שיעור בוקר 23.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 22.03.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/w3HTCiL5?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", 

שיעור 4

תיכף נדבר מה זה ספירות (ראו שרטוט מס' 7). יש לנו בחינות שורש, א', ב', ג', ד'. יש לנו גם ספירות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. והתחלקות לעשר ספירות נובעת מכך שספירת כתר היא 1, ספירת חכמה היא 1, ספירת בינה היא 1, אבל זעיר אנפין הוא 0.6, ומלכות היא 1. למה זעיר אנפין הוא 0.6? הוא לא ספירה מלאה, מפני שזעיר אנפין נולד מבינה, אין לו ראש. אין לו כתר, אין לו חכמה ואין לו בינה. הוא לא מחליט שום דבר. 

בינה מחליטה שהיא רוצה פעולה שנקראת זעיר אנפין. ואחרי בחינת זעיר אנפין, שהוא לגמרי לא עצמאי, נולדה מלכות שהיא עצמאית, שהיא רוצה לקבל ולמלא את עצמה וליהנות. לכן זעיר אנפין נקרא זעיר אנפין, קטן, קצת רוצה חכמה. מי מחליט שהוא רוצה חכמה? בינה. הוא בעצמו שום דבר. 

כל הספירות האלו נכללות אחר כך זו מזו. יוצא שבכתר יש את כל עשר ההבחנות, ובחכמה יש את כל עשר ההבחנות, ובבינה יש את כל עשר ההבחנות, אבל בזעיר אנפין יש לנו רק שש הבחנות. חסר לו כתר, חכמה, בינה ומלכות. ובמלכות יש לנו שוב את כל ההבחנות. כדי להדגיש שזעיר אנפין הוא קטן, אנחנו לא סופרים 10, 10, 10, 6 ו-10 אלא אנחנו סופרים לצורך הקיצור, כדי לקצר את השפה - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות.  לכל אחד מהם יש 1 במקום 10, אבל בזעיר אנפין אנחנו אומרים שיש 6 במקום 10, להרגיש שהוא קטנצ'יק.

מה יש בזעיר אנפין? זעיר אנפין גם כלול מכתר, חכמה, בינה, אבל הם נמצאים אצלו לא כדי לחשוב, אלא כדי להבין את הפקודה שבינה נותנת לו. אז במקום כתר יש לו משהו קטן שנקרא חסד, במקום חכמה יש לו משהו קטן שנקרא גבורה, במקום בינה יש לו משהו קטן שנקרא תפארת, הוא בעצמו נקרא נצח, ומלכות שנמצאת בתוכו נקראת הוד. מפני שהוא כלול מכולם, מכל חמישה החלקים האלו, יש לו משהו שעושה את הסיכום, את הסך הכול, שנקרא יסוד. אם כך בזעיר אנפין אנחנו סוברים שיש שש ספירות או ו"ק. ו"ק נקרא ו' קצוות, שישה חלקים (ראו שרטוט מס' 7). 

שרטוט מס' 7

עכשיו נבין למה חילקנו את פרצוף גלגלתא לעשרה חלקים. כי כתר, חכמה, בינה, הם ראש, וחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, הם יתר הספירות. יש בזה עמקות אדירה, אני מפחד להיכנס בה.

אני חוזר על העניין הזה. יש לנו הבחנות, שורש, א', ב', ג', ד'. במקומן אנחנו אומרים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. זעיר אנפין כלול מ-6, מחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. חסד שלו דומה לכתר, גבורה דומה לחכמה, תפארת דומה לבינה, נצח דומה לזעיר אנפין, הוד דומה למלכות, ויסוד הוא סך הכול של החמישה הקודמים (ראו שרטוט מס' 8).

זעיר אנפין הוא קטן. יש בו חלק קטן מאוד מכתר, כמו כתר, שנקרא חסד, חלק קטן מאוד מחכמה שנקרא גבורה, חלק קטן מאוד מבינה שנקרא תפארת. זה פרצוף שהוא כמו כל הפרצופים רק בצורה יותר קטנה. 

יוצא שאם אנחנו לוקחים כל מבנה של פרצוף רוחני, זו יכולה להיות כל המציאות, או החלק הקטן ביותר שבה, לא חשוב, תמיד יש בו 10 ספירות שהן כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כתר, חכמה, בינה בדרך כלל נקראים ג"ר, ג' ראשונות, וחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, נקראים ז"ת, ז' תחתונות.

