שיעור בוקר 13.01.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 18, מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה"

מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו

"כן כתב הרמב"ן ז"ל, בהקדמת פרושו על התורה, וכמתכונתו כתב גם כן הרח"ו ז"ל, במאמר הפסיעות. וזה לשונו: "וידעו המעיינים, שלא יבינו אף מלה אחת, מכל הכתוב בקונטרסים הללו, זולת במסירתם, מפי חכם מקובל, לאזן מקבל חכם ומבין מדעתו". וכן בדברי חז"ל (חגיגה, יא ע"ב): "אין דורשין במרכבה ביחיד, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו".

והנה דבריהם מובנים היטב, במה שאמרו, שצריכים לקבל מפי מקובל חכם. אולם, מהו החיוב, שגם התלמיד, צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו? ואם אינו כך, אפילו יהיה צדיק, היותר גדול בעולם, אסור ללמדו!"

אנחנו רואים את זה בחיים שלנו. אתה זוכר שאימא לקחה אותך לבית ספר לכיתה א'. הם בדקו אותך, ראו שאתה בסדר גמור, ילד חכם, יפה, והסכימו לקבל, לא דרשו ממך כלום. אתה מגיע, אתה לא צריך לדעת לקרוא, לכתוב, באת ללמוד את זה. זאת אומרת, לא דרשו ממך שום דבר. כמו שאתה, תיכנס.

כאן לא. מי שמגיע לחכמת הקבלה חייב להיות מצויד בדברים שבלעדיהם הוא לא ילמד את חכמת הקבלה. כאילו לימוד חכמת הקבלה מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון הוא הכנה ללימוד חכמת הקבלה, והחלק השני הוא כבר הלימוד עצמו. זה מה שהוא אומר.

זה לא מספיק שיש איזה פרופסור בחכמת הקבלה, מקובל גדול, רבי שמעון, לא חשוב מי, הוא לא יוכל לתת לאדם שום דבר, הוא לא יוכל ללמד את האדם את חכמת הקבלה, אם האדם לא רכש לפני זה כלים מיוחדים ללימוד.

"והנה דבריהם מובנים היטב, במה שאמרו, שצריכים לקבל מפי מקובל חכם. אולם, מהו החיוב, שגם התלמיד, צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו? ואם אינו כך, אפילו יהיה צדיק, היותר גדול בעולם, אסור ללמדו!"

זאת אומרת לא מספיק שהוא חכם וצדיק, האדם הזה שבא ללמוד, צריך להיות מצויד בעוד משהו, מוכן, ערוך במשהו שבלעדיו הוא לא ילמד חכמה, ואף אחד לא יכול להסביר לו מה זה. "ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו, אם כן שוב, אין לו צורך ללמוד מאחרים?

ובהמבואר לעיל, תבין דבריהם בתכלית הפשיטות. שהרי נתבאר, אשר עם כל המלות וההגה, הבאות במבטא שפתינו, אי אפשר לבאר על ידיהם, אף מלה אחת, מהענינים הרוחניים האלקיים, שהם למעלה ממקום וזמן המדומים. אלא, שנמצא שפה מיוחדת לענינים הללו, שהוא "שפת הענפים", על פי הוראתם ביחסם אל שרשיהם העליונים.

אולם שפה זאת, הגם שמסוגלת מאד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי חכמה, עוד ביותר מהשפות הרגילות, כמו שהובא לעיל, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שרשיהם.

כי היחסים הללו, אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון. כלומר, שבהסתכלות על הענפים התחתונים, אי אפשר להוציא מהם, שום הקש ודמיון כלל, על איזה דוגמא, בשרשיהם העליונים.

ולהיפך הוא, שמהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השרשים העליונים, כמות שהם ברוחניותם, למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. על דרך, שנתבאר במאמר "מהותה של חכמת הקבלה", אות ד' ד"ה "הממשיות שבחכמת הקבלה". ואחר, שמשיג היטב את השרשים העליונים, מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים, המוחשים שבעולם הזה, ולידע, איך כל ענף מתיחס אל שרשו, בעולם העליון, בכל סדריו, בכמות ואיכות.

