שיעור בוקר 28.07.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרב"ש – "עשה לך רב וקנה לך חבר – א'" (קטע מס' 1)

כתבי רב"ש כרך א', עמ' 63

קריין: קטע מספר 1, מתוך מאמרו של הרב"ש "עשה לך רב וקנה לך חבר - א'", הקטע מופיע גם בספר כתבי רב"ש א', עמוד 63.

שוב ושוב אנחנו חוזרים לאותו הנושא העיקרי, היסוד של כול ההתקדמות הרוחנית. אדם לבד, אחד, לא מסוגל להתקדם בכלום, הוא יכול רק להרגיש חיסרון יותר ויותר בלהשיג את הבורא, את העולם הרוחני, שורש נשמתו, חוקי העולם, תלוי איך זה מתבטא בכל אחד ואחד. אבל להשיג את זה, חוץ מחיסרון, הוא לא יכול. הוא צריך בשביל זה לבנות מערכת, כשבתוך המערכת הזאת הוא מגלה את הפרטים, האלמנטים של הבריאה, וכך הוא בונה בתוכו את הדמות הזאת של העולם העליון, מהחלקים שלו, מהלבנים שלו, שהם כולם חלקי העולם העליון, היינו כולו בעל מנת להשפיע.

אדם צריך לדעת איך הוא משיג את הרצונות האלה, שהם כולם רצונות דהשפעה, ואחר כך איך הוא מחבר אותם יחד ומזה בונה את המבנה הגדול הזה. הוא מגלה שהמבנה עצמו קיים וכל העולם הרוחני קיים, אלא שהוא צריך רק לתת לזה מאמץ, יגיעה כדי שזה יתגלה. ומאמץ ויגיעה נכונה כדי שיתגלה לו העולם הרוחני, הקיים, הנצחי, השלם, ויתגלה בהדרגה לפי המאמצים של האדם, זה הולך לפי המשפט "עשה לך רב וקנה לך חבר", שהוא די חומרי, שייך לעולם הזה.

"עשה לך רב" כנראה שצריכים לקחת מישהו שבעניינים, שיודע, שמבין, שוותיק בזה אולי, כמו שאנחנו בוחרים בעולם הזה אנשים שהם מומחים באיזה נושא. ו"קנה לך חבר", כנראה שצריכים להיות עוד כמה חברים שאנחנו נוכל להשיג את המטרה, וגם את זה אנחנו מבינים איך עושים בעולם הזה. כי קשה ובלתי אפשרי לפעמים לעשות, לבצע משהו לבד, אלא צריכים עוד תמיכה, חברים, עזרה, וכן הלאה.

כך אנחנו שומעים את המשפט הזה, הוא לא כל כך לא מובן. "קנה לך חבר" זה ברור, "עשה לך רב" זה ברור, ובואו נראה האם זה בדיוק מה שאנחנו מתארים לעצמנו או לא, זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו צריכים כל רגע ורגע לדאוג האם אנחנו בונים לעצמנו את העולם העליון, האם אנחנו יכולים לתאר אותו שאנחנו מתקרבים אליו, נכנסים בו. אם כן, העבודה הזאת "עשה לך רב וקנה לך חבר" היא עבודה תמידית, וברגע שאני קם בבוקר אני חייב לתאר את זה לעצמי.

בואו נראה איך צריכים לעשות, מה ממליץ הרב"ש.

עשה לך רב וקנה לך חבר - א'

"במשנה אבות (פרק ראשון) יהושע בן פרחיה אומר "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות". אנו רואים כאן שלשה דברים:

א. עשה לך רב,

ב. וקנה לך חבר,

ג. והוי דן את כל האדם לכף זכות.

משמע מכאן, שהאדם, חוץ מזה שעושה לעצמו רב, הוא צריך לעשות עוד דבר, היינו כלפי הכלל. זאת אומרת, חוץ מזה שעוסק באהבת חברים, אין זה עוד מספיק, אלא הוא צריך להתחשב עם כל אדם, ולדון אותם לכף זכות.

ויש להבין את שינוי לשונות האלו, היינו "עשה" ו"קנה", ו"לכף זכות". והנה "עשיה" נקרא דבר מעשי. פירוש, שאין שם שום שכל רק מעשה לבד. היינו, אפילו שהשכל לא מסכים להדבר שהוא רוצה לעשות, אלא להיפוך, השכל נותן לו להבין, שלא כדאי לעשות את המעשה, זה נקרא עשה, היינו בחינת כח לבד בלי מוח, משום שהוא נגד הדעת.

ולפי זה יש לפרש על דרך העבודה, שזה שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, זה נקרא "מעשה". כדרך שנותנין העול להשור, כדי שיחרוש לנו את הקרקע, אף על פי שהשור לא רוצה לקבל עליו את העבודה זו, ומכל מקום אנו מכריחים אותו בכח.

כמו כן במלכות שמים, גם כן אנו צריכים להכריח ולשעבד את עצמנו, מטעם מצות ה', בלי שום טעם וסברה. וזה הוא בשביל, שהאדם צריך לקבל את מלכות שמים, לא מטעם שהגוף מרגיש שיצמח לו מזה משהו לתועלת עצמו, אלא מטעם להשפיע נחת רוח להבורא.

ואיך יכול הגוף להסכים לדבר זה. לכן מוכרח להיות סדר העבודה בבחינת למעלה מהדעת. וזה נקרא עשה לך רב. כי המלכות שמים צריך להיות "בגין דאיהו רב ושליט". כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה ובהסולם) וזה לשונו "אלא יראה, דאיהי עקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה, כלא חשיבין, דהיינו שיירא מה' יתברך משום שהוא גדול, ומושל בכל. הוא גדול משום שהוא השורש שממנו מתפשטים כל העולמות, וגדלותו מתראה על מעשיו. והוא מושל בכל, משום שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך".

