שיעור בוקר 26.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1183,

מאמר: "סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל"

קריין: אנחנו בשיעור מיוחד שנקדיש את כולו לציון יום השנה להסתלקותו של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג.

נתחיל את השיעור במאמר מתוך כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1183, מאמר "סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל".

לפי המנהג אנחנו צריכים לציין את תאריך יום הסתלקותו של מורינו בעל הסולם, המקובל הגדול שסלל לנו דרך לתיקון העולם, ובזכותו אנחנו יודעים איך להתנהג כדי לא להתבלבל ולא לטעות בדרך ה'. כל הדרך שלו, התורה שלו, מבוססת על המקובלים שקדמו לו ולכן אנחנו שמחים שיש לנו מורה כזה שאנחנו התלמידים שלו ויכולים ללכת אחריו בדרכו, ולהיות בטוחים שאנחנו נגיע למטרת הבריאה כבר בחיינו.

בעל הסולם השאיר לנו הרבה כתבים, הוא לימד כמה אנשים ובעיקר את בנו הגדול, הרב"ש, שכתב לנו את השיטה הזאת שמתאימה לימינו, לזמננו, לנו, לנשמות שעכשיו יורדות לעולם.

בואו ונלמד מה אומר הרב"ש על שיטתו של בעל הסולם. ב"סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל".

סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל

תש"ן - מאמר מ"ו
1989/90 - מאמר 46

"א. להאמין שיש משגיח על העולם." משגיח אחד יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו, שהוא שולט על כל המציאות, על כל העולם, על כל אחד ואנחנו צריכים להיות קשורים רק בו.

"ב. לדעת שהאמונה היא בחינת למטה בחשיבות, והוא בוחר ללכת בדרך זה." אומנם האמונה היא למטה בחשיבות, כי כך אנחנו נבראים, ככה זה מסודר בנו, אבל אנחנו צריכים ללכת כך, שהיא למעלה מאיתנו, ואנחנו כל הזמן רוצים לעלות, להשיג את כוח האמונה. זה כוח ההשפעה ההדדית ולהחזיק את העיקרון הזה למעלה מהכול.

"ג. שהאמונה שלו יהיה בדרך השפעה, ולא בעל מנת לקבל." ומה שלא נעשה בדרך אמונה, השפעה, דבקות, חיבור, זה הכול יהיה בעל מנת להשפיע ולא לעצמנו אלא לזולת.

"ד. וכשמיחסים את העבודה לה', להאמין שה' מקבל עבודתנו, ולא חשוב באיזו צורה נראה העבודה." זאת אומרת, אפילו שאנחנו בינתיים לא מרגישים את הבורא ואיך הוא מקבל אותנו, אנחנו בכל זאת מקבלים בחשבון שמה שאנחנו עושים ומשייכים לבורא, זה מגיע אליו והוא מקבל את הפנייה שלנו, את התוצאות מהמעשים שלנו.

"ה. באמונה למעלה מהדעת, יש להבחין ב' הבחנות: א' שהוא הולך למעלה מהדעת, מטעם שאין לו ברירה. ב' הוא, אפילו יתנו לו דעת, וכבר אין הוא צריך להאמין וללכת למעלה מהדעת, מכל מקום הוא בוחר ללכת בדרך של למעלה מהדעת." זאת אומרת, אנחנו משתדלים ללכת למעלה מהדעת בכל מצב שיהיה. יש לנו האפשרות הזאת, או בינתיים לא, כי אנחנו רק בתחילת דרכנו. ובכל זאת חייבים להשתדל ללכת למעלה מדעתנו, כי הדעת שלנו בינתיים היא כולה מבוססת על מנת לקבל.

"ו. שהאדם צריך לדעת, כשהעבודה שלו הוא באהבה עצמית, אחרי כל הצלחות שהאדם מצייר לעצמו, שהוא יכול להשיג, יהיה בידו להטיב רק בחינת פרטיותו עצמו, מה שאין כן באהבת ה' הוא מטיב להכלל." זאת אומרת, האדם צריך לא לשכוח שבעבודה שלו הארצית, הוא אולי יכול במשהו לסייע לעצמו, אבל זה רק במסגרת ובזמן שנמצא כאן בחיי חיותו בעולם הזה. מה שאין כן בעבודה רוחנית כשהוא משתוקק לחיבור עם אחרים, להתייחד עמהם, אז הוא נכנס להכלל הנצחי ואז הוא קובע לעצמו כבר דרך רוחנית.

"ז. צריכים לתת שבח והודיה על העבר, כי בזה תלוי העתיד, כלומר בשיעור שנותנים תודה, בשיעור זה האדם מחשיב כל מה שמקבל מלמעלה, ויודע לשמור את העזרה שמקבל מלמעלה, שלא יאבד את זה."

"ח. עיקר העבודה הוא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות." אפילו שהוא אוחז ברוחניות במקצת, כבר הוא צריך להיות בשמחה מזה שנמצא בזה.