ואחר שיודע, ומבין את כל זה היטב, אז נמצאת לו שפה משותפת, בינו ובין רבו. דהיינו, "שפת הענפים". אשר על פיה, יוכל החכם המקובל, למסור לו כל מחקרי החכמה, הנוהג בעולמות העליונים הרוחניים. הן מה שקיבל מרבותיו, והן הרחבתו בחכמה, שמצא בעצמו. כי עתה, יש להם שפה משותפת, לשניהם. ומבינים זה את זה." עד שלומדים פה אל פה..

"אולם, בעת שהתלמיד, אינו חכם ומבין מדעתו את השפה ההיא, דהיינו הוראת הענפים על שורשיהם, מובן מעצמו, שאין ביכולתו של הרב, להסביר לו אף מלה אחת בחכמה הרוחניות הזו. ואין צריך לומר, לישא וליתן עמו במחקרי חכמה. היות, שאין להם כלל שפה משותפת, להשתמש עמה. ונמצאים, שהם כמו אלמים. ועל כן, בהכרח, שאין מוסרין מעשי מרכבה, שהוא חכמת הקבלה, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו". אחרת אין למי למסור, זה לא שאסור. איך תגלה לו אם הוא לא מבין, לא מרגיש? אין לו הכנות, אין לו כלים לזה.

"ויש לשאול עוד לפי זה: מאין החכים התלמיד, עד לידי כך, להכיר היחסים של ענף ושורש, מתוך התחקות על השרשים העליונים?

והתשובה היא: אשר כאן שוא תשועת אדם, אלא לעזר אלקי אנו צריכים! אשר, הזוכה למציאת חן בעיניו ית', הריהו ית', ממלא אותו בחכמה בינה ודעת, להשכיל השגות עליונות. ואי אפשר להסתייע בזה, מעזרת בשר ודם, ולא כלום. אכן, אחר שמצא חן בעיניו ית', וזכה בהשגה העליונה, אז מוכן לבוא ולקבל מרחבי חכמת הקבלה, מפי מקובל חכם. כי עתה, יש לו עמו שפה משותפת, ולא זולת."

שאלה: מה זה "מעשה מרכבה"?

ג"ר דאצילות.

תלמיד: ו"מעשה בראשית"?

עוד יותר למעלה.

תלמיד: ומה זו קבלה שעליה הוא אומר פה, אי אפשר ללמוד לפני השגה?

לפני השגה אנחנו לא יכולים ללמוד שום חכמת הקבלה, שום חלק ממנה. זו לא חכמת הקבלה עדיין. זו חכמה, אבל לא חכמת הקבלה.

תלמיד: ואחרי ההשגה?

אחרי השגה לפי דרגת ההשגה אתה לומד.

תלמיד: ומהי מחיצת הברזל שבעל הסולם רצה לפרוץ, לתת לעם, להתחיל ללמוד את חכמת הקבלה? איזה חכמת קבלה זאת?

בינתיים מדובר על המאור המחזיר למוטב, להכין את האנשים לאט לאט לזה. צריך להבין, גם בלימוד חכמת הקבלה, והוא מסביר את זה בכל יתר החלקים, מצד אחד ישנם אנשים שפורצים לתוך הלימוד ורוצים ומשיגים והם בעלי חכמה, "אחותי את". מצד שני יש כאלה שלא נמשכים לזה, הכול תלוי ברצון שנמצא בכל אדם ואדם, עוד משבירת הכלים, בשבירת עץ הדעת.

לכן כל אחד בהתכללות מגיע לכול. אבל בסופו של דבר יש בכל זאת הבדל בין האנשים, כמה שכל אחד משתוקק לחכמה. יש כאלה שלא יכולים בלי זה, זה לפי הרצון, הרצון נגמר אין מה לעשות, זה כמו שנגמר דלק באוטו, אתה לא צריך יותר, "מספיק לי". אתה לא יכול לבוא ולהגיד, "איך יכול להיות, אתה יכול עוד להשיג כל מיני דברים". אני יכול? גם לא יכול, כי אין רצון. כל אחד מגיע לדרגה שלו. אבל בהתכללות מגיע להכול.

תלמיד: ולמה לא שומעים הרבה על שלב ההכנה לחכמת הקבלה, שלב טהרת הכלים מה שנקרא?