אי לזאת, סדר העבודה הוא, שהאדם יתחיל ב"עשה לך רב", שיקבל עליו עול מלכות שמים למעלה מטעם ולמעלה מהדעת. שזה נקרא "עשיה", היינו בחינת מעשה לבד, אף על פי שאין הגוף מסכים. ואח"כ "קנה לך חבר". שענין קנין הוא, שאדם רוצה לקנות משהו, הוא צריך לוותר על דברים שכבר השיג. והוא נותן את מה שיש לו מזמן, ותמורת זה הוא קונה חפץ חדש.

וכמו כן כאן בעבודת ה'. בכדי שהאדם יגיע לדבקות ה', שהוא בחינת השתוות הצורה, מבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום", נמצא, שהוא צריך לוותר הרבה ענינים שיש לו, בכדי לקנות בחינת התחברות בה'. וזהו פירוש "וקנה לך חבר".

ומטרם שהאדם "עשה לעצמו רב", היינו מלכות שמים, איך שייך לומר "וקנה לך חבר". היינו, שיתחבר עם הרב. הלא עדיין אין לו רב. אלא לאחר שעשה לעצמו רב, אז שייך לדרוש מהגוף, שיעשה ויתורים, בכדי לקנות את ההתחברות, שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא.

ועוד יותר מזה. יש להבין, כפי ערך גדלותו של הרב, ממש בשיעור הזה, יש לו כח לקיים "וקנה לך חבר". מטעם, לפי החשיבות שמרגיש בהרב, באותו שיעור הוא מוכן לעשות ויתורים, בכדי שיוכל להתחבר עמו. כי אז הוא מבין, שהכל כדאי לעשות, בכדי לזכות לדבקות ה'.

נמצא לפי זה, אם האדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף, מטעם שהוא חושב, שהוא בעל כח קטן, היינו שהוא נולד חלש אופי, אין זה אמת. אלא מטעם, שאין הוא מרגיש גדלות הרב. זאת אומרת, שעוד אין לו חשיבות במלכות שמים. לכן בשביל דבר שלא חשוב כל כך, אין לו כח התגברות. מה שאין כן בשביל דבר חשוב, כל גוף מסוגל לעשות ויתורים על דברים שהוא אוהב אותם, ולקבל את הדבר הנחוץ לו.

למשל, אדם עייף מאוד, והלך לישון בלילה, נגיד בשעה אחת עשרה. ומעוררים אותו בשעה שלוש. בטח שיגיד, שאין לו כח לקום ללמוד, משום שהוא עייף ביותר. ואם עוד מרגיש בעצמו קצת חולשה, או שמרגיש שיש לו קצת חום, בודאי אין כוחות בהגוף לקום בשעה הקבועה, שהוא רגיל לקום.

ואם אדם, שהוא עייף מאוד, ומרגיש שהוא חולה, והוא הלך לישון בשעה שתים עשרה בלילה, ובשעה אחת מעוררים אותו, ואומרים לו, שיש שריפה בחצר, ועוד מעט האש יכנס לתוך החדר שלך, מהר תקום, ותמורת היגיעה שאתה נותן עכשיו תקבל החיים שלך. אז הוא לא יגיד תירוצים, שאין לו כח, ואין לו מוח, והוא קצת חולה. אלא אפילו שהוא חולה ממש, הוא יתן את כל היגיעה בכדי לקבל החיים שלו. וודאי שהוא מטעם שישיג דבר חשוב, יש כוחות בגוף לעשות מה שביכולתו, כדי להשיג את מבוקשו.

לכן אם האדם, בזמן שהוא עובד בענין "עשה לך רב", והוא מאמין בזה שהוא "כי הם חיינו ואורך ימינו", בשיעור שמרגיש שזה הוא החיים שלו, כבר יש בהגוף מספיק כוחות, שיהיה ביכולתו להתגבר על כל המכשולים, כנ"ל בהמשל. לפיכך, כל עבודת האדם שהוא עושה, בין בתורה ובין בתפלה, צריך אז לרכז את כל עבודתו, בכדי להשיג את גדלות וחשיבות של הרב. וצריכים לתת עבודה גדולה ולהרבות בתפלה רק על דבר זה.

וזה נקרא בלשון הזהר "לאקמא שכינתא מעפרא". שפירושו הוא, להעלות את מלכות שמים, שהיא "מושפלת עד לעפר". היינו, שאין דבר חשוב נותנים בארץ, אלא דבר שאינו חשוב זורקים אותו לארץ. והיות מלכות שמים, הנקראת "שכינה", היא "מושפלת עד שאול תחתיה", לכן מובא בכל הספרים, שלפני כל עשיה רוחנית, להתפלל "לאקמא שכינתא מעפרא", שפירושו, להתפלל שמלכות שמים תהיה חשובה אצלנו, ושיהיה כדאי לתת כוחות בשבילה, שירומו אותה לחשיבותה."

הייתי קורא שוב את הקטע האחרון.

"וזה נקרא בלשון הזהר "לאקמא שכינתא מעפרא". שפירושו הוא, להעלות את מלכות שמים, שהיא "מושפלת עד לעפר". היינו, שאין דבר חשוב נותנים בארץ, אלא דבר שאינו חשוב זורקים אותו לארץ. והיות מלכות שמים, הנקראת "שכינה", היא "מושפלת עד שאול תחתיה", לכן מובא בכל הספרים, שלפני כל עשיה רוחנית, להתפלל "לאקמא שכינתא מעפרא", שפירושו, להתפלל שמלכות שמים תהיה חשובה אצלנו, ושיהיה כדאי לתת כוחות בשבילה, שירומו אותה לחשיבותה."