"ט. וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום, היינו שיעשה חשבון לעצמו כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפלה שה' יקרב אותו באמת, שדוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם."

"בסדר העבודה יש להבחין ג' בחינות (פרי חכם חלק ב', דף ס"ד):

א. להשתוקק להשלים נשמתו, להשיבה לשורשה, שזה נקרא בחינת ישראל.

ב. להבין דרכי ה' יתברך ורזין דאורייתא, "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעביד ליה", שזהו בחינת אורייתא.

ג. להשתוקק להשגת קודשא בריך הוא, כלומר להדבק בו בהכרה שלימה, שזהו בחינת קודשא בריך הוא.

ומוטב שישתוקק לציוויא דמארי שזהו קו האמצעי."

אנחנו רואים שחכמת הקבלה היא שיטה שמכוונת אותנו ומעלה אותנו למקור, למרכז הבריאה ורוצה לקשור אותנו לנקודה המרכזית של כל הבריאה, שאנחנו נשיג אותה וכמו שהוא כותב כאן, שנשיג את הנשמה שלנו, את שורש הנשמה שלנו ונתקשר לכוח העליון האחד יחיד ומיוחד, שבו אנחנו יכולים להתכלל ולמצוא שם את נקודת ההתחלה והסוף של כל המציאות.

שאלה: מה זה אומר "שישתוקק לציוויא דמארי", הוא אומר "דרכי ה' יתברך ורזין דאורייתא" מה זה אומר להבין את זה?

על ידי כך שאנחנו מקיימים את פקודות הבורא, אנחנו מתקרבים להיות כמוהו וכך מתקרבים למטרת הקיום שלנו.

תלמיד: אבל נראה שזה הדבר העיקרי, יותר חשוב מישראל ויותר חשוב מהקדוש ברוך הוא, למה?

"ציוויא דמארי" אלה פקודות הבורא כלפינו. בדרך כלל כל הפקודות, אם נתאר אותן בצורה מקוצרת, הן לעלות למעלה מהטבע האגואיסטי ולהתחבר זה עם זה כאיש אחד בלב אחד, זו בעצם הפקודה. ואם אנחנו הולכים לקראתה, אז אנחנו מתקרבים לבורא ומגלים אותו בתוך הפקודה הזאת. כלומר להתחבר בינינו יחד כאחד.

תלמיד: ולמה הוא דורש מאיתנו להתעמק ברזי התורה?

כי רזי התורה הן התכונות שלנו, מידות הקשר שלנו, ואותם חוקים שבהם אנחנו יכולים להתקיים יחד כאיש אחד במערכת אחת.

שאלה: איך לקבל על עצמנו את העקרונות האלה, איך לעבוד איתם, לפי סדר או ביחד?

אנחנו צריכים לקיים את כל העקרונות האלו בהדרגה. אנחנו לא יכולים לקפוץ עליהם בבת אחת, כי אנחנו פשוט לא מסוגלים להרגיש אותם, לראות אותם, לקיים אותם. אנחנו חייבים לחבר אותם אלינו בהדרגה, להשתדל לחבר את עצמנו בזה, כך שכולנו נגיע להיות כמערכת אחת, כאדם אחד, ובהתאם לכך נראה את העולם כמערכת אחת וכך נשיג את הבורא.

אנחנו צריכים להבין אותם בדרך, כשאנחנו מקיימים בהדרגה את הקשרים בינינו. כל הדברים שכתובים כאן, זו בעצם מערכת שאנחנו צריכים לקיים, כדי לקשור את עצמנו לבורא. אין כאן שום דבר מלבד להתקשר בינינו ולהתקשר לבורא, ובכך להשיג מנשמות פרטיות של כל אחד, נשמה אחת כללית, רצון אחד כללי. ושהרצון הזה, בהתאם למידה שאנחנו משיגים אותו, יהיה כולו בעל מנת להשפיע. ואז נהיה מחוברים ונכללים בבורא, "הוא רחום, אף אתה רחום". כלומר, כולנו בעל מנת להשפיע זה אל זה.

כך גם נבין ונשיג מהן דרכי התורה. דרכי התורה הן בסך הכול חיבור בינינו, וכל חוקי התורה, כולם מדברים רק על אופני החיבור. כולנו כאחד, בלהשלים זה את זה. וכשאנחנו הולכים ומקיימים את הקשרים בינינו, את החיבורים בינינו, בהתאם לזה אנחנו משיגים את הכולל שהוא הבורא וכך מגיעים למטרת הבריאה בכול, זאת אומרת גם בקיום, גם בחיבור, גם בדבקות בבורא.

תלמיד: אמרת שבנשמה פרטית של כל אחד אנחנו משיגים את הנשמה הכללית. איך עושים את זה?