לא שומעים הרבה? אנחנו עוסקים בזה כל הזמן. העשירייה היא הכנת הכלי. אנחנו מכינים את הכלי לכניסה לרוחניות. כשיהיו עשרה מחוברים יחד כאיש אחד בלב אחד, בדרגה הראשונה, זהו, הכלי מוכן. אז הכלי הזה יוכל ללמוד את החכמה, להבין אותה, להרגיש אותה, לפי הדרגה של החיבור שלהם. וכל פעם כמה שיתחברו יותר בזה הם ילמדו את החכמה במה שקורה ביניהם, לא במה שכתוב בספר. מה שכתוב בספר יהיה רק כדי לעורר להם את הרצונות להתחבר ולהשיג את המאור המחזיר למוטב, ואחר כך להיות בזיווג דהכאה עם האור העליון.

כול זה בכל זאת בעשירייה, בקשר בינינו זה מתבטא. שם לומדים את חכמת הקבלה.

.

תלמיד:, כשאני הולך להפיץ את חכמת הקבלה, מה זאת אומרת להפיץ אם זה רק אחרי השגה?

לא חשוב, ככה זה. ילד נכנס לשיעור הראשון בבית ספר שנקרא פיסיקה, כמה הוא צריך ללמוד על פיסיקה? זו כל הבריאה. אז מה? הוא נכנס גם לזה. כך אנחנו קוראים לזה, זה נקרא חכמת הקבלה. אנחנו בסך הכול רוצים להביא אותו לפגישה עם הבורא, לכן זה נקרא חכמת הקבלה. זה גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

שאלה: מה זה למצוא חן בעיני הבורא?

למצוא חן בעיני הבורא, זה נקרא שאתה משתדל לכוון את הרצון שלך שיהיה מכוון כנגד הרצון שלו. "תעשה רצונך כרצונו".

תלמיד: זה יכול לקרות לפני שבאתי לקבוצה והתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה?

באת לקבוצה או לא, אני לא יודע. אם אתה רוצה להגיע למגע עם הבורא אתה צריך להשתדל לקיים, לכוון, לסדר, לעצב את הרצון שלך שיהיה כרצון שלו.

תלמיד: יש בזה חלקים? אפשר רק 10% רצון?

כן, ודאי, יש בזה 125 מדרגות, שכל מדרגה עוד מתחלקת.

.

שאלה: איך מתבטאת מציאת חן בעיניו ית', לעשות רצונך כרצונו בעשירייה?

עשירייה שרוצה להתחבר כדי לתת לבורא אפשרות לעבוד עליה, להתגלות בה, זה נקרא למצוא חן בעיני הבורא.

שאלה: בסוף בעל הסולם שואל, מאיפה התלמיד יכול לדעת את הקשר בין ענף ושורש? והוא עונה, רק בעזרה מלמעלה.

ודאי שהכול בעזרה מלמעלה, אנחנו רק צריכים לסדר את הרצון שלנו, רצון של כל אחד ורצון קולקטיבי, כללי, קבוצתי. ובהתאם לרצון, איך שאנחנו מתעסקים עם הרצון שלנו, אנחנו מעוררים את הבורא, להתקרב או להתרחק, לפעול כך או כך עלינו. אנחנו צריכים להבין שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אתה מפעיל אותו בהתאם לסוג ההתקשרות של האנשים בעשירייה. פשוט ממש. יש לך עשרה, איך שהם מתקשרים ביניהם, בהתאם לזה מעוררים את המאור. זה הכול. הכול תלוי בהתקשרות ביניהם. אין כאן שום דבר מלמעלה.

כשאנחנו אומרים, הבורא צריך לרצות, לא לרצות, זאת אומרת שאנחנו ברצון שלנו צריכים לעורר. אבל שם זה רצון קבוע, להיטיב לנבראיו ב-100% ללא שום הגבלה, בכל מצב. ואנחנו ברצון. בהתאם לרצון שיש לנו עכשיו גם האור העליון משפיע, ובהתאם לרצון לקבל שלנו כל הזמן הוא מקדם אותנו למטרת הבריאה.

אבל לפי הרצון שלנו שהוא הפוך, אנחנו לומדים בדרך מכות ולמה זה לא בסדר, עד שמתחכמים, עד שמבינים שצריכים להתחבר ואז להתקרב לפי הרצון שלנו והרצון שלו יחד, "תעשה רצונך כרצונו".