שאלה: מה זה אומר להתפלל נכון על העלאת השכינה מהעפר?

אנחנו מבקשים, אם מבקשים אז יחד כולם, מהעשירייה והלאה, כמה שאתה יכול להרחיב אותה יותר, שנתחיל להרגיש את חשיבות הכוח העליון שהוא שולט בכול, מנהל אותנו, מסדר לנו את המחשבות, את הרצונות, מסדר את הכול בכל דבר. גם מתוך זה שאנחנו שואלים, גם מתוך זה שמקבלים תשובה, מכל הצדדים הוא עוטף אותנו ובעצם שולט בכול. לגלות ש"אין עוד מלבדו" שהוא שולט בכל השאלות, בכל התשובות, בכל הפעולות, בכל המעשים, זה נקרא ל"הקים שכינה מעפר".

מה זה נקרא שאנחנו משפילים אותה עד עפר? כמו דבר שאין בו שום חשיבות, שאפילו לא חושבים על זה. כי אנחנו חושבים רק על עצמנו, איך להצליח, איך להרוויח, איך להיות כאלו וכאלו, איך לבצע את זה ואת זה. זאת אומרת אני, אני, אני נמצא במרכז ואני קובע ואני מבצע, ובי תלויה התוצאה.

להקים שכינה מהעפר זה נקרא שאני רוצה לראות את שליטת הבורא, שהוא נמצא בהסתרה מוחלטת, שיותר ויותר יתחיל להתגלות ולהראות את עצמו שהוא בעצם פועל בכול. אפילו בהסתרות, בשאלות, בתשובות, בכל המעשים, בכל דבר, הוא מפעיל כל אטום, כל מולקולה, הוא מפעיל כל מחשבה וכל פעולה, לגמרי לגמרי רק הוא. אלא ניתנה לי אפשרות לחשוב שכביכול אני עושה את זה, וזה כוח השבירה. וניתנה לי האפשרות הזאת כדי שאני דווקא נגד האפשרות הזאת אתחיל לגלות שאין עוד מלבדו. על ידי איזו גישה אני יכול לגלות שאין עוד מלבדו? על ידי "עשה לך רב וקנה לך חבר ".

תלמיד: איך אני אעביר את הפוקוס מעצמי לשכינה?

ודאי שאני לא יכול להתייחס לבורא, היינו לרב שזה נקרא גדול. אני לא יכול לעשות את זה קודם כל בעצמי לבד, אני חייב עשירייה, מערכת, לפחות במידה הקטנה ביותר מהמערכת האמיתית שזה נקרא עשירייה, ואחר כך אני צריך להגיע לאיחוד איתם, לחיבור איתם. במידה שאני מגיע לחיבור עם החברים, כשאני עושה את זה מתוך הכלים, מתוך הרצונות, בזה אני מתקרב למה שמתגלה בתוך הרצונות, הכוח, השליטה, "אני ראשון ואני אחרון"¹, ובזה אני מגלה שם את הבורא שהוא מייצב את הכול.

תלמיד: כוח החיבור הזה שאנחנו מגלים בינינו זה השכינה?

ודאי. חוץ משכינה אנחנו לא מגלים כלום. אנחנו מגלים תמיד או שכינה בעפר או שכינה כמו שהיא. אנחנו רק את זה מגלים. אין לנו יותר מה להרגיש, לא ניתן יותר להרגיש שום דבר חוץ מהשכינה.

מה זה שכינה? כוח הבורא, נוכחות הבורא שנפרש בכל המציאות, בכל הרצונות. שבורים, מתחברים, מתקנים, זה הכול תלוי בנו. אם מצליחים לראות אותם יותר מחוברים, מגלים את כוח הבורא בתוכם שמחבר אותם ומופיע בהם. לא מצליחים לחבר אותם יותר, דווקא הפוך, פתאום עולה לנו אגו גדול, אנחנו מתרחקים זה מזה, אנחנו רואים שהבורא נעלם מתוך הקשר בינינו. זה כל העניין. זה בסך הכול מה שקורה. לחבר חלקי הבריאה ואז הבורא מתגלה יותר. או לגרום שהם ייפרדו זה מזה, יתרחקו זה מזה, אז הבורא נעלם. ואנחנו צריכים להגיע למצב שהכול מתחבר, כולם מחוברים כך שהבורא מתגלה במלואו.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לכך שאנחנו מרגישים את הכוח של החיבור בינינו ומעידים על כך שגילוי הבורא נקרא השכינה, כמו שהוא כותב פה שהכוח פעול בכל? איך אנחנו מגיעים למצב שהחיבור בינינו שולט בכל?

ניתן לך העולם הזה, חברים, מורה ושיטה. איך לעשות את זה? תשתמש בזה. ניתן לך הכול. תגיד לי מה חסר לך כדי מכל מה שניתן לבנות מערכת, ששם מתגלים כולם מחוברים והבורא שמחזיק את הקשר הזה, ואתה נמצא בתוך המערכת ומגלה אותה והבורא בתוכה, מה חסר לך?

תלמיד: הכול מספיק, יש הכול. השאלה היא איך מהחיבור הזה אפשר להגיע להרגשה שהכוח הזה שעכשיו נמצא בינינו שולט בכל?

אתה צריך לגלות את זה. תגלה מערכת, תגלה עד כמה זה עובד, פועל, ואתה תראה שככה זה עובד. מה הבעיה? זה הכול לפניך, לכן שאלתי מה חסר לך.

תלמיד: כנראה מאמץ, יגיעה.