אנחנו מתקשרים בינינו ומתוך זה שמתאימים את הקשרים בינינו ברצונות המתוקנים שלנו כשאנחנו מחוברים זה לזה, בצורות כאלה אנחנו משיגים את תכונת הבורא הטוב ומיטיב לכולם, תכונת ההשפעה ללא גבול, וכך אנחנו מגלים את עצמנו קיימים כבר בתוך הבורא, בתוך החוקים שלו, בתוך התכונה שלו.

תלמיד: איך אני מתחבר עם נשמה פרטית של הבורא, נניח של חבר בעשירייה שלי, ואיך דרכה אני משיג את הנשמה הכללית?

כשאתה מתחבר לחברים, אתם בונים מהעשירייה רצון אחד, שכולו משתוקק לבורא, כולו רוצה להתקרב, להתייחד עם הבורא, וכולו משפיע זה אל זה, עד שאתם כולכם מתקרבים לבורא. זאת אומרת אנחנו צריכים לראות שזו הדרך שלנו, המנוע שלנו, שאם אנחנו רוצים להתקרב אליו, לבורא, אז יש לנו רק דרך אחת, להתקרב בינינו, בין חברי העשירייה.

ולכן ככל שאנחנו מצטרפים זה לזה, מתחברים, כך אנחנו מתקרבים לבורא, ולכן הכול תלוי בעבודה המשותפת בינינו.

שאלה: אני רוצה לבטא את השמחה שאני מרגיש להיות כאן בבית שלנו, עם המשפחה והמורה האהוב שלנו. איך האדם יכול ללמוד את סודות התורה בלי לטעום אותה ואיך האדם יכול להתקדם מלטעום את התורה, לכדי לדעת אותה?

כדי להשיג את מהות הבריאה, את כוח הבריאה הפנימי, שהוא הבורא, הבריאה מתחילה מזה שהיא מגלה את עצמה כשבורה ואז מתחילים להתקשר החלקים ביניהם. בהתחלה מתקשרים אטומים, מולקולות, גופים מסוימים, אחר כך כבר יש התחברות בין החלק הנשי והחלק הגברי שבבריאה, ואחר כך כבר מגיעים לחיבורים, לא בדומם, צומח וחי ביניהם, אלא בדרגת המדבר.

בדרגת המדבר, כלומר לפי האופי, ההסתכלות, ההתקשרות זה עם זה, בכך שמולידים צאצאים מחיבור של גופים שלא קשורים לגוף אחד, אנחנו מתפתחים עוד ועוד, עד שאנחנו מגלים יותר ויותר צורך בהתקשרות פנימית בינינו, ועם זאת אנחנו מגלים כמה אנחנו נמצאים בניגוד, בשנאה, בדחיה זה מזה.

ככל שהכוחות הללו גדלים בנו, מתפתחים בנו, כך אנחנו מתפתחים בדבר והיפוכו. בכל אחד יש לנו דבר והיפוכו, כשאנחנו נמצאים בכל מיני רצונות ובעיות, ועם זאת, ככל שאנחנו מתחברים, רוצים להתחבר ולא יכולים להתחבר, וכך אנחנו עוברים את מסלול ההתפתחות שלנו, עד שמגיעים למצב שאנחנו מתחברים בגושים, בעמים, במדינות, במפלגות, בכל מיני חיבורים, ואז מגיעים לזמננו שאנחנו כבר מחולקים למדינות, לעמים ולמשפחות וכן הלאה. ועכשיו הגיע הזמן, שבו אנחנו עוברים בהדרגה התפתחות מיוחדת מאוד, אנחנו צריכים להשיג כמה אנחנו חייבים להיות למעלה מכל ההבדלים שלנו. זאת אומרת החיבור שלנו צריך להיות לא ברמה גשמית אלא ברמה רוחנית, וזו בעצם התקופה שבה אנחנו נמצאים, שאנחנו צריכים להעלות את החיבור שלנו למעלה מכל ההבדלים.

נקווה שנבין ונשיג את זה, נממש את זה, נצליח, ונגיע שוב בסופו של דבר לדמות אחת, אדם אחד. זה בעצם מה שאנחנו צריכים.

שאלה: לפי סדר העבודה נראה להאמין שיש משגיח בעולם, ללכת למעלה מהדעת ולרצות להשפיע. אבל איפה נכנסת התפיסה שהכול נעשה דרך החיבור, הקשר, איפה נכנסת כל התפיסה של הצורך בכלי?

אני לא כל כך מבין את השאלה. אנחנו לומדים, ואפילו שלא לומדים, בסופו של דבר אנחנו מגיעים להכרה שיש כוח אחד שנקרא ה"טבע" והוא אוסף אותנו ומחבר אותנו. מצד הטבע הכול משלים ומושלם, ואנחנו צריכים להשתדל להיות בהתאם לכך.

תלמיד: בסדר העבודה שבעל הסולם כותב, איפה אפשר לראות את ההתייחסות לזה שצריך חיבור בין אנשים כדי להשיג את כל הדברים שהוא כותב עליהם?