שרטוט מס' 8

חסד, גבורה, תפארת, הם כמו כתר, חכמה, בינה, ולכן אנחנו מחשיבים אותם לחלק מיוחד. כך חילקתי את גלגלתא, כתר, חכמה, בינה, הם ראש, חסד, גבורה, תפארת, הם תוך, ונצח, הוד, יסוד, מלכות, הם סוף. למה? כי החלקים כך מתחלקים לפי התכונות שלהם. איפה גלגלתא יכולה לקבל על מנת להשפיע? איפה שהיא באמת דומה להשפעה, לכתר, חכמה, בינה. אבל איפה היא לא מסוגלת לקבל על מנת להשפיע? בכלים הכבדים שלה, בכלים העבים שלה, נצח, הוד, יסוד, מלכות (ראו שרטוט מס' 8). 

אין בזה שום דבר מיוחד, זו פשוט חלוקה של כל פרצוף ופרצוף. אין יותר חלוקות. אבל העניין של זעיר אנפין הוא עניין מאוד דק, תצטרכו לחשוב על זה ולהתרגל אליו, ואחר כך תבינו. 

מאיפה זה נובע? מתוך שבינה דאור ישר החליטה שהיא רוצה להמשיך קצת חכמה בשביל בעל הבית, ומה שהמשיכה נקרא זעיר אנפין. למה זה יצא זעיר אנפין? למה בחינה ג' יצאה קטנה שנקראת זעיר אנפין? מפני שבינה החליטה, לא הייתה החלטה בתוך בחינה ג' עצמה. אלא מפני שבחינה ב', בינה לא רוצה לקבל, רוצה רק להשפיע, ואחר כך מתוך שהיא רוצה להשפיע החליטה שאולי היא קצת תקבל, אז יצא זעיר אנפין. יצאה הבחנה כזאת שהיא רק תוצאה מההחלטה של בינה, שיש בו רק תוצאה מהעליון, העליון מחליט ובו זה מתבצע.

לכן לזעיר אנפין אין כתר, חכמה, בינה, איפה שעושים חשבונות, אלא יש לו רק חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. מה זאת אומרת שיש לו את הספירות האלו, את החלקים האלו? יש לו קצת שכל כמו אצל קטן, רק כדי להבין מה הגדול אומר ומה הגדול דורש. אז במקום להגיד כתר, חכמה, בינה שיש בתוך זעיר אנפין, אנחנו אומרים שיש בו חסד, גבורה, תפארת.

יש כמה דברים ברוחניות, שאנחנו כשלומדים את הרוחניות ועדיין לא נמצאים ברוחניות עצמה ולא מרגישים, קשה מאוד להבין אותם, בכלל בלתי אפשרי לפעמים להבין. כי החומר שאנחנו לומדים, ובכלל מה שאנחנו לומדים בחיים שלנו, אם אנחנו לומדים על דברים שהם נמצאים לפנינו, אז יש לנו במשהו לתאר לעצמנו, יש לנו דמיון, איכשהו להשוות עם כל מיני דברים, ואילו כאן אנחנו לומדים על דברים שהם נעלמים. אתה לומד היום, מחר הכול נעלם, כאילו לא למדת כלום. אתה רוצה לתפוס את זה, להבין, אתה לא יודע ממה להתחיל, איפה נקודת האחיזה. כך זה יהיה כל עוד האדם לא יקבל הרגשה רוחנית מינימלית. הרגשה רוחנית מינימלית כבר כלולה מעשר ספירות, יש שם את כל האלמנטים של כל המציאות, ואז כבר הכול יתחיל להיות ברור ולהסתדר. 

עד אז, זה ממש בחושך, כמה שאתם תשמעו זה הכול ייעלם, כמו שממש לא היה. אבל בלי שתלמדו ובלי שתשקיעו בזה המון כוח לדעת ולהבין ולשרטט, בלי זה אתם לא תגיעו, כי היגיעה היא בעצם זאת שמזמינה את האור מקיף. כמו שאתם זוכרים, אנחנו קראנו את זה באות קנ"ה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שהוא כותב שבזמן שאדם לומד קבלה, הוא מעורר על עצמו אור מקיף. אתם זוכרים מה זה אור מקיף? מה שנשאר מבחוץ ולא ממלא אותו. אז סביב הנשמות שלנו יש 100% אור מקיף, אין לנו אור פנימי. איך אפשר לעורר אותו שהוא יאיר לי חזק יותר? רק על ידי שאני ארצה אותו, איך אני ארצה אותו? רק על ידי זה שאני אתחיל ללמוד. מי שלא לומד בבית, לא יעורר על עצמו אור מקיף, פשוט חבל עליו. החברים שלו יתקדמו והוא לא. חייבים לעבור על קלטות או על ווידאו הרבה פעמים על כל שיעור ושיעור. 