בסדר, אז תבקש. אם אתה חושב שמשהו חסר לך, תבקש. למה לא ביקשת?

תלמיד: בתחילת התשובה אמרת שהכול מתגלה בעשירייה במידה שבה אתה יכול להרחיב אותה, למה התכוונת?

עד כמה אתה יכול לחבר אליה עוד כוחות ועוד עשיריות. יש גיבור בכמות ויש גיבור באיכות. גיבור באיכות אפילו עם חבר אחד הוא יכול להשיג את הכול, אבל זה היה פעם במצבים הקודמים. אבל בעצם "ברוב העם הדרת המלך"², לכן היום תראה באיזו צורה זה מתגלה, שכל העולם סובל וכל העולם מתקדם לחיבור דרך הכרת הרע ולכן היום זו כבר שיטה יותר רחבה.

תלמיד: אז אולי זה מה שחסר לנו דווקא, הנחיצות להרחיב את העשירייה לעשיריות נוספות ולכל העולם?

לא, זה שאנחנו הולכים להתחבר עם כולם זה לא נקרא שאנחנו שוברים את העשירייה. אנחנו מצרפים לעשירייה שלנו עוד חוגים חיצוניים, וכך כל אחד ואחד.

שאלה: בדברי הפתיחה שלך אמרת שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו את העולם הרוחני, איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו משהו שעדיין לא השגנו?

חיבור, אנחנו מבינים איכשהו מה זה חיבור, ואותו אנחנו יכולים לתאר.

שאלה: איך אני יכול להעביר לחברים את החשיבות של השכינה, של החיבור בינינו? החברים באים לשיעור לפעמים, לפעמים לא מגיעים, כי בסוף אנחנו צריכים להעביר את החשיבות של מה שאנחנו עושים.

נכון. אתם צריכים לדבר על החשיבות של השגת המטרה דרך החיבור ביניכם, איך שזה צריך להתגלות ביניכם יותר ויותר, עד שאתם תתחילו להרגיש שביניכם ממש מתגלה השכינה, כאילו מתעוררת מבפנים ואתם מתחילים לזהות עד כמה שאתם קשורים זה לזה, עד כמה שהכוח העליון מתגלה בקשר ביניכם. אתה צריך להעביר את הצורה הזאת, החשיבות הזאת לחברים, וכך כל אחד לאחרים.

בסך הכול אם אתם תתחילו לדבר על זה יותר, יותר לדמיין לעצמכם, יותר להתקרב לצורה כזאת, לא חשוב כמה שהיא אמיתית. העיקר אלו המאמצים. כמו ילד קטן, מה הוא יודע שהוא עושה? אבל עושה כל פעם משהו, וכך הוא משיג אומנות בענייני העולם הזה. כך אנחנו גם.

שאלה: בזמן המפגשים שלנו הדבר הכי חשוב זה תמיד להעלות את החשיבות ולא לתת הסברים למה אני מבין ככה, זה נכון?

זה לא חשוב. העיקר כל הזמן לא לעזוב את הנושא.

שאלה: מה זה אומר לקנות חבר? איך אני יכול לקנות חבר?

על ידי זה שאתה משקיע בו, שאתה מושך אותו אליך, שאתה עושה כל מה שהוא רוצה רק שיהיה איתך בדרך.

שאלה: רב"ש כותב שהבורא שולט. אם כך איך אנחנו מתגברים על הכבדות בעבודה כדי לעלות, להרים את השכינה?

אם אחד רוצה לעלות ודאי שאין לו כוח. עשירייה יכולה לעשות את זה בקלות ובשמחה. רק חיבור צריכים.

שאלה: האם "עשה לך רב" זה להשפיע לעשירייה מעל הדעת?

לא. "עשה לך רב" זה שאתה צריך להעלות את גדלות הבורא למעלה מכל מה שיש לך, עד כדי כך, שמה שהוא רוצה ממך זה יהיה אצלך בצורה הגדולה ביותר, שזה יקבע את כל הפעולות שלך.

שאלה: מה הפרוש שגדולתו מתראה על מעשיו?

כן, "גדולתו מתראה על מעשיו". אז מה השאלה?

תלמיד: מה הכוונה? מה המשמעות של זה?

שאני תמיד מעריך את הגדלות שלו יותר ממה שנראה לי כמעשיו.

שאלה: האם להביא הודיה לבורא על הרב שדרכו האור עובר על החברים שלי, זו הודיה לבורא?

כן. גם זה טוב. העיקר שאתה פונה לבורא ומודה לו על כך שהוא סידר לך את הדרך אליו. נכון.

שאלה: אם אני מבין נכון, עד שאני לא אעשה מהחבר רב, אני לא אוכל לרכוש עוד חבר?

כל חבר צריך להיות גדול ודאי שבלי זה אתה לא מתקרב לבורא. כי בסופו של דבר היחס שלך לחברים זה אותו הכלי שדרכו אתה מתייחס לבורא, ויוצא שהבורא צריך לעמוד אחרי כל חבר ואתה צריך לראות את החבר והבורא כביכול במדרגה אחת בחשיבות, עד כדי כך. כי הבורא מסדר לך את הכול, אין חברים. מה שנראה לי עכשיו שקיימים אנשים ועולם והכול, אין, זה הכול נוכחות הבורא שכך מתראה לנו בכל מיני אופנים כדי להביא אותנו לעל מנת להשפיע. בסופו של דבר "ישראל, אורייתא, קוב"ה, חד הוא" זה הכול מתחבר למושג "אחד".

שאלה: אנחנו רוצים להרגיש שווים בעשירייה, באיזה מובן אנחנו שווים?