אין לך שום הוכחה מצד הטבע. אתה יכול להגיד שכן, כמו שמתחברים כאלו וכאלו כדי לשרוד וכן הלאה, אבל זו עוד לא הוכחה לבני אדם.

תלמיד: אבל זה תהליך מחויב כדי להגיע למצב שאתה מאמין שיש משגיח?

כן, בסופו של דבר.

תלמיד: אז מה קודם למה, כדי להשיג את כל מה שבעל הסולם מפרט לנו?

אנחנו מגיעים לכל מיני צורות חיבור חוץ מהחיבור האנושי, ששם אנחנו צריכים ככל שנתקדם יותר, להביא את עצמנו לחיבור נגד הרצון שלנו, נגד האגו שלנו. רק בצורה כזאת נוכל להצליח להיות כאיש אחד בלב אחד. אבל זה לא יקרה בצורה פשוטה רגילה כמו שזה קורה בכל מיני רמות אחרות.

תלמיד: מה יש ברמה האנושית שכאילו החיבור בה שונה מכל שאר הרמות? בכל שאר הרמות הוא קורה. למה ברמה האנושית זה לא קורה?

החיבור בה הוא לא אינסטינקטיבי, הוא לא בא מצד הטבע. זה המיוחד ברמה האנושית. אנחנו רואים את זה מימי קדם ועד היום ומאופי האדם באנושות כולם נמצאים מנוגדים זה מזה.

שאלה: למה פה הוא לא כותב אף עיקרון ביחס לזולת? יש עיקרון שאומר שאם תתעסק באהבת ה' אז זה יועיל לכלל. כשאתה קורא את כל תשעת עקרונות, רק אתה והבורא.

כן.

תלמיד: ואין באמצע אהבת חברים.

כי זה לא בא מצד הטבע. אין לך בשום אומה, בשום מקום, בשום תרבות קריאה לחיבור כמו בחכמת הקבלה שנמצאת למעלה מהאנושות. היא קוראת לכולם שצריכים להתחבר ולהגיע לרמת החיבור למעלה מהכוח הטבעי.

אנחנו יכולים להתחבר כדי להצליח דרך מישהו, נגד מישהו וכן הלאה, אבל זה לא החיבור שחכמת הקבלה מדברת עליו.

תלמיד: זאת אומרת, הוא בחר בסדר העבודה לא להתייחס בכלל לערבות או לאהבת הזולת. ממש כאמצעי, אבל לא עיקרון. ככה אני צריך להבין?

לא. למה? יש לנו כאן משהו.

תלמיד: אין על אהבת הזולת.

אנחנו צריכים את קו ימין. "צריכים לתת שבח והודיה על העבר, כי בזה תלוי העתיד, כלומר בשיעור שנותנים תודה, בשיעור זה האדם".

"ח. עיקר העבודה הוא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות."

זאת אומרת, יש כבר קשר עם הבורא. "ט. וגם ללכת בקו שמאל." זה הכול התחלה. ודאי שאלה קווים שרב"ש כותב. בעל הסולם כאילו ביטא כך את עצמו, אבל לא בעל הסולם כתב.

תלמיד: ועדיין, באמת לא מובן למה מתוך תשעה עקרונות אפילו לא מזכיר בכלל על אהבת הזולת, בעבודה?

לא מזכיר על אהבת הזולת, לא מזכיר ערבות. כל הדברים האלה הם במקצת נמצאים בפנים, אבל בהמשך הם יוצאים החוצה.

שאלה: ברור שיש פערים בינינו, שמעל הפערים האלה אנחנו צריכים להתחבר. אבל כשאני קורא את סדר העבודה של בעל הסולם, חוץ מאהבת זולת, והקשר בין חברים וחיבור בינינו, אני לא רואה כלום.

מה אתה צריך לראות?

תלמיד: אני מבין שאפשר לראות את זה כעבודה פרטית. כל סעיף שאני מסתכל, אפילו מההתחלה, "להאמין שיש משגיח על העולם". אני לא יכול לחשוב על זה אם אין לי השפעת סביבה, אם אין לי קשר עם חברים שמשפיעים עלי, אם אין לי כל מה שיש לי היום.

זה נכון. אם אנחנו נפתח את כל הסעיפים האלה אנחנו נראה, שאף סעיף אנחנו לא יכולים לקיים לבד. אך ורק בתוך החברה.

שאלה: מה זה אומר שזה סדר עבודה על פי בעל הסולם?

כך רב"ש כתב.

תלמיד: האם זה ממש סדר שצריך לקיים, זו אסופה של חוקים?

לא. סדר הוא יחסי. זאת אומרת לפעמים, לפי הטבע הפנימי של האדם, הוא מקיים קודם דבר אחד ואחר כך דבר אחר ואחר כך שוב ראשון, וכן הלאה.

תלמיד: האם הם קשורים אחד לשני או שיש עיקרון אחד שממנו הכול נובע?

