתנהג איתם, זאת אומרת הוא כבר יתגלה מתי שצריך ומתי שלא צריך וכן הלאה. אנחנו לא משאירים את זה לעצמנו.

תלמיד: ועד אז כל הנושא של הבורא זה משהו שנכון לדבר עליו?

אפשר לדבר במידה שזה לא סותר לנו את הדרך.

תלמיד: מה זה אומר, סותר לנו את הדרך?

שזה לא לוקח אותנו לאיזה פילוסופיות או בלבולים, זה דברים שכבר קרו בעבר בכל מיני חוגים. אנחנו צריכים בכל זאת לשמור על עצמנו ולבנות את היחס שלנו שיהיה למעלה מהדעת.

תלמיד: נכון, ליחס שלנו יש לנו כתבים, יש לנו ספרים, יש לנו הדרכה שלך ברוך ה', הכול בסדר. אבל כשאני מדבר על למעלה מהדעת כלפי אנשים שאין להם את הדבר הזה, אז לאן לנסות לתת להם קריאת כיוון?

להתחיל מדברים פשוטים שיש בעולמנו כוחות הטבע שהם כמו רשת כוחות שמשפיעה עלינו ואנחנו צריכים מהמצב שאנחנו נמצאים בו להגיע למצב יותר ברור, קרוב לבורא, שנגלה בזה את היחס שלנו אליו ולכל הבריאה.

תלמיד: היחס שלנו לבריאה.

כן.

שאלה: שלושת השאלות שהוא שואל פה על המקרה קיצון, נראה שהן שאלות רטוריות. כאילו הוא אומר, אנחנו צריכים להפיץ את דת ההשפעה. ואז הוא אומר, אם מישהו היה יודע על הנאציזם לפני שהוא עלה, האם היה אסור לו וזה היה שקר להפיץ את הדת אז? ואז הוא שואל בשאלה השלישית, אם הנאצים ישלטו על העולם וירצו לאבד את שארית יעקב אז אסור היה לעשות את הדת? אלו שאלות רטוריות, כאילו להסביר למה בעצם אנחנו מחכים למצב קיצון.

סעיף ב' מאוד מעניין כי הוא אומר, אם לאחר המלחמה יבואו האומות לכלל הבנה שמוכרחים לפזר לישראל, אז אם לפני 7 באוקטובר מישהו היה אומר לי את זה, הייתי אומר לו אתה הזוי. אבל היום אנחנו רואים שרוב העולם, רוב האנושות שטופת מוח בכך שאין מקום לישראל פה מהנהר ועד הים. וזה לא שני עמים, זה בפשטות אין מקום. והיום זה כבר התפשט, זו בורות מוחלטת אבל בשביל הרבה אנשים זאת אמת.

ואז הוא אומר, "והיה בא אחד והטביע הדת מחדש בינינו ובין האומות ועל זה יסכימו להיפך, שגם בני חו"ל יבואו להארץ וכולי". נראה כאילו עכשיו אנחנו ברגע היסטורי, ממש בתקופה הזאת שבה דת העולם תכריע, אולי לא דת העולם, משהו יותר גבוה מזה, ואז או שלא נהייה פה, או שלא רק שנהייה פה, אלא ידרבנו את כולם לבוא לפה. האם זה נכון?

אני קורא כמוך ומתייחס גם כמוך, כי אי אפשר להגיד לאיזה כיוון זה הולך.

תלמיד: השאלה היא אם זה נכון שאנחנו בנקודת הכרעה עכשיו?

כן.

תלמיד: אז מה אפשר לעשות שיבוא האחד וישכנע את העולם שזה אחרת? מה זה יבוא האחד הזה?

אנחנו עוד לא נמצאים בסצנה כזאת שאחד מאיתנו פתאום קם, לא כך מדובר. זה אידאות אידאה כזאת ואידאה כזאת, אנחנו צריכים להשתדל להפעיל דעתנו לפי חכמת הקבלה.

תלמיד: אז מה יכריע את העולם עכשיו, שלא כמו שעכשיו חושבים, שאין לנו מקום פה אלא להיפך, ממש כולם צריכים לבוא לפה?

כשאנחנו נשתדל להתנהג כמה שיותר לפני הכללים שלנו.

תלמיד: זאת אומרת מה שאנחנו נעשה עכשיו זה מכריע את העולם?

צריכים כך להאמין.

שאלה: אם אני לא טועה חכמת הקבלה מתעסקת בחוקי הטבע, חוקי הטבע בחיי החברה?

כן.