אנחנו שווים בחשיבות שלנו כלפי השגת המטרה. אנחנו צריכים להגיע לדבקות, דבקות היא שאני דרך כל המערכת נדבק בבורא, ואז אין הבדל בחשיבות של המערכת ושל הבורא. אז "ישראל, אורייתא, קוב"ה", מידת ההשפעה הזאת, היא קובעת שהכול זה חשוב כאחד.

שאלה: שאלת מה חסר, אז חסר לב, חסר לב בשר, חסר רגש כלפי חברים, כלפי העולם. מה אפשר לעשות? אני מבקש וזה עדיין חסר.

תבכה. אני מדבר ברצינות, תבכה. כי בלי שאתה מגיע לחשיבות כלפי החברים שהם העיקר בחיים, ממש העיקר בחיים, בלי זה אתה לא מגיע לרוחניות. אתה ראית את זה מכל החומר שלנו שאנחנו לומדים, כאן זה ממש מכשול לפנינו, אז תבכה. "במסתרים תבכה נפשי³", שנסתרת ממך חשיבות החברים.

שאלה: יש תחושה של חשיבות הרב של חשיבות החברים, של חשיבות הדרך הרוחנית, למה החשיבות לא קבועה? למה היא בורחת כל הזמן, חומקת?

שום דבר לא קבוע, כי כל הזמן מתחדשות בנו רשימות חדשות, כלים חדשים שבורים, מתגלים יותר ויותר וכמה שאתה מצליח לממש את החיבור על פני המצב הנוכחי אז מתגלה לך שוב חוסר חיבור יותר גדול, וכך אתה מתקדם. אז יפה שיש לך כל פעם הפרעות חדשות, סימן שאתה הולך קדימה. ואם אתה שמח מזה ומבין את זה וכך אתה הולך, אתה נקרא "עובד ה'", שהבורא נותן לך כל פעם עבודה חדשה ואתה שמח מזה ובשבילך העבודה הזאת היא השכר.

שאלה: זה מגיע כהפרעה ולפעמים אני שמח בזה, זה משהו כזה דקיק שמזדחל, ואתה מגלה אותו והבירור מתרחש דווקא אחרי זה. האם היא תמיד תהיה נסתרת כזאת? או שיש איזושהי דרך שאפשר לראות את זה בתוכי?

כל אחד מרגיש את זה בצורה אחרת, אני לא יכול להיכנס למה שאתה מרגיש ולהעביר את ההרגשה הזאת לכולם. תעבוד על זה יותר ויותר, אני שמח שאתה מתקדם וככה אתה תראה שיהיו שינויים בהרגשה.

שאלה: הרב"ש מברר באופן מאוד ברור את סעיף א' וב', ואילו סעיף ג' שהוא לראות כל אחד ולשפוט לקו זכות, הוא פחות ברור. אם תוכל להרחיב קצת על זה?

אני חושב שאדם שמתקדם לקראת המטרה, מתחיל להרגיש שחוץ ממנו כולם מתוקנים, כולם בסדר והוא לא יכול לשייך להם שום דבר רע. אפילו שהוא יכול להגיד שזה רע שנוצר משם או משם, אבל בעצם יותר ויותר מתגלה לו שגילוי הרע שקורה במציאות מתגלה בגללו, שהוא אשם בזה, שהוא הגורם היחידי לזה, ואז כשהוא מתקן את עצמו יותר ויותר הוא מגלה שהעולם כולו מתוקן.

באמת גמר התיקון נמצא, כל המצבים נמצאים, רק כלפי האדם זה מתגלה יותר ויותר. אז העיקר בדרך שהוא מגלה שרק הוא הנושא לתיקון, כאן הוא צריך תמיכה גדולה מהקבוצה, מהכוח עליון כי אחרת הוא יברח. צריכים לשמור מאוד על כל אחד ואחד.

שאלה: איך לעזור זה לזה לקבל את חשיבות הבורא?

צריכים לקרוא, ללמוד, לשיר, לדבר, לעשות סעודה קטנה ביניכם, כל דבר שאפשר רק כדי למלאות אותו בחשיבות הבורא. תנסו. כל פעם, כל יום, צריכות להיות כמה דקות שאתם מדברים על זה. העיקר לפני השיעור, כי זה פותח את הכלים.

שאלה: מה לעשות אם אתה מרגיש שההנאה העצמית גבוהה יותר מהשפעה? שאתה מרגיש שאתה מקבל כוחות לעבוד כנגד זה, אבל החשיבות עדיין בתענוג עצמי?

תגיד תודה לבורא שמגלה לך אמת. כשאתה עכשיו מרגיש עד כמה אתה רע, עד כמה אתה גרוע, עד כמה אתה סובל, עד כמה אתה שונא את עצמך, עד כמה זה ממש אוכל אותך, יחד עם זה, תגיד לבורא תודה שהוא מגלה לך את האמת, שאתה עכשיו יותר מכיר את היצר הרע שהוא ברא.

ואז אתה רוצה להתנזר מאותו היצר הרע שאותו הבורא ברא, הוא שייך לבורא היצר הרע, ואתה רוצה לרכוש במקומו יצר טוב. והיצר הטוב כבר יהיה שייך לך ולא לבורא. אז תפנה אליו עם יחס כזה, ש"טוב שגילית לי מה שבראת בי, את היצר הרע, כל הרע הזה הנורא במחשבה, ברצון, בנטיות, בכל דבר ודבר אתה בראת, ואני רוצה לגלות את היצר הטוב". זה נקרא "נצחוני בניי.". "ואני רוצה לנצח את היצר הרע שבראת בי". ככה תדבר עימו.

תלמיד: ואם המצב הזה ממשיך זמן מה ולא משתנה?