הם קשורים זה לזה, גם משלימים זה את זה. אבל אי אפשר לקבל אותם בצורה כזאת ש-ככה זה. קודם כל, מפני שכך אתה מבין איך זה כתוב. זה כתוב. אבל איך אנחנו מבינים? זה כבר יכול להיות משהו אחר לגמרי.

שאלה: האם אפשר לבדוק לפי זה את העבודה שלנו אם מקיימים או לפחות בודקים כל אחד מהסעיפים בעבודה שלנו בעשירייה, או נמצאים בנטייה לקיים כל אחד מהם, אז זה אומר שאנחנו עובדים בצורה הנכונה?

כן. אבל אני חושב שלא צריכים להתייחס לסעיפים האלה אחד אחד - שאנחנו צריכים לקיים. אם אנחנו מקיימים, אז אנחנו רואים אותם יותר, מבינים אותם יותר, מרגישים, עוברים מאחד לאחר וכך אנחנו נתקדם. לפעמים גם לבני אדם קורה בצורה פרטית שונה.

שאלה: כתוב בקטע מספר 9 שהאדם צריך ללכת בקו שמאל, אבל רק חצי שעה ביום. מה זה קו שמאל?

ביקורת. למה זה ככה, למה זה ככה ולא אחרת וכן הלאה. יש בזה הרבה עומק, אבל זה בינתיים.

תלמיד: אבל הרבה פעמים בן אדם נמצא אפילו ימים וחודשים בקו שמאל, בבירורים האלה.

זה כבר לא קו שמאל. לכן הוא כותב שצריכים ללכת בקו שמאל, אבל מספיקה חצי שעה ביום ולא חודשים. אם הוא נמצא בזה חודשים, אז זה כבר לא קו שמאל אלא הוא נפל לקליפות.

תלמיד: לפי מה שרב"ש כותב, זה מרגיש שיש לבן אדם אפשרות להחליט אם הוא רוצה להיות בימין או בשמאל.

כן, על ידי הסביבה. כי לבד קשה ואי אפשר בכלל לשנות את מצבו, דרכו, הכיוון שלו וההתפתחות שלו. אבל כשהוא נמצא עם הסביבה, אז הוא יכול על ידם לשנות את הכיוון שלו וכך לעבור מהר ממצב למצב. ככל שאדם יהיה יותר כנוע לסביבה, כך הוא יותר יתקדם.

שאלה: מלבד מה שראינו שאמרו שיש משגיח על העולם, אנחנו עושים את זה בחברה, וכתוב "בסדר העבודה יש להבחין ג' בחינות (פרי חכם חלק ב', דף ס"ד):" והראשונה, א. להשתוקק להשלים נשמתו, להשיבה לשורשה, שזה נקרא בחינת ישראל." להשיב את הנשמה לשורש, הנשמה שייכת לכולם. הדבר הראשון שהוא כותב הוא שזה הכיוון הכללי של בני האדם כי זו נשמה אחת, ואני חושב שזו הנקודה הכי חשובה.

נכון, לכן החיבור בינינו הוא הדבר הראשון והחשוב.

שאלה: איזה מאמצים נדרשים בעבודה שלנו כדי ללכת באמונה למעלה מהדעת?

העיקר הם מאמצים לחיבור.

שאלה: מה ההבדל בין שמחה רוחנית לשמחה אגואיסטית?

ההבדל בין שמחה רוחנית לשמחה אגואיסטית הוא ששמחה רוחנית היא מכך שאנחנו מתחברים בינינו ולבורא, זה מקור השמחה, כמו שכתוב, "כי בו ישמח לבנו". שמחה אגואיסטית היא שאני מצליח לעומת האחרים.

שאלה: איך לא לשכוח את החשיבות של שבח והודיה בעבודה הרוחנית? מה זה לשמור ולא לאבד?

לדבר על זה בקבוצה, ולקבוע זמנים לפי סדר היום, השבוע, החודש, ולהעמיד אחראים על זה. אם דבר לא נמצא בנו בצורה טבעית, אז עלינו לקבוע אותו בצורה מכנית.

שאלה: מהי הצורה והאופי של ביטוי של שמחה בעבודה שלנו?

ככל שאנחנו מתחברים זה עם זה, כך כולנו יחד מגלים שמחה במרכז החיבור שלנו.

שאלה: בסעיף השישי כתוב "באהבת ה' הוא מטיב להכלל." למה אם אדם עוסק באהבת ה' הוא מטיב להכלל?

הוא קושר את כל המערכת הכללית שכולם נמצאים בה אל הבורא, ולכן ודאי שזה מטיב לכולם.

תלמיד: האם האדם עושה זאת בעבודה הפרטית שלו, במאמצים שלו?

כן.

שאלה: כתוב בסעיף ז', "בשיעור שנותנים תודה, בשיעור זה האדם מחשיב כל מה שמקבל מלמעלה, ויודע לשמור את העזרה שמקבל מלמעלה, שלא יאבד את זה". איך בעבודה שלנו אנחנו יכולים להעריך ולא לאבד את העזרה שאנחנו מקבלים מלמעלה?