ובהתחלת השיעור אני שואל, אני לא רואה שום שאלות. זה באמת נכון. אדם שמתחיל ללמוד, הוא נמצא באיזה מין ערפול, זה טבעי. מפני שדווקא אין לו שום התקשרות עם הרוחניות והוא מאוד מבולבל ועוד לא יודע איך לסדר את עצמו עם הרוחניות, באיזה קשר, איך להסתדר עם זה, איך להיות שייך לא שייך. זה נורמאלי, זה בסדר. אבל התקופה הזאת יכולה להימשך חודשים ויכולה להיגמר אחרי כמה שבועות. 

שוב, זה תלוי רק ביגיעה. אל תפחדו להתבלבל. אל תפחדו ללכת כמה ימים מבולבלים כאלה, שכאילו אתם לא יודעים איפה אתם נמצאים, באיזה עולם. זה בסדר. זה יסתדר ויעבור מהר, ואז אתם תראו עד כמה אתם יכולים לחיות בשני עולמות יחד, ולהרגיש את כל המציאות העליונה והתחתונה יחד וממש לעכל את הדברים. אבל הדרך לזה היא רק ביגיעה. 

תלמיד: איך אני אדע שאני נמצא ברוחניות?

כשאתה תהיה ברוחניות אתה תדע. אין שאלה על זה.

תלמיד: כמה אנשים בעולם ברוחניות?

יש. כשאתה תצא לרוחניות, אז אתה תראה שיש עוד חוץ ממך.

תלמיד: על פי ההסבר שלך במעבר בין בינה לזעיר אנפין, אתה אומר שבינה לקחה בשביל זעיר אנפין את ההחלטות והוא רק התוצאה. אבל בפתיחה, למרות שבינה נחשבת לכלי זך יותר מזעיר אנפין, אז ככל שהכלי עצמאי יותר, הוא פחות זך.

בינה מחליטה הכול בשביל זעיר אנפין. זעיר אנפין הוא תוצאה מהבינה. הוא נקרא בן כלפי בינה, אבל הוא נקרא באמת תכונה יותר תחתונה מהבינה, מפני שמשתמש ברצון לקבל. ובינה לא.

תלמיד: אבל בינה החליטה את זה בשבילו.

לא חשוב. אבל היא החליטה כדי להשפיע ולתת, והוא כבר תוצאה ומקבל. נלמד את זה, זה יש המון פרטים. 

תלמיד: אמרנו שבכל אחד מה הראשונים, כתר, חכמה, בינה וגם במלכות, יש עשר ספירות. זה העשר ספירות האלה?

כל אחד כלול מכולם. אנחנו נלמד את החוקיות הזאת. כל הבחינות כלולות מכולם. זה כמו שתא אחד של הגוף יודע איך כל הגוף חי. ובו תלוי כל הגוף. ככה בנויה המציאות. מפני שהאורות עוברים מלמעלה למטה לפי העביות ,וממטה למעלה לפי זכות המסכים. ואז כולם מתקשרים עם כולם, מזה יוצאים כל החוקים הרוחניים וכל החוקים הגשמיים, וכל אחד תלוי בכולם וכולם בכל אחד. 

אז לכן אנחנו מדברים על זה שכתר וחכמה ובינה ובמלכות הם כלולים מ-10 נקודות, מה שנקרא. וזעיר אנפין כלול רק מ-6 נקודות. כתר, חכמה, בינה ומלכות כמעט לא נמצאות בו, אלא נמצאות במידה קטנה מאוד. מה שנוסף בו זה רק ספירת היסוד. אנחנו נלמד עליה במיוחד כי ספירת היסוד זה אוסף של כל יתר הספירות כדי למסור את זה למלכות. 

תלמיד: מאיפה פרצוף ס"ג מקבל אור חסדים שעובר את הטבור ונכנס עד סיום?