ודאי שכל הדברים האלה ממשיכים עד שמתחלפים למצבים יותר מתקדמים.

שאלה: האם אפשר לומר שחשיבות הבורא שווה למידה שבה הוא חסר בינינו, שזה גילוי שאנחנו מגלים עד כמה הוא חסר וזה מעלה את החשיבות, או שצריך להעלות חשיבות לגלות אותו בינינו?

לגלות חשיבות, להעלות חשיבות של הבורא בעינינו, זו תמיד צריכה להיות העבודה שלנו וממנה אנחנו לא זזים. לצרף אליה עוד כל מיני שאלות, בעיות, בקשות משניות, זה דבר משני באמת. אבל העיקר כל הזמן גדלות, גדלות הבורא. אבל אופני גדלות הבורא שאני רוצה לגלות, תלויים כבר במה שהוא נותן. שאני רוצה לגלות אותו כך או אחרת, זה הוא נותן לי את הרקע, את הסיבה.

שאלה: במאמר כתוב שחשיבות הבורא או חשיבות הרב זו כל עבודתנו, שבה צריך להתמקד. גם נאמר שנדרשת עבודה גדולה בתפילה רבה. האם תוכל להסביר מהי אותה עבודה גדולה שצריך לעשות כדי לרכוש את החשיבות הזאת?

אני לא יכול לגלות את החשיבות וגדלות הבורא אם אני לא מתקשר לחברים. כי הבורא זה מה שמתגלה בינינו, הוא לא יכול להתגלות בי. אם אני בעצמי חושב שבי יכול להתגלות הבורא, זה לא בורא. זה כן כוח, אבל אני פונה לשורש שלי בלבד.

הבורא זה מה שמתגלה בינינו. לא בכל אחד ואחד מאתנו, אלא שנמצא בינינו. יש בינינו מרחקים, המרחקים האלה נעשים על ידי היצר הרע, על ידי האגו שדוחף אותנו זה מזה, ואז אני רוצה על פני זה לגלות את גדלות הבורא שהוא מקשר אותנו זה לזה.

הרגשת הדחיה זה מזה זה נקרא "עביות" שבמדרגה, ואני רוצה לעצור את עצמי, לעשות צמצום, ולעשות למעלה מזה חיבור של המדרגה, זה נקרא כבר "מסך". העביות והזכות שהשגתי על פני אותה עביות, זה נותן לי אפשרות כבר לגלות את הבורא, לגלות את האור העליון, את כוח ההשפעה. אני מושך את האור ההוא על ידי כוח הקבלה שבי, ואחר כך דוחה אותו ומכוון אותו להתלבש בי, זה בכוח ההשפעה שבי, וכך אנחנו מגלים את הבורא ומתחילים כבר לעבוד עימו בהדדיות.

שאלה: האם התחתון יכול להעביר חשיבות בורא לעליון?

כל תחתון יכול להעלות את חשיבות הבורא לעליון ולא חשוב שהוא התחתון, מפני שבכל אחד ואחד יש חסרונות משלו. דוגמה, ילדים במשפחה, תראה מה שהם עושים, איך הם מכוונים את ההורים ומנהלים את ההורים לעשות הכול.

שאלה: איך לנצח את הפחד שמורגש בסוף הדרך?

אל תפחד משום דבר כי אנחנו אתך. אם אתה מרגיש פחד סימן שאתה מתנתק מאתנו. תכתוב בכל מקום שתהיה לך תזכורת שאתה חייב שוב לחשוב איך אתה מתחבר אלינו. אנחנו מוכנים, ברגע שאתה לא תשכח אותנו אנחנו תופסים אותך ושומרים עליך.

שאלה: איזה הבדל יש בין להתבטל מול החברים, לבין מול הרב או מול הבורא?

יש הבדל בעבודה שלנו, אבל בסוף הדרך אין הבדל. הכול אחד. ככה זה. אבל עכשיו בינתיים יש הבדל. יש הבדל בחשיבות, יש הבדל בכמות ואיכות היגיעה.

שאלה: איך להוכיח לרב שכדאי להשקיע בנו?

אתם צריכים להתפלל אליו ולבקש. רב זה בורא. אתם צריכים לפנות אליו ולבקש יותר ויותר. "אנחנו רוצים להיות עבדים שלך, מפיצים. אנחנו רוצים להגיע לגמר התיקון, להביא את הצורה שלך לכל העולם. זאת אומרת, הגילוי שלך לכולם. כוח השפעה, כוח אהבה. תעזור לנו בזה". זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: בעשיריית באר שבע אנחנו מתחילים את ההכנה שלנו בשתיים ורבע. האם להתחיל כשכל חבר מדבר בגדלות וחשיבות החברים, או גדלות וחשיבות הבורא?

כן. אם אתם רק תנסו לדבר על זה בצורה קצרה ומכל הלב שבאמת החברים יתפעלו. כי עוד לפני השיעור, עד שכל אחד קם, עד שהוא מקבל שינויים בלב, בהרגשה, מתעורר, מתאושש. אבל אתם מתחזקים דווקא. הקבוצה שלכם מתיישבת, מתייצבת. זה בסדר גמור.

תלמיד: אז במה כדאי להתחיל, מחשיבות החברים או גדלות הבורא, מה הסדר?

זה צריך להיות גם זה וגם זה כי עדיין אצלנו לא כל כך קובע אחד את השני. לפעמים אני מתפעל מהחברים, לפעמים מהבורא. אז תנסו שחלק ידברו כך, חלק כך. העיקר שאתם תדברו על החשיבות. זה עדיין לא כל כך קריטי על מה אתם בדיוק תדברו.