תלמיד: אז יש לי הרגשה שהאנושות במודעות המודרנית איבדה את ההרגשה שהאדם זה חלק מהטבע. כאילו מוציאים את האדם מחוקי הטבע וזהו, הוא נצר הבריאה והוא חי בעצמו. אז נדמה לי שזוהי הנקודה, וצריך להחזיר את המודעות שלנו להרגשה, לידיעה, שהאדם זה חלק מהטבע, ואלה חוקי הטבע הכללי שאנחנו לומדים ממאמרי הרב"ש למשל, יש שם עקרונות שאפשר להוציא וללמוד אותם ולהכניס את האדם לחוקי הטבע.

בסדר.

שאלה: אני מניח שבעל הסולם כתב את הדברים מתוך השגה פנימית והלביש אותם על מאורעות חיצוניים כמו שהסבירו לנו כאן. כשאנחנו קוראים את כתבי הדור האחרון אנחנו צריכים לחפש את ההשגה הפנימית בתוך הדברים, או לנסות להתלבש בצורתם החיצונית, ומאיפה אנחנו צריכים?

אין לנו עדיין שום קשר לפנימיות, לחיצוניות אנחנו כן יכולים להתלבש עד כמה שאפשר.

תלמיד: אז להתלבש בחיצוניות של מה שהוא כותב, גם אם יש דברים שנראים כמו עבודה פנימית שאנחנו לומדים?

מתוך זה אנחנו נרגיש איפה זה יותר, איפה זה פחות ומה קורה.

תלמיד: באותן שלוש שאלות שהרבה חברים מתעסקים איתן אז בב' כתוב, "אם לאחר המלחמה יבואו האומות לכלל הבנה שמוכרחים לפזר את ישראל ולגרשנו מארצנו", וכשהוא כותב "ארצנו" הוא מתכוון ממש לארץ ישראל ולא על איזה נקודה פנימית שרוצה השפעה?

כן.

שאלה: אני שואל כרגע רק על ישראל פה אצלנו במדינה, כי אני לא יודע לשאול מעבר לזה. הרבה שנים אתה מדבר על אנטישמיות ועל זה שהיא תתפרץ ועל כך שזה יכריח אותנו, את עם ישראל פה בישראל להתחיל ללכת לכיוון של העקרונות העתיקים שלנו. בפועל זה קורה ממש מול העיניים שלנו בצורה מאוד מוחשית. מ-7 באוקטובר זה פשוט קורה וזהו. הרבה שנים התנגדו למה שאתה אומר, אמרו שמה שאתה אומר זה לא נכון, אבל רואים שזה קורה בכל מקום. התופעה או התוצאה של זה, שמתחילה להתפתח פה בישראל מודעות יהודית, דבר שהרבה שנים ישראל כמדינה דווקא ניסתה להיות פרוגרסיבית, פלורליסטית, כללית.

עכשיו אני שואל עלינו בני ברוך, אם אנחנו צריכים איכשהו להשתמש בתופעה הזאת שקורית עכשיו ופה בישראל לחבר את מה שאנחנו אומרים ליהדות? כי אנחנו לאורך המון שנים דיברנו על חיבור, דיברנו על כל מיני עקרונות אוניברסלים שהם לא קשורים ליהדות כיהדות פה בישראל. האם הגיע הזמן לשנות את זה, או לא להתעסק בזה בכלל?

עוד לא. לחבר את חכמת הקבלה והיהדות יחד, אין תנאים לזה בינתיים.

תלמיד: אני אגיד מה שקורה בצורה שלא קשורה אלינו בכלל. הולכים ברחוב, ומשהו קורה עם היהדות בישראל, זה לא היה ככה לפני שנה, ואילו היום הרבה מאוד אנשים מרגישים הרבה יותר קרובים לעניין היהודי. ודרך אגב לא מבחירתם, לא בגלל שכל כך טוב להם, אלא בגלל האנטישמיות המתפרצת. אנשים שזה בכלל לא היה במחשבות שלהם, פתאום מבינים שלא אוהבים אותנו כי אנחנו יהודים, ולא בגלל סיבה אחרת.

כן.

תלמיד: בסדר.

זו קללה מאוד מיוחדת. מאוד מיוחדת, הבורא שיחק את זה.

תלמיד: לחזק את העניין הזה, יש לי חבר מדהים בעבודה, הוא בסיירת צנחנים, הקפיצו אותו והוא עשה המון מילואים, הסבתא היתה בלח"י, הסבא ב"הגנה". הוא לגמרי חילוני ודיברנו על ערכים, על הציונות שפושטת רגל, והוא אומר לי, אני מבולבל, הוא מכין דרכונים לאיטליה. אכפת לו מהיהודים, מהיהדות, אבל הוא לא מבין מה זה בכלל, כי הוציאו לו את זה מהחינוך, לא היה לו את זה בחינוך. הוא לגמרי מבולבל, וזו בדיוק דוגמה לאדם שחסרה לו המהות.