על ה-למעלה אנחנו לא יכולים לשמור, אבל אם אנחנו שומרים זה על זה ומתפללים לבורא שיחזיק אותנו, שיחבר אותנו ושיתגלה בנו במקצת, אז זו השמירה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים ללכת עם ההרגשה שבעבודה שלנו בעשירייה, בקבוצה ובכלי העולמי, אנחנו מקבלים עזרה מלמעלה?

בוודאי. אם לא העזרה מלמעלה, אז לא היינו יושבים כאן. ודאי שזה כוח הבורא שיורד אלינו ומארגן אותנו. כי לא בטבע שלנו להתאסף בשעה 03:48 בלילה ולדבר על דברים כאלו הזויים.

שאלה: האם יכולה להיות תקופה בהתפתחות של אדם או קבוצה, שצריכים להיות בקו שמאל יותר מחצי שעה?

כתוב כך, צריכים להשתדל לא להיות יותר מחצי שעה.

שאלה: בסעיף ה' כתוב "שהוא הולך למעלה מהדעת, מטעם שאין לו ברירה". מה זאת אומרת שאין לו ברירה?

מצד אחד אין לו ברירה, מצד אחר הוא בוחר ללכת כך אפילו כשיש לו בחירה. כתוב, "באמונה למעלה מהדעת, יש להבחין ב' הבחנות: א' שהוא הולך למעלה מהדעת, מטעם שאין לו ברירה", אז הוא הולך למעלה מהדעת. "ב' הוא, אפילו יתנו לו דעת, וכבר אין הוא צריך להאמין וללכת למעלה מהדעת, מכל מקום הוא בוחר ללכת בדרך של למעלה מהדעת." זאת אומרת, האם הוא הולך למעלה מהדעת לפי ההכרחיות או לפי בחירתו.

תלמיד: מהי נקודת הבחירה כלפי אמונה למעלה מהדעת?

אני מעדיף להיות למעלה מהדעת בכל מצב ובכל תנאי, כי בלמעלה מהדעת אני נכנס לתכונת הבורא.

תלמיד: צריך הרי לבחור מכמה דברים. מתוך מה, מאיזה דברים אני בוחר, מה אני משווה אל מה?

אני בוחר בין למעלה מהדעת או למטה מהדעת או בתוך הדעת. אבל כדי להתקרב לבורא אין לי שום דרך אחרת אלא ללכת למעלה מהדעת, אני הולך נגד האגו שלי.

שאלה: באות א' למטה כתוב "להשתוקק להשלים נשמתו, להשיבה לשורשה, שזה נקרא בחינת ישראל". מה זאת אומרת?

אני רוצה להשלים את הנשמה שלי שמנותקת מהנשמה הכללית שנקראת "אדם הראשון", "אדם", ובזה אני רוצה להעלות אותה לשורשה. מי שעושה זאת לפי המאמץ שלו, לפי הווקטור שהוא רוצה ללכת בו, הוא נקרא "ישר-אל", "ישראל", וזה מה שאני רוצה להיות. זאת אומרת, להחזיר את הנשמה לשורשה, מי שעושה זאת הוא נקרא "ישראל".

שאלה: כל מה שאנחנו צריכים זה להידבק בבורא. איך אפשר להגיע לנחיצות לזה?

על ידי חיבור עם החברים, שכל אחד נותן דוגמה לאחר, ואפילו שלאף אחד אין את הרצון הזה בצורה אמיתית, אבל כל אחד שמסתכל על האחר כבר מתעורר בו רצון. כך אנחנו לומדים. כך אנחנו גם רוצים ללמד את הילדים שלנו, אנחנו אומרים לילד "לך תשחק עימו, אל תסתכל על הילד הזה אלא תסתכל על ההוא", כך אנחנו רוצים שהם יקבלו מאחרים רצונות, דחפים וכן הלאה.

שאלה: בסעיף ט' נאמר "כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפלה שה' יקרב אותו באמת, שדווקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם." מה פירוש "מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית"? איך אני יכול לדעת?

אחרי שכבר גיליתי לעצמי את הקו שבו צריכים להתקדם, עכשיו אני משתמש גם בקו שמאל כדי להתקדם. כמו שיש לך שתי רגלים ואתה הולך קדימה, או שאתה נוסע באופניים, ועם ימין אתה עושה נגיד תנועה קדימה ועם שמאל כאילו אחורה, אבל אחר כך התנועות מתחלפות, כך אנחנו צריכים לעשות גם בעבודה הרוחנית שלנו.

תלמיד: דווקא את המשפט הזה "שדווקא על ב' קווים האדם יכול להתקדם" הכי קשה להבין. אני מנסה לחשוב, ככל שאני יותר אגואיסט, כך אני יכול להתקדם יותר נכון?