האור שלא נמצא בפרצופים, אלא מחוץ לפרצופים, זה לא אור חסדים וזה לא אור חכמה, זה אור פשוט. כי מה זה נקרא אור חסדים ואור חכמה? צורת ההנאה שאני נהנה, ככה היא נקראת או חסדים או חכמה. אם אני נהנה לאכול מאותו עוף בעולם הזה, זה נקרא "הנאה שלי מקבלה". ואני יכול ליהנות מאותו עוף שאני נותן לך, וזה נקרא "הנאה שלי מהשפעה". אז העוף נשאר אותו עוף, התענוג נשאר אותו תענוג מבחוץ. כשאני מקבל את התענוגים, אני מבדיל, או שאני מקבל את התענוג כאור חכמה, או שאני מקבל את התענוג כאור דחסדים. הכלי הוא הקובע.

לכן, אתה שואל איך יכול להיות שפרצוף ע"ב כולו חכמה, ופרצוף גלגלתא גם כן, ופתאום מגיע לס"ג אור דחסדים? הם מעבירים ע"ב וגלגלתא מאינסוף אור דחסדים? אין דבר כזה להעביר אור חסדים או אור חכמה, אלא ס"ג לפי צורת העבודה שלו, לפי התענוג שהוא רוצה, בשבילו האור אינסוף שמקובל בו מורגש כאור של השפעה, אור של חסדים. ומחוץ לכלי - אור אינסוף. 

אין שום הבחנות באור מחוץ לכלי. לכן, אם אתה תגיד לי על הבורא שלא נמצא בתוך הנברא, הבורא הזה שלא בתוך הנברא נקרא "עצמותו", שאנחנו לא יכולים לקרוא אותו באף מילה, ואין לנו בזה שום השגה, אלא מזה שאנחנו משיגים אותו, שהוא נכנס בתוכנו, אז אנחנו יכולים להגיד עליו כמה מילים לפי ההשגה שלנו.

לכן הפעולות שאנחנו עושים, שאנחנו מקבלים את האורות בפנים, זה נקרא "פעולות התגלות האלוהות", "התגלות הבורא". 

תלמיד: איך זה מתקשר לביטוי הגשמי של תפילין, ציצית?

זה לא מתקשר לדברים כאלה בכלל. מה יש בין האורות האלה שעליהם אנחנו לומדים והכלים, לבין התפילין או הציצית שלך? אין שום דבר. סתם עשית אותם מכל מיני דברים. אחר כך נלמד שיש ענף ושורש אתה יכול לקרוא על זה בחלק א', הסתכלות פנימית, תלמוד עשר ספירות. שם הוא מסביר את זה. 

יש עולם רוחני, תחתיו יש מחסום, ולמטה יש עולם גשמי. מה שיש בעולם הרוחני, יורד לעולם הזה, ונותן כאן כל מיני תוצאות גשמיות. כל דבר ודבר שיש ברוחניות, מופיע גם בגשמיות, ונותן כאן תוצאות. התופעות הרוחניות נקראות שורשים, והתופעות בגשמיות, התוצאות מהן, נקראות ענפים. 

אז יש לנו שורש למעלה, וענף ממנו מלמטה. ועל כל פרט ופרט שבעולם הזה יש לך שורש שיורד אליו, וקובע מה הענף שלו. מי זה יהיה? מה זה יהיה? באיזה צורה? באיזה אופי? איך יתקיים? איך יתקדם? למה יגיע? את הכול קובע השורש הרוחני לענף הגשמי. ואנחנו שקיימים בעולם הזה, כולנו קיימים בעולם של ענפים, לא בעולם של שורשים. ועד כדי כך שעד שלא נגלה שיש איזה שורש גם למעלה, אנחנו לא נבין את הסיבתיות שיש כאן, את החוקיות שיש כאן, ונחשוב שזה ככה. 

ידיעת ענף ושורש היא בעצם ידיעת חכמת הקבלה, זו חכמת ההנהגה. אז יודעים מה נמצא למעלה, מה צריך לרדת למטה, ומה הדברים שעלולים לקרות. הכול מתברר רק מתוך שמשיגים את השורשים, ואז בהתאם, כשמשיגים את השורשים מתחילים לדעת מה השורש רוצה מאיתנו. ואז כבר למטה אנחנו יכולים מראש לעשות כל מיני פעולות כדי להקדים את התגובה והפעולה של השורש, לעשות את המעשים, ולגרום להתפתחות יותר נכונה, יותר טובה, יותר יפה, יותר נוחה, ונעימה. זה בעצם כל העניין. 

עכשיו, כמו שאמרתי, מכל השורשים יש לנו בעולם הזה ענפים. ולכן בעולם שלנו יש מושג כזה של מצוות, אבל המצוות של העולם הזה, הן שוב, דברים שאין בהם שום קדושה, חוץ מזה שהן שייכות לשורש הרוחני. 