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר כאן "בא אחד והטביע דת". זה לא נשמע כהפצה הדרגתית כמו שאנחנו עושים, זה נשמע כמו נביא שבא מלמעלה וממש עושה פעולה.

נראה.

שאלה: אנחנו רואים שמה שחסר בעולם זה אור של אהבה, אור של חסדים, הבנה איפה נמצאים. אמרת שאנחנו עדיין מתעסקים בחיצוניות, אני שומע שגם אצלנו אמונה למעלה מהדעת היא בתוך ערפל. בעל הסולם כותב הרבה על השתלשלות האור מעולמות עליונים אלינו. עולם היצירה עד כמה שאני יודע זה המקום של ישראל, יש עולמות בי"ע ואצילות, משם מגיע כל האור, ויש צמצום של האור עד העולם הזה שהוא חשוך לגמרי. למה אנחנו לא מתעסקים יותר בעולם הפנימי? בעולם של הכוחות העליונים שאנחנו מדברים עליהם מרחוק, למה אנחנו לא מקרבים את זה אלינו?

מה זאת אומרת?

תלמיד: בעל הסולם מסביר בכל תע"ס איך העולמות משתלשלים, איך האורות משתלשלים לעולמות שלנו.

כן.

תלמיד: בכתבים שאנחנו קוראים, כמעט בכל מאמר של רב"ש, הוא נותן משפט מ"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הוא מדבר על עולמות אבי"ע, הוא נותן איזה משפט קטן ומתחיל לקרב את זה אלינו, בכוונות על מנת להשפיע, על מנת לקבל, אבל הכול בא משם. זה נראה כל כך רחוק מאיתנו, למה אנחנו לא מקרבים את זה? אמרת הרגע שאנחנו מתעסקים בחיצוניות. למה אנחנו לא משתדלים להיכנס יותר לפנימיות הדברים? משם הרי בא כל האור.

אתה יודע איך?

תלמיד: קודם כל לפנות לזה קצת מקום בזמן הלימוד, יש כל כך הרבה חומר על העולמות האלה.

תראה לי. על איזה עולמות? עליונים, רוחניים?

תלמיד: אפשר לפתוח "הקדמה לתע"ס", ולקרוא על עולמות אבי"ע. עולם העשיה זה עולם שרובו רע. עולם היצירה הוא חצי חצי, חצי טוב, חצי רע. עולם הבריאה רובו טוב. עולם האצילות כולו טוב. למה לא לקרוא על הדברים האלה?

מה עוד אתה יכול לקרוא?

תלמיד: מלא. בעל הסולם אומר שאפילו בלי שאנחנו מבינים, אם אנחנו רק קוראים את הדברים האלה, אז אנחנו מושכים עלינו מאור. יש מלא מקורות ואנחנו כמעט ולא נותנים לזה מקום במקום הקדוש הזה.

טוב.

תלמיד: שלוש השאלות האלה וגם השאלות של החברים הרגישו כמו שבעל הסולם כותב, מהות הדת לאנשים חילוניים, לאנשים שמדברים בפילוסופיה. ובגלל שהחברים כאן שאלו, ברור שהתשובות הן רטוריות, אם נשים את עצמנו בסוף מלחמת העולם השניה לכולם יש תשובות ברורות לזה.

אני מרגיש שהצורך שאנחנו קוראים עליו עכשיו הוא גם מאוד מתברר, וזה בדיוק כמו שנאמר קודם, שיש לאנשים שאלות בוערות ולנו יש את התשובות ואין לנו עדיין את המילים. אבל בדיוק כמו שאמרת, לאמונה למעלה מהדעת יש כוח שיכול לתת לנו, ואנחנו צריכים לרצות את זה ולראות איך אנחנו יוצאים אולי לחוגי בית, לגעת באנשים האלה, בנשמות האלה שברור שאי אפשר לדבר איתן כמו שנאמר במילים של "בורא" וכדומה, כי יכול להיות שזה לא יעמוד להם. אבל חוסר התקווה שקיים בעם אולי במיוחד ברגע הזה, הוא ממש לחפש את הדרך, איך נבקש מהבורא את המילים כדי להעביר את התחושה, את האמונה ואת הביטחון לעם, כי זה מה שמרגיש לי הכי חזק שבעל הסולם כתב, על מהות הדת ואנחנו צריכים להעביר את הדת.

אז שב ותכתוב אנחנו נשמח לקרוא.