גם זה צריך להיות, נכון.

תלמיד: אז איך אני מתגבר מעל האגואיזם שלי?

ככל שיש לך אגו יותר גדול, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואז על ידי התגברות עליו אתה הולך קדימה.

תלמיד: איך אני מתגבר עליו?

כמו שהחלש מתגבר על האגו כך החזק מתגבר על האגו, רק למי שיש אגו יותר חזק כך הוא גם בהתגברות שלו. כך אנחנו רואים שקורה אפילו בחיים שלנו, בטכניקה, בכל דבר, ככל שאנחנו מתגברים על כוחות טבע יותר חזקים, מנוגדים, אנחנו מרוויחים מזה יותר.

תלמיד: אני רוצה להבין את זה מבחינה פרקטית. אנחנו עובדים בעשיריות, אתה אומר שרק העשיריות יכולות להביא גאולה לעולם. אני יושב בעשירייה, עשירייה נחמדה, איך אני מתקדם בב' קווים בעשירייה?

אתה נמצא בחבורה הקטנה שלך, אבל היא נכללת מכל החבורות שנמצאות כאן ונמצאות בעולם, וכך אנחנו קשורים זה אל זה ומשפיעים זה על זה בכל מיני צורות שאנחנו בעצמנו לא מבינים איך, אבל בכל זאת זה הקשר בינינו, וזה הכוח שלנו להתקדמות.

תלמיד: החברים טובים ונחמדים, על מה יש להתגבר פה?

אתה לא צריך להתגבר עליהם.

תלמיד: אז על מי?

על האגו שלך.

תלמיד: אבל הם נחמדים.

עזוב אותם, תסתכל על עצמך.

תלמיד: על עצמי?

כן.

תלמיד: על מה אני מתגבר?

אתה צריך להתגבר על האגו שלך.

תלמיד: כלפיי מי?

כלפיי עצמך, על כך שאתה כל הזמן חושב על עצמך.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך להפסיק לחשוב על עצמי בעשירייה?

וודאי. אתה צריך לחשוב על העשירייה ועל כל העשיריות ועל הבורא ובזה אתה תעלה בדרגות יותר ויותר.

תלמיד: זאת אומרת לא לחפש את כוח ההתגברות מול העשירייה שלי, אלא לעשות עבודה פרטית עם עצמי?

שהעשירייה תעזור לך לצאת מכוח האגו שלך ולהצטרף אליהם ולהתקשר אליהם, ממש להתכלל בהם כולך.

שאלה: ללכת למעלה מהדעת זה מנוגד לטבע של האדם, באיזו נקודה האדם מגיע למצב שהוא יכול להתעלות ולהתקדם מעל האגו שלו?

כשהוא מתחיל לקבל השפעה מהסביבה ואז הוא מתעלה מעל עצמו ועובד עם הכוח של הקבוצה.

שאלה: כתוב, לדעת שאמונה היא בחינת למטה בחשיבות והוא בוחר ללכת בדרך זה. אמונה היא למטה בחשיבות?

אצל האדם וודאי שכן, אחרת לא הייתה לנו שום עבודה. אנחנו צריכים ללכת בדרך אמונה, אמונה אצלנו היא למטה בחשיבות, אנחנו צריכים להעלות אותה בכוח, במאמצים שלנו למעלה, ולפי זה נלך באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: זאת אומרת, העבודה היא לקחת את האמונה ולהעלות אותה כל הזמן למעלה על אף שהיא למטה?

כן.

שאלה: רב"ש כותב שבקו שמאל הוא צריך לעשות חשבון ולהתפלל במשך חצי שעה ביום, אבל אנחנו לומדים שצריכים להתפלל כל היום.

כן, אבל לא על מנת לצאת מקו שמאל, אלא על מנת להתקדם, להידבק, לעזור לחברים וכן הלאה. כי צד שמאל כאן, קו שמאל, זה בעצם הביקורת.

תלמיד: אז יש הבדל בין התפילות?

כן, יש הבדל בין התפילות.

תלמיד: וההודיה הזאת להיות בקו ימין, על כך שזכיתי בעבודה, צריכה לעטוף כל תפילה?

כן.

שאלה: באותו עניין, אם הוא כבר נמצא בקו ימין בשלמות, מה הטריגר שגורם לו עכשיו לברר עד כמה הוא באמת באהבת ה', ולעשות את הביקורת הזאת על עצמו?

זה שהוא נמצא בקו ימין, זה לעת עתה. זה לא שהוא נמצא כולו בהשפעה, כולו בימין, ולכן יש לו עוד עבודה.

תלמיד: אבל הוא מעצמו, דווקא כשהוא מרגיש שלמות, זה הזמן לפנות לביקורת העצמית?

כן, נכון.

שאלה: למה הבורא מפריע לנו לתת לו נחת רוח?

כדי שנבקש ממנו לעשות את זה.

תלמיד: אפשר לצטט את בעל הסולם?

כן.