תלמיד: אז יוצא שהתפקיד של המורה או של הרב זה להפנות תלמיד נכון לכוח העליון.

בלבד. כן. ולכן אין כאן לימוד, אלא לשכנע אתכם שצריכים להתחבר ובחיבור ביניכם לגלות את הבורא. זה כל הלימוד. זאת אומרת זה לא לימוד אלא בוא נגיד התעמלות. ממש כך.

שאלה: כלפי רצון חזק ורצון פחות חזק. האם באותה עשירייה יכולים להיות חברים עם רצון חזק וחברים עם רצון פחות חזק, אבל בהתכללות ביניהם הם יכולים להשיג הכול, העיקר שמתכללים ביניהם?

אתה רוצה בעצם להגיד כך. לא חשוב איזה סוג רצון ואיזו עוצמת רצון יש בכל אחד, אלא סך כול החיבור ביניהם הוא הקובע. נכון.

תלמיד: זה נכון להצמיד לחכמת הקבלה את המילה "שיטת" חכמת הקבלה?

אני לא יודע מה זה שיטה. חכמת הקבלה, זהו. שיטה? לא אומרים, "שיטת הפיזיקה".

תלמיד: כלפי המאור המחזיר למוטב. כאילו כל החכמה הזאת בנויה על משיכת המאור המחזיר למוטב. אז כשמוסיפים את המילה "שיטת" חכמת הקבלה זה כאילו פעולה?

מילת "הקבלה" כוללת בתוכה את הכול. רק אנחנו לא כל כך מבינים את מהותה. זה שאתה מקבל מלמעלה אור חכמה, אור חסדים, אורות של הדרכה, הרצונות שלך כל פעם משתנים, הכול אתה מקבל מלמעלה. זו חכמה שבאה מלקבל, מזה שאתה מקבל הכול מלמעלה. כמה שאתה מתקדם אתה יותר ויותר נמצא בצורה הדדית קשור עם הכוח העליון שממנו אתה מקבל הכול לפי השוואת הרצונות. הנוסחה פשוטה, כמה שהרצון שלך משתווה עם הרצון שלו. לכן כל פעם אנחנו רוצים לבדוק על ידי כל מיני אמצעים, אח"פ וגלגלתא עיניים וכל מיני צורות יש בזה, לברר מה הוא רוצה, מה רוצה העליון.

להשפיע סתם זו לא שאלה, אלא באיזה אופן, באיזו צורה, במה לפרגן לו, נניח. למה? יש כאן, אני משחק כאילו מישהו שאפשר לסובב אותו, אלא אני מסובב את עצמי על ידי זה.

זה קטע מאוד מאוד חזק, זה לא ברור, לא ברור לאנשים. זאת אומרת, אנשים לא מבינים שרק לפי המסך המשותף שהעשירייה רוכשת, לפי זה הם יכולים להתחיל לגלות את הבורא. וגילוי הבורא בנברא, זה נקרא חכמת הקבלה, איך לקבל את ההתגלות שלו, איך להתחיל להרגיש אותו. כי אנחנו לא מרגישים אותו, אנחנו מרגישים את ההתפעלות של הכלים שלנו, של החיבור בינינו, החיבור הזה מגיע למצב שהוא חסדים, שאנחנו נמצאים כך אחד לשני, ואחר כך אפילו יכולים לקבל בו חכמה, לעבוד עם הכלים דקבלה שלנו. אנחנו מתחילים לעורר את הכלים דקבלה שלנו שקודם רצינו להצניע אותם, להסתיר, לצמצם וכן הלאה.

הקשר בינינו חייב להיות כל הזמן דינמי, אנחנו צריכים להתחיל ללמוד לברר אותו וכל הזמן לסובב אותו, לגוון אותו, הקשר. לפי זה אנחנו לומדים את הבורא. סוגי הקשר בינינו, בהתאם לאורות שמקבלים מלמעלה, האורות, והכלים האלה נותנים לנו את היכרות הבורא. הכול בא ממנו, גם הרצון לקבל, גם רצון להשפיע, גם מסכים, גם אורות, גם כל הצורות האלה, כולן מתייצבות רק על ידי ההשפעה מלמעלה. ולכן אנחנו בזה לומדים את הבורא. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". מה שהוא מייצב אותנו, בסופו של דבר, מזה אנחנו מכירים אותו.