שאלה: האם המאור המחזיר למוטב שאנחנו מושכים מהכתבים האלה, יש בכוחו לתקן את המסך השבור המשותף שלנו?

כן.

שאלה: לגבי מה שנאמר שאנחנו לא מתעסקים או כן מתעסקים. באחד הימים אני מפנה פה זבל, זה מעשה פיזי, ובמחשבה שלי אני מה אני מנקה. כשאנחנו כאן אין לי שום ספק שאנחנו גורמים לסוג מסוים של ניקיון והקלה בכל המצב, אף אחד אסור לו לשכוח את זה. וחוץ מזה אנחנו נמצאים בתפילה עבור מה שאנחנו אוהבים, מהאנושות לעם ישראל ולכלי שלנו. אסור לשכוח את זה, היה חשוב לי להגיד כי אנחנו גורמים לניקיון.

נכון.

מגמת החיים

"א. להביא פרוגרעס ואושר להחברה והוא מהמדע המודרני.

ב. שע"י שכלול כל הכחות שבנפש יזכה לכבוד בחייו ושם טוב לאחר מותו, וע"ז מלגלג קאנט שהיא אגואיזם. והורה רק שללק"פ [שלא לקבל פרס].

ויש להבין אם לא כדאי לחיות בשביל עצמי תאמר שכדאי לחיות בשביל אלף כמוני או מיליארד:

ומכאן שהמגמה היא לתועלת הבורא. או לפרטיותו עצמו או לכל העולם שיזכו לדבקותו ית'."

כן. הדברים מסתדרים בראש שלנו.

אמת ושקר

"אמת ושקר הוא העתקה פסיכיס מן הויה והעדר שהם תזיס ואנטיטזיס, שמתוכם נצמח "אמת לשעתו" שהוא סינתזיס. וזהו אמת פראגמטי ונמשך זה עד שיתגלה "אמת מוחלט", שאין במצפוניו שקר.

משל ד' (עי' לעיל) אם הי' בזמן האדם הקדמוני הפרימיטיב שהיו גוזלים ורוצחים איש לחבירו כחית היער אם הי' מתיר להנהיג ביניהם משטר דתי?

משל ה' (עי' לעיל) בקטנותי לא רציתי לקרות רומאנים בכדי לא לעסוק בשקרים, ולא קריתי רק היסטוריה. וכשגדלתי והבנתי התועלת שבהם שהם מפתחים הדמיון אז נעשו לי לאמת".

קריין:

הצורך

"מבחי' לשמה הוא צורך נפשי. ויש להודות כי מועטים הם (ע"ד שאמרו "ראה צדיקים וכו' ושתלן בכל דור") שיהי' להם תביעה מלידה. אמנם ישנם כזה שמואסים בחיי חומר ואם לא ישיגו מטרת הדביקות הי' מאבדין עצמם."

עם המילים האלה אתם מסכימים.

שאלה: מה זה תביעה מלידה ללשמה?

טבעית, אתה רואה כמה גם הילדים שונים זה מזה וזה מזה מלידה.

תלמיד: אז מי שיש לו תביעה מלידה דווקא יש לו קשר עם זה, והוא כותב שיש כאלה שמואסים בחיי חומר. איך מחפים על הפער הזה, יש מי שקיבל מלידה ויש מי שצריך לסבול כל החיים קודם?

לא יודע, לך תחקור, אני לא יודע לענות על זה.

תלמיד: למי שיש תביעה מלידה יש לו צורך ללשמה, או שהוא לא מרגיש את זה?

בטוח שיש לו צורך ללשמה, אם יש לו צורך כזה, דווקא עם זה האדם נולד. הרב"ש היה רואה על בני אדם, אם יכול להגיע ללשמה או לא.

שאלה: למאוס בחיי חומר זה תנאי להגיע לדבקות?

כן. זה חייב להיות בדרך.

תלמיד: כי נראה שדווקא אם מדברים על ההמונים, ההתלבשות בחומר זה דווקא דרך יותר נוחה לגשת אליהם, ובלי המגע החומרי יהיה קשה מאוד לגשת לאנשים. לדוגמה אם לאדם יש איזשהו תחביב, אתה יכול לגשת אליו דרך התחביב הזה, להתחיל לדבר איתו ולהתחבר אליו.

כן.

תלמיד: השאלה אם באמת אנשים יאבדו את התלות הזאת לגמרי, או שאנחנו נצליח להתלבש בחומר שלהם ולגשת אליהם בצורה יותר רכה?

נראה בדרך, אני חושב שבכל זאת נמצא קשר. הקשר נמצא.

(סוף השיעור)