שאלה: מה זה שאדם צריך לקחת על עצמו עול מלכות שמים שנקרא "מעשה", איך זה קשור לעבודה עם החברים, עם הרב?

"עול מלכות שמים" זה נקרא שאני מקרב את עצמי לפעולת השפעה בכל ההזדמנויות שיש לי. בינתיים זה הפירוש.

שאלה: למה האדם צריך לבקש חשיבות, אם הבורא לקח לו את זה?

הבורא לוקח את החשיבות על ידי זה שהוא מעלה רשימו יותר חזק, השבור בתוך אדם. והאדם צריך עכשיו לבקש תיקון על הרשימו החדש.

תלמיד: נדמה לי שבכל שיעור אתה צועק "הבית נשרף". ואני חושב שעדיין אני עוד יכול לשכב קצת, שאני לא מרגיש את השריפה.

אז תשכב, בסדר. אבל בינתיים הבית נשרף.

שאלה: האם יש הבדל בין להיות בביטול בתוך הדעת לבין למעלה מהדעת?

ודאי שיש הבדל. רצוי להיות בביטול בתוך הדעת.

שאלה: בהכנה דהכנה שאנחנו עושים לפני השיעור מה יותר נכון, שאנחנו נדבר כמו שהחבר מבאר שבע הציע, בגדלות הבורא ובגדלות הדרך, או שאנחנו נקרא את המקורות?

אני לא יכול להגיד. אני קם שעתיים לפני השיעור, ואני בודק את עצמי מאיפה אני, מה אני, מי אני, באיזה מצב קם, מה עושה? לפעמים אני עושה איזה תרגילי התעמלות קצת כדי להזרים דם בבהמה שלי. לפעמים אני מיד מתיישב עם החומר לקרוא וכן הלאה. אז כל אחד ואחד.

אחר כך אני גם רואה את החדשות בקצרה מפני שבכל זאת אנחנו קשורים לזה יומיום, במיוחד בעת הזאת. אז קשה לי להגיד. אני לא רוצה לתת לכם הבחנות ברורות כאלה שככה זה, "לקום ולחשוב על הבורא", ודאי שזה נכון. אבל אולי עליו אני לא יכול כל כך לחשוב. אני מיד עובר לחברים. מחשבה על הקבוצה, תמיכה. יכול להיות שגם זה לא. יכול להיות שכדאי לי לחשוב על העולם. איך אני חושב על הכלי, איך אני חייב לחזק אותם, לגשת אליהם ולמלאות אותם. הם צריכים אותי והבורא נתן לי שאני אדאג להם וזה מה שמעורר אותי עוד יותר.

זאת אומרת, כל פעם ופעם יש לי אולי סגנון חדש של התעוררות. אבל בכל זאת הבורא נמצא ברקע. זה ברור לנו, זה העיקר.

שאלה: אמרת שכשאתה מתעורר בבוקר אתה בודק את עצמך איפה אתה נמצא ביחס לבורא. האם תוכל לתת עצה מעשית בדבר האופן שאתה עושה את זה, איך לבדוק את עצמי?

רק דרך החברים. אם אני יכול למצוא קשר איתם שאנחנו כולנו נמצאים בעיגול אחד, בחיבור אחד, אני מרגיש אותם שהם עומדים בליבי, אז כבר באותו מקום אני מתאר גם את הבורא.

שאלה: במשך השיעור אתה נותן לנו עצות והכוונות ובסופו של דבר כל אחד תופס את זה בצורה לפי הכלים שלו. האם אתה ממליץ במשך היום לדון בעצות שלך ולנסות להגיע להבנה אחת?

אני לא יודע אם יש לכם זמן, יש דברים אולי יותר חשובים. כל אחד עד שהוא ידבר מה שהוא מבין מה שלא מבין ממני, לא אומר שכדאי בזה להשקיע זמן. תנסו, אבל בזהירות תבדקו האם זה באמת הנושא העיקרי.

תלמיד: ואם לא, אז כל אחד יממש לפי מה שהוא מבין את העצות שלך?

כן, גם זה נכון. אתם צריכים לבדוק. העיקר לעבוד. העיקר כל הזמן, כל הזמן לשנות גם את זה, גם את זה ממש כמו תינוק, עד שאתם תבררו יותר ויותר מצבים. כי הבורא בסופו של דבר מסובב אתכם.

שאלה: אם חבר כתוצאה מעומס של העבודה והמשפחה לא יכול להיות כל יום בשיעור הבוקר, מה עדיף יותר שיהיה בחלק השני של השיעור כל יום או שיהיה שלוש פעמים בשבוע אבל כל השיעור עם כל העשירייה?

רצוי שיהיה יומיום אפילו בחלק מהשיעור.

שאלה: איך להבין מהעשירייה את ההשגחה עליונה, את החשיבות, את הביטול?

אם אנחנו מתחברים בעשירייה אנחנו מגלים בתוך העשירייה את הכוח העליון שמנהל אותנו, רק דרך חיבור בעשירייה. עשירייה זו אותה המערכת המינימלית שאנחנו מתחברים, זה אותו מודם. עכשיו אתה מחובר אלינו דרך מכשיר שנקרא המודם שלך שמחבר בינינו. אז קבוצה זה מה שמחבר אותנו עם הבורא, הוא לא מתגלה בפחות מעשרה. זה יכול להיות פחות ולפי המספר אבל המושג "עשירייה" כמו שרב"ש כותב לנו, חייב להתקיים ואז יהיה לנו קשר דרכו עם הבורא.

שאלה: האם ראש הוא תוצאה של הצמצום, האם אפשר להגיד שבעשירייה לעשות "עשה לך רב" זה כמו לעשות צמצום?