שאלה: אפשר להגיד ששיעור הבוקר שאנחנו עוברים זה שלב המסירה?

שיעור זה שלב ההזדמנות, הזדמנות בלבד. משתמש בו, הצלחת. לא משתמש, הפסדת.

תלמיד: האם השלב היום הוא עד כמה העשירייה נאבקת לממש את מה שהיא קיבלה, וזה מה שהופך את העשירייה למוכנה לקבל את מה שהרב העביר בזמן השיעור?

אני לא יודע, מממשת או לא מממשת. אם היא מתחברת נכון, היא הופכת להיות לכלי ואז הבורא, האור, מתחיל לעבוד עם הכלי הזה בצורה יותר ויותר גלויה.

שאלה: איך לגרום לחיבור?

אני לא יודע. תאמין לי, אני לא יודע. אם כן, הייתי בעצמי כבר עושה וגורם.

תלמיד: האם העבודה זה לארגן תפילה בתוכי?

שהעשירייה תתחבר. זהו, זאת העבודה. איך אתה דוחף את כולם לחיבור, זאת עבודת ה'.

תלמיד: אבל לפעמים בתוך התפילה אני מעורר לראות את כל החברים בקשר מושלם.

בסדר.

תלמיד: אבל יש עביות?

יש עדיין מרחק לגמר התיקון.

תלמיד: איך לעשות את הכול שלם?

אתה צריך גם לעורר ביקורת, מה עוד חסר. וחסר בדרך כלל ההשתתפות שלך. זה שאתה רואה אותם שלמים זה יפה מאוד, אבל אתה בזה נתת את הכול?

תלמיד: ברור שלא. אבל לי אין כוח ואני משקיע את כל הכוח שלי להתפלל בשביל החברים.

תיכנס בהם, ותהיה כמה שאתה מסוגל איתם יחד ואתה תגלה שיש מה לעשות. אתה תיכנס בפנים. לא שאתה רואה אותם כולם שלמים, יפים, טובים, אתה תיכנס בתוכם להיות כמוהם ועוד יותר מהם. ואתה תראה שיש עוד מלא עבודה. בהצלחה.

שאלה: נניח שיש לי בעיה עם חבר מסוים, איך אני מציג את הביקורת מבלי שזה יראה שאני תוקף אותו?

תלוי איך אתה באמת מתייחס, מעורר, מופיע. אנחנו רואים מהחיים שלנו, אתה יכול להגיד לאדם דברים מאוד לא נעימים, אבל אתה אומר לו את זה בצורה כזאת שהוא מבין שאתה עושה את זה לטובתו, לטובת כולם, וכן הלאה. אבל בשביל מה לך את זה?

תלמיד: אני מנסה להבין מה תפקיד הביקורת ביחסים בין החברים בעשירייה ואיך להשתמש בזה בצורה חיובית, בונה?

לי יש רק בעיה שהחבר כל הזמן נמצא בסוג מסוים של שאלה, וגם לאט לאט הוא ייצא מזה. אבל הביקורת יכולה להיות רק בתנאי שהוא מפריע, פוגע בעשירייה, לא נותן להתחבר, אז העשיריה כולה ביחד צריכה לשבת עמו ולהסביר לו "אולי אתה חושב שזה נכון, אבל נראה לנו שזה לא נכון", וכן הלאה. לדבר, אבל כעשירייה לא אחד כנגד אחד.

תלמיד: בקשר לתיקון, אני מתבלבל עם הנושא הזה, כי לאורך כל הטקסט כל הזמן מוזכר שכביכול אני עושה את התיקון. ולפי מה שאתה אומר לפני השיעור, אתה תמיד מזכיר איך אנחנו צריכים לעשות כך וכך לשם התיקון, אך אנחנו לא מתקנים שום דבר.

זה שאתה מזמין תיקון מהבורא נקרא שאתה עושה תיקון, אם זה לפי ההזמנה שלך אז אתה עושה. וחוץ מזה אתה לא רק מזמין, אתה גם לומד איך אתה מזמין ואיך הוא עושה. אתה כמו ארכיטקט, ארכיטקט בונה בניין? לא, הוא מתכנן, רק רושם עם עיפרון על הנייר, אבל נקרא ש"הוא בנה בניין", ככה זה.