זאת אומרת נגיד יש ציצית, תפילין, אלה אורות שמתגלים בעולם האצילות בזמן הגדלות. יש עולם אצילות כזה למעלה, עולם מאוד חשוב וגדול, ובעולם האצילות יש פרצוף זעיר אנפין, כמו שלמדנו כאן. וזעיר אנפין מקטן הופך להיות גדול כמו כתר, חכמה, בינה. כאן אנחנו לומדים שהוא קטן מהם, ושם בעולם האצילות הוא הופך להיות כמוהם. 

אז בזמן שהוא נעשה כמוהם, יוצאים מתוכו הרבה אורות החוצה, והאורות האלה נקראים תפילין. אותו הדבר עם הטלית, אור מקיף שעוקף את זעיר אנפין בזמן הגדלות, גם אצלנו זה אחרי י"ג שנה, וכן הלאה, נקרא טלית. כל החוקים, וכל החגים, כל מה שנלמד ברוחניות, אתה תראה איך זה מתגלגל לעולם שלנו בחיצוניות, בגשמיות. 

מה שאנחנו עושים כאן לא משפיע בחזרה לרוחניות. אין שום קשר. בין שאתה תקיים כאן מצוות גשמיות, בזה אתה לא יכול להשפיע למעלה, אתה יכול להשפיע למעלה רק אם יהיה לך מסך. מסכים זאת ההשפעה, לא סתם מה שנקרא עבודה ידנית, בידיים, או בפה. אם אתה באחד מהרצונות שלך, אפילו בהכי קטן, תוכל להרכיב מסך, כוח התנגדות לקבל רק על מנת לתת לבעל הבית, להחזיר לבעל הבית כמו שדיברנו בדוגמה שלנו על האורח ובעל הבית, אז יתגלה לך קשר עם בעל הבית, וזה כבר נקרא שעשית מצווה. 

מצווה זה נקרא קיום של חוקים רוחניים על ידי מסכים. זה בעצם עניין מצווה. מה זה נקרא שזעיר אנפין גדול, ומניח תפילין? שעל ידי עבודה פנימית הוא מגיע למצב גדלות, עושה זיווג דהכאה עם האור העליון שבא אליו, עד כדי כך שבמצב גדלות הוא מתחיל בעצמו למסור את האורות שלו החוצה, שנקראים תפילין. אם תגיע למצב כזה, כמוהו, זה נקרא שאתה באמת מניח תפילין במובן הרוחני. ומה שאתה עושה? אתה סתם לוקח קופסה עם עורות כאלה, ועושה איתה דברים. 

אמנם שיש בזה דבר מאוד מיוחד כשאנחנו עושים את זה, מפני שאם אתה קודם קושר את הדברים האלה לבורא, אתה כבר מתחיל להזמין אורות מקיפים עליך, כמו בזמן הלימוד. אם אתה עושה את זה סתם, אפילו כמו שלימדו אותך לעשות, אתה בכל זאת דרך הענפים קשור לשורשים, וזה שומר עליך, אבל לא מקדם אותך, כי ההתקדמות היא רק על ידי בניית מסכים. 

לכן בזכות זה שכל אלפי השנים שמרנו על מצוות, על ידי זה נשמרנו, אבל לא התקדמנו ברוחניות, רק נשארנו כמו העם בלבד, בגלל זה הקיום הזה נקרא דומם דקדושה. עוד נדבר על זה הרבה, אי אפשר להסביר זאת בכמה מילים או ב 10-15 דקות להבין את הדברים האלה.

אל תקחו מכאן שום תוצאה, אל תתחילו להוציא מזה דברים, ולהבין משהו, זה מאוד קשה. כמה שאני מסביר זה לא מובן לאנשים, כי כדי להבין את זה, צריכים להגיע באמת לדרגות רוחניות. 

אחרי כל החכמות, קח דוגמה ממני, אני עושה גם את זה וגם את זה. אם אתה כבר שואל, אם כן או לא, אז קח דוגמה. כי להבין זה ייקח הרבה זמן. בשביל זה צריכים להבין את כל המציאות, איך היא מתחלקת לשני חלקים, איך עוברים את המחסום, איך זה משפיע מלמעלה למטה, מכל ההשגחה. אז בסופו של דבר זה מה שאני חושב, ואפילו בקורס הקטן הזה, עוד נדבר על זה.

תהיו בריאים.

(סוף השיעור)