אני לא יכול להגיד כך. אבל ודאי שרק אחרי הצמצום אנחנו בונים את החלקים של הפרצוף מהרצונות שלנו, כן.

שאלה: הוא רושם ""קנה לך חבר" שענין קנין הוא, שאדם רוצה לקנות משהו, הוא צריך לוותר על דברים שכבר השיג". מהם אותם דברים איך מוותרים עליהם?

אני לא יודע את זה אתה תגיד, מאיפה אני יודע? אני צריך להשיג עכשיו קשר עם הבורא כדי להיות בקשר עם הבורא אני צריך לוותר על משהו מהרצון לקבל שלי האגואיסטי, להכניע את עצמי כלפי החברים, להתחבר אליהם, לחשוב עליהם, לעלות למעלה מהטבע שלי וכן הלאה. זאת אומרת יש כאן פעולות שאני אצטרך לעשות כדי לקבוע את הצעד הזה קדימה.

שאלה: לגבי השאלות על סדר היום מה עדיף או לא עדיף. תמיד כשאתה מספר על התקופה עם הרב"ש או בכלל על מקובלים יש הרגשה שהם מאוד אהבו סדר קבוע של לו"ז ובלי הרבה גמישות?

כן נכון.

תלמיד: זה נראה שאצלנו לפעמים הסדר יום ומה מדברים ומה עושים ומתי עושים זה הכול משתנה כל הזמן, זה כאילו אין איזה משהו ברור שהוא לאורך זמן.

אני לא יודע למה, יש לך סדר של שיעור הבוקר? כן, יש לך סדר של שיעור שם צהריים מי שנמצא בו? כן. יש סדר של שיעור ערב? כן. יש סדר של פגישת החברים, ישיבה או איך לקרוא? כן. אז למה הסדרים האלה הם קיימים אתה חי בהם, איך אתה ממלא זמן ביניהם? אז יש לך לעשות עבודה שאתה עובד, קניות, לעשות משהו בבית, גם שוב לחזור על השיעור אולי וכן הלאה.

תלמיד: אולי בעיקר על מפגשי העשירייה לאורך היום, נראה שכאילו אנחנו עוד לא מתייצבים על מה בדיוק לעשות שם או שזה צריך להיות כל הזמן משתנה?

אני לא יכול להגיד בדיוק מה לעשות, כי יש לנו הרבה עשיריות וכולם תלויים וקשורים בכל מיני מצבים גם פיסית יכולים להתקשר ביניהם או לא, פנויים או לא לקשר, אני לא יכול להגיד, אני חושב שאם אין להם סדר קבוע אז רצוי שהם יעברו שוב על מאמר הבוקר על זה שאנחנו עכשיו קראנו.

ואחר כך שייקחו לעצמם עוד איזה מאמר או משהו לקרוא ופחות לדבר. אלא למצוא מקורות שמה שאני רוצה להגיד, נגיד אני רוצה לדבר על אהבה, אני רוצה לדבר על החיבור, אני רוצה לדבר על עלייה, על ירידה, אז יותר טוב שאני אמצא משהו מהמקורות שם מדובר על זה. כי שם בטוח שאנחנו קוראים מקורות יש בהם אור עליון, ואנחנו מושכים אותו, נמצאים בקשר עימו.

מה שאין כן, אם אנחנו נדבר על עצמנו, אמנם שהנושא הוא טוב, אבל אני לא חושב שזה מועיל יותר ממה שאנחנו ניקח מקורות. וכך נדע יותר, מה כתוב כאן, מה כתוב שם. אני חושב שאתם צריכים לסדר כזה ארגז גדול של כל המקורות, לסדר אותו. יש לנו גם ספרים שלמים בזה. לסדר אותו לפי הנושאים, ולקחת משם איזה קטעים קצרים שמדברים על איזה מצב. ולקחת בכלל איזה קטע וקטע הזה מספיק לכם כדי לדבר על זה באמצע היום בפגישה.

קריין: הספר שמכיל בדיוק את מה שאמרת נקרא "מתחברים אל המקור". ספר שהכינו אותו כל החברים מצוות מקורות במשך הרבה שנים. הכול מסודר לפי נושאים. יש תוכן עניינים לפי נושא, לפי א' ב'. מאוד מאוד נוח ושימושי. "מתחברים אל המקור".

שאלה: מה זה אומר שאנחנו פונים לבורא שבינינו אם אנחנו לומדים שהכול נמצא בתוך האדם אין שום דבר מחוצה לי?

אתה כבר הגעת למצב שכל העולם נמצא בך ואין חוץ מזה שום דבר? אתה מייחד כך את כל העולם ואת עצמך עימו? אם כן, אז ודאי שכבר יש לך עבודה אחרת מתוך זה שאתה תופס כך. בינתיים, אם אתה לא בדיוק בזה אז אל תפנטז לנו שהעולם הוא נמצא בך ואתה עובד כך עם העולם.

שאלה: אז מה שהתחתון מקבל מהעליון, חשיבותו, איך זה בא לידי ביטוי בשפת תע"ס?

אל תהיה חכם. שתלמד תע"ס את תראה את זה. בדרך כלל, אם אנחנו מכבדים את העליון, גודל העליון וכן הלאה, זה מתבטא באור חוזר שלנו שאנחנו רוצים לתת נחת רוח לעליון. נחת רוח לבורא.

(סוף השיעור)

---

1. "כה-אמר ה' מלך-ישראל וגאלו, יהוה צבאות: אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים." (ישעיהו, מ"ד, ו').↩

2. "ברב עם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון" (משלי י"ד, כ"ח).↩

3. "ְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהוָה". (ירמיהו יג יז)↩