תלמיד: לדוגמה אתה מביא לי את המכונית שלך, אתה אומר לי מה התקלה, מה התלונה שלך, אני מסתכל בספרים מוצא את התלונה שלך, יש לי תרשים זרימה שאומר לי תבדוק את זה ואת זה וכן הלאה. תן לנו תרשים זרימה לתיקון.

יש, רק הכול נבדק באוטו, הכול נבדק במערכת, המערכת זו הקבוצה. איזו דוגמה אתה מביא לי, גלגל, מנוע, קרבורטור, הגה, הכול מפורק, כך אתה מביא לי את זה? מה אני יכול לבדוק? זו לא מכונית, אלה חלקים מברזל.

תלמיד: אתה מביא את המכונית כיחידה אחת.

איפה המכונית כיחידה אחת? יש לך כבר עשירייה מחוברת, היא כבר נמצאת בחיבור וישנה איזו סטייה שצריכים לתקן? זו העבודה שלנו, בכל זאת בכול דרגה ודרגה מגלים לך שישנה איזו סטייה, שוב אנחנו לא מחוברים, נכנס הרצון לקבל ומפריד במשהו בינינו, ומתחילים לבדוק איך אנחנו צריכים להתחבר לפחות למצב כמו שהיה קודם, אבל עם רצון לקבל מוגבר חדש, וכך מתקנים. אחר כך שוב ושוב, כך זו העבודה שלנו. אבל שתהיה עשירייה, תהיה מערכת.

שאלה: אנחנו עכשיו יוצאים לפעולת הפצה ואני לא רוצה לטעות, אני רוצה לזכור את הדרך, את המטרה שלנו ולמה אני עושה את זה בכלל, איך אני עושה את זה?

לא יודע, אני בזה לא מומחה. כשאני יוצא לדברים כאלו אני שואל, "מי הקהל?". לדוגמה יש לי היום שיחה עם נשים. נשים הן לא קהל רגיל, אני צריך לדעת באיזה מצב רוח הן נמצאות ומה הן רוצות לשמוע, איך אני יכול לפרגן להן, איך יחד עם זה אני צריך ללמד אותן משהו. הן נשים חכמות, הן נמצאות בכל השיעורים שלנו, כשאני נמצא איתן בקשר אני שומע כאלו שאלות.

אתה צריך להבין עם מי אתה מדבר, ויחד עם זה מה אתה רוצה למסור. טוב שיהיה לפניך איזה פתק שאפילו אם פתאום אתה נתקע במשהו, זה כתוב לפניך.

תלמיד: בגשמי נפתור את זה זו לא הבעיה, העניין הרוחני שאני תמיד בורח ממנו.

כנס ל"טוויטר" שלי אני כל הזמן נותן שם עצות, וזה לא "אני", אני לוקח את זה מהמקורות וכותב שם עצות. כנס תראה זה יחדש לך כל פעם משהו.

תלמיד: אבל בזמן הזמן הפעולה אני מאבד את זה.

בזמן הפעולה שיהיה לפניך משהו בכל זאת כתוב, איך אחרת? כשאני הולך לאיזה מקום להופיע אני חייב לפני זה להיות בהכנה, ואחר כך בזמן שאני נמצא אני גם בהכנה.

תלמיד: אבל אני צריך לגרום לאנשים לעשות משהו, אני לא יכול רק בנחמדות.

לא בנחמדות, כתוב לפניך מה אתה צריך להגיד, ולפי זה אתה גם צריך להעלות את עצמך לרמה הזאת. וכשאתה אומר את זה שזה יהיה מהלב, שיהיה משכנע, אין ברירה ככה זה. העיקר שאתה מבצע את זה אפילו אם אתה לא רוצה, זה עוד יותר מקדם אותך. פעולה כנגד הרצון, למעלה מהרצון זו פעולה מאוד חשובה.

אני מאוד מקווה שאתם עושים הפצה ממש במסירות נפש, לא מסירות נפש למפיצים, מסירות נפש שאתה פועל למען פעולה קבוצתית וכך כל אחד ואחד, ובזה הקבוצה מרוויחה.

תלמיד: את זה אני רוצה לזכור.

את זה תזכור, תרשום ובהצלחה.

(סוף השיעור)