תלמיד: "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפי' הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד".

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ח'.

אמן על כולנו.

תודה.

שאלה: האם יכול להיות שמתוך חמישה אנשים שמתאגדים בחיבור, שלושה יגיעו לחיבור, ושניים יישארו מחוץ לחיבור? או גם כששלושה מתחברים, זה מספיק שהקבוצה כולה תגיע לחיבור?

זו שאלה מאוד קשה. בעצם כולנו חייבים להיות בחיבור, אם אתה שואל אותי, החוק הוא פשוט, כל מי שמשתתף בחיבור מגיע לחיבור, ומי שלא משתתף, לא מגיע.

שאלה: כדי להפחית את ההתנגדות לחיבור, האם תפילה ברמה הפרטית יכולה להשפיע על ההתקדמות של כל העשירייה?

כן, כל תפילה פרטית משפיעה על ההתקדמות של כל העשירייה, אבל כך אנחנו צריכים להתייחס לכל אחד ואחד.

שאלה: לפעמים המאמצים שלנו לחיבור בעשירייה מגלים לנו את הסירוב מהחברים, את הקרירות מהחברים, איך נוכל להתקרב לבורא ברגעים כאלה של פירוד?

עד שאנחנו לא מתחברים בינינו אנחנו לא יכולים להתקרב לבורא. אין שאלה.

שאלה: בכל מה שבעל הסולם מפרט במאמר חסרה יראת ה', אומנם חלק מהסעיפים, הם למעשה תולדה של יראת ה', אבל יראת ה' לא מוזכרת פה בכלל.

תעלה למעלה, ותתלונן. מה אני אגיד לך, אולי דווקא העבודה הזאת תפתח לך ראייה לראות איפה נמצאת כאן יראת ה'.

שאלה: איך לפתח נחיצות בקשר הפנימי בינינו?

אתם צריכים בצורה קבועה, כל הזמן לדבר על זה שבלי קשר ביניכם אתם לא משיגים את הבורא. בלי שאתם תפנו לבורא, והוא ישמע את הרצון שלכם, אתם לא תקבלו ממנו תשובה, ואז לא תשתנו, ותישארו באותה רמה רוחנית כמו עכשיו. לכן החיבור ביניכם, והחיבור לבורא, אלו דברים הכרחיים.

שאלה: יש עיקרון שאני לא מצליח להבין את החשיבות ואני לא רואה אותו פה במאמר של הרב"ש, זה העיקרון של הגדלת הכלי, הרחבת הכלי. לדוגמה עכשיו בכנס דיברנו על זה שאנחנו מנסים להרחיב את הכלי מעשירייה פרטית, לעשירייה כללית. לפעמים אנחנו מדברים מיד על כל הכלי העולמי. והיום כשאני שומע אותך, אני מרגיש שהכלי זו כל הבריאה. מה החשיבות של עיקרון הגדלת הכלי, הרחבת הכלי?

העיקרון של הרחבת הכלי, הוא עד כמה שהכלי יהיה יותר רחב, יותר כולל, יותר כלול מכל הכלים הקטנים שיש לנו בעולם הזה, על פני כדור הארץ, לא חשוב איך נחשוב, בהתאם הכלי יהיה יותר גדול, יותר משפיע על הבורא, ויחייב את הבורא להשפיע עלינו יותר, לתקן אותנו, לסדר אותנו, ולגלות לנו את המציאות האמיתית.

שאלה: שהייתי לבד ביום כיפור והתפללתי הבנתי שאני בעצם כלום בלי החברות, ואני לא יכולה לעשות שום צעד קדימה, ואין לי שום דרך להתקדם בלעדיהן. זה היה מאוד קשה בשבילי. האם אפשר לראות במצב הזה התקדמות, מה המשמעות של המצב הזה?

זו התקדמות מאוד משמעותית, כי הרגשת עד כמה את חלשה, ולא מסוגלת לכלום לבד. אני שמח לשמוע את זה, ונקווה שמהיום והלאה תהיי יותר קשורה אלינו.

שאלה: אם ביום מסוים אין לי ביקורת, האם כדאי לחשוב בכל זאת על משהו, ומה זו ביקורת נכונה?

ביקורת נכונה זו ביקורת שעוזרת לנו להתקדם למטרת הבריאה. אנחנו מתקדמים על ידי קו ימין ועל ידי קו שמאל, אם הם פועלים לאותו הכיוון. כמו כשנוסעים באופניים, עם רגל ימין ועם רגל שמאל, ככה מתקדמים.

שאלה: למה על ידי נתינת שבח והודיה לעבר, אנחנו בונים את העתיד?

כי אנחנו עושים תיקונים על העבר, וכך יודעים איך להתקדם לעתיד. כל הדרך שלנו איכשהו אנחנו מתקדמים, אולי אנחנו לא שמים לב, אבל תמיד הצעד הבא כולל בתוכו תיקונים מהצעד האחרון.

(סוף השיעור)